ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ואפי מוסטפא ח'טיב נגד ענאן עלימי :

ת"א (טבריה) 1669/06

1. ואפי מוסטפא ח'טיב

2. סאמי ניזאר ח'טיב

נ ג ד

1. ענאן עלימי

2. הפניקס הישראלי חב' לביטוח בע"מ

בית משפט השלום בטבריה

כב' השופטת רים נדאף

פסק דין משלים

1. זוהי תביעת פיצויים על פי חוק הפלת"ד, לאחר שהתובעים היו מעורבים בתאונת דרכים מיום 22.8.2004 (להלן : "האירוע" ו/או "התאונה").

2. ביום 23.10.2008 ניתן על ידי פסק דין חלקי בשאלת החבות, בו קבעתי כי התאונה הינה תאונת דרכים בהתאם לחוק הפלת"ד.

3. בשאלת נזקי התובעים התקיימה ישיבת הוכחות, שבמהלכה העידו מטעם תובע מס' 1 (להלן: "וואפי) הוא בעצמו, אביו מוסטפא שהוא גם מעסיקו, ואמו פאיזה. מטעם תובע מס' 2 (להלן: "סאמי") העידו סאמי בעצמו והוריו. הנתבעים לא הביאו עדים. ב"כ התובע סיכם בפניי בעל פה ואילו הנתבעים הגישו סיכומים בכתב.

4. מאחר ועסקינן בשני תובעים, אדון בשאלת גובה הנזק לגבי כל תובע בנפרד.

תובע מס' 1, וואפי:

5. וואפי יליד שנת 1980, פועל במקצועו, ונפגע בתאונה במהלך עבודתו, בהיותו בן 24 שנים.

6. וואפי נחבל בבטן ובגפיים, ונגרמו לו שברים באגן ובשורש כף יד ימין, כמו כן אובחן אצלו קרע בתריסריון ושפשופים מרובים, והוא אושפז בבית החולים למשך 10 ימים.

כעולה מהתיעוד הרפואי לאחר התאונה, וואפי החל לסבול, בין היתר, מבעיות בדרכי השתן, מתחושות פחד ועצבנות אשר בגינן הוא מטופל ע"י פסיכיאטר, וכן מבעיות אורטופדיות לרבות מבלט דיסק.

הנכות הרפואית והתפקודית:

7. התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, ובגינה נקבעה לוואפי נכות רפואית בשיעור של 35.2%, לפי הליקויים הבאים: 20% בגין דלקת בינונית בשתן, 10% בגין חיבור גרוע של הרדיוס בשורש כף יד ימין ו-10% בגין צלקת מכוערת בדופן הבטן. בנוסף, הפעילה הועדה את תקנה 15, וקבעה לו נכות בשיעור 53%.

8. בהתאם להוראת סעיף 6 ב' לחוק, דרגת הנכות הרפואית שנקבעה ע"י המל"ל היא המחייבת לצורך התביעה דנן, בהיותה קביעה ע"פ דין.

9. הנכות התפקודית אמורה לבטא מוגבלות או הפרעה בתפקודו של אדם שנפגע גופנית ומידת הפגיעה בכושר התפקוד בתחומי החיים השונים (ר' ע"א 432/80 שושן נ' אוטוקרס, פ"ד לז (1) 178,185 וכן ע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' סייף רמזי, פ"ד נב (3) 792).

אחוזי הנכות אינם מהווים בהכרח ראיה לאבדן מקביל של הכושר לתפקוד יומיומי לרבות הכושר לבצע עבודה, הכל תלוי בטיב העבודה והפגיעה, וגורמים נוספים.

10. מבחינת מכלול הראיות שוכנעתי, כי עקב התאונה נגרמה לוואפי פגיעה תפקודית שבעטיה הוא אינו מסוגל לתפקד ולהשתכר כבעבר.

מהראיות עולה, כי עובר לתאונה, עבד וואפי בעבודה פיזית קשה כפועל ציפוי אבן ושיש, ואילו לאחריה הוא כבר לא חזר לעבוד כבעבר, שכן עבד בעבודות קלות (כמפקח עבודה ובהמשך עבד במכולת של אביו) בעבודות שלא הצריכו מאמץ גופני מיוחד, וניכר כי כושר תפקודו נפגע.

11. בחקירתו בפניי סיפר וואפי על עבודתו עובר לתאונה ולאחריה כך: "ש. תסביר לביהמ"ש לגבי העבודה שלך לפני האירוע מה עבדת ומה השתכרת? ת. עבדתי כמו סוס, כל הזמן הייתי לוקח אבן במשקל של 50 ק"ג ודופק עם היד ללא פטיש, הייתי עולה על הפיגומים ולא היה לי בעיה, היום אני לא יכול להרים 10 ק"ג... ש. לאיזה עבודה חזרת? ת. חזרתי לאותה עבודה, אך לא באותו כושר עבודה שעבדתי קודם, אני בתור מעסיק ומנהל שאני יושב ליד הפועלים..." (ראה עמ' 20 לפרוטוקול מיום 18.5.2011 שורות 10-18 וגם שורות 29-31).

12. עדותו של אביו של וואפי, מוסטפא, שהוא גם מעבידו, חיזקה את המסקנה כי לאחר התאונה נפגע כושר תפקודו של וואפי, וכך לדבריו: "ש. הבן שלך וואפי חזר לעבוד אצלך בינואר 2007? ת. כן החזרתי אותו לעבוד לעמוד ליד העובדים לקחת ולהחזיר אותם. ש. הוא לא חזר לאותה עבודה? ת. לא אין מצב... הוא באותו עסק בגלל שזה אבא שלו ועבד בו... הוא פוטר אחרי תקופה עם משכורת נמוכה שלא מספיקה לאחד ללא משפחה"... (ראה עמ' 11 לפרוטוקול שורות 6- 14 ).

עוד מסר מוסטפא כי בנו היה עובד חזק וטוב שלא חזר לאיתנו לאחר התאונה (ראה עמ' 11 שורות 24-26). מוסטפא נשאל והוסיף כי: "ש. נכון שמאוחר יותר עבד אצלך בתור מפקח? ש. הוא היה מגיע לעבודה, יושב, היתה לו נרגילה באוטו, שעה או חצי שעה... ש. כשהוא חזר כמה שעות עבד וכמה ימים ת. לפעמים אולי 10 ימים אולי פחות או יותר וגם היה מגיע שעה שעתיים וחוזר הביתה"... (ראה עמ' 12 לפרוטוקול שורות 10- 14, וגם עמ' 11 שורות 15- 17). עדות זו מתיישבת גם עם דבריו של וואפי (ראה עמ' 21 שורות 1-2).

13. יתרה מכך, ניכר כי לאחר התאונה התקשה וואפי להשתלב בשוק העבודה, ועל אף הניסיון למצוא עבורו פתרונות תעסוקה אחרים, אלו עדיין לא התאימו למצבו החדש, בין היתר מאחר שהוא סובל מהתקפי זעם ומעצבנות, שבעטיים מרבה להסתכסך עם סובביו. (ראה עדות מוסטפא עמ' 8 שורות 27-32 וגם עמ' 9 שורות 1-3)

14. עולה מהעדויות כי חייו של וואפי ואופן עבודתו השתנו לאחר התאונה. כושר תפקודו בהחלט נפגע, שכן הוא לא חזר לעבוד באותה עבודה, ונראה כי חלה ירידה בשכרו עקב כך.

15. מאידך, לא ניתן להתעלם מכך שוואפי נמנע מלצרף את מלוא תלושי השכר אשר יעידו על יכולת השתכרותו לאחר התאונה. כמו כן, יש להביא בחשבון את העובדה כי וואפי כן מסוגל לעבוד בעבודות שאינן דורשות מאמץ פיזי חריג, ולהשתכר שכר גבוה יותר מזה שהציג.

16. מסקנתי היא כי נכויותיו של וואפי בתחום האורולוגי והאורטופדי הינן בעלות משמעות תפקודית ברורה, שיש בהן כדי להקשות על ביצוע פעולות בעלות רכיב פיזי משמעותי, אך הנכות בגין הצלקת היא אינה בעלת משמעות תפקודית מובהקת.

17. בהתחשב בכל הנתונים דלעיל, ולאחר שבחנתי את מכלול הראיות, יש להעמיד את נכותו התפקודית של וואפי על 30%.

כאב וסבל:

18. בהתאם לנכותו הרפואית של וואפי בשיעור 35.2% ובהתחשב בתקופת אשפוזו במשך 9 ימים, ולאחר הוספת הריבית, יש לפסוק לוואפי פיצוי בראש נזק זה בסך 79,914 ₪.

הפסדי השתכרות בעבר:

19. ראשית, יצויין כי לא עלה בידי הנתבעים להוכיח כי וואפי החל לעבוד בחודש יולי 2005 כטענתם, מה עוד שמעדותו של התובע שוכנעתי כי הוא כלל לא זוכר כי עבד במלון ואני מאמינה לו. (ראה עמ' 27 לפרוטוקול שורות 1-3).

20. דו"ח רציפות הביטוח שצורף על ידי הנתבעים אינו מספיק כדי להוכיח את טענתם לגבי מועד חזרתו של וואפי לעבודה, שכן הוא נעדר פרטים מהותיים כגון: נתוני שכר, אופי ומהות העבודה, מספר ימי העבודה שעבד במלון, שעות העבודה וכיוצא באלה, פרטים אשר יכלו להעיד כי אכן וואפי חזר לכושר העבודה ביולי 2005. הנתבעים יכלו בנקל לבדוק או לאמת נתונים אלו ע"י חוקרים מטעמם, או הבאת עדים, אך הסתפקו בהגשת הדו"ח. תגובתו של וואפי בזמן הדיון הייתה אמיתית, כי לא ידע כלום על עבודה במלון, ואני מאמינה לו כי לא עבד שם.

21. לכל היותר,יש להסיק מדו"ח רציפות הביטוח כי וואפי עשה ניסיון להתחיל בעבודה כלשהי ו/או לחפש עבודה על מנת לחזור לשגרה, אך ללא הצלחה, מה עוד שבדו"ח הרציפות מצוין חודש אחד בלבד של עבודה במלון, ואין בכך כדי לשקף את כושרו ויכולתו לחזור לעבודה באותו שלב. לאור כל אלו אינני מייחסת לדו"ח משקל ראייתי משמעותי.

22. לעניין בסיס השכר הקובע לצורך חישוב הפסדי העבר, עיון בתלושי השכר מעלה כי ממוצע שכרו של וואפי עובר לתאונה עמד על סך של 5,500 ₪ נטו, ויש לערוך את החישוב בראש נזק זה לפי אותו בסיס.

לא מצאתי כל אינדיקציה לכך שיש להעמיד את בסיס השכר בגובה השכר הממוצע במשק, בין היתר, מאחר שוואפי היה במסלול תעסוקתי ברור וידוע, הספיק לעבוד מספר שנים עד לתאונה, והשתכר בהתאם לוותק התעסוקתי שלו. לפיכך נכון יהיה לחשב את הפסדי השכר שלו בעבר על בסיס שכרו בפועל עובר לתאונה, אשר משקף נכונה את גובה השתכרותו הצפויה והמשוערת בתקופה שלאחריה.

23. אין מחלוקת כי לאחר התאונה היה וואפי באי כושר מוחלט במשך שלושה חודשים עד ליום 22.11.04 (להלן: " התקופה הראשונה").

כפי שעולה ממסמכי המל"ל, החל מיום 22.11.04 נקבעה לוואפי נכות צמיתה, אולם זו שונתה לסירוגין בהליכים השונים שניהל התובע מול המל"ל, עד שביום 2.3.10 קבעה וועדה רפואית לעררים במל"ל כי עקב התאונה נותרה לוואפי נכות צמיתה בשיעור של 53% מיום 22.11.04 כאמור לעיל.

24. משכך הוא, הרי הנכויות שנקבעו לוואפי במהלך השנים, עד לקביעה האחרונה בשנת 2010, לא שיקפו נכונה את מצבו הרפואי והתפקודי לאחר התאונה, וקביעת הנכות בשיעור 53% רטרואקטיבית מיום 22.11.04 היא הקובעת.

25. מהראיות והעדויות ניתן לראות כי משך כשנה לאחר התאונה היה וואפי מוגבל בניידות והיה לו קושי תפקודי משמעותי אשר מנע ממנו לשוב לעבודתו. מסקנה זו נסמכת, בין היתר, על עדותם של הוריו (ראה עדות מוסטפא עמ' 9 לפרוטוקול שורות 4-11 ובהתאמה עדות אימו עמ' 15 שורות 13-18), וכן על התיעוד הרפואי ממנו עולה כי וואפי נזקק לטיפול רפואי בעיקר בשנים 2004-2005.

26. לפיכך אני קובעת כי בתקופה מיום 22.11.04 ועד לסוף חודש דצמבר 2005 היה וואפי באי כושר מלא (להלן: "התקופה השנייה").

27. החל מחודש ינואר 2006 היה בכוחו של וואפי להשתלב בשוק העבודה באופן חלקי, אך הוא בחר שלא לעשות כן משיקוליו האישיים.

וואפי החל לעבוד רק בחודש ינואר 2007 בתפקיד אחר, שאינו דרש ממנו מאמץ פיזי, והוא השתכר סך ממוצע של 2,000 ₪ וניכר כי נגרמו לו הפסדי שכר חלקיים.

28. בבואנו לקבוע את גובה הפסדי השכר בתקופה שמחודש ינואר 2006 ועד היום (להלן: "התקופה השלישית"), יש להביא בחשבון את העובדה שוואפי לא צירף את מלוא תלושי השכר, והתרשמתי כי הוגשו תלושי שכר באופן סלקטיבי שאינו משקף את המציאות, את דו"ח רציפות הביטוח, או את העובדה שוואפי לא הביא לעדות את אשתו אשר עדותה בהחלט רלוונטית להערכת גובה השתכרותו לאחר התאונה, בין היתר מאחר שהם מנהלים משק בית משותף, ויש לזקוף זאת לחובתו.

29. התרשמתי כי השכר שדווח בתלוש השכר לעיתים לא תאם את המציאות, אך היות ומדובר בעסק משפחתי קיים קושי להעריך בצורה מדויקת את גובה הפסדי השכר שנגרמו לו. בהתחשב בכל אלו, הדרך הנכונה לחישוב הפסדי השכר בגין התקופה השלישית היא על דרך האומדנא.

30. לאור האמור דלעיל, וואפי זכאי לפיצוי כדלקמן:

בגין התקופה הראשונה, יש לפצות את וואפי בסך 16,500 ₪ ולאחר שיערוך (תוספת ריבית והצמדה), יש להעמיד את הפיצוי בסך של 24,382 ₪.

בגין התקופה השנייה זכאי וואפי לפיצוי בסך של 71,500 ₪ ובשיערוך להיום (ריבית והצמדה), יש לפצותו בסך של 103,976 ₪.

בגין התקופה השלישית פיצוי בסך גלובלי של 100,000 ₪.

סה"כ: 228,358 ₪ .

אובדן כושר עבודה בעתיד:

31. התובע, יליד 1980, בן 32 כיום, והשאלה כעת היא מהו בסיס השכר לחישוב הפסדי ההשתכרות בעתיד.

32. הלכה פסוקה היא כי שעה שמדובר בקטין או במי שטרם גיבש את מסלול עבודתו, יש לחשב את שכרו לפי השכר הממוצע במשק, כיוון שאין לנו נתונים ספציפיים המאפשרים לעמוד על כושר השתכרותו המדויק, אך דברים אלו אינם יפים לעניינו.

לא אחת נפסק כי הלכה זו אינה אבסולוטית, ושעה שקיימים נתונים עובדתיים אחרים שיצביעו על צפי ההשתכרות, הם יובאו בחשבון בחישוב ההפסד לעתיד.

בע"א 1433/98 חמד נ' גנאיים, תק-על 99 (3) 1754, נפסק כי : "אכן הנחת עבודה היא לנו, לגבי קטינים שטרם הגיעו במועד התאונה לגיל בגרות, ואשר מסלול עבודתם ודרך השתכרותם טרם התגבשו, כי יש לערוך את חישוב אבדן כושר ההשתכרות שלהם על בסיס ההנחה שאילולא התאונה היו משתכרים כשיעור השכר הממוצע במשק... הנחה זו נדחית מפני נתונים עובדתיים המצביעים על שכר צפוי גבוה יותר, או נמוך יותר, מהשכר הממוצע במשק...", כן ראה ע"א 10064/02מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' רים אבו חנא, תק-על (2005) (3) 3932, שם גם נפסק כי: "ככל שאדם מתבגר נצברים נתונים אודות לימודיו, תחביביו, כישוריו, התמדתו בדרך מסוימת וכיוצא באלה ולאור הנתונים הללו עשוי להתפזר הערפל בדבר פוטנציאל השתכרותו העתידי של הקטין".

עוד נפסק כי אם בחר כבר הקטין באופן מובהק ומוחשי בכיוון תעסוקתי מסוים, ואם קיימת בעניינו כבר "היסטוריה תעסוקתית" והוא מצוי כבר במסלול הנמשך אל העתיד -יש מקום ליתן ביטוי לבחירה זו בפיצוי בגין הפסד ההשכרות המוענק לו". ראה ע"א 9873/03כלל חברה לביטוח בע"מ נ' מיכל פפו (פורסם במאגרים, 2009); ר' גם ת.א. (י"ם) 2265/08 עזבון המנוח זהר דפן ז"ל נ' המאגר לביטוח חובה "הפול" בע"מ, (פורסם במאגרים, 2010)).

33. במקרה דנן, הונחה בפניי תשתית עובדתית מספקת כדי להסיק מסקנה מבוססת לגבי בסיס השכר לפיו יש לחשב את הפסדי ההשתכרות של וואפי בעתיד, ואין מקום במקרה דנן לבסס את החישוב על בסיס השכר הממוצע במשק. התרשמתי מן הראיות כי קיימים נתונים המאפשרים ללמוד הן על ההיסטוריה התעסוקתית של וואפי, והן על צפי השתכרותו העתידי, ויש בנתונים אלו כדי לפזר את הערפל לגבי עתידו התעסוקתי של וואפי (ראה הלכת רים אבו חנא לעיל).

34. ראשית, כפי שעולה מהראיות, וואפי עסק בתחום האבן ועבד אצל אביו משך שנים רבות. בחקירתו הנגדית נשאל והשיב כדלקמן: "ש. עבדת אצל אביך, מוסטפא, כמה שנים לפני התאונה? ת. הרבה שנים... בערך בין 8 ל -10 שנים"... (ראה עמ' 21 לפרוטוקול שורות 24-26). כך העיד בפניי גם אביו: "ש. הבן שלך עובד אצלך כמה שנים? ת. הרבה, כמעט לא עבד במקום אחר. ש. העסק של זה שיפוצים? ת. אבן ושיפוצים"... "וואפי עבד אצלי תקופה ממושכת" (ראה עמ' 10 לפרוטוקול שורות 17-20 וגם שורה 24 עמ' 11 שורה 1 וגם שורות 4-5).

35. ההיסטוריה התעסוקתית של וואפי מלמדת כי הוא היה בכיוון תעסוקתי ברור, וכי לא היה בכוונתו לעסוק בתחום אחר. כמו כן, לא הוכח בפניי כי וואפי היה מתפתח בכיוון עצמאי ו/או היה משתכר בשכר גבוה יותר, מה עוד שהוא עבד בעבודה נוחה אצל אביו, אשר מימן את משפחתו באופן מלא, לרבות את וואפי, ויש בכך מידה מסוימת של נוחות.

36. וואפי טוען כי יכול היה להתפתח בעיסוק של עבודות אבן, כמו מכרים או חברים אחרים, ולהשתכר שכר הרבה יותר גבוה ממה שהשתכר בפועל לפני התאונה. אילו טענתו של וואפי נכונה הייתה, יכול היה בקלות להוכיחה, שכן לטענתו הוא מכיר, חברים, אחים שעבדו כמוהו וכיום הם משתכרים סך של 20,000 ₪ עד 40,000 ₪. (ראה עמ' 20 שורות 23-24). טענה זו נותרה בגדר טענה לא מוכחת עת לא הובאו עליה כל ראיות.

37. בזהירות הראויה אציין כי התרשמתי שתלושי השכר שהציג וואפי מהתקופה שלאחר התאונה אינם מעידים על יכולת השתכרותו האמיתית כיום או על הירידה האמיתית בכושר השתכרותו.

38. לצורך הערכת בסיס השכר להפסדי העתיד הבאתי בכלל שיקוליי גם את העובדה כי לאחר התאונה וואפי לא התמיד בעבודה, והרבה להסתכסך עם סובביו, ואת העובדה כי וואפי הוא בעל השכלה יסודית בלבד ואת נתוניו הכלליים כפי שהובאו בפניי. לאור מכלול הנתונים דלעיל הגעתי למסקנה כי יש לחשב לו את הפסדי העתיד לפי בסיס שכר של 6,500 ₪.

39. מהכפלת הסך של 6,500 ₪ בנכות התפקודית בשיעור 30% ובממקדם היוון של 259.8414, אני מגיעה לסכום של 506,691 ₪ בגין ראש הנזק של הפסדי השתכרות בעתיד.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

40. וואפי טוען כי לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה סיעודית מוגברת, ואשר עתיד להיזקק לה גם בעתיד. לתמיכה בטענותיו הביא וואפי לעדות את שני הוריו אשר שפכו אור על מידת היזקקותו לעזרה לאחר התאונה.

41. מחומר הראיות, לרבות מהתמונות שצורפו, וכן מהתיעוד הרפואי שהוגש בעניינו של וואפי, עולה כי התובע בהחלט נזקק לעזרה סיעודית ממושכת, לאחר התאונה.

בעדותו בפניי מסר מוסטפא כי: "כל התמונות האלה אני צילמתי אישית, למקלחת לשירותים אני ואמא שלו כל הזמן היינו צריכים לקחת אותו למקלחת... ש. כמה זמן היה עם כסא גלגלים אצלכם? ת. כמעט שנה. לא יכולנו לתת לו לגור הוא גר מעלי, יש לי עוד ילדים היינו מרימים אותו עם העגלה, עזרו לי. לא יכולתי להביא אותו לבית שלו כי קשה עם העגלה, וגם אחים שלו היו בעבודה..." (ראה עמ' 9 לפרוטוקול שורות 4-11).

מוסטפא הוסיף ומסר כי לוואפי "הייתה בעיה שהשפיעה על כולנו הנושא של הצרכים של התובע שהיה עושה את הצרכים בבגדים ועדיין יש לו בעיה, לא היינו מגיעים בזמן והיה לו קשה וגם לנו.." (ראה עמ' 10 לפרוטוקול שורות 3-5). בכך יש לחזק את המסקנה כי וואפי נזקק לעזרה סיעודית חריגה ורציפה לאחר התאונה ובעקבותיה.

42. אמו של וואפי העידה בפניי לעניין מתן העזרה כי: "העזרה היא שעזבתי את הבית שלי וטיפלתי בוואפי, ואפי גר אצלי יש לי מקום מתחת לבית שסגרתי אותו וגרתי יחד איתו באותו מקום. אני קילחתי אותו, האכלתי אותו, אני הכנסתי אותו לשירותים, לא יכל ללכת ברגל אלא על כסא גלגלים, כל מה שביקש נתתי, לפעמים עשה צרכים בבגדים... ש. כמה זמן הדבר הזה נמשך? ת. קרוב לשנה. ש. אחרי שנה מה קרה? ת. הוא התחיל לזוז וללכת בעזרת הליכון לאט לאט קצת אני וקצת אישתו טיפלנו בו... יכולתי לשלוט עליו ולעלות אותו לביתו במדרגות לאט לאט"... (ראה עמ' 15 לפרוטוקול שורות 13-22).

43. עדותם של ההורים אמינה עליי ומשקפת נכונה את המציאות לאחר התאונה, וגם אם התגלו סתירות בעדותם של ההורים ו/או אי דיוקים הרי שאלה אינם מהותיים או יורדים לשורשו של עניין.

44. מעדותו של התובע עולה כי הוא נזקק לעזרה וסיוע מוגברים ומיוחדים עקב מצבו הבריאותי לאחר התאונה, ועדותו בעניין זה היא מקובלת עליי.

45. לפיכך, הוכח כדבעי כי לאחר התאונה נזקק וואפי לעזרת צד ג' החורגת מן העזרה הרגילה שניתנת ע"י בני משפחה, בעיקר בתקופה הסמוכה לאחר התאונה. בהתחשב במכלול הנסיבות, לרבות בעובדה כי אמו של וואפי הייתה עקרת בית טרם התאונה, יש לפסוק לתובע פיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר בסך של 60,000 ₪.

46. באשר לעזרת צד ג' בעתיד, דומה כי בשים לב לחומרת פגיעתו ולמגבלות הנובעות הימנה ייזקק וואפי לעזרה וסיוע בעתיד, ויש לפסוק לו פיצוי גלובלי בגין ראש נזק זה בסך 120,000 ₪.

סה"כ הפיצוי בגין עזרת צד ג' לעבר ולעתיד יעמד על 180,000 ₪.

הוצאות רפואיות ונסיעות לעבר ולעתיד:

47. מאחר ומדובר בפגיעה שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, הרי שהוצאותיו הרפואיות של וואפי מכוסות ע"י המל"ל.

ברם, בהתחשב בטיפול הממושך, בגובה נכותו ומידת מוגבלותו, יש להניח כי היו הוצאות שלא כוסו ע"י המל"ל שוואפי לא שמר קבלות בגינן.

כמו כן, יש להניח כי לאור נכותו ומוגבלותו, יידרש וואפי גם בעתיד להוציא הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה אשר לא יכוסו ע"י המל"ל ו/או כאלו שאינן בסל הבריאות.

לפיכך, יש מקום לפסוק לוואפי בראש נזק זה, פיצוי גלובלי בסך של 40,000 ₪ .

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

48. כבר נפסק כי פגיעה בכושר ההשתכרות פוגעת בהכרח גם בזכויות הסוציאליות. אמנם מתלושי השכר שצירף וואפי לא עולה כי הופרשו עבורו כספים לטובת ביטוח פנסיוני, אך אין בכך כדי לשלול את זכאותו לפיצוי בראש נזק זה, במיוחד לאור אישורו של צו ההרחבה במשק המחייב את כלל המעבידים לבטח את עובדיהם בביטוח פנסיוני.

בהתחשב בהפסדי השכר לעתיד, יש לפסוק וואפי פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 75,000 ₪.

49. הפיצוי לו זכאי וואפי אם כך עומד על סך 1,109,963 ₪ ממנו יש לנכות תגמולי מל"ל לפי חוות דעת אקטוארית מעודכנת שתוכן ע"י הנתבעת ותומצא לב"כ התובע. ליתרה יש להוסיף הוצאות משפט בסך של 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13%.

תובע מס' 2, סאמי:

50. סאמי יליד 1986, פועל במקצועו, היה בן 18 שנים במועד התאונה, וכיום הוא בן 26 שנים.

עקב התאונה נחבל סאמי בין היתר בפניו, ברגל שמאל ובגבו, ונגרם לו שבר בחוליה בגובה L1. עקב התאונה אושפז סאמי בבית החולים למשך 19 ימים.

התאונה הוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, אשר בגינה נקבעה לסאמי נכות רפואית בשיעור של 35% בגין הליקויים הבאים: 20% בגין הגבלה בינונית בכפיפת הגב, 10% בגין שבר בחוליה ו- 10% בגין צלקת מכוערת. בנוסף הפעילה הועדה את תקנה 15 (למעט בגין סעיף הצלקת) ושיעור נכותו מסתכם בשיעור של 50%.

הנכות הרפואית והתפקודית:

51. הנכות שנקבעה ע"י הועדה הרפואית במל"ל, כאמור לעיל, היא הנכות הרפואית המחייבת בתאם לסעיף 6 ב' לחוק.

52. באשר לנכות התפקודית, כפי שכבר ציינתי, תכליתה של הנכות התפקודית, המכונה גם נכות פונקציונאלית, להצביע על מידת ההשפעה של הנכות על פעילותו של הנפגע בדרך כלל (ע"א 3049/93 סימא גירוגיסיאן נ' סייף רמזי ואח', פ"ד נב(3) 792, 801-802.

53. עיון בחומר הראיות מעלה, כי סאמי חזר לעבוד בעבודות אבן אצל מוסטפא (מעסיקו עובר לתאונה) בחודש ינואר 2007. מסקנה זו עולה הן מדו"ח רציפות הביטוח והן מעדותו של סאמי אשר נשאל והעיד בפניי כך: "ש. חזרת לעבוד אצל מוסטפא אחרי התאונה? ת. אולי חודש חודשיים, לא זוכר בדיוק... ש. מינואר 2007 ועד ליולי 2007 עבדת אצל מוסטפא? ת. אולי כן. לא זוכר כמה חודשים בדיוק. ש. קיבלתי תלושים כשעבדת אצל מוסטפא? ת. כן. ש. למה לא צירפת אותם? ת. לא יודע"... (ראה עמ' 29 לפרוטוקול שורות 20-32 וגם עמ' 30 שורות 1-3).

54. כאמור, סאמי העיד כי חזר לעבוד אצל מוסטפא העוסק בעבודת אבן, ומאחר ולא הוכח בפניי כי עבד בתפקיד אחר שאינו דורש מאמץ גופני, אין מנוס מהמסקנה כי סאמי חזר לעסוק באותה עבודה בה עבד עובר לתאונה. (ראה עמ' 30 לפרוטוקול שורות 4-5). בנוסף, ניסיונותיהם של הוריו בעדותם, להסתיר את העובדה שסאמי חזר לעבוד אצל מוסטפא לאחר התאונה עומדים לסאמי לרועץ, ויש בכך כדי להשליך על אמינותם.

55. מדו"ח רציפות הביטוח עולה כי 7 חודשים לאחר שחזר לעבודה אצל מוסטפא, החל סאמי לעבוד אצל דודו באסל חטיב (להלן: "באסל"), אשר עוסק גם הוא בתחום האבן. הוא החל לעבוד אצל באסל בתור נהג (לא הובאו ראיות שיפריכו טענה זו), ובכך הוא עוסק גם כיום (או לפחות עד לחודש מאי 2011). היינו בהמשך, סאמי שינה את עבודתו, מעבודה פיזית לעבודה קלה יותר שאינה דורשת מאמץ גופני כמו פועל בעבודות אבן, בהתאם למגבלותיו.

56. התרשמתי כי תלושי השכר שצירף סאמי אינם מעידים על יכולת השתכרותו האמיתית, אם כי ניתן להתרשם כי לאור מגבלותיו הרפואיות כן חלה ירידה בשכר, אך לא בסדרי הגודל הנטענים.

57. בהסתכלות כוללנית על אופי עבודתו לאחר התאונה, לאורך השנים, התרשמתי כי בעקבות התאונה אכן נפגע כושר תפקודו של סאמי, שכן ברוב הזמן לאחר התאונה ועד היום, סאמי לא עבד בעבודה פיזית אלא בעבודות שלא דרשו מאמץ פיזי מיוחד בהתאם לנכותו.

58. בקביעת גובה הנכות התפקודית יש להביא בחשבון גם את העובדה שסאמי לא עבד באופן רציף ומלא אצל באסל, והיו חודשים רבים בהם לא עבד, ומוכנה אני להניח לטובתו כי הפסקות אלו היו עקב מגבלותיו הרפואיות. כמו כן הבאתי בחשבון את העובדה שכיום התובע אינו עובד בעבודה פיזית כבעבר, ויש מקום להניח כי כושר תפקודו נפגע עקב התאונה.

59. בקביעת גובה הנכות התפקודית, יש להביט אל העבר וגם לנסות לצפות ולהעריך את הפגיעה התפקודית לטווח הארוך קדימה. לאור נכותו האורטופדית, סבורני שלזו קיימת משמעות תפקודית מובהקת, אשר תשפיע על כושר תפקודו והשתכרותו. באשר לנכות הפלסטית, ולאחר שהעיד סאמי בפניי והתרשמתי ממנו ויזואלית, לא התרשמתי כי נכותו הפלסטית בפניו היא בולטת או מכערת או דוחה עד כדי הפיכתה לתפקודית.

60. בהתחשב בכל האמור לעיל הגעתי למסקנה כי נכותו התפקודית של סאמי נמוכה מנכותו הרפואית, ויש להעמידה על 30%.

61. באשר לבסיס השכר לחישוב ההפסדים של סאמי, עולה מעיון בתלושי השכר עובר לתאונה, כי סאמי השתכר שכר ממוצע של 3,730 ₪. סאמי טוען כי יש לחשב את הפסדי שכרו לפי השכר הממוצע במשק, אך גם כאן לא ראיתי הצדקה לחשב את הפסדי שכרו של סאמי לפי השכר הממוצע במשק.

62. לאחר שבחנתי את מכלול הראיות, לא מצאתי סממנים אשר יוכלו להוות אינדיקציה לכך שהיה בכוחו של סאמי להשתכר בגובה השכר הממוצע. בחקירתו בפניי מסר סאמי כי אלמלא התאונה היה יכול להשתכר שכר בגובה 8,000 ₪ ואף להפוך לעצמאי, אך לא עלה בידו להוכיח טענה זו (ראה עמ' 27 שורות 21-22).

לאור השכלתו ונתוניו האישיים, הוותק התעסוקתי עובר לתאונה, והעובדה כי התקשה להתמיד במקום עבודה עובר לתאונה ולאחריה, לא סביר בעיניי כי היה משתכר בשיעור השכר הממוצע במשק אלמלא התאונה, אלא פחות מכך.

63. סאמי לא צירף את כל תלושי השכר שהיה בהם כדי להעיד על השתכרותו. יתרה מכך, התלושים שכן צורפו הם בסכומים נמוכים יחסית לעבודתו, וספק אם הם משקפים נאמנה את יכולת השתכרותו האמיתית כיום.

64. עם זאת, קביעת בסיס השכר בהתאם לשכרו עובר לתאונה לא ישקף באופן הולם את הפסדיו. לא ניתן להתעלם מהעבודה כי סאמי נפצע בגיל צעיר וקרוב לוודאי ששכרו היה עולה בהתאם לוותק התעסוקתי ולניסיון בעבודה (ראה גם גובה השתכרותו של וואפי לאחר כעשר שנות עבודה).

בנוסף, מעדותו של מוסטפא התרשמתי כי אכן היה מדובר בעובד טוב שעתיד היה להתקדם, ויש מקום להניח כי גם אם סאמי לא היה משתכר בגובה השכר הממוצע במשק, הרי שקרוב לוודאי ששכרו היה עולה באופן ממשי (ראה עמ' 10 לפרוטוקול שורות 9-11).

65. כיוון שאין אפשרות לחזות בדיוק את שיעור השתכרותו בעתיד של סאמי או את קצב התקדמותו בעבודה אלמלא התאונה, הריני לקבוע שכר אחיד הן לחישוב הפסדי השכר לעבר, והן לחישוב הפסדיו לעתיד בסך של 6,000 ₪.

כאב וסבל:

66. בהתחשב בנכותו הרפואית של סאמי ובתקופת אשפוזו ל- 19 ימים, ולאחר הוספת הריבית, יש לפסוק לסאמי סך 81,642 ₪ של בראש נזק זה.

הפסדי השתכרות בעבר:

67. אין חולק כי התובע היה באי כושר מלא במשך שלושה חודשים. מעיון במסמכי המל"ל עולה כי מתאריך 21.11.2004 ועד לתאריך 31.8.2005 נקבעה לסאמי נכות זמנית בשיעור של 100%, כך שגם בתקופה זו נגרמו לו הפסדי שכר מלאים.

68. החל מיום 1.9.05 נקבעה לסאמי נכות צמיתה בשיעור של 50%, כך שהיה ביכולתו של סאמי לחזור לעבוד באופן חלקי כבר ממועד זה. לא מצאתי בחומר הראיות הצדקה לכך שסאמי חזר לעבוד רק בחודש ינואר 2007, כפי שהוכח בפניי, מה עוד שסאמי חזר לעבוד באותה עבודה בה עבד עובר לתאונה.

69. לאור הנתונים דלעיל, חישוב הפסדי השכר בעבר ייעשה כדלקמן:

הפסד שכר מלא החל מיום התאונה (22.8.2004) ועד ליום 31.8.2005 הינו בסך של 72,000 ₪ ובשיערוך להיום (תוספת ריבית והצמדה), יש לפצות את סאמי בסך מעוגל של 105,523 ₪.

הפסד שכר חלקי החל מיום 1.9.2005 ועד היום, על בסיס נכות תפקודית בשיעור 30%, סה"כ: 6000 X30% X72 חודשים = 129,600 ₪. ובשיערוך להיום, (ריבית והצמדה), יש לפצות את סאמי בסך מעוגל של 148,575 ₪.

סה"כ הפיצוי בין ראש הנזק של הפסד השתכרות בעבר יעמוד על 254,098 ₪ .

הפסדי השתכרות לעתיד:

70. משהכרעתי בגובה הנכות התפקודית (30%) וקבעתי את בסיס השכר (6,000 ₪) יחושבו הפסדיו לעתיד כלהלן: 6000 X30% X282.9034 (מקדם היוון) = 509,226 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

71. סאמי טוען כי לאחר התאונה הוא נזקק לעזרה סיעודית מוגברת לה עתיד להיזקק גם בעתיד. לתמיכה בטענותיו הביא סאמי לעדות את הוריו.

בחקירתו בפניי תיאר אביו ניזאר (להלן: "ניזאר") את התקופה הקשה שעברה על משפחתו לאחר התאונה ולדבריו סאמי "היה מוגבל, היינו צריכים לטפל בו כמו תינוק מא' ועד ת'..." (ראה עמ' 17 לפרוטוקול שורות 1-5).

ניזאר נשאל והוסיף כי: "אמא שלו הייתה מלבישה אותו כל הזמן, הייתי עוזר לה, כי מבנה הגוף שלו גדול ולא קטן. היינו עושים לו אמבטיה במיטה כל הזמן היינו מכניסים אותו לשירותים. היה ממש קשה. ש. כמה זמן הדבר הזה נמשך? ת. כמעט שנה" (עמ' 17 שורות 12-15).

אמו נאילה העידה בפניי כי סאמי: "היה בבית חולים וסבל הרבה וכאב לו, הוא נשאר 20 יום אנו טיפלנו בו וישנו אצלו. אחרי שחזר הביתה במשך שלושת החודשים הראשונים

הוא סבל מאוד, כאב לו נורא, לא יכל לקום, אני ניקיתי אותו במיטה, בעזרת אביו, ניקינו והלבשנו אותו, האכלנו אותו, כשרצה לקום לשירותים היה לו כאב ברגל נוסף לגב ולכן עזרנו לו ..." (ראה עמ' 18 לפרוטוקול שורות 24-27).

לדבריה חצי שנה לאחר התאונה מצבו היה קשה, ולאחר מכן השתפר (ראה עמ' 18 לפרוטוקול שורות 29-31).

72. לאור מהות הפגיעה ומוגבלותו של סאמי לאחר התאונה, אין ספק כי הוא נזקק לעזרה חריגה ומיוחדת מבני משפחתו החורגת מעזרה רגילה, לפחות לתקופה של כחצי שנה לאחר התאונה.

73. בהתחשב במכלול הנסיבות, כמו גם בעובדה כי אמו נאילה הינה עקרת בית וניזאר עובד באופן חלקי, וכן בכך שסאמי גר בבית הוריו לאחר התאונה, וכיום הוא גר מעליהם, ובהתחשב במידת תפקודו כיום, בגובה נכותו ובדלות התיעוד הרפואי המעיד על היזקקותו לעזרה, אני פוסקת לסאמי פיצוי בראש נזק זה על דרך האומדן הכללי, לעבר ולעתיד, בסך של 130,000 ₪.

הוצאות לעבר ולעתיד ונסיעות:

74. מאחר ומדובר בפגיעה שהוכרה ע"י המל"ל כתאונת עבודה, הרי שהוצאותיו הרפואיות של סאמי מכוסות ע"י המל"ל.

ברם, בהתחשב בגובה נכותו ומידת מוגבלותו, ובתקופת אשפוז לאחר התאונה, יש להניח כי היו הוצאות שלא כוסו ע"י המל"ל וסאמי לא שמר קבלות בגינן.

כמו כן, יש להניח כי לאור נכותו ומוגבלותו, יידרש סאמי גם בעתיד להוציא הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה שייתכן ולא יכוסו ע"י המל"ל, לרבות טיפול רפואי שאינו בסל הבריאות.

לפיכך, יש מקום לפסוק לסאמי פיצוי גלובלי בראש נזק זה בסך של 40,000 ₪

הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים:

75. כבר נפסק כי פגיעה בכושר ההשתכרות פוגעת בהכרח גם בזכויות הסוציאליות. לאור אישורו של צו ההרחבה במשק המחייב את כלל המעבידים לבטח את עובדיהם בביטוח פנסיוני יש לפצות את סאמי בגין הפסדי פנסיה ותנאים סוציאליים. מה עוד שמתלושי השכר עולה כי אכן הופרשו לו כספים לביטוח פנסיוני.

בהתחשב בהפסדי השכר, בגילו הצעיר של סאמי, בהפרשות שבעבר הופרשו עבורו, הנני קובעת פיצוי גלובלי על דרך האומדן בסך של 85,000 ₪.

76. נזקיו של סאמי עומדים אם כך ע"ס 1,099,966 ₪, וכן הוצאות משפט בסך 6,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בשיעור 13%. מסכום זה יש לנכות תגמולי מל"ל לפי חוות דעת אקטוארית עדכנית שתומצא ע"י הנתבעת לב"כ התובע.

במידה וייבלעו פיצוייו של סאמי בתגמולי המל"ל לא יהיה מקום לפסוק לסאמי 25% מסך הפיצוי בהתאם לסעיפים 328 ו- 330 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) 1995. הלכה פסוקה היא כי במידה והניזוק נחבל בתאונת דרכים שארעה במהלך העבודה וברכב של המעביד אין הנפגע זכאי ל- 25% מהפיצוים מאחר ואין למל"ל אפשרות לחזור למעביד בתביעת שיפוי כצד שלישי (ראה ע"א 545/85 אליהו נ' אליגריסי ואח' (פורסם בנבו)) .

77. לסיכום, על הנתבעת לשלם לב"כ התובעים את הסכומים שנקבעו בסעיפים 49 ו- 76 לעיל תוך 30 ימים, אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד יום התשלום בפועל.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ב, 10 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: ואפי מוסטפא ח'טיב
נתבע: ענאן עלימי
שופט :
עורכי דין: