ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עמירם סיוון נגד פקיד שומה כפר סבא :

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

עמירם סיוון

נ ג ד

המשיב:

פקיד שומה כפר סבא

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב מיום 13.12.09 בתיק בש"א 6634/07 שניתן על-ידי השופט אלטוביה

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט אלטוביה) מיום 13.12.09 בתיק עמ"ה 1038-06 (בש"א 6634/07), בגדרה נדחתה בקשת המבקש לקבל על הסף את ערעור המס שהגיש על שומה שהוצאה לו.

רקע והליכים קודמים

ב. המבקש ורעייתו הם הבעלים של חברת עמירם סיון בע"מ (להלן החברה). בשנת 1997 החזיקה החברה ב-24% ממניות חברת אחיאב פיתוח והשקעות (להלן אחיאב) אשר החזיקה באותה עת בכל מניותיה של חברת תיעוש אחזקה ותפעול מערכות בע"מ (להלן תיעוש). מדו"חות אחיאב לאותה שנה נלמד, כי שלושת בעליה נתנו לה הלוואת בעלים בסך של 2.9 מליון ₪; באותה שנה, ולאחר ההלוואה, העבירו הבעלים האחרים את מניותיהם באחיאב לחברה, ללא תמורה. מדו"חות תיעוש עולה, כי נתנה התחייבות לטווח ארוך, שהוצגה כשטר הון, על סך 2.9 מליון ₪ כלפי אחיאב. ממאזני תיעוש עולה, כי היא פרעה 700,000 ₪ משטר ההון בשנת 1998 ו-2.2 מליון ₪ בשנת 1999, בדו"חות לא מצוין כיצד נפרעו הסכומים ולידי מי הועברו.

ג. בשנת 2001, נערך בין המבקש לרשויות המס הסכם שומה לשנת 1999 ובהתאם לו שילם המבקש את המס שהושת עליו; שומה זו לא כללה חישוב הכנסות על סך 2.2 מליון ₪ שמקורן בתיעוש. במהלך שנת 2005 פנה המשיב לסגן המנהל (גורם שהוסמך לכך בהתאם להוראות הדין) לעניין פתיחת שומה לפי סעיף 147 לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) תשכ"א-1961 (להלן: הפקודה), בבקשה שיעשה שימוש בסמכותו לפתוח את שומת המבקש לשנת 1999. בתאריך 15.12.05 הורה סגן המנהל על פתיחת השומה; בעקבות זאת פתח המשיב בחקירה, ובעקבותיה קבע בצו מיום 29.12.05, כי יש להוסיף להכנסת המערער לשנת 1999 סך של 2.2 מליון ₪ (להלן הצו). הקביעה בוססה על השערת המשיב, לפיה הועבר סכום זה לכיסו של המבקש על-ידי תיעוש מבלי ששולם בגינו מס.

ד. המבקש עירער על קביעה זו בפני בית המשפט המחוזי בתל-אביב (עמ"ה 1038/06). במסגרת ההליך ביקש המבקש לקבל על הסף ערעור מס שהגיש על השומה החדשה ולהורות על ביטול הצו. בית המשפט דחה בקשה זו, בקבעו שנתקיימו במקרה דנא נסיבות חריגות ומיוחדות המצדיקות את פתיחת השומה בהתאם לסעיף 147 לפקודה. בית המשפט קבע, בין היתר, כי התנהלותו של המבקש היתה שלא בתום לב. כן נקבע, כי על נישום חלה חובה להפנות את תשומת לב פקיד השומה לסוגיה הנעלמת מעיניו כשמדובר בפרט מהותי בהכנסתו, אף שהמידע הרלבנטי מונח לפניו. כן נדחו טענות נוספות, בהן התיישנות, חריגה מסמכות ועוד.

הבקשה

ה. מכאן לבקשה הנוכחית בה טוען המבקש בפירוט רב, כי שגה בית המשפט המחוזי בדחותו את בקשתו לקבל את ערעורו על הסף, בין היתר, משום שבכך קבע שעל נישום להמציא לידי הרשויות לא רק את נתוני הכנסותיו אלא אף להצביע בפניהם על משמעות המידע הנמסר. נטען, כי בית המשפט שגה בכך שהטיל את נטל ההוכחה על המבקש. עוד נטען, כי שגה בית המשפט בכך שלא התייחס לאי מהימנותו של עד המשיב. בתשובת המשיב נטען, כי האכסניה הנכונה לדון בטענות המבקש היא במסגרת ההליך העיקרי, ושקבלת ערעור שכזה על הסף תיעשה רק במקרים יוצאים מן הכלל. כן נטען, כי פעולתו של סגן המנהל נעשתה בסמכות וכי בית המשפט קמא כממצא עובדתי, כי אי המהימנות לכאורה בעדות עד המשיב אינה שקר - אלא מקורה בשגגה. ביחס לטענה העיקרית נטען, כי אין מדובר בקביעת נורמת דיווח חדשה, אלא בהחלטה מוצדקת נוכח התנהלות המבקש. נטען, כי טענות המבקש לא נועדו אלא לחמוק מדיון לגופו של עניין במסגרת ההליך העיקרי.

דיון והכרעה

ו. לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה.

ז. ראשית, המדובר הוא בבקשת רשות ערעור על "החלטה אחרת"; רשות כזו תישקל במשורה, אך "אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה", כפי שמורנו סעיף 41 (ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 כפי שתוקן בתשס"ח. וראו לעניין זה גם ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית - מבוא ועקרונות יסוד, (מהדורה 2, 2008) 210-209), המוסיף גם כי "אין אנו סבורים שהתיקון שינה באופן מהותי את ההלכות הקיימות; עם זאת יש בו הדגשה של הכלל שמי שמבקש לערער על 'החלטה אחרת' מוטל עליו נטל השכנוע להראות שיש צידוק לדבר". דומני, כי אין המקרה דנא בא בגדרים אלה; אין נראה כי עלול להיגרם למבקש נזק של ממש, שהרי טיעוניו יתבררו לגופם במסגרת ההליך העיקרי. כן אין חשש שיתנהל הליך מיותר או שגוי. לעניין זה יפים הדברים שאמר השופט גרוניס ברע"א 3326/08 דהב מערכות פיננסיות בע"מ נ' פקיד שומה ת"א (לא פורסם), ושמהם אף הביא בא כוחו המלומד של המשיב:

"אילו נתקבלה טענתה המיקדמית של המבקשת היה הדבר מביא לסיומו של ההליך בפני הערכאה הדיונית. משנדחתה הטענה, על בית המשפט לדון בטענותיה הנוספות של המבקשת. אם תתקבלנה אותן טענות, ממילא אין זה משנה אם זכייתה תנבע מקבלתה של טענתה המיקדמית או מקבלתן של טענותיה האחרות. לעומת זאת, אם תידחנה טענותיה הנוספות של המבקשת יינתן פסק דין שידחה את ערעור המס שהגישה. או אז תוכל המבקשת להגיש ערעור בזכות לבית משפט זה. בגדרו של הערעור תוכל היא להעלות את כל טענותיה, הן אלה המופנות נגד ההחלטה נשוא הבקשה דנא והן אלה שתוסבנה על פסק הדין".

ח. עוד יצוין, כי גם לגופה לא ראיתי להלום את הבקשה. השופט קמא ציין בהחלטתו, כי גלויה וידועה לפניו ההלכה בדבר הצורך בנקיטת משנה זהירות בהוראותיו של סעיף 147 לפקודת המס, כפי שנקבע בעניין מרום (ע"א 976/06 דן מרום נ' נציבות מס הכנסה-פקיד שומה באר-שבע (לא פורסם)) שם נאמר, כי בית המשפט יפרש את הסמכות לפתוח שומה לפי סעיף 147 בצמצום ולהתירה בנסיבות חריגות ומיוחדות בלבד. עם זאת, נקבע כי התנהלותו של המבקש לקתה בעניין תום הלב ומשכך נפסק, כי המקרה דנא בא בגדרי אותן נסיבות חריגות. על-כן, אין להלום את הטענה לפיה חרג בית המשפט קמא מן ההלכה הנוהגת. איני רואה מקום להידרש, במסגרת החלטה זו, לגישות השונות שסקר אל נכון בית המשפט קמא לעניין ראייתו של סעיף 147 – שכמובן יש לזכור כי הוא פועל בשני הכיוונים, לרבות לטובת הנישום. ברי, מכל מקום, כי אין מדובר באמצעי שיגרתי, והוא תלוי נסיבות, הכורכות התנהגות הרשות עם זו של הנישום, כפי שתיאר השופט קמא. לטעמי את חובת הגילוי וההגינות של הנישום יש לפרש כדרך שעשה בית משפט זה עוד מקדם (ע"פ 143/73 מדינת ישראל נ' זיידל, פ"ד כח(2) 19, 24), וכן השופט קמא בנידון דידן, באורח הנותן משקל לחובת תום הלב. חובה זו חופה, כידוע, על המשפט האזרחי הישראלי מכוח סעיף 61 (בעקבות סעיפים 12(א) ו- 39) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 והפסיקה, ואין צורך להכביר מלים. דברי מ"מ הנשיא (כתארו אז) זוסמן בפרשת זיידל בדבר חובתו של נישום יפים כנתינתם כתום שנות דור, ואין בכך כדי לגרוע כהוא זה מחובת ההגינות המוטלת על הרשות, שאף עליה רוב דברים אך למותר.

ט. הערכאה הדיונית תדון בתיק במכלולו, וברי (ראו לוין שם, 210) כי אין בדחיית הבקשה כדי להוות מעשה בית דין או השתק פלוגתא. כאמור, איני נעתר למבוקש. המבקש ישלם שכר טרחתם של באי כוח המשיב בסך 5,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ג בתמוז תש"ע (5.7.10).


מעורבים
תובע: עמירם סיוון
נתבע: פקיד שומה כפר סבא
שופט :
עורכי דין: