ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין לאה שלם נגד אברהם בן עזרא :

בפני כבוד השופטת פנינה לוקיץ'

תובעת
לאה שלם

נגד

נתבע
אברהם בן עזרא

בית משפט השלום בקריות

החלטה

בפני בקשת הנתבע להתיר לו לזמן עד נוסף מטעמו, וזאת לאחר שהסתיימה שמיעת הראיות בתיק וניתן צו להגשת סיכומי הצדדים.

1. התביעה הינה בבסיסה תביעה לחייב את הנתבע, באופן אישי, בהשבת הכספים ששילמה התובעת לחברה שהיתה בניהולו (להלן: "החברה") עבור דלתות שלא סופקו מאחר והחברה קרסה, וכן לפצות את התובעת בגין עיכוב בסיום עבודות השיפוץ בבית התובעת בגין אי אספקת הדלתות. עילות התביעה הנטענות הינן מכוח הרמת מסך וחברות אישית של הנתבע כאורגן בחברה.

2. העד שמבוקש לזמנו, מר עמי שפסר (להלן: "העד"), נתן תצהיר, אשר צורף לבקשה, ואשר ממנו עולה כי הוא היה מנהל של חברת ג'פטו, ממנה הזמינה התובעת דלתות לביתה, לאחר שהחברה לא סיפקה את הדלתות שהוזמנו. עפ"י האמור בתצהיר העד ליווה את הליך הזמנת הדלתות בחודש 11/07 ואספקתן בחודשים 3-5/08, כולל ביקורים בשטח.

בהבאת הראיה הנוספת, באמצעות עדות העד, מבקש הנתבע להוכיח את טענתו כי בחודש 9/07 ואף מאוחר יותר בחודש 11/07 טרם ניתן היה לספק את הדלתות לבית התובעת מאחר והבית לא היה מוכן להתקנת הדלתות, וזאת בניגוד לעדותה של התובעת כי כבר בחודש 9/07 היתה הדירה מוכנה לצורך התקנת הדלתות, ובשל אי אספקת הדלתות על ידי החברה נגרם לה עיכוב בכניסה לבית של שישה חודשים עד להתקנת הדלתות על ידי ג'פטו בחודש 4/08. (עיכוב בגינו תבעה פיצוי בסך של 36,000 ₪ שהוא מרכיב עיקרי בסכום התביעה שעומד על סך של 61,000 ₪).

3. קדמה לבקשה זו בקשה מטעם הנתבע לזמן עד הזמה מטעמו, את המפקח על שיפוץ בית התובעת, מר ארנון פסטרנק, בקשה לה נעתרתי ואשר גרמה בפני עצמה לעיכוב ממושך בהשלמת שמיעת הראיות.

4. בקשה זו באה על רקע אכזבתו של הנתבע מעדותו של פסטרנק שכן הלה בעדותו (כמו גם בשיחת הטלפון המוקלטת עימו, ולא בניגוד לה כטענת הנתבע כי עמדתו בשיחה המוקלטת היתה חד-משמעית) לא יכול היה לנקוב במועדים של סיום העבודות, והסיק משני מסמכים שאיתר ברשותו (נ/5, נ/6) כי עיקר העבודות הסתיימו עד לאמצע חודש 14.11.07. אמנם נכון כי בשיחת הטלפון המוקלטת ציין העד את מועד סיום העבודות בחודש 9/08 אולם עיון בתמלול מעיד על כך שגם שם נקט פסטרנק באותה הזהירות בה נקט בעדותו, וציין כי הוא נוקב במועד זה ללא עיון במסמכים ועל סמך זכרון בלבד.
במהלך עדותו ציין העד כי לא איתר אצלו מסמכים נוספים הנוגעים לעבודות מאחר והעביר את מלוא המסמכים לרשות התובעת עם סיום תפקידו כמפקח.

בעקבות זאת ביקש הנתבע כי ינתן צו להורות לתובעת להמציא את מלוא המסמכים הנחזים להיות "יומני עבודה" (כפי שתיאר אותם העד בעדותו), וצו כזה אכן ניתן, אולם בהתאם להודעת התובעת היא לא איתרה מסמכים אלו בקלסרים המצויים ברשותה.

5. על רקע השתלשלות ענינים זו באה בקשת הנתבע לזמן את העד, אשר הינו עד נייטראלי לטעמו, מאחר ואינו קשור עם אף אחד מהצדדים ויש בעדותו לשפוך אור על הסוגיה הנוגעת למועד השלמת העבודות בבית התובעת באופן המאפשר התקנת דלתות, ומועד התקנתן בפועל.

6. התובעת מתנגדת לבקשה, הן לאור השלב בו הועלתה, הן בשל העובדה שיש בה להוות סטיה מסדר הבאת הראיות מקום בו הוגשו ראיות הצדדים בתצהירים, והן בשל העובדה שהדיון בהליך מתארך ומתמשך כאשר הנתבע עושה כל שלאל ידו לגרום לכך בהתנהלותו.

התובעת מדגישה את העובדה כי לנתבע היתה הזדמנות להגיש תצהירים משלימים מטעמו (בהם גם שינה נימוקי הגנתו לדעתה) וכי בשל העובדה כי העיד שעבד בעבר בג'פטו, לא היתה כל מניעה כי יזמן לעדות את העד בשלב מוקדם יותר.
התובעת מדגישה כי על אף שהמטרה של בירור האמת מצדיקה לעיתים סטיה מסדרי הבאת הראיות, הרי שיש לשים סוף לנסיון הנתבע לעשות "מקצה שיפורים" לאחר השלמת הבאת הראיות.

7. על הכלל המאפשר סטייה מהפרוצדורה עמד כבוד השופט ריבלין ברע"א 2137/02 אחיהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ (30.7.02):

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". מתי מתיר בית המשפט למרות האמור סטיה מן הכלל? "רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט להגיש ראיות נוספות... בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה" ; מהו השלב אליו הגיע המשפט ; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה ; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראה: ע"א 188/89 עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ס מז (1) 661, 665)".

ההלכה בשאלת הבאת ראיות נוספות בשל מתקדם של ההליך המשפטי, ניזונה מהלכות בית המשפט גם בנושאים קרובים, כגון: הבאת ראיות בשלב הערעור ואף הסוגיה של מעין "משפט חוזר" כאשר אמות המידה שנקבעו לבחינת בקשה מעין זו הינן שתיים: ראשית, האם הראיות החדשות בכוחן לשנות את ההכרעה (דהיינו: מהותיות הראיות הנוספות והשפעתן האפשרית על תוצאות ההליך), ושנית, מה הוא הטעם לאי הבאת הראיות בשלב מוקדם יותר והאם לא ניתן היה להשיגן בשקידה סבירה יותר ((ראה למשל: בר"ע (מחוזי י-ם) 305/04 שוקרי נ' עבד אלרחמאן עאנאני (21.12.04).

8. יישום אמות מידה אלו על המקרה שבפני, תוך שקלול משקלן, כאשר במקרה זה כל אחת מהן מטה את הכף לכיוון הנגדי, מביא לטעמי לדחיית הבקשה.

אתחיל דווקא מהמבחן השני, הנוגע לטרם לאי הבאת הראיות בשלב מוקדם יותר, מבחן שהנתבע למעשה לא נתן לו כל הסבר בבקשתו.

לטענת הנתבע, לכאורה, הצורך בהבאת העדות נוצר רק משנכזב מעדותו של פסטרנק (ובעקבות מחדליה של התובעת באי הצגת מסמכים שפסטרנק טען כי מסר לידיה) ולא קודם לכן, ולפיכך רק בשלב זה פעל לאתר את העד ולקבל תצהיר ממנו.

יוזכר כי בתיק זה היו לשני הצדדים שתי הזדמנויות להגשת תצהירים מטעמם (בעקבות היתר להגשת תצהירים משלימים מטעם התובעת שניתן על ידי בהחלטה מיום 17.12.08), ולמרות זאת לא מצא הנתבע לנכון להגיש תצהיר של עד כלשהו, מלבד עדותו שלו. העדת פסטרנק נעשתה כבר היא מחוץ לסדרי הבאת הראיות, ובמידה מסוימת לפנים משורת הדין.

העובדה שהנתבע בחר לנהל כך את הגנתו, חרף העובדה שהטענה כי הבית לא היה מוכן ללקיחת מידות במועד בו טענה התובעת לכך הינה טענה שהועלתה כבר בכתב ההגנה (!), אינה צריכה להביא לפגיעה קשה בתובעת, הממתינה, תקופה ארוכה לסיום בירור תביעתה והכרעה בה. יתירה מכך, לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הנתבע שינה במעט את קו הגנתו בין התצהיר הראשוני שהגיש לבין התצהיר השני, והדבר הוסבר על ידי ב"כ בדיון מיום 13.6.11 כבחירת קו משפטי-טקטי מסוים לאור התצהירים שהגישה התובעת בכל אחד מהשלבים. לא ניתן בבקשה כל הסבר מדוע שינוי קו ההגנה שבחר בו התובע (ואין בכך לקבוע כי יש בכך משום הרחבת/שינוי חזית) לא הביא לכך שיביא באותו המועד ראיות להוכחת טענתו כי המועד בו נוקבת התובעת כמועד שניתן היה להתקין את הדלתות אינו נכון.

9. מהבקשה לזימון העד פסטרנק ובקשה זו עולה כי הנתבע כלל לא שקד, ובוודאי לא שקידה סבירה, לאתר עדים רלבנטיים להוכחת טענותיו ו/או להפרכת טענות התובעת. טענתו של הנתבע כי רק בעקבות ההתפתחויות במשפט (עדותו המאכזבת של פסטרנק והודעת התובעת בעקבותיה) הביאוהו לאתר את העד, היא המעידה על כך שהנתבע כלל לא פעל לאיתור עד רלבנטי בסוגיה זו, שכן סבר אז שאין כלל צורך בכך. אמנם נכון כי ניתן לעיתים לאפשר לצד לשנות קו הגנה שבחר בו (כל עוד אין מדובר בשינוי/הרחבת חזית), אולם גם כשדבר זה נעשה אין לאפשר "מקצה שיפורים" אחד אחרי השני, כפי שלמעשה מתבקש במקרה זה.
אוסיף עוד כי על פי גישת הנתבע באם עדותו של העד תכזיב אותו הוא יבקש לאתר עד נוסף שיסייע להגנתו, ואין לדבר סוף....
משמעות קביעתי זו הינה כי למעשה לא מתקיימת אמת המידה השניה כלל, ולפיכך דין הבקשה להידחות.

10. מעבר לצורך אציין כי בחינת אמת המידה הראשונה, דהיינו מהותיות הראיה, יכולה היתה להביא למסקנה הפוכה שכן לכאורה יש בראיה הנוספת, ככל שיתברר כי משקלה רב לאחר חקירת העד, כדי להשפיע בצורה משמעותית על סכום הפיצוי הנתבע בגין העיכוב בהשלמת השיפוץ. אלא שגם בכך יש משום הסטת הדיון ממסלולו במידה מסוימת שכן המחלוקת העיקרית בין הצדדים בתיק זה נוגעת לעצם החבות של הנתבע כלפי התובעת. הסוגיה של העיכוב בכניסת התובעת לביתה הינה משנית (אם כי בעלת משמעות כספית לא מבוטלת כאמור לעיל).

בסוגיה זו מתעוררת שאלת נטל ההוכחה, ובאיזו מידה על צד עמד בו, שאלות שאצטרך לדון בהן במסגרת פסק הדין. לא נראה לי, על פני הדברים ועל סמך התצהיר שהוגש, כי העדות הנוספת תכריע סוגיה זו שכן מדובר בתצהיר שניתן ביחס לאירועים שארעו לפני למעלה מ-3 שנים, לאחר שגם העסק בשם ג'פטו קרס, וכל האמור בתצהיר הינו על סמך זכרון העד בלבד (!). אמנם יש סיכוי כי אשתכנע כי העד זוכר היטב את כל האמור בתצהירו, חרף העדרם של מסמכים תומכים, אולם יותר סביר בעיני כי תתווסף בפני עדות נוספת הנסמכת על זכרון (בדומה לעדות פסטרנק), אשר אצטרך לשקלל אותה לעומת שאר הראיות שהובאו בפני בסוגיה זו. במצב דברים זה אין לומר כי מדובר בראיה מהותית ומשמעותית במידה כזו שיש בכך להצדיק את איון מחדלי הנתבע כפי שפורטו בהרחבה לעיל.

11. אמנם נכון כי ההלכה הפסוקה והגישה לאפשרות תיקון מחדלים פרוצדוראליים שונים השתנתה, אפשר לומר "שנות אור" מאז אימרת השופט זילברג בע"א 73/49 ויסברג נ' חברת מיסדי חדרה, פ"ד ד' 776 שהובאה על ידי ב"כ התובעת בתגובתה, אולם גם עפ"י הגישה המקלה יותר, אשר מציבה את בירור האמת כמטרה אליה צריך בית המשפט לשאוף ואשר אותה נועדו סדרי הדין והראיות לשרת, יש למנוע את פריצת הגדר תוך גרימת עוול מהותי לצד שכנגד, ואני סבורה כי היעתרות לבקשה זו עולה כדי פריצת הגדר.

אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה. הוצאות בגינה ישקלו במסגרת פסק הדין.
כאשר אציין כי טענת התובעת בתגובתה כי הנתבע עבד בג'פטו מוטב כי לא היתה נטענת שכן לא נמצא לה כל ביסוס בחומר הראיות הקיים כבר בתיק, וזאת בניגוד לאמור בבקשה כאילו הנתבע עצמו העיד על כך.

לאור החלטתי זו אני מורה לתובעת להגיש סיכומי טענותיה בתוך 45 יום עם העתק לצד השני.

הנתבע יגיש סיכומי טענותיו בתוך 45 יום מקבלת סיכומי התובעת (פגרת הקיץ לא תקטע מירוץ המועדים). היקף הסיכומים כאמור בהחלטה מיום 3.1.12.

ניתנה היום, כ"ב ניסן תשע"ב, 14 אפריל 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: לאה שלם
נתבע: אברהם בן עזרא
שופט :
עורכי דין: