ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין נגד מ. גולד יבוא ו A.GUL K.G :

1

בתי המשפט

בית משפט השלום תל אביב-יפו

א 016096/06

א 016096.1/06

בפני:

כבוד השופטת סיגל רסלרֿֿזכאי

תאריך:

19/10/2008

בעניין:

A.GUL K.G

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד גיל ועו"ד כץ

תובעת/נתבעת שכנגד

נ ג ד

מ. גולד יבוא ושיווק בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד

עו"ד שץ

נתבעת/תובעת שכנגד

פסק דין

מבוא

1. ראשיתו של ההליך בבקשה לביצוע שבעה שטרות. שלושה מסדרה אחת מועדי פרעונם 30/09/01 , 30/10/2001 ו – 30/11/2001 ( שני הראשונים ע"ס 165,000 מארקים גרמניים כל אחד והאחרון ע"ס 185,000 מ"ג – להלן:" השטרות הגדולים ") וארבעה שטרות נוספים, בסך 23,125 מ"ג כל אחד שהומרו עם המעבר לאירו לסך של 11,823.62 אירו כ"א ז.פ 15/04/03 , 15/07/03 , 15/10/03 ו – 15/01/04 (להלן : " השטרות הקטנים"). בקשת הביצוע, במועד הגשתה ביום 3 מרץ 2005, עמדה על סך של 1,264,751 ₪.

2. במסגרת הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים, ניתנה לנתבעת רשות להגן כנגד ביצוע השטרות, בכפוף להפקדת ערבות בנקאית על סך של 175,000 ₪. טענות ההגנה כנגד ביצוע השטרות הגדולים היו של כישלון תמורה ולמסירה על תנאי. הנתבעת טענה כי השטרות הינם שטרות לביטחון, כמצויין עליהם, לא נתקיים לגביהם התנאי המאפשר את דרישתם לפרעון, שכן נועדו להבטיח את חיובי הנתבעת על פי פסק הבורר. לאחר שהחיובים בוצעו היה על התובעת להשיבם לנתבעת. באשר לשטרות הקטנים טענה הנתבעת כי הם נפרעו בדרך של קיזוז.

3. הנתבעת תיקנה את כתב ההגנה על ידי הוספת טענה כי יש לקזז את השטרות הקטנים לא רק כלפי חובות והתחייבויות התובעת כלפיה, אלא גם כנגד תשלומי יתר שבוצעו על ידי הנתבעת לתובעת. כן הגישה הנתבעת תביעה שכנגד בגין תשלומי היתר, בסכום כולל של 424,789 מ"ג, ששווים למועד הגשת התביעה שכנגד עמד על סך של 1,376,374 ₪.

4. לפני כב' הש' פורג התנהלו ההליכים המקדמיים בתיק זה, העדויות נמסרו לביהמ"ש בתצהירים. ישיבות ההוכחות (ביום 8 נובמבר ו- 15 נובמבר 2007), במהלכן נחקרו מאיר גולדגרבר (להלן : " מאיר"), מר יוסי לוברבוים, מנהל הכספים של הנתבעת (להלן: "יוסי") ואיתן גול ( להלן:" איתן") התקיימו לפני. לאחר השלמת העברת מסמכי בנקים מגרמניה, אשר תורגמו לעברית, ניתן על ידי צו להגשת סיכומים בכתב.

העובדות - ההסכמים ופסקי הבוררות

5. התובעת, א. גול ק.ג. ( להלן : "התובעת" או "גול"), הנה תאגיד גרמני בשליטתו של מר איתן גול. הנתבעת, מ. גולד חברה לייבוא בע"מ, ( להלן : "הנתבעת" או "גולד"), הנה חברה ישראלית בבעלותו של מר מאיר גולדגרבר. עד לתחילת שנת 1999 היו מאיר ואיתן שותפים בחלקים שווים בנתבעת. איתן החזיק את מניותיו בגולד באמצעות חברה וודוזית שבשליטתו, SOUTH NORTH INVESTMENT ,(להלן: "סאוט-נורט"). בסוף שנת 1998 התערער האמון בין השותפים והם פנו לרו"ח החברה, רו"ח נחום וולנשטיין ( להלן:"הבורר"), בבקשה כי יפרק את השותפות ביניהם בנתבעת וכן כי יכריע בחילוקי דעות כספיים נוספים שהיו ביניהם, בכלל זה עסקים נוספים בגרמניה ובקפריסין. שטר הבוררות נחתם ביום 3 דצמבר 1998. איתן חתם בשם סאוט-נורט' וגול, מאיר חתם בשם גולד.

6. ביום 3 דצמבר 1998 נחתם בין הצדדים "הסכם (הצהרת כוונות)" (נספח ב' לכתב ההגנה המתוקן) ממנו עלה כי מאיר וסאוט-נורט, הציעו למכור או לקנות האחד את מניותיו של האחר, בסכום של 1,250,000 דולר. כאשר, אופן התשלום וזהותו של הקונה והמוכר יקבעו בהמשך על ידי הצדדים.

7. ביום 4 דצמבר 1998, נוסחו על ידי מאיר התנאים בהם הוא מוכן לרכוש המניות, ולפיהם 400,000 דולר ישולמו "במזומן תוך 15 יום בדרך של שיחרור הפקדון. היתרה ב- 60 חודש בתשלומים תלת חודשיים שווים ורצופים... הצעה זו מותנית בשני תנאים עיקריים: 1. אישור הבנק לשחרור 400,000 דולר מהפקדון. 2. הסכמת פוצמייסטר לשחרר את איתן מהערבויות האישיות..." (נספח ב1 לתצהיר מאיר)

8. איתן במכתב לבורר (נספח ב2 לתצהיר מאיר), התייחס למכתבו של מאיר לעיל והודיע כי סאוט-נורט מסכימה למכור את מניותיה למאיר בסכום של 1,250,000 דולר, ובלבד שהסכום הנקוב ישא ריבית, נכסיו של איתן יישארו בבעלותו וכן כי איתן ישוחרר מערבויות אישיות לפוצמאיסטר ופרוטקטור. כן הותנה כי בין הצדדים ייחתם הסכם מפורט.

9. בהמשך הוסכם כי מאיר ירכוש את חלקה של סאוט-נורט בגולד, איתן ירכוש את חלקו של מאיר בעסקים בגרמניה ומאיר ירכוש את חלקו של איתן בעסקים בקפריסין. בסיומו של המו"מ, נחתם ביום 24 ינואר 1999, הסכם בין הצדדים (נספח ג' לתצהירו של מאיר להלן:"ההסכם" ). פרשנותו של ההסכם עומדת בבסיס המחלוקת בין הצדדים.

9.1 בסעיף 2 להסכם הוגדרו החובות לגול – 1,445,539 מ"ג (סעיף 2ו' להסכם), החובות לפוצמאיסטר – 6,3000,000 מ"ג (סעיף 2ז' להסכם) והחוב לפרוטקטור – 550,000 מ"ג (סעיף 2ח' להסכם).

9.2 בסעיף 4 להסכם נקבעה תמורת המניות - "בהתחשב במצב החברה והיקף חובותיה ובערבות המעביר לפרעונם, ישלם הנעבר למעביר תמורת המניות את ערכם הנומינלי בלבד, היינו סך של 1 ₪".

9.3 בסעיף 5 להסכם, גובשו התחייבויותיו של מאיר לאיתן לענין שחרורו של האחרון והחברות שבבעלותו מערבויותיהם לחובות פוצמאיסטר ופרוטקטור. כן נקבע אופן שחרור הסך של 400,000 דולר לידי איתן. בנוסף נקבע כי מאיר יהיה אחראי אישית לכך שגולד תפרע את הסך של 850,000 דולר לגול, לכיסוי יתרת החוב אשר פורטה בסעיף 2 להסכם – תשלום זה, סוכם יבוצע בתשלומים באמצעות שטרות להן יערוב מאיר.

10. במועד חתימת ההסכם, נחתם בין הצדדים מסמך נוסף (נספח ג4 לתצהיר מאיר) בו אישר מאיר כי בנוסף להסכם, קיים חוב של גולד לגול בסך של 650,000 מ"ג ("המסמך הנוסף").

11. ביום 31 ינואר 1999 נחתם על ידי הצדדים והבורר "המשך להסכם מיום 24.1.99" בסעיף 3 נקבע כי:-

"סך 400,000 דולר ישולם בהתאם להסכם. סך 500,000 דולר יועבר ב"שווי נכס" בעת הפיצול של הבנין. סך 350,000 דולר ישולם בהתאם לתנאי התשלום המקוריים שנקבעו דהיינו 20 תשלומים רבעוניים. הפעילות בקפריסין תיקנה ע"י מאיר הפעילות בגרמניה תיקנה ע"י איתן. ההפרשים שיווצרו יוסיפו /יקטינו את הסכום להעברה בבנין בהתאם לסעיף 3. גם סכומים שיישארו בהתחשבנות השוטפת יתווספו/יקטינו את הסכום של "שווי הנכס"".

12. ביום 23 מרץ 1999, חתמו הצדדים על מסמך אשר נשלח לבורר ובחתימתם של איתן ומאיר אושר כי "1. ... בעת ההתחשבנות לחלוקת הבניין בגולד-גול להעביר לטובתו של איתן גול סך של עד 600,000 דולר בהתאם לצורך, מהחצי השייך לי בגין ההתחשבנות להעברת מניות מ.גולד של איתן למאיר גולדגרבר. 2. עם ההעברה של סך 500,000 מ"ג יועברו המניות של איתן – סאוט-נורט על שמי. ..." (נספח יא1 לתצהיר איתן)

13. ביום 23 אפריל 1999 נחתם מסמך נוסף על ידי איתן ומאיר (נספח י' לתצהיר איתן). מן המסמך עולה כי 370,000 דולר הועברו לאיתן. "הפעולות החסרות: א)לשחרר את איתן מערבויות פוצמייסטר. ב) תשלום 30,000 דולר ג) סך 600,000 דולר ישולם על ידי העברת חלק מהבנין. ד) שטרות ע"ס 250,000 דולר ה) העברת מניות מאיר ו) לבטחון – חתימה של מאיר על העברת מניות בחזרה."

14. בהמשך, ניתנו על ידי הבורר מספר פסקי בוררות. פסקי הבוררות הרלבנטיים לענייננו הינם:-

14.1 פסק בוררות מיום 11 ינואר 2000 (סומן מ/1 בישיבה מיום 30 ינואר 2006). סעיף 1 התייחס לרווחי פעילות קפריסין וגרמניה לשנת 1998. כאשר בוצע חישוב השווי של רווחי קפריסין אל מול רווחי גרמניה, נקבע כי "איתן יקזז את סכום התשלום הנ"ל למאיר כדלקמן: חצי שטרות ראשוניים, חצי שטרות אחרונים." בסעיף 2 סיפא לפסק התייחס הבורר שוב לשטרות –

"מאיר חתם על שטרות והעבירם לאיתן. השטר הראשון שעבר מועד פרעונו לא כובד, ולטענת מאיר אינו יכול לשלמו. אני רואה בחומרה את המצב הנ"ל. על מנת לצמצם את הנזקים שנגרמים לאיתן, יעבור האולם בקומת הקרקע בשטח של ... לבעלות איתן בשווי של 180,000 דולר. איתן יוכל לשלם למאיר על ידי החזרת השטרות. אם טרם שולם סך של 40,000 דולר על ידי מאיר לאיתן, יש לקזז הסכום הנ"ל."

בסעיף 7 נסקרו הנושאים שנותרו לטיפול (נושאים השייכים ל"גולדגול" ). בסעיף 8 סוכם כי:

"פסק בורר זה, מסיים את כל המחלוקות שבין הצדדים ובכלל זה המחלוקת לגבי שווי מניותיו וזכויותיו של איתן (באמצעות חברה שבשליטתו) בחברת מ. גולד יבוא ושיווק בע"מ, חובות והתחייבויות של חברת מ. גולד לאיתן ו/או לחברת גול שבשליטתו, חלוקת ושווי הנכסים והזכויות בעסקים בגרמניה ובקפריסין, חלוקת הבנין שבאזור התעשיה הדרומי בנתניה שבבעלות גולד-גול בין השותפים וכל יתר העסקים שהיו בין הצדדים, למעט הנושאים לטפול שרשומים בסעיף 7"

14.2 ביום 8 פברואר 2000, פנה מאיר לבורר בשאלות הבהרה לפסק הבוררות מ/1. במכתבו התייחס מאיר לשתי סדרות של שטרות:-

"א) סדרה אחת – בגין קניית המניות ל- 60 חודש ללא ריבית. 20 שטרות כל אחד ע"ס 12,500 $ ז.פ. החל מ- 22/6/99 ועד 15/1/2004.

ב) סדרה שניה – בגין חוב שוטף גולד, שעליה גולד משלמת ריבית. 28/2/2000 – 205,000 מ"ג 15/312000 – 205,000 מ"ג. 15/5/2000 – 205,000 מ"ג."

14.3 ישיבת בוררות מיום 4 מרץ 2000 (סומן מ/2 בישיבה מיום 30 ינואר 2006), מתייחסת לפסק הבוררות מיום 11 ינואר 2000, לבקשות ההבהרה של מאיר במכתבו מיום 8 פברואר 2000 (נספח טז' לתצהיר איתן) כך:-

"ב. סעיף 2ב בפסק הבוררות מיום 11.1.00 בסעיף 2 בעמוד 2 מקבל איתן נכס בשווי 180,000$, בניכוי חובות של מאיר בסך 40,000 דולר וקנס בסך 33,870 דולר וסך 46,000 ₪ (מכפר נטר) בתוספת מס הכנסה שאיתן צריך לשלם להחזיר למאיר 46,250 מ"ג.

יש למצוא את הסכום המתקבל מהחשוב הנ"ל להפחית מסך 615,000 מ"ג.

יש לחלק ל- 3 שטרות בהתאם לתאריכים שנקבעו.... (הדגשה שלי ס.ר.ז.)

ד. סעיף 4 – חישוב ריבית על הקנס מסוף כל חודש לגבי הקנס של אותו חודש.

...

ו. סעיף 6 – חישוב ריבית מיום 11.1.00 (יום הקביעה שהנכס עובר לאיתן)."

14.4 ביום 31 דצמבר 2001, ניתן פסק בוררות (להלן: "הפסק הסופי"), בו הודיע הבורר כי הוא מסיים את תפקידו (סעיף 7). להחלטתו צירף החלטה בדבר ההתחשבנות בין הצדדים ליום 31 יולי 2001. ( נספחים ו', ו'1 לתצהירו של מאיר). היות ונוסחו מהותי ומתייחס לסוגיות בהן עלי להכריע אביא אותו כמעט במלואו:-

"1. לצדדים התחשבנות ב- 3 מטבעות – שקלים, מרקים ודולרים:-

א. מאיר ימשיך לשלם את יתרת השטרות לאיתן בסך 23,125 מרקים כל אחד עד תום 5 השנים. (השטרות הקטנים – הערה שלי – ס.ר.ז.)

ב. מאיר ישלם לאיתן סך של 87,857 דולרים אמריקאים.

ד. איתן ישלם למאיר סך של 320,000 ₪.

2. עודף תשלומים ששולמו לאחר 1 אוגוסט 2001 על ידי צד כל שהוא יקוזזו בהתאם.

3. הואיל וחברת מ. גולד נתנה שטרות להבטחת חובותיה, על איתן להחזיר למ. גולד את כל השטרות שניתנו לבטחון בגמר ההתחשבנות (בהתאם להסכמת הצדדים מיום 10.9.99 סעיף ד') (הדגשה שלי – ס.ר.ז.)

4. בהמשך לפסק הבוררות האחרון מיום 18 אוקטובר 2001 אני חוזר ומזכיר את החלטתי כי על מאיר לבטל את ערבות גולד גול לטובת מ. גולד. אני מעלה את סכום הסנקציה לסך של 20,000 דולר בחודש בגין עיכוב בביצוע "ביטול הערבות" שתופעל מתום 60 יום לפרעון חובו של איתן (פגור בפרעון ההלוואות) לבל"ל, ופיצול ההלוואות בבנק בהתאם להסכם שנחתם בין הצדדים והוכן ע"י עו"ד א. אלתר. ..."

15. ביום 16 אפריל 2003, נחתם הסכם נוסף, אשר הצדדים לו היו גולד, גול, מאיר, איתן ומ. גולד נכסים ואחזקות בע"מ. (נספח ח' לתצהיר מאיר) (להלן: ההסכם הנוסף" או "הסכם אפריל"), אשר קיבל, ביום 27 אפריל 2003, תוקף של פסק בורר על ידי הבוררים, עו"ד שץ ועו"ד זילברבוים. ההסכם הסדיר את מערכת החיובים ההדדיים כלפי בנק דיסקונט, לרבות סעדים למקרה שאחד הצדדים לא יקיים חיוביו כלפי הבנק וכתוצאה מכך יידרש הצד השני לקיימם. סעיף 2.1.2 להסכם הנוסף, נקב בסכומים שילווה כל צד מהבנק, בהלוואות השקליות, דולריות וביורו ונקב בהפרש הסכומים שייטול כל צד ביחס למחצית ההלוואה. בסעיף 34 להסכם הנוסף, הוסכם כי הבקשה לביטול פסק הבורר, אשר הוגשה על ידי איתן והיתה תלויה ועומדת באותה העת בביהמ"ש המחוזי תימחק (הפ' 560/02 מיום 30 אפריל 2002 נמחקה בהסכמת הצדדים ביום 28 אפריל 2003).

16. בסעיף 40 להסכם הנוסף, אשר כותרתו "סופיות" נקבע:-

"אין כל תוקף לתוכן המשא ומתן שקדם להסכם זה או התחייבות ומצגים שהוצגו במהלכו ואשר אינם כלולים במפורש בהסכם זה. הסכם זה מסיים את כל המחלוקות מכל סוג בין הצדדים וזאת בכפוף לקיומו ובכפוף לקיום פסקי הבורר, רו"ח נחום ולנשטיין, ככל שלא שונו בהסכם זה. הסכם זה מבטל כל הסכם ו/או כל החלטה שנעשו ו/או שניתנו קודם לחתימת הסכם זה ושאינם כלולים בפסקי הבורר רו"ח נחום ולנשטיין, וזכויות וחובות הצדדים יהיו אך ורק על פי תנאי הסכם זה."

17. במסגרת ההליך שלפני, הוטלו עיקולים על גולד, ערעור על החלטת כב' הרשמת, א. עפרון, הדוחה את הבקשה לביטול עיקולים, אשר הוגשה על ידי הנתבעת, נדחה בהתאם להסכמת הצדדים אולם סוכם כי "הקביעות העובדתיות שנקבעו בהחלטת כבוד הרשמת, נשוא הערעור לא תחייבנה ערכאה דיונית כלשהיא". כב' סגנית הנשיאה, הש' אלמגור נתנה להסכמה זו תוקף של פס"ד ביום 3 נובמבר 2005.

טענות הצדדים בקליפת אגוז

18. לטענת הנתבעת, השטרות הגדולים ניתנו לבטחון ולהבטחת ביצוע התשלומים במסגרת הבוררות שהתקיימה בין הצדדים. משהושלמו החיובים לא רשאית התובעת להציגם לפרעון. ההתחשבנות שבין הצדדים, על יסוד פסק הבוררות הושלמה ובוצעה בהסכם הנוסף. בעניין זה אף הומצאה התכתבות בין עוה"ד של הצדדים מינואר 2003 וממרץ 2003 (נספח ט' לתצהיר מאיר), אשר קדמה לכריתתו של ההסכם הנוסף, ממנה עולה כי יתרת חובו של איתן למועד עמדה לטענת ב"כ הנתבעת ע"ס של 176,083 ₪ (נספחים ז 1-4 לכתב ההגנה המתוקן). ב"כ התובעת, מתייחס ליתרת חובו של איתן במכתבו מיום 19 מרץ 2003 (נספח ז5 לכתב ההגנה המתוקן). לטענת הנתבעת, ההסכם הנוסף הינו סיום ההתחשבנות למועד. אין כל התייחסות במכתבי הצדדים לשטרות הגדולים, אשר פרעונם נדרש כעת.

19. השטרות הקטנים נפרעו על דרך של קיזוז - סך של 780,000 דולר (בתחילה נטען בטעות סך של 680,000 דולר) שולם בנכסים כמפורט ב"המשך להסכם מיום 24 ינואר 1999", מיום 31 ינואר 1999 – 600,000 דולר ב"שווי נכס" בעת פיצול הבנין ואילו 180,000 דולר נוספים בהתאם לסעיף 2, להמשך פסק הבוררות מ- 11 ינואר 2000. השווים בערכם ל- 1,240,436 מ"ג (סעיף 2.8.2 לתצהיר מאיר). בצירוף לתשלומים בסך 1,279,892 מ"ג (בהתאם לפירוט נספח ז'7 לתצהיר מאיר) מגיעים לתשלומי יתר בסך 424,789 מ"ג ליום 1 ינואר 2004.

20. לטענת התובעת, השטרות הגדולים כלל אינם שטרי בטחון, אלא הם שטרות לפרעון סך 650,000 מ"ג אשר מאיר התחייב בשמה של הנתבעת לשלם לתובעת על פי המסמך הנוסף. לטענת התובעת אין כל קשר בין החוב האישי לבין הסכם מכירת המניות ולהליכי הבוררות. זאת ועוד, סך כל תשלומיו של מאיר בגין החוב האישי עומד ע"ס של 135,000 מ"ג, אשר בוצעו במזומן, ולפיכך נותר חוב בסך של 515,000 מ"ג (השטרות הגדולים – ס.ר.ז.) לחילופין, טוענת התובעת כי היה ותתקבל גרסת הנתבעת ולפיה ניתנו השטרות הגדולים לביטחון, לא סילקה הנתבעת את כל חובותיה לתובעת בהתאם לפסקי הבוררות.

21. לטענת הקיזוז הנטענת באשר לשטרות הקטנים נטען כי לא הוכחה. לא ניתן לבצע את הקיזוז היות ומדובר בחובות של חברות שונות וצדדים שונים. בנוסף, אין המדובר בחיובים קצובים ולא בחיובים מאותה העסקה. לתביעה שכנגד, נטען כי יש לדחותה נוכח הטענה כי לא בוצעו כל חיובי הנתבעת כנטען במסגרת הטיעונים לעיל.

דיון והכרעה בשאלות השנויות במחלוקת

22. השאלה הראשונה בה אכריע היא האם השטרות הגדולים ניתנו לבטחון. לאחר מכן, אדון בשאלה אם ניתנו להבטחת תשלומים וחיובים בהם דן הבורר במסגרת הבוררות. לאחר מכן, אבחן את טענת ההגנה של הנתבעת ולפיה התשלומים בהם חוייבה בפסקי הבוררות בוצעו והושלמו ולפיכך אין התובעת זכאית לדרוש פרעון השטרות הגדולים. לענין השטרות הקטנים תבחן טענת הקיזוז. לבסוף תשקל התביעה שכנגד.

האם השטרות הגדולים ניתנו לבטחון

23. סעיף 20 (ב)(2) לפקודת השטרות (נוסח חדש) קובע כי "מותר להוכיח שהמסירה היתה על תנאי או למטרה מיוחדת בלבד ולא לשם העברת הקנין בשטר". לענין זה, נקבע על ידי כב' השופט א. רובינשטיין ברע"א 2157/07 - מנחם אדאטו נ' אמיל רנתיסי כי טענתו של עושה שטר ביטחון שאינו חייב על-פי השטר, צריכה הוכחה בשתי שאלות:

"ראשית, כי אמנם ניתן השטר לביטחון, היינו על תנאי, ושנית, כי העסקה שלביטחונה ניתן השטר לא התקיימה או נפגמה, כלומר כי התנאי לחבות לא התקיים"

(ע"א 164/62 שפירא נ' רבינוביץ, פ"ד יז 341 (1963); ע"א 333/63 שמולוביץ נ' "סיקו" חברת דרום אפריקה ישראל לקונסטרוקציה, פ"ד יח(1) 550 (1964); ע"א 205/87 ס.מ.ל. סוכנות מרכזית נ' מגדל חברה לביטוח, פ"ד מג(4) 680, 692-691 (1989) - הנשיא שמגר; ע"א 562/88 בן אריה נ' סופר, פ"ד מה(1) 647 , 652-651, (1991) - השופט מלץ)"

24. על פניו של כל אחד מהשטרות הגדולים הודפס בהבלטה :“Not Negotiable – Security Only – Not transferable” היינו, לא סחיר, לביטחון בלבד, בלתי עביר. הציון "שטר בטחון" על פניו או גבו של מסמך, מבהיר כי האוחז אינו רשאי לממשו אלא אם יתקיים אירוע מוגדר. לחיוב השטרי קיימת צמידות והיא כי תנאי לדרישת השטר לפרעון הוא קיומו של התנאי אותו נועד השטר להבטיח. (לעניין זה ראה ד"ר שלום לרנר בספרו, דיני שטרות מהד' 2 בעמ' 192). או כלשון הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 205/87 ס.מ.ל סוכנות מרכזית לביטוח בע"מ נ' מגדל חב' לביטוח ( פ"ד מג(4) 680 בעמ' 691 – 692 ) :

" התנאי המתלווה לשטר ביטחון הוא כי האוחז ישמור אותו בחזקתו ולא יסחר אותו . מובן, שעם היווצר הנסיבות אשר סוכמו מראש ואשר מתירות את השימוש בשטר הביטחון לשם מימוש הביטחון, אשר הוא נועד להבטיח, משוחרר האוחז מכל סייג בכל הנוגע לסחרותו של השטר, כמו גם בכל האמור בתביעה על יסודו".

לנפקותו של שטר המצויין עליו הכיתוב האמור התייחס כב' השופט י. מלץ (ז"ל) באריכות בע"א 562/88 - אהרון בן אריה נ' יוסף סופר, פ"ד מה(1), 647. השופט מלץ דן בנפקות השטרית של שטר כזה וקבע כי היא קיימת. כן דן פסה"ד בעבירותו של השטר על ה"מטען" הצמוד לו. לענין זה התייחס גם כב' הנשיא (כתוארו אז) שמגר בע"א 2334/90 שירותי גרר אזור בע"מ נ' פקיד שומה תל אביב 3 פ"ד מט(1) 608. אני מאמצת את העמדה שהובעה בפס"ד זה על התוצאות המחייבות בדבר נטלי ההוכחה.

לפיכך, בשלב ראשון, הרוצה לטעון כי השטרות הגדולים לא ניתנו לבטחון, בניגוד למצויין עליהם, נטל הראיה עליו. כל עוד לא ייסתר הכיתוב על גבי השטרות הגדולים ולפיו ניתנו לביטחון, עדיין הנטל להוכחת התנאי להבטחתו ניתנו וכן כי התנאי לא התקיים רובץ על הנתבעת. (לענין זה יודגש כי לא נעלם מעיני כי על גבי השטרות המוחלפים לא צויין “Security Only” אלא רק “Not Negotiable-Not Transferable”.)

25. מקובלת עלי טענת הנתבעת כי גרסת התובעת ולפיה השטרות לא ניתנו לביטחון, הינה טענה בעלפה כנגד מסמך בכתב, על כל המשתמע. העדים התייחסו לנסיבות מתן השטרות הגדולים. מאיר ואיתן פרשו את השתלשלות ההסכמים ופסקי הבוררות בין הצדדים. איתן טען כי השטרות ניתנו לתשלום חוב פרטי אשר לא נכלל במסגרת הבוררות – לא קיבלתי גרסה זו ואפרט להלן טעמי.

26. שני סוגים של שטרות הוחלפו בין הצדדים. 20 השטרות הקטנים (אשר ארבעה נותרו במחלוקת במסגרת הליך זה) ושלושה שטרות גדולים אשר הוחלפו מספר פעמים (נספח ז' לתצהיר יוסי). אני מקבלת את גרסת הנתבעת כי השטרות הקטנים היו שטרות לתשלום ואילו השטרות הגדולים היו שטרות לבטחון. הוכח על ידי הנתבעת כי השטרות הגדולים ניתנו להבטחת החיובים והתשלומים במסגרת הבוררות. זאת ועוד, כל החובות נידונו והוכרעו על ידי הבורר ובהם גם החוב נשוא המסמך הנוסף. הכרעתי בשאלה זו מתבססת על ההסכמים ופסקי הבוררות ועל העדויות כפי שיובא להלן.

27. אופן אזכור השטרות (הגדולים והקטנים) בהליכים בין הצדדים –

27.1 כבר בהצהרת הכוונות הראשונה של מאיר מיום 4 דצמבר 1998, נקבע כי רכישת המניות תבוצע בתשלומים. "היתרה ב- 60 חודש בתשלומים תלת חודשיים שווים ורצופים...".

27.2 סעיף 5(ד) להסכם מיום 24 ינואר 1999 מסדיר את התחייבויותיו של ה"נעבר". מאיר התחייב לערוב אישית לכך שגולד תפרע את החוב בסך 850,000 דולר לגול. במסגרת זו נקבע כי "באם יוסכם או יקבע על ידי הבורר כי יתרת החוב תיפרע בתשלומים, תמסור החברה לספק בחו"ל שטרות בסכומים לעיל בחתימת החברה כעושה השטר ובחתימת הנעבר כערב לשטרות. ..."

27.3 ב"המשך להסכם מיום 24.1.99" שנחתם ביום 31 ינואר 1999, שוב אוזכר נושא הפרעון בתשלומים. נקבע כי סך ה- 350,000 דולר ישולם ב- 20 תש<