ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אדגר מימון נגד משה מרציאנו :

אדגר מימון

ע"י ב"כ עו"ד ראומה נבו נגר

נ ג ד

משה מרציאנו

בית המשפט המחוזי מרכז

כב' השופטת ורדה פלאוט

החלטה

בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בנתניה מיום 9.1.12 (כב' השופטת גלית ציגלר), במסגרתו נדחה ערעורו של המבקש על החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל מיום 3.5.10 (כב' הרשמת יפעת אונגר-ביטון).

בפני בית משפט קמא עמדו לדיון שתי שאלות להכרעה:

האחת - האם החלטת רשם הוצאה לפועל בתיק בחדרה בין הצדדים, אשר במסגרתו התקבלה טענת "פרעתי" של המבקש והתיק נסגר, מהווה מעשה בית-דין באופן שאינו מאפשר למשיב להעלותה ולדון בה בשנית. השניה - עניינה בפרשנות הסכם תשלומים שנחתם בין הצדדים.

בקשת רשות הערעור שבפני נסובה על השאלה הראשונה בלבד.

פסק דינו של בית משפט קמא מפרט בהרחבה את העובדות הצריכות לעניין והשתלשלות ההליכים המשפטיים, ואיני מוצאת מקום לשוב ולפרטם.

בקציר האומר יצויין, כי המשיב פתח תיק הוצל"פ בחדרה כנגד המבקש, במטרה לקבל בחזרה תשלומים ששילם למבקש בתיק הוצל"פ בנתניה (קרן חוב בסך 58,654 ₪), זאת לאחר שרשמת ההוצל"פ בנתניה קבעה שפסק הדין בגינו נפתח התיק בנתניה אינו אופרטיבי.

המבקש הגיש בקשה בטענת "פרעתי", אשר התקבלה במלואה בהעדר התייצבות המשיב, והתיק בחדרה נסגר.

לימים תוקן פסק הדין בגינו נפתח תיק ההוצל"פ בנתניה והפך אופרטיבי, והמבקש פתח תיק הוצל"פ חדש בנתניה כנגד המשיב.

במסגרת תיק זה, הגיש המשיב בקשה בטענת "פרעתי" בגין אותו סך 58,654 ₪, אשר שולם על ידו מלכתחילה בתיק ההוצל"פ בנתניה, ואילו המבקש טען שעניין זה נדון והוכרע בתיק ההוצל"פ בחדרה, והחלטה זו מהווה מעשה בית-דין באופן המונע מרשם ההוצל"פ לשוב ולהדרש לעננין סכום זה. כב' הרשמת יפעת אונגר ביטון קבעה, כי החלטת רשם ההוצל"פ בחדרה אינה מהווה מעשה בית-דין משום שניתנה ללא דיון לגופו של עניין וניתן לקזז את הכספים ששולמו על ידי המשיב מגובה החוב בתיק שבפניה.

בית משפט קמא קיבל חלקית את הערעור על החלטה זו, וקבע שחל מעשה בית דין על החלטת ראש ההוצל"פ בחדרה, גם אם ניתנה בהעדר המשיב, אך אין בכך כדי לשנות מהתוצאה אליה הגיעה ראש ההוצל"פ, ולפיה יש לקזז את הסכומים ששולמו על ידי המשיב למבקש. בית משפט קמא נימק את קביעתו בכך שאין מחלוקת כי המשיב שילם כספים למבקש על חשבון החוב, ולא ייתכן ואין זה צודק, שלא ניתן יהיה לקזז כספים אלו מגובה החוב בתיק. אחרת יווצר מצב בו המבקש ייפרע מהמשיב יותר מכפי החוב הפסוק בית משפט קמא הדגיש, כי תוצאה זו עולה בקנה אחד גם עם חובת הדיווח המוטלת על המבקש לציין בתיק ההוצל"פ אותו הוא מנהל את כל הסכומים אשר שולמו לידו על ידי המשיב על חשבון החוב.

המבקש טוען בבקשה שבפני, כי המסקנה לפיה החלטת רשם ההוצל"פ בחדרה בטענת פרעתי הינה מעשה בית-דין, צריכה להביא לתוצאה לפיה המשיב מנוע להעלות טענת קיזוז בגין אותו סכום. בנוסף טוען הוא, כי חובת הדיווח על פי תק' 17(א) לתקנות ההוצאה לפועל הינה על כספים שהתקבלו שלא באמצעות לשכת ההוצל"פ. הואיל והכספים נתקבלו אצל המבקש באמצעות לשכת ההוצל"פ, לא יכול היה בית משפט קמא לעשות שימוש בסע' 17א לתקנות. עוד טוען המבקש, כי שאלת בירור גובה החוב כלל לא עלתה בפני רשמת ההוצל"פ, אשר קבעה כי חל מעשה בית דין, והעלתה לראשונה בפסק דינו של בית משפט קמא. מטעם זה, לדידו, יש לראות את בקשת רשות הערעור כערעור בגלגול ראשון. לגופם של דברים טוען המבקש, כי הוא נאלץ להוציא הוצאות לגביית החוב, חלקם הוצאו לצורך גביית כספים מהמשיב אשר בסופו של יום הועברו לצדדי ג' (מס שבח), טענותיו לעניין זה לא נשמעו בפני בית משפט קמא, ועל כן נגרם לו עוול.

דין הבקשה להידחות, אף מבלי לבקש את תגובת הצד שנגד.

לאחר שעיינתי בבקשה על נספחיה, נחה דעתי כי מסקנת בית משפט קמא נכונה בנסיבות העניין, ולא מצאתי מקום להתערב בה. אכן, משפתח המבקש את תיק ההוצל"פ החדש בנתניה בגין הכספים שחב לו המשיב על יסוד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, חובה עליו לדווח ולהקטין את גובה החוב בתיק בכל סכום ששולם לו על ידי המשיב על חשבון החוב, שלא במסגרת תיק ההוצל"פ. החלטת רשם ההוצל"פ בחדרה, במסגרתה התקבלה טענת "פרעתי" של המבקש, משמעותה כי המבקש אינו צריך להשיב למשיב את הסכומים ששילם לו. הא ותו לא. כמובן שאין בה כדי לאיין את חובת המבקש לעדכן בדבר קבלת הסכומים על חשבון החוב וקיזוזם מגובה החוב בהתאם. חובה זו נובעת גם מעקרון ההגינות וחובת תום הלב, כפי שציין זאת בצדק בית משפט קמא וצטט מהלכות רלוונטיות לעניין.

טענה נוספת שטען המבקש בהקשר זה הינה, כי חלק מהכספים אותם הורתה רשמת ההוצל"פ לקזז, הנם כספים ששולמו לצדדי ג' (כמו רשויות מס שבח להם קדימות נשייה) ולא ישירות למבקש. בית משפט קמא קבע לעניין זה, כי רשמת ההוצל"פ עשתה אבחנה נכונה בין סכומים ששולמו למבקש או לב"כ לבין סכומים ששולמו לצדדי ג', אך לגופם של סכומים היא אינה יכולה להתייחס הואיל ולא הובאו בפניה במסגרת הערעור דפי חשבון ספציפיים.

גם לעניין זה לא מצאתי כי נפלה שגגה בהחלטת בית משפט קמא, בייחוד כאשר לא ניתן היה לדון באופן ספציפי בסכומים מהעדר מסמכים רלוונטיים מצד המבקש.

קבלת בקשת רשות הערעור המונחת בפני, לפיה לא ניתן יהיה לקזז את הכספים ששילם המשיב למבקש ושבגינם פתח את תיק ההוצל"פ בחדרה, תוצאתה בהכרח כי המבקש יקבל כספים בסכום העולה על גובה החוב בתיק ההוצל"פ. כמובן שתוצאה שכזו נוגדת את הצדק והשכל הישר ואין לקבלה.

יוער, כי כל האמור לעיל הינו מעבר לנדרש, הואיל ובל נשכח כי עסקינן בגלגול שלישי ולאחר שלא מצאתי כי להכרעה בסכסוך שבפני חשיבות ציבורית החורגת מהעניין שיש בין הצדדים הישירים שבפני (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור בע"מ פ"ד לה(3) 123).

כאמור, הבקשה נדחית.

משלא נתבקשה תגובת הצד שכנגד, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ז שבט תשע"ב, 10 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: אדגר מימון
נתבע: משה מרציאנו
שופט :
עורכי דין: