ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין חאלד אבן בכרי נגד המוסד לביטוח לאומי - סניף ת"א :

ב"ל (תל-אביב-יפו) 17859-09-10

חאלד אבן בכרי

ע"י ב"כ עו"ד הר ציון

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי - סניף ת"א

ע"י ב"כ עו"ד עדי וידנה

בית דין אזורי לעבודה בתל-אביב-יפו

כב' השופטת רוית צדיק

נ.צ. - מר אלכסנדר לוין (עו')

נ.צ. - מר יוסף פרלמן (מע')

החלטה

1. בפנינו תביעתו של מר אבן בכרי חאלד (להלן- התובע) נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן- הנתבע) להכרה בפגיעה בגב ובברכיים , כפגיעה בעבודה במסגרת תורת המיקרוטראומה.

2. בהתאם להחלטת ס. הנשיא השופטת ל. גליקסמן (כתוארה אז) אוחדו שתי התביעות שהגיש התובע בגין פגיעה בגב ובגין פגיעה בברכיים לתביעה אחת אשר נדונה בפנינו .

תמצית טענות התובע:

3. התובע עבד כנהג ומפעיל משאבות בטון גדולות (משאיות עם משאבות בטון) משנת 1993 ועד 31.1.09 - עת פוטר מעבודתו.

4. עד למועד פיטוריו עבד התובע עבודה פיזית קשה ביותר שכללה הרבה פגיעות יומיומיות קשות ובודדות.

5. התובע עבד שישה ימים בשבוע כ- 13-17 שעות ביום , פרט ליום שישי בו עבד כ- 6 שעות.

6. עבודת התובע כללה את הפעולות הבאות-

ייצוב המשאבה- בהגיעו לאתר הבניה היה על התובע לייצב את המשאבה. ייצוב המשאבה כלל הנחת פלטות עץ מתחת "לרגליים", על מנת ייצב את המשאבה. משקל כל פלטה הוא למעלה מ- 20 ק"ג , סה"כ קיימות כ 5-6 פלטות ומשך הייצוב אורך כ- 20 דקות.בסוף יום העבודה התובע ביצע תהליך הפוך של פירוק הפלטות הכולל פריקה מהרכב ואחסון ע"ג הרכב. פעולת ייצוב המשאבה חוזרת על עצמה כ - 8-9 פעמים ביום עם כל תנועה של המשאבה ליציקה נוספת. כמו כן יתכנו מספר יציקות באותו אתר ולעיתיים נדרש להזיז את המשאבה או את הרכב.

שלט- כל זמן העבודה כ- 13-14 שעות הסתובב התובע באתר הבניה עלה וירד מסולמותהעשויים מקרשי בניין ובמדרגות שטרם הותקנו עם חגורת השלט על צווארו. משקל החגורה הוא כ- 3 ק"ג ומטרתה לשלוט על עבודת המשאבה.

חציבת בטון בסל- בסוף כל יציקה כ- 3 פעמים ביום (בהתייחס ליציקות הרחוקות זו מזו בזמן) יש לנקות את סל המשאבה על מנת שהבטון לא יתקשה. מדובר בעבודה פיזית הכרוכה בעמידה כפופה, מכות רבות בפטיש , עבודה עם קונגו רוטט כאשר משך כל ניקוי הוא כחצי שעה עד שעה.

הרכבת צנרת בטון- לפחות פעם בשבועיים היה על התובע להחליף את צנרת הבטון של המשאבה שמשקלה כ- 40 ק"ג.

החלפת צינורות גומי- מדי מספר חודשים היה על התובע להחליף את צינור הגומי של המשאבה וזאת בנוסף להחלפת צינורות הברזל משצינור הגומי הוא החלק הסופי. כל צינור שוקל 40 ק"ג לפחות ופעולה זו נמשכת כ- 20 דקות.

בנוסף, התובע נסע נסיעה קשה יום יומית ברכב גדול וכבד בדרכי עפר ודרכים משובשות בכסא קשה כאשר כל אבן ובור מורגש באופן ברור בגב הנהג לפחות חצי שעה כל יום.

7. הפעולות המתוארות לעיל גרמו לתובע לכאבים בגב ובברכיים.

מנגד טוען הנתבע:

8. כאבי הגב התחתון מהם סובל התובע אינם תוצאה של מיקרוטראומה. לא הוכחו תנועות חד גוניות חוזרות ונשנות תוך כדי ועקב עבודת התובע.

העדים:

9. מטעם התובע העיד התובע בעצמו ומר גמאל בדיר - נהג מפעיל משאבה עד לפני שנה (להלן- מר באדיר) וכן מר אבו בילאל מופלח - נהג משאית בטון (להלן- מר מופלח).

מטעם הנתבע לא הובאו עדים .

המסגרת המשפטית:

10. עילת המיקרוטראומה, הינה יציר פסיקת בית הדין לעבודה, אשר תמציתה מובא בספרו של ד"ר שאול קובובי: רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה (מהדורה ראשונה תשנ"ד) בעמ' 50 - 49 כדלקמן:

"היסוד הראשוני להיות התפתחות פתולוגית תוצאה של מיקרטראומה הוא שהוכח, כי במהלך עבודתו נגרמים למבוטח אין ספור פגיעות זעירות שכל אחת מהן מסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאה בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר של הנפגע. המאמצים צריכים להיות "זהים במהותם", ועליהם לפעול "זה אחר זה פעולה מזיקה על מקום מוגדר בגוף עד שבסוף נוצר נזק רבתי..... דוגמת אין ספור של טיפות מים הנופלות על סלע עד שהן מנקבות אותו". (דב"ע מו 64/0 מיכאל - המוסד לביטוח לאומי לקט 53.58 דב"ע מח 77/0 מזרחי המוסד לבטוח לאומי פד"ע יט 538).

11. כמו כן בעב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד לביטוח לאומי (מיום 28.7.2002) נקבע כי:

"א. תנאי להכרה בפגיעה בעבודה מקרוטראומטית הינו, קיומן של פגיעות זעירות שכל אחת מהן הסבה נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה הביאה בסיכומם הכולל לנזק הממשי הפוגע בכושר העבודה של המבוטח. הדוגמא המובאת בדרך כלל להמחשת אופן קרות הנזק כאמור הינה של טיפות מים המחוררות, במשך הזמן, חור באבן עליה הן ניתכות. (עבל 317/97 המוסד לביטוח לאומי - יניב, פד"ע לה 523, 533).

ב. יסודותיה של הפגיעה הזעירה המרכיבה את המקרוטראומה, כשמדובר בפגיעה בכתף וביד ימין כבמקרה שלפנינו, בדומה ליסודותיה של התאונה בעבודה; הינם שניים, דהיינו - הארוע החיצוני של תנועה חוזרת ונשנית המתבצעת עקב העבודה, והנזק הזעיר והבלתי הדיר הנגרם בעטיה של כל תנועה שכזאת.

ג. לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה".

12. אשר ליסודות הוכחת התשתית העובדתית לתורת המיקרוטראומה קבע כב' הנשיא אדלר (כתוארו אז) בעב"ל 338/96 המל"ל- יוסף עובדיה , פד"ע ל"ו 213 (2000), בעמ' 237 את הדברים הבאים:

"אף אם היינו מקבלים את האפשרות ליישם את תורת המיקרוטראומה במקרים של מחלות גב יש לדחות את התביעה, מכיוון שלא הוכחה התשתית העובדתית הדרושה ליישום תורת המיקרוטראומה לא הוכחו תנועות זהות וחוזרות, לא מבחינת התנועה עצמה ולא מבחינת המשקל. כמו כן, התנועות לא היו תדירות אלא מפעם לפעם במשך היום. דרישות התדירות, הזהות והדרישה לתנועות חוזרות ונשנות עשויות להיראות כדרישות המחמירות עם המבוטח. אולם, הסיבה לקיומן היא קושי ובעייתיות להפריד בין הגורמים היומיומיים להתפתחות מחלת הגב, לבין הגורמים בעבודה".

13. אשר למיקרוטרואמה הבירכית נפסק כי -

"כאשר מדובר במיקרוטראומה ברכית, על המבוטח להוכיח רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות, או חבלות בברכיים חוזרות ונשנות ללא הרף על פני ציר הזמן.

כעולה מעובדות המקרה שלפנינו, עבודת המשיב לא כללה רצף של תנועות ברכיים חוזרות ונשנות וחבלות ברכיים חוזרות ונשנות, כפי שהדבר למשל אצל רצף הגורר עצמו על ברכיו במהלך עבודתו על הרצפה. במקרה שלנו מדובר היה במצב סטטי של כריעת ברכיים בעבודת ריתוך צינור שלא התבצעה בעמידה או בשכיבה". (עב"ל 421/09 המוסד לביטוח לאומי - יעקב בן סימון, פורסם במאגרים האלקטרונים).

מן הכלל אל הפרט:

14. התובע הצהיר כי נהג חצי שעה ביום. התובע נסמך בסיכומיו על עב"ל 451/08 שם נקבע ע"י כב' השופטת ר. רוזנפלד כי "כבר נקבע כי בעבודת נהג הכוללת זעזועי נסיעה על פני כבישים משובשים, לאורך שנים, במשך מספר רב של שעות בכל יום, יש לכאורה משום תשתית עובדתית מספקת לבחינת הפגיעה ממנה הוא סובל בגבו במסגרת תורת "המיקרוטרואמה".

בתצהירו הצהיר התובע כי הוא נוהג סה"כ חצי שעה ביום באופן שלא מדובר במספר רב של שעות כל יום. עוד יצויין כי מטבע הדברים לא כל הזמן נהג התובע בכבישים ובדרכים משובשות והדעת נותנת כי חלק מהנסיעה אשר ממילא לא היתה מרובה - כגרסתו הוא- בוצעה בכבישים סלולים .

זאת ועוד אשר לאופן הנהיגה בכבישים המשובשים העיד מר ג'אמל כי נסיעה בדרכי עפר ניתן לבצע במהירות איטית של כ- 20-30 קמ"ש בלבד (ראה עמ' 13 לפרוטוקול שורות 5- 8).

נוכח האמור ובהתאם להלכה הפסוקה אנו סבורים כי התובע לא הוכיח תשתית לקיום תורת המיקרוטראומה ולהחלתה בכל הקשור לפעולת הנהיגה.

15. ייצוב היציקה-

בעדותו העיד התובע כי מיקם את המשאבה וייצב אותה לבדו ללא עזרת הפועלים אשר נדרשו לתפוס את הצינור ולקבל את הבטון.הדברים אומתו ע"י מר ג'אמל (ראה עמ' 12 לפרוטוקול).

התובע הצהיר כי ייצוב המשאית ארך כ 20 דקות כאשר בין פעולת ייצוב אחת לשניה ביצע הפסקה בת מספר שעות לצורך תפעול משאבת הבטון על כל הכרוך בדבר.

בתצהירו הצהיר התובע כי נזקק לייצב את המשאית כ 8-9 פעמים ביום אולם, הדברים לא הוכחו. כשנשאל התובע בעדותו כמה זמן לוקחת יציקה השיב- "תלוי ביציקה. לפעמים כל היום משעה 7.00 עד 19.00 ולפעמים תוך שלוש שעות אתה מסיים את היציקה, ואז אתה נוסע לעוד יציקה" (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 19-21).בדברים אלה לבד יש כדי לפגוע במהימנות גרסת התובע כי נדרש 8-9 פעמים ביום לייצב את המשאית. כמו כן העיד בעניין זה מר גא'מל ובניגוד להצהרת התובע כי ביום עבודה נדרש הוא בדרך כלל לייצב את המשאית כארבע פעמים , ובימים עמוסים במיוחד גם שבע פעמים. (עמ' 7 לפרוטוקול שורות 14-18).

זאת ועוד; מיומן העבודה אשר העביר התובע לבית הדין עולה כי לכל היותר ביצע התובע עבודות שאיבה ( שקודמת לה עבודת ייצוב) בין פעם לשלוש פעמים ביום (בכמויות שונות) ומכל מקום מיומן העבודה לא ניתן ללמד כי התובע נזקק להזיז את המשאית ממקומה באותו אתר - כפי שטען.

נוכח כל האמור ומשמגרסת התובע עצמו עולה כי פעולת הייצוב ארכה 20 דקות בלבד וכן לא הוכחה הטענה כי כל יום נהג התובע לייצב את המשאבה 8-9 פעמים - אף אם נביא בחשבון הן את תהליך ההרכבה והן את תהליך הפירוק, מעדויות העדים עולה כי לא מדובר ביותר משלוש שעות ביום ומכאן שלא הוקמה בעניין ייצוב היציקה בלבד תשתית מספקת ליישום תורת המיקרוטראומה הן הגבית והן הברכית. זאת ועוד; פעולת ייצוב היציקה עצמה, כעולה מתצהיר התובע, כוללת מספר פעולות של הנחת פלטות עץ (5-6 במספר) וייצובן מתחת לרגליים על מנת שלא יזוזו .מתיאור זה עולה כי לא מדובר בפעולה חד גונית חוזרת ונשנית מבחינת התנועה ובתדירות גבוהה.

למעלה מהדרוש מצאנו עוד לציין כי בסכומיו המשלימים (במסגרת הדיון מיום 22.11.11)טען ב"כ התובע כי במסגרת ייצוב היציקה מדובר לא רק בהליכה עם משקל של 20 ק"ג אלא הליכה בדרכי עפר עם אבנים ובורות וגבשושיות הגורמים לחבלות בברכיים - אלא שהטענה הועלתה לראשונה בסיכומים ומטעם זה בלבד ועל פי ההלכה הפסוקה אין להידרש לה.

עוד יצויין בעניין זה ובניגוד לאמור בסיכומי התובע כי סבורים אנו כי אין זה נכון להכפיל את סך הדקות בכל יום במספרהשנים (כפי שעשה התובע בסיכומיו) שכן תורת המיקרוטרואמה דורשת הפעלת ביצוע תנועות חד גוניות מספר רב של שעות, מידי יום, ודבר זה בכל הקשור לייצוב הפלטות לא התקיים בענייננו- הגם שאין חולק כי מדובר בעבודה פיזית קשה.

חציבת הסל:

16. התובע העיד כי ניקה את סל המשאבה לבדו . בתצהירו הצהיר כאמור כי עבודה זו נעשתה על ידו שלוש פעמים ביום כאשר כל פעילות נמשכה חצי שעה עד שעה בעמידה כפופה, מכות רבות בפטיש ועבודה עם קונגו רוטט.

מר מופלח הצהיר בתצהירו כי עבודת החציבה בסל הבטון הינה עבודה שפופה עם ברכיים מקופלות ובעת הפעלת הקונגו, הברכיים רועדות ומקבלות הרבה מאד מכות קטנות- לפחות שעה וחצי ביום.

בניגוד לדברים אלה העיד מר ג'אמל בחקירתו הראשית כי החציבה נעשית מינימום פעם אחת ביום ובמקסימום שלוש פעמים ביום. כן העיד כי החציבה אורכת חצי שעה או עשרים דקות (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 15-17).

לשאלת בית הדין האם אחרי כל יציקה שוטפים את הסל השיב מר ג'אמל בין היתר כדלקמן- "אני מבהיר כי אחרי כל יציקה , אני צריך לשטוף את הסל. אם הבטון התקשה , אני צריך גם לחצוב, ואם הבטון זרם מהר, אני צריך רק לשטוף". מכאן שגם לגישת העד מר ג'מאל יתכנו ימים בהם יש לחצוב כשלוש פעמיים ביום ובאותם פעמיים בהם התקשה הבטון ולא ניתן לשטוף אותו, נדרש הוא לפעולות חציבה.

כמו כן בעוד לטענת התובע חציבת הסל כללה שימוש במכשירים רוטטים העיד מר גאמל בעניין זה כי באתרים אין קונגו ויש מקומות שהקונגו לא מגיע אליהם ואי אפשר לחצוב איתם (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 8-9).לשאלה האם השתמש פעם בקונגו לחציבה השיב- "רק בשנה האחרונה . בשנת 2008" (עמ' 9 לפרוטוקול שורות 10-11).

אשר לשימוש במכשיר הקונגו התובע ומר מופלח לא נחקרו בעניין זה במסגרת חקירתם הנגדית.

ממכלול הראיות שהובאו בעניין זה ומשטענת התובע כי נדרש לחצוב את הבטון לעיתים שלוש פעמיים ביום לא נסתרה וכן כלל לא נחקר לעניין השימוש במכשיר הקונגו,סבורים אנו כי קמה תשתית מספקת לביסוס תורת המיקרוטרואמה וזאת משמדובר בתנועות חד גוניות חוזרות ונשנות של ניקיון הסל כשלוש פעמיים ביום במשך חצי שעה כל פעם ולעיתים תוך שימוש במכשיר קונגו, כל זאת תוך ביצוע העבודה בעמידה שפופה עם ברכיים מקופלות.

החלפת צינורות הבטון והגומי:

17. התובע הצהיר כי הרכבת צנרת הבטון בוצעה אחת לשבועיים וצנרת הגומי הוחלפה לפחות פעם בכמה חודשים- בהתאם להלכה הפסוקה הרי שאין בפעילות המבוצעת אחת למספר שבועות או חודשים כדי להקים תשתית עובדתית לקיומה של מיקרוטראומה.

הפעלת המשאבה:

18. כעולה מהעדויות הפעלת המשאבה נעשית באמצעות שלט. בתצהירו הצהיר התובע כי הסתובב 13-14 שעות ביום עם שלט השוקל 3 ק"ג על צווארו וכך עלה וירד מסולמות העשויים מקרשי בניין ובמדרגות שטרם הותקנו.במסגרת חקירתו הנגדית לא נחקר התובע על גרסתו זו על כן דבריו לא נסתרו.

העד מר מופלח הצהיר אף הוא כי "כל יום עובדים כ- 13 שעות ובזמן זה עולים עשרות פעמים על סולמות ופיגומים". העד לא נשאל על דבריו אלה במסגרת חקירתו הנגדית.

מר ג'אמיל לא נשאל לגבי מספר השעות בהם הסתובב עם השלט על צווארו יחד עם זאת אישר העד את דברי התובע עלפיהם השלט היה מונח על הצוואר וכן נדרש לעלות על פיגומים כשהשלט על צווארו.

בהמשך הבהיר כי "כן. אני עולה לגג דרך המדרגות או סולם תלוי איפה נמצאים וזה כדי ליצוק את הגג" לשאלה- "המדרגות כבר יצוקות ומוכנות" השיב- "תלוי איזה קומות. יש כאלה שכן ויש כאלה שלא. תלוי באיזה קומה מדובר. אני יכול לעלות גם לקומה שישית ושביעית עם השלט" (עמ' 8 לפרוטוקול שורות 4-10).

19. לאור האמור שוכנענו כי התובע עלה וירד מספר רב של פעמים במשך שעות רבות (13- 14) במדרגות לא יצוקות כאשר הדעת נותנת כי עליה וירידה על גבי פיגומים - קרשי בניין, מאופינת בתנועות חדות יותר המכבידות על הגב והברכיים. התובע חזר על פעולות אלה כאמור שעות רבות ביום וברצף כששלט במשקל 3 ק"ג מצוי על צווארו.

בנסיבות אלה שוכנענו כי מדובר בתנועה חד גונית חוזרת ונשנית על פני ציר הזמן העשויה להוות תשתית ראויה להחלת תורת המקרוטראומה ככל שמדובר בפגיעות בברכיים ובגב התחתון. מתוך מכלול הפעולות שמבצע התובע, ואשר אינן מהוות תשתית עובדתית בעניין פגיעה בדרך של מיקרוטראומה כאמור לעיל, ניתן לבודד את פעילות הפעלת המשאבה וחציבת סל הבטון המתוארות לעיל.

בעב"ל 465/07 עופר יהודאי נ. המוסד לביטוח לאומי (מיום 20.12.07), נקבע, כי ניתן לאבחן בנסיבות העניין ולבודד תנועות גופו של המערער הקשורות בהנחת הפלטות והרמתן, כתנועות חוזרות ונישנות באופן קבוע במהלך יום עבודתו של המערער, בהשוואה ליתר העבודות אותן ביצע המערער. הדברים מתאימים לענייננו בהתייחס לפעולות שליוו את הפעלת המשאבה וחציבת הסל.

20. לא נעלמה מעיננו טענת הנתבע בסכומיו (סעיף 30) כי בין טיפוס לנקודה בה יכל לתפעל את המשאבה לירידה היה צורך בהפעלת המשאבה ולצורך זה התובע לא נזקק לתנועה כשלהי מעבר לעמידה במקום, אלא שהתובע כלל לא נחקר בסוגיה זו ומדובר בהשערה אשר הועלתה על ידי הנתבע לראשונה, בסכומיו.

סוף דבר:

21. לאור כל האמור ומשהננו סבורים כי קיימת תשתית עובדתית מספקת לבחינת הפגיעות מהם סובל התובע בגבו ובברכיו במסגרת תורת המיקרוטראומה, הננו קובעים כי ימונה מומחה יועץ רפואי על מנת שיחווה דעתו בדבר קביעת הקשר הסיבתי הרפואי בין עבודת התובע לבין ליקויו.

22. ב"כ הנתבע יגיש בקשה לזימון תיקיו הרפואיים של התובע ,עד ליום 20.1.12.

לעיוני ביום 22.1.12.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ב, 30 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: חאלד אבן בכרי
נתבע: המוסד לביטוח לאומי - סניף ת"א
שופט :
עורכי דין: