ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נדאל קיקס נגד מדינת ישראל :

נדאל קיקס

נ ג ד

מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בחיפה

כב' השופט משה גלעד

החלטה

בפני ערר על החלטת בית משפט השלום בחדרה, כב' השופט א. גופמן (סגן נשיא) (להלן בית המשפט קמא), בתיק מ.ת. 6587-11-11 מיום 21/12/11 לפיה הורה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים שנפתחו נגדו בת.פ. 6558-11-11 של בית משפט השלום בחדרה.

בכתב האישום אשר הוגש ביום 3/11/11 הואשם הנאשם בביצוע עבירות של תקיפה סתם, תקיפה הגורמת חבלה של ממש והיזק לרכוש במזיד, כולן כלפי אשתו ממנה יש לו שישה ילדים.

בכתב האישום נטען כי ביום 25/10/11 סמוך לשעה 07:00 תקף הנאשם את המתלוננת בביתם בכך שבאמצעות שתי כפות ידיו תפס בגרונה ולחץ עליו בכוח, השליכה על הרצפה, משך בשערותיה וכשצעקה חסם את פיה, הוליכה בבית כשהוא אוחז בשערותיה וחבט את ראשה בארון הבגדים, פעמיים.

בהיותה שרועה על הרצפה, בעט בגבה של המתלוננת וברגליה מספר פעמים וירק על פניה. משאמרה לו כי תתלונן עליו, אחז בשערותיה, ניער את ראשה ואמר לה "עכשיו את יכולה להתלונן".

בהמשך נטל צינור פלסטיק דק והיכה באמצעותו על כתפיה. הכאה זו גרמה חבלה של ממש למתלוננת דהיינו, סימנים אדומים ארוכים (בין 10-15 ס"מ וברוחב של ס"מ אחד).

בשעות הערב הגיע העורר לבית ואמר לאשתו כי אם לא תצא מן הבית, הוא ישבור דברים, בעט בטלוויזיה ושבר את ארון הבגדים בחדר השינה.

לכתב האישום צורפה בקשה לעצור את העורר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו על אף כי נעדר הוא עבר פלילי אולם, כב' השופטת ק. אניספלד דחתה את הבקשה והורתה לשחרר את העורר לבית אחיו בחיפה, ובפיקוח אשת האח שנחקרה ונמצאה ראויה כמפקחת בלבדית.

ההנמקה העיקרית לשחרור נבעה מכך שכב' השופטת אניספלד סברה כי קיים כרסום משמעותי בראיות התביעה. אולם, היא עיכבה את ביצוע השחרור ל-24 שעות כדי לאפשר הגשת ערר.

חברי כב' השופט א. אליקים החליט בערר שנדון בפניו ביום 8/11/11 (עמ"ת 12039-11-11) כי "... קיימות ראיות לכאורה המקימות פוטנציאל סביר להביא להרשעת המשיב, ללא כל כרסום ככל שמדובר בשלב זה של בחינת הראיות" וזאת, כאמור, בניגוד לעמדתה של כב' השופט אניספלד.

יחד עם זאת הוסיף כב' השופט א. אליקים כדלקמן:

"מסוכנות המשיב כפי שעולה מחומר הראיות מצדיקה מעצרו עד תום ההליכים כמבוקש על ידי העוררת, אך בנסיבותיו של תיק זה שלמשיב אין עבר פלילי ולבני הזוג שישה ילדים מן הראוי להעזר בשירות המבחן כגורם מקצועי אשר יבחן האם ניתן לאיין מסוכנות המשיב בדרך של חלופת מעצר. ואבהיר, כי שחרור המשיב כקביעת בית המשפט קמא באופן שמיום 20/11/2011 הא יהיה רשאי לעשות ככל העולה על רוחו ללא מגבלה, למעט הקביעה שעליו להתרחק מהמתלוננת - קביעה שתותיר המתלוננת נתונה לחסדיו ללא אמצעי פיקוח, הינו תנאי שחרור שאינו מתאים לנסיבותיו של תיק זה.

לסיכום, אני מורה על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. שירות המבחן יכין תסקיר מעצר בהקדם ויעבירו לבית המשפט קמא אשר יבחן כמיטב הבנתו את המלצות שירות המבחן ואת האפשרות לשחרור המשיב לחלופת מעצר, בהעדר חלופה מתאימה ייעצר עד תום ההליכים".

בהתאם להחלטת עמיתי כב' השופט א. אליקים בערר, הוכן תסקיר של שירות המבחן אשר התרשם כי העורר הינו אדם "...בעל חשיבה קונקרטית ומצומצמת המתקשה לראות ולהכיר ברעייתו כישות נפרדת ממנו ובעלת רצונות משלה, המונע בהתנהגותו בצורך בשליטה עליה ועל מעשיה. כמו גם, התרשמנו שנידאל מביע תלות רגשית ברעייתו וטרם גילה נכונות להתבונן במעשיו ובמשמעותם עליו ועל בני משפחתו, כל אלו מצביעים על פוטנציאל להישנות מעשים כמיוחס לו בכתב האישום".

אף על פי כן המליצה קצינת המבחן לשחרר את העורר לחלופת מעצר בית אצל אחיו בחיפה הואיל והחלופה מרוחקת ממקום מגוריה של המתלוננת בברטעה, ובפיקוח האח ורעייתו, הואיל והתרשם כי "...יש ביכולתם של המפקחים המוצעים להכיל את קשייו ולדרבן אותו להתנהגות פרודוקטיבית ולהציב לו גבולות ברורים להתנהגותו..." עוד המליץ שירות המבחן לחזק את החלופה באמצעות איזוק אלקטרוני והעמדת העורר בפיקוח מעצר במשך שישה חודשים.

בפני קצינת המבחן סיפר האח המיועד להיות מפקח כי הוא בן 52 ולפני כשלושים שנה נדון לשבע וחצי שנות מאסר בגין הריגה (למעשה נדון ל - 10 שנות מאסר , אך כפי הנראה נוכה 1/3 ממאסרו).

ראוי גם לציין כי קצינת המבחן שוחחה עם המתלוננת אשר דיווחה לה כי היא מעוניינת להתגרש מן העורר, אך "...לא הביעה חשש שנידאל יפגע בה במידה וכב' בית המשפט ישחררו לחלופת המעצר המוצעת".

דא עקא שהמלצת שירות המבחן לא נתקבלה על דעת כב' השופט א' גופמן ובהחלטתו נושא הערר שבפני, ציין כי " הצבע והגוון" של מסוכנות העורר על רקע מכלול התנהגותו אינו מאפשר שחרורו לכל חלופת מעצר כיוון שלא מדובר במקרה בודד, אלא "...מדובר באירוע מתמשך שכלל מספר אירועי תקיפה והמדובר בהתפרצויות זעם בלתי נשלטות במשך פרק זמן לא קצר. אין מדובר בהתפרצות חד פעמים כלפי המתלוננת, אלא המשיב חזר לפגוע ולתקוף את המתלוננת הלוך ושוב והדבר מצביע על מסוכנות ברמה גבוה ביותר".

לדעת בית המשפט קמא נסיבות האירוע ואף האמור בתסקיר מגלות חשש ממשי לכך שהעורר יחזור ויפגע במתלוננת והוסיף כי לא יהא בחלופת המעצר בחיפה, גם אם תגובה באיזוק אלקטרוני "...כדי לאיין את מסוכנות המשיב... לא שוכנעתי שבנסיבות המקרה שחרור בתנאים ולו החמורים ביותר, יהיה בהם כדי לאיין את מסוכנותו". בית המשפט קמא לא התעלם מהמלצת השחרור אשר בתסקיר, אך דחה אותה בהיותה המלצה בלבד שאין חובה על בית המשפט, המופקד על הראייה הכוללת של הנסיבות, לקבלה.

בערר טוען ב"כ העורר כי לדעתו בית המשפט קמא כלל לא נימק מדוע דחה הוא את המלצת שירות המבחן ואת החלופה, ומדוע החליט לעצור את העורר, כשלדעתו לא היה מקום לדחותם.

לדעת הסנגור בית המשפט קמא לא התייחס כלל לצורך במציאת חלופה כשמדובר במקרה זה בעבירות המצויות בגבול הנמוך של החומרה.

לבסוף הביע הסנגור דעתו כי על פי הראיות לכל היותר יורשע העורר בעבירה של תקיפה סתם והפנה לכך שלא נמצאו סימני אלימות והמתלוננת נמצאה רגועה ולא מפוחדת, משמע, שוב חזר לטעון הסנגור כי קיים כרסום בראיות.

לעומתו, ב"כ המשיבה הפנתה להחלטת בית המשפט המחוזי אשר קבע שאין כרסום בראיות ולסכנה הטמונה בעורר שמצדיקה מעצר עד תום הליכים.

כפי שניתן לראות, המפקחים לא נחקרו על ידי בית המשפט קמא, ב"כ המאשימה לא ביקשה חקירתם, וב"כ העוררת הסבירה זאת בכך שלאח יש עבר פלילי כבד ועל כן לא נתבקשה על ידי ב"כ המאשימה חקירתו כלל, ואילו אשת האח נחקרה בפני כב' השופטת אניספלד.

לאחר שעיינתי בתיק החקירה, בשתי ההחלטות של בית המשפט קמא, בהחלטת חברי כב' השופט א' אליקים ושמעתי טענות הצדדים, הוריתי כי ייחקרו בפני המפקחים הנ"ל וכן בתו בת ה-28 של האח אשר הוצעה כמפקחת נוספת על ידי הסנגור בעת הדיון בערר בפני.

לאחר ששמעתי את המפקחים והתרשמתי מהם באופן ישיר ובלתי אמצעי, ולאחר העיון בכל החומר דלעיל, הגעתי למסקנה כי ראוי לקבל את הערר ולהורות על שחרורו של העורר לחלופת המעצר המוצעת על ידי שירות המבחן, תוך הוספת מפקחת, היא בתו של אחי העורר.

כחברי כב' השופט א' אליקים לפני, הנני בדעה כי קיימות ראיות לכאורה טובות המקימות פוטנציאל סביר להרשעת העורר בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. אף אני סבור כחברי כי טמונה בעורר סכנה לפגיעה במתלוננת ואיני מקבל טענת הסנגור כי מדובר בעבירות המצויות ברף הנמוך של החומרה. אף אני , למרבה הצער, נתקלתי בעבירות חמורות יותר , המשאירות חבלות חמורות על גוף האשה ועדיין, גם במקרה זה טמונה חומרה רבה.

כחברי סבור אני שניתן להוריד את הסכנה לרמה סבירה באמצעות החלופה המוצעת על ידי שירות המבחן אשר אף נבדקה על ידי.

למעשה, בית המשפט המחוזי בערר כבר החליט כי קיימת אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר אם זו תומלץ על ידי שירות המבחן, למרות הסכנה הטמונה בו, וזאת לאור העדר עבר פלילי והיותו אב לשישה ילדים, היות הסכנה ממוקדת כלפי המתלוננת בלבד, והריחוק הגיאוגרפי של החלופה.

ן

כאמור, צודק גם בית המשפט קמא בכך שקיימת סכנה מן העורר כלפי המתלוננת, אולם איני רואה עין בעין את עימו כי החלופה צריכה לאיין את הסכנה - כפי שהדגיש בהחלטתו, פעמיים, ודי כי תנמיכה לרמה סבירה שנאמר:

"בית המשפט קמא נדרש לכך שאין המדובר באיון הסיכון אלא אך בצמצומו; אכן, אך ראו דברי השופטת חיות בבש"פ 11559 כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שבהבדל ממעצר מאחורי סורג ובריח, אין לצפות מחלופת מעצר ליתן מענה מוחלט למסוכנות הנשקפת מן הנאשם. חלופת מעצר היא לעולם מענה יחסי אך יש לקבלה אם היא מבטיחה את שלום הציבור במידה סבירה, בנסיבות העניין. אוסיף, כי שירות המבחן איננו "קבלן העדר סיכונים", וגם לשון זהירה מצידו בתסקיר, הריהי במקומה - הערכת איון סיכונים היא מרחיקת לכת, ומרבית החלופות הן לאמיתן בחינת צמצום" (בש"פ 3458/07 שיבלי(סאמר) בין פואד חוסיין נ' מדינת ישראל (לא פורסם) (החלטה מיום 27.6.07).

מסכים אני עם בית המשפט קמא כי לא קצינת המבחן אחראית על שלום הציבור והחלטה לשחרר נאשם, שקיימות נגדו ראיות לכאורה כי התנהג באלימות כלפי אשתו, מוטלת על כתפי בית המשפט. אולם, באותה מידה מוטלת על בית המשפט החובה, על פי סעיף 21 (ב)(1)לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו - 1996, לעשות מאמץ למציאת חלופה אשר תשיג את מטרת המעצר באמצעות תנאי שחרור וערובה שפגיעתם בחרותו של הנאשם פחותה.

לו היה בית המשפט קמא שומע חקירת המפקחים ומגיע בעצמו למסקנה כי הם אינם ראויים לתפקידם לא הייתי מתערב בהחלטתו. אולם, לא כך פעל בית המשפט ולמעשה החלטתו מנוגדת לרוח החלטת בית המשפט המחוזי, כב' השופט א' אליקים, ממנה ניתן להסיק כי אפשר יהיה לשחרר את העורר במידה ותימצא חלופה מתאימה שתומלץ על ידי קצינת המבחן. בהקשר זה תמוה בעיני מדוע לא ביקשה ב"כ המאשימה בבית המשפט קמא לחקור את אחיו של העורר שלא נחקר בפני כב' השופטת אניספלד (עבר פלילי אינו פוסל באופן אוטומטי מפקח, והכל לפי הנסיבות) ולחקור שוב את רעייתו כדי שכב' השופט גופמן התרשם ממנה באופן ישיר שהרי כעת מצויה היתה החלטה בידיו. למעשה בית המשפט המחוזי קבע שניתן לשחרר את העורר לחלופה ראויה שתומלץ אחרי בחינתה על ידי שירות המבחן.

בית המשפט קמא קבע שלא ניתן לשחרר את העורר לאף חלופה ואף לא בדק אם החלופה המוצעת, על אף שהומלצה על ידי קצינת המבחן כראויה.

כך, בעצם, לא היה טעם כלל בתסקיר מעצר, בהמלצת שירות המבחן, ובהצעת חלופה שנבדקה על ידו, כיוון שבית המשפט קמא קבע - בניגוד לקביעת בית המשפט המחוזי כאמור - שאף חלופה לא תספיק, משל החלטת בית המשפט המחוזי כאילו מעולם לא ניתנה ובכך, בכל הכבוד, שגה.

וכאמור נמצאה חלופת מעצר אשר אף בחנתיה בעצמי ומצאתיה מתאימה. אני מודע להרשעותיו של האח בביתו אמור לשהות העורר גם בעבירה חמורה של הריגה משנת 1983, אולם תקופה של כשלושים שנים, כמעט שנות דור, ללא הרשעות נוספות, צריכה לדעתי להביא למסקנה כי אדם זה שילם את חובו לחברה ושינה דרכיו (לאח מס' הרשעות קודמות לשנת 1983). אני מודע למה שקרוי "תסמונת האישה המוכה" לפיה נשים מוכות מנסות אחר כך להציל בעליהן מאימת הדין והכליאה אולם, לא בכל מקרה ולא בכל מצב יש לבטל דעתה של האשה, הקורבן. בהקשר זה ראוי ליתן משקל - מסוים בלבד - לדברי המתלוננת בפני קצינת המבחן לפיה היא עדיין רוצה להתגרש מהעורר אך אינה חוששת משחרור בעלה שנאמר:

"עם התגברות המודעות ל"תסמונת האישה המוכה", בתי המשפט נזהרים מלהסתמך על הצהרות ובקשות של מתלוננות המבקשות על בני זוגן האלימים, לעיתים, גם בשל החשש שמא הדברים נאמרים בשל לחצים חיצוניים. ברם, כל מקרה יש לבחון לגופו על פי נסיבותיו ועל פי הדמויות שעומדות בפני בית המשפט. לא בכל מקרה יש לפטור את הדברים מתוך גישה פטרנליסטית המבטלת "אוטומטית" את דברי המתלוננת מחשש שבתסמונת האישה המוכה עסקינן" (בש"פ 655/10 חן דוידוב נ' מדינת ישראל)(לא פורסם)(החלטה מיום 31.1.10).

זהו המצב לדעתי כשמתלוננת זאת מקפידה להגיע עם ילדיה - גם בדיון בפני - לבית המשפט וציינה בפני קצינת המבחן שאינה חוששת משחרורו של בעלה. יודגש שאין זה הנימוק העיקרי או היחיד להחלטתי, אולם הוא נוסף על הנימוקים העיקריים דלעיל, דהיינו, המלצת שירות המבחן והתרשמות האישית שלי מן המפקחים אשר את מחויבותם "אחזק" בערבויות מתאימות.

לאור האמור לעיל, אני מקבל את הערר ומורה על שחרורו של העורר בתנאים הבאים:

(א) עד לסיום משפטו ישהה העורר במעצר בית מלא בבית אחיו מוחמד קיקס ת"ז 309795042, ורעייתו סוניה קיקס ת"ז 309750438 בחיפה רחוב פאר 4 כמו כן תסייע בפיקוח על העורר בתם של מוחמד וסוניה הגב' רג'א קיקס ת"ז 3097550446.

(ב) על המפקחים לדאוג לכך שבכל עת תהיה דלת ביתם נעולה והמפתח בידי המפקח "התורן" וחובתם העיקרית היא לנסות למנוע עד כמה שיכולים הם יציאת העורר מן הבית ואם בכל זאת יצא ללא היתר חובתם המיידית היא להודיע למשטרה ולמתלוננת למספר טלפון שיימסר להם על ידי ב"כ העוררת.

(ג) להבטחת התחייבויות העורר והמפקחים, יפקיד כל אחד מהם ערבות במזומן בסך 7,000 ₪. ובנוסף יפקיד הנאשם ערובה עצמית וכל אחד מן המפקחים ערובה צד ג' בסך 15,000 ₪.

(ד) אני נותן בזאת צו פיקוח מעצר של שירות המבחן למשך שישה חודשים. במהלך תקופת הפיקוח יהא העורר רשאי להגיע בליווי אחד המפקחים לפגישות פרטניות למשרד קצינת המבחן בחיפה וזאת על פי מועדים שיימסרו מבעוד מועד על ידי קצינת המבחן לבא כוח העוררת.

(ה) העורר יהיה רשאי לצאת ממעצר הבית, בליווי אחד המפקחים לישיבות בית המשפט בעניינו. כן יהיה רשאי לצאת לטיפולים רפואיים דחופים ולפגישות עם סנגורו במשרדו בחיפה, בליווי אחד המפקחים, רק לאחר קבלת הסכמה בכתב ומראש מב"כ המשיבה. במקרה של מחלוקת בנושא זה בין הצדדים יפנו הם בבקשה מתאימה לבית המשפט.

אני נמנע ממתן הוראה להתקנת איזוק אלקטרוני בשל התרשמותי החיובית מהמפקחים, הריחוק הגיאוגרפי, הערבויות הגבוהות עליהן החלטתי והקושי בקבלת איזוק אלקטרוני בשל העומס על יחידת הפיקוח.

אני מודע לכך כי הערבויות הינן בסכומים גבוהים, אולם, לדעתי רק סכומים כאלה יכולים "לחזק" את מחויבותם של המפקחים לקיים את תפקידם בדבר מניעת יציאת העורר ממעצר הבית ודיווח למשטרה ולמתלוננת אם יעשה כן.

ללא מילוי כל תנאי השחרור והפקדת הערבויות הנ"ל יישאר העורר במעצר עד תום ההליכים.

ניתנה היום, ד' טבת תשע"ב, 30 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נדאל קיקס
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: