ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין זידאן הנדסה בעמ נגד עיריית בקה אל גרביה :

זידאן הנדסה בעמ

נ ג ד

עיריית בקה אל גרביה

בית משפט השלום בחדרה

כב' השופט נאסר ג'השאן

פסק דין

1. זוהי תביעה כספית, בגדרה עותרת התובעת - חברה לביצוע עבודות תשתית, לחייב את הנתבעת - רשות מקומית, לשלם לה סך 489,583 ₪ בגין חוב שעפ"י הנטען, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת בגין עבודות שביצעה התובעת עבר הנתבעת, המפורטות בכתב התביעה.

2. על מנת לעמוד על המחלוקת בין הצדדים, נסקור להלן את העבודות וההסכמים המהווים, עפ"י הנטען, עילת התביעה.

3. לטענת התובעת, בינה לבין הנתבעת- העירייה, נכרתו חוזים המתייחסים לשני סוגי עבודות, הראשון הוא עבודות אחזקת רשת המים ביישוב באקה אל-ג'רבייה, והאחר מתייחס לביצוע עבודות שיפור חזות ביה"ס חטיבת הביניים בישוב ושביצוע עבודות בחצר לימודית בו. עפ"י התובעת, נותרה הנתבעת חייבת לה בגין ביצוע עבודות אחזקת רשת המים סך 290,402 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה, ואילו בגין ביצוע העבודות מושא הסכם שיפור חזות חטיבת הביניים, נותרה הנתבעת חייבת לתובעת סך 199,181 ₪ נכון ליום הגשת כתב התביעה.

4. באשר לעבודות אחזקת רשת המים, טוענת התובעת, כי בעקבות פרסום מכרז ע"י הנתבעת בשנת 2001 - שבו זכתה התובעת, נחתם ביום 1.1.2002 הסכם לפיו התחייבה התובעת לבצע עבודות אחזקת רשת המים בישוב באקה אלג'רבייה במהלך שנת 2002, הוא ההסכם המצורף כנספח א' לתצהיר מר ג'מאל זידאן (להלן : "זידאן") מטעם התובעת. עפ"י הסכם זה, כך עפ"י הנטען, התחייבה התובעת לבצע את העבודות המפורטות בהסכם, בתמורה לתשלום סך 574,774 ₪, כאשר המחירים האמורים בהצעה יהיו צמודים למדד תשומות הבנייה שפורסם ביום 15.12.2011 (ראו: המבוא לחוזה). עוד טוענת התובעת, כי עפ"י הוראות ההסכם, רשאית המזמינה - הנתבעת, להגדיל או לצמצם את היקף העבודה ב- 50% (סעיף 8 לנספח לחוזה).

5. התובעת טוענת כי עפ"י הוראות המכרז לאחזקת רשת המים, שפורסם- תקופת ההסכם היא "עם אופציה לחדשה לשתי תקופות נוספות של שנה כ"א" (ראו סעיף 1 לתנאי המכרז המהווים חלק מספח א' לתצהירו של זידאן). לפיכך, כך טוענת התובעת, התקשרו הצדדים בהסכם מיום 1.1.2003 (נספח ב' לתצהיר זידאן), לפיו תקופת ההסכם המקורי (הוא נספח א' לתצהיר זידאן) תוארך מיום 1.1.2003 עד 31.12.2003 עפ"י תנאי ההסכם המקורי. עוד טוענת התובעת כי לאחר תום תקופת ההסכם לשנת 2003 נכרת הסכם שלישי (נספח ג' לתצהיר זידאן), לפיו הוארכה תקופת ההסכם מיום 1.1.2004 עד ליום 31.3.2004 עפ"י הוראות ההסכם .

6. התובעת טוענת כי נכרתו בינה לבין הנתבעת הסכמים נוספים לתקופות נוספות כאשר הזמינה הנתבעת מן התובעת עבודות להמשך אחזקת רשת המים מיום 1.4.2004 ועד 30.4.2004 עפ"י המכתב נספח ד' לתצהירו של זידאן ולאחר מכן מיום 1.5.2004 ועד 31.5.2004 עפ"י נספח ה' לתצהירו של זידאן, ובכך עבדה התובעת בעבודות אחזקת רשת המים ברצף מיום 1.1.2002 ועד ליום 31.5.2004, עד לכניסת קבלן אחר- מחמוד עבאס, שהחל לבצע את העבודות החל מסוף חודש 5/2004 לאחר שזכה במכרז שפורסם.

7. לטענת התובעת, לאחר שהקבלן עבאס הפסיק ביצוע העבודות, פנתה הנתבעת אל התובעת במכתב מיום 20.10.2004 (נספח ו' לתצהירו של זידאן) וביקשה מן התובעת להמשיך בביצוע העבודות עפ"י המחירים שהוצעו בהצעת הקבלן עבאס, כאשר עפ"י הבקשה נספח ו' לתצהיר זידאן, התבקשה התובעת לבצע את העבודות החל מיום 20.10.2004 ועד ליום 20.11.2004 ובמכתב נוסף, חתום ע"י ואאל אבו מוך, מנהל מחלקת מים ומיסים מיום 1.1.2005 (נספח ז' לתצהיר זידאן) התבקשה התובעת לבצע את העבודות "עד למציאת פתרון לבעיה של מחמוד עבאס" (ראו סעיף 3 למכתב נספח ז' לתצהיר זידאן).

8. לטענת התובעת, המשיכה היא לבצע את העבודות עד לסוף חודש יולי 2005. התובעת צירפה לתצהיר מטעמה חשבונות מאושרים, ניכתה מן הסכומים המאושרים ע"י בעלי משרות בעירייה סכומים ששולמו לה מפעם לפעם, ולטענתה נותרה הנתבעת חייבת סך 251,162 (בערכים נומינליים). לסכום הנ"ל, מבקשת התובעת להוסיף "ריבית חשב הכללי" ולפיכך העמידה סכום החוב, נכון ליום הגשת התביעה, ע"ס 290,402 ₪, כאמור לעיל.

9. באשר להסכם השני, המתייחס לשיפור חזות חטיבת הביניים, טוענת התובעת כי עפ"י הוראות ההסכם (שצורף כנספח י לתצהירו של זידאן ויקרא להלן "הסכם שיפור חזות ביה"ס") התחייבה התובעת לבצע את העבודות המפורטות בהסכם תוך 60 יום מיום מתן צו התחלת עבודה, וכי צו זה ניתן ביום 8.6.2007 אולם בפועל, העבודות החלו ביום 22.7.2007 עפ"י סיכום בכתב. לטענת התובעת, עפ"י הוראות ההסכם, על התובעת היה להגיש שני חשבונות, חשבון אחד חלקי וחשבון נוסף סופי כאשר החשבון הראשון יוגש לאחר ביצוע 50% מעבודות הפיתוח, וישולם תוך 45 יום מיום אישורו ע"י המהנדס, ואילו חשבון סופי יוגש לאחר גמר העבודות, והוא ישולם תוך 60 ימים מיום אישורו.

10. לטענת התובעת, הגישה היא שני חשבונות שאושרו וסכומם הכולל עומד ע"ס 328,067 ₪ (המורכבים מחשבון חלקי ע"ס 150,000 ₪ וחשבון נוסף ע"ס 178,067). התובעת טוענת כי שולם לה סך 150,000 ₪ והנתבעת נותרה חייבת יתרת החשבון שלא שולמה, וכן הפרשי התייקרות בסך 13,584 ₪. יתרת החוב בתוספת הפרשי ריבית חשב כללי עומדת ע"ס 199,181 ₪ (סעיף 24 לתצהירו של זידאן).

11. הנתבעת טוענת כי איננה חייבת מאומה. טענות קשות מעלה הנתבעת כנגד התנהלות בכירי העירייה בתקופה שבה נקשרה הנתבעת בהסכמים עם התובעת. כפי שעוד יפורט להלן, העירייה טוענת כי בכירים בה חברו יחד עם התובעת לצורך הוצאת כספים מן העירייה במרמה, אגב ניגוד אינטרסים וניצול לרעה של כח המשרה. אפרט להלן את טענות הנתבעת, כפי שאלה עולות מכתב ההגנה.

12. באשר להסכמים הנוגעים לאחזקת רשת המים, טוענת הנתבעת מספר טענות ואלה הן:

א. מדובר בהסכם אשר נבדק ע"י שלושה גורמים: מבקר העירייה, רו"ח - מבקר חיצוני מטעם משרד הפנים, והאגף לחיוב אישי במשרד הפנים. הממצאים העולים מן הבדיקות הנ"ל מצביעים על הסכמים בלתי חוקיים, ביצוע עבודות ללא מכרז, כריתת חלק מן ההסכמים מבלי שנחתמו ע"י בעלי התפקידים כדרישת החוק, לרבות העדר חתימת גזבר או ראש העירייה או חשב מלווה, כדרישת פקודת העיריות.

ב. העבודות מושא ההסכם בוצע, למעשה, על ידי בניו של חבר מועצת העיר וחבר ועדת המכרזים - רבחי מסארווה ז"ל, ועל כן מדובר בהסכם הנגוע בניגוד אינטרסים ופסול עפ"י הוראות הדין.

ג. הליך הפיקוח על החשבונות היה לקוי במיוחד, שכן בנסיבות תמוהות, פוטר המפקח על העבודות, ומשלב מסויים לא היה פיקוח בשטח, ועל כן יש לבדוק את העבודות שבוצעו ואת החשבונות שאושרו ע"י העירייה.

ד. ההסכם מיום 1.1.2003 אינו נושא חתימת הגזבר, והמכתבים שנשלחו על ידי הנתבעת (ולפיהם הוזמנו העבודות החל מחודש 10.2004) חסרים חתימת ראש העיר או הגזבר או החשב המלווה.

ה. ההתקשרות הינה בניגוד לסעיף 18 לחוק התכנית להבראת ישראל (תיקוני חקיקה להשגת יעד תקציבי והמדיניות הכלכלית לשנות הכספים 2003 ו- 2004 התשס"ג אשר מגביל רשויות מקומיות בהתקשרויות חדשות.

ו. הנתבעת מפנה לממצאים הקשים בדו"ח מבקר העירייה ולממצאי הביקורת שיזם משרד הפנים.

13. לגבי ההסכם לשיפור חזות בית הספר, טוענת הנתבעת מספר טענות, שיש בהן, לשיטתה, להביא לדחיית התביעה בגין ההסכם הנ"ל, ואלה הן:

א. התובעת הפרה את ההסכם כאשר לא ביצעה את העבודות במועד הקבוע בהסכם. לטענת הנתבעת, צו התחלת העבודות נמסר לתובעת בסמוך לאחר חתימת ההסכם, ובכל מקרה לא יאוחר מיום 8.6.2006 כאשר על התובעת היה לבצע את העבודות תוך 60 ימים, ואם נוסיף שבעה ימים, לפי הוראות ההסכם, על התובעת היה למסור את העבודות לידי הנתבעת ביום 14.8.2006. הנתבעת טוענת כי התובעת לא ביצעה את העבודות ולא מסרה אותן בזמן, והיא אף איחרה בביצוע העבודות "מאות ימים" (סעיף 18 לכתב ההגנה).

ב. הנתבעת זכאית לקבל פיצוי מוסכם ומוערך מראש בגין האיחור במסירת העבודות לפי סעיף 22 להסכם "בסך 1.5% מערך העבודה לפי החוזה", לכל שבוע איחור או חלק ממנו ובסה"כ 4,500 ₪ לכל שבוע איחור (סעיף 19 לכתב ההגנה).

ג. הנתבעת זכאית לפיצוי מוסכם בשיעור 10% מערך העבודות, ולפיכך זכאית היא לקזז 30,000 ₪.

ד. בכל מקרה, טוענת הנתבעת כי הוסכם מפורשות בסעיף 7.3 להסכם כי על התובעת לבצע את כל העבודות מושא ההסכם בתמורה כוללת של 300,000 ₪ כולל מע"מ, התייקרויות והפרשי הצמדה וריבית, וזאת מאחר וההסכם היה תלוי בהקצבה שאמורה היתה הנתבעת לקבל ממשרד החינוך (ראו סעיפים 22-25 לכתב ההגנה).

ה. לטענת הנתבעת שולמו לתובעת סך 148,500 ₪ ובנוסף סך 3,030 ₪. לטענתה, משהוגש חשבון סופי שאישורו היה מביא את התמורה הכוללת לסכום העולה על 300,000 ₪ לא אושר החשבון הנוסף. עוד טוענת הנתבעת בכתב ההגנה, כי ניתוח העבודות שבוצעו מעלה כי בוצעו כ- 65% מן העבודות המוסכמות עפ"י הוראות ההסכם, וכל היתר היו עבודות שלא נכללו בהסכם, או שהיו עבודות מעבר לכמות עליה הוסכם בחוזה (ראו סעיף 28 לכתב ההגנה). משמע- 35% מכלל העבודות עפ"י ההסכם - לא בוצעו.

ו. גם אם תתעלם הנתבעת מטענתה כי סך 300,000 ₪ כולל התייקרויות, הרי הפרשי ההתייקרות השקלית הם 10,403 ₪ למקרה וייקבע כי ערך העבודות הוא 300,000 ₪.

ז. מכל הטעמים הנ"ל מבקשת הנתבעת לדחות את התביעה, ככל שהיא מתייחסת להסכם שיפור חזות בית הספר.

המחלוקת

14. המחלוקת מתמקדת בהכרעה בטענות הצדדים שהעלו בכתבי הטענות שהגישו.

15. באשר להסכמי ביצוע אחזקת רשת המים, המחלוקת בין הצדדים נחלקת לשניים:

א. האם דבק פגם בהסכמים או בביצוע ההסכמים, אשר שולל מן התובעת את תמורת העבודות. לצורך הכרעה בשאלה זו, יש להכריע בטענות הנתבעת כנגד ההסכמים והתנהלות נושאי המשרה בעירייה בתקופה הרלוונטית לביצוע ההסכמים או לחתימתם.

ב. האם הוכיחה התובעת כי ביצעה את העבודות וכי התמורה המפורטת בחשבונות שהגישה לנתבעת משקפים את המחירים המוסכמים.

16. לגבי ההסכם הנוגע לשיפור חזות ביה"ס - שלוש שאלות מתעוררות לצורך הכרעה בטענות הצדדים:

א. מהם תנאי ההסכם - כלום הוסכם כי סכום ההסכם יוגבל ל- 300,000 ₪.

ב. האם הפרה התובעת את ההסכם באופן שמזכה את הנתבעת בקיזוז סכומים כלשהם מן התמורה המגיעה, ככל שמגיעה, לתובעת.

ג. האם בוצעו עבודות אשר מזכות את התובעת במלוא התמורה המוסכמת- כטענת התובעת.

הראיות:

17. מטעם התובעת הוגש תצהירו של מר ג'מאל זידאן מנהל התובעת.

18. מטעם הנתבעת הוגשו תצהיריהם של ה"ה חיאם קעדאן, מנכ"ל העירייה דהיום ומי ששימש בתקופה הרלוונטית מזכיר העירייה; מר מג'די אבו מוך - גזבר העירייה דהיום ומי ששימש בעבר מבקר העירייה; ומר מוחמד לחאם - מפקח על עבודות התובעת עד פיטוריו בשנת 2003. העדים הנ"ל נחקרו על תצהיריהם בחקירה נגדית.

19. מלבד העדים הנ"ל העידו מטעם הנתבעת ה"ה עתאמנה רסמי - מהנדס העירייה בתקופה הרלוונטית לביצוע העבודות, רון פישמן - רו"ח שהינו עובד משרד הפנים אשר ערך דו"ח ביקורת על העירייה, שהתייחס, בין היתר, להסכם אחזקת רשת המים בין התובעת לבין הנתבעת; מר חוסין עתאמנה - מי ששימש בעבר גזבר העירייה; מר תאופיק ג'נאיים - חבר מועצת העיר וסגן ראש העיר עד לשנת 2003 ואשר התריע במכתבים לראש העיר על אי חוקיות, לכאורה, שדבקה בהעסקת התובעת בשל מערכת יחסים בין התובעת לבין בניו של רבחי מסארווה ז"ל; מר זיאד אבו מוך - ראש העיר בתקופה הרלוונטית; וכן מר ואיל אבו מוך - מנהל מחלקת הגבייה והמים משנת 2001 עד 2005, אשר אישר חלק ניכר מן החשבונות החלקיים שהגישה התובעת בפרוייקט אחזקת רשת המים.

דיון והכרעה:

הסכמי אחזקת רשת המים:

ביצוע העבודות והתמורה בגינן

20. כאמור לעיל שתי שאלות מתעוררות לגבי הסכמים אלה; הראשונה היא- האם דבק פגם בהסכמים או בביצועם שיש בו כדי לשלול את תשלום תמורת העבודות, והשאלה השנייה נוגעת לביצוע העבודות ולגובה התמורה. אדון בשאלות אלה בסדר הפוך, אבחן ראשונה את השאלה מהו הסכום המגיע לתובעת, בהנחה ובהסכמים לא דבק כל פגם, האם העבודות בוצעו ומהי התמורה בצידן, ולאחר מכן אדון בשלל טענות הנתבעת לגבי ההסכמים וחוקיותם.

21. לתצהירו של מר זידאן צורפו כל החשבונות המאושרים ע"י העירייה. לשם המחשת האמור לעיל, מדובר בחשבונות חלקיים אשר כללו את הכמויות והחומרים בתקופת החשבון, לרבות התייקרות עד להגשת החשבון (הפרשי המדד עפ"י הוראות ההסכם). על גבי כל אחד מן החשבונות מצויה חותמת מחלקת המים בעירייה ובכתב יד צויין הסכום שאושר לאחר בדיקת החשבון. ב- 13 החשבונות הראשונים (עד 2/03) אושרו כל החשבונות, ללא יוצא מן הכלל, בחתימת מר מוחמד לאחם - המפקח בשטח, כאשר הוא מציין על גבי חלק מן החשבונות כי החשבון אושר על פי "עבודות בשטח". נדמה שאף הנתבעת אינה חולקת על חשבונות אלה, שאושרו ע"י מר לחאם ואשר עפ"י הנתבעת פוטר הוא מעבודתו כמפקח כחלק מניסיון להרחיק מפקח ששמר על כספי העירייה לצורך קבלת כספים במרמה ע"י התובעת ושותפה - מר רבחי מסארוה.

22. החל מחשבון מס' 14 נעלמה חתימתו של מר לחאם, והדבר מתיישב עם טענת הנתבעת כי באותה תקופה הוא הורחק מן הפרוייקט הנ"ל וחדל מלהיות מפקח. התובעת צירפה את חשבונות מס' 14 עד 29 (שהתייחס לחודש 5/2004), שכולם מאושרים וחתומים ע"י העירייה. כן צירפה התובעת חשבונות מס' 1 (המתייחס לחודש 12/2004) עד 6 (המתייחס לחשבון חודש 7/2005). אציין כי כל החשבונות מאושרים ע"י מחלקת המים בעיריית באקה אל-ג'רבייה, חתומים בחותמת העירייה ובחתימת מי שבדק את החשבונות. עיון בחשבונות מעלה כי ברובם המכריע תוקן הסכום שנדרש, ובחלקם אף תוקן הסכום הנדרש בגין התייקרויות (ראו לדוגמא חשבון מס' 20).

23. בפניי העיד מר ואיל אבו מוך - מנהל מחלקת המים בתקופה הרלוונטית, אשר העיד כי הוא נכח בשטח "כאשר היה צורך" (עדותו של העד בעמוד 66 17 לפרוטוקול). לגבי בדיקת החשבונות מעיד העד כי "כשהיו מגישים את החשבון הייתי יוצא איתו לשטח ובודקים את החשבון עפ"י מה שהגישו" (שם, בשורות 27 ו- 28 לפרוטוקול). אומנם, וזאת עפ"י הודאתו של העד ואיל אבו מוך, הפיקוח בתקופת מר מוחמד לחאם היה צמוד יותר (מאחר והמפקח לחאם היה בשטח), אולם אין בכך כדי להוכיח כי העבודות שנדרשו לאחר פיטורי לחאם מתפקיד הפיקוח, לא בוצעו ואין להטיל דופי בעד ואיל אבו מוך בהעדר ראיות לכך, כפי שיפורט עוד להלן.

24. אף שמצאתי תהיות בדבר פיטוריו של מר לחאם, אני דוחה את טענת הנתבעת כי העבודות לא בוצעו או שהחשבונות אינם משקפים את העבודות שבוצעו. עוד בכתב ההגנה, טענה הנתבעת כי יש לדקדק כחוט השערה עם התובעת "ולאפשר לנתבעת לבדוק את החשבונות של התובעת אחד לאחד לגופם.." (ראו טענת הנתבעת בסעיף 35 לכתב ההגנה). למרות האמור לעיל, בתצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעת, מלבד טענתה הכללית של הנתבעת כי מוחמד לחאם פוטר, לא הובאה כל ראיה, לא בתצהיר ולא בחוות דעת, אשר בחנה את העבודות שאושרו. אין בפניי כל ראיה לכך שהעבודות לא בוצעו או בוצעו בחלקן, ואין בפניי כל ראיה כי המחירים שננקבו לצידן של העבודות, אינם המחירים המוסכמים.

25. לא זו אף זו, אף עדי הנתבעת לא העידו בפניי כי העבודות לא בוצעו, וכל אשר העידו כי העבודות טעונות בדיקות. ראו למשל עדותו של מר חיאם קעדאן, שבתקופה הרלוונטית היה מזכיר העירייה, והוא משמש היום כמנכ"ל העירייה, אשר מעיד, כי "צריך לבדוק את כל החשבונות" עמוד 73 שורה 17 לפרוטוקול), ועדותו (שם בשורות 27 ו- 28 לפרוטוקול):

"ת. אני לא מתכחש לעובדה שהם עבדו. אני לא יודע להתייחס אם העבודה בוצעה כהלכה, צריך לבדוק את כל העבודה

ש. אתה בעצמך יכול לבדוק היום אם העבודה בוצעה כהלכה

ת. לא. יש מומחים"

26. הנה כי כן, העדים שהובאו ע"י הנתבעת לא העידו כי העבודות לא בוצעו ועפ"י עדותו של מר חיאם קעדאן הנ"ל בדיקת העבודה, איכותה ועצם ביצועה טעון בדיקת מומחים. מומחים אלה לא הובאו לעדות, ועל כן, מלבד טענות בעלמא וחשדות בלתי מבוססים כי העבודה לא בוצעה, אין בפי הנתבעת טענות לגבי ביצוע העבודות להן טוענת התובעת, שכאמור, אושרו ע"י בעל תפקיד מטעם הנתבעת ובחתימתם ובתחימת העירייה.

27. המסקנה היא כי השתכנעתי כי העבודות שאושרו בוצעו. כמו-כן השתכנעתי כי המחירים הנקובים בגין עבודות אלה בחשבונות משקפים את המוסכם (אף שמערכת ההסכמים במלואה לא הובאה בפניי).

28. באשר ליתרת החוב (בהתעלם מכל טענות הנתבעת לגבי אי חוקיות שנפלה בהסכמים), לא חלקה הנתבעת על החישובים שערכה התובעת בתצהירי עדות ראשית מטעמה.

29. למעלה מן הצורך אציין כי נראה, כי החשבון שערכה התובעת לגבי סכום החוב המבטא את ערך העבודות שבוצעו - נכון הוא. התובעת הגישה את כל החשבונות המאושרים החתומים ע"י גורמים מטעם הנתבעת. בנוסף, צירפה התובעת כרטסת אשר מתארת את היתרה בשנת 2003 ואת החשבונות שהוגשו מאז 5.2.2004 ועד חודש 7/20005. אמנם, מעיון בכרטסת אשר צירפו הצדדים לא ניתן לקבוע בוודאות את סכום החוב המבטא את ערך העבודות שבוצעו, מאחר ולא ברור אם חלק מן הזיכויים והחיובים המופיעים בכרטסת, קשורים לפרוייקט אחזקת רשת המים. אך משלא חלקה הנתבעת על הסכומים והחישובים שצירפה התובעת, ולא טענה כי נפלה טעות בחישובים אלה, אני מקבל את טענת התובעת כי הסכום המבטא את ערך העבודות שבוצעו הוא סך 251,162 ₪ נכון ליום 30.8.2005 (מועד הגשת החשבון האחרון), הכל כמפורט בנספח ט1 לתצהיר עדות ראשית שהגיש מר זידאן מטעם התובעת.

חוקיות ההסכמים וניגוד אינטרסים- כעילה לאי תשלום הסכום הנ"ל:

קבילות דו"חות הביקורת להוכחת אמיתות תוכנם

30. טוענת הנתבעת כי התובעת אינה זכאית לקבל סכום כלשהו, זאת מאחר וההסכמים לא נחתמו ע"י הגורמים שחתימתם דרושה לצורך חיוב העירייה, מאחר וההסכם נערך אגב ניגוד אינטרסים, לאור חלקם של בניו של רבחי מסאורה בביצוע העבודות, וכן לאור העובדה כי נעדרה מן ההסכם חתימת החשב המלווה, מקום שעל חלק מן ההסכמים חתימתו היתה דרושה. כמו-כן טוענת הנתבעת כי חלק ניכר מן העבודות בוצעו ללא פרסום מכרז כדין. בעניין זה מפנה הנתבעת לדו"ח מבקר הפנים של העירייה לשנת 2003 על ממצאיו הקשים בכל הנוגע לחוזה אחזקת רשם המים (נספח 4 לתצהירו של חיאם קעדאן) ולדו"ח שערך רו"ח רון פישמן (נ/4 ) ודו"ח האגף לחיוב אישי של משרד הפנים (נספח 6 לתצהירו של חיאם קעדאן).

31. לטענת הנתבעת, בשל הפסול שנפל בהסכמים אלה, הרי יש לבטל הסכמים אלה, וממילא אין לשלם על-פיהם סכומים כלשהם לידי התובעת.

32. בטרם אדון בטענות התובעת, יש לסלק מדרכי שאלה שהעלו הצדדים במהלך הדיונים וקבעתי כי אדון בה במסגרת פסק דיני - והיא שאלת קבילות האמור בדו"חות ביקורת שצורפו לתצהירי מר חיאם קעדאן, כראיה לאמיתות תוכנם (ראו האמור 13 לפרוטוקול הדיון). מסקנתי היא כי דו"חות הביקורת שערכו מבקר העירייה ורו"ח פישמן אינם קבילים כראייה לאמיתות תוכנם, ולהלן אנמק מסקנתי זו.

33. סעיף 170ג1 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע כדלקמן:

"דוחות המבקר, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או שהכין מבקר העיריה במילוי תפקידו, לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי"

34. כלל דומה נקבע בסעיף 10(א) לחוק הביקורת הפנימית התשנ"ב- 1992 אשר קובע כדלקמן:

"דו"ח, חוות דעת או כל מסמך אחר שהוציא או הכין המבקר הפנימי במילוי תפקידו לא ישמשו ראיה בכל הליך משפטי, אך לא יהיו פסולים בשל כך לשמש ראיה בהליך משמעתי. "

35. כללים דומים לאלה שנקבעו בחוק הביקרות הפנימית ובפקודת העיריות, נקבעו בחוקים נוספים; כך לדוגמא בסעיף 30 לחוק מבקר המדינה התשי"ח- 1958 וסעיף 22 לחוק ועדות חקירה התשכ"ט- 1968. הרציונל המשותף לכל הוראות אלה התפרש ברע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי פד"י מ"ט (4) 54:

"מטרת ההוראה (האמורה בסעיף 10 לחוק הביקרות הפנימית - נ.ג') הינה להבטיח "שיהיה שיתוף פעולה מלא של העובדים עם המבקר הפנימי, וכדי למנוע ממנו את החובה לדווח על עבודת הביקורת בבתי-המשפט" (ד"כ 125(תשנ"ב) 3734). נראה כי הגשמתן של תכליות אלה הובילה את המחוקק לקביעת הוראה באשר לאי-קבילות המימצאים. לאור קיומה של הוראה זו, שוב אין מקום וצורך להוסיף ולהכיר בחיסיון מפני גילוי הראיה לבעל דין. אשר להשוואה לדו"ח מבקר המדינה, כידוע, הדינים והחשבונות של מבקר המדינה מתפרסמים ברבים (ראה סעיף 27לחוק מבקר המדינה [נוסח משולב], תשי'ח-1958). אין אפוא ללמוד דבר מאי-קבילות הדו"ח על חיסיון מפני גילויו לצדדים. אשר לצורך להבטיח "שיתוף פעולה מלא של העובדים עם המבקר הפנימי", דבר זה מובטח על-ידי דין אי הקבילות. כתוצאה ממנו, לא ניתן יהא להציג את הדו"ח בבית המשפט. לשם הוכחת תוכנו תידרשנה ראיות עצמאיות".

36. המחוקק ביקש, אפוא, למנוע קבילות ממצאים שנקבעו ע"י מבקר הפנים, וזאת מתוך מגמה לחזק את מוסד הביקורת הפנימית, ולפיכך על מי שמבקש להוכיח את ממצאי דו"ח הביקורת - להביא ראיות עצמאיות להוכחת טענותיו.

37. המסקנה מן האמור לעיל שהדו"ח שערך מבקר העירייה אינו ראיה לאמיתות תוכנו. באשר לדו"ח שערך רו"ח פישמן (נ/4 ), אף שרו"ח פישמן ציין כי הדו"ח אינו דו"ח שחוק הביקורת הפנימית חל עליו, נראה, כי מדובר בסברה מוטעית. הדו"ח, כאמור, נערך עבור האגף לביקורת רשויות מקומיות במשרד הפנים, כעולה מהפתיח שבו, ואיני מוצא סיבה מדוע חוק הביקורת הפנימית, אשר חל על ביקורת פנים בגופים מבוקרים, לרבות במשרדי הממשלה על אגפיהם השונים, לא יחול על אגף הביקורת על רשויות מקומיות במשרד הפנים. ודוק, סעיף 2 (ב) לחוק הביקורת הפנימית קובע כי ניתן למנות מבקר פנים "לגוף או יחידה באותו משרד". נוסף על האמור לעיל, מקום שסעיף 10 נועד להגן על מוסד הביקורת נראה, שאך טבעי שהסעיף יחול על דו"ח ביקורת שערך אגף הביקורת של משרד הפנים.

38. כך או כך, נראה, כי האמור בדו"ח הביקורת שערך רו"ח פישמן הוא עדות מפי השמועה ואין בו כדי להיות ראיה לאמיתות תוכנו. כשם שפסק דין אינו מהווה ראיה לאמיתות תוכנו (להוציא מקרים חריגים שנקבעו הדין) אין דו"ח כזה, שלא נכתב ע"י שופט ואין יודעים את דרך איסוף הראיות שהובילו למסקנות שבו ואת קבילותן, מהווה ראיה לאמיתות תוכנו.

39. כך אף לגבי דו"ח נספח 6 לתצהירו של מר חיאם קעדאן, שלא ברור מי ערכו. בכל מקרה האמור לעיל, לגבי הדו"ח שערך רו"ח פישמן, יחול אף עליו.

40. המסקנה היא כי דו"חות הביקורת אינם יכולים לשמש ראיה לאמיתות תוכנם ועל הנתבעת להוכיח טענותיה בראיות עצמאיות.

האם מדובר בהסכמים חוקיים או שמא בהסכמים פסולים:

41. מספר טענות מעלה הנתבעת כנגד חוקיות ההסכמים: העדר חתימות בעלי התפקידים; ניגוד אינטרסים, כאשר עולה חשש כבד כי שותפה של התובעת הוא מר רבחי מסארוה ז"ל; העדר חתימת החשב המלווה לאחר שזה נכנס לתפקידו; והעדר פרסום מכרז, מקום שביצוע העבודה טעון פרסום מכרז.

42. עמדנו על כך לעיל כי ניתן לחלק את ההתקשרות בין התובעת לבין הנתבעת למספר הסכמים. ההסכם הראשון שנחתם בעקבות המכרז, והוא מתייחס לתקופה שבין 1.1.2002 לבין 31.12.2002 . ההסכם השני (נספח ב' לתצהיר זידאן) המאריך את ההסכם מיום 1.1.2003 עד 31.12.2003. לאחר מכן בא הסכם נוסף (נספח ג' לתצהיר זידאן) המאריך את תקופת ההסכם מיום 1.1.2004 עד ליום 31.3.2004. לאחר שלושת ההסכמים הנ"ל הוארך תוקף ההסכם במכתבים ולא בהסכמים- המכתב הראשון מיום 29.3.2004 (נספח ד' המאריך את ההתקשות מיום 1.4.2004 עד 31.4.2004, המכתב השני (נספח ה' לתצהיר זידאן) מאריך את ההתקשרות מיום 1.5.2004 עד 31.5.2004); המכתב השלישי מיום 20.10.2004 (נספח ו לתצהיר זידאן) אשר הזמין מן התובעת ביצוע העבודות מיום 20.10.2004 ועד ליום 20.11.2004 לאחר עזיבת הקבלן עבאס את השטח; המכתב הרביעי הוא מכתב מיום 1.1.2005 (נספח ז לתצהיר זידאן) אשר האריך את מועד ההתקשרות מיום 1.1.2005 "עד למציאת פתרון" כאשר על-פי מכתב זה ביצעה התובעת את העבודות עד לסוף חודש 7/05.

43. הואיל וקבעתי כי ערך העבודות שתמורתן שלא נפרעה הוא 251,162 ₪ (כפי שעולה מנספח ט1 לתצהיר זידאן), הרי עיון באותו נספח מעלה כי הסכום הנ"ל מורכב מחשבונות שהוצאו מחודש 12/04 ועד 7/05 וסך 2,968 ₪ מחשבון חודש 5/04 ומקורו של הסכום הנ"ל בהתקשרות חוזית עפ"י שתי ההזמנות האחרונות ששלח מנהל מחלקת המים (נפסח ו ו- ז לתצהיר זידאן). קבעתי את אשר קבעתי נוכח הוראות סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973 הקובע כדלקמן:

"סכום שניתן לנושה שעה שהגיעו לו מן החייב חיובים אחדים, רשאי החייב, בעת התשלום, לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום; לא עשה זאת, רשאי הנושה לעשות כן".

44. לגבי הוראות סעיף 50 הנ"ל קבע בית המשפט העליון בע"א 359/68 הולצמן נ' בנק הפועל המזרחי בע"מ, פד"י כב( 2) 884, 887, כי:

"הכלל הוא: מקום שחייב אחד חב לנושה אחד חובות אחדים, זכותו היא לייחס כל תשלום שהוא פורע לנושה לחוב פלוני; לא השתמש בזכותו אלא עשה תשלומו על דרך הסתם, זכותו של הנושה היא לייחס את התשלום שקיבל לחוב פלוני שהוא יבחר בו; לא השתמש גם הנושה בזכות זו, מייחסים כל תשלום שנכנס לחוב שנוצר קודם לכן, לפי סדר המועדים של החיובים והזיכויים" (ההדגשה אינה במקור - נ.ג')

45. הואיל ומדובר בחיובים שונים מהסכמים שונים ונפרדים, הרי משלא בחרו הצדדים בזקיפת התשלומים לפירעון חוב מסויים, יש לזקוף את התשלומים ששולמו לפירעון חובות קודמים מבחינת מועד לידתם. ועל כן, עליי לבדוק את החשבונות שהוגשו לנתבעת, ולבחון את סכומם המצבר, מן החשבון האחרון בזמן ואילך, על מנת להגיע לסכום החוב לו טוענת התובעת. מבחינת החשבונות אותם הציגה התובעת לפניי, עולה כי החוב הנטען (סך 251,162 ₪) מבטא, כאמור, את תמורת העבודות שבוצעו בהתאם למכתבים נספחים ו' ו- ז' לתצהיר זידאן.

46. לאחר שקבעתי כי החוב נובע מן העבודות שבוצעו על סמך מכתבים ו' ו-ז' לעיל, עליי לבחון את ההתקשרות בין הצדדים עפ"י המכתבים הנ"ל.

העדר חתימת בעלי תפקידים שחתימתם נדרשת לשם חיוב העירייה:

47. משקבענו כי ההסכמים מכוחם נתבעת יתרת החוב, הם שני "ההסכמים" האחרונים (נספח ו' ו- ז' לתצהיר זידאן), נבחן שני הסכמים אלה. כאמור מדובר בשני מכתבים חתומים ע"י ואיל אבו מוך, אחראי מחלקת המים, מבלי שבאה עליהם חתימת ראש העירייה, גזברה או החשב המלווה (ראו עדות מר חוסין עתאמנה גזבר העירייה במועדים הרלוונטיים להוצאת שני המכתבים הנ"ל בעמוד 53 שורות 28-31 ועדותו של זיאד אבו מוך, ראש העירייה בעמוד 63 שורות 6-8 לפרוטוקול בהן הודו כי חתימותיהם אינן מופיעות על המסמכים הנ"ל .

48. יצויין, כי ראש העיריה, מר זיאד אבו מוך העיד בפניי כי חשב מלווה לעירייה מונה בסוף שנת 2003 או תחילת 2004 (עדות מר אבו מוך בעמוד 63 שורות 12-14 לפרוטוקול).

49. למעלה מן הצורך אציין, כי עיון ביתר ההסכמים מכוחם ביצעה התובעת את העבודות מעלה שאף בחלק מהם היו חסרות חתימה. לדוגמא ההסכם נספח ב' (המתייחס לתקופה מיום 1.1.2003 עד 31.12.03) אינו חתום על ידי הגזבר (ראו עדותו של הגזבר מר עתאמנה בעמוד 53 שורה 19 לפרוטוקול), ועל נספחים ד' וה' אין חתימת החשב המלווה.

50. למשמעות העדר חתימות ראש העירייה, גזברה והחשב המלווה על המסמכים הנ"ל בכלל ועל נספחים ו' ו- ז' לתצהיר זידאן, נשוב בפרקים הבאים.

הטענה, לפיה למר רבחי מסארוה ז"ל או למי מילדיו היה אינטרס כלכלי בביצוע העבודות:

51. טוענת העירייה- הנתבעת, כי העבודות בוצעו, למעשה, ע"י בניו של מר רבחי מסארוה ז"ל, חבר מועצת העיר וחבר ועדת המכרזים. עוד טוענת הנתבעת כי מר מסארוה הנ"ל היה מי שהגיש חלק מן החשבונות לעירייה. מכאן, כך לטענת הנתבעת, ההסכם מכוחו תובעת התובעת את הסכומים בגין ביצוע העבודות הוא בלתי חוקי, וככזה הוא הסכם פסול.

52. אין חולקין כי מר רבחי מסארווה היה חבר מועצת העיר משנת 2001 ועד לשנת 2005 (ראו עדותו של גזבר העירייה מר עתאמנה המאשר עובדה זו בעמוד 53 וכן עדותו מל מר זידאן בעמוד 17 שורה 27 לפרוטוקול). מחומר הראיות עולה כי מר מסארווה שימש, ולו חלק מן הזמן, כחבר ועדת המכרזים והוא אף נכח בישיבה בה הוכרזה התובעת כזוכה בביצוע העבודות לאחר שזכתה במכרז שפורסם עוד בשנת 2001 (ראו נספח 2 לתצהיר חיאם קעדאן). השאלה היא- האם הוכיחה הנתבעת, ברמת ההוכחה הדרושה במשפט האזרחי, את טענתה, לפיה למר מסארוה הנ"ל או לבניו היה אינטרס כלכלי בביצוע העבודות.

53. כאמור, אין אני יכול לסמוך על ממצאי דוח"ות הביקורת אשר התייחסו לנקודה זו, והשאלה היא האם בפניי ראיות עצמאיות התומכות בטענה הנ"ל. עיון בחומר הראיות מעלה כי הנתבעת הביאה ראיות שיש בהן כדי לתמוך בטענתה, ואלה הן:

א. מר תאפיק ג'נאים שהתריע על התופעה בשעת אמת (ראו מכתביו נספח 7 לתצהיר מר חיאם קעדאן) כתב לראש העיר במכתב מיום 13.1.2004 כי העבודות נעשו בפועל ע"י חבר מועצת העיר "ושלושת בניו" (ראו סעיף 2 למכתב הנ"ל) והוא אף טען זאת במהלך עתירה אשר הוגשה לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה (ראו הפרוטוקול המהווה חלק מנספח 7 לתצהירו של חיאם קעדאן). העד ג'נאים העיד בפניי כי מר רבחי ישב בישיבת ועדת המכרזים שהכריזה על התובעת כזוכה (ראו עדות מר תאפיק ג'נאים בעמוד 57 שורות 18-18 לפרוטוקול), וכי מי שביצע את העבודות בפועל הם בניו של מר רבחי (עדותו מר מר תאפיק ג'נאים בעמוד 58 שורה 12 לפרוטוקול).

ב. מר מוחמד לחאם, שעדותו היתה מהימנה עליי ואשר שימש כמפקח על עבודות אחזקת רשת המים בשלביה הראשונים והתלווה לקבלן שביצע את העבודות בשטח, והיה, מן הסתם, הבקיא בזהות הגורם שעבד בשטח, הצהיר בסעיף 8 לתצהיר עדות ראשית מטעמו כי "מי שעבד בפועל באחזקת רשת המים היו שלושת ביו של מר רבחי מסארוה ז"ל" ואילו בסעיף 11 לתצהירו העיד כי מדי חודש הגיש מר מסארווה ז"ל את החשבונות בגין העבודות "שבוצעו בפועל ע"י בניו" . בעדותו בפניי חזר העד על דבריו הנ"ל והוא הוסיף כי רוב החשבונות שהוגשו לעירייה נמסרו ע"י רבחי (עדותו של העד בעמוד 31 שורה 14 לפרוטוקול), וכי הוא, רבחי, "היה מתכווכח" עם העד "בכל פעם" שנעשה תיקון בחשבון ו"כל הזמן היינו יושבים יחד, ומרגיע אותו ומראה לו איך עשיתי את החשבון וכל הזמן הייתי צודק" (עדותו של מר לחאם בעמוד 31 שורה 18 ו- 19 לפרוטוקול).

ג. העד חיאם קעדאן אף הוא העיד על קשר זה באומרו כי "הסיפור היה ידוע. חבר מועצה היה עובד עם הקבלן והיתה חריגה בעניין המכרז" (בעמוד 75 שורות 4 ו- 5 לפרוטוקול).

ד. אף מר רסמי עתאמנה, מהנדס העיר בתקופה הרלוונטית היה מודע לעובדה כי "בין 2000-2005 אני זוכר שמשפחת מסארוה, היה את אשרף מסאורה ששימש כקבלן של התובעת" וכי "אביו של אשרף הנ"ל היה חבר עירייה" (עדותו של מר עתאמנה הנ"ל בעמוד 44 שורות 1-4 לפרוטוקול).

54. מאידך, התובעת לא הביאה כל ראיה המפריכה את האמור לעיל. אדרבא, גרסתה של התובעת, שבידה מידע ומסמכים שיש בהם כדי לחשוף את מהות הקשר האמיתי בין התובעת לבין רבחי מסארווה ז"ל ובניו, לא הביאה ולו ראיה אחת הסותרת את האמור לעיל. אדרבא, גרסתה של התובעת לא היתה ברורה וניכר היה כי התובעת מנסה להרחיק את עצמה ממר מסארוה מבלי שתביא כל ראיה או כל מסמך אשר יבהיר את מהות הקשר האמיתי בין התובעת לבין מסארוה או בניו, הכל כפי שיפורט ביתר ברחבה כדלקמן:

א. בשאלון נ/1 נשאל נציג התובעת מפורשות על הקשר בין התובעת לבין מר רבחי מסארוה או מי מבניו (ראו לדגמא שאלות מס' 9, 10 ו- 13 לשאלון) . תחילה, בתצהיר תשובות לשאלון נ/2 הצהיר מר זידאן כי אין כל קשר בין התובעת לבין מר רבחי מסארוה, מעולם לא העסיקה התובעת את מר רבחי ז"ל ולא היה כל קשר עסקי בין התובעת לבין מר רבחי, למרות שהשאלות התייחסו הן למר רבחי והן לבניו. רק בתצהיר תשובות משלים (נ/3) שניתן לאחר החלטת בית המשפט, השיב נציג התובעת כי שני בניו של רבחי עבדו אצל התובעת כ- "פרילנסר" כאשר הקשר בין בניו של מר רבחי לבין התובעת התחיל עם התחלת הפרוייקט מאחר והיו נחוצים לעובדים מקומיים.

ב. בעדותו בפניי, העיד מר זידאן, מנהל התובעת, כי שני בניו של רבחי מסארוה "עזרו לתובעת" בתחזוקת מערכת המים "כפרילנסרים, זאת אומרת עם אנשים שעבדו וקיבלו את שכרם לפי ייצור, לא כקבלן משנה ולא כשכירים, זה נקרא נותני שירותים, הם נתנו חשבוניות מס בגין הסכומים ששילמתי" (עדות מר זידאן בעמוד 18 שורות 10-13 לפרוטוקול). למרות האמור לעיל לא הובאה כל ראיה המוכיחה את האמור לעיל, לא ברור מהם הסכומים שקיבלו בגין השירותים שניתנו, האם מדובר בסכומים המשקפים את ערך העבודות או שמא מדובר בסכומים גבוהים יותר. העדר הבאת מסמכים או מערכת ההתחשבנות בין התובעת לבין בניו של מר מסארוה, פועלת, במקרה זה, כנגד התובעת.

ג. נציג התובעת לא זכר ולא ידע להסביר כיצד התבצעה ההתחשבנות בין התובעת לבין בניו של מר מסארוה (ראו עדותו של מר זידאן בעמוד 19 שורה 4 לפרוטוקול).

ד. מר זידאן, נציג התובעת הודה כי פעם או פעמיים הוא הגיע לעירייה ולא היה מי שיקבל את החשבונות מידיו ומר זידאן ביקש ממר רבחי מסאורה, להגיש את החשבונות לעירייה מטעם התובעת (עמוד 21 שורות 1-3). לא ברור, מדוע נמסרו החשבונות לחבר מועצת העיריה, רק מאחר והעירייה היתה סגורה. עדות זו מחזקת את הטענה כי למר מסארוה היה אינטרס כלכלי בעבודות התובעת בתחזוקת רשת המים.

55. מסקנתי מן האמור לעיל, כי לאור הגרסה הלא ברורה והמתחמקת שניתנה ע"י התובעת, ולאור העובדה כי התובעת לא הביאה תמונה מלאה על מערכת היחסים בין התובעת לבין מר רבחי מסאורה, מקום שבחומר הראיות שלפניי קיימות ראיות המצביעות על אינטרס כלכלי של מר רבחי הנ"ל בהסכם, ומקום שמערכת היחסים האמיתית בין התובעת לבין רבחי מסארווה ז"ל ובניו היא בידיעת התובעת בלבד, ומשלא הביאה התובעת ראיות כלשהן המבהירות את מערכת יחסים זו והסתפקה בטענה כי ילדיו נתנו לתובעת שירותים, נראה, כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי למר מסארוה או לילדיו היה אינטרס כלכלי בהסכם בין התובעת לבין העירייה. כבר נקבע "שמקום שבו מוטל על תובע להוכיח עובדה המצויה בידיעתו הייחודית של הנתבע, לא תידרש מן התובע, בשלב הראשון, אלא כמות הוכחה קטנה עד שהנטל להוסיף ולהביא ראיות יוטל על שכמו של הנתבע" (ראו : ע"א 6205/98 מייקל סקוט אונגר נ' דניאל עופר פד"י נ"ה (5) בעמוד 71).

ביצוע עבודות ללא מכרז:

56. בהסכם הראשון, שנתחם בעקבות זכיית התובעת במכרז ואשר התייחס לתקופה שבין 1.1.2002 ועד 31.12.2002 נקבע כי קיימת "אופציה לחדשה לשתי תקופות נוספות של שנה כ"א" (ראו סעיף 1 לתנאי המכרז המהווים חלק מספח א' לתצהירו של זידאן). לפיכך, לכל היותר יכלה הנתבעת להאריך את המועד עד ליום 31.4.2004 ובתנאי שתבוא הסכמת מורשי החתימה של העירייה על כך. ההסכם אכן הוארך עד 31.12.2003 (נספח ב' לתצהירו של זידאן) ולאחר מכן עד ליום 31.5.2004, ובחודש 4/2004 פורסם מכרז בו זכה קבלן אחר. לפיכך, החל מיום 20.10.2004 ועד לחודש 5/07 בוצעו ע"י התובעת עבודה ללא פרסום מכרז.

57. ההיקף הכספי של העבודות הנ"ל מצדיק פרסום מכרז (בתקופה הנ"ל ערך העבודות שבוצעו עומד ע"ס 247,995 ₪ (ראו נספח ט1 לתצהיר זידאן) שכן לפי סעיף 197 לפקודת העיריות התקשרות בחוזה לביצוע עבודה מחייב את הנתבעת לפרסם מכרז, והפטור ממכרז לגבי ביצוע העבודות, הינו בסכום הנופל בהרבה מהיקף העבודות (ראו: תקנה 3(3) לתקנות העיריות (מכרזים) תשמ"ח-1987).

חריגה מהיקף ההסכם בשנים 2002 ו- 2003:

58. טוענת הנתבעת כי התובעת חרגה מהיקף ההסכם שנקבע בשנת 2002 ובשנת 2003 (574,774 ₪) שכן סך כל החשבונות בשנת 2002 עמד ע"ס 779,538 ₪ ובשנת 2003 על 740,898 ₪.

59. אף שכבר קבעתי כי סכום התביעה לא נובע מן ההסכמים הנ"ל אלא מן ההסכמים האחרונים, אציין כי לא מצאתי כי קיימת חריגה מהיקף ההסכם, וזאת לאור האמור בסעיף 8 ל-"נספח לחוזה- תנאים מיוחדים" הקובע כי העירייה רשאית להרחיב היקף ההסכם ב- 50% והסכומים המצטברים לכל שנה אינם עולים על סכום ההיקף הכספי המקורי בתוספת 50%.

חוקיות ההסכמים וחוקיות ביצוע העבודות שבוצעו ע"י התובעת באחזקת רשת המים:

60. קבענו כבר, כי הסכום הנתבע בגין אחזקת רשת המים מקורו בשתי הזמנות חתומות ע"י מר ואיל אבו מוך - מנהל מחלקת המים בעירייה מבלי שבאה עליהן חתימת ראש העירייה או גזברה או חשבה המלווה.

61. סעיף 203 לפקודת העיריות קובע כדלקמן:

"חוזה, כתב התחייבות, הסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין או תעודה אחרת מסוג שקבע השר בתקנות ושיש בהם התחייבות כספית מטעם העיריה, לא יחייבוה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והגזבר; לא היתה בהם התחייבות כספית כאמור, לא יחייבו את העיריה אלא אם חתמו עליהם בשם העיריה, בצד חותמת העיריה, ראש העיריה והמזכיר, ובאין מזכיר - עובד אחר של העיריה הממלא את תפקיד המזכיר לפי החלטת המועצה".

62. ואילו הוראות סעיף 142 ג (א) (4) ו- (5) לפקודת העיריות קובעות כלהלן:

"(4) עיריה, ראש עיריה, מי שסמכויות ראש העיריה נאצלו לו לפי סעיף 17 לחוק הבחירה הישירה, ועובד העיריה, לא יתחייבו בהתחייבות כספית כלשהי מטעם העיריה, לרבות לענין תנאי העסקה כהגדרתם בסעיף 33א(ד) לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, אלא אם כן ניתן לאותה התחייבות אישור מראש ובכתב של החשב המלווה; בסעיף זה, "התחייבות כספית" - לרבות בחוזה, בכתב התחייבות, במסמכי תשלום, בהסדר פשרה המוגש לבית משפט או לבית דין על מנת לקבל תוקף של פסק דין, או בתעודה אחרת;

(5) התחייבות כספית מטעם העיריה לא תחייב את העיריה אלא אם כן חתם עליה, נוסף על החתימות הנדרשות לפי פקודה זו, גם החשב המלווה; על כל התחייבות כספית יצוין בכתב כי מונה לעיריה חשב מלווה וכי זו תחייב את העיריה רק אם נחתמה על ידו כאמור; התחייבות כספית שלא נחתמה כאמור - בטלה"

63. משמעות האמור לעיל, כי העדר חתימת החשב המלווה הופך את ההסכם להסכם בלתי חוקי, ועפ"י החוק אין ההסכם מחייב את העיירייה.

64. בנוסף, מצאנו כי למר מסארוה ז"ל - חבר מועצת העירייה וחבר ועדת המכרזים (למצער בחלק מן התקופה) או לילדיו היה אינטרס כלכלי בהסכמים ובעבודות שביצעה הנתבעת. לעניין זה ראו האמור בסעיף 122 א(א) לפקודת העיריות שקובע:

"חבר מועצה, קרובו, סוכנו או שותפו, או תאגיד שיש לאחד מהאמורים חלק העולה על עשרה אחוזים בהונו או ברווחיו או שאחד מהם מנהל או עובד אחראי בו, לא יהיה צד לחוזה או לעסקה עם העיריה; לענין זה, "קרוב" - בן זוג, הורה, בן או בת, אח או אחות"

ואילו סעיף 122 א (ג) קובע כדלקמן:

"חוזה שנערך בניגוד להוראות סעיף זה ניתן לביטול על פי החלטת המועצה ברוב חבריה או על פי החלטת השר, ומשבוטל כך לא תהא העיריה חייבת להחזיר את מה שקיבלה על פי החוזה או לשלם את שוויו של מה שקיבלה, ובלבד שלא יהיה בביטול החוזה כדי לגרוע מזכויות צד שלישי שנרכשו בתום לב. "

65. כאמור, עפ"י חומר הראיות שלעיל, התמלאו הוראות סעיף 122 א(א), שכן הוכח בפניי כי למר מסאורה או למי מילדיו קיים חלק ברווחי התובעת (כאשר לא ברור מהו שיעורו, והדבר לא נודע בשל אי הבאת ראיות ע"י התובעת). כמו-כו הוכח בפניי כי ילדיו של מר מסארוה היו "מנהלים" או "עובדים אחרים"- כלשון הסעיף הנ"ל בתובעת. יחד עם זאת, התקשרות בניגוד עניינים אינה בטלה מעיקרא אלא הינה ניתנת לביטול, אולם לא הוכח בפניי כי העירייה או השר ביטלו את ההתקשרות, ועל כן לא חלות בענייננו הוראות סעיף קטן (ג) הנ"ל.

66. יצויין, כי בין אם הסעיף חל ובין אם לאו, אני מוצא טעם לפגם בהתנהלות מר מסארוה והנהלת העירייה דאז. חבר מועצת העירייה, מוצא את עצמו בעמדת ניגוד אינטרסים כאשר יש לו עניין כלכלי בעבודה שמבוצעת עבור העירייה באמצעות צד ג', כאשר הוא מכהן כחבר מועצה ובכהונתו זו אמור הוא לשרת את הציבור ולא את עצמו וילדיו. ואם לא די בעמדת ניגוד האינטרסים, הנ"ל, הוכח בפניי כי מר מסארוה ז"ל בעודו חבר מועצת העיר, הגיש בעצמו את החשבונות, ואף התווכח עם המפקח על היקף העבודות המאושרות.

67. אולם בכך לא תמו כל מעללי התובעת; מר מסאורה ז"ל והנהלת העירייה. מר מסאורה ישב בועדת המכרזים והיה שותף בישיבה שבה התקבלה ההחלטה להמליץ על התובעת כזוכה במכרז.

68. לא ניתן אלא לסכם התנהלות זו כהתנהלות הלוקה בניגוד אינטריסם מובהק ובאי חוקיות. אומר עוד, כי בשל התנהלות זו, כך יש להניח, הגיעו רשויות מקומיות רבות לחדלות פרעון, ואין פלא, כי עיריית באקה אל-ג'רבייה היתה אחת מרשויות אלה, שנקלעו לחדלות פרעון, מונה לה חשב מלווה ובשלב מסויים אף פוזרה מועצת העירייה ומונתה לה ועדה קרואה (ראו תצהירו של מר חיאם קעדאן).

69. לכל אמור לעיל אוסיף כי התובעת, ככל הנראה בשל קשריה הטובים על הנהגת העירייה, ביצעה עבודות (לרבות העבודות שתמורתן נדרשות כעת) ללא מכרז, ללא חתימת ראש העיר, ללא חתימת גזבר העירייה ואף ללא חתימת החשב המלווה, ולפי הזמנה חתומה ע"י מנהל מחלקה בלבד. לדברים הנ"ל אוסיף, כי התובעת ביצעה עבודות בתקופה שבין 20.11.2004 לבין 1.1.2005 ללא כל הזמנה (ראו התאריכים הנקובים בנספחים ו ו- ז לתצהירו של מר זידאן).

האם לאור האמור לעיל מגיע לתובעת תמורת העבודות:

70. עמדנו על הפגמים שנפלו בהסכמות בין העירייה לבין התובעת ובאי החוקיות שדבקה בהתקשרות הצדדים כאן. על סוגיית העדר חוקיות שנפלה בהסכם בין רשות מקומית לבין קבלן או ספק שירות, ניתנו מספר פסקי דין עד שסוגיה זו באה על פתרונה בע"א 6705/04 בית הרכב בע"מ נ' עיריית ירושלים ואח' (טרם פורסם- ניתן ביום 22.1.2009) (להלן: "עניין בית הרכב"). פסק הדין ניתן לגבי מערכת הסכמים שלא עמדו בדרישות הצורה שנקבעו בסעיף 203 לפקודת העיריות (העדר חתימת אחד מבעלי התפקידים- גזבר או ראש עירייה).

71. בית המשפט העליון קבע כי הוראות סעיף 203 היא תנאי לתוקף ההתחייבות, ועל כן אף שמדובר בדרישה צורנית הרי שמדובר בדרישה מהותית, זאת לאור תכליתה : לעשות שימוש זהיר ומבוקר בכספי הציבור. הסכם שאינו ממלא אחרי הוראות סעיף 203 לפקודת העיריות (ולטעמי הדברים נכונים אף לגבי סעיף 142 ג(א)(א) לפקודה- אשר דורש גם חתימת החשב המלווה, ברשות שבה מונה חשב מלווה) הוא הסכם בלתי חוקי וככזה הוא בטל נוכח הוראות סעיפים 30 ו- 31 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג- 1973. סעיף 30 קובע את בטלות החוזה בשל אי חוקיותו, ואילו סעיף 31 לחוק החוזים קובע כי הוראות סעיפים 19 ו- 21 (הקובעות מנגנון השבה לאחר ביטול ההסכם) חלות על הסכם זה, וכן קובע סעיף 31 לחוק החוזים כי "בבטלות לפי סעיף 30 רשאי בית המשפט אם ראה שמן הצדק לעשות כן ובתנאים שימצא לנכון, לפטור צד מן החובה, כולה או מקצתה". מכאן נקבע כי הכלל הוא שצד ישיב למשנהו את שקיבל עפ"י ההסכם, על אף פסלותו, אולם נתון לבית המשפט שיקול הדעת לשלול השבה במקרה המתאים (סעיף 31 לפסק הדין). בעניין בית הרכב, מונה בית המשפט את השיקולים שינחוהו בבואו לקבוע אם הוא מורה על השבה או פוטר אחד הצדדים להסכם מהשבה. נקבע כי הדבר ייעשה עפ"י שיקולי הצדק אשר נקבעים לפי שיקולי עקרון תום הלב, שיקולי הסתכמות של אחד הצדדים, שיקולי האינטרס הציבורי, שיש להביאו בחשבון למניעת פגיעה חמורה בכספי הציבור; כמו-כן יש להביא בחשבון את הצורך "בהכוונת התנהגות שיש בה כדי להביא ליתר הגינות של רשות מינהלית" (סעיף 77 לפסק הדין) וכן בשיקול דרגת הביצוע של העבודות מושא ההסכם הבלתי חוקי: ככל שבוצע החוזה במלואו יטה בית המשפט להורות על השבה מלאה.

72. ברע"א 5210/08 עו"ד זרח רונבלום נ' מועצה מקומית חבל מודיעין (טרם פורסם- ניתן ביום 20.10.2010) נדון מקרה שבו תבע עו"ד ממעוצה מקומית את שכר טרחתו למרות העדר הסכם העומד בהוראות הסעיף המקביל לסעיף 203 ואשר מופיע בצו המועצות המקומית בית המשפט העליון חזר על האמור בעניין בית הרכב והוסיף:

"בהפעלת שיקול הדעת המוקנה לבית המשפט על פי סעיף 31 לחוק החוזים נדרש בית המשפט לבצע איזון בין שיקולי צדק "כלליים" המבקשים להרתיע צדדים מכריתת חוזים בלתי חוקיים באמצעות שלילת בחירת התרופות והסעדים הקנויים למתקשרים בחוזים חוקיים, לבין שיקולי צדק "פרטניים" בין הצדדים הקונקרטיים לחוזה הבלתי חוקי. לעיתים מתווספת למכלול השיקולים האלו תכלית פרטנית של הוראת חוק החיצונית לחוק החוזים, אשר מבקשת לשלול את אפשרות כריתתו של חוזה על מנת להשיג תכליות חברתיות או ציבוריות ספציפיות"

עוד הוסיף בית המשפט את הקביעה :

"המסקנה המתבקשת לדידי, היא כי בתביעות שבבסיסן שירות או עבודה שניתנו לרשות על פי הסכם הנוגד את הוראות סעיף 232 לצו או הוראת סעיף 203 לפקודת העיריות, בין אם מדובר בתביעה לשכר ראוי ובין אם מדובר בתביעה למתן צו קיום החיוב הכספי שנקבע בגין מתן השירותים, על בית המשפט להפעיל את אותם השיקולים. לפיכך, כשם שסברתי שככלל אין מקום לתת צו קיום המחייב את הרשות בתשלום מלוא התמורה הכספית שנקבעה בחוזה הבלתי חוקי, כך סבור אני כי אין מקום כי השכר הראוי במסגרת תביעה ההשבה ייקבע בשים לב לתמורה החוזית עליה הוסכם. זאת ועוד, כאשר מדובר בתביעה ל"שכר ראוי" שמגיש נותן השירותים או מבצע העבודה, בית המשפט לא ייעתר לה מבלי שיבחן האם שיקולי הצדק אינם מחייבים פטור מלא או חלקי מהשבה. הפעלת שיקול דעת זה תעשה על בסיס אותם השיקולים שינחו את בית המשפט בבואו לתת צו קיום חלקי, עליהם אעמוד להלן".

(ההדגשה אינה במקור- נ.ג')

73. בפרשת רוזנבלום הנ"ל, קבע בית המשפט העליון השבה חלקית (ע"י פסיקת סכומים הנופלים מן הסכומים המוסכמים), כאשר בבסיס קביעה זו ההנחה שאין לפסוק למי שפעל עפ"י הסכם בלתי חוקי את מלוא התמורה החוזית "בדלת האחורית", שכן בכך לא הושגה אחת ממטרות סעיף 203 (הגנה על כספי הציבור) ובשים לב להשפעה שיש להשבה הדדית למתקשרים עתידיים. לסיכום, בבואו בית המשפט להחליט על השבה מלאה או חלקית או לפטור מהשבה, עליו להתחשב בכל השיקולים הנ"ל לרבות "דרגת האי חוקיות" , תום לבם של הצדדים, דרגת ביצוע החוזה, שמירה על כספי ציבור.

74. מן הכלל אל הפרט: יישום האמור לעיל מביאני למסקנה כי בפנינו ההסכם הלוקה באי חוקיות פעמיים, הן בשל אי חתימת ראש העירייה או הגזבר עליו והן בשל אי חתימת החשב המלווה. לאמור לעיל מתווספת אי חוקיות נוספת היורדת לשורש ההסכמים- קיומו של איטרס כלכלי למר מסארווה, חבר מועצת העיר וחבר ועדת המכרזים או למי מבניו בביצוע העבודות ואי פרסום מכרזים. העבודות בוצעו בהתאם להזמנה עליה חתום מנהל מחלקה, ואף בחלק מן התקופה (מיום 20.11.2004 ועד 1.1.2055) בוצעו העבודות ללא הזמנה כלשהיא.

75. נראה, כי התובעת התנהגה בחוסר תום לב, היא ידעה כי מדובר בביצוע עבודות בהתאם להזמנה חתומה ע"י ראש מחלקה, היא ידעה כי העבודות מבוצעות ללא מכרז, וכאשר לחבר מועצת העירייה יש אינטרס בביצוע העבודות. הסכם מן הסוג הזה, הוא הסכם בלתי חוקי ופסול ולוקה בחוסר תום לב קיצוני. אין בפניי מקרה, שבו הזמינה העירייה עבודות שסופקו מבלי שספק השירות ייתן דעתו לזהות החותמים על ההסכם. אמרתי כבר, כי התנהלות זו (של העירייה ושל ספק השירות ששיתף פעולה עם אחד מחברי מועצת העריייה) המיטה אסון על רשויות מוקמיות וכפועל יוצא מכך על הציבור הרחב אשר נזקק לשירותים, וגרמה למצב חדלות פרעון ברשויות מקומיות, וכאמור, אף עיריית באקה אל-ג'רבייה הגיעה למצב של חדלות פרעון, ואף מונה לה ועדה קרואה. כידוע בעניין בית הרכב נקבע כי אחד השיקולים שיישקלו הם דרגת החומרה של אי החוקיות ומידת אשמת הצדדים. כאמור, מדובר באי חוקיות היורדת לשורש ההתקשרות, מדובר באי חוקיות בשל מספר הפרות של הוראות החוק והמינהל התקין, ואשמת הצדדים נראית שווה, לפחות בנקודת הזמן שבה בוצעו העבודות.

76. בנוסף, נראה, כי השבה מלאה, מחטיאה את המטרה, והיא מהווה מעין אכיפה להוראות ההסכם, שכאמור, דינו להתבטל. לטעמי, יש בהשבה מלאה משום הפקרת האינטרס הציבורי ומתן גושפנקא למעשים בלתי חוקיים בעליל, שנועדו לעשוק את הקופה הציבורית. בנוסף, השבה מלאה לא תרתיע מתקשרים עתידיים לבצע מעשים דומים בעתיד (ראו פרשת רוזנבלום הנ"ל).

77. שקלתי אם ראוי להשיב סכומים כלשהם לידי התובעת, נוכח התנהלות התובעת ועל מנת לשרש התנהגות זו, שכל מטרתה עשיית רווחים על חשבון הקופה הציבורית, ולבסוף, ולאור העובדה שכבר קבעתי כי העבודות בוצעו וכי המחירים שננקבו הם המחירים המוסכמים, ולאור העובדה כי העירייה, לפחות באותה תקופה, נהגה אף היא בחוסר תום לב ואגב הפרת כללי המנהל התקין, מצאתי כי בנסיבות העניין ראוי וצודק להורות על השבת 25% מערך העבודות (שכאמור בוצעו בפועל). למסקנה זו הגעתי לאור העובדה כי חרף חוסר תום לבה של התובעת, לא הצליחה הנתבעת להוכיח כי העבודות לא בוצעו או שאושרו לתובעת סכומים מעבר למגיע לה. משבוצעו העבודות, נראה, כי באיזון הראוי בין השיקולים המתנגשים, יש להשיב לתובעת 25% מערך העבודות.

78. אני מורה על השבת סך 25% מסך 251,162 (סך 62,790 ₪) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מיום 31.7.2005 ועד ליום מתן פסק דיני זה- סך 89,648 ש"ח . אני דוחה את הדרישה לפסוק לטובת התובעת "ריבית החשב הכללי" הקבועה בהסכם בין הצדדים, ולו מן הטעם כי הסכום שנפסק לעיל נפסק על דרך ההשבה ולא על דרך אכיפת ההסכם הכולל את שיעור הריבית החלה על תשלומים בפיגורים, שכן, כאמור, הסכם זה בלתי חוקי והוא בטל. על כן תשלם הנתבעת לתובעת את הסך 89,648 ₪.

הסכם שיפור חזות בית הספר:

79. אין חולקין כי ההסכם נחתם כהלכה ועליו מתנוססות כל החתימות הדרושות לצורך חיוב העירייה. אין חולקין, כי התובעת הגישה שני חשבונות הכוללים את העבודות שבוצעו (נספחים יב"1 ו- י"ב 2 ) וכי בחשבון חלקי מס' 1 אושר לתובעת סך 150,000 ₪ (כולל מע"מ) ואילו בחשבון השני אושר לה סך 154,179 (לא כולל מע"מ). התובעת טוענת כי על חשבון הסכום הנ"ל קיבלה היא סך 150,000 ₪ ביום 8.11.2006 (סעיף 20 (א) לתצהירו של זידאן ולפיכך סכום החוב, בתוספת התייקרויות עד להגשת שני החשבונות הנ"ל וכן הפרשי הצמדה וריבית מהיום המיועד לתשלום עומד, כך לטענת התובעת, ע"ס 187,554 ₪.

80. מספר טענות הגנה מעלה הנתבעת כנגד טענות התובעת, ואלה הן:

א. התובעת לא השלימה את העבודות. מדובר באיחור של "מאות ימים" (סעיף 18 לכתב ההגנה) ועל כן זכאית הנתבעת לקבל סך 4,500 ₪ בגין כל שבוע איחור, ובנוסף 10% מערך העבודה (30,000 ₪) בגין פיצוי מוסכם.

ב. הנתבעת טוענת כי בכל מקרה, אין התובעת זכאית לקבל יותר מ- 300,000 ₪ (כולל התייקרויות ומע"מ) בגין ביצוע העבודות, וזאת לאור ההסכם אליו הגיעו הצדדים.

ג. בכל מקרה, הנתבעת שילמה עד היום סך 151,530 ₪ ולא 150,000 ₪ .

ד. התובעת הפרה את ההסכם שכן היא ביצעה רק 65% מן העבודות המוסכמות בחוזה ואילו מעבר לכמויות בחוזה דורשת התובעת סך 88,042 ₪ ובגין עבודות שלא בא זכרן בחוזה דורשת התובעת סך 26,665 ₪. התוצאה היא, כך לטענת הנתבעת, כי 65% מן העבודות מושא החוזה לא בוצעו, ועל כן אין לשלם לתובעת את ערך עבודות אלה.

81. להלן תידונה טענות הצדדים, אולם קודם יש לקבוע את היקף העבודות המוזמן, האם עומד ערך העבודות המוזמן ע"ס 300,000 ₪ והנתבעת התחייבה שלא לשלם מעבר לסכום הנ"ל כטענת הנתבעת, או שמא לא הוסכם על כך - כטענת התובעת.

82. לאחר שעיינתי בהסכם ושמעתי ראיות הצדדים אני מקבל טענת הנתבעת, כי הוסכם כי ערך העבודות עפ"י ההסכם יהיה 300,000 ₪ וכי התובעת לא תקבל מעבר לסכום הנ"ל. הצדדים הוסיפו בכתב יד סעיף 7.3 לנספח ה' להסכם בין הצדדים (שצורף כנספח י' לתצהיר מר זידאן) שזו לשונו:

"למרות האמור בסעיף 7.1 לעיל היקף הביצוע לא יחרוג מסכום של 300,000 ₪ שלוש מאות אלף ₪ בהתאם למקורות המימון הזמינים אלה (כך במקור!) אם ניתנה הוראה אחרת בכתב חתומה על ידי בעלי זכויות בחתימה בעירייה"

83. סעיף זה הוכנס כאמור בבכתב יד, כאשר בסעיף 7.1 צויין כי התמורה הכוללת עומדת ע"ס 355,127 ₪ כולל מע"מ. הצדדים היו מודעים, אפוא, שהיקף העבודות הוא 355,127 ₪ (הסכום שהוצע במכרז) אולם הוסכם כי התובעת תבצע את כל העבודות בתמורה לסכום כולל של 300,000 ₪. סעיף זה הוכנס, כך עולה מחומר הראיות, בשל אילוצי תקציב שאמור להתקבל מגורמים ממשלתיים. לגבי השאלה אם הסכום האמור בסעיף 7.3 כולל מע"מ, מסקנתי היא שהסכום כולל מע"מ, למסקנה זו הגעתי בשל שני נימוקים; הראשון - שגם הסכום האמור בסעיף 7.1 כולל מע"מ והסכום האמור בסעיף 7.3 בא לתקן את הסכום האמור בסעיף 7.1 , והשני הוא שצויין בחשבון חלקי מס' 1 - אשר עמד על 50% מן החשבון הכללי, כי התמורה המבוקשת בגינו הינה- 150,000 ₪ (כולל מע"מ) (ראו החשבון נספח י"ב 1 לתצהיר זידאן) .

84. הנה כי כן, הצדדים הסכימו כי בגין העבודות, כולן, ישולם סך 300,000 ₪ אלא אם תתקבל הסכמה בכתב. הסכמה בכתב כזו לא הושגה ולא הוגשה. נותר לדון, אפוא, בשלוש שאלות, האם הפרה התובעת את ההסכם, מהו הסכום המגיע לה ומהו הסכום ששולם לידי התובעת.

85. באשר להפרת ההסכם ע"י התובעת, הנטל להוכיח זאת, בהיותה טענת הגנה שבאה לשרת את האינטרס של הנתבעת, מוטל הוא על הנתבעת. לטעמי, הנתבעת כשלה להוכיח כי התובעת הפרה את ההסכם, ולו הפרה אחת.

86. באשר לטענת הנתבעת, לפיה הפרה התובעת את ההסכם כאשר לא מסרה את העבודות בזמן, הוכח בפניי כי המועד שבו היה על התובעת להתחיל את ביצוע העבודות הוא 22.6.2006 (ראו נספח י"א לתצהיר זידאן) ואולם עפ"י סיכום פגישה בין נציג התובעת לבין העירייה נדחה מועד התחלת העבודה בשל קיוסק שהיה במקום עד לאמצע חודש 7/2006. טענה זו של התובעת לא נסתרה ולא הוכחשה ועל כן אני מקבלה. עפ"י סעיף 6.4 למסמך ה' בהסכם בין הצדדים על התובעת היה לסיים את העבודות תוך 60 ימים, ועפ"י שני החשבונות שהוגשו נראה כי התובעת ביצעה את העבודות במועד, שכן החשבון הראשון נערך ביום 16.8.2006 ואושר ביום 13.9.2006 ואילו החשבון השני נערך ביום 4.10.2006. לאמור לעיל אוסיף כי הנתבעת לא הביאה מי מטעמה שהיה בשטח, לרבות מהנדסיה אשר אישרו את העבודות לעדות, ועל כן לא הוכח בפניי כי התובעת איחרה את המועדים, כטענת הנתבעת, ומסקנתי היא בשל העדר הבאת ראיות מטעם הנתבעת, שיש בהן להוכיח את המועד המדוייק שבו התחילו העבודות והמועד המדוייק שבו הסתיימו, אני דוחה את הטענה כי העבודות בוצעו באיחור.

87. אף הטענה כי התובעת לא ביצעה את כל העבודות שנדרשה לבצע אני דוחה. התובעת הגישה שני חשבונות חלקיים הכוללים את העבודות שבוצעו וחשבונות אלה אושרו דבר המוכיח כי העבודות שאושרו אכן בוצעו. נראה, כי לאחר ביצוע העבודות שבחשבון השני לא שבה התובעת לאתר, ככל הנראה, בהסכמת הנתבעת. לא הובאה בפניי כל ראיה בדמות עדות מטעם מהנדס או עד הבקיא בפרטי ההסכם או מומחה שבדק את העבודות שבוצעו, ממנה אוכל ללמוד כי התובעת היתה אמורה להמשיך בביצוע העבודות, או שהיא לא ביצעה עבודות המפורטות בהסכם. כמו-כן לא הובאה בפניי כל ראיה ממנה אוכל ללמוד כי העבודות לא בוצעו על ידי התובעת. טענות הנתבעת, לגבי הפרת ההסכם ע"י התובעת או לגבי אי ביצוע כל העבודות, נותרו בגדר טענות בעלמא ולא הוכחה בראיה ישירה כלשהיא. ואם לא די בכך, אילו טענתה זו של הנתבעת שהתובעת לא ביצעה עבודות או איחרה בביצוען- נכונה, היתה הנתבעת שולחת לתובעת מכתב התראה כלשהו המתריע על הפרת ההסכם. מכתב זה אין בפניי, ועל כן אין אלא לדחות את טענת הנתבעת להפרת ההסכם.

88. אף הטענה כי בוצעו עבודות שלא כלולות בהסכם או עבודות מעבר לכמויות המפורטות בהסכם דינה דחייה. מלבד טענה כללית שהועלתה בתצהירי העדים, לא הוכחה בפניי טענת הנתבעת בחוות דעת או בראיה עצמאית, ועל כן דינה דחייה.

89. לפיכך, על הנתבעת לשלם לתובעת את סכום שני החשבונות הנ"ל המגיע כדי סך 328,076 ₪ (כולל מע"מ, ולא כולל התייקרויות), אולם עפ"י הוראות ההסכם על הנתבעת לשלם סך 300,000 בגין כל העבודות אלא אם יתקבל אישור לכך. משלא הוכח בפניי כי אישור זה ניתן, הרי על הנתבעת היה לשלם סך 300,000 ש"ח כולל מע"מ בגין העבודות שבוצעו, אף אם תמורת עבודות אלה עברה את סך 300,000 ₪, שכן עוד ביום חתימת ההסכם ידעו הצדדים כי תמורת העבודות המשוערת עומדת על הסכום הנקוב בסעיף 7.1 להסכם (355,127 ₪ כולל מע"מ) ואף על פי כן הסכימו הצדדים לאמור בסעיף 7.3 ולפיכך, אין התובעת זכאית לקבל בגין העבודות הנ"ל מעבר לסך 300,000 ₪ כולל מע"מ.

90. מהו הסכום ששולם לידי התובעת; טוענת התובעת כי שולם לה סך 150,000 ₪ ואילו הנתבעת טוענת כי שולם סך 148,500 ₪ וסכום נוסף בסך 3030 ₪. עיינתי בכרטסות הנה"ח שצירפה הנתבעת ולא מצאתי זכר לסך 3,030 ₪. לפיכך, משטענה התובעת כי קיבלה סך 150,000 ₪ על חשבון המגיע לה בגין העבודות מושא ההסכם לשיפור חזות בית הספר, אני מקבל טענת התובעת וקובע כי היא קיבלה על חשבון העבודות הנ"ל סך 150,000 ₪.

91. הסכום המגיע לתובעת אפוא הוא 300,000 ₪. לסכום הנ"ל יש להוסיף התייקרויות (הפרשי מדד תשומות הבנייה וזאת לאור העובדה כי הצדדים השאירו ולא מחקו את סעיף 7.2 להסכם) עד ליום אישור החשבונות (וזאת נוכח האמור בסעיף 7.2 שלא נמחק) כאשר המדד הקובע הוא מדד חודש 1/2006 וכאשר סכום שני החשבונות עומד ע"ס 300,000 ₪ (כולל מע"מ). חישוב עליית המדד עולה כי בגין החשבון הראשון יש לשלם לתובעת בגין הפרשי מדד עד ליום אישור החשבון (יום 13.9.2006) את הסך 8,067 ואת הסך 9,298 ₪ בגין התייקרות סכום החשבון השני עד ליום אישור החשבון- יום 11.12.2006.

92. הואיל ועל חשבון התשלום הראשון שולם סך 150,000 ₪ אני פוסק כי על התובעת לשלם את יתרת החשבון (סכום התייקרות) בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום המיועד לתשלום עפ"י סעיף 10 (א) להסכם (45 ימים מיום אישור החשבון הראשון) דהיינו מיום 28.10.2006 ועד ליום מתן פסק דיני זה - סה"כ 10,684. וסך 150,000 ₪ והתייקרות בסך 9,298 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מן היום המיועד לתשלום עפ"י סעיף 10 להסכם (11.1.2007) ועד היום - סה"כ 210,811 ₪.

93. בסה"כ, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין הסכם שיפור חזות בית הספר סך 221,495 ₪ נכון ליום מתן פסק דיני זה.

לסיכום:

94. לסיכום, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת בגין חובה בגין השבה לאחר ביטול הסכם אחזקת רשת המים (סך 89,648 ₪) וסכום יתרת החוב בגין ביצוע שיפור לחזות בית הספר, נכון ליום מתן פסק דיני זה (סך 221,495 ₪) ובסה"כ אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסך 311,143 ₪.

95. בנוסף, נוכח התנהלות התובעת, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד (שניהם ביחד) סך 28,000 ₪ .

96. הסכומים הנ"ל ישולמו תוך 30 ימים מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"ח טבת תשע"ב, 13 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: זידאן הנדסה בעמ
נתבע: עיריית בקה אל גרביה
שופט :
עורכי דין: