ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין קורנבלום יולי נגד עירית קרית אתא :

1. קורנבלום יולי

2. קורנבלום שלי

3. פרבר אבי

4. פרבר ברכה

5. אביב ווקנין

ע"י ב"כ עו"ד עמיקם אור-זך ואח'

נ ג ד

עירית קרית אתא

ע"י ב"כ עו"ד אילה גבסי-סגל ואח'

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לעניינים מנהליים

כב' השופט אברהם אליקים

פסק דין

מבוא וטיב המחלוקת

1. עותרים 1-4 מכרו לעותר 5 נכס הנמצא ברחוב חנקין 11 בקרית אתא, המשיבה סירבה להמציא לעותרים אישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] בלעדיו לא ניתן להעביר את הזכויות בלשכת המקרקעין, נימוק המשיבה לסירובה-קיומם של חובות על הנכס משנת 1987.

2. בתחילה התגוררו בנכס בני הזוג המנוחים, סלה וברנרד מנדשטיין ז"ל שהיו ניצולי שואה עריריים, כשבאחד החדרים פעל המנוח כספר. בתחילת שנת 1986 עברו בני הזוג להתגורר בבית אבות ולטענת העותרים מאותו מועד הדירה נותרה נטושה, בלתי מתוחזקת, לאחר ניתוק המים כשהיא בלתי ראויה לאכלוס.

3. העותרים טוענים כי המנוחים היו פטורים מתשלום ארנונה בשל היותם ניצולי שואה ובשל העובדה כי לאחר שעזבו את הדירה, היא לא הייתה ראויה לשימוש, לפני כן הופסק השימוש בחדר כעסק ועל חובות הארנונה חלה התיישנות ולכל היותר יכולה היתה המשיבה לדרוש תשלום ארנונה 7 שנים לאחור.

4. המשיבה בתגובתה טוענת כי העותרים 1-4 לא הודיעו למשיבה כי הם מחזיקים בנכס, לא הגישו כל בקשה- בזמן אמת- למתן פטור מארנונה, לא טענו כי הנכס בלתי ראוי למגורים וגם לא השיגו השגות על החיוב בארנונה. לטענתה את טענת ההתיישנות יש לדחות מאחר והמשיבה פעלה לגביית החוב ונקטה הליכי גביה בהתאם למידע שהיה בידה.

5. בדיון שנערך, הסכימה המשיבה לשנות את תחשיב הארנונה כך שכל הנכס ייחשב כדירת מגורים לרבות החדר ששימש בתחילת שנות השמונים כעסק. בתום אותו דיון ביקשו הצדדים לבדוק אפשרות סיום ההליכים בדרכי פשרה ומשלא הודיעו על כך עד למועד שנקצב יש להכריע במחלוקת שבין הצדדים.

6. המחלוקת הטעונה הכרעה מתייחסת לשתי שאלות בלבד, האם זכאים העותרים לפטור בשל היות הנכס בלתי ראוי למגורים והאם זכאית המשיבה לדרוש תשלומים בגין השנים שקדמו לשבע השנים האחרונות או שמא חלה במקרה זה התיישנות.

דיון

המסגרת הנורמטיבית

7. סעיף 324 לפקודת העיריות [נוסח חדש] מקנה למשיבה סמכות מינהלית לפעול באופן פסיבי לשם גביית חובות המגיעים לה וכלשון הסעיף:

"לא תירשם בפנקסי המקרקעין כל העברה של נכס, אלא אם הוצגה לפני הרשם, או לפני עוזר הרשם, תעודה חתומה בידי ראש העיריה, המעידה שכל החובות המגיעים לעיריה מאת בעל הנכס ביחס לאותו נכס עד ליום מתן התעודה והנובעים מהוראות הפקודה או מדין אחר - סולקו במלואם או שאין חובות כאלה".

8. המשיבה ככל גוף מינהלי חייבת לפעול על פי כללי היסוד של המשפט המינהלי וגם סירוב להעניק את האישור כפוף לכללים אלו, (ראו עע"ם 1164/04 עירית הרצליה נגד יצחקי).

וכידוע ההלכה היא:

"רשות מינהלית מחויבת להפעיל את שיקול-דעתה בתום-לב, על יסוד שיקולים ענייניים, בשוויון, בסבירות ובמידתיות". בג"ץ 5999/10 זיק דינור בע"מ נגד שר המסחר והתעשייה, (פסק דין מיום 29.11.11).

פטור בשל היות הנכס בלתי ראוי לשימוש

9. על מנת לזכות בפטור מתשלום ארנונה כשמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש על המחזיק לפעול בהתאם להוראת סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] שקובע:

"נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעה".

10. ניתן לראות כי תנאי הכרחי למתן הפטור, משלוח הודעה בכתב וכי עד מסירת ההודעה חב המחזיק במלוא התשלומים.

11. המכתב הראשון שהוצג מטעם העותרים, מכתב מיום 9.8.1986 (נספח ג לכתב העתירה המתוקנת), אינו כולל הודעה בדבר פגמים בנכס, [יש בו הודעה כי את החדר ששימש בעבר כעסק יש להחשיב כחלק מדירת המגורים].

המכתב השני-מכתב מיום 30.6.88 (נספח ד לעתירה) כולל בקשה לניתוק שעון המים ולא מעבר לכך, הפרשנות של העותרים בסעיף 17 לעתירה לפיה הבקשה נבעה מהעובדה כי הדירה אינה ראויה לשימוש, אין לה ביטוי במכתב ולא ניתן לראות בו הודעה על נכס שאינו ראוי לשימוש.

המכתב השלישי- מכתב מיום 11.1.1994, (נספח ו לעתירה) לא כולל התייחסות עובדתית למצב הדירה.

12. לראשונה עלה נושא מצב הדירה במכתב ב"כ העותרים מיום 21.6.2010 (נספח ח' לעתירה) כך שעל פי הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות העותרים חבים במלוא התשלום (כדירת מגורים) עד לאותו מועד. מתן הודעה מראש ובכתב הוא תנאי הכרחי לדיון בשאלת הפטור וזאת על מנת לאפשר לרשות לבדוק בזמן אמת את מצב הדירה. תצהיר המתווך שצורף לכתב העתירה המתוקנת המתאר בדיעבד את מצב הדירה, אינו יכול להוות תחליף להודעה על פי החוק.

התיישנות

13. סעיף 2 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 קובע:

"תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת התיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה".

14. בית המשפט העליון בפסק דינה של הש' ד' ברלינר קבע ברע"א 187/05 נסייר נ' עיריית נצרת עילית כי ההליך המינהלי של נקיטת הליכי גבייה הוא "תביעה לקיים זכות", כלשון סעיף 2 לחוק ההתיישנות ו"נישום אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מינהלי רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה הוא על דרך יזימת הליך - כיום, עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים".

הש' א' פרוקצ'יה הגיעה לאותה מסקנה באותו פסק דין וקבעה:

"ככלל, בתביעות בענייני ארנונה מתקיימים הרציונלים העיקריים שביסוד ההתיישנות האזרחית בתביעות בעלות אופי כספי. לרשות ניתן פרק זמן של שבע שנים לממש את תביעתה; הנישום רשאי לצפות כי בחלוף התקופה לא ייחשף עוד לתביעה לתשלום הכסף... תוצאה זו, לפיה התביעה לתשלום ארנונה כפופה להתיישנות האזרחית, מתיישבת עם התפיסה הכללית העולה מתוך חקיקת המס בישראל והפסיקה הקשורה בה, לפיה תביעות לתשלום מס או להשבתן כפופות בדרך כלל לתקופת התיישנות אזרחית".

15. במילים אחרות, דיני ההתיישנות חלים גם במקרה בו מבקשת המשיבה להפעיל סמכויותיה במשפט המינהלי בגין חוב כספי ובמקרה זה סירוב המשיבה למתן אישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות, ייחשב סירוב סביר רק בגין חוב שטרם התיישן.

המשיבה בטיעוניה מסכימה לכלל זה אלא שלטענתה לאורך השנים היא נקטה בפעולות גבייה לגביית החוב, עובדה המחייבת דחיית טענת ההתיישנות. לתמיכה בטענותיה צרפה מסמך "שלבי הטיפול בחייב" (נספח ג' לתשובה).

16. מבלי להביע עמדה באשר לשאלה מה המשקל שיש לתת לפעולת גבייה כגון עיקול לגבי מירוץ תקופת ההתיישנות, אבהיר כי ממסמך ג' לא ניתן ללמוד על פעולה אופרטיבית שבוצעה ולה משמעות לשאלה שבמחלוקת בתקופה הרלבנטית.

17. חשוב לזכור כי העתירה הוגשה ביום 27.7.2011, אין מחלוקת כי העירייה זכאית לדרוש חובות שנוצרו מיום 27.7.2004 ואילך. לא מצאתי בנספח ג' פעולות גבייה שנעשו לאחר יום 26.10.1994, מועד בו לכאורה הוצאו מעוקלים מהנכס. החוב שהיה-אם היה, בשנת 1994 התיישן זה מכבר. פעולות אחרות המוזכרות בנספח ג' כ"מיועד לעיקול", אינן פעולות שניתן להבין משמעותן המשפטית ומן הראוי היה להציג אסמכתא מפורטת לגביהן, מיותר לציין כי כוונה לבצע פעולה אינה יכולה להיחשב כאילו בוצעה.

18. בנסיבות אלו זכאית העירייה לחוב השוטף בגין ארנונה כפי שנוצר בשבע השנים האחרונות שקדמו להגשת העתירה ולא מעבר לכך. החיוב באשר לריבית והצמדה לגבי תקופה זו, יהא כפי הקבוע בחוק.

19. לא מצאתי כל פגם בהתנהגות מי מיורשי המנוחים, באשר לשיתוף פעולה עם המשיבה. לא הייתה כל מניעה מבחינת המשיבה לבקר בנכס, לבדוק המחזיקים בו ולפעול נגד העיזבון מיום 12.11.1997, המועד בו לפי נספח ג' המשיבה ידעה על פטירת המנוחים.

20. סירוב העירייה לתת את האישור לטאבו בגין חוב בספרים משנת 1987 כשבפועל במשך 17 שנה לא נקטה העירייה בהליכים, הינו בלתי סביר ובלתי מידתי.

סיכום

21. לאור כל האמור לעיל אני מורה למשיבה להכין תוך 7 ימים תחשיב עדכני ובו חיובי ארנונה לגבי הנכס כדירת מגורים ורק לגבי 7 השנים האחרונות. תוך 7 ימים מיום תשלום אותו חיוב תמציא המשיבה לעותרים אישור לפי סעיף 324 לפקודת העיריות שיאפשר לעותרים 1-4 לבצע העברת הרישום על שמו של עותר 5 ולתת אישור כנ"ל כדי לאפשר העברת הזכויות משמו של עותר 5 ליהודה ורות סעיד, (שרכשו הזכויות לפי נספח ב' לעתירה).

22. המשיבה תשלם לעותרים יחדיו שכר טרחת עו"ד בשיעור של 15,000 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ב, 23 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: קורנבלום יולי
נתבע: עירית קרית אתא
שופט :
עורכי דין: