ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין סמי הייב נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט י' דנציגר

המערערים:

1. סמי הייב

2. עלי הייב

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 5.10.08 בתיק פ 1162/07 שניתן על ידי כבוד הנשיא מ' בן-דוד

תאריך הישיבה: י"ב בניסן התשס"ט (6.4.09)

בשם המערערים: עו"ד גיל משה

בשם המשיבה: עו"ד ירין שגב

השופט י' דנציגר:

לפנינו ערעור על חומרת העונש שגזר בית משפט המחוזי בנצרת על המערערים בת.פ 1162/07 מיום 5.10.2008 (כבוד הנשיא, השופט מ' בן-דוד).


עובדות כתב האישום המתוקן

1. ביום 2.1.2008 הוגש כנגד המערערים כתב אישום מתוקן לבית משפט המחוזי בנצרת, לפיו ביום 15.11.2007 נסעו המערערים יחד עם קטין נוסף בשעות הלילה ברכב שנהג בו המערער 1. המערערים לא נענו להוראת שוטרי סיור לעצור בצד הדרך אלא נמלטו ברכבם תוך נהיגה מהירה. השוטרים דלקו אחר המערערים באמצעות ניידת המשטרה והתפתח מרדף, במהלכו הסיט המערער 1 את רכבו כנגד ניידת המשטרה ופגע בה. משיצא אחד השוטרים מניידת המשטרה החלו המערערים לגדף, לאיים ולתקוף אותו כך שנגרמו לו חבלות. או אז יצא מהניידת השוטר השני וסייע לעמיתו לעצור את המערער 1 שהתנגד למעצרו בדרך של אלימות פיסית, אלימות מילולית ואיום על חייהם של השוטרים. במהלך מעצרו של המערער 1 ברח המערער 2 אך הלה אותר ונעצר ביום 18.11.2007.

2. לפיכך הואשמו המערערים בהכשלת שוטר בשעת מילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן – חוק העונשין); תקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין; אי ציות להוראת שוטר, עבירה לפי סעיף 62(8) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א-1961; איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. כמו כן, המערער 1 שנהג ברכב הואשם במעשה פזיזות ורשלנות ברכב, עבירה לפי סעיף 338(א)(1) לחוק העונשין.

ההליכים בבית המשפט המחוזי

3. ביום 6.1.2008 הורשעו המערערים על ידי בית המשפט המחוזי על בסיס הודאתם באישומים שיוחסו להם בכתב האישום המתוקן. בהמשך, הנחה בית המשפט את שירות המבחן למבוגרים לערוך תסקירים לעונש בעניינם.

בתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער 1 צויין כי הוא לא היה מעורב בעבר בפעילות עבריינית, למעט עבירה אחת על חוק התכנון והבניה. כן צויין כי מדובר באדם צעיר הלוקח אחריות על מעשיו ונעדר דפוסים עבריינים, כאשר ריצוי מאסר בפועל עלול להפגיש אותו עם תת-תרבות עבריינית ולהביא לנסיגה במצבו. על כן הומלץ לחייבו בעבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות בתוספת מאסר מותנה.

בתסקיר שירות המבחן שנערך בעניינו של המערער 2 צויין כי מדובר באדם צעיר, נשוי ואב לתינוק בין ארבעה חודשים. לחובתו הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אך מאז נישואיו חלה תפנית בחייו והוא הפנה את משאביו לניהול חיים נורמטיביים. עוד צויין כי הוא לוקח אחריות חלקית לביצוע העבירות ומבטא יחס של תסכול וייאוש כלפי גורמי אכיפת החוק. בתסקיר המשלים שנערך בעניינו המליץ שירות המבחן לחייבו בעבודות שירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות בנוסף לצו מבחן למשך שנה.

4. ביום 13.7.2008 הורה בית המשפט המחוזי, בטרם גיבש עמדתו לעניין העונש, לממונה על עבודות שירות לחוות דעתו באשר לאפשרות כי יוטל על המערערים עונש מאסר בדרך של עבודות שירות. בחוות דעתו של הממונה נאמר כי המערער 1 נמצא מתאים לביצוע עבודות שירות ואילו מערער 2 לא נמצא מתאים לכך עקב הפרת תנאיה של עבודת שירות קודמת.

גזר הדין

5. בבואו לגזור את דינם של המערערים ציין בית המשפט המחוזי כי הוא שיווה לנגד עיניו את חומרת מעשיהם. בית המשפט קבע כי התנהגותם משולחת הרסן של המערערים כמו גם הסיכון בפניו הציבו את השוטרים והצורך בהרתעת הרבים לאור התעצמות התופעות השליליות בדרכים, מחייבים לגזור על המערערים עונשים מרתיעים שיכללו גם מאסר בפועל. בית המשפט לא נענה להמלצות שירות המבחן שלא להטיל על המערערים עונש מאסר בפועל והדגיש כי בשונה משירות המבחן עליו לשקול מגוון שיקולים רחב יותר. בית המשפט הטעים כי היענות להמלצת שירות המבחן במקרה זה והתעלמות מהשיקולים הנוגדים תהינה בגדר עשיית פלסתר את תפקידו של בית המשפט. מאידך גיסא, ציין בית המשפט כי בקציבת תקופות המאסר שהטיל על המערערים הוא נתן משקל לעמדת שירות המבחן ולשאר הנימוקים לקולא שהעלה הסנגור ובהם גילם הצעיר של המערערים, עברם הפלילי הבלתי מכביד, כמו גם הודאתם שחסכה זמן שיפוטי והחרטה שהביעו. לבסוף קבע בית המשפט כי יש להבחין בין המערערים לעניין חומרת העונש היות שהיה זה המערער 1 שאחז בהגה הרכב ולכן העבירה של מעשה פזיזות ורשלנות ברכב נזקפת רק לחובתו.

6. בהתאם לכך, על המערער 1 גזר בית המשפט המחוזי 36 חודשי מאסר ומתוכם 12 חודשים לריצוי בפועל בניכוי 20 ימי מעצר בהם שהה בגין תיק זה. יתרת התקופה תהיה על תנאי לשנתיים על כל עבירה לפי סימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין; 12 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה שתחילת מניינם מעת שחרורו ממאסר וכן 12 חודשי פסילה על תנאי לשנתיים על כל עבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין. על המערער 2 גזר בית המשפט המחוזי 20 חודשי מאסר ומתוכם 7 חודשים לריצוי בפועל ויתרת התקופה תהיה על תנאי לשנתיים על כל עבירה לפי סימן ג' לפרק ט' לחוק העונשין וכן 6 חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה שתחילת מניינם מעת שחרורו ממאסר.

מכאן הערעור שלפנינו.

הערעור על גזר הדין

7. המערערים טוענים כנגד חומרת העונש שהשית עליהם בית המשפט המחוזי. תחילה טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי לא העניק משקל לנסיבותיהם האישיות כפי שנטענו בפניו ותוארו לעיל. כן טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי לא נתן משקל להודאתם שחסכה זמן שיפוטי. עוד טוענים המערערים כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא נענה להמלצות שירות המבחן שלא להטיל עליהם עונש מאסר בפועל וכי בית המשפט לא נתן להמלצות הנ"ל משקל הולם בקציבת עונשם. בנוסף לכך, טוענים המערערים כי בית המשפט המחוזי היה צריך להשית עליהם עונש שאינו עולה על 6 חודשי מאסר בפועל, היות שכאשר בית המשפט המחוזי הורה להפנותם לממונה על עבודות שירות, מיוזמתו ושלא בעקבות בקשת סנגורם, הוא יצר מצג בליבם שלכל היותר ירצו 6 חודשי מאסר.

דיון והכרעה

8. דין הערעור להידחות. כלל מנחה הוא כי ערכאת הערעור לא תתערב בעונש שהושת על נאשם בערכאה דיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה בגזר דינה של הערכאה הדיונית טעות מהותית אשר בולטת על פניה או שעה שהעונש שנגזר על ידה חורג באופן קיצוני מרמת הענישה המקובלת בנסיבות דומות [ראו למשל: ע"פ 3091/08 טרייגר נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 29.1.2009); ע"פ 7563/08 אבו סביח נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009); ע"פ 7439/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.3.2009)]. איני סבור כי המקרה שלפניי נופל בגדר אותם מקרים חריגים כאמור, המצדיקים התערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי.

האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין שיקולי הענישה השונים הינו ראוי והעונש שהושת על המערערים הולם ומשקף איזון נכון בין חומרת מעשיהם לבין נסיבותיהם האישיות. מעשיהם של המערערים, שכללו איומים ותקיפה של שוטרים הממלאים תפקיד ציבורי על פי דין, הינם בבחינת התנהגות פלילית חמורה ושלוחת כל רסן אשר קוראת תיגר על אושיות שלטון החוק תוך התעלמות מופגנת מנורמות ההתנהגות הראויות שיש להקפיד עליהן. לא מצאתי כי העונש שהושת על המערערים חרג ממדיניות הענישה המקובלת במקרים כגון דא שמטרתה הרתעת הציבור מתקיפתם של שוטרי משטרת ישראל תוך התנהגות פורקת כל עול בעת נהיגה בכביש [ראו למשל: רע"פ 2324/05 פרץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 16.6.2005); ע"פ 7632/05 אלאטרש נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 2.8.2006) והאסמכתאות הנזכרות שם]. כך נהג בית המשפט המחוזי תוך איזון השיקולים הנ"ל אל מול נסיבותיהם האישיות של המערערים.

9. למעלה מכך, לא מצאתי ממש בטענתם של המערערים כי טעה בית המשפט המחוזי בכך שלא נעתר להמלצת שירות המבחן שלא להטיל עליהם עונשי מאסר בפועל. הלכה היא כי בית המשפט אינו כבול להמלצות שירות המבחן וכי שיקול הדעת הסופי לעניין היקף העונש וטיבו מסור לידיו של בית המשפט. המלצות שירות המבחן הינן רק אחד מני שיקולים רבים שעל בית המשפט לשוות לנגד עיניו בבואו לגזור דינו של נאשם שהורשע בדין. משקלן של המלצות שירות המבחן שלא להטיל עונש מאסר בפועל פוחת שעה שחומרת העבירה בה עסקינן הינה כה גבוהה, כמו במקרה דנן בו איימו השניים על שוטרים ותקפו אותם, עד שלא ניתן לשעות להמלצות אלה [ראו למשל: ע"פ אבו פנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.9.2007); בש"פ 9302/08 אלעקובי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 14.11.2008); רע"פ 10779/08 לרו נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 4.1.2009); אלי שרון שיטת המבחן בדין הפלילי 259 (1989)].

10. כמו כן, איני מוצא תמיכה לטענתם של המערערים לפיה הפנייתם לממונה על עבודות שירות יצרה אצלם ציפייה לגיטימית כי גם אם יושת עליהם עונש מאסר הרי שהיקפו לא יעלה על שישה חודשי מאסר בפועל. כלל מנחה בפסיקתו של בית משפט זה הינו כי גזירת עונשו של מי שהורשע בדין והתבקשה בעניינו חוות דעת מהממונה על עבודות שירות, אינה נשלמת קודם שהוגשה חוות דעתו של הממונה, ובטרם הכריע בית המשפט בדבר האופן בו ישא הנאשם בעונש [ראו למשל: רע"פ 2288/06 סיאני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 17.3.2006)]. לפיכך, כל עוד בית המשפט לא גזר את עונשו של הנאשם אין ההפנייה לממונה, כשלעצמה, מצדיקה את היווצרותה של ציפייה או הסתמכות כלשהי לעניין טיב או היקף העונש.

חוות דעתו של הממונה על עבודות השירות מתבקשת על ידי בית המשפט בדרך כלל בטרם נגזר דינו של נאשם שהורשע, וזאת על מנת שבפני בית המשפט יהיה כל המידע הצריך לעניין בבואו לגזור את דינו של נאשם ועל מנת שבשלב השתת העונש יוכל בית המשפט לשוות לנגד עיניו את כל החלופות העונשיות האפשריות ולבחור מביניהן את הראויה ביותר על בסיס האיזון ההולם בין האינטרסים המתנגשים. כבר נפסק על ידי בית משפט זה בעבר כי כאשר בית משפט מפנה את הנאשם לקבלת חוות דעת מהממונה על עבודות שירות, ובמיוחד כאשר לפני ההפנייה מציין הוא כי טרם גיבש את עמדתו לעניין העונש, הרי שההפנייה, כשלעצמה, אינה מהווה עילה להיווצרותה של ציפייה סבירה או הסתמכות מצד נאשם [ראו והשוו: ע"פ 5313/08 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.11.2008); רע"פ 5531/07 חיים לביא נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 1.7.2007)]. במקרה דנן ציין בית המשפט המחוזי בהחלטתו מיום 13.7.2008 כי אין בהפנייה כאמור להעיד על טיב העונש שיושת על המערערים, וכלשונו: "בשלב זה ומבלי לקבוע מסמרות אני רואה לנכון להזמין חוות דעת מאת הממונה על עבודות השירות אודות שני הנאשמים". הואיל וכך, הרי שבית המשפט המחוזי פעל כדין ולא נטע כל ציפייה כאמור בליבם של המערערים.

לא נעלמה מעיני עמדתו של חברי השופט א' רובינשטיין בע"פ 6294/05 חובב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.7.2006) לפיה "מטבע הדברים כשמזמין בית משפט חוות דעת לגבי נאשם מאת הממונה על עבודות שירות, יש בכך אינדיקציה לכיוון מסוים, וציפייה אנושית (גם אם לא – מכל וכל – אינטרס הסתמכות במובן המשפטי)" (להלן – עניין חובב). אולם, אף השופט רובינשטיין סבר, כפי שהטעים בעניין חובב, כי "אין בכך כדי לומר כי אין בית משפט יכול לשנות דעתו משעיין או נפרשה לפניו תמונה מלאה יותר, כל עוד לא הכריע". במקרה דנן בית המשפט המחוזי לא רק שהקפיד לציין, לפני שהפנה את המערערים לממונה על עבודות שירות, כי אין הוא קובע מסמרות בעניין, אלא שגם בגוף גזר הדין הדגיש כי הפנה את המערערים לממונה בטרם התגבשה דעתו לעניין העונש ואף נימק מדוע הגיע לתוצאה אליה הגיע ולא הסתפק בהטלת עבודות שירות.

11. אשר על כן, לא התקיימה עילה להתערבות בגזר דינו של בית המשפט המחוזי ומטעם זה אמליץ לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט


השופטת א' פרוקצ'יה:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט א' רובינשטיין:

מסכים אני לפסק דינו של חברי השופט דנציגר. מעבר למקרה ספציפי זה אבקש להביע דעתי, בהמשך לעמדתי בע"פ 6294/05 חובב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) שציטט חברי, כי לשיטתי ייטיבו בתי המשפט לנהוג אם יזמינו חוות דעת מן הממונה על עבודות שירות רק בשעה שיגיעו לכלל סברה מגובשת, כי אם תהא חוות הדעת חיובית אכן יגזרו עונש שירוצה בעבודות שירות. אכן, במובן המשפטי כשלעצמו, ולא כל שכן אם מטעים בית המשפט כי אינו קובע מסמרות בהזמנת חוות הדעת כפי שאירע בנידון דידן, אין פגם בהחלטה. ברי גם, כי אם סבר בית המשפט מתחילה כי יטיל עבודות שירות אך נפרסו לפניו בהמשך מטעם זה או אחר פרטים מלאים יותר - בידו לשנות דעתו, כפי שגם ציינתי בעניין חובב. ואולם, דווקא בגלל אותה "אינדיקציה לכיוון מסוים, וציפיה אנושית (גם אם לא - מכל וכל - אינטרס הסתמכות במובן המשפטי)" (עניין חובב), דרך המלך צריכה להיות זו: שמיעת הטיעונים לעונש, עיון בתסקיר שירות המבחן ככל שהוזמן, ורק אז - משנתגבשה ביסודה דעתו של בית המשפט שיש מקום לעבודות שירות, אחד משני אלה: גזירת הדין תוך הפניה לממונה על עבודות שירות או הפניה לממונה עובר לגזירת הדין. בכך נמנעים עגמת הנפש, וגם ערעורים הנאחזים באותה ציפיה. וכמאמר תינוק (ילד) חכם שנשאל על-ידי התנא רבי יהושע בן חנניה (בבלי עירובין נ"ג, ב') על פרשת דרכים "באיזה דרך נלך לעיר", והשיב "זו קצרה וארוכה וזו ארוכה וקצרה", קרי, יש דרך הנראית כקצרה והיא במהות ארוכה, ויש להיפך, נראית כארוכה ובמהות קצרה היא. על כן ראוי שיאחז בית המשפט בדרך שהיא "ארוכה וקצרה", ותהא זו דרך המלך, ואידך זיל גמור.

ש ו פ ט


הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט י' דנציגר.

המערערים יתייצבו לריצוי עונשם בבית המשפט המחוזי בנצרת ביום 4.5.09 עד השעה 11:00.

ניתן היום, כ"ט בניסן תשס"ט (23.4.09).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט


מעורבים
תובע: סמי הייב
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: