ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין גיל ימיני נגד משרד הבטחון - קצין התגמולים :

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

גיל ימיני

נ ג ד

המשיב:

משרד הבטחון - קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי

בירושלים בע"א 2398/08 שניתן ביום 25.1.08 על-ידי

השופט זילברטל

בשם המבקש: עו"ד אבינו ביבר

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט זילברטל) מיום 25.1.09 בע"א 2398/08, בו נדחה ערעור המבקש על החלטת הועדה הרפואית העליונה על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), תשי"ט-1959 מיום 24.6.08.

רקע

ב. המבקש נפגע לפני שנים רבות בעת שירות סדיר בעצב הפציאלי שבפניו, והוכר כנכה צה"ל בשיעור עשרה אחוזים לצמיתות, על פי תקנה 29(ב)(5)(II) לתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), התש"ל-1969. במהלך השנים האחרונות חלה החמרה במצבו, המתבטאת בגידול בעוית ובאסימטריה שבפניו ובחולשה הולכת וגוברת ובירידה בתחושה בחלק הימני של הפנים. בעקבות החמרות אלו, התפתח אצל המבקש קושי בהיגוי מלים וברצף הדיבור. בעקבות החמרה זו הגיש המבקש תביעה להעלאת אחוזי הנכות, מפגיעה בצורה בינונית בשיעור של 10 אחוזים לפגיעה בצורה קשה בשיעור של 30 אחוזים, זאת לפי החלופה השלישית בתקנה 29(5)(1). בנוסף, ביקש המבקש להכיר בנכות מוסבת, הנובעת מנכותו המוכרת, שעניינה הפרעה בהיגוי וביטוי בצורה בינונית בשיעור של 20 אחוזי נכות, לפי תקנה 29(7)(א)(III). בדיון בפני הועדה הרפואית העליונה ביום 23.10.07, הכירה הועדה בהחמרה במצבו של המבקש, והעלתה כמבוקש את אחוזי הנכות מעשרה אחוזים לשלושים אחוז במסגרת הנכות המוכרת. עם זאת, הועדה קבעה כי ההשפעה על הדיבור וההיגוי היא מזערית, וכוללת "שמץ פגיעה בהגיית אותיות שפה", ועל כן היא מגולמת על ידי אחוזי הנכות שניתנו בגין הפגיעה בעצב. על החלטה זו ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בירושלים (ע"א 2069/08), ובמהלך הדיון הסכימו הצדדים על החזרת העניין לועדה הרפואית העליונה, לצורך דיון בטענת המבקש לקיומה של נכות מוסבת שעניינה הפרעה בהיגוי ובדיבור (החלטה מיום 25.3.08, השופט זילברטל).

ג. ביום 24.6.08 קבעה הועדה העליונה כי הפרעות ההיגוי והדיבור מהן סובל המבקש הן ליקויים הנגרמים עקב הפגיעה בתפקוד העצב, שאחראי בין היתר על ההיגוי, ואין מדובר איפוא בנכות עצמאית מוסבת בגינה ניתן לפסוק אחוזי נכות נוספים. נקבע, כי הואיל והמבקש הוכר כמי שסובל מפגיעה פריפרית מלאה בעצב הפציאלי, על כל המשמעויות הנובעות ממנה, סעיף הליקוי שהוכר לגביו מגלם בתוכו את מכלול ההפרעות התפקודיות הנובעות מהפגיעה הנוירולוגית. לשיטת הועדה, אין זה לא מתקבל על הדעת לפרק את הפגיעה בעצב לכל מרכיביה, ולקבוע שיעורי נכות לכל מרכיב בנפרד. על כן, קבעה הועדה כי נכותו בשיעור של 30 אחוז תישאר בעינה, ללא תוספת. כלפי החלטה זו הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי (ע"א 2398/08).

פסק הדין של בית המשפט המחוזי

ד. בית המשפט המחוזי, בפסק דין מיום 25.1.09, דחה את הערעור בקבעו, כי מדברי הועדה עולה שהפרעות ההיגוי והדיבור אינם בגדר נכות מוסבת, אלא הן אחד הביטויים של הנכות המוכרת, הנובעים ישירות משיתוק העצב. קביעה זו היא קביעה רפואית טהורה, ולכן אין עומדת למערער הזכות לערער על קביעה זו, ואין מקום להתערבות בית המשפט בה. עוד פסק בית המשפט, כי מסקנת הועדה עולה בקנה אחד עם הוראות תקנה 10(א)(2), הקובעת כי "בשיתוק עצב גדול אחד - לא יתחשבו בשיתוק סעיפי אותו עצב או בנזק שנגרם לשרירים המועצבים על ידו".

ה. בית המשפט העלה ביוזמתו מעבר לנדרש, את השאלה האם יש להחיל על המקרה הנוכחי את מסקנת פרשת בנימין (רע"א 9347/96 קצין התגמולים נ' גדי בנימין, פ"ד נה(3) 337), לפיה במקרים בהם קיימים מבחנים חלופיים להגדרת הנכות (תוצאה כללית או פגמים ספציפיים), יש לאפשר לנכה לזכות בדרגת הנכות הגבוהה ביותר מבין שני המבחנים החלופיים. בית המשפט קבע כי מכיון שהמערער לא טען לאפשרות זו, לא מתחילה ולא לאחר שהמשיב העלה אותה ביוזמתו, מוחזק המערער כמי שאינו מעוניין בה, מה גם שאין זה בטוח כי היא ישימה בנסיבות העניין.

טענות המבקש

ו. בבקשת רשות הערעור נטען, כי שגה בית המשפט קמא כאשר קיבל את קביעת הועדה, לפיה כל ליקויי המבקש כלולים באחוזי הנכות המוכרת. לטענת המבקש, קביעה זו עשויה להביא לתוצאות אבסורדיות, במקרים בהם הנכויות המוסבות עולות בחומרתן על הנכות המוכרת. כך, ככל שבעקבות פגיעה בעצב הפציאלי אדם היה נותר חירש ואילם, אין זה סביר לראות בכך ביטויים של הנכות המוכרת בעצב הפנים המגולמים בפיצוי המקסימלי של 30 אחוזים, במקום להכיר בליקויים הללו במסגרת הסעיפים המפורשים העוסקים בהם. עוד נטען, כי הכרעת בית המשפט המחוזי עומדת בניגוד להוראות תקנה 9 לתקנות הנכים, לפיה יש להכיר באופן נפרד בפגימות הנובעות באופן בלתי אמצעי מנכויות מוכרות. לבסוף נטען, כי הכרעה זו עומדת בניגוד לרוח הפסיקה, בה ניכרת מגמה המעניקה לטוען לזכות את הנכות המקסימלית המגיעה לו.

ז. לטענת המבקש, אין לקשר בין המקרה הנוכחי לבין פרשת בנימין. לטענתו אין מדובר בנכות אחת שניתן לתארה בשני אופנים, אלא בנכות מרכזית (הפגיעה בעצב הפנים) ונכות מוסבת (פגיעה בהיגוי). על כן עותר המבקש להחזיר את הדיון לועדה העליונה, על מנת שתדון בנפרד בנכות המוסבת, הנובעת כנטען מן הנכות המוכרת של הפגיעה בעצב הפנים.

הכרעה

ח. לאחר העיון, אין בידי להיעתר לבקשה. הטענה המרכזית המועלית בבקשה היא, כי יש לראות בבעיות ההיגוי מהן סובל המבקש נכות עצמאית מוסבת, וככזו לסווגה תחת סעיף נפרד ולקבוע בגינה אחוזי נכות נפרדים. ביחס לטענה זו, מקובלת עליי מסקנתו של בית המשפט המחוזי לפיה הקביעה האם מדובר בנכות מוסבת או באחד הביטויים של הנכות המוכרת היא "קביעה רפואית טהורה",כלשונו. ככזו, אין לגביה כשלעצמה זכות ערעור השמורה על פי דין לנקודה משפטית, על פי סעיף 12א לחוק הנכים, לא כל שכן שאין מקום לגלגול ערעורי נוסף, לכן אין מקום להתערב בה (ראו רע"א 4353/08 גולדברג נ' קצין התגמולים (לא פורסם); רע"א 9738/03 ארביב נ' קצין התגמולים (לא פורסם)).

ט. קשה להלום את טענת המבקש, לעניין "טמינת נכות בנכות". הועדה הרפואית העליונה, בהרכב רופא אף אוזן וגרון, נוירולוג ופנימאי, סברה – כאמור – כי אין מקום לפיצול הפגיעה למרכיביה. לטענה מה היה הדין אילו נעשה המבקש חלילה חרש ואילם כתוצאה מפגיעה בעצב הפנים, כלום לא היתה הידרשות לנכות זו, יש להשיב שברי כי ההתיחסות הרפואית לכך היתה בהתאם לפגיעה. בית המשפט המחוזי ציין כלהלן:

"יודגש, כי הוועדה קבעה במפורש שהעצב הפגוע "אחראי" על ההיגוי (בין היתר), כך שהנכות בגין פגיעה בעצב כוללת באופן ישיר (ולא מוסב) את ההשלכה האמורה. ככל שלפגיעה בעצב יהיו ביטויים קליניים ישירים בהיקף רחב יותר, הדבר יצדיק קביעת נכות על פי חלופה המעניקה אחוזי נכות גבוהים יותר. יש להניח, כי מי שאינו סובל מהפרעות בהיגוי כתוצאה מפגיעה בעצב יזכה בנכות נמוכה יותר, על פי מבחני המשנה האחרים שבסעיף 29(5)(ב) לתוספת. כזכור, נכותו של המערער נקבעה על פי החלופה החמורה ביותר בסעיף הנ"ל (פגימה בעצב "בצורה קשה")".

ועוד נאמר שם:

"ההפרעה בדיבור היא תוצאה ישירה של השיתוק בעצב ואינה נכות מוסבת (במובן תקנה 9 לתקנות), אלא היבט מסויים של הנכות המוכרת. עניין לנו בהערכת חומרת הנכות המוכרת, חומרה שנקבעת על פי מידת ההשפעה הכוללת של הנכות על כושר הפעולה (לרבות הדיבור), שהיא נושא רפואי מובהק המסור לשיקול דעת הוועדה".

דברים אלה נראים לי נכוחים, ובמבט צופה פני עתיד פתוחה דלת המשיב לעת צורך. לא ראיתי מקום להידרש לפרשת בנימין, שהמבקש אינו רואה עצמו בגדריה, ומכל מקום נוכח החלופה שנקבעה לו נראה שלא היתה רלבנטית לעניינו בכל מקרה.

י. אוסיף מעבר לכך, כי הועדה הרפואית העליונה, בדיונה הראשון בעניינו של המבקש מיום 23.10.07, קבעה שההשפעה של הפגיעה בעצב על הדיבור וההיגוי של המבקש מזערית. לכן, השאלה אותה מעלה המבקש בבקשה זו – האם יש לאפשר לנפגעים בעצב הפציאליס הסובלים מהפרעה משמעותית בדיבור לזכות באחוזי נכות נוספים על פי הסעיף העוסק בהפרעות בדיבור – אינה רלבנטית לעת הזאת לעובדות המקרה. על פי קביעת הועדה, אחוזי הנכות שנקבעו למבקש משקפים את מצב נכותו בפועל – פגיעה מלאה בעצב הפציאלי עם הפרעה מזערית בהיגוי ובדיבור. לא למותר לציין, כי בתקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגת נכות) מופיעות כל התסמונות בהן עסקינן בתקנה 29, והועדה העליונה בהחלטתה מיום 24.6.08 ציינה מפורשות "התובע סובל מפגיעה פריפרית מלאה בעצב הקרניאלי ה-7 על כל המשמעויות הנובעות ממנה" (הדגשה הוספה – א"ר). אין מקום לערעור על קביעתה של הועדה הרפואית העליונה בדבר חומרת הפגיעה בדיבור, בהיותה קביעה רפואית מקצועית, זאת על פי מצוות המחוקק כאמור. המבקש הסכים בדיון מיום 25.3.08 להחזיר את הדיון לועדה על מנת שתדון בטענה בדבר הכרה בנכות בהיגוי ובדיבור, וחוות דעתה של קלינאית התקשורת שצורפה לבקשה שבפני, עמדה לנגד עיני הועדה הרפואית בישיבתה מיום 24.6.08. על כן, אין מקום כעת לחרוג מממצאי הועדה בעניין חומרת הפגיעה בדיבור.

י"א. כאמור, לא אוכל איפוא להיעתר לבקשה.

ניתנה היום, כ"ט בניסן התשס"ט (23.4.09).


מעורבים
תובע: גיל ימיני
נתבע: משרד הבטחון - קצין התגמולים
שופט :
עורכי דין: