ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין דוויחי אבו ראשד נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ח' מלצר

המערער:

דוויחי אבו ראשד

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, מיום 16.7.07, ב-ת"פ 8260/03, שניתן על ידי כבוד השופטת ח' סלוטקי

תאריך הישיבה:

ג' באייר התשס"ט

(27.4.09)

בשם המערער:

עו"ד יעקב חודורוב

בשם המשיבה:

עו"ד דותן רוסו

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1. בתאריך 19.6.03 היה המערער מעורב בתאונת דרכים, שכתוצאה ממנה נגרם מותם של שניים ולפציעה של אחרים. בעקבות כך הועמד המערער לדין, ובתום שמיעתן של ראיות הצדדים, הרשיעו בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעבירת הריגה לפי סעיף 298 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בהמשך, נדון המערער ל-36 חודשי מאסר, 18 חודשים מאסר על-תנאי שלא ישוב ויעבור עבירת הריגה, 12 חודשים מאסר על-תנאי בעבירה של נהיגה בזמן פסילה, והוא נפסל בפועל מלהחזיק ברישיון נהיגה במשך 8 שנים שתחילתן ביום שחרורו מן הכלא.

המערער סבור כי הרשעתו שגויה, והוא עותר כי נתערב בה. לחלופין, מבקש הוא כי נקל בעונשו.

2. התאונה התרחשה בשעה 16:00 לערך בצומת להבים שבדרום. על פי לשון כתב-האישום, נהג המערער במשאית והיה בדרכו מכיוון תל-אביב לבאר-שבע. אותה עת החל בתנועה רכב מסוג טויוטה (להלן: הטויוטה) שבא מכיוון רהט והתכוון לפנות שמאלה בדרכו לקרית-גת. נטען, כי רכב זה נכנס לצומת באור ירוק, בעוד שבכיוון נסיעת המערער דלק אור אדום. חרף זאת, המשיך המערער בנסיעה שוטפת, נכנס אף הוא לצומת, פגע בטויוטה ודחף אותה לכיוון הנתיב באר-שבע תל-אביב שם התנגשה בשני רכבים אחרים.

3. בפתח משפטו אישר המערער את מעורבותו בתאונה, ואת קיומו של קשר סיבתי בינה למותם של שני הנוסעים ופציעתם של אחרים. עם זאת, הוא טען כי נכנס לצומת באור ירוק, וגרסה זו לא קנתה אחיזה בליבו של השופט המלומד של בית-משפט קמא. על כך מלין המערער בפנינו, אולם לאחר שעיינו בראיות שוכנענו כי התוצאה אליה הגיעה הערכאה הדיונית היתה בלתי נמנעת. להלן נבהיר את דברינו:

א) נהג הטויוטה, איפהיד אבוקיעאן העיד (ראו עמ' 27 לפרוטוקול הדיון), כי בהגיעו לצומת מכיוון רהט דלק אור אדום ברמזור שהיה מוצב בכיוון נסיעתו, ועל כן המתין בעצירה מוחלטת להופעת האור הירוק, כשלצידו מימין ממתינה משאית (לא זו של המערער). את המשך האירועים תאר העד כך: "לאחר שהתחלף הרמזור מאדום לירוק, הסתכלתי בצומת לא היה שום רכב, התחלתי בנסיעה. כשהגעתי לתוך הצומת, מצד שמאל שלי, הבחנתי במשאית, שהיתה בנתיב הימני ביותר ... הבחנתי במשאית שלא עוצרת ... נהג המשאית לא עצר ברמזור שלו. אני רציתי לברוח ולשנות את הנתיב שלי, רציתי לברוח לכיוון להבים כדי למנוע תאונה ולא הצלחתי. המשאית פגעה ברכב שלי ... אני הייתי בתוך הצומת כשהבנתי שהמשאית נכנסת לצומת".

ב) אבוקיעאן, נהג הטויוטה, שהפנה את חצי האשם לתאונה לכיוון המערער, הוא מטבע הדבר עד בעל עניין בתוצאת המשפט, ועל כן נכון היה לנהוג בשאלת מהימנותו בזהירות. עם זאת, בחינתן של הראיות האחרות מלמדת, כי גרסתו נתמכת בעדותם של עדי ראיה שנקלעו לזירה. ענת חזן, היא נהגת המשאית שעמדה מימין לטויוטה בהמתנה להתחלפות האור ברמזור. עדה זו טענה בהודעה שנרשמה מפיה ביום 23.6.03: "אני לא זוכרת מה היה ברמזור כשהם התחילו בנסיעה" (ראו ת/26). ברם, מפיה של עדה זו נרשמה ביום המחרת הודעה נוספת (ת/27), בה תיארה את אשר התרחש עובר לתאונה: "עמדתי בצומת כי היה לנו אור אדום ברמזור, הסתכלתי שמאלה על הרכב הלבן [הטויוטה] ויושבי הרכב גם הסתכלו עלי ואז החזרתי מבט לחזית ואז ראיתי אור ירוק ברמזור. שילבתי להילוך ראשון כאשר הרכב שעמד משמאלי התחיל לנסוע קדימה ... ואז הגיעה הרכב הפוגע המשאית מצד שמאל והתנגש ברכב הלבן ... אני עמדתי בערך חצי דקה מרגע שהיה לי אדום ועד שקיבלתי ירוק, כל הזמן הזה של ההמתנה הרכב הלבן היה משמאלי". ענת חזן נשאלה על ידי החוקר לפשר הפער שבין גרסאותיה בהודעות ת/26 ו-ת/27 באשר למצב האור ברמזור שעה שהחלה הטויוטה בנסיעה, והיא הסבירה (ראו עמ' 3 של ההודעה): "רציתי להימנע מסיטואציה של להיות עדה", ואת החלטתה למסור הודעה נוספת נימקה בלשון זו: "צו המצפון הציק לי". על גרסה דומה חזרה חזן במהלך חקירתה הנגדית בבית-המשפט (ראו עמ' 61), לאמור: "כאשר אני הגעתי לצומת היה אדום ברמזור, ועצרתי, שמתי לי דיסק וכאשר אני הרמתי את הראש לאחר שהחלפתי דיסק היה מצב שכבר היה ירוק והרכב הלבן הטויוטה נכנס לצומת".

ג) עזרא אלטורי נסע כטרמפיסט ברכב שבא מבאר-שבע ועמד לפנות בצומת שמאלה לכיוון רהט. העד ישב במושב הקדמי, ולענייננו חשוב שהוא ראה את הטויוטה של אבוקיעאן ממתינה בעצירה מוחלטת לפני הצומת קודם שהחלה בנסיעה.

ד) גם העד מוחמד אבוענזה הגיע עם רכבו מרהט, ועובר לתאונה המתין לאור הירוק כשהוא בעצירה מוחלטת, מאחורי רכב הטויוטה של אבוקיעאן. וכך תיאר העד את אשר ראו עיניו (ראו עמ' 24 לפרוטוקול): "כשאני הגעתי לרמזור, היה אור ירוק שהתחלף לאדום, ולכן עצרתי. לא הספקנו לעבור, כי הרמזור התחלף ולכן עצרנו. אני ורכב הטויוטה היינו אחד אחרי השני. כשהתחלף לנו הרמזור לאור ירוק, רכב הטויוטה שלפני, התחיל לנסוע, וגם אני התחלתי לנסוע. גם אם יש אור ירוק ברמזור, אני מסתכל ימינה ושמאלה והסתכלתי שמאלה וראיתי את המשאית שבאה מכיוון תל-אביב לכיוון באר-שבע. המשאית היתה קרובה לרמזור שלנו ... כשרכב הטויוטה שלפני החל לנסוע, הרמזור היה ירוק".

4. בית-המשפט המחוזי, מכוח סמכותו לפי סעיף 53 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971, נתן אמון בעדותם של איפהיד אבוקיעאן, ענת חזן, עזרא אלטורי ומוחמד אבו ענזה. לא מצאנו כי הוכחה בפנינו עילה להתערב בממצא זה. אדרבא, על פני הדברים נראה כי לחזן ואבו ענזה לא היה מניע לתמוך בגרסה זו אחרת, ועל כן נכון היה לייחס לעדותם משקל מלא בכל הנוגע לאור שדלק ברמזור בעת שהטויוטה נכנסה לצומת. השאלה הנוספת היא, כמובן, אם יתכן שעקב תקלה כלשהי במערכת הרמזורים דלק אור ירוק גם בכיוון נסיעת המערער. על כך באה עדות מפיו של יוסי שמושקוביץ', המשמש מנהל התפעול בחברה המופקדת על ההפעלה והאחזקה של הרמזורים, שמסר כי הרמזור היה תקין (ראו ת/1, ועמ' 4 לפרוטוקול הדיון), ועל פי תכנית ההפעלה ככל שהיתה מתרחשת תקלה מסוג זה, הרמזור היה מהבהב צהוב. במהלך עדותו של רפ"ק אנטולי מדניקוב, מהנדס תנועה באגף תנועה מחוז דרום, ביחס לתוכנית הרמזורים, הוא נסמך על המוצג ת/24, אולם במהלך עדותו התברר כי הוא עצמו לא בדק אם אותה תוכנית היתה בתוקף ביום התאונה. לצורך השלמת החסר ביקשה התביעה לזמן עד נוסף מטעמה - ציון רחמני. לכך התנגד בא-כוח המערער, אולם בית-המשפט החליט להתיר את הצרוף, והעד אישר כי ת/24 שיקפה את תוכנית ההפעלה של הרמזורים ביום התאונה. מטעמים השמורים עמו, ואף שניתנה לו הזדמנות להיערך לכך, החליט בא-כוח המערער להימנע מחקירתו הנגדית של רחמני.

5. העולה מהאמור הוא, שלא זו בלבד שמכונית הטויוטה של אבוקיעאן נכנסה לצומת באור ירוק, אלא שמתוך עדויותיהם של המומחים לדבר שוב אין ספק כי לא יתכן שאור ירוק דלק גם בכיוון נסיעת משאיתו של המערער. המסקנה הנוספת המתבקשת, היא כי מסיבה כלשהי נכנס המערער לצומת כאשר בכיוון נסיעתו דלק אור אדום ברמזור, ומי שנוהג כך חזקה עליו כי ידע שהסכנה אותה יצר עלולה לגרום לתאונה ולתוצאה קטלנית, כפי שלמרבה הדאבה התרחש בפועל. מכאן דעתנו כי לא נפל פגם בהרשעת המערער, וכך היא דעתנו גם באשר לעונש. המערער חטא ברשלנות מופלגת בחומרתה, שכתוצאה ממנה קיפחו שני נוסעים תמימים את חייהם, ואחרים נושאים וישאו את צלקות פציעתם כאשר טראומת התאונה שהיו קורבנותיה תוסיף ללוותם עוד זמן רב. בנסיבות אלו לא מצאנו בעונש שהושת על המערער חומרה כלשהי, ומכאן החלטתנו לדחות את הערעור על שני חלקיו.

ניתן היום, ג' באייר התשס"ט (27.4.09).


מעורבים
תובע: דוויחי אבו ראשד
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: