ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מיסטר מאני ישראל בע"מ נגד עאדל עאמר :

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקשים:

1. מיסטר מאני ישראל בע"מ

2. אדם גרוסמן

נ ג ד

המשיבים:

1. עאדל עאמר

2. עבדאללה עאמר

3. ג'ק כהן

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו בתיק ע"א 2945/06 שניתן ביום 20.1.09 על-ידי סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק

בשם המבקשים: עו"ד אילן בומבך, עו"ד יריב רונן

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק) מיום 20.1.09 בתיק ע"א 2945/06 בגדרו נדחה ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת ד"ר אבניאלי) מיום 8.8.06 בתיק א' 42876/03.

רקע

ב. מבקשת 1 (להלן המבקשת), חברה שעיסוקה במתן הלוואות חוץ בנקאיות, חתמה ביום 20.1.98 על הסכם הלוואה עם משיבים 2-1 (להלן המשיבים) בסך 190,000 ₪. על פי ההסכם, אמורה היתה ההלוואה להיות מוחזרת בשמונים וארבעה תשלומים חודשיים בצירוף ריבית ששיעורה 1.79% לחודש, הכל צמוד למדד ולשער הדולר. ההלוואה הובטחה בשטר משכנתא על חלקו של משיב 1 בנכס מקרקעין, בשני שטרי חוב (מלבד אחד נוסף בגובה עמלה לטובת משיב 3) וכתב ערבות. המשיבים עמדו בשני תשלומים בלבד מתוך סך התשלומים להם התחייבו, וביום 10.9.98 פתחה המשיבה נגדם תיק בהוצאה לפועל למימוש המשכנתא.

הליכים משפטיים

ג. ביום 4.1.01 הוגשה לראשונה תביעה מטעם המשיבים לבית משפט השלום בתל אביב (ה"פ 176023/01), ובמסגרתה התבקש בית המשפט להצהיר כי חישובי הריבית שנעשו על ידי המבקשת מוטעים, מופרזים ואינם תואמים את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשמ"ג-1993(להלן חוק הלוואות חוץ בנקאיות). כן נטען, כי חתימת המשיבים על הסכם ההלוואה נעשתה בלחץ ותוך ניצול חולשתם. בסמוך לאחר הגשת התביעה הגיעו הצדדים להסכם פשרה (שקיבל ביום 16.1.01 תוקף של פסק-דין), אשר בגדרו ויתרו המשיבים על טענותיהם נגד התנהגות המבקשת, וזו מצידה הסכימה על בדיקה מחודשת של החוב באמצעות מומחה חיצוני. אך ביום 7.5.01 הגיש המשיב 1 תביעה נוספת לבית משפט השלום (ה"פ 176448/01), בה עתר למתן פסק דין הצהרתי במתכונת זהה לקודמתה. ביום 14.6.01 מחק בית המשפט את התביעה, לאחר שנקבע כי מקום בירור התביעה, שעניינה גובה החוב, הוא בהוצאה לפועל ולא בבית המשפט.

ד. בתביעה נשוא ההליכים דנא שהוגשה לבית משפט השלום בשנת 2003, עתרו המשיבים לפסק דין המצהיר, כי הסכם ההלוואה על נספחיו והסדרי הפשרה בטלים. נטען, כי המבקשים הפרו באופן יסודי את חובת הגילוי המוטלת עליהם מכוח חוק הלוואות חוץ בנקאיות ותקנות הגנת הצרכן (פרטי חוזה הלוואה שאינה הלוואה בנקאית), תש"ן - 1989. בין היתר נטען, כי המבקשת לא גילתה למשיבים את סכום הריבית המדויק ואת התוספות השונות להן התחייבו; כי לא ניתנו למשיבים עותק מההסכם והזדמנות סבירה לעיין בו טרם החתימה; כי המבקשת לא עמדה בחובתה לשלוח התראה בטרם העמדת ההלוואה לפירעון מוקדם; כי הפרה את חובת תום הלב כלפי המשיבים משיצרה כלפיהם מצג שוא; וכי התנהלותה לקתה בהטעיה ועושק. מטעם המבקשת נטען, כי המשיבים מושתקים כנגדה נוכח הסכמי הפשרה, ונוכח הצהרתם, כי אין להם כל טענות נגד המבקשת. כן נטען, כי התביעה לוקה בשיהוי כבד, ועד יום הגשתה הסתמכה המבקשת על הסכם ההלוואה והתנהלה בהתאם.

ה. בית המשפט קיבל את תביעת המשיבים באופן חלקי. בפסק דינו קבע, כי הליכי הגבייה שנקטה המבקשת נגד המשיבים יופסקו, והורה על סגירת תיקי ההוצאה לפועל נגדם (השופטת ד"ר אבניאלי בא' 042876/03, פסק דין מיום 8.8.06). בפסק הדין צויין, כי המשיבים החזירו סכום ניכר מכלל ההלוואה בנוסף לריביות (בסך הכל 447,312 ₪), ואילו המבקשת הפרה את החובות המוטלות עליה באופן חמור ויסודי. הוטעם, כי המבקשת לא גילתה פרטים מהותיים ללווים בקשר לתנאי ההלוואה, ונהגה באופן המנוגד לחוק הלוואות חוץ בנקאיות ולתקנות הנזכרות. בית המשפט מנה באריכות את הפגמים בהתנהגות המבקשת, ובין היתר ציין, כי ערכה עם המשיבים פגישה קצרה ולא ממצה טרם החתימה אותם על מסמכי ההלוואה; כי לא מילאה את חובתה להסביר את מהות ההלוואה ותנאיה; כי סעיפי חוזה ההלוואה נעדרו פירוט סביר ביחס לתוספות שונות מלבד ריבית והצמדה; כי המבקשת לא גילתה את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים; עוד צוין, כי הבטוחות אותן דרשה המבקשת היו מופרזות; כי ניצלה את לחצם וחוסר מיומנותם של המשיבים; וכי שיעור הפיצוי המוסכם שקבעה בהסכם היוה פיצוי "שערורייתי ובלתי סביר" (עמ' 21 לפסק הדין). נקבע, כי משהפרה המבקשת את חובותיה על פי חוק, ובכללן את חובות הגילוי, הרי זו הטעיה המקימה ללווה את הזכות לבטל את החוזה.

ו. בבית המשפט המחוזי עירערו המבקשים על פסק דינו של בית משפט השלום וטענו, כי אין בפסק הדין כל הצהרה בדבר ביטולם או בטלותם של ההסכמים שנעשו בינם לבין המשיבים, וממילא אין מקום להפסקת הליך הגבייה כנגדם. כן הלינו המבקשים על כך שבית משפט השלום לא התייחס לטענות שהעלו, כגון השתק ומניעות. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור וקבע, כי כיון שהסכמי ההלוואה נוגדים הוראות חוק קוגנטיות, דינם ודין הסכמי הפשרה שבאו בעקבותיהם להתבטל. בנוסף, דחה בית המשפט את ערעורם של המשיבים על פסק הדין, וקבע כי בנסיבות אין מקום להשבת חלק מהתמורה ששולמה למבקשת, כיון שלא עמדו המשיבים בנטל הוכחתו של המגיע להם.

בקשת רשות הערעור

ז. בבקשה הנוכחית נטען, כי בקביעות בתי המשפט הקודמים טמון מסר בעייתי, לפיו אין ניתן לסמוך על הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. כן חוזרת המבקשת וטוענת, כי משלא הצהיר בית המשפט על בטלות הסכמי ההלוואה והפשרה בין הצדדים, אין היגיון בהפסקת הליך הגבייה נגד המשיבים. בין היתר נטען, כי היה על בית המשפט לקבוע שבנסיבות ישנה תחולה להשתק או מניעות של המשיבים, נוכח הסכמי הפשרה והצהרותיהם השונות. נטען, כי קבלת תביעת המשיבים, חרף היותם מנועים מהעלאת טענותיהם, היא בחינת פגיעה בהליך השיפוטי התקין. כן הוסף, כי קביעותיהם של בתי משפט הקודמים בדבר הפרת החוק על ידי המשיבים ותוצאותיה אינן נתמכות בעובדות ובאסמכתאות משפטיות. המבקשים קובלים על המסקנה, לפיה אי גילוי מצד המבקשת גורר את ביטול הסכמי ההלוואה והפשרה. המבקשת מציעה פרשנות שונה לפיה ככל שהופרה חובת הגילוי על ידי המלוה, יש לבחון את בטלות החוזה על פי הוראת סעיף 15 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973. לפי סעיף זה, כך נטען, ישנה לכל היותר הרשאה לבטל את החוזה, ואין כל מקום לביטול החוזה מעיקרו אף ללא בקשת ביטול לפי חוק החוזים. לבסוף הלינו המבקשים על כך שבית המשפט לא קיבל את חוות הדעת החשבונית מטעמם; התעלם לשיטתם מעדויות מטעם ההגנה; וקיבל טענות כגון עושק וכפייה, שכלל לא הוכחו לטענתם על ידי המשיבים.

הכרעה

ח. הטענה המשפטית בבקשה היא, כי שגו בתי המשפט הקודמים בכך שהתייחסו לפגמים שנפלו (ככל שנפלו) בהסכם ההלוואה, לאחר שבמסגרת הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פסק דין מחלו המשיבים על טענות אלה. בנסיבות אלה, כך נטען, קיים גם השתק עילה בכל הנוגע להסכם ההלוואה. לשיטת המבקשת, לתוצאה המאפשרת התעלמות מהסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין השלכות רוחב המצדיקות רשות ערעור בגלגול שלישי.

ט. לאחר עיון באתי לכלל דעה, כי אין מקום להיעתר לבקשה. בית משפט השלום אכן קבע, כי ההסכמים העומדים לבחינתו הם הסכמי הפשרה ולא הסכם ההלוואה, והוא בחן אותם לפי דוקטרינות הבטלות של דיני החוזים הכלליים ולא לפי ההסדרים המיוחדים של חוק הלוואות חוץ בנקאיות. אמנם, בית המשפט המחוזי נדרש לפגמים שנפלו בהסכם ההלוואה ולא נדרש לחלק מטענות המבקשת. לשיטתו, הפגמים בהסכם ההלוואה היו כה משמעותיים, עד כי משליכים הם גם על הנכונות לחתום על הסכמי הפשרה - ויורדים לשורשה באופן המאפשר חזרה ממנה. נוכח הנסיבות איני רואה מקום להתערב גם בקביעה זו. מבלי לטעת מסמרות, נראה בעיני כי הפרה חמורה ויסודית של הוראות חוק קוגנטיות, עלולה בנסיבות מסוימות להשפיע אף על תוקפם של הסכמי פשרה שבאו לאחריה. אמנם אין הדברים פשוטים: משנתפשרו הצדדים וניתן לכך תוקף שיפוטי, לכאורה ביטול (או ביטול חלקי) הוא צעד חריף. אך במהות עסקינן בנסיבות בהן הופרו על ידי המבקשת הוראות חוק קוגנטיות, שנועדו להגן על צרכן - שנתקיימה לגביו גם עילת ביטול לפי דיני החוזים - מפני שוק קשה כשוק האפור; התנהלות המבקשת בהליך זה, כקביעת בית המשפט, מאפיינת את דרכי פעולתה (ראו עמ' 20-19 לפסק דינו של בית משפט השלום). בע"א 9044/04 מיסטר מאני נ' צוניאשוילי (לא פורסם), שאף הוא עסק בענייניה של המבקשת, נזדמן לי לומר:

"... חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות תשנ"ג-1993 הוא לדידי חוק שנוח לו ולעולם אילולא נוצר המצב שחייב את חקיקתו. הוא פרי מציאות כלכלית עגומה ולדעתי מבישה, שאליה התייחסו דברי ההסבר לחוק שציטטה חברתי וצוטטו גם בפסקי דין אחרים, קרי, "ריבית הנשך" ב"שוק האפור".

ב. המלוים הלוואות חוץ-בנקאיות פועלים באופן שהוכר בחוק עצוב זה, עצוב בשל המצב שהוליד כאמור את הצורך בו; שר המשפטים ד' ליבאי, בהביאו את החוק לקריאה ראשונה (דברי הכנסת, ישיבת כ"ז באייר תשנ"ג - 18.5.93, עמ' 4916) ציין, כי "...מדובר באנשים שאינם יכולים ללוות כספים במסגרת המערכת הבנקאית וזקוקים להלוואה לצרכים אישיים... התנאים המקובלים של הלוואות בשוק האפור הם לעתים קשים ביותר; במקום להיחלץ מן המצוקה בעזרת ההלואה, נקלע הלווה למבוך כספי חמור יותר" ועל כן הצורך בחוק. בהביאו את החוק לקריאה שניה ושלישית (דברי הכנסת ישיבת ט"ז באב תשנ"ג-3.8.93, עמ' 7260) ציין ח"כ דוד צוקר, יו"ר ועדת החוקה חוק ומשפט לגבי השוק האפור, כי "... במהלך השנים התפתח השוק הזה לכלל תופעה או לממדים מפלצתיים במעט, כאשר בחלק מן החברות – ואני מדגיש, בחלק מהחברות, התמונה אינה אחידה – היתה נהוגה ריבית, ובעיקר ריבית פיגורים, בשיעורים כאלה שהמלה עושק גם היא היתה ממעיטה לגביה". הנה הרקע לחוק דנא.

ג. אך דווקא אופיה הנשכני, הבוטה, של ההלוואה החוץ-בנקאית, ואופיו הבעייתי של השוק האפור – ואינני מדבר במערערת דנא דווקא, ואיני בא לפגוע בה כשלעצמה – לא רק מצדיקים אלא גם מחייבים הקפדה על כל תגיהן ודקדוקיהן של הוראות החוק, וחובתנו לעמוד על משמר זה. אכן, הלווים הבאים אל ההלוואות בשוק האפור יודעים היטב שלא באו לקופת גמילות חסדים ואף לא לבנק; אך כל שקבע המחוקק באשר לחובות המלווה כלפיהם צריך להישמר ללא פשרות. חברתי הביאה מדברי השופט – כתארו אז – ריבלין בפרשת ע"א 9136/02 מיסטר מאני נ' רייז, פ"ד נח(3) 934, פרשה שבה המלוה היתה המערערת בנידון דידן; באותו עניין דובר על "הקפדה מיוחדת על ההגנות הקנויות ללווים בהלוואות חוץ-בנקאיות" (עמ' 947). אין מנוס מכך, כשהמדובר גנרית - שוב, מעבר לתיק דנא - בחוזים שמיסודם אף ניתן היה להשיג על חלק מהם, למצער, כסותרים את תקנת הציבור (ראו ה"פ (ת"א) 503/93 ענבל מידע לתיירות נ' או. אי. אם חברה להשקעות (לא פורסם) (דברי הנשיא וינוגרד והשופטת חיות; צוטטו ברע"א 5777/04 מרנץ נ' רודיגז, פ"ד נט(1) 420, 427 – 428).

ד. לא באתי אלא לומר איפוא, כי בהלוואות כאלה, משבאו לעולם, וכל עוד לא איכשר דרא, יש ליתן נפקות ומשנה עידוד לתכלית החוק, על-ידי פרשנות מקפידה ומחמירה של הוראותיו.

י. על כל פנים, הסכמי הפשרה בנידון דידן הם שנבחנו על-ידי בית משפט השלום, ובית המשפט – בהתאם לכללים החלים על תביעה שעניינה ביטול הסכם שקיבל תוקף של פסק דין (ראו י' זוסמן סדרי הדין האזרחי 550-547; 789-786 (מהדורה שביעית בעריכת ש' לוין, 1995); א' גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית, 2009, 345) - סבר כי יש לפטור את המשיבים מיתרת התשלום. נאחז את השור בקרניו: פסק הדין המחוזי אכן תמציתי, ולא נדרש כאמור לכל טענות המבקשים; אך שני בתי המשפט ביקשו להשיג צדק, ומתחושת צדק הונעו. הם באו חשבון עם המבקשים באשר להפרות החמורות של הדרישות הסטטוטוריות, שמכוחן דבק פגם בסיסי; אך לא נשכח מהם כי המשיבים לקחו הלוואה, וידעו שאין הם באים לגמילות חסד או אף לבנק, אלא למלוה חוץ-בנקאי. בגדרי צדק סברו בתי המשפט כי שמה ששולם, סכום נכבד כאמור, יש בו כדי לאזן ולעשות צדק סביר. התוצאה הקונקרטית אליה הגיעו שתי הערכאות נראית בנסיבות מוצדקת לגופה, ובכל מקרה אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור בגלגול שלישי (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123).

י"א. איני נעתר איפוא לבקשה.

ניתנה היום, כ"ט בניסן תשס"ט (23.4.09).


מעורבים
תובע: מיסטר מאני ישראל בע"מ
נתבע: עאדל עאמר
שופט :
עורכי דין: