ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלמה גברא נגד אסף לאון :

1. שלמה גברא

2. אהובה גברא

נ ג ד

1. אסף לאון

2. אוסנת לאון

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות ברחובות

כבוד השופט בדימוס גדעון ברק

פסק דין

1. א. ביום 15/12/2009 נערך הסכם שכירות בין הגב' אהובה גברא (להלן: "התובעת") ובין הנתבעים, לפיו השכירו התובעים את דירתם לנתבעים למשך 3 חודשים, החל ב-15/12/2009 וכלה ב-15/3/2010. דמי השכירות שנקבעו לתקופה זו הם 1,800 ₪, קרי 600 ₪ לחודש (להלן: "הסכם השכירות").

בסיפא להסכם השכירות נכתב: "אם הנך רוצה להמשיך את השכירות עליך להודיע חודש לפני סיום השכירות כלומר עד" (לא נקוב תאריך).

לטענת התובעים, הוארך הסכם השכירות הנ"ל בעל פה עד יום 15/12/2010, כלומר הארכה למשך 9 חודשים.

ב. מאחר והתובעים סבורים, שהנתבעים הפרו את תנאי הסכם השכירות, הגישו הם תביעה זו לחייב את הנתבעים לשלם להם את נזקיהם בסכום של 30,890 ₪, הכולל בחובו את הנזקים הבאים:

א) הנתבעים לא פינו את המושכר במועד שננקב בהסכם השכירות (15/12/2010) אלא פינו ביום 1/1/2011. לנתבעים חוב בגין דמי שכירות לשנת 2009 המסתכם בסך של 3,000 ₪ וגם לא שילמו דמי שכירות בין 15/6/2010 ועד ל-15/12/2010 - דמי שכירות המגיעים לכדי 10,800 ₪.

על אף שהשוכרים פינו את המושכר ביום 1/1/2011 במקום 15/12/2010 ועל אף שגם עבור תקופה זו מגיעים לתובעים דמי שכירות- הסכימו התובעים למחול לנתבעים על דמי השכירות עבור תקופה נוספת זו.

ב) הנתבעים הותירו חוב לחברת חשמל בסך של 275.62 ₪.

ג) הנתבעים התחייבו להחזיר את המושכר במצב בו קיבלו אותו, קרי צבועה, נקייה וכשכל מערכותיו תקינות ופועלות, למעט בלאי הנובע משימוש רגיל וסביר, אך הנתבעים החזירו את המושכר במצב גרוע עם ליקויים ועלות תיקון ליקויים אלה - בהתאם להצעת מחיר שקיבלו התובעים- מגיעה לסך של 16,820 ₪.

2. הנתבעים הגישו כתב הגנה מפורט בו נתבקש בית המשפט לסלק התביעה על הסף בהיותה תביעה קנטרנית וחסרת כל עילה, יען כי התובעים מנסים לסחוט כספים מהנתבעים שלא כדין ושלא בצדק ומנסים לשפץ המושכר הישן והמוזנח על חשבון הנתבעים.

הנתבעים מבקשים לדחות את התביעה גם לגופו של עניין ולהצדקת בקשה זו, מעלים הם - בין היתר - הטענות העיקריות הבאות:

א. א) התובעים לא הוכיחו את כל מרכיבי תביעתם ובמצח נחושה מתכחשים להתחייבויותיהם להתקין מטבח חדש בדירה, לצבוע אותה ולבצע את התיקונים ובעקבות כך, גרו הנתבעים במושכר בתנאים לא תנאים, סבלו משך כל תקופת השכירות והתובעים הפרו את ההסכם ואת חובתם כבעלי המושכר בהפרות מתמשכות בכך שלא תיקנו את הליקויים והפגמים שהיו בדירה.

עקב מחדלי התובעים, נאלצו הנתבעים לבצע תיקונים בדירה על חשבונם.

ב) הפגמים שנמצאו בדירה, הם פגמים ישנים של ריקבון והזנחה רבת שנים - הרבה לפני שהנתבעים נכנסו למושכר והם לא נגרמו על ידי מי מהנתבעים.

הליקויים והפגמים שהיו במושכר עם השכרתו לנתבעים מפורטים בסעיף 7 לכתב ההגנה.

התובעים הבטיחו לתקן את הליקויים, להחליף את המטבח, אך בפועל לא ביצעו את המוטל עליהם.

ג) במהלך השכירות, פנו הנתבעים אל התובעים לבצע את התיקונים המובטחים, אך התובעים לא תיקנו בעיות דחופות, כמו טיפול בביוב ובחשמל והנתבעים היו צריכים לבצע תיקונים אלה על חשבונם.

ד) עוד טוענים הנתבעים, שחוזה השכירות הוארך בעל פה תוך העלאת דמי השכירות לסך של 1,800 ₪ לחודש, אך זאת בתנאי שהתובעים יתקינו מטבח חדש ולתקן את הליקויים במושכר.

מכל מקום, לטענת הנתבעים, הם שילמו את דמי השכירות במלואם והיתרה לה טוענים התובעים דינה לקיזוז כנגד הפגמים ואי החלפת המטבח, כפי שהוסכם ולכן ובאופן כזה, דמי השכירות בעד מחצית השנה קוזזו כדין ועקב הענקת הזכות להפחתות לפי סעיף 9(א)(2) לחוק השכירות והשאילה, התשל"א-1971 (להלן: "החוק").

ה) הנתבעים אינם חייבים הוצאות בעד שימוש בחשמל והחשבון שצרפו התובעים נובע מתקופה שהנתבעים כבר לא החזיקו במושכר.

3. הדיון בתביעה זו התנהל מעל הזמן הדרוש בתביעות קטנות, הושמעו עדים וטיעונים רבים, עד כי שקלתי בתחילה אם אין מדובר בתביעה, שעליה להתברר בבית משפט שלום, ברם לאחר שהתובעים הגישו התביעה בבית משפט זה ומאחר ורק בשלב מאוחר הוברר על הצורך בהזמנת עדים, החלטתי שלא להעביר הדיון וכך התנהל הדיון בבית משפט זה - דיון אשר הצריך שתי ישיבות.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, העדים ואת חומר הראיות, הנני מחליט כדלקמן:

א. הסכם השכירות היחיד אותו צרפו התובעים לכתב התביעה, הוא ההסכם שנערך ביום 15/2/2009 ואשר תוקפו למשך 3 חודשים בלבד ובו נקבעו דמי שכירות בסך של 1,800 ₪ עבור כל תקופת השכירות, קרי דמי שכירות של 600 ₪ לחודש.

אמנם, אין חולק בין הצדדים שחוזה שכירות זה הוארך - שכן אין חולק שהנתבעים החזיקו במושכר מעבר לשלושת החודשים הנ"ל ועד יום 1/1/2011, אך תנאי המשך השכירות שנויים במחלוקת ובמיוחד מצבו של המושכר בעת השכרתו לנתבעים ומצבו של המושכר תוך כדי מגורי הנתבעים ומצבו של המושכר לאחר פינויו על ידי הנתבעים.

ב. א) עם חתימת הסכם השכירות, הצהירו הנתבעים, שהם בדקו את המושכר ומצאו אותו במצב תקין מתאים למטרותיהם והם התחייבו להחזיר המושכר בתום תקופת השכירות באותו מצב שהם קיבלו אותו פרט לפחת הרגיל. כמו כן, התחייבו הנתבעים לשלם לתובעת עבור כל נזק שייגרם למושכר מאיזו סיבה שהיא, פרט לפחת הרגיל מחמת שימוש (ראה סעיף 8 להסכם השכירות).

ב) בהסכם השכירות הנ"ל, גם הצהירו הנתבעים, שידוע להם שהדירה שנמסרה להם במצב חדש, הקירות והמשקופים והדלתות מסוידים כהלכה ושאין כל פגם בשיש בחרסינה והנתבעים התחייבו להחזיר את המושכר במצב שבו הם קיבלו אותו, למעט בלאי משימוש סביר (ראה ההצהרות בסעיף 9 להסכם).

ג) מאחר וכך חתמו הנתבעים על הסכם השכירות, אין הם יכולים לטעון טענות על הליקויים שהיו בטרם קיבלו את המושכר, שכן גם אם היו ליקויים או פגמים, הסכימו הנתבעים לקבל כך את המושכר.

אם תנאי המגורים היו בלתי נסבלים - כפי שהנתבעים מנסים לתאר זאת בכתב ההגנה ובאמצעות העדים מטעמם, הרי שהייתה להם האופציה להפסיק את השכירות כבר לאחר 3 חודשים, שכן אופציה זו באה לידי ביטוי בסעיף 11 להסכם השכירות הקובע: "בכל מקרה יודיע השוכר על אי חידוש החוזה חודש (30 יום) לפני תום המועד אם אין ברצונו לחדש החוזה" (סעיף 11(ב) להסכם השכירות).

לא רק שהם הסכימו לקבל כך את המושכר, אלא למרות טענותיהם על מצבו המוזנח של המושכר ואי תיקון הליקויים, בכל זאת הסכימו להמשיך כך את הסכם השכירות ובמקום לדור במושכר 3 חודשים, המשיכו הם את השכירות - למרות מצבו של המושכר - מיום 15/2/2009 ועד 1/1/2011.

ג. מעדותה של הנתבעת עולה, שהמו"מ להשכרת המושכר נוהל בין אמה, הגב' דבורה

מעטוף (להלן: ."גב' מעטוף") ובין התובעים והנתבעת עצמה כלל לא ראתה את

הדירה לפני שנחתם ההסכם, שכן לטענתה הייתה זו אמה אשר ראתה ובדקה את

הדירה והיא זו אשר המליצה בפניהם לשכור הדירה (עמ' 2 לפ', ש' 7- 12).

הנתבעת מתארת בבית המשפט דירה כבת 30 שנים, הכל רקוב ומעידה על הבטחות

התובעים להתקין מטבח ועל כל התיקונים שהתובעים התחייבו לבצע, אך

הנתבעים או אמה של הנתבעת לא דאגו לקבל מסמך בכתב מאת התובעים או

למצער לרשום סעיף בהסכם השכירות על מצב הדירה בטרם נכנסו הנתבעים לדור

בה.

מכאן, שגם אם אקבל את טענות הנתבעים על מצב הדירה בטרם כניסתם, גם אז

לא יכולים הנתבעים להלין על מצב שהיה, משום שלא הוכח בפני שבטרם נכנסו

הנתבעים למושכר - לא בוצעו התיקונים הדרושים ומכל מקום, הנתבעים חתמו על

הסכם על קבלת המושכר כמות שהוא, במצבו הטוב ואף הצהירו שהמושכר נמסר

להם במצב חדש ומסויד.

ד. א) מעדות הנתבעת ושל גב' מעטוף עולה, שמצבו של המושכר, שהיה עוד בזמן שהיא קיבלה אותו במצב תת אנושי ומעניין לציין, שבאותו מצב - מצב תת אנושי- הסכימה לנהל מו"מ עבור בתה - הנתבעת- לקבל דירה במצב כזה (ראה עדותה בעמ' 5 לפ').

עוד מעידה גב' מעטוף,שהיא זו אשר החזיקה במושכר לפני השכרתו לנתבעים. כך אומרת גב' מעטוף לעניין זה: "אני הייתי שוכרת לפני הנתבעים את הדירה וקיבלתי אותה במצב בתת אנושי...", אך לעומת זאת אומר מר אהרון מזרחי - עד נוסף מטעם הנתבעים (להלן: "מר מזרחי") כך: "אני מכיר את הזוג הנתבע. הם גרו בדירה אחריי...הם החליפו אותי...אני גרתי בדירה לפניהם".

רק לאחר שנשאל שוב בעניין זה, השיב מר מזרחי תשובה מבולבלת: "לא יודע. לא יודע באיזה תאריך מתי. מיד אחריי ממש? לא יודע. לא נראה לי ממש מיד".

(ראה עדות גב' מעטוף בעמ' 5 לפ',ש' 14- 15 לעומת עדותו של מר מזרחי בעמ' 7 לפ',ש' 16-20, ההדגשה שלי - ג.ב.).

גב' מעטוף מעידה על מצב הדירה וגם מר מזרחי תאר את מצב הדירה בעת שהוא ראה אותה בטרם ששכר אותה ובעת שפינה אותה (ראה עדותה של גב' מעטוף בעמ' 5 ועדותו של מר מזרחי בעמ' 7 לפ', ש' 23- 28).

עם זאת, לאחר שמר מזרחי נשאל על ידי התובע, מה היה מצב הדירה בעת שעזב, "שיפץ" מר מזרחי את מצב הדירה ובניגוד למה שאמר קודם לכן, השיב לתובע כך: "כשעזבתי ברור שלא היה יותר טוב מאשר שבאתי...מה שעשיתי כשיצאתי, צבעתי..." ובהמשך אף מטיב את מצב המושכר באומרו: "החזרתי אותה פחות או יותר....הסיוד שלי היה יותר טוב ממה שקיבלתי" (ראה בעמ' 7 לפ',ש' 29- 32 ועמ' 8 לפ', ש' 7- 8).

ב) מטענות הנתבעת והגב' מעטוף עולה, שהנתבעים הסכימו לקבל המושכר מתוך לחץ שהם היו נתונים בו ובשל היעדר דירות להשכרה ואביו של הנתבע, מר לאון מוני (להלן: "מר מוני") אף הוסיף ואמר ששכירת המושכר הייתה ברירת מחדל, משום שלא הייתה ברירה אחרת (עמ' 6 לפ', ש' 6- 7).

נניח שאכן כך היו פני הדברים, הרי שאם המגורים שם היו תת אנושיים, הייתה לנתבעים האפשרות לגור במושכר באופן זמני את אותם 3 חודשים על פי ההסכם הראשוני ותוך 3 חודשים אלה לחפש דירה במצב טוב יותר, אך למרות היות תנאי המגורים תת אנושיים, בכל זאת בחרו הנתבעים להמשיך לגור שם ולהאריך החוזה למשך תקופה ארוכה.

מר מוני מתרץ את המשך מגוריהם בכך, שדמי השכירות בדירות אחרות היו יקרים ושהנתבעים רצו לגור קרובים להורים (עמ' 6 לפ', ש' 17- 18).

ג) מר מוני, העיד שהוא זה אשר שילם את דמי השכירות ועבור תיקונים בדירה ולמרות תנאי המגורים, גרו הנתבעים- לדבריו- במושכר 3- 4 שנים (עמ' 6 לפ',ש' 4- 5 וש' 13- 14).

הנתבעים לא המציאו אף ראיה על תיקונים שביצעו במהלך מגוריהם במושכר.

ה. הסתירות בין עדותה של גב' מעטוף ובין עדותו של מר מזרחי מביאות למסקנה, שלא הוכח באמת מה היה מצב המושכר בעת שהנתבעים קיבלו אותו לידיהם ולכן, החתימה של הנתבעים על מסמך בכתב - הוא הסכם השכירות - על מצבה של הדירה בעת שהם קיבלו את הדירה היא ההוכחה על מצבו של המושכר ועל התחייבות הנתבעים להחזיר המושכר באותו מצב שהם קיבלו אותו והעדויות שהביאו הנתבעים - לא יכולות לסתור מסמך בכתב, במיוחד לאור הסתירות בעדויות אלה.

4. לאור העובדות והנסיבות שפורטו לעיל, אני קובע, שהנתבעים לא הצליחו לסתור טענות התובעים, שהמושכר נמסר להם במצב טוב ולא הצליחו לסתור את המסמך בכתב עליו חתמו - הוא הסכם השכירות.

יחד עם זאת, בהגיע בית המשפט לשלב קביעת הסעד שעל הנתבעים לשלם לתובעים, מקבל אנוכי את טענת הנתבעים, שהתובעים לא הוכיחו מלוא הסעד הנתבע ולכן אני מחליט כדלקמן:

א. התובעים לא הוכיחו קיומו של חוב בגין דמי שכירות של 3,000 ₪ לשנת 2009 ולא ברור כלל, מדוע בעת שקיבלו התובעים דמי שכירות לשנת 2010 - לא העלו את הטענה בפני הנתבעים ולא פנו אליהם בכתב במועד הרלוונטי על קיומו של חוב כזה.

התובעים גם לא פירטו עבור איזה חודשים, עבור כמה חודשים חל חוב זה וכיצד הגיע חוב זה לסך של 3,000 ₪.

ב. באשר לדמי השכירות בפיגור החל מיום 15/6/2010 ועד 15/12/2010, מקבל אנוכי את תביעת התובעים וקובע שעל הנתבעים לשלם דמי השכירות שבפיגור בסך של 10,800 ₪ - זאת מן הנימוקים הבאים:

א) הנתבעים אינם מכחישים קיומו של חוב זה, אם כי פה ושם מנסים הנתבע והנתבעת לנקוב בחוב עבור מספר חודשים פחות מהנתבע על ידי התובעים.

עצם טענת הקיזוז, כפי שבא לידי ביטוי בכתב ההגנה, מצביע על הודאת הנתבעים על קיומו של חוב, אם כי - לטענתם - אין עליהם לשלם חוב זה בשל החלטתם לקזזו כנגד תיקונים שבוצעו או כנגד מצבו של המושכר או לאור ההפרות מתמשכות אשר הגבילו את השימוש במושכר - זאת בהסתמך על סעיפים 7(א) ו- 9(א) לחוק הנ"ל.

לאור הנימוקים שפורטו לעיל בדבר מצבה הבלתי מוכח של הדירה - אין אני מקבל טענת הקיזוז.

ב) הנתבעת מאשרת בבית המשפט, שאכן בשל מצב כלכלי קשה שלהם, חזרו להם שיקים ואף הודיעו לתובעים, שבמועדים מסוימים אין הם יכולים לשלם את דמי השכירות ובהתחלה הכל היה סדיר, אם כי הנתבעת מודה, שמספר חודשים הודיעו לתובעים שאין להם ושישלמו בשלב מאוחר יותר.

בסיכומם של דברים, אפשר להבין מהנתבעת, שבעצם, הם שילמו בעד כל חודשי השכירות, שכן כך אומרת הנתבעת: "נכון שאם לא שלחנו חודשיים, אז חודש שלישי שלחנו אם נעזרנו בהורים" (ראה דברי הנתבעת בעמ' 2 לפ',ש' 22- 24).

כך ניתן להבין עד שמספר שורות לאחר מכן ולאחר שהנתבעת נשאלה אם שילמו את כל דמי השכירות בעד חצי השנה האחרונה ועל כך משיבה: "אמרנו שנשלם הכל" ולשאלה: "השלמתם?" משיבה הנתבעת: "עוד לא". ואם לא די בכך, הרי שלשאלה נוספת שנשאלה הנתבעת: "זאת אומרת שחצי שנה לא שילמתם?", משיבה הנתבעת: "לפי דבריהם זה חצי שנה. יכול להיות שהם צודקים..." (ראה בעמ' 2 לפ', ש' 26- 31).

ג) מר מוני, מנסה בעדותו לעזור לנתבעים ובהתייחסו לתשלום דמי השכירות, הוא מעיד על השיחה שניהל עם התובע, שכאשר התובע ביקש תחילה דמי שכירות שבפיגור בסכום של 12,000 ₪ ולאחר מכן ירד לסך 9,000 ₪ וגם לסכום זה לא הסכים מר מוני.

עם זאת, עולה מדברי מר מוני, שלפחות 5,000 ₪ כן מגיע לתובעים והוא גם אמר להם שהוא יכול לגייס סכום זה, אך התובעים לא הסכימו.

בסיכומו של דבר, מסכים גם מר מוני, שעדיין נותרה יתרה בלתי מסולקת בגין דמי שכירות עבור 3 חודשים (ראה עדותו בעמ' 6 לפ',ש' 19- 27).

ד) למרות עדותו של מר מוני, אשר מדבר על חוב דמי שכירות עבור 3 חודשים, עולה מעדותה של הנתבעת על חוב למספר חודשים גדול יותר וכך גם עולה מעדותו של הנתבע הטוען: "אני צריך לשלם להם בין 3- 4 חודשים ולא 6 חודשים" (עמ' 9 לפ',ש' 6).

ה) העולה מכל האמור לעיל הוא, שאני מאמין לתובעים, שאכן הנתבעים נותרו חייבים סך 10,800 ₪ דמי שכירות שבפיגור והנתבעים והעדים מטעמם לא הצליחו לסתור טענת התובעים בנדון דנן.

דפי החשבון שהוגשו על ידי הנתבעים (נ/6) אכן מוכיחים תשלומים לתובעים, אך אין עולה מדפים אלה, שלא היו פיגורים בתשלום או חוסר תשלום בעד החודשים עליהם תבעו התובעים בתביעה זו.

בנוסף לכך, עלה גם מעדויות הנתבעת והנתבע, שאכן קיימת עדיין יתרה בלתי מסולקת בגין דמי שכירות.

ג. התובעים לא הוכיחו את פריט החוב עבור שימוש בחשמל ואני מקבל את טענת הנתבעים, שהם שילמו את המגיע להם עם פינוי הדירה וטענה זו לא נסתרה על ידי התובעים ולא הובא מסמך כלשהו על קיומו של חוב בתקופה שהנתבעים החזיקו במושכר.

ד. התובעים תובעים גם סך של 16,820 ₪ עבור תיקון ליקויים במושכר ולתביעת סכום זה, מסתמכים הם על הזמנת עבודה שניתנה ביום 10/3/2011.

באשר לדרישת סכום זה, אני קובע, שהתובעים לא הוכיחו שאותם תיקונים אשר בהזמנת העבודה יש לבצע בשל נזקים שנגרמו על ידי הנתבעים.

הזמנת עבודה, כשלעצמה, יכולה להוכיח לכל היותר, מה העבודה שיש בדעתם של התובעים לבצע במושכר, אך אין בכך כדי להוכיח מה היה מצב המושכר עם פינויו והתובעים לא הגישו חוות דעת כלשהי להוכיח שאותם נזקים נגרמו על ידי הנתבעים ואין בין נזקים אלה בלאי טבעי, או שנזקים אלה לא היו עם השכרת המושכר לנתבעים.

זאת ועוד, הנתבעים פינו את הדירה ביום 1/1/2011 והזמנת העבודה הוגשה רק ביום 10/3/2011 והתובעים גם לא הוכיחו שהעבודה בוצעה בפועל ומה סכום שילמו בעד העבודה.

לכן, בנסיבות אלה, אין אני מקבל את פריט הסעד הנתבע בנדון דנן.

5. סוף דבר, לאור הנימוקים שפורטו בהרחבה בפסק דין זה, אני מחייב את הנתבעים, שניהם ביחד ו/או כ"א מהם בנפרד לשלם לתובעים, באופן סולידרי סך של 10,800 ₪ (דמי שכירות שבפיגור) בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מיום הגשת התביעה - 8/5/2011 - ועד התשלום בפועל.

כמו כן, אני מחייב את הנתבעים, באופן סולידרי, לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 750 ₪ בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כחוק מהיום ועד התשלום בפועל.

לכ"א מהצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 15 ימים.

ניתן היום 13/1/2012 (יח' בטבת התשע"ב) בהיעדר הצדדים והמזכירות תעביר העתק פסק הדין לכ"א מהצדדים.


מעורבים
תובע: שלמה גברא
נתבע: אסף לאון
שופט :
עורכי דין: