ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבישי יגאלי נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט א' א' לוי

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' דנציגר

המערער:

אבישי יגאלי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בת"א-יפו מיום 15.6.06 בת"פ 40110/05 שניתן על ידי כבוד השופט צ' גורפינקל

תאריך הישיבה:

י"ח בטבת תשס"ט

(14.1.09)

בשם המערער:

עו"ד ש' נודל

בשם המשיבה:

עו"ד א' וסטרמן

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על הכרעת הדין מיום 9.5.2006 ועל גזר הדין מיום 15.6.2006 של בית משפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופט צ' גורפינקל) בת.פ. 40110/05, אשר זיכה את המערער מהאישום השני, אך הרשיעו בשני האישומים הנותרים שיוחסו לו בכתב האישום. המערער הורשע בקשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ובייבוא סם מסוכן – עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן בהתאמה – חוק העונשין ופקודת הסמים המסוכנים). על המערער הושתו עונשי מאסר בפועל לריצוי חופף כך שבסך הכל ירצה תקופה בת עשר שנים החל מיום מעצרו, וכן מאסר על תנאי שלא יעבור תוך שלוש שנים עבירה בניגוד לפקודת הסמים המסוכנים.

העובדות לפי כתב האישום

1. ראובן עמית הינו אזרח ישראלי (להלן – ראובן). בתקופה הרלוונטית לאירועים נשוא כתב האישום ריצה ראובן עונש מאסר בכלא הברזילאי, בין השאר בגין עבירות סמים. עובר ליום 7.8.2003 קשר המערער קשר עם ראובן לייבא סמים לישראל.

2. לפי האישום הראשון, עובר ליום 7.8.2003, שלח ראובן לכתובת מגוריה של אורית בכר (להלן – אורית) חבילה המכילה מוצרי קוסמטיקה וכן צעצועים שבתוכם הוטמן סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 140.24 גרם. סוכם בין המערער ובין ראובן כי המערער יקבל לידיו את הסמים בישראל מאורית. ביום 10.8.2003 בשעה 13:00 או בסמוך לכך הגיע שוטר המחופש לשליח דואר לביתה של אורית ומסר לה את החבילה. בסמוך לאחר קבלת החבילה התקשר ראובן לאורית. אורית אישרה בשיחת הטלפון עם ראובן את דבר קבלת החבילה וראובן הודיע לאורית כי המערער יגיע לביתה לאסוף את החבילה. ביום 11.8.2003 בשעה 12:50 או בסמוך לכך, הגיע המערער לביתה של אורית וקיבל מידיה את החבילה. במעשים אלו קשר המערער קשר עם ראובן לייבא סם מסוכן לישראל וביצע עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין – קשירת קשר לביצוע פשע. כמו כן, במעשים אלו ראובן והמערער ייבאו בצוותא חדא סם מסוכן ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים – ייבוא סם מסוכן.

3. לפי האישום השלישי, ברונו גאויה הינו אזרח ברזילאי אשר התגורר עד ליום 8.4.2005 או בסמוך לכך בברזיל (להלן – ברונו). עובר ליום 8.4.2005 קשר ראובן קשר עם ברונו לייבא סמים לישראל ובתמורה להעברת הסמים לישראל אמור היה ברונו לקבל סך של 5,000 ריאל. ביום 8.4.2005 בשעה 01:45 או בסמוך לכך בהגיעו לנמל התעופה בן גוריון נתפס ברונו כשברשותו סם מסוכן מסוג קוקאין במשקל של 738.1495 גרם אותו החביא בנעליו ותחתוניו. בהמשך הגיע ברונו כשהוא מלווה בשוטרים למלון מיאמי שבתל-אביב שבו הזמין המערער עבור ברונו חדר מבעוד מועד. בשעה 14:30 או בסמוך לכך באותו היום הגיע המערער למלון ודפק על דלת החדר בו שהה ברונו, אולם השוטרים הורו לברונו שלא לפתוח את דלת החדר על מנת שלא להיחשף בפני המערער. ביום 9.4.2005 בשעה 21:00 או בסמוך לכך הגיע המערער פעם נוספת למלון כשהוא מצויד בגיטרת צעצוע ונכנס לחדר, שם מסר לידיו ברונו שקיות המכילות את הסם והמערער הטמין את הסם בגיטרה. במעשים אלו קשר הנאשם קשר עם ראובן לייבא סם מסוכן לישראל, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין – קשירת קשר לביצוע פשע. כמו כן, במעשים אלו ייבא המערער בצוותא חדא עם ראובן וברונו סם מסוכן ללא היתר כדין, עבירה לפי סעיפים 13 ו- 19א לפקודת הסמים המסוכנים – ייבוא סם מסוכן.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

האישום הראשון

4. אין מחלוקת בין הצדדים כי המערער היה בקשר עם ראובן בעת שהאחרון שהה במעצר בברזיל. כמו כן, המשיבה הוכיחה כי התבצעו העברות כספים על ידי המערער לראובן בתקופה הרלוונטית. המשיבה טענה כי הכספים היו תמורה בעבור הסמים שנשלחו למערער על ידי ראובן. לעומת זאת, טען המערער כי הכספים הם כספי תרומה שאסף בעבור ראובן על מנת שיוכל האחרון לממן את ההליכים המשפטיים המתנהלים בעניינו בברזיל. כמו כן, טען המערער כי לא ידע שהחבילה שאסף מאורית מכילה סמים אלא סבר שמדובר בצעצועים היות שראובן ביקש ממנו להעביר צעצועים ששלח מברזיל לבנו בישראל.

5. בית המשפט המחוזי קבע כי באשר לאישום זה אין בידי המשיבה ראיות ישירות הקושרות את המערער לעבירה המיוחסת לו, כי אם אסופה של ראיות נסיבתיות. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי צפייה כוללת בתמונה על כל פרטיה מובילה למסקנה כי המערער ידע כי החבילה אותה הוא מתבקש להעביר אינה מכילה צעצועים אלא מדובר בסמים.

6. כך, קבע בית המשפט המחוזי כי המערער לא הצליח להסביר מדוע העביר כספים לאסיר בכלא הברזילאי וכי לא הוכחה גרסתו של המערער לפיה ראובן נזקק לכספים אלו שכן מצבו הכלכלי של ראובן, ששלח חבילות לישראל וביצע שיחות טלפון רבות, לא הצריך גיוס כספים למענו. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי המערער טען לכל אורך הדרך שהינו שרוי במצב כלכלי קשה עד אשר נאלץ למכור את רכבו כדי לשלם כספים לגרושתו. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי תמוה הדבר בעיניו שהמערער היה זקוק לכספי מכירת רכבו אך העבירם בסופו של דבר לרווחתו של ראובן. מכאן הסיק בית המשפט המחוזי כי מטרת העברת הכספים לא הייתה אלא תמורה בגין הסמים. למעלה מכך, קבע בית המשפט המחוזי כי בעוד שבחקירתו במשטרה טען המערער כי מקור הכספים שהעביר לראובן הוא מתרומות שגייס בכותל המערבי בירושלים ולא מאדם ספציפי או ממכירת רכבו, הרי שבבית המשפט שינה הוא את גרסתו באופן מחשיד וטען כי חלק מהכספים הגיע ממכירת רכבו. נוסף על כך, קבע בית המשפט המחוזי שהעברת הכספים האחרונה בסך של 1,650 דולר ארה"ב התבצעה שעה לפני שעתיד היה המערער לפגוש את אורית, פרט מחשיד שהשמיט המערער בעת חקירתו במשטרה.

7. למעלה מכך, קבע בית המשפט המחוזי כי שיחת הטלפון בין המערער לבין אורית בליל יום 10.8.2003, אותה יזם המערער ובמסגרתה הודיעה לו אורית כי קיבלה את החבילה, מחשידה מכמה היבטים. ראשית, אם מדובר בצעצועים מדוע הייתה דחיפות לקיים את שיחת הטלפון בשעת לילה. השיחה התקיימה בשעה בלתי סבירה ביחס לתוכנה הנטען על ידי המערער. שנית, המערער העיד בבית המשפט כי שינה והזיז פגישות כדי שיוכל לבוא לאורית בשעה שנקבעה. אין זו התנהגות של אדם המתנדב לסייע לזולת. כשאדם מסייע לזולת, הוא אינו נוהג לשנות תוכניותיו כך שיעמוד דום לסדר יומו של האחר, אלא אם מדובר במצב של חיים ומוות. בהמשך לשיחת הטלפון הנ"ל הגיע המערער לביתה של אורית בצהריי יום המחרת על מנת לאסוף את החבילה, כאשר בפגישה זו נטלה חלק שוטרת סמויה שהוצגה בפני המערער כחברתה של אורית. מדו"ח הפעולה של השוטרת הסמויה עולה כי לקראת סוף הפגישה אורית הרימה את החבילה ומסרה אותה למערער כאשר עד הזמן הזה איש לא נגע בחבילה.

8. עוד קבע בית משפט המחוזי כי המערער סרב לשתף פעולה עם המשטרה ורק לאחר מאמצי שכנוע נענה לבקשת המשטרה לקיים שיחות דיבוב עם חוליות אחרות בשרשרת הקשר, אותן הקליטה המשטרה. באחת משיחות הטלפון הנ"ל בין המערער לבין ניר מיטל, אומנם לא צוינה המילה "סמים" באופן מפורש אך בית המשפט קבע כממצא עובדתי כי היה בשיחה רובד סמוי שבמהלכו נעשה שימוש במילות קוד האופייניות בעבירות כגון דא.

9. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי מצבורן של הראיות הנסיבתיות הינו איתן ומראה שהמערער ידע כי התבקש להעביר סמים ולא צעצועים.


האישום השלישי

10. המערער לא הכחיש כי הגיע למלון בו שהה ברונו בתל-אביב ביום 9.4.2005 וכי יצא מחדר המלון כשברשותו גיטרת צעצוע אותה הביא ובתוכה סמים מוטמנים מסוג קוקאין. אולם לגרסתו, לא ידע כי תוכן השקיות שבגיטרה הינו סמים אלא סבר שמדובר ביהלומים. גדר המחלוקת בין הצדדים הייתה יסוד מודעותו של המערער כי השקיות שהוטמנו בגיטרה הכילו סמים.

11. המשיבה טענה כי המערער ידע שהשקיות אותן הטמין בגיטרה מכילות סמים היות שבעבר כבר הסתבך עם ראובן בעבירות סמים (האירועים נשוא האישום הראשון אשר אירעו כשנתיים לפני אירועי האישום השלישי) ומשעה שגם הפעם ראובן ביקש ממנו להעביר את החבילה הרי שאין מנוס מהמסקנה כי היה ברור למערער שמדובר בסמים. לעומת זאת, המערער טען שלעניין האישום השלישי אין שום נפקות לניסיון העבר שחווה עם ראובן היות שאת השקיות שהוטמנו בגיטרה העביר על פי בקשתו של אדם אחר שאינו מכיר את ראובן ואינו קשור אליו ולפחות כך סבר. בית המשפט המחוזי קבע כממצא עובדתי כי מהודעתו של המערער במשטרה עולה כי המערער ידע אודות קיומו של קשר בין ראובן לבין אותו אדם וידע כי הקשר ביניהם מתבסס על סחר בסמים. קרי, הייתה למערער ידיעה פוזיטיבית כי גם הפעם התבקש להעביר סמים ולא יהלומים. בית המשפט המחוזי קבע כי לאור הסתבכותו בעבר של המערער בעבירות סמים עם ראובן ומשידע אודות טיב הקשר בין אותו אדם לבין ראובן, הרי שלא יתכן כי המערער לא ידע שהשקיות שהוטמנו בגיטרה הכילו סמים.

12. למעלה מכך, בית משפט המחוזי קבע כי הסכום הגבוה שהמערער היה אמור לקבל עבור העברת תוכן השקיות שהוטמנו בגיטרה הצביע על כך שמדובר בפעילות פלילית ממשית של העברת סמים. בנוסף לכך, קבע בית המשפט המחוזי כי אדם תמים אשר כל רצונו וחפצו הוא לעזור לזולת מתרחק ונס על נפשו מפני אדם שגרם לו להסתבך בעבר בפרשיית סמים. משהמערער כבר הסתבך בעבירות סחר בסמים בשל קשריו עם ראובן ומשידע אודות טיב הקשר בין ראובן לבין אותו אדם שביקש ממנו להעביר את החבילה, הרי שהיה עליו להתרחק מהם, אולם הוא בחר להעביר את החבילה.

13. עוד הוסיף בית המשפט המחוזי כי אחת הראיות שביססו את התשתית הראייתית להרשעתו של המערער בעבירות האישום השלישי הינה עדותו של ברונו, שנשפט והורשע לשלוש וחצי שנות מאסר בפרשה זו ללא שקיבל טובת הנאה כלשהי בגין שיתוף הפעולה עם רשויות אכיפת החוק. בית המשפט דחה את טענותיו של הסנגור בדבר סתירות פנימיות בעדותו של ברונו או כי שיקר באופן מגמתי. בית המשפט קבע כממצא מהימנות כי עדותו של ברונו הייתה רציפה וללא התחמקויות או "נפילות לשון". כן, נשען בית המשפט המחוזי על סרט וידיאו שהוקלט באופן סמוי על ידי המשטרה ואשר תיעד את פעילותם המשותפת של ברונו והמערער בעת ששהו יחדיו בחדר המלון, במסגרתו נראו השניים מטמינים את חבילת הסמים בתוך גיטרת הצעצוע, כאשר נמנעו באופן מחשיד לדבר ביניהם.

14. נוסף על כן, בית משפט המחוזי דחה את טענת הסנגור כי בשל פגמים, לכאורה, שנפלו בחקירת המשטרה יש לזכות את המערער. בית המשפט המחוזי קבע כי גם אם המשטרה לא מיצתה קווי חקירה נוספים שבאמצעותם ניתן היה להוכיח כי קיימות חוליות נוספות בשרשרת הקשר, הרי שאין זה מבטל את דבר היותו של המערער חוליה נפרדת ועצמאית במערך. למעלה מכך, הפגמים לכאורה שנפלו בחקירת המשטרה אינם יכולים לסייע למערער נוכח יתר הראיות שעומדות לחובתו ובמיוחד העובדה שבעת חקירת המשטרה המערער קישר בין שולחו לראובן וביטא ידיעה פוזיטיבית לפיה השולח כמו גם ראובן עוסקים בסחר בסמים.

15. לבסוף, קבע בית המשפט המחוזי כי עדותו של בעל המלון כמי שזיהה את המערער כאדם שהזמין ושילם עבור חדר המלון מבעוד מועד וכמי שהגיע למלון לא רק ביום המעצר אלא גם יום קודם לכן, אינה אמינה ולא ניתן לבסס עליה את הרשעתו של המערער. יחד עם זאת, העובדה כי המערער הוא זה שהזמין את חדר המלון ושילם בעבורו נתמכת בראיות חיצוניות ועצמאיות שאינן תלויות בדבר - חשבונית ושובר הזמנת חדר מלון שנתפסו תוך כדי חיפוש בביתו של המערער. למעלה מכך, בית המשפט המחוזי קבע כי הנסיבות בהן נמצאו המסמכים הנ"ל במגוריו של המערער מחשידות היות שהמערער ואביו לא רק שלא שיתפו פעולה עם המשטרה אלא נתנו מידע כוזב וניסו להרחיק את השוטרים מגילוי דבר התגוררותו של המערער ביחידת הדיור שבבית אביו, שם נמצאה הראיה. להגנתו טען המערער כי הוא לא ידע שמדובר בחשבונית והזמנת חדר מלון היות שאדם זר העביר לו את המסמכים הנ"ל במעטפה סגורה. בית המשפט דחה טענה זו משום שהמערער לא הצביע על זהותו של מוסר המעטפה או פרטי רכבו.

16. נוכח מצבור ראיות אלו כמו גם היעדר שיתוף פעולה מצד המערער ובשל נסיונו להרחיק את עצמו מהאירועים, כפי שאף נהג במסגרת העבירות נשוא האישום הראשון, שעה שקיימות ראיות חיצוניות אשר מאמתות ראיות אחרות העומדות נגדו ואף מסבכות אותו באירועים דנן, בית המשפט המחוזי הרשיעו בפרטי האישום השלישי.

גזר הדין

17. בית המשפט המחוזי התרשם מהמערער ומעדי האופי שהעידו לזכותו כי מדובר בדמות יוצאת דופן. המערער הוסמך לרבנות ואף סיים לימודי משפטים והחל בהתמחותו. כמו כן, הקדיש המערער מזמנו ומרצו למען פעילות ציבורית וסייע לנערים במצוקה להשתלב במוסדות חינוך ובכך הצילם מחיי פשע. יחד עם זאת, קבע בית המשפט המחוזי כי מדיניות הענישה בעבירות סחר בסמים הינה מחמירה ומבכרת את שיקול ההרתעה בשל הנזק שהן מסיבות לציבור. בית המשפט סבר כי המערער לא יכול ליהנות מהיקף העונש שהושת על ברונו (שלוש וחצי שנות מאסר), בראש ובראשונה בשל חוסר שיתוף הפעולה עם המשטרה ובחירתו שלא להודות במעשיו אלא לנהל משפט הוכחות מלא. למעלה מכך, חלקו של המערער בפרטי האישום השלישי גדול בהרבה מזה של ברונו ואף חמור מכך, הוא לא הפיק את הלקח מהעובדה "שניצל בעור שיניו" מהעמדה לדין בגין פרטי האישום הראשון כשנתיים קודם לכן. פחות משנתיים לאחר אירועי האישום הראשון הוא סיבך את עצמו בפרשה נשוא האישום השלישי ולא השכיל לנצל את ההזדמנות שהוענקה לו על ידי רשויות אכיפת החוק. הדבר מצביע על מעורבות פלילית של ממש ולא על התפתות חד פעמית.

18. בגין פרט האישום הראשון בו הורשע המערער נגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל. בגין פרט האישום השלישי נגזרו על המערער עשר שנות מאסר. בית המשפט המחוזי ציין כי היה מקום להורות על צבירת העונשים בגין שני פרטי האישום לאור הפרש הזמנים ביניהם, אך בשל נסיבותיו האישיות כמו גם פועלו הציבורי של המערער, החליט בית המשפט כי העונשים ירוצו באופן חופף. כמו כן, קבע בית המשפט כי לאור נסיבותיו ומצבו של המערער כמו גם תקופת המאסר הממושכת הצפויה לו הוא נמנע מהטלת קנס.

מכאן הערעור שלפנינו.


הערעור על הכרעת הדין

האישום הראשון

19. תחילה טוען המערער כי הראיות הנסיבתיות בעניינו אינן איתנות ולכל היותר מעלות חשד שאינו מספק לביסוס הרשעה. כך, טוען המערער כי כל קשריו עם ראובן נסובו סביב היותו של ראובן תלמידו של המערער שהינו רב הנותן שיעורים ואשר במהלך מעצרו של ראובן בברזיל העביר לו הדרכה רוחנית באמצעות שיחות טלפון. כן, טוען המערער כי הכספים שהעביר לראובן לא היוו תמורה לסמים אלא דובר על כספי תרומות כדי שראובן יוכל לממן את ייצוגו המשפטי בברזיל. למעלה מכך, טוען המערער כי העברת הכספים הראשונה בוצעה ביום 16.1.2003, שבעה חודשים עובר להגעת הסמים לישראל ולכן קיים ריחוק ואף ניתוק בין העברת הכספים לבין הסמים. מוסיף וטוען המערער כי אילו שמע בית המשפט המחוזי את עדויות האופי לזכותו טרם מתן הכרעת הדין או אז היה מבין כי אין כל חריג בהתנהגותו לפיה הוא יוצא מגדרו כדי לקיים מצווה ולסייע לזולת וזאת נוכח מחויבותו המוחלטת לפעול למען נזקקים. עוד טוען המערער כי חומר הראיות מעלה דווקא כי מעת מעצרו המערער שיתף פעולה עם המשטרה וביקש להוכיח כי אין לו כל קשר לסחר בסמים. נוסף על כך, טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בפרשנות שנתן לשיחה שהתנהלה בינו לבין ניר מיטל ולא היה בה כל רובד סמוי או שימוש במילות קוד. לבסוף, טוען המערער כי יתר המעורבים בפרטי האישום הראשון לא הועמדו לדין בשל תשתית ראייתית חסרה כפי שהייתה גם בעניינו של המערער ולכן לא היה מקום להרשיעו.

האישום השלישי

20. תחילה טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי התקיים בו יסוד המודעות היות שביסס את מסקנתו על פרשנות מוטעית של הודעותיו במשטרה. מוסיף וטוען המערער כי ממצאי המהימנות שקבע בית המשפט המחוזי לגבי עדותו של ברונו שגויים נוכח סתירות ושקרים שהתגלו בעדותו. עוד טוען המערער כי למרות שלא סיפק נתונים מזהים על האדם שהעביר לו את המעטפה הסגורה ובה שובר הזמנת החדר במלון והחשבונית, הרי שהתזה שלו אינה נופלת מהתזה של המשיבה ונוכח זאת יש לזכותו שכן נטל ההוכחה למעלה מכל ספק סביר מוטל על המשיבה ולא עליו. לבסוף טוען המערער כי נפלו פגמים בניהול החקירה היות שלא נחקרו חשודים פוטנציאליים אחרים הקשורים לאירועים ובכך המשטרה עצמה את עיניה ומנעה מהמערער להוכיח את גרסתו.


הערעור על גזר הדין

21. טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בכך שסרב להורות לשירות המבחן לערוך תסקיר לעונש בעניינו. כן, טוען המערער כי נסיבותיו האישיות כמו גם פועלו הציבורי העשיר לא זכו למשקל הולם בעונש שהושת עליו. עוד טוען המערער כי שיתוף הפעולה שלו עם המשטרה הינו גורם לקולא שבית המשפט התעלם ממנו. נוסף על כך, טוען המערער כי הינו "עמוד התווך" של משפחתו המורחבת ושל 11 אחיו ואחיותיו התלויים בו כלכלית וגם לכך יש משקל לקולא. לבסוף, טוען המערער כי האינטרס הציבורי אינו מתמצה אך בהרתעה אלא גם במתן אפשרות לשיקום המערער וחזרתו לחברה כאדם נורמטיבי ואף הכרה בתרומתו החברתית הענפה שקדמה להרשעתו כמו גם בשירותו הצבאי המרשים והתמדתו בשירות המילואים.

דיון והכרעה

הערעור על הכרעת הדין

22. דין הערעור להידחות. עיקר הערעור נסוב על תקיפת ממצאים עובדתיים וממצאי מהימנות שקבע בית המשפט המחוזי. הלכה היא כי על ערכאת הערעור למעט להתערב בקביעות של עובדה ובממצאי מהימנות של הערכאה הדיונית, שהרי בידי הערכאה הדיונית הופקדה מלאכת ההתרשמות מהעדים השונים [ראו למשל: ע"פ 10423/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 7.4.2009); יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי 1631 (מהדורה משולבת ומעודכנת, 2003), להלן – קדמי; מרדכי קרמניצר "קריטריונים לקביעת ממצאים עובדתיים והתערבות ערכאת ערעור בממצאים המתייחסים למהימנותם של עדים" הפרקליט לה 407 (1983)].

להלכה זו נקבעו במשך השנים שלושה חריגים עיקריים המצדיקים את התערבותה של ערכאת הערעור בממצאים של עובדה ומהימנות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית: הראשון, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על ראיות בכתב ולא על הופעתם, התנהגותם ודבריהם של העדים, שהרי במקרים אלו אין לערכאה הדיונית יתרון כלשהו על פני ערכאת הערעור [ראו: ע"פ 398/89 מנצור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.1.1994)]; השני, כאשר ממצאי הערכאה הדיונית מתבססים על שיקולים שבהגיון [ראו: ע"פ 5937/94 שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 832, 835 (1995)]; והשלישי, כאשר נפלו טעויות מהותיות בהערכת המהימנות של העדויות על ידי הערכאה הדיונית [ראו: ע"פ 4977/92 ג'ברין נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 690, 696 (1993)].

במקרה שלפניינו, הקביעות העובדתיות כמו גם קביעות המהימנות של בית משפט המחוזי הושתתו על שמיעת עדים. בית משפט המחוזי פרט את נימוקיו תוך ניתוח הראיות שהונחו לפניו ואיני סבור כי נפלה בפסק דינו טעות, קל וחומר טעות של ממש, המצדיקה התערבות בממצאיו. איני סבור כי במקרה דנן התקיים אחד מן החריגים הנ"ל ועל כן אין בידי בית משפט זה להתערב בממצאיו של בית המשפט המחוזי.

23. למעלה מכך, הרשעתו של המערער באישום השלישי אינה נסמכת אך על קביעת ממצאי מהימנות כי אם על ראיות חיצוניות ואובייקטיביות. סרט הוידיאו שהוקלט על ידי המשטרה באופן סמוי תעד את המערער, עת שהה בחדר המלון יחד עם ברונו. לקראת הסוף רואים את המערער מסייע לברונו לדחוס את הסמים לתוך גיטרת הצעצוע אותה הביא עמו. בסמוך לעזיבת המערער את החדר נראה המערער מוודא עם ברונו כי אין בסביבה משטרה ואומר: "No police". מצפייה בסרט הוידיאו שוכנעתי כי המערער ידע היטב כי תוכן השקיות הינו סמים ולא יהלומים, זאת בין היתר נוכח התנהגותו המחשידה במסגרתה נמנע מלדבר עם ברונו כל אותה עת, ככל הנראה מחשש שדבריו יוקלטו ויביאו להפללתו. אם סבר המערער שמדובר ביהלומים לא הייתה לו כל סיבה להתנהג בחשאיות עד כדי כך שלא יחליף ולו מילה אחת עם האדם היחיד שנמצא יחד עמו בחדר. קלטת זו כמו גם השכר הגבוה שקיבל המערער תמורת העברת החבילה לא מותירים צל של ספק כי המערער ידע כי השקיות מכילות סמים. לכך מצטרפות ראיות אובייקטיביות נוספות והן חשבונית ושובר הזמנה של חדר המלון שבו צולם הסרט הנ"ל, שנמצאו במקום מגוריו של המערער במסגרת חיפוש שערכה המשטרה ולאחר שהמערער ואביו ניסו להכשיל את השוטרים במילוי תפקידם ולהרחיקם ממציאת ראיות חשובות אלה המקשרות את המערער לברונו ולראובן, ובכך מסבכות אותו ישירות בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום. בדין דחה בית המשפט המחוזי את טענתו של המערער כי לא הוא שהזמין את חדר המלון וכי שובר ההזמנה והחשבונית הועברו אליו במעטפה סגורה על ידי פלוני, שכן מנאשם שמעלה טענה שכזו מצופה לכל הפחות למסור את שמו, זהותו או פרטיו של פלוני אשר המערער לא ידע למוסרם. נוכח העובדה שהמערער לא היה מסוגל לסתור את אותן ראיות אובייקטיביות מתייתר הצורך לדון במגוון טענותיו הנותרות כמו למשל בעניין הפגמים שנפלו בחקירה בשל אי מיצוי קווי חקירה נוספים. אשר על כן, אין לי אלא לקבוע כי בדין הרשיעו בית המשפט המחוזי בגין האישום השלישי.

24. בהקשר לאישום הראשון, יצויין כי בטרם נתגלו הראיות האובייקטיביות שביססו את הרשעתו של המערער בגין האישום השלישי, יתכן וניתן היה לעורר ספק בדבר טיב היחסים שבין המערער לבין ראובן, אולם בדיעבד ודווקא נוכח ראיות אלה לא ניתן עוד לקבל את טענתו של המערער, לפיה קשריו עם ראובן היו קשרי רב-תלמיד ולא התמקדו בסחר בסמים. אולם, יודגש כי טיבו האמיתי של הקשר בין המערער לבין ראובן נחשף לא רק הודות לראיות האובייקטיביות הנ"ל אלא גם בשל הצטברותן ואיכותן של הראיות הנסיבתיות שעומדות כנגד המערער במסגרת האישום הראשון, אשר מובילות למסקנה אחת אפשרית והיא כי המערער ידע שהחבילה שהתבקש להעביר מכילה סמים וכי אין מדובר בצעצועים תמימים.

ראשית, המערער לא הוכיח כי התבקש לגייס כספים עבור ראובן או כי ראובן היה זקוק לכספים אלו. שנית, בעדותו של המערער בבית המשפט סתר הוא את הודעתו במשטרה באופן מחשיד וטען כי חלק מהכספים הגיעו ממכירת רכבו. הסבר זה אינו עולה בקנה אחד עם מבחן השכל הישר היות שהמערער העיד כי הוא מצוי במצוקה כלכלית ומכר את הרכב כדי לשלם כספים לגרושתו, ולכן ככל שהמערער העביר לראובן כספים הרי שלאור נסיבותיו האישיות והמצוקה הכלכלית בה היה נתון אין זה מתקבל על הדעת כי העבירם למטרות צדקה ומתוך אהבת הזולת. יוסף כי גם אם העברת הכספים הראשונה בוצעה על ידי המערער שבעה חודשים לפני הגעת הסם לישראל, הרי שאין בכך לנתק את הקשר בינו לבין הסמים, שכן רכישת הסם וארגון מערך היבוא אינו מתבצע באופן מיידי עם העברת הכספים הראשונה אלא נמשך זמן בלתי מבוטל וכרוך בהליכי גיוסם של בלדרים וחוליות נוספות בשרשרת הקשר.

בבחינת השאלה אם יש בראיות נסיבתיות שהובאו לפני בית המשפט כדי לבסס הרשעה, מוטל על בית המשפט לבחון את מכלול הראיות הנסיבתיות, ואת הסברי הנאשם, במבחני ההיגיון וניסיון החיים, ורק אם המסקנה המרשיעה גוברת באופן ברור והחלטי על כל תזה חלופית ולא נותרת כל מסקנה סבירה אחרת, ניתן לומר שאשמת הנאשם הוכחה מעל לספק סביר [ראו למשל: ע"פ 10852/04 ניג'ם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 12.2.2009); ע"פ 7141/07 מדינת ישראל נ' טראבין (לא פורסם, 3.11.2008); קדמי, בעמוד 692]. לדידי, יישומה של הלכה זו בענייננו מוביל להרשעתו של המערער בגין האישום הראשון, שכן המערער לא חולק על ראיות המשיבה שהוכיחו כי העביר כספים לראובן, אך מן הצד השני הוא לא סיפק הסבר מניח את הדעת למקור הכספים כמו גם למטרת העברתם. על כן, ראיות אלה מסבכות את המערער ומצביעות על כך כי הכספים שהעביר לראובן אינם אלא תמורה ששילם בגין הסמים ומכאן למד בית המשפט המחוזי כי נתקיים במערער יסוד המודעות ולפיכך הרשיעו בדין בגין האישום הראשון.

25. לבסוף, אין לי אלא לדחות את טענתו של המערער כי משעה שיתר המעורבים באישום הראשון לא הועמדו לדין הרי שלא היה מקום מלכתחילה להעמידו לדין. הלכה היא שכאשר החלטתן של רשויות התביעה שלא להעמיד לדין חלק מן השותפים לדבר עבירה מבוססת על שיקולים ענייניים ולא מתוך שרירות או מתוך שיקולים פסולים הרי שאין בכך להביא לזיכוים בדין של השותפים האחרים שהועמדו לדין (ראו למשל: דבריה של כבוד השופטת א' חיות בע"פ 37/07 פרג נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2008), להלן - עניין פרג]. המשיבה טוענת כי המערער נבדל מיתר המעורבים האחרים בפרשה נשוא האישום הראשון בכך שהוא ביצע מספר העברות כספיות משמעותיות לראובן שלא הצליח ליתן הסבר מספק לכך. כן טוענת המשיבה כי בתחילה נסגר תיק החקירה נגד המערער כפי שנסגר נגד יתר המעורבים, אולם בניגוד ליתר המעורבים, במסגרת חקירת המשטרה באשר לאירועי האישום השלישי נתגלו ראיות חדשות אשר ביססו את החשדות נגד המערער באשר לאישום הראשון והקרינו עליהן ולא כך הם פני הדברים בנוגע ליתר המעורבים. כפי שנקבע בעניין פרג שאלת המפתח הינה מה היו המניעים שבגינם בחרה התביעה להעמיד לדין רק חלק מן המעורבים בפרשה. כפי שעולה מתגובת המשיבה בערעור, מניעיה של המשיבה היו ענייניים ונבעו בשל שוני מהותי בין המערער לבין יתר המעורבים באישום הראשון ועל כן העמדתו לדין נעשתה בסמכות וכדין.

26. אשר על כן, לא קיימת עילה להתערבות בהכרעת דינו של בית המשפט המחוזי ומטעם זה אמליץ לחבריי לדחות את חלקו הראשון של הערעור.

הערעור על גזר הדין

27. דין הערעור אף בחלקו זה להידחות. הלכה היא כי ערכאת ערעור לא תתערב בגזר דינה של הערכאה הדיונית, אלא במקרים יוצאי דופן בהם נפלה טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות כגון דא [ראו למשל: ע"פ 5057/06 אגרביה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.5.2007); רע"פ 5214/08 בן אהרון נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 20.7.2008); רע"פ 5585/08 אל נבארי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 26.10.2008)]. איני סבור כי המקרה שלפניי נופל בגדר אותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

28. לדידי, בית המשפט המחוזי ערך את האיזון הראוי בין שיקולי הענישה השונים ואף נתן משקל הולם לנסיבותיו האישיות של המערער כמו גם לפועלו הציבורי. לא מצאתי כי גזר דינו של בית המשפט המחוזי חרג ממדיניות הענישה הנהוגה בעבירות סחר בסמים, אשר בשל הנזק החברתי רב הממדים שהן גורמות כמו גם השחתת חייהם של בני אדם עד בלי היכר, חזר ושנה בית משפט זה כי יש להחמיר בעונש כלפי מבצעיהן תוך התחשבות פחותה בנסיבותיהם האישיות [ראו למשל: ע"פ 3759/03 תמיר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 19.2.2004); רע"פ 545/09 פינגל נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.2.2009); רע"פ 769/09 ברקן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.3.2009)]. במקרים כגון דא בהם אין מדובר באירוע חד פעמי אלא עסקינן בדפוס חוזר, שומה על בתי המשפט לנהוג ביד קשה אף ביתר שאת וזאת על מנת להלחם בנגע הסמים ולשרשו. יודגש כי בית משפט המחוזי אף החליט כי העונשים שנגזרו על המערער ירוצו באופן חופף וכי לא יוטל על המערער קנס דווקא בשל נסיבותיו האישיות, ועל כן אין בסיס לטענתו של המערער כי בית משפט המחוזי לא הביא בחשבון את מגוון השיקולים לקולא בעניינו.

29. אשר על כן, אמליץ לחבריי לדחות אף את חלקו השני של הערעור.

ש ו פ ט

השופט א' א' לוי:

אני מסכים.

ש ו פ ט

השופט ס' ג'ובראן:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

ניתן היום, ג' באייר תשס"ט (27.4.09).

ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט


מעורבים
תובע: אבישי יגאלי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: