ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שלום טלבי נגד משרד הביטחון - קצין התגמולים :

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקש:

שלום טלבי

נ ג ד

המשיב:

משרד הביטחון - קצין התגמולים

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 2.7.08 בע"א 3587/06 שניתן על ידי כבוד סגנית נשיא א' קובו, סגנית נשיא מ' רובינשטיין, השופטת ע' צ'רניאק

בשם המבקש: עו"ד ד"ר חמי בן-נון; עו"ד ד"ר יורם פלוצקי

בשם המשיב: עו"ד מיקי חשין

החלטה

לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו מיום 2.7.08 בע"א 3587/06 (כבוד סגנית הנשיא השופטת א' קובו, כבוד סגנית הנשיא השופטת מ' רובינשטיין וכבוד השופטת ע' צ'רניאק) בו נדחה ערעור המבקש על החלטת ועדת הערעורים לפי חוק הנכים (תגמולים ושיקום), התשי"ט-1959 [נוסח משולב] (להלן – חוק הנכים) מיום 8.10.06 בו"ע 1291/01 (כבוד השופטת ע' רביד, ד"ר ח' קכל ו-עו"ד ש' בריצמן) אשר קבעה כי לא קיים קשר של גרימה או החמרה בין שירותו של המבקש בשירות הביטחון הכללי לבין מחלתו.

העובדות והליכים קודמים

1. המבקש, יליד 1952, התגייס לשירות הביטחון הכללי בשנת 1977 ושירת בו בתפקידים שונים, בעיקר במערך ההבטחה של הארגון, עד פרישתו לגמלאות בחודש דצמבר שנת 2001 בעקבות הישנותן של הפרעות בקצב הלב. ביום 26.4.95 חש המבקש לראשונה האצה בפעימות הלב, תעוקת חזה, קשיי נשימה וסחרחורת בגינם הוא פונה לקבלת טיפול רפואי בבית חולים, שם אובחן כסובל מהפרעות קצב (SVT). האירוע המתואר התרחש בשעת עבודתו של המבקש, במהלכה של ישיבה רבת משתתפים. ביום 3.8.01 דחה המשיב את תביעת המבקש להכיר בקשר שבין מחלתו לבין שירותו הביטחוני. המבקש ערער על החלטה זו בפני ועדת הערעורים. בדיון שהתקיים בפני הוועדה ביום 9.3.03 הגיעו בעלי הדין להסכמה לפיה:

"הפלוגתא היחידה בתיק זה הראויה לדיון בפני הוועדה היא השאלה עד כמה היה בשירות של המערער משום מתח או עייפות או לחץ נפשי.

במידה והוועדה תקבע קיומו של אירוע נפשי או מתח נפשי ו/או תנאים סביבתיים תוך כדי השירות היכולים לגרום לביטוי המחלה כי אז יש קשר בין תנאי השירות לבין המחלה."

לאור ההסכמה האמורה, קבעה ועדת הערעורים כי "אין מקום לשמוע את המומחים הרפואיים וניתן להסתפק בשמיעת התשתית הראייתית".

2. בהחלטה מיום 21.11.03 קבעה ועדת הערעורים כי לא היה בישיבה בה השתתף המבקש בעת שפרצה לראשונה מחלתו, אשר היתה ישיבת מטה שגרתית, כדי לגרום לו למתח נפשי, לא כל שכן מתח נפשי קיצוני. הוועדה ציינה אומנם כי לאחר ישיבה זו אמורה היתה להתקיים ישיבה נוספת - ישיבה מיוחדת ורבת משתתפים אשר המבקש התכונן אליה באופן נמרץ וביצע עבודת מטה מקיפה לשם עריכתה, אולם הטעימה כי "לא בישיבה זו קרה למערער האירוע" והוסיפה כי "גם הישיבה השנייה וההכנות אליה, אין בהן כדי להוות עבור המערער [המבקש], הרגיל במתח ולחץ הן מבצעיים והן של ישיבות מטה בדרגים שונים ובנושאים שונים... לחץ חריג ומיוחד". משלא מצאה הוועדה כי ביום האירוע היה המבקש נתון במתח נפשי חריג, נקבע כי לא קיים קשר בין שירותו של המבקש לבין הפרעות הקצב מהן הוא סובל והערעור נדחה.

3. על החלטה זו של ועדת הערעורים ערער המבקש לבית המשפט המחוזי בטענה כי שגתה הוועדה עת בחנה את קיומו של אירוע נקודתי חריג בלבד, הגם שבמסגרת ההסכמה הדיונית הנ"ל בין בעלי הדין היה עליה לבחון גם את התקיימותם של תנאים סביבתיים של מתח, עייפות או לחץ נפשי במהלך שירותו וכי גם לגופו של עניין שגתה הוועדה בהחלטתה. בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו מיום 21.12.05 כי בהתאם להסכמה הדיונית בין בעלי הדין היה על ועדת הערעורים לדון בשתי שאלות נפרדות: האחת, קיומו של אירוע מתח נפשי חריג והשניה, קיומם של תנאים סביבתיים תוך כדי השירות אשר עשויים היו לגרום לפרוץ המחלה. משדנה הוועדה בשאלה הראשונה בלבד, קיבל בית המשפט המחוזי את הערעור והורה על החזרת הדיון לוועדה לצורך בדיקת התקיימותם של תנאים סביבתיים אשר יכולים היו לגרום לפרוץ המחלה, לבד מן האירוע הקונקרטי שעליו היא עמדה בהחלטתה. בית המשפט המחוזי לא ראה להיזקק באותו שלב לטענות המבקש העוסקות בשאלה בה דנה הוועדה והטעים כי "אלו שמורות לה".

4. בהחלטתה השניה, מיום 8.10.06, קבעה ועדת הערעורים כי חוות הדעת הרפואיות שהוגשו מטעם המבקש תומכות בקשר בין תנאים סביבתיים באירוע חד פעמי וקצר לבין ביטוי המחלה, לא כן באשר לתנאים סביבתיים הקשורים באירוע ארוך הנמשך לאורך שבועות, חודשים ואולי אף שנים. הוועדה עמדה על כך שהמערער עצמו העיד כי אירועי הפרעת הקצב בהם לקה לאחר האירוע הראשון אירעו דווקא בהקשר של התרגשות ספציפית כתוצאה מאירוע חד פעמי ולא בהקשר לתנאים סביבתיים הקשורים לשירותו בכלל. עוד ציינה הוועדה כי חרף העובדה כי המבקש חווה תקופות קודמות של לחץ ומתח, לא באה המחלה לידי ביטוי אלא בעת ישיבת העבודה מיום 26.4.95 ביחס אליה לא נמצא כי יצרה לחץ או מתח חריגים. הוועדה הוסיפה כי לאחר האירוע האמור מילא המבקש תפקיד של ראש ענף ביחידה לאבטחת אישים במשך שש שנים עד אשר פרש לגמלאות בשל מחלתו וכי חרף העובדה כי תפקיד זה לא היה רווי מתח, המבקש המשיך לסבול מהפרעות קצב, בין היתר, בעת אירועים ספציפיים של התרגשות. נוכח האמור לעיל, קבעה ועדת הערעורים כי לא קיים קשר של גרימה או החמרה בין התנאים הסביבתיים של שירותו של המבקש לבין מחלתו.

5. על החלטה זו שב המבקש וערער לבית המשפט המחוזי. אשר לשאלה בדבר קיומו של אירוע מתח חריג קודם להופעת הפרעת הקצב הראשונה, ציין בית המשפט המחוזי בפסק דינו כי "על שאלה זו השיבה הוועדה בשלילה כבר בהחלטתה הראשונה" וכי "מימצא זה הפך לחלוט". באשר ליתר חלקי הערעור, נקבע כי בעוד שככלל ערעור על החלטת ועדת הערעורים אפשרי אך ורק בשאלה משפטית, הרי שערעור המבקש במקרה דנן נסב אך ורק על הממצאים העובדתיים של הוועדה. לאחר שבחן ממצאים אלו, סבר בית המשפט המחוזי כי הם נתמכים בתשתית הראייתית בתיק זה וקבע כי אין מקום להתערב בהם. עוד נקבע כי המבקש לא הרים את הנטל להוכיח את הקשר הסיבתי הרפואי באמצעות אסכולה רפואית שתתמוך בעמדתו. משכך, דחה בית המשפט המחוזי את הערעור וחייב את המבקש בהוצאות המשיב בסך 15,000 ₪.

מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי.

נימוקי הבקשה

6. המבקש מעלה טענות מטענות שונות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בין היתר, טוען הוא כי גם לאחר שהוחזר הדיון בתיק לוועדת הערעורים, זו לא דנה בו בהתאם להסכמה הדיונית בין בעלי הדין, כך ששגה בית המשפט המחוזי עת אישר את ההחלטה השניה של הוועדה. לטענתו, שגה בית המשפט המחוזי גם בכך שקבע כי ממצא הוועדה לפיו לא התקיים אירוע מתח חריג בסמוך להתפרצות הראשונה של המחלה הפך לחלוט, כאשר בפסק דינו מיום 21.12.05 קבע הוא מפורשות כי טענות המבקש בעניין זה יעמדו לו גם לאחר מתן פסק דין זה. עוד משיג המבקש על החלטתו של בית המשפט המחוזי לאפשר למשיב להגיש ראיות נוספות בערעור. המבקש מוסיף וטוען כי הערעור בסוגיית הקשר הסיבתי הוא ערעור בנקודה משפטית וכי מכל מקום, שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי לא התקיים אירוע לחץ חריג עובר להופעת הפרעת הקצב הראשונה ובקובעו כי לא התקיים קשר סיבתי בין שירותו של המבקש לבין פרוץ מחלתו. בנוסף, קובל המבקש על המשקל שהעניקה ועדת הערעורים לחוות הדעת הרפואיות שהוגשו לה על ידי בעלי הדין ועל הפרשנות שזו נתנה לאמור בהן. לאור האמור לעיל יש, כך לשיטת המבקש, להעניק לו רשות ערעור לבית משפט זה וזאת על מנת שייעשה עימו צדק ויתוקנו השגגות שיצאו תחת ידיהן של הערכאות השונות שדנו בעניינו. לטענתו, תיקון השגגות ואי הצדק במקרה זה חורג מעניינו הפרטני של המבקש ונושא אופי ציבורי כללי.

לבסוף, טוען המבקש כי במקרים כמו המקרה דנן, בהם עסקינן בתביעתו של אדם אשר נפגע במהלך שירותו למען המדינה, גם אם נדחית התביעה, אין להוסיף פגיעה נוספת בתובע על ידי חיובו בהוצאות משפט, קל וחומר במקרה זה בו התקבל ערעורו של המבקש על החלטתה הראשונה של ועדת הערעורים מבלי שנפסקו הוצאות משפט לטובתו.

תשובת המשיב

7. המשיב, אשר תשובתו לבקשה נתבקשה אך ביחס לטענת המבקש לפיה שגה בית המשפט המחוזי עת קבע כי הממצא של ועדת הערעורים מיום 21.11.03 בדבר אי התקיימותו של אירוע מתח חריג קודם להופעת הפרעת הקצב הראשונה אצל המבקש, הסכים כי נפלה שגגה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בנקודה זו וכי החלטת הוועדה בעניין זה לא הפכה לחלוטה, כאשר בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 21.12.05 כלל לא דן בה. בהמשך לכך, הסכים המשיב כי התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שזה ידון בטענת המבקש לפיה ביום 26.4.95 התקיים אירוע מתח חריג אשר הביא להתפרצותה של מחלתו, וזאת על סמך כתבי הטענות שהוגשו על ידי בעלי הדין לקראת הדיון שהתקיים בפניו ביום 21.12.05.

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בהחלטותיה של ועדת הערעורים, בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי, כמו גם בבקשת רשות הערעור על צרופותיה ובתשובתו של המשיב, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ואולם, לאור הסכמת המשיב, כמפורט לעיל, החלטתי להחזיר את הדיון בשאלת התקיימותו של אירוע מתח חריג עובר לפרוץ מחלתו של המבקש לבית המשפט המחוזי.

9. עיקרה של בקשת רשות הערעור בנסיון להעלות לבחינה מחודשת קביעות עובדתיות רפואיות שקבעה ועדת הערעורים בשתי החלטותיה. על אף נסיונו של המבקש לעטות עליהן כסות משפטית, אני סבור כי קביעות אלה מצויות כולן במישור העובדתי-רפואי והן אינן מעלות שאלה משפטית כלשהי. בהתאם לסעיף 34 לחוק הנכים, ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטתה של ועדת הערעורים מוגבל לנקודה משפטית בלבד ואין להעלות במסגרתו שאלות עובדתיות שהוכרעו בוועדה (רע"א 9842/05 פלוני נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 18.1.07); רע"א 9158/04 דולגופולוב נ' משרד הבטחון - קצין התגמולים (לא פורסם, 11.8.05)]. אין בידי לקבל את טענת המבקש לפיה ערעור שעניינו הכרעה בדבר קיומו או היעדרו של קשר סיבתי הינו ערעור ב"נקודה משפטית" כאמור בסעיף 34 הנ"ל. יש להבחין בהקשר זה בין קשר סיבתי משפטי לקשר סיבתי עובדתי. כך, הסמכות לבחון אם נתקיים קשר סיבתי עובדתי בין פרוץ המחלה נשוא התביעה לבין השירות הביטחוני, שהינו עניין עובדתי רפואי הנעוץ בנסיבותיו הפרטניות של כל מקרה, נתונה בלעדית לוועדת הערעורים, בעוד שבחינת הקשר הסיבתי המשפטי אשר מחיל "על הקשר הסיבתי-העובדתי מבחני-משפט הנועדים לסנן ולברור מבין הגורמים העובדתיים השונים אותם גורמים הנושאים עמהם - שמא נאמר: גורמים שנמצאו ראויים כי יישאו עמהם - אחריות משפטית" [דנ"א 5343/00 קצין התגמולים נ' אביאן, פ"ד נו(5) 732, 742 (2002)] נתונה גם לבית המשפט המחוזי [ראו: רע"א 288/07 פלוני נ' משרד הביטחון – קצין תגמולים (לא פורסם, 13.3.07); רע"א 9842/05 הנ"ל; רע"א 2552/06 אלמקייס נ' קצין התגמולים (לא פורסם, 25.8.05)]. במקרה שלפניי, החלטותיה של וועדת הערעורים התיחסו לקשר הסיבתי העובדתי בלבד, ומשנמצא כי הוא לא התקיים, כלל לא נבחן הקשר הסיבתי המשפטי. מכאן, שבצדק סבר בית המשפט המחוזי כי הערעור נסב על ממצאים עובדתיים בלבד ובדין דחה הוא את הערעור.

אם אין מקום לערעור לבית המשפט המחוזי אלא בנקודה משפטית בלבד, הרי שרשות ערעור לבית משפט זה תינתן רק מקום שלאותה נקודה משפטית ישנה חשיבות ציבורית עקרונית החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים למחלוקת [ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. ברי, כי משלא מתעוררת במקרה דנן שאלה משפטית כלשהי שהיה בה כדי להצדיק ערעור לבית המשפט המחוזי, לא כל שכן שאין עולה במסגרתו שאלה משפטית בעלת אופי עקרוני כללי שיש בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור לבית משפט זה.

10. אשר לטענת המבקש בדבר חריגת ועדת הערעורים מן ההסכמה הדיונית, הרי שגם אם בהחלטה הראשונה ועדת הערעורים אכן חרגה מן ההסכמה הדיונית אליה הגיעו בעלי הדין ונמנעה מלדון באחת הפלוגתאות שהונחו לפיתחה בהתאם להסכמה האמורה, פגם זה תוקן בהחלטתה השניה של הוועדה במסגרתה נדונה גם פלוגתא זו בהתאם להוראתו של בית המשפט המחוזי בפסק דינו מיום 21.12.05. איני מוצא ממש בטענת המבקש לפיה גם בהחלטתה השניה חרגה הוועדה מן ההסכמה הנדונה, הסכמה ברורה המדברת בעד עצמה.

אשר להשגת המבקש על כך שבית המשפט המחוזי נעתר לבקשת המשיב להגיש ראיות נוספות בערעור - הלכה היא כי אין ערכאת הערעור נוטה להתערב בהחלטותיה של הערכאה דלמטה שעניינן סדרי דין וניהול הליכים, אפילו סבורה ערכאת הערעור שראוי היה להחליט על דרך דיונית אחרת, אלא אם ההחלטה נוגדת את הדין, יוצרת עיוות דין או מקפחת את זכותו של אחד הצדדים [ראו: רע"א 10608/06 הרן נ' המועצה המקומית גבעת זאב (לא פורסם, 29.3.09); רע"א 818/08 חצרוני נ' סביוני טופז בע"מ (לא פורסם, 15.1.09), פסקה 5]. איני סבור כי כזהו המקרה שלפניי. המבקש גם לא פירט מהם אותם "מסמכים רפואיים שונים", כהגדרתו, אשר הגשתם הותרה על ידי בית המשפט המחוזי וכל שציין הוא כי אחד מהם הינו חוות דעת משלימה של ד"ר תמרי, מומחה מטעם המשיב. מכל מקום, עיון בפסק דינו של בית המשפט המחוזי מלמד כי זה לא נזקק במסגרתו לראיות חדשות כלשהן וכל שנקבע הוא כי אין מקום להתערב בקביעותיה העובדתיות של וועדת הערעורים. גם המבקש לא טען כי בית המשפט המחוזי הסתמך על המסמכים החדשים בפסק דינו, אלא ציין כי "ייתכן מאוד כי למסמכים... היתה תרומה משמעותית להחלטה אליה הגיע... בפסק דינו". בנסיבות אלה איני מוצא מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

11. אשר להשגות המבקש על חיובו בהוצאות משפט על ידי בית המשפט המחוזי, הרי שככלל, אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב בפסיקת הוצאות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים בהם נפלה טעות קיצונית בפסיקתה [ראו למשל: ע"א 11512/04 קרניל חברה לעבודות הנדסיות בע"מ נ' גב ים חברה לקרקעות בע"מ (לא פורסם, 16.11.06), פסקה 15; רע"א 6568/05 כץ נ' כץ, לא פורסם, 17.8.05)]. איני סבור כי המקרה שלפניי מצוי בגדרם של אותם מקרים חריגים. ואולם, משהחלטתי להחזיר את הדיון בשאלת התקיימותו של אירוע מתח חריג עובר לפרוץ מחלתו של המבקש לבית המשפט המחוזי, הרי שבית המשפט המחוזי ייתן דעתו גם לשאלת ההוצאות, וזאת, בין היתר, בהתחשב בתוצאות הדיון שיתקיים לפניו.

12. אשר על כן, דין בקשת רשות הערעור להידחות. יחד עם זאת, לאור הסכמת המשיב, הדיון בטענתו של המבקש לפיה ביום 26.4.95 התקיים אירוע מתח חריג אשר הביא להתפרצותה של מחלת המבקש יוחזר לבית המשפט המחוזי וזה יכריע בה על סמך כתבי הטענות אותם הגישו בעלי הדין לקראת הדיון שהתקיים בפניו ביום 21.12.05. בנסיבות אלה איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏כ"ו ניסן, תשס"ט (20.4.2009).


מעורבים
תובע: שלום טלבי
נתבע: משרד הביטחון - קצין התגמולים
שופט :
עורכי דין: