ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רהיטי אלנבי אנדרו בע"מ נגד קרסו מוטורס בע"מ :

רהיטי אלנבי אנדרו בע"מ

נ ג ד

1. קרסו מוטורס בע"מ

2. אבינעם בר

בית משפט השלום בחיפה

כב' השופט רמזי חדיד

החלטה

1. המבקשת עותרת למתן צו עשה זמני המורה למשיבים להחזיר שלט הפרסום שהיה תלוי על קיר העסק של המבקשת וכן להימנע מלפגוע בו.

2. להלן העובדות שאינן שנויות במחלוקת בין הצדדים:

ביום 23.9.09 שכרה המבקשת מבנה בחלקה 63 גוש 16698 באזור התעשייה בעפולה ובמקום היא מנהלת עסק לממכר רהיטים (להלן: "עסק המבקשת"). ביום 5.4.11 שכרה משיבה מס' 1 מגרש צמוד לעסק המבקשת בו היא מנהלת מגרש למכירת רכבים (להלן: "המגרש" או ''מגרש המשיבה'' בהתאם). משיב מס' 2 הוא מנהל מערך הטרייד-אין של משיבה מס' 1 (להלן: "המשיב").

על קיר העסק של המבקשת הפונה למגרש המשיבה הוצב שלט פרסום של המבקשת (להלן: "השלט"). לאחר שהמשיבה שכרה את המגרש, היא פנתה למבקשת בבקשה להסיר את השלט מהמקום על חשבונה ואף הציעה לה פתרון חלופי.

ביום 20.9.11, בנסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים, הסירה המשיבה את השלט ובעקבות זאת הגישה המבקשת תלונה במשטרה שלא טופלה לשביעות רצונה. ביום 2.10.11 פנתה המבקשת בכתב הן למשטרה והן למשיבה בדרישה להשיב את השלט למקומו (להלן: "מכתב הדרישה"). בתשובתה מיום 9.10.11 הודיעה המשיבה למבקשת על סירובה להשיב את השלט למקומו (להלן: "מכתב התשובה"). בקשה דנן הוגשה ביום 23.10.11.

3. לטענת המבקשת בתמצית, המשיבה הסירה את השלט מהמקום בו הוצב על אף התנגודתה לדבר ובכך היא פעלה בבריונית תוך נטילת החוק לידיים. השלט הוצב על פי היתר כדין שניתן על ידי הרשות המקומית וכנגד תשלום האגרות המתחייבות בגין כך. כמו כן, השלט מהווה אמצעי הפרסום והזיהוי הבלעדי של עסק המבקשת והסרתו גרמה וגורמת לה נזק כבד וירידה בהכנסות.

השלט הוצב על קיר העסק של המבקשת ולא פלש למגרש של המשיבה, במועד בו שכרה המשיבה את המגרש השלט היה מוצב במקום ומכל מקום, גם אם תאמר כי השלט פלש לשטח המגרש, המשיבים היו מנועים להסירו על דעתם ללא פנייה לבית המשפט.

הסרת השלט על ידי המשיבה מהווה, בין היתר, עוולה של הסגת גבול במקרקעין, הסגת גבול במטלטלין, עיכוב נכס שלא כדין וכן גזל, הכל בהתאם לפקודת הנזיקין.

4. לטענת המשיבים בתמצית, הבקשה מוגשת בחוסר ניקיון כפיים תוך הסתרת פרטים מהותיים לעניין העדר היתר כדין להצבת השלט, העובדה כי בעסק המבקשת מוצב שלט פרסום נוסף וכי מבנה העסק של המבקשת בנוי בקו אפס עם גבול המגרש ולפיכך השלט פולש לשטח המגרש. כן טענו המשיבים כי הבקשה מוגשת בשיהוי שכן היא הוגשה ביום 23.10.11, כחודש ימים מהמועד בו הוסר השלט, 20.9.11. כן נטען כי השלט הוצב ללא קבלת היתר בנייה או היתר שילוט מטעם הרשות המקומית וכי המבקשת עותרת למתן צו עשה זמני המשנה מצב קיים, והסעד הזמני לסעד זהה לסעד המבוקש בתביעה העיקרית. מכל הטעמים המקדמיים הנ''ל, המשיבים מבקשים לדחות את הבקשה.

לגוף העניין נטען כי השלט פונה למגרש של המשיבה והוא חוסה בצילו. המשיבים פנו למבקשת מספר פעמים בבקשה להעתיקו מהמקום אולם היא דחתה אותם בלך ושוב. בהתקרב מועד פתיחתו הרשמית של עסק המשיבה במגרש, הודיע המשיב למבקשת כי בדעתו להסיר את השלט ולהעביר לה סקיצת הוצעה לפרסום חלופי. המבקשת, באמצעות מר אנדרו עבוד מטעמה (להלן: "עבוד"), נענתה להצעה ולפיכך השלט הוסר ממקומו בהסכמה.

כן טענו המשיבים כי יש לדחות את הבקשה נגד משיב מס' 2 בהעדר עילת תביעה נגדו.

5. במסגרת הדיון בבקשה העידו מר עבוד מטעם המבקשת ומשיב מס' 2 מטעם המשיבים והצדדים סיכמו טענותיהם בבקשה.

6. בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, במסגרת בקשה למתן סעד זמני על בית המשפט לבחון קיום עילת תביעה על בסיס ראיות מהימנות לכאורה וכן את מאזן הנוחות, לפיו יש לשקול את הנזק שייגרם למבקש באם הבקשה תדחה לעומת הנזק שייגרם למשיב באם היא תתקבל. כן על בית המשפט לבחון באם הבקשה הוגשה בתום לב ומתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין.

7. כאמור, אין חולק כי המשיבה או מי מטעמה הסירו את השלט מהמקום בו הוצב.

טענת המשיבים כאילו המבקשת הסכימה להסרת השלט לא תועדה במכתב התשובה, אף כי במכתב הדרישה המופנה אליה נטען, בין היתר, כדלקמן: "פלשתם למושכר מרשתי וביצעתם הסרת שלט בבריונות וכוחנות וללא רשות". המשיב נשאל בחקירתו הנגדית לעניין זה וכל שהיה לו לומר ''זה מכתב של המחלקה המשפטית, יתכן ולא ידעתי אותם לגבי הסיכום עם המבקשת, כנראה לא ידעתי אותם'' (שם, עמ' 6 שורה 7 לפרוטוקול הדיון). תשובה זו אינה משכנעת בעיניי, שכן מדובר בטיעון מרכזי של המשיבים ולא עניין של מה בכך.

יתירה מזאת, המשיב תיאר בתצהירו, מוצג נש/1, ובחקירתו בבית המשפט מצב ובו המגעים שהתנהלו בין הצדדים טרם הסרת השלט לא הניבו פרי והמבקשת לא הסכימה להצעה להצבת שלט אחר במקום השלט נשוא הבקשה. תמוה אפוא כי לפתע פתאום תסכים המבקשת להסרת השלט ממקומו מבלי שהובטח לה פתרון חלופי כלשהו.

8. בפסק הדין שניתן ב-רע"א 4311/00 מדינת ישראל נ' בן שמחון פ"ד נח(1) 827, התייחס בית המשפט להגנה על החזקה במקרקעין, גם אם אין מקורה זכות שבדין, תוך הפנייה להוראות חוק המקרקעין הרלוונטיות לעניין זה, ופסק באומרו:

"להגנה על החזקה במקרקעין מקום מרכזי במשפט. החזקה היא נושא להגנת המשפט לא רק כמאפיין של זכות הבעלות אלא גם כאשר היא משקפת מצב עובדתי שאין מקורו בזכות. '... החזקה הינה עניין שבעובדה אשר המשפט מייחס לו תוצאות משפטיות בעלות משמעות...' טעמים שונים הביאו את המשפט למתן הגנה נרחבת על החזקה במקרקעין - בין חזקה מכוח זכות ובין חזקה בכוח שלא מכוח זכות. טעם עיקרי לכך נעוץ ברצון להגן על החזקה כאמצעי של שמירה על הסדר הציבורי ועל שלום הציבור. טעם נוסף נעוץ בחשיבות שבהגנה על רצף השימוש בקרקע והמשכיותו... חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 מסדיר את הגנת המשפט על החזקה במקרקעין בפורסו את ההגנה על המחזיק בין שהוא הבעלים בין שהוא זכאי לחזקה שלא בתורת בעלים ובין שהוא מחזיק בקרקע בפועל שלא מכוח זכות כלל. וכך, נתונה לבעלים או למחזיק כדין הגנה כנגד מסיג גבול, וכל אחד מהם זכאי לדרוש את החזרת המקרקעין אליו ממי שמחזיק בהם שלא כדין (סעיף 16 לחוק המקרקעין). החוק מכיר בעליונותם של בעלי זכות הבעלות והחזקה על פני מסיג גבול, אולם מימוש זכותם בקרקע הינה על דרך תביעה משפטית בערכאות לצורך קבלת צו לסילוק ידו של הפולש... במקביל לכך החוק מגן גם על המחזיק בקרקע בפועל, אף שלא מכוח זכות, נגד משיג גבול באופן שבהתמודדות ביניהם יגבר המחזיק בפועל על מי שמנסה לנשלו (סעיף 17 לחוק המקרקעין). יסודה של הגנה זו על המחזיק בפועל כלפי משיג גבול באינטרס כללי של שמירה על שלום הציבור...

במסגרת הגנתו הרחבה על החזקה מסדיר חוק המקרקעין את האמצעים להשבת מצב לקדמותו כל אימת שחזקה בקרקע ניטלה בלא משפט מידי המחזיק - בין מחזיק בזכות ובין מחזיק שלא בזכות - אפילו מקום שתופס הקרקע טוען לזכויות בקרקע העדיפות על אלה של המחזיק. זוהי התביעה הפוססורית להגנת החזקה מכוח סעיף 19 לחוק המקרקעין שעיקרה השבת מצב החזקה העובדתי לקדמותו. תביעה זו אינה מונעת מתופס המקרקעין מלהגיש תביעה נפרדת להוכחת זכותו, אולם הוא לא יוכל לממש את זכותו הנטענת על דרך תפיסת חזקה בלא הכרעה שיפוטית בדבר זכויותיו למקרקעין" (שם, עמ' 836-837).

בהמשך, התייחס בית המשפט בפסק דין בן שמחון לעיל לעשיית דין עצמית במקרקעין, המוכרת על פי סעיף 18 לחוק המקרקעין, באומרו:

"חוק המקרקעין מכיר בסעיף 18 בעשיית דין עצמית בקרקע בשני מצבים: האחד - כאשר מסיג גבול מבקש לנשל את המחזיק כדין במקרקעין מחזקתו, והשני - מקום שמסיג גבול תפס מקרקעין שלא כדין מהמחזיק בהם כדין. בשני המקרים רשאי המחזיק כדין להשתמש אך בכוח סביר כדי למנוע את הסגת הגבול או כדי להחזיר לעצמו את החזקה, על פי העניין, ובמקרה האחרון החזרת החזקה בדרך זו תיתכן רק כאשר הפלישה היא טרייה, והשימוש אך בכוח עצמי סביר נעשה בתוך 30 יום מיום התפיסה" (שם, עמ' 839).

מן הכלל אל הפרט.

9. אף אם תאמר כי השלט פלש לשטח המגרש, כטענת המשיבים, הרי אין חולק כי הסרתו מהמקום אינה עומדת בתנאים הקבועים בסעיף 18 לחוק המקרקעין. כאמור, השלט הוצב מזה כשנתיים ימים עוד בטרם שכרה המשיבה את המגרש, הרבה מעבר לפרק הזמן הקבוע בס''ק 18(ב) לחוק, 30 יום, ואשר במהלכו המשיבים היו רשאים להפעיל כח סביר להסרתו. בנסיבות העניין, משלא שוכנעתי כי השלט הוסר ממקומו בהסכמת המבקשת, היה על המשיבים להימנע מעשיית דין עצמי ולהסירו על דעתם ובניגוד לרצונה של המבקשת. מתן הכשר להתנהלות המשיבים במקרה דנן חותר תחת הסדר הציבורי המחייב לשמור על החזקה במקרקעין ומעודד עשיית דין עצמי בכוח הזרוע וזאת תחת פנייה לערכאות לקבלת הסעד הרלוונטי, כפי שנקבע בהלכה הפסוקה.

10. למעלה מהצורך, טענת המשיבים כאילו קיר העסק של המבקשת עליו הוצב השלט בנוי על קו אפס עם שטח המגרש ולפיכך השלט פלש לכיוון אותו שטח, לא נתמכה בראייה מספקת, אף לא לשלב זה של הדיון. אף כי עסקינן בטענה שבמומחיות, המשיבים לא צירפו חוות דעת מודד לתמיכה בטענתם ותחת זאת צורף לתצהיר המשיב תשריט נטען של המקום. והנה, מחקירת המשיב עולה כי הוא אינו מצוי בתשריט כלל ועיקר, שכן, בסעיף 3 לתצהירו הוא טען כי העסק של המבקשת נמצא במגרש מס' 70 כמופיע בתשריט, בעוד כי בחקירתו הנגדית הוא סימן אותו בתשריט במיקום שונה (שם, עמ' 5 שורה 12 לפרוטוקול הדיון).

11. טענת המשיבים ולפיה עסקינן בסעד זמני המשנה מצב קיים הניתן רק במשורה, מועלית בהעדר תום לב ואין לקבלה. כאמור, המשיבים הם אלה אשר שינו, לכאורה שלא כדין, את המצב הקיים עת הסירו על דעתם את השלט ממקומו. אי לכך המשיבים מנועים מלהיבנות מהמצב החדש אשר יצרו ולטעון כי יש לקיימו. המצב שבו השלט היה מוצב על קיר העסק של המבקשת הוא הוא המצב הקיים עליו יש לשמור עד למתן פסק דין סופי בתביעה.

12. במסגרת מאזן הנוחות על בית המשפט לבחון את מידת הנזק העלול להיגרם לכל אחד מהצדדים בעלי הדין באם יינתן הסעד הזמני המבוקש או באם לא יינתן ולהשוות בין נזקי הצדדים (ר' רע''א 6994/00 בנק מרכנתיל דיסקונט נ. אמר, פ''ד נו(1) 529 וכן רע''א 5095/93 פ.א. ארבן בע''מ נ. גבי א.ג.ר שותפות לבניין פ''ד מט(1) 730).

במקרה דנן לא נטען בתצהיר המשיב או בסיכומי טענות המשיבים כל טענה לעניין הנזק העלול להיגרם למי מהמשיבים באם יינתן הסעד הזמני המבוקש. מנגד, בסעיף 31 לתצהירו של עבוד התומך בבקשה טענה המבקשת כי הסרת השלט פגע ויפגע במכירות ובמוניטין שלה בסכום מוערך של 100,000 ש''ח, הוא סכום התביעה. בחקירתו הנגדית לא נשאל עבוד דבר וחצי דבר לעניין זה ולפיכך, על פניו, טענתו לא הופרכה.

לאור האמור לעיל מאזן הנוחות במקרה דנן נוטה בבירור לטובת המבקשת.

13. טענת המשיבים כאילו הבקשה מוגשת בהעדר ניקיון כפיים תוך הסתרת מידע רלוונטי מבית המשפט דינה להידחות.

אמנם נכון, המבקשת טענה כי השלט הוא אמצעי הפרסום והזיהוי היחידי לעסק שלה, ובפועל התברר כי על גג העסק מוצב שלט נוסף, אולם, כפי שהסביר מר עבוד מטעם המבקשת בחקירתו, עסקינן בשלט קטן בהרבה מהשלט נשוא הבקשה, והוא מיועד רק למי שכבר הגיע למקום ולא נראה למרחקים (שם, עמ' 2 שורה 9 לפרוטוקול הדיון). תשובה זו אין לפסול ומכל מקום בהתחשב במכלול הנסיבות כמפורט לעיל, אין לדחות את הבקשה רק מהטעם שהמבקשת לא ציינה בבקשתה קיום השלט הנוסף והייעוד שלו.

14. דומה כי המשיבים הם הם אלה אשר פעלו ממניעים פסולים ובהעדר ניקיון כפיים, שכן, לא רק שעל פני הדברים הם הסירו את השלט על דעתם תוך עשיית דין עצמי, אלא, וכפי שהוברר בראשונה בחקירת המשיב בבית המשפט, הסרת השלט ממקומו נעשתה מתוך כוונה להשתמש בקיר העסק של המבקשת לצרכי פרסום עבור מגרש המשיבה. לעניין זה נשאל משיב מס' 2 באם השלט לא הפריע לו כאשר הוא שכר את המגרש, והוא השיב באומרו:

"כן הפריע לי, ראיתי את הפוטנציאל של הקיר, ראיתי שיש קיר מאוד גדול עליו יש שלט ושמחתי מאוד שהקיר הזה עובר לרשותי ואני אוכל לשים עליו שלט משלי" (שם, עמ' 6 שורה 20 לפרוטוקול הדיון).

15. אין לקבל טענת המשיבה כאילו הבקשה הוגשה בשיהוי ומכל מקום אין בטענה להצדיק את דחייתה.

כאמור, השלט הוסר ממקומו ביום 20.9.11 וכעבור יומיים בלבד הגישה המבקשת תלונה במשטרה. משלא פעלה המשטרה לשביעות רצונה של המבקשת, היא פנתה באמצעות בא כוחה במכתבים למשטרה ולמשיבה ביום 2.10.11. מאחר ובמכתב התשובה מיום 9.10.11 דחתה המשיבה את הפנייה, הגישה המבקשת בקשתה דנן ביום 23.10.11.

בהתחשב במועדים לעיל, אין לומר כי המבקשת השתהתה בהגשת הבקשה וניסיונה להביא לפתרון המחלוקת עם המשיבים עוד בטרם פנייה לערכאות, לא יהיה בעוכריה.

16. באשר לזהות הסעדים, אין אלא להפנות לספרו של השופט גורן ''סוגיות בסדר דין אזרחי'' מהדורה עשירית בו התייחס המחבר להלכה הפסוקה, כדלקמן:

'''זהות הסעד' אינה עוד אלא אחת הנסיבות שעל בית המשפט להביאן בחשבון במתן צו מניעה זמני; אם שוכנע כי - מבחינת הדין המהותי - עומדת למבקש עילה שהיא לכאורה מבוססת, ושמאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתו, אין בזהות הסעד הזמני לסעד המבוקש בתובענה בלבד כדי להצדיק הימנעות ממתן הסעד הזמני'' (שם, עמ' 521).

הואיל וגם במקרה דנן נחה דעתי כי עומדת למבקשת עילה מבוססת על סמך ראיות מהימנות לכאורה וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתה, אזי גם אם תאמר כי קיימת זהות בסעדים, הדבר לא ימנע קבלת הבקשה.

17. לעניין הטענה בדבר העדר רישיון להצבת השלט, המבקשת הגישה מסמך של עיריית עפולה, מוצג מש/2, אשר כותרתו ''רשיון ואגרת שלטים'' ממנו עולה, לכאורה, כי העירייה נתנה למבקשת רישיון להצבת השלט בתוקף עד ליום 31.12.11.

למשיבים טענות באשר למוצג הנ''ל הואיל ולא הוברר באם שולם סכום האגרה המופיע בו אם לאו וכן היא מעלה את הסברה כי אותו רישיון מתייחס לשלט הנוסף המוצב על מבנה העסק של המבקשת.

אכן אין לומר כי מוצג מש/2 מהווה ראייה חותכת לטענת המבקשת לפיה ניתן רישיון מטעם הרשות המקומית להצבת השלט, אולם, די במוצג הנ''ל לתמיכה בטענתה לשלב זה של הדיון. זאת ועוד, בהתאם להלכה הפסוקה, ככל ובבקשה לסעד זמני מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש, כבמקרה דנן, תפחת הדרישה ממנו להציג ראיות מהימנות לכאורה באשר לזכות התביעה לה הוא טוען (ר' רע''א 10066/04 ספנאטק תעשיות נ. ד.ס.פ. ספיר אינטרפרייז, פ''ד נט(4) 700).

18. טענת המשיבים ולפיה השלט הוצב בהעדר היתר בנייה, אין בה לשנות מהתוצאה אליה הגעתי.

מבלי להכריע בטענת המשיבים, לפיה, חיבור מספר ברזלים לקיר העסק של המבקשת לצורך הצבת השלט מחייב קבלת היתר בנייה, אומר כי הטענה מועלית בהעדר תום לב משווע. הרי מעדות המשיב כמצוטט לעיל עולה כי בכוונת המשיבים לנצל את הקונסטרוקציה הקיימת על מנת להציב עליה שלט משלהם במקום השלט שהסירו מהמקום. אין מדובר איפוא בדאגה לקיום חוקי התכנון והבנייה אלא כוונה להמשיך בהפרת החוק הנטענת אם כי בשירות המשיבים.

19. הטענה ולפיה יש לדחות את הבקשה נגד משיב מס' 2 בהעדר עילה, דינה להידחות.

כעולה מכתב התביעה, המבקשת מייחסת לשני המשיבים טענות בדבר הסגת גבול, הסרת השלט שלא כדין ועוד. כמו כן, בחקירתו בבית המשפט אישר המשיב כי נתן את ההוראה להסרת השלט (שם, עמ' 6 שורה 11 לפרוטוקול הדיון) ובכך הוא קשר את עצמו לטענות כמפורט בתביעה. לפיכך אין לומר כי כתב התביעה אינו מגלה עילה נגד משיב מס' 2 או שאין מקום לתת נגדו את הסעד הזמני המבוקש.

20. לאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הבקשה ומורה למשיבים, ביחד ולחוד, להשיב את השלט למקום בו היה מותקן בעסק המבקשת וזאת תוך 5 ימים. כמו כן, המשיבים או מי מטעמם יימנעו מלפגוע בשלט או בעסק של המבקשת.

המשיבים ישלמו למבקשת, ביחד ולחוד, הוצאות הבקשה בסך של 4,000 ש"ח וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

כתב ההתחייבות העצמית והתחייבות צד ג' המצורפים לבקשה ישמשו להבטחת הנזקים שיגרמו למשיבים או למי מהם באם הסעד הזמני יבוטל או באם התביעה העיקרית תידחה,

ניתנה היום, כז' כסלו תשע"ב, 23 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: רהיטי אלנבי אנדרו בע"מ
נתבע: קרסו מוטורס בע"מ
שופט :
עורכי דין: