ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלמלח(המנוח) נגד מדינת ישראל :

בפני כבוד השופט עמית רוזינס

תובעים

  1. ח'דרה אלעבד ח'ליל אלמלח (המנוחה)
  2. פתחיה רבחי אלמלח
  3. אמאל רבחי אלמלח
  4. צובחייה רבחי אלמלח
  5. מחמוד רבחי אלמלח
  6. אחמד רבחי אלמלח
  7. ג'מאל רבחי אלמלח
  8. נדאל רבחי אלמלח
  9. לובנא פואאד תאופיק אלמלח (המנוחה)
  10. רבחי מחמוד אלמלח
  11. פואאד עטייה טוטע
  12. צפייה עטייה טוטע
  13. נאדיה מוחמד חסן אלמלח
  14. נור אלהודא רבחי מחמוד אלמלח

נגד

נתבעים

מדינת ישראל

בית משפט השלום בחיפה

החלטה

בבקשה לחייב את התובעים להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת

התובעים עותרים לסעד של פיצויים בגין נזקי גוף. על פי כתב התביעה, ביום 5/1/09 ירו כוחות צה"ל לעבר הבית בו נמצאו התובעים בשכונת אלזיתון בעזה, וגרמו למותן של התובעות 1 ו- 9 ולפציעתם של התובעים 5, 10, 13, ו- 14. התובעים 2 עד 8 הם יורשי התובעת 1 והתובעים 10 עד 12 הם יורשי התובעת 9.
הנתבעת מבקשת לחייב את התובעים בהפקדת ערובה לתשלום כל הוצאותיה על פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. לטענתה, סיכויי התביעה אפסיים, נוכח העובדה שהאירועים הנזכרים בתביעה התרחשו במהלך מבצע "עופרת יצוקה", אשר היווה פעולה מלחמתית של צה"ל. על כן, בהתאם להוראת סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952, אין המדינה אחראית בנזיקין על המעשים המיוחסים לה, ודינה של התביעה להידחות על הסף. עוד טוענת הנתבעת, כי מכיוון שהתובעים מתגוררים בעזה, מחוץ לתחומי שיפוט מדינת ישראל ואין בידם להצביע על נכסים בתחומי המדינה, לא יעלה בידה להיפרע מהם בסופו של יום את הוצאות ההליך. מכיוון שמדובר בתביעות לנזקי גוף שהסכומים אשר עלולים להיפסק בהן הם גבוהים, הוצאות המדינה צפויות להיות גבוהות בהתאם וסכום הערובה שיש להטיל אמור לשקף הוצאות צפויות אלה.
התובעים מבקשים לפצל את הדיון בתביעה בין שאלת האחריות לבין שאלת גובה הנזק ובדרך זאת לצמצם הוצאות ניהול המשפט. עוד טוענים התובעים כי הבקשה נועדה לחסום את דרכם לברר את התביעה בבית המשפט משיקולים זרים ותוך ניצול לרעה של הליכים. לטענתם סיכויי התביעה להצליח הם גבוהים מאוד ואף וודאים. לטענת התובעים הירי על הבית בו שהו היה בכינון ישיר, בכוונה לפגוע בהם ולהרוג אותם, למרות שהם אזרחים תמימים שלא איימו על חיילי צה"ל ועל אף ידיעה ברורה שהם כאלה. הנתבעת לא הציגה כל סיבה או צורך לירות על הבית בו שהו התובעים וטענתה בדבר היות האירוע חלק מפעולה מלחמתית הינם סתמיים ובלתי מבוססים.
בתשובה לתגובה משיבה הנתבעת כי אין היא מבקשת לחסום את זכות הגישה של התובעים לערכאות אלא, לקיים איזון נאות בין זכות זאת לבין האינטרס הכללי להבטיח אכיפת פסקי דין כאשר מדובר בתביעה שאין בה ממש.

דיון והכרעה
התובעים אינם חולקים על כך שהאירוע התרחש במהלך מבצע "עופרת יצוקה", וכבר נקבע בעבר לגבי מבצע זה כי מדובר במבצע מלחמתי שהוא בגדר מעשה מדינה. ראה בג"צ 201/09 רופאים לזכויות אדם ואח' נ' ראש הממשלה ואח', (פס"ד מיום 19/1/2009):
"ביום 27.12.08 פתח צה"ל במבצע צבאי רחב היקף שיזמה ישראל באזור רצועת עזה, במטרה להפסיק את ירי פצצות המרגמה וטילי הקסאם והגראד לעבר יישובים ישראליים בדרום המדינה, ולשנות את המציאות הביטחונית בדרום הארץ שנגרמה מידי החמאס, ארגון הטרור השולט ברצועת עזה. במסגרת פעילות זו תקף חיל האוויר הישראלי יעדים המשמשים את שלטון החמאס ברצועת עזה, וביום 3.1.09 הצטרפו כוחות שריון, רגלים והנדסה של צה"ל ללחימה בתוך רצועת עזה. באזור מתנהלת לחימה כבדה בתנאים קשים. המתחמים והיעדים הצבאיים נמצאים בתוך אזורים המיושבים על-ידי אוכלוסייה אזרחית, ולעיתים אף בתוך הבתים עצמם. למרבה הצער, נפגעת האוכלוסייה המקומית עקב כך פגיעה קשה ומכאיבה."
בנסיבות אלה, סביר מאוד להניח שקמות לנתבעת הגנות שונות לרבות על פי סעיף 5 לחוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב-1952.
על כן, אני בדעה כי סיכויי התביעה להצליח נמוכים מאוד.
קיימת הלכה פסוקה ומושרשת לגבי משמעות היות תובעים תושבי הרשות הפלסטינית, שם לא פועלת מערכת ההוצאה לפועל ואין אפשרות לאכוף תשלום הוצאות, לפיה די בעובדה זאת כדי להצדיק לחייב תובעים בהפקדת ערובה.
התובעים לא הצביעו על נכסים בתחומי מדינת ישראל אשר יש בהם כדי לערוב לתשלום הוצאות אשר יפסקו כנגדם אם תידחה התביעה.
פיצול את הדיון בין שאלת האחריות לשאלת הנזק לא ישנה את התמונה באופן מהותי. שאלת האחריות במקה הנדון היא כבדת משקל, וצפוי צורך להעיד עדים רבים לגבי נסיבות האירועים באזור ובתקופה בכלל ובמקרה הספציפי בפרט. נראה, כי דווקא שאלה זאת מהווה את עיקרו של המאמץ המשפטי הצפוי בתביעה זאת, מה שיחייב הוצאות בלתי מבוטלות גם אם יפוצל הדיון. בנוסף, בנסיבות תיק זה על שלל טענות הצדדים, פיצול הדיון לא יוביל להתייעלותו.
רוב רובם של פסקי הדין המצוטטים על ידי התובעים אינם עדכניים, אינם רלוונטיים למבצע "עופרת יצוקה" ואינם מתייחסים להלכות האחרונות והמחייבות אשר נתן בית המשפט העליון בתקופה האחרונה כאמור.
מתאים במיוחד לעניינו רע"א 7160/11 עזבון המנוח ערפאת עבד אלדאים ואח' נ' מדינת ישראל, אשר ניתן על ידי כבוד השופט א' גרוניס (כתוארו אז) ביום 13/11/2011:
"בית המשפט המחוזי צדק בהחליטו לחייב את המבקשים במתן ערובה להוצאות המשיבה לעניין תביעתם של המבקשים נגדה. מדובר בתביעה של המבקשים, תושבי רצועת עזה, בגין נזקים שנגרמו להם במבצע "עופרת יצוקה". הצידוק לחיוב במתן ערובה נובע מכך שמדובר בתובעים תושבי רצועת עזה ומאחר שמדובר בפעולה של כוחות צה"ל שנטען על ידי המשיבה, כי מוקנית לה חסינות לגבי תוצאותיה. טענת החסינות תתברר, כמובן, בהליך עצמו. עם זאת, יש ליתן משקל לחובת המבקשים לסיכויי הצלחתם. אף לא מצאתי כל פגם בכך שהערכאה הדיונית הטילה את החיוב, בסך 20,000 ש"ח, על כל אחת מקבוצות התובעים ולא חיוב גלובלי."
אשר על כן, ועל פי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אני מחייב את התובעים להפקיד בקופת בית המשפט ערובה להבטחת הוצאות הנתבעת, כתנאי להמשך ההליכים בתיק, לפי הפירוט הבא:
התובעת 1 ויורשיה (התובעים 2 עד 8), כולם ביחד, יפקידו בקופת בית המשפט עירבון כספי בסך 20,000 ₪.
התובעת 9 ויורשיה (התובעים 10 עד 12), כולם ביחד, יפקידו בקופת בית המשפט עירבון כספי בסך 20,000 ₪.
בנוסף על האמור, כל אחד מהתובעים 5, 10, 13, ו- 14 יפקידו בקופת בית המשפט עירבון כספי בסך 20,000 ₪.
סכומי הערובות כאמור יופקדו בתוך 30 יום מהיום אחרת תימחק תביעתו של מי שלא יפקיד ערובה כנדרש.

המזכירות תודיע החלטה זאת לצדדים.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ב, 14 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אלמלח(המנוח)
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: