ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נגד פרידה ישראלוביץ, עו"ד :

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט י' דנציגר

המערער בעל"ע 7427/07:

המערערת בעל"ע 8297/07:

הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין

פרידה ישראלוביץ, עו"ד

נ ג ד

המשיבה בעל"ע 7427/07:

המשיב בעל"ע 8297/07:

פרידה ישראלוביץ, עו"ד

הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין

ערעורים על פסק דינו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, בד"א 6/06, מיום 16.8.07.

תאריך הישיבה:

כ"ו בניסן התשס"ט

(20.04.09)

בשם המערער:

עו"ד ויצמן עמוס

בשם המשיבה:

בעצמה

פסק-דין

השופט א' א' לוי:

1. בקובלנה שהוגשה לבית הדין המשמעתי המחוזי של לשכת עורכי הדין בתל-אביב-יפו (בד"מ 42/03) נטען, כי בשנת 2001 שכר לואיס לראה, שעסק בגביית חובות, את שירותיה של המערערת, עו"ד פרידה ישראלוביץ. המתלונן, שהיה אחד מלקוחותיו של לראה, ביקש לגבות חוב של עמותה לו ערב אחד - גבריאל מוקד. לצורך הטלתו של עיקול זמני נגד מוקד נדרש המתלונן להפקיד סכום של 5000 ש"ח. ברבות הימים ניתן נגד מוקד פסק-דין, אולם הפיקדון שהפקיד המתלונן לא הוחזר לו, וגם פניותיו למערערת, שכלל לא שכר את שרותיה, לקבל פרטים על הליכי הגבייה, לא זכו למענה. גם התערבותה של עורכת דין שייצגה את המתלונן לא הועילה, ועל כן הוגשה קובלנה לערכאה הדיונית, תוך שהמשיב, הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין, מייחס למערערת עבירות על כללי האתיקה: הפרת חובת נאמנות ומסירות ללקוח; עיכוב ושליחת יד בכספי פיקדונות; התנהגות בלתי חברית כלפי חבר למקצוע; איסור מתן שירותים משפטיים במקרים מיוחדים; פגיעה בכבוד המקצוע; והתנהגות שאינה הולמת את מקצוע עריכת הדין.

2. במהלך הדיון בקובלנה לא הצליחה המערערת להסביר את מחדליה, ולמעשה (בלשון בית הדין המחוזי) היא "נמנעה מלהשיב עניינית לטענות אשר הועלו כלפיה במסגרת הקובלנה. כמו כן, נמנעה ממתן כל גרסה עובדתית שהיא אשר יש בה כדי להוות מענה" (עמ' 2 של הכרעת הדין). זאת ועוד, במהלך הדיון התחייבה המערערת למסור למתלונן את פרטיו של התיק שלטענתה פתחה בעניין החוב, אולם למרות דחיות חוזרות היא לא מילאה גם התחייבות זו. נוכח האמור, נדחתה גרסת המערערת לפיה הסכום של 5000 ש"ח הופקד בידיה לצורך "הוצאות", וכאן המקום להדגיש כי הסכום שהופקד עלה על ההוצאות בפועל. יתרה מכך, בדיעבד התברר כי המערערת גבתה כספים מהחייב (לפחות 24,100 ש"ח) אותם לא העבירה למתלונן. לאור ממצאים אלה הורשעה המערערת בעבירות שיוחסו לה, ובהמשך נדונה להשעיה לצמיתות מחברותה בלשכת עורכי הדין, והיא חויבה לשאת בהוצאות המתלונן.

3. את השגותיה כנגד פסק-הדין הביאה המערערת בפני בית הדין המשמעתי הארצי (בד"א 6/06), אולם הערעור כנגד ההרשעה נדחה. נקבע, כי המערערת לא היתה רשאית לעכב תחת ידיה את כספיו של המתלונן, אותם היא למעשה חילטה ללא זכות שבדין. כמו כן, נקבע כי לא הוכח קיומו של הסכם שכר טרחה בין המתלונן למערערת, ומכל מקום, המעט שהמערערת היתה חייבת בו הוא מסירת מידע על הליכי הגבייה, וגם מכך נמנעה. בית הדין הארצי לא מצא ממש אף בהשגותיה של המערערת כנגד דרך ניהולו של ההליך בעניינה בבית הדין המשמעתי המחוזי.

אף שההרשעה נותרה על כנה, החליט בית הדין הארצי להקל בעונש. ההשעיה בפועל הועמדה על שלוש שנים, וכן נקבע כי תעמוד נגד המערערת השעיה לצמיתות על-תנאי בה תשא אם תשוב ותעבור עבירה מסוג אלו בהן הורשעה. אחד הדיינים סבר כי נכון להסתפק בהשעיה על-תנאי בת 10 שנים.

4. כנגד פסק-דינו של בית הדין הארצי הוגשו שני ערעורים, באחד (על"ע 8297/07) מבקשת המערערת לבטל את הרשעתה, ולחלופין, להקל בעונשה. מנגד, עותר הוועד המחוזי בעל"ע 7427/07 להשיב את ההשעיה לצמיתות על כנה.

המערערת מלינה על דרך התנהלותו של בית הדין הארצי, על התנהלות הקובל (הוועד המחוזי), ועל כך שלא נערך דיון של ממש בנימוקי הערעור. כמו כן, היא מלינה על עדותם של המתלונן (לגרסתה, הוא הונחה והודרך שלא כדין על ידי בא-כוח המשיב), ועל האמון שניתן בעדותם של עוה"ד נאוה חן ושאול סודאי.

5. לאחר שבחנו וחזרנו ובחנו את הטענות הצדדים, הגענו לכלל דעה כי ערעורה של המערערת בדין יסודו, ולכך נקדים מספר מלים להבהרה.

מעיון בפרוטוקול הדיון שהתקיים בפני בית הדין המשמעתי המחוזי ביום 24.5.04 עולה, כי באותה ישיבה התקיימה חקירתו הראשית של המתלונן, והדיון נדחה לבקשת המערערת מאחר וטענה כי בריאותה לקויה וכי היא לא ערוכה לחקירה הנגדית. בא-כוח הקובל התנגד לדחייה, אולם בית הדין הנכבד החליט להיעתר לה, וכך ניסח את הדברים:

"לאור השעה המאוחרת החלטנו לדחות את המשך שמיעת העדים ליום 8.6.04 שעה 19:30. במועד זה ישלים בא כוח הקובל את עדיו ותהיה חקירה נגדית של המתלונן ושל העדים הנוספים. אנחנו מבקשים להבהיר: החלטתנו זו ניתנה בנסיבות שבהן הדיון התמשך עד לשעה מאוחרת זאת, אולם כבר מראש אנחנו מודיעים כי החקירות תתבצענה במועד שנקבע וללא שום דחיות נוספות..." (ההדגשה הוספה).

יומיים בלבד לפני המועד אותו קבע בית הדין הגישה המערערת בקשה לדחיית הדיון, וזו סורבה. חרף זאת, לא התייצבה המערערת לדיון, ובית הדין החליט לשמוע את העדים שהתייצבו (המתלונן, עו"ד נאוה חן ועו"ד שאול סודאי) בהעדרה. בהמשך, החל בא-כוח הקובל להשמיע את סיכומיו, ובעקבות שאלות הבהרה שהוצגו לו הורה בית הדין על הגשת סיכומים בכתב. המערערת, שכאמור לא נכחה בדיון, הונחתה אף היא לסכם בכתב, ולצרף לסיכומים, בין היתר, את מספר תיק ההוצאה לפועל שנפתח בעניינו של המתלונן ודו"ח כספי על היקף הגבייה.

6. המערערת טענה בפנינו כי זכותה לקיומו של הליך הוגן קופחה, הואיל ונמנע ממנה לנהל את פרשת ההגנה. לעניין זה השיב עו"ד וייצמן, כי בהחלטה מיום 24.5.04 הבהיר בית הדין כי במועד הנדחה יישמעו כל עדיהם של הצדדים, ומשבחרה המערערת שלא להתייצב, היא בבחינת מי שמחל על זכותו לנהל פרשת הגנה.

פרשנות זו של החלטת בית הדין אינה מקובלת עלינו. מאותה החלטה, גם אם ניסוחה אינו בהיר דיו, משתמע בבירור כי המועד הנדחה נועד לשמיעת עדויותיהם של עדי הקובל בלבד, ובלשון המקור: "במועד זה ישלים בא כוח הקובל את עדיו ותהיה חקירה נגדית של המתלונן ושל העדים הנוספים". עינינו הרואות, נאמר "עדי הקובל" בעוד שלעדי ההגנה כלל לא היתה התייחסות. אפשר שכוונתו של בית הדין הנכבד היתה שונה, אולם מקום שמתעורר ספק, וכך הוא המצב בעניינה של המערערת, נראה כי אין מנוס מן המסקנה שנפל פגם מהותי בהליכים אשר קוימו בפני בית הדין המשמעתי המחוזי, מאחר ונשללה מהמערערת הזכות להביא את עדיה קודם לסיכומים.

בנסיבות אלו שוב אין מנוס מקבלת הערעור, וביטול הרשעתה של המערערת. הדיון יוחזר אפוא לבית הדין המשמעתי המחוזי, המתבקש להמשיך בו מפרשת ההגנה. בעקבות כך ישוב בית הדין ויכריע בקובלנה שבפניו.

ניתן היום, ג' באייר התשס"ט (27.04.09).


מעורבים
תובע: הועד המחוזי של לשכת עורכי הדין
נתבע:
שופט :
עורכי דין: