ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיד אלעביאת נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העורר:

עיד אלעביאת

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק ב"ש 20563/09 מיום 20.4.2009 שניתנה על ידי כבוד השופט ב' אזולאי

תאריך הישיבה: ד' אייר, תשס"ט (28.4.2009)

בשם העורר: עו"ד רון סולקין

בשם המשיבה: עו"ד ירין שגב

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' סגן הנשיא ב' אזולאי) ב-ב"ש 20563/09, מיום 20.4.2009, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו ב-ת"פ 8070/09.

כתב האישום

1. כתב האישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ביום 23.3.2009, מייחס לעורר עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7, חלופות (א) ו-(ג) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים); עבירה של יבוא סמים לפי סעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים; עבירה של הסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; ועבירה של הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, לפי סעיף 275 לחוק העונשין.

2. כתב האישום כולל שלושה אישומים. לפי האישום הראשון, בסביבות חודש מאי 2008, קשר העורר קשר עם מוראד אלפקיר (להלן: מוראד) לייבא סמים מסוכנים שלא כדין מירדן ולהפיצם בארץ. במהלך חודש יולי 2008, הצטרפו לקשר האמור סמיר אבו סבית (להלן: סמיר) ואחמד אבו מחראב (סליח) (להלן: אחמד). כמו כן, במועד הסמוך לחודש אוגוסט 2008, הצטרפו לקשר גם עבדל כרים מוחרב (להלן: עבדל) וחמדאן אבו מוחרב (להלן: חמדאן), שהיו אמורים להעביר את הסם מירדן לארץ. במהלך החודשים מאי ועד ספטמבר 2008, קיימו העורר ומוראד קשר טלפוני עם סוחרי סמים ירדניים, במטרה לאפשר את העברת הסמים מירדן לישראל. בתקופה הנ"ל, בתיאום עם העורר ובמסגרת הקשר ביניהם, יצא מוראד מן הארץ לירדן מספר פעמים ונפגש עם סוחרי סמים ירדניים, במטרה לסכם איתם את פרטי העסקה לרכישת הסמים ואת העברתם לארץ. גם סמיר יצא לירדן מספר פעמים בחודשים יולי עד ספטמבר 2008 מאותה סיבה. בתקופה זו, קיים סמיר קשר טלפוני רציף עם מוראד, בתחילה כדי לתאם עימו את רכישת הסמים והעברתם לארץ ומאוחר יותר, כדי לתאם את הפצת הסם בארץ. במהלך החודשים אוגוסט-ספטמבר 2008, שימש אחמד כאיש קשר בין סמיר לבין מעבירי הסם, והיה בקשר טלפוני עם מעבירי הסם ועם סמיר, למן מועד יציאתם של מעבירי הסם מהארץ, עובר לשלב שהייתם בירדן, ועד לשלב חזרתם ארצה עם הסמים. לפי האישום השני, במועד הסמוך לחודש אוגוסט 2008, באמצעות סמיר ואחמד, גייס מוראד את עבדל ואת חמדאן, לשמש כבלדרים לשם ייבוא הסמים מירדן לישראל. מוראד וסמיר פעלו לרכישת רכב שבו יועברו הסמים לישראל, וביום 17.8.2008 רכשו רכב מאזדה (להלן: הרכב), שנרשם על שם עבדל. ביום 17.9.2008, בתיאום עם העורר, יצאו מוראד וסמיר את הארץ לירדן, במטרה להיפגש עם סוחרי הסמים בירדן ולהסדיר את העברת הסם לארץ, באמצעות עבדל וחמדאן. ביום 18.9.2008, יצאו עבדל וחמדאן לירדן ברכב האמור, תוך שהיו בקשר טלפוני עם אחמד טרם יציאתם את הארץ ובעודם בירדן, במטרה לתאם עימו את העברת הסמים לארץ. בסמוך ליום 18.9.2008, בירדן, פעלו מוראד וסמיר להסלקת סמים מסוכנים מסוג הרואין בשלדת הרכב עימו הגיעו עבדל וחמדאן. בעודו בירדן, עדכן מוראד טלפונית את העורר כי הכל מתנהל כשורה. ביום 22.9.2008, עבדל וחמדאן חזרו מירדן לארץ ברכב האמור, כשברשותם סמים מסוכנים מסוג הרואין, שלא כדין ושלא לצריכתם העצמית, במשקל נטו של 2.637 קילוגרמים, כשהם מוסלקים בשלדת הרכב. חמשת המעורבים בקשר עדכנו זה את זה באשר להתקדמות העסקה ומיקום הסמים ולאחר מכן, שוחח העורר עם סוחר הסמים הירדני לגבי הסמים שסיפק הלה. מאוחר יותר ביום 22.9.2008, נתפסו הסמים על ידי משטרת ישראל, עבדל וחמדאן עוכבו לבדיקה ולאחר מכן נעצרו. עם עיכובם, דיווחו בטלפון עבדל וחמדאן לאחמד אודות תפיסתם, ולאחר שהעדכון עבר דרך חברי הקשר, עודכן גם העורר, שעדכן בעצמו את סוחרי הסמים בירדן. לפי האישום השלישי, במהלך החודשים אוקטובר 2008 ועד מרץ 2009, חיפשה משטרת ישראל את העורר על מנת לעוצרו בקשר למעורבותו באישומים הראשון והשני. ביום 9.3.2009, כאשר השוטרים שהגיעו ליישוב רהט במטרה לעצור את העורר הבחינו בעורר, ניסה העורר להימלט מפניהם ולא שעה לקריאותיהם. לאחר מרדף רגלי, נתפס העורר ונעצר.

החלטת המעצר עד תום ההליכים

3. ביום 23.3.2009 הגישה המשיבה בקשה למעצר העורר עד תום ההליכים כנגדו. בבקשה נטען כי כנגד העורר קיימות ראיות לכאורה לביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובכלל זה שיחות רבות בין המעורבים בקשר, מהן עולה פעילות עניפה בתחום ייבוא הסמים והפצתם. העורר עצמו נשמע משוחח פעמים רבות עם סוחרי סמים ירדניים ומתאם עימם את העברת הסמים לארץ. כן נשמע העורר מדבר עם מוראד אודות ייבוא הסמים והפצתם. בהקשר זה, המשיבה ציינה כי ב-ב"ש 22003/08, שנסב בעניינם של המעורבים בפרשה (למעט העורר), בהחלטתו מיום 15.12.2008, קבע בית המשפט המחוזי (כב' סגנית הנשיא ר' אבידע) כי בידי המשיבה מצויים ראיות לכאורה להוכחת האישומים, והחלטה זו התייחסה גם לראיות נגד העורר, שטרם אותר. בהמשך לאמור בהחלטה, הוסיפה המשיבה בבקשתה ראיות נוספות לעניין חלקו של העורר באירועים נשוא האישום השני והשלישי, ובהן האזנות סתר שונות, לעניין האישום השני, ודוחות פעולה ודוחות חיפוש והזמנות של המשטרה, לעניין האישום השלישי. המשיבה טענה כי כנגד העורר קמה עילת מעצר, שכן מיוחסות לו עבירות לפי פקודת הסמים המסוכנים. נטען כי לא ניתן להשיג את מטרות המעצר באמצעות חלופת מעצר, שכן מדובר בכמויות גדולות ביותר של סם שיובא לארץ לאורך תקופה, באופן שיטתי ומתוחכם ובמסגרת ארגון הירארכי. המשיבה טענה גם כי קיים חשש שהעורר יימלט מאימת הדין באם ישוחרר, וזאת בשים לב לכך שבמשך תקופה ממושכת ניסיונות לאתרו לא נסתייעו וכאשר אותר על ידי המשטרה, ניסה העורר להימלט. לבסוף, נטען כי אף שלעורר אין עבר פלילי, מעורבותו בעולם העברייני הינה ניכרת.

4. בדיון שהתקיים בעניין הבקשה למעצר עד תום ההליכים, באת כוח המשיבה חזרה על עיקרי הטענות שהועלו בבקשת המשיבה והוסיפה כי מדובר ברשת ייבוא סמים מירדן לישראל, כאשר העורר ומוראד הם העומדים בראש הפירמידה של הקשר. באת כוח המשיבה פרסה בפני בית המשפט קמא את חומר הראיות הנוגע להאזנות סתר של שיחות שעסקו בתיאום ייבוא הסמים, העברתם והפצתם, ומהן עולה, לטענתה, מעורבותו הברורה של העורר בקשר האמור. באת כוח המשיבה טענה גם כי לפי ההלכה, יש להחמיר עם עבריינים בתחום הסמים לאור מסוכנותם לציבור, וכי הואיל וניתן לקיים עבירות סמים גם באמצעות הטלפון, לא ניתן לאיין את מסוכנות העורר באמצעות חלופת מעצר. מנגד, בא כוח העורר טען כי אין ראיות לכאורה לצורך מעצר עד תום ההליכים וכי בכל מקרה, אין בעוצמת הראיות כדי לשלול חלופת מעצר. הוא לא כפר בכך שהייתה עסקה כמפורט בכתב האישום, אך טען שלעורר לא היה קשר לעסקה וכי יש בעיה של זיהוי לגבי החלק המיוחס לעורר. נטען כי לעורר מיוחסות 17 שיחות שצותתו במסגרת האזנות הסתר, אלא שאין וודאות כי העורר הוא אכן זה שביצע אותן, שכן מכשיר הפלאפון המצותת רשום על שם אחד מבני השבט והפלאפון היה בשימוש של כמה מבני המשפחה. נטען כי יש לעורר מעל 60 אחים וקשה להבחין בין ההבדלים בקולותיהם, מה גם שתוכן השיחות מעלה לכל היותר חשד כי העורר היה מודע לעסקת הסמים, אך לא שהיה מעורב בה. נטען כי זולת השיחות הנ"ל אין ראיות לביסוס אשמת העורר: אף אחד מן הנאשמים בקשר לא קשר את העורר, לא נתפס עליו דבר והוא נעצר כשבעה חודשים לאחר האירוע. בנוסף, בא כוח העורר טען לאפליית העורר, היות ומעורבים אחרים בפרשה, שפרטיהם ידועים למשיבה, לא נחקרו או נעצרו ולא ננקטו פעולות לאיתורם. כמו כן, נטען כי בפעולת המשיבה היה שיהוי, הואיל וזהות העורר הייתה ידועה עוד בטרם ביצוע העסקאות. לעניין האישום השלישי, נטען כי העורר עצמו הגיע למשטרת רהט, כדי להתלונן על בני משפחה שרוצים לפגוע בו בשל סכסוך קרקעות. זאת, כעשרים ימים לאחר שיתר המעורבים בקשר נתפסו והוגש נגדם כתב אישום, ולכן אין לומר כי העורר ניסה להימלט מן הדין. העורר טוען כי הוא אף לא ניסה להימלט מן השוטרים שבאו לעצור אותו, אלא מכיוון שהשוטרים היו בלבוש אזרחי, טעה העורר לחשוב שאולי אלה בני משפחתו עימם הוא מסוכסך, ולאחר שהשוטרים הזדהו, הוא לא ניסה לברוח או להתנגד למעצר.

5. לאחר עיון בחומר הראיות, קבע בית המשפט כי קיימת תשתית ראייתית שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להוכחת האישום מעבר לספק סביר, וכי אין בטענות בא כוח העורר כדי להצביע על כרסום בראיות. הראיות מושתתות על שיחות רבות בין המעורבים, מהן עולה פעילות ענפה ושיטתית בתחום ייבוא הסמים והפצתם, כאשר העורר עצמו נשמע משוחח פעמים רבות עם סוחרי סמים ירדניים ומתאם איתם העברת סמים לארץ, כמו גם שיחות תיאום עם מוראד, שהוא גורם מרכזי בפרשה. נקבע כי העורר עצמו קשר עצמו לאירוע במספר שיחות. בית המשפט סקר כמה מן השיחות החשובות וקבע כי בניגוד לטענות בא כוח העורר, לא מדובר בשיחות תמימות וכי המושגים "כבשים" ו-"נאקות" אכן שימשו כמילות קוד לסמים. לעניין הספקות שהעלה בא כוח העורר לגבי טביעת הקול (זיהוי קולו של העורר בשיחות), נקבע כי כדי לבסס ראיות לכאורה בשלב זה, די בזיהוי שנעשה על ידי יחידת ההאזנות, כפי שפורט בדוחות המשטרה. בית המשפט ציין כי המדיניות השיפוטית נוקטת גם בשלב המעצרים יד קשה נגד העוסקים בסחר בסמים, נוכח המסוכנות הסטטוטורית והחשש להישנות עבירה. בית המשפט נתן דעתו לעובדה כי לעורר אין עבר פלילי וכי ביתו שנולדה עם מום בלב מאושפזת בטיפול נמרץ, אך קבע כי אין בנסיבות העניין כדי להובילו למסקנה כי די בחלופת מעצר כדי לאיין את המסוכנות הנשקפת מן העורר. מסוכנות זו נשקפת מעצם המעורבות הלכאורית בעבירות נשוא כתב האישום, המקימות חזקת מסוכנות. בית המשפט קבע גם כי קיים חשש להימלטות מהדין. על כן, קבע בית המשפט כי לא ניתן להשיג את מטרת המעצר באמצעות חלופת מעצר והורה על מעצר העורר עד תום ההליכים.

טענות העורר

6. בא כוח העורר טוען כי בתיק החקירה אין כל ראייה ישירה כנגד העורר, כגון עדות המפלילה אותו או סם כלשהו שנתפס מקושר אליו, זולת מספר לא גדול של שיחות טלפון, בהם שוחח העורר עם אחרים שחלקם הוגדרו כמעורבים בעסקת הסם. לפיכך, נטען כי קביעתו של בית המשפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה הינה שגויה. העורר האזין לשיחות הטלפון בעת חקירתו וטוען כי לא הוא הדובר בשיחות אלה. נטען כי בית המשפט קמא טעה כאשר נמנע ממתן משקל לעובדה שאחרים מלבד העורר עשו שימוש במכשיר הטלפון הנייד, ממנו הוצאו השיחות המיוחסות לעורר, שכן המכשיר היה בשימוש משפחתי. לטענת בא כוח העורר, ההימנעות מביצוע הליך מסודר לזיהוי קולות, כגון מסדר זיהוי קולות או בדיקת מעבדה לזיהוי קולות, מקימה חסר ראייתי אשר צריך לעמוד לזכות העורר. מבלי לזנוח את הטענה כי העורר אינו הדובר בשיחות, טוען בא כוחו כי בכל מקרה, אין שיחות הטלפון מאפשרות לקבוע מעורבות ישירה בעסקת הסם, וכי לכל היותר הן מעוררות חשד, או מצביעות על ידיעה כלשהי, אך אין בהן כל ראייה קונקרטית כי העורר נטל חלק פעיל בביצוע העסקה. זאת ועוד, נטען כי היה מקום לאבחן בין העורר לבין האחרים בפרשה, שחלקם נתפסו עם הסם המסוכן וחלקם הוקלטו בעשרות ואף במאות רבות של שיחות טלפון בעלות תוכן קונקרטי המצביע על מעורבות פעילה בעסקה. לעומתם, העורר הוקלט במספר קטן של שיחות, חלקן בוודאות לא בוצעו על ידו, מרביתן לאחר ביצוע העסקה ואינן בעלות תוכן קונקרטי המצביע על מעורבות פעילה בעסקה. בא כוח העורר טוען גם כי העורר הופלה לרעה לעומת אחרים, כולל מוראד שנטל חלק מרכזי בפרשה, שכן לגבי אלו החליט בית המשפט קמא (במותב אחר) על בחינת חלופת מעצר והפנייתם לתסקיר מעצר ואילו לגבי העורר, שהראיות לגביו קלושות, הוחלט שלא לבחון חלופת מעצר כלל. משכך, נטען כי יש להורות על בדיקת חלופות מעצר גם לעורר. יצוין כי מאחר שהתקבלו תסקירים שליליים, בית המשפט דחה את האפשרות של חלופת מעצר גם לגבי הנאשמים האחרים בפרשה (ראו החלטות בית המשפט קמא ב-ב"ש 22003/08, מיום 27.1.2009 ומיום 29.1.2009). בנוסף, נטען כי התיק עתיד להתנהל לאורך תקופה שאינה קצרה, בהיותו תיק עב כרס המכיל חומר חקירה רב ונוכח הטענות בנוגע לחיסיון ולהאזנות הסתר שבוצעו בנוגע לעורר. לפיכך, נטען כי מעצר העורר עד תום ההליכים בלא בירור אשמתו, עלול להוות ענישה בטרם משפט. העורר מבקש כי בירור האשמה ייעשה כשהוא שוהה בחלופת מעצר. נטען כי בידי העורר חלופת מעצר ראויה המורכבת משישה ערבים, ארבעה מתוכם בוגרי שירות צבאי מלא וחלקם משרתים במילואים או עובדים בחברות אבטחה, ושניים אחרים מנכבדי העדה. לעניין החשש להימלטות מפני הדין, נטען כי העורר הגיש תלונה למשטרה בזמן בו היה מבוקש על ידה, וכי העורר הצביע על הסיבות להיעדרותו מן הבית לאחר הגשת התלונה, בשל החשש כי בני משפחתו יפגעו בו במסגרת סכסוך משפחתי אלים, ולכן לטענתו לא היה מקום לקבוע כי ישנו חשש להימלטות העורר מפני הדין. מבחינת הנסיבות האישיות של העורר, צויין בערר כי ביתו סובלת ממחלת לב קשה וכי העורר הוא צעיר בן המגזר הבדואי, נטול כל עבר פלילי, המנהל חיים נורמטיביים מזה שנים ועובד למחייתו.

לאור האמור, העורר מבקש כי בית המשפט יורה על שחרורו לחלופת מעצר ולחילופין יורה על הזמנת תסקיר מעצר לשם בחינת חלופת מעצר אפשרית.

הכרעה ודיון

7. לא ראיתי מקום לקבל ערר זה. אני תמימת דעים עם בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה במשקל מספיק לשלב זה של ההליכים. בית המשפט המחוזי פירט בהרחבה אמרות שונות שעלו בהאזנות הסתר. הן בשים לב לחוות דעת המומחה שהוגשה לבית המשפט והן בלעדיה, נראה בנסיבות העניין כי מדובר בקודים בנושאי סמים (ראו והשוו: ע"פ 58/91 אלמצרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.9.93)). הדברים נלמדים לא רק מן השיחות עצמן אלא גם מן ההקשר הכולל של האירועים. בשלב זה של הדברים, אין לקבל את הטענה כי לגבי רוב השיחות אין המדובר בעורר, אף שהעורר מסכים כי הוא השתמש לעיתים במכשיר הטלפון הנייד בו מדובר, וזאת לאור מזכריו של המשקלט איתן שושן והמסמכים המצורפים אליהם שהם ראייה מספקת, אף אם ייתכן וניתן להשיג ראיה טובה יותר.

8. כמו בית המשפט המחוזי, גם אנוכי אינני רואה טעם בקבלת תסקיר מעצר. מדובר בעבירות חמורות, חובקות ארצות, אשר העונש הצפוי בגינן במקרה של הרשעה הוא חמור. לא נראה לי כי ניתן בכגון דא לאיין את סכנת ההימלטות באמצעות חלופת מעצר כלשהי. הניסיונות שנעשו לאתר את העורר ללא הצלחה משך תקופה ארוכה תומכים לכאורה בחשש האמור, אך גם בלא זיקה לניסיונות אלה, החשש להימלטות העורר מפני הדין הוא חשש כבד לדעתי.

9. הערר נדחה.

ניתנה היום, ד' אייר, תשס"ט (28.4.2009).


מעורבים
תובע: עיד אלעביאת
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: