ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נגד יפים חיים פרלוב :

תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ

נ ג ד

1. יפים חיים פרלוב

2. פלא קום השקעות 2003 בע"מ

3. רזיאל פוניס

4. טי סי אמ טכנולוגיה וניהול עלויות בע"מ

בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו

כב' הרשם חגי ברנר

החלטה

1. בפניי בקשה של הנתבעים 2 ו- 3 (להלן: "הנתבעים") לביטולו של צו עיקול זמני שהוטל על נכסיהם.

2. הנתבעת 2, פלא קום השקעות (2003) בע"מ (להלן: "הנתבעת"), אשר הנתבע 3 (להלן: "הנתבע") הוא מנהלה ואחד מבעלי השליטה בה, היא חברה העוסקת בביצוע התקנות קצה של מערכות טלפוניה סלולארית.

3. ביום 6.7.2011 הוטל עיקול על נכסי הנתבעים, להבטחת תביעה בסכום של 7,000,000 ₪ שהוגשה נגדם ונגד נתבע נוסף, אדם בשם יפים פרלוב (להלן: "יפים"), על ידי התובעת, תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ (להלן: "תנובה").

4. על פי הנטען בבקשה להטלת עיקולים, יפים והנתבעים קשרו יחדיו על מנת להוציא כספים במירמה מתנובה.

יפים עבד אצל תנובה בתפקיד ראש אגף התקשורת, והיה אחראי לפעילותה מול ספקי התקשורת, ובהם חברת סלקום.

5. לטענת תנובה, יפים והנתבעים יצרו בפניה מצג כוזב לפיו הנתבעת החלה לבצע התקנות של ציוד קצה סלולארי עבור תנובה ולכן הנתבעת זכאית לתשלום בגינן. הנתבעים הגישו לתנובה חשבוניות לתשלום, ויפים חתם עליהן לשם אישור כי הנתבעת אכן זכאית לתשלום. כחלק ממעשה ההונאה, יצר יפים מצג כלפי תנובה כאילו עלויות ההתקנה שישולמו לנתבעת, יקוזזו על ידי סלקום מהחשבונות שהיא שולחת לתנובה, שכן על פי ההסכם בין תנובה לסלקום, סלקום היא שאמורה לשאת בעלויות של התקנת ציוד הקצה.

לימים התגלה לתנובה כי מה ששילמה לנתבעת, לא קוזז מהתשלומים ששולמו לסלקום. בירור שנערך עם סלקום העלה כי סלקום, ולא הנתבעת, היתה זו שביצעה את ההתקנות עבור תנובה, ובאופן זה התגלתה המעילה. בין השאר, גילתה תנובה כי למרות שבבעלותה 700 משאיות בלבד, הרי שהנתבעת הפיקה חשבוניות לתנובה בגין רכישה של למעלה מ- 2,500 ממירים למשאיות. עוד התברר כי מקצת המשאיות לגביהן הופקו חשבוניות של הנתבעת, כלל אינן בשימושה של תנובה. כך גם התברר כי במשאיות שסופקו החל משנת 2008 כלל אין צורך בהתקנת ממירים, אך למרות זאת, תנובה שילמה לנתבעת עבור התקנת ממירים במשאיות אלה. בנוסף, התברר כי תנובה שילמה לנתבעת עבור חיובים כפולים בגין אותן משאיות. תנובה מוסיפה וטוענת כי ביום 2.6.2011 התוודה יפים באזני מנהליו כי שיתף פעולה עם הנתבעים על מנת להוציא מתנובה כספים שלא כדין וכי תפקידו במסגרת אותה הונאה היה לאשר את החשבוניות ששלחו הנתבעים לתנובה.

6. על יסוד האמור בבקשה ניתן צו עיקול במעמד צד אחד על נכסי הנתבעים ויפים. הנתבעים ביקשו לבטל את העיקול. בקשתם לא נתמכה בתצהיר, ועוד אתייחס לכך בהמשך הדברים.

7. בקשת הנתבעים נקבעה לדיון. במהלך הדיון נחקר יעקב רבינוביץ (להלן: "רבינוביץ"), המצהיר מטעם תנובה, ולאחר מכן סיכמו הצדדים את טיעוניהם בעל פה.

8. כידוע, על מנת שיינתן צו עיקול זמני, על מבקש הצו לעמוד לפחות בשני תנאים מצטברים: הצגת ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת התביעה (תקנה 362(ב) לתקנות סדר האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות")), וכן הצגת ראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374(ב) לתקנות).

נבחן האם תנובה עמדה בשני התנאים האמורים. תחילה נדון בשאלת קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לעילת תביעה, ולאחר מכן נדון בשאלת ההכבדה.

9. רבינוביץ נחקר ארוכות על תצהירו. כעולה מעדותו, הוא עצמו בדק את החשבוניות שהפיקו הנתבעים, ואשר אושרו לתשלום על ידי יפים למרות שלא בוצעה העבודה הרשומה בהן. את החשבוניות האלה, ואותן בלבד, הוא העביר לאנשי מחלקת הביקורת של תנובה, ואלה הפיקו על יסודן את הרשימה שצורפה כנספח 8 לבקשת העיקול של תנובה (ע' 5 לפרוטוקול). לדברי רבינוביץ, מדובר בסיכום של החשבוניות ששולמו לנתבעת בגין עבודה שלא בוצעה.

הנתבעים ייחדו חלק ניכר מחקירתו של רבינוביץ ומסיכומיהם לטענה לפיה רבינוביץ לא הכין בעצמו את הרשימה נספח 8 ואינו יכול לאשר את אמיתותה. עוד טענו הנתבעים כי מדובר בכלל החשבוניות ששולמו לנתבעת, בלא הבחנה בין חשבוניות בגין עבודה שלא בוצעה לבין חשבוניות אמיתיות המשקפות עבודה שבוצעה בפועל. מכאן, כך טוענים הנתבעים, לא הוכיחה תנובה מהו הסכום המגיע לה באמת ובתמים.

אינני מקבל טענות אלה. רבינוביץ הבהיר פעם אחר פעם כי העביר לאנשי הביקורת של תנובה אך ורק את החשבוניות ששולמו על ידי תנובה למרות שהנתבעת לא ביצעה את העבודה בגינן הופקו:

"כל החשבוניות שבגינן לא סופק ונעשה לגביהם החשבון הן כולן חשבוניות ידניות מהסוג שמסומן בתוך התצהיר וסך כל החשבוניות האלה סוכם והביא את זה לסכום. הרשימה הזאת צריך לתבוע מתוך זה ... אני ריכזתי בתוך מספר קלסרים את כל החשבוניות הידניות ... הגשתי את זה למחלקת הביקורת ולאנשים שהמשיכו בפעולה של הבדיקה ... הקלסרים האלה הם של חשבוניות לגבי כל הפריטים שלחלוטין ברור לנו שלא סופקו." (ע' 5 לפרוטוקול).

ממילא, אין לייחס חשיבות מכרעת לעובדה שלא רבינוביץ היה זה שערך את דף הריכוז נספח 8, אלא אנשי מחלקת הביקורת של תנובה. ודוק: בשלב הדיוני הנוכחי, ניתן להסתפק בעדויות מפי השמועה, שכן עסקינן בהליך ביניים ולא בברור התיק העיקרי. לפיכך, העובדה שלא רבינוביץ הוא שערך את נספח 8 לתצהירו, אינה מעלה או מורידה כעת. גם הטענה לפיה נספח 8 כולל את כל התשלומים ששילמה תנובה לנתבעת, ולא רק את התשלומים בגין עבודה שלא בוצעה, לא הוכחה בשלב זה. הנתבעים נתפסים לניסוח לא מוצלח של בקשת העיקול, ממנו ניתן להבין כי מדובר בכלל החשבוניות ששילמה תנובה, ולא רק בחשבוניות ששולמו בגין עבודה שלא בוצעה, אלא שרבינוביץ הבהיר כי סכום התביעה הינו אך ורק בגין החשבוניות מהסוג האחרון:

"אני בתצהיר שלי התמקדתי בנושא של מה שלא סופק ... מה שסופק לא כתבתי." (ע' 5 לפרוטוקול).

זאת ועוד, טענת הנתבעים אינה מתיישבת עם טענה אחרת שלהם, אותה העלו בכתב ההגנה. שם טענו הנתבעים כי תנובה עודנה חייבת לנתבעת סך של 900,000 ₪ בגין שרותים ומוצרים שקיבלה, ואשר תמורתם לא שולמה (ס' 22 לכתב ההגנה). ברור איפוא שהסכום של 6,277,332 ₪ המפורט בנספח 8, איננו משקף את כל החשבוניות שהנתבעת הנפיקה לתנובה אי פעם.

10. יצויין כי הנתבעים מיקדו את טיעוניהם בנספח 8, אך העדיפו להתעלם כליל מנספח 9 לבקשת העיקול, שם צורפו באופן מדגמי חשבוניות המוכיחות כיצד פעלה התרמית לכאורה בנוגע לחיובים כפולים בגין אותן משאיות ממש.

11. חשוב לציין כי הנתבעים בחרו שלא לתמוך את בקשת הביטול בתצהיר, ולמעשה, לא הציגו גרסה פוזיטיבית משל עצמם, אלא מיקדו את כל טענותיהם בנסיון למצוא פגמים וכשלים בבקשת העיקול. זהו המקרה הקלאסי להפעלת הכלל הראייתי לפיו יש לפרש לחובתו של בעל דין את המנעותו מהבאת עד שאמור היה לתמוך בגרסתו:

"ככלל, הימנעות צד מהבאת ראיה, או מהעדת עד, כמוה כראיה נסיבתית, העשויה להקים, לחובתו של אותו צד, חזקה עובדתית כי אילו הובאה אותה ראיה, היה בה כדי לפגוע בגרסתו (ראו י' קדמי על הראיות (חלק ג, תשנ"ט) 1391)." (ע"א 8151/98 שטרנברג נ' ד"ר צ'צ'יק פ"ד נו(1), 539 ,עמ' 551-552).

"אי הבאתו של עד רלוונטי מעורר, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו וחשיפתו לחקירה שכנגד. ... אי הזמנה להעיד (של עדים רלוונטיים ...) יוצרת הנחה שאילו הובאו היתה עדותם סותרת את גרסת המשיבה" (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו ואח' פ"ד מה(4), 651 ,עמ' 658-659).

ראה גם ע"א 55/89 קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פ"ד מד(4), 595 ,עמ' 602-603:

"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה שמעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהשג ידו ואין לו לכך הסבר סביר - ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו."

המנעות זו של הנתבעים פועלת לחובתם, ומחזקת את המסקנה הלכאורית בלבד בשלב זה, כי אכן היו שותפים יחד עם יפים למעשה של מירמה והונאה כלפי תנובה.

זאת ועוד, קיימות נסיבות בהן ניתן לצפות ממי שנפגע ממעשה עוול, שירים את קולו ויזעק זעקת חמס. ההמנעות מעשות כן, פועלת מבחינה ראייתית לחובתו של מי שלא הזדעק בזמן אמת. כפי שנפסק בה"פ (חיפה) 492/95 אליעזר ויסברג נ' בנק דיסקונט ואח' (פורסם באתר משפטי):

"לו אכן היו נכונות טענותיהם, היה מקום לצפות לכך שהם יצעקו חמס, מדוע פונים אליהם בגין חשבונות בסניף שהם לא ערבו להם."

ראה גם ת"א (ירושלים) 7823/00 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' אל גלו לוקו בע"מ ואח' (פורסם באתר משפטי):

"אילו אכן סברו הנתבעים, כטענתם היום, כי כתב הערבות חל רק על החשבון הראשון, אזי ניתן היה לצפות כי עם קבלת הדרישה לפרעון החוב, היו הנתבעים זועקים חמס ומגיבים במהירות להתראה חסרת בסיס זאת. העדרותה של תגובה כזאת מדברת בעד עצמה."

פשיטא שכאשר מאשימים אדם בביצוע מעשה תרמית והונאה, כמו בעניננו, אך טבעי לצפות כי ירים קולו ויזעק כי לא היו דברים מעולם, ויעמיד את עצמו לחקירה נגדית. לא כך נהגו הנתבעים.

12. הנתבעים ניסו להסביר את המנעותם זו בכך שנצטוו על ידי חוקרי משטרת ישראל שלא לשבש את החקירה, אך הסבר זה קלוש ודחוק על פניו, שכן אינני רואה כיצד ניתן היה לייחס לנתבעים שיבוש של החקירה אם היו מוסרים גרסה עובדתית כלשהי, ולו גם מינימלית, ותומכים אותה בתצהיר. כך למשל, ניתן היה לצפות מהם כי יטענו לכל הפחות שהחשבוניות שהפיקו, משקפות עבודה שבוצעה בפועל, ולחלופין, שיאמתו את טענתם לפיה סכום התביעה כולל בחובו גם חשבוניות בגין עבודה שכן בוצעה, כפי שהם טוענים כיום בסיכומיהם. מכל מקום, אף אם אניח לטובתם של הנתבעים כי אין הצדקה לפרש לחובתם את ההמנעות מהגשת תצהיר, עדיין, לגופו של ענין, בהעדר גרסה עובדתית שלהם, לא נסתרה בשלב זה גרסתה של תנובה לפיה נפלה קורבן למעשה הונאה מצידם של הנתבעים ויפים. הנסיון לחלץ גרסת הגנה דווקא מתוך עדותו של עד התביעה, רבינוביץ, לא צלח.

13. הנתבעים טענו כי רבינוביץ עצמו אישר חלק מהחשבוניות שכיום הוא טוען כי הן מתייחסות לעבודה שלא בוצעה. רבינוביץ השיב בעדותו על טענה זו והסביר כי הסתמך על חתימתו הראשונה של יפים, בטרם צירף את חתימתו שלו כחתימה שניה לחשבוניות. לדבריו, אין זה מעשי מבחינתו לבדוק באופן אישי כל חשבונית וחשבונית שהוא נדרש לחתום עליה, ולשם כך הוא סמך על יפים ונתן בו אמון, לנוכח תפקידו הבכיר של יפים כראש אגף בתנובה וכסגנו של רבינוביץ (ע' 3 לפרוטוקול). הסברו של רבינוביץ מקובל עליי. מכל מקום, מי שרימה (לכאורה) איננו יכול להתגונן בטענה כי קורבן התרמית אישר את התשלום, שהרי זהו בדיוק טיבה של התרמית.

14. סיכומו של דבר, כעולה מתצהירו של רבינוביץ על נספחיו, לרבות נספח 8, תנובה שילמה לנתבעים סך של 6,277,332 ₪ בגין חשבוניות שהופקו עבור עבודה שלא בוצעה. הוצגו איפוא ראיות מהימנות לכאורה לביסוסה של עילת התביעה.

15. טענת הנתבעים כאילו תנובה חייבת להם כספים בגין חשבוניות שתשלומן עוכב- לא הוכחה. אכן, רבינוביץ אישר בעדותו כי מיד כאשר גילה את דבר המעילה, הורה לעצור מיד את תשלום החשבוניות של הנתבעים שטרם שולמו, אך בהעדר תצהיר מטעם הנתבעים, לא ברור כלל ועיקר האם החשבוניות שטרם שולמו הן חשבוניות בגין עבודה שבוצעה, או שמא מדובר גם כאן בחשבוניות עבור עבודה שלא בוצעה.

16. הוא הדין בטענת הנתבעים לפיה תנובה מעכבת תשלום לסלקום בסך של 2,000,000 ₪. רבינוביץ הבהיר כי לא מדובר בסכום שנתבע מהנתבעים, אלא במחלוקת שהצדדים היחידים לה הם תנובה וסלקום. מדובר איפוא בסכום שלא נכלל מלכתחילה בתביעה נגד הנתבעים. מכאן שהנתבעים אינם רשאים לקזז מהתביעה נגדם את הסכום האמור.

17. יחד עם זאת, התברר כי ביום 11.9.2011, חודשיים לאחר שהוטל העיקול הזמני, שולם לתנובה על ידי חברת הביטוח סך של 2,915,150 ₪, כשיפוי חלקי בגין נזקיה. מכאן שיש להפחית מסכום העיקול את הסך האמור. אמנם, הוגשה בקשה לתיקון התביעה באופן שהמבטחת תצטרף כתובעת נוספת, אלא שטרם הותר התיקון האמור. מכל מקום, צירוף כזה, אם יותר, איננו יכול להצדיק את הותרת העיקול הזמני על סכומו המקורי, כל זמן שהמבטחת עצמה לא ביקשה בהליך נפרד להטיל עיקול להבטחת הסכום הנתבע על ידה בתביעה המתוקנת.

18. כמו כן, יש להפחית מסכום העיקול את מרכיב המע"מ ששילמה תנובה לנתבעים, שכן יש להניח כי תנובה קיזזה את המע"מ מול רשויות המס. מדובר בסכום של 865,835 ₪ (המהווה את מרכיב המע"מ מתוך הסך של 6,277,332 ₪).

19. סיכומו של דבר, סכום העיקול צריך לעמוד על סך של 2,496,347 ₪.

20. נדון כעת בשאלת ההכבדה.

הנתבעים טוענים כי מלבד אמירה סתמית בבקשה, לא הובאו ראיות מהימנות כלשהן לביסוס החשש מפני הכבדה, ודי בכך על מנת להצדיק את ביטולו של העיקול.

אינני מקבל טענה זו. כאשר עסקינן במעשה של תרמית והונאה, כמו בעניננו (לכאורה), פשיטא שישנו חשש סביר, אם לא למעלה מכך, כי תיגרם הכבדה בביצוע פסק הדין, שכן חזקה על מי שעסק (לכאורה) לאורך זמן במעשים של מירמה שיטתית ומתוחכמת, כי לא יהסס גם להבריח את נכסיו על מנת למנוע את האפשרות לבצע את פסק הדין שיינתן נגדו בסוף ההליך.

לענין זה יפים הדברים שנאמרו ברע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים בע"מ (1997) פ"ד נא(3) 789, 801, שם נקבע:

"הדגש במתן צו העיקול עבר אפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק-הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו של המבקש לרעה עד למועד פסק-הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין, ושומה על בית-המשפט לבחון את מאזן הנזקים ולשקול את מאזן האינטרסים הקיים בין המבקש לבין המשיב."

ראה גם רע"א 6614/06 כפרית תעשיות (1993) בע"מ נ' ICC INDUSTRIES INC (2007 - פורסם באתר משפטי:

"מצב נפוץ של הכבדה הוא מקרה, בו הנתבע עשה או מתכוון לבצע מעשי הברחה של נכסים או מעשים אחרים, העלולים למנוע או לסכל את מימושו של פסק הדין: "הדגש במתן צו העיקול עבר איפוא מהצורך לייחד נכסים לשם ביצוע עתידי של פסק הדין, לצורך למנוע שינוי מצבו לרעה עד למועד פסק הדין. לעניין זה רלוונטית השאלה אם אמנם עומד המשיב להבריח את נכסיו או לעשות מעשה אחר שיש בו כדי להכשיל את פסק-הדין"

21. בנוסף, סכום התביעה הגבוה הוא כשלעצמו מקים חשש להכבדה אם לא יוטל עיקול על נכסי הנתבעים, שכן הנתבעים מילאו פיהם מים ולא הראו כי ביכולתם לשלם את סכום התביעה, אם זו תוכתר בהצלחה. ראה רע"א 9736/07 יורם קראוס נ' הראל בית השקעות בע"מ (2007) - פורסם באתר משפטי:

"הדגש במתן צו העיקול הזמני מושתת איפוא על הצורך למנוע שינוי לרעה במצבו של המבקש עד למועד פסק הדין ... לעניין זה רלבנטית האפשרות שהמשיב יבריח את נכסיו או יעשה מעשה אחר העלול להכשיל את ביצוע פסק הדין ... לעתים אף גובה סכום התביעה ייחשב כשיקול רלבנטי למתן הצו, זאת "כאשר עלה בידי מבקש צו העיקול להראות כי אמצעיו הכספיים של הנתבע אינם מספיקים כדי לשלם את החוב הנטען" (רע"א 903/06 דלק - חברת הדלק הישראלית נ' אטיאס ... )"

22. לבסוף, לא מצאתי שמאזן הנוחות נוטה לטובתם של הנתבעים. משלא טרחו הללו להגיש תצהיר בענין זה, לא ניתן לקבוע כי הנזק שייגרם להם מחמת העיקול הזמני, במידה שהתביעה תידחה, עולה על הנזק שייגרם לתנובה אם לא יוטל עיקול זמני והתביעה תוכתר בהצלחה.

23. סוף דבר, הבקשה לביטולו של העיקול הזמני- נדחית. יחד עם זאת, סכום העיקול יופחת ויעמוד על סך של 2,496,347 ₪.

24. הנתבעים ישלמו לתנובה הוצאות הבקשה בסך 5,000 ₪.

25. המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, י"ח טבת תשע"ב, 13 ינואר 2012, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ
נתבע: יפים חיים פרלוב
שופט :
עורכי דין: