ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל- משרד הביטחון נגד יאסר אחמד מוחמד אלשאער :

מדינת ישראל- משרד הביטחון

נ ג ד

1. יאסר אחמד מוחמד אלשאער (המנוח)

2. היתם יאסר אחמד אלשאער (המנוח)

3. מאג'דה עלי אלשאער

4. תאמר יאסר אלשאער

5. מוחמד יאסר אלשאער

6. מיי יאסר אלשאער

7. פדאא יאסר אלשאער

8. רובא יאסר אלשאער

9. רשא יאסר אלשאער

10. הדיל יאסר אלשאער

11. רוואן יאסר אלשאער

12. עאישה עטיה אלשאער

13. איהאב ג'אסר אחמד אלשאער (המנוח)

14. ג'אסר אחמד אלשאער

15. אעתמאד מוחמד אלשאער

16. נאנסי נביה אלשאער

17. אחמד איהאב אלשאער

18. מוחמד איהאב אלשאער

19. רימאס איהאב אלשאער

20. אחמד עבדאללה סאלם אלח'טיב (המנוח)

21. תיסיר עבדאללה אלח'טיב

22. מחמוד עבדאלללה אלח'טיב

23. מוחמד עבדאללה אלח'טיב

24. שחאדה עבדאללה אלח'טיב

25. יאסר עבדאללה אלח'טיב

26. סאלם עבדאללה אלח'טיב

27. סחר עבדאללה אלח'טיב

28. אנתסאר עבדאללה אלח'טיב

29. חנאן עבדאללה אלח'טיב/אלעמצי

30. אנעאם עבדאללה אלח'טיב/אלח'יאת

31. פאטמה עבדאללה אלח'טיב/פרחאת

32. קריב עומר מחמוד עאבד

33. עמר מחמוד עאבד

34. פוזיה אחמד עאבד

35. אחמד רסמי מוחמד אבו ג'זר

36. רסמי מוחמד אבו ג'זר

37. כפאיה סוילם אבו ג'זר

38. מחמוד מאג'ד מחמוד אבו נחלה

39. מאג'ד מחמוד אבו נחלה

40. ופאא פאיז אבו נחלה

41. רג'אא ג'אסר אחמד אלשאער

42. האני עבד אלמאלק מוסא אלערג'א

43. עבד אלמאלק מוסא אלערג'א

44. תהאני פוזי אלערג'א

45. רהף עאטף צלאח אלזאמלי

46. עאטף צאלח אלזאמלי

47. מנאל עבדאללה אלזאמלי

48. נביל אברהים סעיד אבו ג'זר

49. אברהים סעיד אבו ג'זר

50. עטאף שחאדה אבו ג'זר

בית המשפט המחוזי בחיפה

כב' הרשמת תמר שרון נתנאל

החלטה

התביעה והבקשה :

1. לפניי בקשת המדינה (הנתבעת), לחייב את המשיבים (התובעים) בהפקדת ערובה להוצאות, לפי תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות").

בכתב התביעה, שהוגש בתיק זה, עותרים המשיבים לחיוב המבקשת בפיצויים בגין אירוע מיום 27.12.08, בעת מבצע "עופרת יצוקה", במסגרתו, על פי הנטען, הופצץ ע"י מטוסי קרב של חיל האוויר של צה"ל, בנין תחנת משטרת רפיח של הרשות הפלסטינית, הנמצאת במרכז העיר רפיח, אשר הביאה, על פי הנטען, להריגתם ולפציעתם של מספר אנשים שהיו בתחנה ובקרבתה, וביניהם המשיבים.

2. בכתב הגנתה מכחישה המבקשת את הנזקים הנטענים וכן קיום קשר סיבתי בינם לבין פעולותיה. מעבר לכך טוענת היא, כי גם אם יידחו טענות אלה, הרי, מכל מקום, מדובר בפעולה שנעשתה במהלך מבצע "עופרת יצוקה", כי מדובר במעשה מדינה וכי על פי הדין הבינלאומי הנוהג, אין מדינה נושאת באחריות לנזקי הצד שנלחם נגדה ולכן, לשיטתה, יש לדחות את התביעה על הסף.

בנוסף טוענת היא, כי סיכויי ההגנה מעולים, לא רק מאחר שמדובר בפעולת מלחמה, אלא גם לאור אופי הקרבות, לאור אזהרות שניתנו לתושבים, על פי הנטען, עובר לכניסת הכוחות ולפעולתם ולאור התנהלות האויב בהקשר לאוכלוסיה האזרחית. כן טוענת היא, כי לא נמנע שהמשיבים או חלקם נפגעו כתוצאה מפעולות המחבלים באזור ולא כתוצאה מפעולות צה"ל.

מוסיפה המבקשת וטוענת, כי סוגית החיוב בערובה בתביעות כגון אלה נדונה בפסיקה פעמים רבות וכי בתי המשפט נוהגים לחייב תובעים שאינם תושבי מדינת ישראל בערובה להוצאות הנתבעת. המבקשת מפנה לפסקי דין התומכים בטענתה, ובכללם - פסק דין שניתן רק לאחרונה ע"י ביהמ"ש העליון ברע"א 7160/11 אלדאים נגד מדינת ישראל (לא פורסם, 13.11.11), שם אישר ביהמ"ש העליון את החלטת בימ"ש קמא, אשר לא קבעה חיוב גלובלי, שיחול על כל התובעים, אלא חייבה כל אחת מקבוצות התובעים בערובה בסך 20,000 ₪.

עוד טועת המבקשת, כי מדובר, על פני הדברים, בתביעה על סך מיליוני שקלים, שניהולה מכביד והוצאות ניהולה רבות, בין היתר לאור מציאות הלחימה בשטח והקושי לברר את העובדות ולאתר חומר ראיות בנוגע לכל אחד ואחד מהמשיבים והיא עותרת לקביעת ערובה בסכום ריאלי, תוך שהיא מציינת, כי מגמת הפסיקה הינה להעמיד את הערובה על סכום של 20,000 ש"ח.

כן נטען, כי די בהיות המשיבים תושבי חוץ - תושבי עזה, הנמצאת מחוץ לתחום השיפוט של מדינת ישראל, ובכך שאין בידם להצביע על נכסים בתחומי מדינת ישראל, מהם תוכל המבקשת להיפרע הוצאותיה במקרה שהתובענה תידחה, כדי לחייבם בהפקדת ערובה, מה גם שאין כיום אפשרות של אכיפת פסקי דין, או גביית הוצאות בשטחי עזה.

טענות המשיבים :

3. המשיבים טוענים, כי יבקשו לדון, ראשית כל, באחריות המדינה לנזק ולאירוע ורק בשלב מאוחר יותר, בשלב השני, תידון שאל גובה הנזקים וכי בפיצול זה יש כדי לצמצם את ההוצאות ולהשליך על ההחלטה בבקשה זו.

לטענתם, הבקשה הוגשה משיקולים זרים ותוך ניצול לרעה של הליכי בית המשפט, טענותיה סתמיות ובלתי מבוססות והיא מכוונת לחסום את דרכם לבירור תביעה זו. נטען, כי המבקשת נוהגת להגיש בקשות דומות בכל התביעות מסוג זה, באופן שיטתי וללא הבחנה או הצדקה, בידעה כי קבלת הבקשה תביא, בהכרח, לדחיית התביעה.

כן טוענים המשיבים, כי סיכויי התביעה "גבוהים או וודאיים, כי הירי בוצע ללא סיבה מוצדקת, כי צה"ל פועל ללא שיקול דעת, תוך מדיניות של "אצבע קלה על ההדק" וכי יש לבחון כל מקרה לגופו, תוך שהם מפנים לפסקי דין בהם נדחו בקשות המדינה להפקדת ערובה, גם בתביעות כגון אלה ועל גובה הערובות שנקבעו במקרים אחרים.

לטענתם, הבקשה הוגשה ביחד עם הגשת כתב ההגנה, ללא שהמבקשת בחנה, כראוי את נסיבות המקרה והם מצביעים על טענות עובדתיות חלופיות שטוענת המבקשת בכתב הגנתה.

דיון ומסקנה :

4. בתקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, הקובעת כי ביהמ"ש רשאי לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום הוצאותיו של נתבע, אינה קובעת את הקריטריונים על פיהם יפעיל ביהמ"ש את שיקול דעתו ואלה נקבעו בפסיקה, אשר קבעה מספר כללים, המדריכים את ביהמ"ש בשיקוליו.

בראש ובראשונה יש ליתן דגש לזכות הגישה לערכאות, אשר נאמר עליה, כי היא "זכות יסוד חוקתית מן המעלה הראשונה" - רע"א 544/89 אויקל תעשיות (1985) נ' נילי מפעלי מתכת בע"מ, פ"ד מד(1) 647, 650; רע"א 733/95 ארפל אלומיניום בע"מ נ' קליל תעשיות בע"מ, פ"ד נא(3) 577, 29.

אולם, גם זכות זו, עם כל חשיבותה, איננה עומדת בבדידותה. אחיות לה זכויות אחרות, בין זכויות יסוד ובין זכויות פחותות מהן במעלה, ועל ביהמ"ש לאזן בין כל הזכויות הקיימות במרחבה של התובענה ובמסגרת הפרמטרים שעל ביהמ"ש לבחון, הן לעניין עצם הטלת הערובה, והן לעניין גובהה, קיימות גם נסיבות האירוע וסיכויי התביעה על פי כתבי הטענות.

5. סבורתני שעל ביהמ"ש ליתן משקל גם לעובדה שהמדינה היא הנתבעת, על כל המשתמע מכך, אולם אין זה שיקול מכריע, אלא שיקול אחד בכלל יתר השיקולים. לענין בחינת בקשה כזו נאמר: "יש, איפוא, לבחון כל מקרה, על פי עובדותיו הספציפיות, תוך עריכת איזון נכון בין זכותו של התובע לפנות לערכאות, ובין זכותו של הנתבע להיפרע הוצאותיו, במקרה של דחיית התביעה" - בר"ע (חיפה) 1191/04 - מדינת ישראל-משרד הבטחון נ' אבו עמרה עלי עבדאללה . תק-מח 2004(1), 7988, עמ' 7990, וראו גם: בש"א (חיפה) 9404/04 - מדינת ישראל-משרד הביטחון נ' נג'יב סופי . תק-מח 2005(3), 1382.

ברע"א 2146/04 - מדינת ישראל נ' עזבון המנוח באסל נעים איברהים . פ"ד נח(5), 865, עמ' 868-869, סיכם ביהמ"ש העליון, מפי כבוד השופט גרוניס, את השיקולים אשר על ביהמ"ש לשקול במקרים כגון זה אשר בפניי וכך אמר:

"במסגרת המקרים אשר נקבעו בפסיקה להטלת חיוב להפקדת ערובה, מקובל כי בית המשפט ישתמש בסמכותו האמורה כאשר מתגורר התובע מחוץ לתחום השיפוט, ואין בידיו להצביע על נכסים הנמצאים בארץ, באופן אשר יקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, אם ייפסקו לטובתו (ראו למשל, רע"א 2241/01 הופ נ' ידיעות תקשורת בע"מ (לא פורסם)). הלכה זו הוחלה גם על תושבי הרשות הפלשתינית, אשר נחשבים לצורך הענין כתובע המתגורר בחו"ל. עם זאת, עובדת היות התובע תושב חוץ איננה הטעם היחיד להטלת חיוב להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע (ראו, רע"א 6787/99 עאשור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בית המשפט ישקול שיקולים רלוונטיים נוספים, וידון בכל מקרה לגופו על פי נסיבותיו (ראו, רע"א 6066/00 אעדילי נ' חב' סלקום ישראל בע"מ (לא פורסם)). לאור כל האמור לעיל, ברי כי שיקול דעתו של בית המשפט במסגרת תקנה 519(א) רחב הוא. במסגרת זו, על בית המשפט, מחד, לשוות לנגד עיניו את מטרות התקנה - הבטחת תשלום הוצאות הנתבע שהתביעה נגדו נדחתה, וכן צמצומה של האפשרות להגיש תביעות סרק ומאידך, לאפשר את הגישה לבתי המשפט לשם הגנה על זכויות".

6. לאחר שעיינתי היטב בכתבי הטענות ובטיעוני הצדדים בבקשה זו, סבורתני כי מכלול השיקולים והנסיבות, במקרה דנן, מטים את הכף לטובת חיוב המשיבים בהפקדת ערובה, ואלה נימוקי:

מדובר בתביעה הנוגעת לתוצאות נטענות של פעולות צה"ל במהלך לחימה, על כל המשתמע מכך לענין אחריות המדינה, על פי חוק הנזיקים האזרחיים (אחריות המדינה), תשי"ב -1952 (להלן: "חוק אחריות המדינה"), ולענין סיכויי התביעה.

7. המשיבים הינם תושבי הרשות, היינו תושבי חוץ. בבקשה אין הם מצייננים את מצבם הכלכלי, אולם אין הם מצביעים על נכסים שיש להם בתחומי מדינת ישראל ומטענתם לפיה הטלת ערובה תביא בהכרח לדחיית התביעה עולה טענה לפיה אין ביכולתם לשלם את הערובה. מכך נובעת מסקנה כי גם לא יהיה בידם לשלם הוצאות משפט, ככל שתידחה התביעה והם יחוייבו בהוצאות.

בנסיבות אלה ולאור חוסר האפשרות המעשית לאכוף פסקי דין בשטחי עזה, קיים יותר מאשר חשש ממשי שהמבקשת לא תוכל או, למצער, תתקשה ביותר, לגבות את הוצאותיה אם תידחה התביעה וייפסקו לזכותה.

8. המבקשת מציינת בכתב הגנתה, כי לא עלה בידה לאסוף את כל המידע והתיעוד הרלבנטי, אולם עם זאת היא מתייחסת (בסעיף 35 לכתב הגנתה), לנסיבות האירוע הספציפי, הנטען בתביעה. בנוסף, טו7ענת היא כי התביעה התיישנה על פי חוק אחריות המדינה.

מנגד, מצביעה המבקשת על כשלים בכתב התביעה, כגון אי צירוף צווי ירושה וייפויי כח וטוענת עוד, כי הנזקעים הנטענים לא גובו במסמכים.

9. לאור האמור לעיל סבורה אנני כי גם סיכויי התביעה וגם החשש הממשי, הכמעט וודאי, כי, ככל שתידחה התביעה לא תוכל המבקשת לגבות הוצאותיה, יש לחייב את המשיבים בהפקדת ערובה להוצאותיה.

אשר לגובה הערובה - בענין זה יש להביא בחשבון את ההכבדה היתירה אשר קיים, בנסיבות הענין, בניהול התביעה.

ספק אם פיצול התביעה, כפי המוצע ע"י ב,כ המשיבים, יפחית, משמעותית, את הוצאות ההגנה של המבקשת, שכן, עיקר הקושי הוא בבירור כל העובדות הרלבנטייות, דווקא בשלב הראשון המוצע על ידו.

בענין פיצול הדיון יחליט המותב אשר ידון בתיק העיקרי, אולם בשחלב זה, אביא בחשבון, במידת מה, את אפשרות הפיצול ואת האשפרות שאמנם יחסוך הדבר בהוצאות.

לא נטען שכל התובעים הינם בני משפחה אחת ולפיכך יש להשית ערובה על כל אחת מ"קבוצות התובעים", היינו - על כל אחד מהנפגעים, אולם אביא בחשבון את העובדה שמדובר בתביעה אחת, כך שחלק מהראיות (אם כי לא כולן) משותף לכל התובעים.

10. סופו של דבר, אני מחייבת כל אחד מהנפגעים להפקיד בקופת ביהמ"ש ערובה להוצאות המשיבה, בסך של 13,000 ₪.

על כל אחד מהנפגעים להפקיד את הערובה בתוך 60 ימים, שאם לא כן תידחה התביעה, ללא כל התראה נוספת.

המזכירות תביא את התיק לעיוני ביום 20.2.2012.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ההחלטה ניתנה על ידי כרשמת בית המשפט המחוזי בחיפה.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ב, 13 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מדינת ישראל- משרד הביטחון
נתבע: יאסר אחמד מוחמד אלשאער
שופט :
עורכי דין: