ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מוחמד אגבאריה נגד י.ב בית הרכב ליסינג והשקעות :

מוחמד אגבאריה

נ ג ד

י.ב בית הרכב ליסינג והשקעות

בית משפט השלום בשבתו כבית משפט לתביעות קטנות בעפולה

כב' השופטת שאדן נאשף-אבו אחמד

פסק דין

1. בפניי תביעה כספית ע"ס 10,000 ₪ הנוגעת לעסקה למכירת רכב, אשר נכרתה בין התובע לבין הנתבעת, חברה העוסקת בממכר כלי רכב משומשים ("יד שנייה").

2. על-פי הנטען בכתב התביעה, במהלך חודש יוני 2010 פנה התובע אל הנתבעת וביקש לבצע עסקת החלפה, במסגרת יעביר התובע לנתבעת רכב שבבעלותו מסוג הונדה ובתמורה יקבל לידיו מהאחרונה רכב מדגם סובארו (להלן: "הרכב").

3. באותו מעמד, נדרש התובע לשלם לנתבעת מקדמה בסך של 1,900 ₪. בהמשך, הוא שילם, לבקשת הנתבעת, סכום כספי נוסף בסך 3,100 ₪, וזאת לשם העברת הרכב למגרש הנתבעת ובדיקתו ע"י התובע.

4. לטענת התובע, רק לאחר הגעת הרכב למגרש הנתבעת, הוא נבדק לראשונה ע"י ידו, או אז גילה שהרכב נסע עד לאותו מועד 200,000 ק"מ. עקב הגילוי האמור, ביטל התובע את העסקה ודרש מהנתבעת להשיב לו את כספו בסך 5,000 ₪. ברם, כל פניותיו אליה לא נענו.

5. מכאן התביעה שבפניי במסגרתה טוען התובע, כי הנתבעת נמנעה מלגלות לו את מספר הקילומטרים שנסע הרכב עובר לרכישה. לטענתו, לו ידע את מצבו האמיתי של הרכב לא היה קונה אותו, וודאי שלא היה משלם את הכספים ששולמו.

6. הנתבעת מודה, כי התובע הגיע למשרדיה בתאריך 25.06.2010 וביקש לרכוש רכב מסוג סובארו בעסקת "טרייד אין". לטענתה, רק לאחר שהרכב הוצג לתובע ע"י איש המכירות שלה, בוצעה נסיעת מבחן והוצגו שלל המסמכים הרלוונטיים לעיונו של התובע, קרי טופס בדיקה ודו"ח היסטוריית טיפולים לרכב, כפי שמתחייב עפ"י חוק, הביע התובע את הסכמתו לרכישת הרכב ואף חתם על זיכרון דברים, ובו מצוין כי "שני הצדדים מצהירים כי בדקו את הרכב, את מצבו המכני, את טיבו, את מסמכיו וכי הם מוותרים על כל תביעה או טענה הנבעת מהגורמים הנזכרים" (סעיף 3).

7. הנתבעת מודה, כי במעמד החתימה על זיכרון הדברים הנ"ל שילם התובע מקדמה ע"ס 1,900 ₪. לאחר מספר ימים, ביום 28.06.2010, הגיע התובע אל משרדי הנתבעת בשנית ושילם סכום כספי נוסף בסך 3,100 ₪.

8. לטענת הנתבעת, העלים התובע, בכוונת מכוון, מעיני ביהמ"ש קיומו של זיכרון הדברים שנחתם בין הצדדים ביחס לעסקה נשוא התובענה. עיון בזיכרון הדברים מלמד, כי הרכב הוצג בפני התובע, וכי זה האחרון בדק אותו במעמד החתימה על זיכרון הדברים ואף ידע את כל פרטיו של הרכב. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי לאחר החתימה על זיכרון הדברים הגיע התובע בשלישית למשרדיה על מנת להסדיר את תשלום יתרת התמורה.

9. הנתבעת טוענת, כי כעבור מספר ימים מביצוע העסקה הודיע התובע על ביטול ההסכם שנכרת ביניהם. במעמד זה, נודע לנתבעת כי התובע רכש רכב מסוג סובארו מחברה אחרת.

10. לאור כל האמור, עותרת הנתבעת לדחיית התביעה כנגדה תוך חיוב התובע בהוצאות משפט.

11. לביסוס ראיותיה, צירפה הנתבעת לכתב ההגנה דו"ח היסטוריה של הרכב, זיכרון דברים בנוגע להחלפת הרכב וקבלות אודות התשלומים שהעביר לה התובע בסך כולל של 5,000 ₪.

12. בדיון שהתקיים בפניי העידו התובע ונציגי הנתבעת ה"ה יאיר ויוסי בטיטו.

13. במעמד הדיון חזר התובע על עיקר טענותיו שבכתב התביעה והוסיף, כי לא ראה ולא בדק את הרכב טרם ביצוע העסקה ואף שלל, מכל וכל, את טענת הנתבעת לפיה לפני ביצוע העסקה נלקח הרכב לנסיעת מבחן ע"י המוכר בנוכחותו של התובע. עוד העיד התובע, כי מעולם לא חתם על זיכרון הדברים שהגישה הנתבעת לתיק ביהמ"ש וכי החתימה המתנוססת על זיכרון הדברים זויפה ואיננה שלו.

14. מנגד, העידו נציגי הנתבעת, כי לפני החתימה על זיכרון הדברים ראה התובע את הרכב ובדק אותו. נציגי הנתבעת חזרו וטענו, כי עובר לחתימה על זיכרון הדברים נמסרו לתובע כל הפרטים הרלוונטיים אודות מצבו של הרכב ואף הוצגו לעיונו דו"ח בדיקה ודו"ח טיפולים מפורט לרכב, כדרישת החוק.

15. אחר שעיינתי בכתבי הטענות על צרופותיהם ונתתי את דעתי לטענות הצדדים בפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל, ולהלן אבאר טעמי:

16. על המקרה הנדון בפנינו חולשות הוראות חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות), התשס"ח-2008 (להלן: "החוק"). בשנת 2008 חוקק החוק הנ"ל, כאשר בסעיף 9 לחוק נקבע, כי תחילתו של החוק (למעט סעיף 6 שבכל מקרה אינו מעניינה של תביעה זו), ארבעה חודשים מיום פרסומו (06.08.2008), דהיינו בתאריך 06.02.2009. הואיל ועסקינן בעסקה למכירת רכב משומש שנכרתה בין הצדדים ביום 25.06.2010, לאחר כניסתו של החוק לתוקף, הרי שחלות עליה הוראות החוק האמור.

17. אין חולק, כי הנתבעת הינה "עוסק ברכב", כהגדרת מונח זה בחוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, אשר עיסוקה מכירת רכב משומש. הנתבעת לא חלקה על כך ולא הביאה ראיות לסתור את החזקה הנ"ל.

18. אי-לזאת, על הנתבעת מוטלת החובה לפעול לפי הוראות החוק. סעיף 4 לחוק קובע חובת "גילוי נאות" המוטלת על עוסק ברכב, ולפיה לא יעשה עוסק ברכב עסקה בעניין מכירת רכב משומש, אלא אם התקיימו 3 תנאים מצטברים: (1) נחתם חוזה בכתב בינו לבין רוכש הרכב; (2) העוסק ברכב מסר לרוכש הרכב, עד למועד חתימת החוזה ובנפרד מהחוזה, טופס חתום בידו, שמפורטים בו הפרטים כאמור בסעיף קטן (ב); (3) רוכש הרכב אישר בחתימת ידו את קבלת טופס הגילוי. במסגרת טופס זה, מוטלת על המוכר החובה לפרט פרטיו המלאים של הרכב, מספר הבעלים הקודמים, פגיעות שנגרמו לרכב, ככל הידוע לעוסק ברכב עד למועד מסירת טופס הגילוי, מספר הקילומטרים שעבר הרכב, הסכום שישולם עבור הרכב, וכי הוא מוכר או משווק כלי רכב דרך עיסוק וכו'.

19. בענייננו, הוכח בפני כי הנתבעת הפרה את התחייבויותיה על פי החוק, בכך שעשתה עסקה ברכב הנ"ל ללא שמסרה לתובע, רוכש הרכב, טופס גילוי, ומשכך היא גם לא קיבלה את אישורו של הרוכש בדבר קבלת טופס הגילוי, בכתב ובחתימת ידו, בו מפורטים הפרטים הנדרשים בחוק. כזכור, מהצעת החוק ניתן ללמוד, כי החוק קם במטרה להעניק לרוכש רכב את הזכות לקבל מידע אודות תיקונים או טיפולים שבוצעו ברכב וכן לקדם גילוי נאות בעסקאות רכישת רכב משומש מסוחר רכב. מידע זה יסייע בבחינת כדאיות הרכישה. וכפי שנכתב בדברי ההסבר להצעת החוק הנ"ל: "ההסדרים המוצעים בהצעת החוק, ובייחוד חובת המסירה של טופס הגילוי, נועדו להקל על רוכש רכב משומש שנמסרו לו פרטים כוזבים או מידע חסר על הרכב, לפעול בהתאם להוראות סעיפים 14 ו- 15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, ולבטל את החוזה".

20. המעיין בזיכרון הדברים שנערך בין הצדדים מגלה, כי מסמך זה אינו עומד בדרישות החוק ואיננו כולל פירוט, בין היתר, בדבר מספר הקילומטרים שעבר הרכב. לא נעלם מעיניי, כי גרסתו של התובע ולפיה לא ראה ולא בדק את הרכב טרם העסקה וחרף זאת שילם מקדמה בסכום של 5,000 ₪, אינה הגיונית ואינה מתיישבת עם השכל הישר והגיונם של דברים. ברם, אין בכך כדי לסתום את הגולל על התביעה הנדונה, מכיוון שאין בהתנהגותו זו של התובע, בלתי סבירה ככל שתהיה, כדי לרפא את מחדליה של הנתבעת והפגמים שדבקו בהתנהלותה אל מול התובע, כמפורט מעלה.

21. יתרה מכך, גרסתו של נציג הנתבעת, לפיה מסר לתובע את מלוא המידע הרלוונטי אודות הרכב עובר לביצוע העסקה, הינה גרסה כללית, לאקונית ובלתי מפורטת. לא הוכח בפניי, כי דו"ח בדיקה לרכב ודו"ח היסטוריה של הרכב נמסר לעיון התובע עובר לרכישה, כטענת הנתבעת. בהקשר זה, עסקינן "בגרסה" מול "גרסה", כאשר מחד טוען התובע כי מסמך זה כלל לא נמסר לידיו, ומאידך טוען נציג הנתבעת כי הניח את כל המידע הרלוונטי אודות הרכב בפני התובע בטרם החתימה על זיכרון הדברים. הנתבעת אף נמנעה מלהציג בפני בית המשפט דו"ח הבדיקה שנערכה, לטענתה, לרכב נשוא התביעה והוצג בפני התובע עובר למכירה.

22. מכאן, אני מסיקה כי הנתבעת לא מילאה אחר חובתה לגילוי נתונים בדבר מצב הרכב, ובעיקר לעניין מספר הקילומטרים שנסע עד למועד המכירה. תימוכין למסקנה זו, אני מוצאת במחדלה של הנתבעת, כאמור, שנמנעה מלמסור בידי התובע "טופס גילוי", בניגוד להוראת חקיקה מפורשת, באופן המקים חזקה לפיה העוסק ברכב לא גילה את מצב הרכב.

23. אמנם, התובע לא בדק את הרכב באופן מקצועי טרם רכישתו, אולם אין הדבר פוטר את הנתבעת מחובת גילוי פוזיטיבית הנדרשת ממנה אודות מצבו של הרכב, לרבות מספר הקילומטרים שנסע עד למועד הרכישה (ראה: ע"א 5393/03 פרג' נ' מיטל, פ"ד נט 5 עמ' 377). להדגיש, כי חובת הגילוי מוגברת כשמדובר בגוף מקצועי שעיסוקו במכירת ורכישת רכבים משומשים.

24. עוד יובהר, כי אין בהוראות זיכרון הדברים אשר פוטרות את הנתבעת מכל אחריות למצבו של הרכב כדי לגבור על חובות הגילוי הנאות ותו"ל שחבה הנתבעת כלפי הרוכש, ואשר מצאו עיגון בהוראות חוק מפורשות כגון חוק החוזים וחוק מכירת רכבים משומשים.

25. בהינתן כל האמור, ומשהוכח בפניי כי הנתבעת פעלה בניגוד להוראות החוק וחובות הגילוי ותום הלב, אני קובעת כי בדין ביטל התובע את העסקה נשוא התובענה. כפועל יוצא מכך, הנני מורה על השבת הכספים בסך 5,000 ₪ ששולמו לנתבעת, לידי התובע, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום המלא בפועל.

26. התשלום הנ"ל יבוצע בתוך 30 יום, שאם לא כן, יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מהיום ועד מועד התשלום המלא בפועל.

27. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.

28. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י' כסלו תשע"ב, 06 דצמבר 2011, בהעדר הצדדים.


מעורבים
תובע: מוחמד אגבאריה
נתבע: י.ב בית הרכב ליסינג והשקעות
שופט :
עורכי דין: