ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד יגאל חבר :

13

בתי המשפט

בבית המשפט המחוזי בנצרת

ב.ש. 001258/08

ת.פ. 000092/08

בפני:

סגן הנשיא - כב' השופט אהרן אמינוף

תאריך:

12/08/2008

בענין:

מדינת ישראל

המבקשת

נ ג ד

יגאל חבר

המשיב

החלטה

1. זו בקשה לפי סעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996, (להלן: "חוק המעצרים") בצירוף סעיף 48 לחוק המעצרים לגבי תנאי שחרור המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. לבית משפט זה הוגש ביום 23/7/2008 כתב אישום כנגד המשיב, בו מואשם המשיב בעשרה אישומים בעבירות רבות של גניבה בידי עובד הציבור לפי סעיף 390 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: "חוק העונשין"), גניבה בידי המנהל לפי סעיף 392 לחוק העונשין, קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, קבלת שוחד לפי סעיף 290 לחוק העונשין, מרמה והפרת אמונים לפי סעיף 284 לחוק העונשין, רישום כוזב במסמכי תאגיד לפי סעיף 423 לחוק העונשין, שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 ועבירות נוספות.

3. על פי האמור בכתב האישום, ניצל המשיב, שהיה לאורך שנים מפקד איגוד ערים אזור טבריה (שירותי כבאות), את תפקידו ומעמדו ובצורה שיטתית, שלח יד פעמים רבות בכספי האיגוד, בדרכים שונות, לצרכיו שלו, קיבל שוחד בעד פעולות הקשורות בתפקידו ועבר עבירות נוספות הקשורות בתפקידו.

4. למען שלמות התמונה יודגש, כי ביום 7/1/2008 נעצר המשיב לחקירה ומעצרו הוארך ע"י בית המשפט עד יום 13/1/2008. בדיון שהתקיים ביום 13/1/2008 בפני בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת קנטור), הגיעו הצדדים להסכמה לפיה ישוחרר המשיב בשורה של תנאים מגבילים. חלק מהתנאים המגבילים, אשר נקצבו בזמן פקעו וחלקם הוארכו מעת לעת ע"י בית משפט השלום בקריות.

5. טענות המבקשת בתמצית:

לטענת ב"כ המבקשת בין יתר התנאים המגבילים שהוטלו על המשיב בהחלטת בית משפט השלום בקריות מיום 13/1/2008, נאסר עליו להגיע לכל מקום השייך לנציבות הכבאות בכלל ולמקום עבודתו בפרט, לרבות תחנות צמח וכדורי ולמשרדי נציבות הכבאות הראשית ולקבל את אישור המשטרה מראש לצורך הגעה למשרדי נציבות הכבאות אם יתבקש להגיע לשם. לטענת ב"כ המבקשת אף שתנאי זה מוארך על-פי דין בעת הגשת כתב האישום נגד המשיב, לנוכח אופיו המיוחד של תנאי זה, מתבקש בית המשפט להאריך במפורש את תוקפו של תנאי זה עד לתום ההליכים המשפטיים נגד המשיב וזאת בשל העובדה כי המשיב ביצע לכאורה עבירות במסגרת תפקידו וניתן למנוע את הסיכון לביצוע עבירות דומות נוספות על-ידו בהרחקתו מתפקידו וממקום עבודתו ובכך למנוע גם את השפעתו של המשיב על העדים, אשר בחלקם עבדו תחת מרותו.

עוד ביקש ב"כ המבקשת לאסור על המשיב לעסוק בעיסוק הכרוך בעבירה, דהיינו בניהול הכרוך בעניינים כספיים ובמתן שירות לציבור עד לתום ההליכים נגדו.

6. תגובת המשיב בתמצית:

ב"כ המשיב התמקד בטיעוניו הארוכים בעובדה כי יש לדחות את בקשת המבקשת על הסף, הואיל וכתב האישום, ממנו שואבת הבקשה את כוחה, הוגש בניגוד לחוק. לטענת ב"כ המשיב, המבקשת אינה יכולה להגיש כתב אישום מבלי לאפשר לנאשם למצות את זכותו להליך שימוע בהתאם לסעיף 60(א) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, (להלן: "חוק סדר הדין הפלילי). בנסיבות המקרה שבפנינו, הליך השימוע לא התקיים ולפיכך יש להורות על מחיקת כתב האישום וכפועל יוצא מכך גם על דחיית הבקשה.

כמו כן, טען ב"כ המשיב כי כתב האישום נגד המשיב הוגש גם בניגוד להוראות היועץ המשפטי לממשלה, הואיל ובהוראות "אשור מוקדם להגשת כתב אישום" נקבע מפורשות, כי נדרש אישור מוקדם של היועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום כנגד ראש איגוד ערים. במקרה שלפנינו, אישור כזה לא ניתן, בהתאם להוראות היועץ המשפטי לממשלה.

עוד לטענת ב"כ המשיב, התנאים המגבילים, אשר נקבעו בהחלטת בית משפט השלום מיום 13/1/2008, תוקפם פג, הואיל והוגש כתב האישום נגד המשיב ולפיכך אין עוד מקום לצוות על המשיב להיות תחת תנאים מגבילים כלשהם.

7. דיון והכרעה:

א. באשר לטענת ב"כ המשיב כי יש לבטל את כתב האישום כנגד המשיב, הואיל והליך השימוע לא התקיים בהתאם לאמור בחוק סדר הדין הפלילי, דין הטענה להידחות על הסף. כידוע, אין לדיין אלא מה שעיניו רואות. רוצה לומר, כעת מונחת בפני בקשת המדינה לגבי תנאי שחרור המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. אם ברצונו של ב"כ המשיב לעלות טענות כלשהן כנגד תוקפו של כתב האישום, עליו לעשות זאת במסגרת טענות מקדמיות לאחר תחילת המשפט בהתאם לסעיף 149 לחוק סדר הדין הפלילי, או להגיש בקשה נפרדת לבטול כתב האישום.

באשר לטענתו הנוספת של ב"כ המשיב לפיה כתב האישום הוגש גם בניגוד להוראות היועץ המשפטי לממשלה ולכן על המאשימה לחזור בה מהגשת כתב האישום. גם טענה זו, מקומה אינה במסגרת בקשה זו, אלא כאמור, במסגרת טענות מקדמיות לכתב האישום, או במסגרת בקשה נפרדת שתוגש מטעם המשיב.

יחד עם זאת, מפאת חשיבות העניין, מוצא אני לנכון בכל זאת להעיר מספר דברים בקשר לטענתו האחרונה של ב"כ המשיב. הסתמכותו של ב"כ המשיב בטענתו זו הייתה על הנחיות היועץ המשפטי לממשלה מס' 4.1004 (50.008, 51.002), שכותרתן היא "אישור מוקדם להגשת כתב האישום", לפיהן נקבע כי בנוסף למקרים, בהם מעוגנת בחוק הקביעה, שכתב האישום לא יוגש אלא ע"י היועץ המשפטי לממשלה, או בהסכמתו, טעונה הגשת כתב אישום, אישור מראש, ע"י היועץ המשפטי לממשלה, גם במקרים נוספים אשר כוללים בין היתר, מקרים כדלקמן:

"מוגש כתב אישום נגד רשות מקומית, ראש רשות מקומית או נבחר אחר של הרשות המקומית; לעניין פסקה זו, "רשות מקומית" – עירייה, מועצה מקומית, מועצה איזורית, "איגוד ערים" כהגדרתו בחוק איגודי ערים, התשט"ו-1955 ..." (ראה סעיף 2 ד' להנחיה).

לאור הנחיה זו של היועץ המשפטי לממשלה, טען ב"כ המשיב כי הואיל והמשיב שלפנינו, היה מפקד איגוד ערים אזור טבריה (שירותי כבאות), היה על המאשימה לבקש אישור מראש מהיועץ המשפטי לממשלה להגשת כתב האישום כנגד המשיב.

נראה לי כי ב"כ המשיב אינו צודק בטענתו הנ"ל ואין לה על מה לסמוך. מעיון בסעיף 2 ד' הנ"ל עולה כי הסעיף מדבר על בעלי תפקידים נבחרים, להבדיל מכאלה שמונו לתפקידם. בנסיבות המקרה שלפנינו, אין עוררין על כך כי המשיב מונה לתפקידו ולא נבחר. לפיכך, הוראות הסעיף הנ"ל לא חלות על המשיב. פועל יוצא מכך, הוא כי על המאשימה לא היה כל צורך לבקש אישור מראש מהיועץ המשפטי לממשלה כדי להגיש כתב האישום נגד המשיב.

יש הגיון בכך, שסעיף 2 ד' הנ"ל כולל בתוכו רק את בעלי התפקידים שהם בגדר "נבחר" ומי שמונה לתפקיד איננו חוסה תחת הוראות סעיף זה. מי שנבחר לתפקיד ע"י ציבור בוחרים, ממלא את תפקידו מכוח המנדט שקיבל מבוחריו וכמובן שקיימת רגישות מיוחדת בהגשת כתב האישום נגד נבחר ציבור שכזה. אין גם להכביר מילים על השלכות מרחיקות לכת שבאות בעקבות הגשת כתב אישום נגד נבחר ציבור. לפיכך, גורמי אכיפת החוק נוקטים משנה זהירות בהגשת כתבי אישום כנגד נבחרי הציבור, והיועץ המשפטי לממשלה כמי שעומד בראש התביעה הכללית, נדרש לבדוק בעצמו כל מקרה של נבחר ציבור ולהחליט האם, בנסיבות העניין, יש מקום לאפשר הגשת כתב אישום נגדו ואם לאו.

שונה הדבר, כשמדובר באדם שמונה לתפקיד. עניינו אינו צריך להיות שונה מעניינו של כל אדם אחר, כאשר יש בכוונת הפרקליטות וגורמי תביעה להגיש כתב אישום נגדו. לפיכך, אין אנו מוצאים בהנחיות היועץ המשפטי לממשלה, שצוינו לעיל, דרישה לאישור מראש של היועץ המשפטי לממשלה, כאשר מוגש כתב אישום נגד אדם שמונה לתפקיד.

ב. באשר לגוף הבקשה, המבקשת סמכה את טיעוניה ביחס לתנאי שחרור המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו על סעיף 21 לחוק המעצרים. ברם, נראה לי הסתמכותה של המבקשת על סעיף זה, בנסיבות המקרה, הינה מוטעית. כאשר סבורה המבקשת כי לאחר הגשת כתב האישום, יש לעצור את הנאשם עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, אז עליה לפנות בבקשת מעצר לבית המשפט לפי סעיף 21 לחוק המעצרים. ברם, במקרה שבפנינו, המבקשת אינה חפצה לעצור את המשיב עד לתום ההליכים, אלא כל רצונה הוא לדון בתנאי שחרור המשיב עד לתום ההליכים. תנאי השחרור של המשיב בערובה, שכוללים תנאים מגבילים, כבר נקבעו ע"י בית משפט השלום בקריות ביום 13/1/2008 מכוח סעיפים 44 ו-48 לחוק המעצרים והוארכו על-ידו מעת לעת. כאן ראוי להבהיר, כי התנאים המגבילים שנקבעו בעניינו של המשיב, נשארו תקפים גם לאחר הגשת כתב האישום. טענת ב"כ המשיב כי התנאים המגבילים – תוקפם פג בעת הגשת כתב האישום אינה נראית לי. סעיף 58 לחוק המעצרים קובע בעניין זה כדלהלן:

"

(א) הערובה ותנאי השחרור בערובה יתבטלו אם לא יוגש כתב אישום נגד החשוד תוך 180 ימים; ואולם בית המשפט רשאי, בתוך תקופת הערובה, להאריך אותה ואת תנאיה, לתקופה נוספת שלא תעלה על 180 ימים, אם הוגשה בקשה באישור תובע.

(ב) בית המשפט רשאי להורות על הארכה נוספת של הערובה ותנאיה לתקופה שלא תעלה על 90 ימים, אם הוגשה בקשה לכך באישור היועץ המשפטי לממשלה".

בבש"פ 7021/06 וקנין נ' מדינת ישראל, תק-על 2006(3), 4456, נקבע ע"י בית המשפט העליון:

"מעיון בסעיף 58(א) אתה למד, כי תנאי שחרור בערובה שהוטלו על חשודים מכח סעיף 44 הותנו בתנאי אחד בלבד – הגשתו של כתב-אישום בתוך תקופה של 180 ימים מיום שנקבעו הערובות – ורק אם תקופה זו חלפה מבלי שהוגש כתב אישום, ובית-המשפט לא הורה על הארכתן של הערובות, הן פוקעות ומתבטלות מעצמן, בלא צורך בפעולה משפטית כלשהי..."

בעניינו של המשיב, אומנם, כתב האישום לא הוגש בתוך תקופה של 180 יום, אלא כשבועיים לאחר התקופה האמורה, אולם בית משפט השלום בקריות הורה בהחלטתו מיום 13/7/2008 על הארכת תקופת הערובה ותנאיה עד ליום 27/7/2008 וכתב האישום, כאמור לעיל, הוגש ביום 23/7/2008. מכך מתחייב כי התנאים המגבילים שנקבעו למשיב ממשיכים לחול גם לאחר הגשתו של כתב האישום ויהיו תקפים עד לסיום משפטו.

ג. לאור האמור לעיל, במסגרת הבקשה שלפנינו, אין כלל להיזקק להוראות הסעיף 21 לחוק המעצרים, שכן תנאי השחרור בערובה כבר נקבעו ע"י בית המשפט בהתאם לסמכותו לפי סעיפים 44 ו- 48 לחוק המעצרים, כאמור לעיל. יחד עם זאת, על אף שב"כ המבקשת סבור כי התנאי המגביל הספציפי שנקבע ע"י בית משפט השלום בקריות, ביום 13/1/2008, (לפיו נאסר על המשיב להגיע לאף מקום השייך לנציבות הכבאות בכלל ולמקום עבודתו בפרט, לרבות תחנות צמח וכדורי ולמשרדי נציבות הכבאות הראשית), עומד בעינו, בכל זאת ביקש במסגרת הבקשה שלפנינו להאריך במפורש את תוקפו של תנאי זה עד לתום ההליכים נגד המשיב.

לדעתי, אין כל צורך להאריך את התנאי, או להבהירו, שכן התנאי הוארך בשורה של החלטות של בית משפט השלום בקריות, שהאחרונה מבין ההחלטות הנ"ל היא מיום 13/7/2008, כאמור לעיל, והתנאי נשאר תקף גם לאחר הגשת כתב האישום, כאמור לעיל.

באשר לבקשתו הנוספת של ב"כ המבקשת, לפיה ביקש לאסור על המשיב לעסוק בניהול הכרוך בעניינים כספיים ובמתן שירות לציבור עד לתום ההליכים נגדו, נראה לי כי אין לבית משפט זה סמכות להתערב בהחלטת בית משפט השלום בקריות מיום 13/1/2008 ולשנות, או להוסיף תנאי לתנאי השחרור בערובה. בפני המבקשת פתוחה הדרך, אם רצונה בכך, לנסות ולשנות את התנאים המגבילים שהושתו על המשיב, בין על-ידי הגשת בקשה לעיון חוזר, בהחלטה שניתנה בעניינו, ובין ע"י הגשת ערר כנגד אותה ההחלטה, על-פי סעיפים 52 ו-53 לחוק המעצרים.

גם לגופו של עניין, נראה לי כי בקשה זו של ב"כ המבקשת אינה מידתית ואינה עונה על דרישות החוק. סעיף 48(א) לחוק המעצרים, שמכוחו ניתן להוסיף תנאים לשחרור בערובה, קובע כי:

"(א) שחרור בערובה הוא על תנאי שהמשוחרר יתייצב לחקירה, לדיון במשפטו או בערעור, או לנשיאת עונשו, בכל מועד שיידרש, וכן שיימנע מלשבש הליכי משפט; בית המשפט רשאי להוסיף תנאים, לפרק זמן שיקבע, ככל שימצא לנכון, ...."

האם התנאי הנוסף שמבוקש ע"י המבקשת נועד על מנת שהמשיב יתייצב לדיון במשפטו, או שמא נועד הוא למנוע שיבוש הליכי משפט? נראה לי, כי התשובה לכך שלילית ולפיכך לא ניתן לשלול מהמשיב, כשחזקת החפות עדיין עומדת לו, את זכותו הבסיסית לפרנס את עצמו ואת משפחתו, במיוחד לאור העובדה שעבודתו הופסקה והוא לא מקבל שום שכר מאז הופסקה עבודתו. זאת ועוד, התנאי שנקבע בהחלטת בית משפט השלום ביום 13/1/2008 לפיו, כאמור לעיל, נאסר על המשיב להגיע לשום מקום השייך לנציבות הכבאות בכלל ולמקום עבודתו בפרט, לרבות תחנות צמח וכדורי ולמשרדי נציבות הכבאות הראשית, ביחד עם התנאי המגביל הנוסף, אשר נקבע באותה ההחלטה, לפיו על המשיב להימנע מיצירת קשר עם אנשים שיפורטו ברשימה שהייתה אמורה להימסר ע"י המשטרה למשיב תוך 48 שעות, בין במישרין, בין בעקיפין ובכל דרך שהיא, לרבות באמצעות טלפון, פלאפון וכל תקשורת מחשב ולרבות במסרונים (אס. אם. אס.) – אלא הם התנאים שנועדו בדיוק למטרה של מניעת שיבוש הליכי משפט וכמובן שעל המשיב למלא אחר התנאים הנ"ל.

אין כל מקום להוסיף תנאים אחרים על אלה שנקבעו.

8. לאור כל האמור לעיל הבקשה נדחית.

9. המזכירות תשלח העתק מהחלטה זו בדואר לב"כ הצדדים.

היום יא' באב, התשס"ח (12 באוגוסט 2008).

סגן הנשיא, אהרן אמינוף - שופט