ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נג'אח אבו סביה נגד מדינת ישראל :

נג'אח אבו סביה

נ ג ד

מדינת ישראל

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים

כב' השופטת אסתר הלמן

פסק דין

1. בפני ערעור על החלטתו של בית המשפט לתעבורה, הדוחה בקשת המערערת לקבוע כי העבירות בגינן נרשמו לה 4 דו"חות בעבירות תעבורה התיישנו, ולחלופין, להאריך לה את המועד להישפט בגינם.

2. במרכז הדיון עמדו 4 הודעות קנס, אותן נדרשה המערערת לשלם, ובגינן ננקטו כנגדה הליכי גביה, על ידי המרכז לגביית קנסות והוצאות (להלן: "המרכז").

3. בפני בית המשפט קמא טענה המערערת, כי לא קיבלה לידיה כלל את הודעות הקנס ולפיכך העבירות התיישנו. לחלופין, עתרה להאריך לה את המועד להגשת בקשה להישפט באיחור.

העתק הדו"חות לא צורף לבקשה, שכן לטענת המערערת, אלה לא הומצאו לידיה. המערערת צירפה לבקשתה, פירוט הדו"חות, כפי שהומצאו לה על ידי המרכז, בעקבות בירור שערכה עימו. לפי פירוט זה, הדו"ח הראשון הינו בגין עבירה שבוצעה בשנת 2001 ויתר הדו"חות נרשמו בגין עבירות מן השנים 2003 ו- 2004.

4. בית המשפט קמא ערך בהחלטתו, הבחנה בין הדו"ח הראשון לבין שלושת הדו"חות האחרים.

ביחס לדו"ח הראשון, נקבע כי התביעה לא מצאה כל תיעוד כי הדו"ח נרשם לחובת המערערת ולכן אם יש למערערת מסמך המעיד על כך, עליה להגיש בקשה נפרדת.

ביחס לשלושת הדו"חות האחרים, נקבע כי הדו"חות נשלחו לביתה של המערערת, לפי כתובתה הרשומה, וזאת בתוך פחות משנה מיום העבירה ולכן אין התיישנות.

בנוסף, בהודעות הקנס שנשלחו למערערת, נרשם כי באפשרותה לפנות לתביעה בתוך 30 יום ואולם המערערת שלחה בקשה להישפט בשיהוי של מספר שנים, ללא הסבר סביר לשיהוי זה.

עוד נקבע, כי המערערת הגישה את בקשתה לבית המשפט כשנה ושמונה חודשים לאחר הגשת הבקשה למטה הארצי, מבלי שערכה בירור מה עלה בגורל בקשתה.

לאור האמור, נדחתה גם הבקשה להאריך את המועד להגשת בקשה להישפט בגין הדו"חות.

5. דין הערעור להתקבל.

6. ביחס לדו"ח הראשון (שמספרו 1413203256), טענתה של המערערת, כי הדו"ח מעולם לא נמסר לה ולא ידעה על קיומו, לא נסתרה. בידי המשיבה אין תיעוד המוכיח כי אכן נרשם דו"ח למערערת, באילו נסיבות ובגין איזו עבירה. אין בידה גם תיעוד המוכיח, כי הדו"ח נמסר למערערת, או הומצא לה בתוך שנה ממועד העבירה.

7. בנסיבות אלה, אין כל בסיס להמשך נקיטת הליכי הגבייה ביחס לדו"ח זה, ויש לקבוע לכל הפחות, כי העבירה התיישנה.

8. באשר ליתר הדו"חות שמספריהם: 1424118543, 1424101994, 1424033569, הועלו שתי טענות, האחת להתיישנות העבירות, בשל כך שהודעת תשלום הקנס לא הומצאה תוך פרק הזמן הקבוע בסעיף 225א לחוק סדר הדין הפלילי, (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי") והשנייה - טענה חלופית, להארכת המועד להגיש בקשה להישפט בגין הדו"חות.

המצב הנורמטיבי:

9. סעיף 225א' לחוק סדר הדין הפלילי, קובע כי:

"עברה שנה מיום ביצוע עבירת קנס, לא יוגש עליה כתב אישום ולא יומצאו בענינה הזמנה לפי סעיף 222 או הודעת תשלום קנס לפי סעיף 228(ב); ואולם, בעבירת קנס שהיא עבירת תעבורה כמשמעותה בפקודת התעבורה, ובעל הרכב הוכיח כי לא חלה עליו אחריות לעבירה לפי סעיף 27ב לפקודה האמורה, ניתן להגיש כתב אישום או להמציא הזמנה למשפט או הודעת תשלום קנס, למי שנהג ברכב אם לא עברו שנתיים מיום ביצוע העבירה".

10. אין חולק כי חלפו שנים מאז בוצעו, לכאורה, העבירות נשוא הודעות הקנס. לטענת המערערת, היא מעולם לא קיבלה הודעת תשלום קנס, לא כל שכן בתוך התקופה הקבועה בחוק.

11. בהחלטתו מיום 23/06/11 קבע בית המשפט קמא, כי איננו מוסמך לדון בטענת ההתיישנות ובבקשה לביטול העיקולים שהוטלו על המערערת, ולכן נתבקשה עמדת המשיבה להארכת המועד להגשת בקשה להישפט. בסופו של דבר, דן בית המשפט קמא בטענת ההתיישנות ודחה אותה, ולטעמי, שלא בצדק.

12. בתגובתה ציינה המשיבה, כי הדו"חות הינם משנת 2003 ו-2004 ואינם בידי התביעה עוד.

עוד נטען, בהסתמך על ע"פ (מחוזי) 7136/06 (הכוונה ככל הנראה לע"פ (באר-שבע) 7136/06, כתנאני נ. מדינת ישראל), כי על הטוען שלא קיבל את דבר הדואר, להוכיח טענתו זו ולהתחקות אחר דבר הדואר הרשום.

המשיבה לא צרפה לתגובתה מסמך כלשהו, אך ציינה, כי על פי רישומי המטה הארצי, הדו"חות נשלחו בדואר רשום למענה הרשום של המערערת במועדים המפורטים בתגובה (10.10.03, 14.11.03, 27.8.04, ובשנים 2003 ו-2004 נשלחו הודעות תשלום עם תוספת פיגור ראשונה.

בשל השיהוי הרב בהגשת הבקשה, ואי בירור גורלם של דברי הדואר, ביקשה המשיבה לדחות את הבקשה.

13. כאמור, בית המשפט קמא קיבל את טענות המשיבה ודחה את הבקשה, בנימוק כי בהודעות הקנס שנשלחו למערערת, נרשם שבאפשרותה לפנות לתביעה בתוך 30 יום, אך היא שלחה בקשתה רק כעבור שנים, ללא הסבר סביר.

14. בהתאם לסעיף 225א' לחוק סדר הדין הפלילי, כמפורט לעיל, לא ניתן להמציא לנאשם הודעת קנס אם חלפה שנה מאז ביצוע העבירה. המועד להגשת בקשה להישפט, לפי סעיף 229(א)(2) לחוק, היא תוך 90 ימים מיום ההמצאה, לגבי מי שנמסרה לו הודעת קנס.

קרי, אם לא נמסרה לנאשם הודעת קנס תוך שנה ממועד העבירה, קמה לו טענת הגנה טובה מפני חיובו, עקב התיישנות העבירה. בנוסף, אם לא הומצאה לו הודעת הקנס, לא מתחיל מרוץ התקופה להגשת בקשה להישפט, ואין צורך בהארכת המועד כדי להגישה.

15. על המשיבה להוכיח, כי הודעת הקנס הומצאה לנאשם בתוך תקופה של שנה מביצוע העבירה. אמנם קיימת חזקת מסירה בסעיף 44א' לתקנות סדר הדין הפלילי, תשל"ד-1974, המאפשרת לקבוע כי בוצעה המצאה כדין גם ללא חתימת הנמען על דבר הדואר, אך גם לשם קיומה של חזקה זו, על המאשימה להראות, כי דבר הדואר נשלח בדואר רשום.

16. במקרה זה, הפנתה התביעה בתגובתה למספרי המשלוח של הודעות הקנס בדואר רשום, אך לא צירפה כל מסמך ממנו ניתן ללמוד, כי הודעות הקנס אכן נשלחו למערערת בדואר רשום לכתובתה הרשומה ומהו מועד המשלוח. (ראה לשם השוואה רע"פ 5169/11 בנימין רובין נ' מדינת ישראל).

17. ההסתמכות על ע"פ (באר-שבע), 7136/06 איננה תומכת בטיעוני המשיבה, שכן הנטל לחקור ולהתייחס לדבר הדואר הרשום חל על מי שמבקש לסתור את החזקה ולהראות, כי לא קיבל את דבר הדואר, למרות שנשלח אליו בדואר רשום, וזאת עליו לעשות לאחר שהוכח בפני בית המשפט כי אכן נשלחה אליו הודעת קנס בתוך התקופה הקבועה בחוק. בעניין זה יש לציין, כי למערערת לא ניתנה כלל הזדמנות להגיב על תגובת המשיבה. לפני קבלתה לא היו בידי המערערת נתונים כלשהם לגבי משלוח ההודעות בדואר רשום, ולפיכך, גם לו רצתה לחקור ולהתחקות אחר דבר הדואר, לא היה הדבר באפשרותה.

18. באשר לשיהוי בהגשת הבקשה, המערערת פרטה בבקשתה, כי ביום 05/10/09, בעקבות עיקול שהוטל על חשבונה על ידי המרכז לגביית קנסות והוצאות, היא ערכה בירור לגבי מקור החוב ופנתה בכתב למטה הארצי בדרישה לבטל את הדו"חות עקב התיישנות העבירות, בטענה כי מעולם לא קיבלה את הודעות הקנס.

המכתב נשלח בדואר רשום והומצא ליעדו וככל הנראה לא נענה.

לטענת המערערת, בעקבות מכתב זה עוכבו הליכי הגבייה.

המערערת פנתה לבית המשפט רק לאחר שהמרכז חידש את הליכי הגבייה.

19. לאור האמור, השיהוי הרב בבירור הסוגיה, אשר ייתכן ויש לו השלכה על בירור העובדות, איננו נובע בהכרח, משיהוי בהתנהלות המערערת. אם, כטענתה, לא הומצאו למערערת הודעות הקנס ונודע לה על קיומו של החוב רק עקב נקיטת הליכי ההוצאה לפועל, הרי לא יכולה הייתה להגיש בקשתה בשלב מוקדם יותר ולא הייתה סיבה כי תפנה לבית המשפט כל עוד סברה כי הליכי הגביה הופסקו בעקבות פנייתה.

20. לעומת זאת, המשיבה איננה מכחישה את הטענה כי הוחל בנקיטת הליכים לגביית החוב, רק בשנת 2009, כך שלולא שיהוי זה, ניתן היה לברר את העובדות במועד קרוב יותר למועד ביצוע העבירות, לכאורה. אם יש שיהוי שהקשה על בירור הבקשה הרי הוא נעוץ יותר בהתנהלות המשיבה, אשר פעלה רק כעבור שנים לגביית הקנסות.

21. בנסיבות אלה, אני מורה על קבלת הערעור וביטול הודעות הקנס נשוא הדיון בשל התיישנות העבירות.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ב, 06 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: נג'אח אבו סביה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: