ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין יוסף ג`אנם תאופיק נגד יורשי המנוח אסעד יוסף גאנם :

יוסף ג`אנם תאופיק

נ ג ד

1. יורשי המנוח אסעד יוסף גאנם

א. גאלב אסעד גאנם

ב. יוסף אסעד גאנם

ג. גאנם אסעד גאנם

2. שפיק יוסף גאנם

נ ג ד

3. יורשי המנוח חסן יוסף גאנם

א. עמאד חסן גאנם

ב. זיאד חסן גאנם

ג. איאד חסן גאנם

ד. נהאד חסן גאנם

4. סלמאן יוסף גאנם

בית משפט השלום בקריות

כב' השופטת עפרה אטיאס

החלטה

מונחת בפניי בקשתו של התובע להוספת ראיה. הראיה בה עסקינן היא היתר בניה שניתן על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מרכזי ביום 29.08.77 לבקשת התובע, המתייחס לבניית בית המגורים שבנה התובע על המקרקעין במחלוקת הידועים הידועים כגוש 19475 חלקה 75 (להלן: "חלקה 75"). (אין חולק כי ההיתר מתייחס לחלקה 75 אף שמצויין בו מספר חלקה אחר: 72 ע.א.).

בקשת ההיתר מתייחסת לשטח בגודל של 700 מטרים רבועים ונושאת את חתימת האב/הסב המנוח - יוסף גאנם כבעלים רשומים של החלקה הנ"ל.

אזכיר כי חלקה 75 היא חלקה המיועדת לפי תוכנית בנין העיר החלה עליה למגורים. חלקה זו רשומה בחלקים שווים על שמם של חמשת האחים לבית משפחת גאנם או יורשיהם עפ"י צו קיום צוואה שהוצא לאחר מות האב יוסף המנוח.

הבקשה להוספת ראיה נוספת הוגשה לראשונה ביום 27.06.11 וזאת לאחר שכבר ניתנה החלטה מפורטת עוד ביום 17.09.09 אשר התייחסה לאופן חלוקתן של החלקות החקלאיות וכן לאופן שבו יש לחלק את חלקה 75.

ההחלטה הנ"ל, שמתייחסת כאמור גם לחלקה 75, ניתנה בעקבות הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים ביום 18.06.09 שזו לשונו:

"המחלוקת היחידה שנותרה בתיק זה לעניין שאלת חלוקת חלקה 75 בכלל או בשלב זה ותנאי החלוקה, ככל שייקבע שיש לחלקה, תוכרע על דרך של הגשת סיכומים בכתב ועל יסוד כל החומר שהונח בפני בית המשפט על ידי הצדדים".

בעקבות הסדר דיוני זה ולאחר שהוגשו ראיות הצדדים וסיכומיהם, בחנתי את טענות הצדדים ביחס לחלקה 75 והכרעתי בהן. בין היתר, דחיתי את טענות התובע כי כל חלקה 75 ניתנה לתובע במתנה על ידי אביו, תוך שאני קובעת את הדברים הבאים:

"לבסוף, טענת התובע ואשתו כי אבי התובע מסר לו את כלל הזכויות בחלקה 75 על חשבון זכויותיו ביתר אדמות הבניה, עוד לפני 35 שנים, לא הוכחה ולא בנימה, והיא סותרת מסמכים אשר הוצגו על ידי התובע עצמו. טענה זו אינה נתמכת בראיה בכתב אף שעסקינן בעסקה במקרקעין הטעונה כתב והיא נסמכת אך ורק על דברי התובע ואשתו שטענה בתצהירה, כי עזבה את בית חמה לטובת חלקה 75, לאחר שהובטח לה כי חלקה 75 מוקנית לה ולבעלה.

עצם מתן ההיתר לתובע, לבנות את ביתו על חלקה 75, אין פירושו הענקת מלוא הזכויות בחלקה זו לתובע. לטענה זו גם אין זכר בצוואת האב יוסף שהוריש בצוואתו את "כל עזבונו מהמקרקעין והנכסים לבניו ובני בנו המנוח חסן, שנפטר לפניו, בחלקים שווים", מבלי שצויין דבר וחצי דבר לעניין זכויותיו המלאות של התובע בחלקה 75. גרסה זו אף אינה עולה בקנה אחד עם הסכמי החליפין והחלוקה שצירף התובע עצמו לתצהיריו, ובכלל זה הסכם החלוקה בין האחים מיום 04.04.86 המתייחס לחלקה 3 בגוש 19471 ; והסכם "חילופי האדמה" מיום 25.05.92 שנחתם בינו לבין הנתבע 3 א', בשמו ובשם אחיו שהרי מה הצורך בעסקאות חליפין אם חלקה 75 ממילא מוקנית לתובע בשלמות?!".

למרות שדחיתי את טענת התובע כי חלקה 75 ניתנה לו במתנה על ידי אביו בשלמות, קיבלתי את טענות התובע כי יש לו זכויות ב- 1/5 מן החלקה הידועה כחלקה 40 בגוש 19467 ששטחה הכולל 416 מטרים, והוריתי כי חלקו בחלקה 40 ינתן לו בחלקה 75.

להחלטתי זו הגעתי אף שחלקה 42 נרשמה על שם המנוח אסעד, אבי הנתבעים 1 א' - ג' בשלמות, וזאת לאור סעיף 5 להסכם החלוקה מיום 04.04.86 המתייחס לחלוקת חלקת "אל מדורה" בגוש 19471 חלקה 3, שם התחייב אסעד גאנם לתת לכל אחד מארבעת אחיו תמורת חלקה בגורן עליו בנה את ביתו שטח שווה בחלקות אחרות, כאשר נקבע במפורש ש"אם זה אפשרי יתן אסעד לתאופיק ב"אל מג'אריקה" תמורת חלקו של תאופיק בגורן".

כמו כן, קיבלתי את טענות התובע בדבר תוקפם המחייב של הסכמי החליפין שהוצגו ביחס לנתבעים מס' 3 וקבעתי כי במסגרת הצעת החלוקה בעין של חלקה 75 שתמסר על ידי המודד, יש לקחת בחשבון 200 מ' נוספים לזכות התובע על חשבון חלקם של הנתבעים 3 בחלקה זו.

אדגיש כי על ההחלטה מיום 17.9.09 לא הוגשה בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי.

לאחר מתן ההחלטה הנ"ל הוגשה ע"י התובע בקשה לפסילת המומחה אבו ריא, אשר מונה כמומחה מטעם בית המשפט לשם מתן הצעת חלוקה ביחס לחלקות החקלאיות בבעלות הצדדים ונתבקש למסור הצעת חלוקה גם ביחס לחלקה 75.

בעקבות אותה בקשה, ותלונות שהגיש התובע לגורמים שונים כנגד המודד, בקש המומחה אבו ריא לסיים את תפקידו ומיניתי תחתיו את גב' בלה כדריה לשם מתן הצעת חלוקה בחלקה 75 המתבססת על החלטתי מיום 17.9.2009.

כל הצדדים והתובע במיוחד, התמהמהו בתשלום שכרה של המומחית, מה שעיכב את הגשת חוות הדעת. בסופו של דבר, חוות הדעת הוגשה ביום 16.11.11 באופן שכל שנותר לבית המשפט כדי לסיים תיק זה, משנת 2005 (!) הוא לבחון את ההסתייגויות שיש לצדדים ביחס להצעת החלוקה הנ"ל, לשמוע במידת הצורך את חקירת המומחית, וליתן החלטה סופית בעניין פירוק חלקה 75 (לאחר שבית המשפט כבר סיים את מלאכתו בענין פרוק החלקות החקלאיות). רוצה לומר: מצויים אנו כיום בשלביו הסופיים של התיק, וכמעט לפני הישורת האחרונה!

והנה, ביום 27.06.11, בחלוף כשנה ושמונה חודשים ממועד מתן החלטתי מיום 17.09.09 לעניין אופן ביצוע החלוקה של חלקה 75 הגיש התובע בקשה להוספת ראיה שנועדה לשכנעני כי אביו המנוח הקנה לו במתנה 700 מ"ר מתוך חלקה 75.

עוד קודם להגשת בקשתו מיום 27.06.11, הגיש התובע בחודש 02/11 תביעה חדשה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת ת.א. 27482-02-11 בה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו קיבל במתנה בשנת 1967 את מלוא זכויותיו של המנוח בחלקה 75. לעתירה הנ"ל צירף את הראייה החדשה.

הנתבעים טענו במסגרת ההליך הנ"ל כי יש לעכב ההליכים בתביעה זו עד לסיום ההליכים בתביעת הפירוק המתנהלת בפניי, וכן טענות נוספות בדבר התיישנות, שיהוי, נזק ראייתי ועוד.

כב' השופטת תמר שרון נתנאל, בהחלטתה מיום 19.06.11, נעתרה לבקשת הנתבעים לעיכוב ההליכים בתביעה שבפניה, עד לסיום ההליכים בתביעת הפירוק שבפניי, בקובעה את הדברים הבאים:

"עם זאת ועל אף שבימ"ש השלום אינו מוסמך להכריע (אלא לצורך העניין שבפניו) בשאלת הבעלות, הרי שבנסיבות המיוחסות של תיק זה, בין היתר לאור התקופה הארוכה בה מתנהל ההליך בתביעת הפירוק העומד בפני סיומו, סבורתני כי יש לעכב שמיעתה של תביעה זו עד לסיומו של ההליך בתביעת הפירוק.

בימ"ש השלום ניתח בהרחבה את טענות המשיב לגבי זכויותיו בחלקה 75 ודוחה אותן מכל וכל. אמנם, כל אשר נאמר ונקבע בהחלטת בימ"ש השלום, בנוגע לזכויותיו של המשיב בחלקה 75, מחייב לצורך ההליך שם ואינו יכול להוות מעשה בי-דין ואף לא השתק פלוגתא בתביעה דנן, אולם ראוי שהמשיב יתן דעתו לאשר נאמר בהחלטת בימ"ש השלום מיום 17.09.09 ולנימוקים שהובאו שם וישקול מחדש עניינו בתביעה דנן.

סבורתני, שראוי שהעניין יסתיים במסגרת תביעת הפירוק, בין בהסכמה אליה יגיעו הצדדים לאחר שיקבלו את חוות הדעת המשלימה של המומחה ובין בפסק דין, ואני תקווה שהמשיב ישכיל להבין כי כך ראוי וכך נכון וכי שני הצדדים יעשו מאמץ להגיע להבנה בעניין".

באופן לא מפתיע, החלטתה של כב' השופטת נתנאל שרון הניבה, תוך זמן קצר מאוד, את הבקשה שבפניי להוספת הראיה שהוגשה כאמור ביום 27.06.11, במסגרתה מבקש התובע להניח לפתחי את אותה ראיה חדשה עליה ביסס את תביעתו בבית המשפט המחוזי בחיפה וזאת לאחר שבית המשפט המחוזי סירב לדון בתביעתו הנ"ל טרם סיום ההליך שבפניי, למרות קביעותיו כי הממצאים שאקבע בתביעת הפירוק, ממילא אינם מהווים השתק פלוגתא או מעשה בי-דין בתביעה התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי.

טענות התובע בבקשה להוספת הראיה -

1. התובע טען בבקשתו להוספת הראייה כי הראיה הנ"ל "ברחה מזיכרונו", היות ומדובר בראיה משנת 77' שנתגלתה לו במקרה, בעת שנדרש להכין תוכנית לגיטימציה לשינויים שבוצעו בביתו בעקבות כתב אישום שהוגש נגדו על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה.

2. התובע טוען כי "בסוף שנת 2010" פנה למשרדי הועדה המקומית לתכנון ובניה כדי לצלם את ההיתר שהוענק לו עוד בשנת 1977 לשם הכנת תוכנית הלגיטימציה ואז גילה בתוכנית הבניה כי אכן בקשת ההיתר מתייחסת ל- 700 מ"ר, ראיה שיש בה לטענתו לחזק את טענותיו כי הוא הבעלים היחידי של חלקה 75.

3. התובע אמנם מאשר בבקשתו כי היה מודע לכך שקיבל היתר לבניית ביתו בעוד אביו בחיים, אך לאור חלוף הזמן מעל 30 שנה, לא זכר את דבר רישומם של 700 המ"ר על גבי בקשת ההיתר עצמה.

4. התובע טען כי כשנתגלתה לו הראיה הזדרז להגיש את התביעה למתן סעד הצהרתי לבית המשפט המחוזי ביום 15.02.11 ומשעוכבו ההליכים פנה לבית משפט זה בבקשה לצירוף הראיה.

5. התובע טוען כי אי גילוי הראיה לא נעשה בזדון או במכוון שהרי התובע צירף הסכמי חליפין בינו לבין חלק מן הנתבעים שגם הם מחלישים את טענתו כי כל הזכויות בחלקה 75 הוקנו לו בשלמות.

6. התובע טוען כי יש לקבל את הראייה משום טרם ניתן פסק דין סופי בתיק וכי אי מתן היתר להוספת הראיה יגרום לו עיוות דין.

7. הנתבעים כמובן מתנגדים להגשת הראייה לאור השלב בו נמצא התיק, ואף טוענים כי אין בראיה כדי לסייע לתובע לא בהוכחת טענתו כי חלקה 75 הוקנתה לו בשלמות ולא להוכחת טענתו כי אביו הקנה לו 700 מ"ר בחלקה 75 במתנה.

דיון והכרעה:

1. ככלל, על בעל דין להגיש ראיותיו ב"חבילה אחת", ובית המשפט לא ייעתר לבקשה להגשת ראיות נוספות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות.

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)". (ראה ע"א 2137/02 אליהו ממן נ' פז חברת נפט בע"מ, תק-על 2002(2), 1142, עמ' 1143; וכן ראה רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ , פ"ד נה(4), 577)."

2. בענייננו, אין מדובר כאן בבקשה להוספת ראייה בשלב הבאת הראיות או אפילו בשלב הסיכומים אלא לאחר שכבר ניתנה החלטה מנומקת בתיק על יסוד הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים לאחר ששני הצדדים הגישו את ראיותיהם וסיכומיהם לבית המשפט.

3. למעשה, אלמלא אופייה של התביעה כתביעה לפרוק שיתוף והצורך לקבוע תחילה את זכויות הצדדים בחלקה 75 טרם מינוי מודד לשם מתן הצעת חלוקה, היתה כותרת ההחלטה מיום 17.9.09 "פסק דין" ולא "החלטה" שהרי בהחלטה זו הכרעתי באופן סופי, לצורך תיק זה, בזכויות הצדדים בחלקה 75.

4. לפיכך, נדמה לי כי יש להחיל בענייננו, ולו על דרך הקש את העקרונות החלים בענין הוספת ראייה בערעור, גם אם באופן "מרוכך" יותר.

5. בענין הוספת ראיות בערעור נקבע כי לאור תקנה 457לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, אין בעלי הדין זכאים להביא ראיות נוספות לפני בית המשפט שלערעור כדרך השיגרה, ורק במקרים יוצאים מן הכלל מרשה בית המשפט שדן בערעור הבאת ראיה נוספת. ע"א 488/83 בן ציון צנעני נ'מאיר אגמון ,לח (4) 141; ע"א 597/89 יוסף טויטו נ' דוד כמאל ,מז (2) 874.

6. המבקש להגיש לפני בית המשפט ראיה נוספת, נדרש להוכיח, כי אי-הבאת הראיות נבעה מנסיבות שאינן תלויות בו, ועליו לשכנע את בית המשפט ולהרחיק מלבו כל צל של חשד בדבר חוסר תום לב. עא 226/85 שאשא חברה לניירות ערך והשקעות בע"מ נ'בנק "אדנים" למשכנתאות והלוואות בע"מ, מב (1)14.

7. אמנם בית המשפט העליון היה נכון, במקרים מתאימים, לאפשר הגשת ראיות גם אם מחדלו של בעל הדין המבקש הוא שהביא לידי כך שהראיות לא הוגשו במועד לערכאה הדיונית ואולם נקבע כי התרת הגשתן של ראיות במקרה אחרון זה של מחדלו של בעל הדין המבקש תתאפשר רק באותם מקרים בהם ניכר כי לראיות שהגשתן מתבקשת תהא חשיבות ניכרת לעניין ההכרעה בפסק הדין. (ראו דעת הרוב בע"א 105/05 שמעון דהאן נ'מישל קסון (ניתן ביום 10.11.2005 אך ראו גם דעת המיעוט של כב' השופט גרוניס) (להלן- "ענין דהן").

8. בענייננו, גם אם כי אפעיל את העקרונות שנקבעו בענין הוספת ראיות בערעור, "באופן מרוכך" בהתחשב בכך שההליך דנא טרם הסתיים ועדיין תלוי ועומד בפני הערכאה המבררת סבורני כי אין בכך כדי לסייע לתובע.

9. ההליך בתיק זה החל בבית משפט זה בשנת 2005 (עוד קודם לכן הוגשה התביעה בשלהי שנת 2004 לבית המשפט לענייני משפחה והועברה מטעמי סמכות עניינית לבית משפט זה).

10. לתובע ניתן יומו לנהל את ההליך כפי שמצא לנכון ועיון בתיק יגלה כי התובע מיצה את זכותו זו עד תום.

11. ההחלטה המסכמת מיום 17.9.2009 ניתנה לאחר שהצדדים הגישו תצהירים ותצהירים משלימים אליהם צירפו מסמכים רבים, וכן סיכומים מפורטים כאשר בשלב זה היה התובע מיוצג וטיעוניו הועלה בהרחבה הן בסיכומיו והן בע"פ, בדיונים הרבים שהתקיימו בתיק עובר למתן ההחלטה מיום 17.9.2009.

12. קבלת הראייה, כיום, תביא לפתיחת כל ההתדיינות ביחס לחלקה 75 מחדש לאחר שכבר ניתנה החלטתי מיום 17.9.2009 באשר למחלוקות שהיו בין הצדדים בענין חלקה 75 ולאחר שכבר הוגשה לתיק חוות דעת המומחית באשר לאופן חלוקתה של חלקה 75.

13. הראייה בה עסקינן היתה ידועה למבקש, ובהישג ידו. התובע אף מצא לנכון לטעון אודות הראייה והשלכותיה, הן בתצהירו והן בסיכומים שהגיש לבית משפט זה, ואפנה לשם המחשה לסעיף 15 לסיכומיו:

"בתצהירו ציין התובע כי על גבי חלקה בנה את דירת מגוריו לאחר שקבל מלוא הזכויות בחלקה האמורה מאביו, לאחר שקבל התובע היתר בנייה כחוק להקמת הבית ולאחר שניתנה הסכמת אביו המנוח לביצוע הבנייה". (ההדגשות אינן במקור ע.א.)

14. קבלת הראייה תביא לפגיעה קשה בעקרון סופיות הדיון שיש בו כדי להביא לוודאות ולתחימת מועדים להתדיינות תוך גרימת נזק רב לנתבעים הממתינים מזה זמן רב לפרוק השיתוף בחלקה 75. ויפים לענייננו דבריו של כב' השופט גרוניס שהציג דווקא את דעת המיעוט בענין דהן:

"קבלת הבקשה תביא לכך שבית משפט קמא יאלץ לפתוח מחדש כמעט את כל מסכת הראיות, בלא שניתן הסבר ראוי מדוע לא ניתן היה להגיש את הראיות בגדרו של ההליך המקורי. היעתרות לבקשה דוגמת זו שהגישו המערערים תביא לכך שלא יהיה סוף להליכים ובעל דין שהפסיד בדינו יוכל לתקן את שגיאותיו ולהשלים את ראיותיו על דרך של הבאת ראיות נוספות כמעט ללא הגבלה (ראו ע"א 391/80 לסרסון ואח' נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד לח (2) 237, 245 וכן ע"א 48/88 ברזל נ' בנק צפון אמריקה בע"מ (לא פורסם), פיסקה 2)."

15. אמנם נכונה אני לקבל את טענת התובע כי אי צירוף הראיה בשלב במוקדם יותר, לא נבע מהחלטה אסטרטגית באשר לאופן ניהול המשפט, וזאת לאור צירופם של הסכמי החליפין עם הנתבעים 3 שאף הם אינם דרים בכפיפה אחת עם טענתו של התובע כי חלקה 75 הוקנתה לו ע"י אביו בשלמותה, ואולם הסבריו של התובע לענין אי צירוף הראייה, בטרם מתן ההחלטה מיום 17.9.2009 כמו גם הסבריו לענין העיכוב בהגשת הראייה לבית משפט זה, לאחר שכבר היתה ברשותו אינם משכנעים.

16. התובע לא נתן כל הסבר משכנע לעיכוב הרב בהצגת הראייה לאחר שכבר היתה ברשותו. כתב האישום הוגש ביום 8.4.2010. ההזמנה לדיון נושאת תאריך 30.5.2010 ומעדותו של התובע עולה כי כתב האישום הומצא לו ביום 7.6.2010. התובע נמנע בעדותו מלציין את המועד המדוייק בו צילם את ההיתר במשרדי הוועדה המקומית לתכנון ובנייה אך גם אם אניח כפי שטען בבקשתו כי צילם הראייה בשלהי שנת 2010 אין בכך טעם להגשת הבקשה להוספת ראייה בהליך זה רק ביום 27.6.2011 (!!!).

17. אמנם הוכח כי התובע עבר טיפולים רפואיים בין 7.9.2010 לבין 31.10.2010 ואולם אין בכך הסבר מספק לכך שהתובענה לבית המשפט המחוזי הוגשה רק בפברואר 2011 ואלו הבקשה שבפניי רק ביוני 2011 מה גם שאם התובע ידע לפנות בתקופת חוליו לפנות לוועדה המקומית כדי לצלם את התיק, יש להניח כי יכול היה לכלכל את ענייניו גם בהליך זה, בין בעצמו ובין בעזרת מי מבני משפחתו.

18. אמנם, אלו שוכנעתי כי יש בראייה כדי לשנות את הכרעתי מן הקצה אל הקצה, אלו סברתי שיש בראיה כדי לשנות הכרעתי מיסודה, יתכן ונכונה הייתי לגלות גמישות ולמחול על מחדליו של התובע כנגד תשלום הוצאות משפט נכבדות, ואולם בענייננו, לא שוכנעתי כי יש בראייה גם אלו היתה מוגשת כדי לשנות את תוצאות החלטתי מיסודה, ולשכנעני כי האב התכוון להקנות לתובע במתנה 700 מ"ר מתוך החלקה וזאת מעבר לחלקו היחסי של התובע בחלקה 75 כיורש של 1/5 מעזבון אביו.

19. לטעמי יהא זה מרחיק לכת לקבוע זכויות קנייניות רק על יסוד היתר בנייה הנושא את חתימת האב בפרט כאשר מונחת בפנינו צוואה של האב, שבה נגלה בפנינו באופן הנהיר והברור ביותר אומד דעתו וכוונתו לחלק את עזבונו בחלקים שוים בין חמשת בניו או יורשיהם.

20. טענות התובע כי אביו המנוח יוסף, "דגל" (ככל שהדברים אמורים דווקא בו), בחלוקה לא שוויונית נסתרת מיני וביה מצוואת האב המנוח, ששמש כמוכתר הכפר, ממנה עולה כי כוונתו המפורשת היתה לחלק את עזבונו בין בניו (או יורשיהם) בחלקים שוים.

21. איני מקבלת את טיעונו של התובע כי מה שהוקצה לו במתנה בחלקה 75 אינו מהווה חלק מן העזבון ולכן האב לא התייחס לכך בצוואתו.

22. בעת כתיבת הצוואה חלקה 75 וחלקות רבות אחרות הכלולות בעזבונו של האב יוסף היו רשומות על שמו של האב ולכן יש להניח כי אלו בקש האב המנוח להחריג מעזבונו שטחים שבהם כבר אפשר לבניו לבנות עליהם את בתיהם, בחייו, היה דואג לציין זאת במפורש בצוואתו.

23. ודוק: בתצהירו המשלים מיום 14.08.2008 עמ' 2, מודה התובע כי אביו לא התכוון ולא נתן לאף אחד מבניו מתנה "יחודית" ו- "מיוחדת" כפי שהוא מנסה לטעון בפניי כיום. ואפנה בענין זה לעמ' 2 לתצהירו המשלים שם ציין ביחס לצוואת אביו כי:

"...המסמך מעיד שאבא המנוח המוריש לא נתן שום מתנה מיוחדת ויחודית למן כלשהו מבניו החמישה שמעבר לעקרון השויון בין הבנים שכן הצוואה מחלקת את כל הרכוש לכל הבנים, שווה בשווה...". (ההדגשה אינה במקור ע.א.)

24. גם הסכם חלוקת העזבון מיום 4.4.1986 (להלן- "הסכם חלוקת העזבון") מלמד כי התובע עצמו לא פירש את הצוואה ככזו שאינה חלה על השטח שאליו מתייחס ההיתר שניתן לו לבניית בית מגוריו בחלקה 75.

25. בהסכם חלוקת העזבון המהווה חלק מן הראיות שהתובע עצמו צירף לתצהירו המשלים ושבהתבסס עליהן ניתנה החלטתי מיום 17.9.09 הסכימו כל היורשים לרבות התובע בסעיף 1 כי : "עיקרון החלוקה יהא על חלוקת החלקות שווה בשווה וחלוקתן על היורשים החמישה בהגרלה בכל החלקות והקרקעות".

26. הסכמה זו ניתנה לא רק ביחס לחלקות הרשומות על שם האב המנוח אלא גם ביחס לחלקה 40 שנרשמה ע"ש האח המנוח אסעד גאנם עוד בחייו של האב המנוח. וכך נקבע בסעיף 5 להסכם לחלוקת העזבון:

"אסעד גאנם מתחייב לתת לכל אחד מאחיו הארבעה תמורה לחלקים שלהם באלבידר אשר בנה עליו את ביתו, בחלקות בתוך המתאר של הכפר, אלמוטג'ריקה, ראס שקארא, אלסאפי, שטח שווה החלקים של כל אחד מהאחים של הארבעה, ואם זה אפשרי אסעד יתן לתופיק באלמוג ריקה בתמורה לחלקו של תופיק באלביידר ואם זה בלתי אפשרי אז בחלקה אחרת בתוך המתאר של הכפר"

27. גם ביחס לחלקה 3 בגוש 19741 עליה בנה הנתבע 4 את ביתו הוסכם על חלוקה שויונית והנתבע 4 מצידו לא העלה כל טענה כי השטח עליו הוקמה הדירה ניתן לו במתנה ואינו כלול בחלוקה.

28. כך נקבע גם ביחס לחלקה 75 שלגביה הוסכם בהסכם לחלוקת העזבון באופן מפורש כי החלוקה תהא דומה לזו שנעשתה ביחס לחלקה 3, ואין לך ראייה טובה מזו לביסוס המסקנה שאפילו התובע, לא סבר לאחר מות אביו כי אביו הקנה לו במתנה בשטח של 700 מ"ר בחלקה 75 מעבר לזכויותיו כיורש של 1/5 החלקה הנ"ל. שאם לא כן בוודאי היה ניתן לכך ביטוי בהסכם החלוקה משנת 1986.

29. גם אם ניתן לקבל את טענת התובע, כי 'שכח' את דבר המתנה בשטח של 700 מ"ר שנתן לו אביו בהיתר משנת 1977 קשה להלום טענה ששכחה זו אחזה בתובע גם בשנת 1986, שאז, היה התובע צעיר יותר בכ- 25 שנה, ובוודאי זכר או צריך היה לזכור כי אביו נתן לו במתנה, בחייו, 700 מ"ר בחלקה 75.

30. אין זאת אלא שגם התובע לא פירש, בזמן אמת, את חתימת אביו על היתר הבנייה כהקניית מתנה של 700 מ"ר בחלקה 75 ולכן הסכים בהסכם לחלוקת העזבון משנת 1986 לחלוקה שויונית בהתאם לצוואת האב של כל החלקות לרבות חלקה 75.

31. ויוטעם: התובע אינו טוען שאביו הקנה לו 700 מ"ר אלא טוען שאביו נתן לו את כל חלקה 75 במתנה בשלמות, כבר בשנת 1967 טענה שכבר קבעתי כי לא הוכחה ואף סותרת את ההסכמים עליהם חתם התובע ומכאן, שגם התובע מסכים, באופן משתמע, כי לא ניתן ללמוד מן ההיתר מהן בדיוק הזכויות שבקש אביו להקנות לו בחלקה 75.

32. בהקשר זה אי אפשר שלא להצביע על המועד בו נקב התובע כמועד מתן המתנה ע"י אביו, שנת 1967, היינו שנה לפני כניסתו לתוקף של חוק המתנה, התשכ"ח- 1968 אשר סעיף 5 (א) בו קובע כי התחייבות ליתן מתנה טעונה כתב...

33. גם בחקירתו הנגדית, לא מסר התובע תשובות מספקות שיש בהן להבהיר מדוע הוא סבור שאביו חרג בענייננו, מעקרון החלוקה השויונית עליו הצהיר, "שחור על גבי לבן" בצוואתו, ואפנה בענין זה לחקירתו המתחמקת בפרוטוקול מיום 3.11.2011 עמ' 30 ש' 32-33 :

ש. אני מראה לי תוכנית שאבי חתם גם לי על חלקה אחרת, חלקה 3 גוש 19471, ושואל אותך למה אני לא תובע זכות יתר?

ת. החומר שאתה מנסה להראות לא הוגש לביהמ"ש.

ובעמ' 31 ש' 18 לפרוטוקול מיום 3.11.2011:

ת. אבא שלי ז"ל חתם לך על 350 מ' בתוכנית ואתה קבלת את זה.

וראה גם בפרו' מיום 3.11.2011 עמ' 31 ש' 28-29; עמ' 32 ש' 1-12:

ש. אני הגשתי לביהמ"ש את השער של תוכנית לשינוי יעוד על 6 דונם, שיכולתי לקחת את כולם לפי שיטתך?

ת. אנו מדברים כאן על רישיונות בנייה. מה שאבא שלי חתם לי לקחתי ומה שאבא חתם ונתן לך לקחת.

ש. אתה יודע שהיתה תוכנית קודמת תוכנית כפרית?

ת. מה זה קשור?

ש. בתוכנית בנייה כפרית יש אחוזי בנייה שונים. אתה בנית בית גדול היה צריך להגדיל את השטח שיתאים לאחוזי הבנייה?

ת. לא נכון.

ש. בד בבד יצא השטח כמעט שווה לשטח שלך?

ת. אתה אומר דברים לא נכונים ולא הגשת ראיה עליהם. אילו אבי המנוח רצה שאקבל בחלקה הזו 20%, חמישית מהאדמה היה חותם לי רק על 350 מ"ר. זה שחתם לי על 700 מ' מוכיח שרצונו היה לתת לי את כל ה-700 מ'. אבא שלי רצה שאתה תקבל רק 350 מ"ר. אתה מערבב מין שאינו במינו. אתה מערבב חלקה אחרת בזמן אחר לדיון כאן."

34. ניתן איפוא לסכם ולומר כי אין בראייה כדי לשכנעני כי התובע קבל במתנה מאביו, בחייו, 700 מ"ר מעבר לחלקו בחלקה 75 מכח ירושת אביו.

35. גם אם יש בראייה כדי ללמד על זכותו של התובע לקבלת אותם 700 מ"ר בחלקה 75 הגם ששטח זה עולה על חלקו היחסי בעזבון [395 מ"ר לפני ההפקעה וזאת בנוסף לשטחים הנוספים (200 מ"ר נטו ועוד כ- 83 מ"ר לפני הפקעה) שקבעתי כי יוקצו לתובע בחלקה 75 בהחלטה מיום 17.9.2009] הרי שממילא הייתי מחייבת את התובע בתשלומי איזון בין בכסף ובין באמצעות הקצאת שטחים חלופיים מן הקרקעות האחרות שבבעלותו, בגין אותם שטחים בתוך אותם 700 מ"ר העולים על חלקו היחסי ואם כך אין כל רבותא בהוספת הראייה לתיק, לאור נכונותו המוצהרת של הנתבע 4 להתחלף עם התובע לא רק ביחס לאותם כ- 300 מ"ר אלא ביחס למלוא השטחים שהוקצו לו בחלקה 75 (637 מ"ר נטו).

36. על הצעה זו חזר הנתבע 4 אפילו, לאחרונה, בהצעתו בכתב מיום 21.11.2011 לענין עריכת עסקת החליפין עם התובע, ואף הפציר בבית המשפט לקיים ישיבת גישור נוספת בינו לבין התובע כדי להשלים עסקת החליפין (הצעה שזכתה לסירוב מוחלט מצד התובע אשר כאמור מחזיק בטענה המופרכת שהוא זכאי ל- 700 מ"ר מן החלקה ללא צורך בעריכת "איזונים" והתחשבנויות וזאת אפילו מעבר לחלקו בעזבון המנוח (1/5) בחלקה 75 ומעבר לשטחים הנוספים שהוקצו לו בהחלטתי מיום 17.9.09.

37. ויושם אל לב: אם יתעשת התובע ויעתר להצעת החליפין של הנתבע 4 הרי שלאחר החילופין יהא התובע בעלים של כ- 1,247 מ"ר נטו מתוך כלל שטח החלקה היינו שטח גדול יותר מן השטח שהיה מוחזק ע"י התובע אלו הייתי מקבלת את הראייה וקובעת כי התובע זכאי לאותם 700 מ"ר הגם שהם עולים על חלקו היחסי וזאת בנוסף לשטחים הנוספים להם הוא זכאי עפ"י החלטתי מיום 17.9.09 ומאידך מחייבת אותו בתשלומי האיזון על דרך של מסירת קרקע חלופית לנתבע 4 או לאחרים בגין אותם כ- 300 מטר לערך, העולים על חלקו היחסי בירושת אביו בחלקה 75.

38. סוף דבר, מכל הטעמים דלעיל, אני דוחה את הבקשה להוספת הראייה הנוספת. הוצאות הבקשה ילקחו בחשבון בסיום ההליך.

39. הנני מעכבת את הדיון בתיק לתקופה של 30 יום וזאת על מנת לאפשר לתובע, בזו הפעם, לשקול אם בכוונתו, להגיש בקשת רשות ערעור בענין החלטה זו, וזאת בטרם מתן ההחלטה הסופית בענין חלוקת חלקה 75.

40. טוב יעשה התובע אם באותם 30 יום יבוא בדברים עם הנתבע 4 בכדי להוציא מן הכח אל הפועל את הסכם החלופין (והלוא טיוטת הסדר ברוח זו כבר מונחת בתיק, ונערכה בכתב בידו של התובע עצמו (כתב שכבר מוכר לי,זה מכבר, הכר היטב) - ראו נ/4) .

41. מכל מקום, אהיה נכונה וזמינה לסייע לתובע ולנתבע 4 להעלות על הכתב את הסכם החליפין והרי לא בכדי, בחרתי למסור לנתבע 4 בהחלטתי מיום 17.9.09 את אותם 200 מ"ר שהגיעו לו מכח ההסכם מיום 26.4.1992 דווקא בחלקה 75, מתוך צפייה עתידית של אותה עסקת חילופין שכל כך מתבקשת בנסיבות הענין.

התיק יובא לעיוני ביום 13.3.2012 ובמועד זה אצפה למצוא בתיק הודעת עדכון מטעם התובע והנתבע 4 באשר למצב הדברים בתיק.

ניתנה היום, י"ז שבט תשע"ב, 10 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: יוסף ג`אנם תאופיק
נתבע: יורשי המנוח אסעד יוסף גאנם
שופט :
עורכי דין: