ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עלי אלעאנמי נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

העורר:

עלי אלעאנמי

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי באר שבע מיום 29.3.2009 ב-ב"ש 22223/08 שניתן על ידי כב' הנשיא, השופט י' פלפל

תאריך הישיבה: י"ג בניסן התשס"ט (7.4.2009)

בשם העורר: עו"ד יעקב גסר

בשם המשיבה: עו"ד ג'ויה שפירא

החלטה

1. לפני ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע (כב' הנשיא י' פלפל) בגדרו הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים ובמקביל נדחתה בקשת העורר לעיון מחדש במעצרו.

2. כנגד העורר (ועוד ארבעה אחרים (להלן – האחרים)) הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום המייחס לו עבירות של קשירת קשר לפשע, חטיפה לשם כליאה, חטיפה לשם סחיטה, כליאת שווא, סחיטה באיומים וסחיטה בכוח. על פי עובדות כתב האישום, בחודש יולי 2008 העורר והאחרים קשרו קשר לחטוף צעירה בת 18.5 (להלן – המתלוננת) במטרה לסחוט ממנה באיומים ובכוח מידע על מקום הימצאו של אדם בשם ריאד אבו עביד (להלן – ריאד), שהם חשדו כי היא קיימה עימו קשר רומנטי, וכן לאלץ אותה להפסיק את הקשר עימו ולהינשא לאחר. במסגרת הקשר ולשם קידומו, נטען בכתב האישום כי העורר והאחרים פנו לשלושה שזהותם אינם ידועה על מנת שאלה יחטפו את המתלוננת ויביאו אותה אליהם. על פי כתב האישום, החוטפים המתינו למתלוננת בצומת כסייפה וחטפו אותה בכוח לרכב, החלו לנסוע מהמקום ואז הוציאו אותה מהרכב יחפה וגררו אותה בשטח מדברי, דרך קוצים ואבנים. לאחר מכן הועברה המתלוננת, על פי הנטען, למכוניתו של אדם אחר, ביחד עם הנאשם 1 בכתב האישום נשוא ערר זה, והללו הסיעו את המתלוננת לאיזור צומת וולקן שבצפון. שם, על פי האמור בכתב האישום, תחקר הנאשם 1 את המתלוננת, על נסיבות בריחתה מבית הוריה בעבר. במסגרת הקשר האמור הגיעו למקום העורר ונאשם נוסף בכתב האישום. בהמשך אותו יום אספו העורר ונאשם 2 את המתלוננת לרכבם ונסעו לאזור כפר שמואל, שם החזיקו את המתלוננת בצריף עץ ועל פי הנטען בכתב האישום, שם תחקר אותה העורר לגבי יחסיה עם ריאד. בכתב האישום נטען כי בשלב זה לקח העורר חוט או מקל כלשהו, הצית אותו ואיים על המתלוננת כי אם לא תדבר ותספר הכל הוא יצמיד את החפץ הבוער לפניה. העורר הטיח במתלוננת כי ריאד מפעיל אותה כזונה וכי היא משתמשת בסמים, המתלוננת הכחישה את הדברים ואז הכה אותה העורר באמצעות ידו בסנטרה. עוד נטען בכתב האישום כי לאחר מכן הועברה המתלוננת למסתור בבית הנאשמים 5-4 בכתב האישום בכפר עזריה. המתלוננת שהתה בבית הנאשמים 5-4 בעזריה במשך חמישה ימים בניגוד לרצונה. לאחר חמישה ימים בבית בעזריה, ניסתה המתלוננת לברוח דרך החלון מן הבית, אך נתפסה. בעקבות הבריחה, נאמר בכתב האישום, כי הנאשם 4 כבל את המתלוננת בשרשראות במערה שמתחת לביתו. כך היתה כלואה במשך כשבועיים. גם במקום זה נטען כי העורר חקר את המתלוננת לגבי יחסיה עם אותו ריאד, שאל לגבי מקום הימצאו של ריאד ואיים עליה שישרוף אותה ואת ריאד אם לא תדבר. העורר אף מואשם בכך שהכה את המתלוננת בידו ובגבה ובפניה ואיים שיהרוג אותה. העורר והאחרים גם דרשו מהמתלוננת להינשא לאדם אחר והיא אכן עשתה כן לאחר ששוחררה ממקום כליאתה. להשלמת התמונה יוער כי כתב האישום מייחס לנאשמים 5-4 גם עבירת אונס, מעשה מגונה בנסיבות מחמירות ותקיפה. כאן המקום להוסיף כי אותו ריאד, שהנאשמים חשדו כי המתלוננת מתרועעת עמו – נרצח.

3. עם הגשת כתב האישום כנגד העורר והאחרים בחודש נובמבר 2008, התבקש גם מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בתאריך 21.11.2008 הוארך מעצרו של העורר עד להחלטה אחרת. בתאריך 1.1.2009 החליט כב' הנשיא י' פלפל כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר וכי קיימת עילת מסוכנות. המשך הדיון נדחה לשם בחינת אפשרות קיומה של חלופת מעצר ולשם כך התבקש תסקיר שירות המבחן. התסקיר הוגש בתאריך 3.2.2009 ובתאריך 5.2.2009 התקיים דיון באפשרות שחרור העורר והאחרים לחלופות מעצר. באותו מועד עוד היתה המתלוננת בגדר נעדרת, אך בתאריך 11.2.2009 עדכנה המדינה כי המתלוננת אותרה וכן נמסר לבית המשפט הנכבד קמא שדן בתיק המעצר, כי בינתיים התקדם ההליך העיקרי וכבר העידו כמעט כל עדי התביעה וכי המתלוננת סיימה את עדותה. בתאריך 26.2.2009 הגיש העורר בקשה לעיון מחדש במעצר ובתאריך 29.3.2009 ניתנה החלטת בית המשפט הנכבד קמא הן בבקשה להארכת מעצרו של העורר עד לתום ההליכים (בהקשר שאלת חלופת המעצר, כאמור לעיל) והן בבקשת העיון החוזר, בגדרה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. בית המשפט הנכבד קמא קבע כי אף שהמתלוננת סיימה את עדותה וחזרה בה מחלקים מעדותה במשטרה, אין בכך כדי להוות כרסום בראיות ועדיין מתקיימות ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. לגבי התסקיר החיובי שניתן בעניינו של העורר ציין בית המשפט הנכבד קמא כי המסוכנות המיוחסת לעורר, כפי שהיא עולה מן האירועים נשוא כתב האישום, לא באה לידי ביטוי בתסקיר ועל כן אין בית המשפט מחויב להמלצה החיובית שלו.

כנגד החלטה זו מכוון הערר שלפני.

4. בערר חוזר ב"כ העורר על הטענות שהעלה בבקשה לעיון חוזר, כאשר עיקר טענתו היא כי המתלוננת סיימה להעיד בבית המשפט המחוזי הנכבד ושם מסרה גרסה השונה מהותית מן העדויות שמסרה במשטרה. לשיטתו, נוכח העובדה שמדובר בעדות יחידה, יש ליתן משקל לכך שהיא עצמה מודה כי מסרה גרסאות שקריות ביחס לעורר ואף "החליפה" בין העורר לבין אדם אחר בעדויותיה. לגישת העורר, עוצמת הראיות פחתה עד מאוד ולא ניתן לומר עוד עתה כי קיימות ראיות לכאורה לביסוס המיוחס לעורר במשמעות חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן – חוק המעצרים). בדיון שנערך בפני טען עוד ב"כ העורר כי השיהוי במתן ההחלטה הסופית בבית המשפט הנכבד קמא הוביל לכך שהעורר היה עצור זמן רב (מחודש נובמבר 2008 ועד לסוף חודש מרץ 2009) בטרם שניתנה החלטה סופית בעניין מעצרו עד תום ההליכים ובכך יש משום טעם לפגם. העורר מוסיף וטוען כי שגה בית המשפט המחוזי הנכבד בכך שהבחין שלא לצורך בין העורר לבין הנאשם 1 בכתב האישום, שכן לאחר קריסת החלק העיקרי בעדותה של המתלוננת כלפי העורר, על פי שיטתו, לכאורה אין עוד הבדל בין העורר לבין הנאשם 1. לבסוף טוען ב"כ העורר כי שגה בית המשפט הנכבד קמא עת לא התייחס במלוא הרצינות לתסקיר שירות המבחן החיובי בעניינו של העורר, שהצביע על כך שניתן לשחררו לחלופת מעצר.

ב"כ המדינה טענה מנגד כי גם אם היה שינוי גרסאות מצד המתלוננת, הרי שאין מדובר בכרסום בראיות כזה, שלגביו נקבע בהלכה הפסוקה כי מדובר במהפך של ממש בראיות. לשיטת ב"כ המדינה, עוד במועד הגשת כתב האישום היו ידועות הגרסאות השונות של המתלוננות והדבר הובא בחשבון בעת ניסוח כתב האישום. ב"כ המשיבה הדגישה עוד כי המתלוננת חזרה בעדותה בבית המשפט ואישרה את דבר האיומים שהשמיע העורר כלפיה, לרבות האירוע המעין-חקירתי המתואר בכתב האישום והדברים מהווים בעצמם עילה להמשך מעצרו עד תום ההליכים. ב"כ המדינה הדגישה עוד כי עדותה של המתלוננת נתמכת גם באיכונים סלולאריים המצביעים על הימצאו של העורר במקומות בהם בוצעו לכאורה העבירות, נשוא כתב האישום. ב"כ המשיבה שבה והדגישה כי האירועים נשוא כתב האישום הינם אירועים חמורים, המצביעים על מסוכנות רבה הנשקפת מן העורר וטענה כי תסקיר שירות המבחן לא מתמודד עם מסוכנות זו. לשיטת המדינה מדובר במסוכנות כלפי כולי עלמא, בו בזמן שב"כ העורר העלה טענה כי נשקפת מן העורר מסוכנות כלפי המתלוננת בלבד ומסוכנות זו ניתנת לאיון, או למזעור. לשאלת בית המשפט השיבה המדינה בהודעה משלימה מטעמה כי המתלוננת איננה נמצאת עוד בבית מוגן או תחת הגנתה של המשטרה וזאת מרצונה החופשי, אף שהמשטרה סבורה שמוטב שתהיה תחת הגנתה.

5. לאחר שעיינתי בערר, שמעתי את טענות הצדדים וסקרתי את חומר הראיות המקיף שהוגש לי, הגעתי למסקנה, לאחר התלבטות, כי דין הערר להתקבל, כך שהתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לשם קביעת תנאים לשחרורו של העורר לחלופת מעצר מהודקת. להלן אסביר את הטעמים להחלטתי זו.

6. המקרה שלפנינו הוא, לשיטתי, אחד מאותם מקרים חריגים, שבהם החולשה שהתגלתה בראיות התביעה במהלך הדיונים בתיק העיקרי – יש בה כדי להשפיע על המשך הליך מעצרו של העורר במובן זה שיש לשחררו לחלופת מעצר.

במקרה שלפנינו אני סבור כי ראיות התביעה, המורכבות בעיקר מעדות המתלוננת, נחלשו במידה מסוימת וזאת מבלי לקבוע מסמרות בדבר. אין בהחלשה מסוימת זו כדי מהפך בראיות התביעה במשמעות האמור ב-בש"פ 4794/95 שאבי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.8.1995), אך ניתן לומר כי חל שינוי משמעותי בראיות התביעה, למצער לגבי חלק מהאישומים המיוחסים לעורר, כזה שמצדיק שחרורו של העורר לחלופת מעצר.

במה דברים אמורים? המתלוננת העידה בבית המשפט הנכבד קמא במשך מספר ישיבות ומסרה את גרסתה. בעדותה זו התגלו סתירות מסוימות בין הדברים שמסרה במשטרה לבין הדברים שאמרה בבית המשפט, בין היתר ביחס לעורר שלפני. כך למשל, אמרה בעדותה (בישיבה בתאריך 25.2.2009, בעמ' 75-74) כי חלק מן הדברים שאמרה במשטרה לגבי העורר אינם נכונים. בעדותה בבית המשפט גם הודתה המתלוננת כי אמירותיה במשטרה לא היו כולן נכונות וכי היא הרגישה חופשייה להגיד מה שתרצה ואין לה הסבר לשקריה (בישיבה בתאריך 23.2.2009, בעמ' 60). למען הקיצור לא אביא כאן את כל הסתירות האפשריות או הנטענות בעדותה של המתלוננת ואסתפק בשתי דוגמאות אלה. עם זאת יש להדגיש כי המתלוננת עמדה על גרסתה גם בחקירה נגדית ולפיה העורר אכן קירב לפניה כבל חשמלי דולק, והדבר מאשש לכאורה את ראיות התביעה בדבר העבירה המיוחסת לעורר בהקשר זה. סיכום עד כאן מלמד כי אף שככלל, בית משפט הדן במעצר של נאשם לא בוחן שאלות של מהימנות ומשקל של עדויות, העולות בפני המותב הדן בתיק העיקרי – הרי שסתירות מסוג זה המוצגות כאן עשויות להשליך על עוצמת הראיות לכאורה, בהתאם למבחנים שנקבעו בפסיקת בית משפט זה (השוו: בש"פ 3620/06 הייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.5.2006); בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 10.4.2005)).

7. מעיון בראיות הנני למד כי אכן חל כרסום בראיות לגבי חלק מן האישומים המיוחסים לעורר ויש ליתן משמעות לכרסום זה, על דרך של הפנייתו לחלופת מעצר. בכך יושג "איזון" בין הכרסום הלכאורי, שיש בו משום נסיבות חדשות במשמעות סעיף 52 לחוק המעצרים, לבין המסוכנות הנטענת התחילית שהוטחה בעורר, כך שעתה נראה כי ניתן יהיה להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם פחותה, במשמעות האמור בסעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים.

8. הדברים מקבלים משנה תוקף עת בוחנים את העורר ביחס לנאשם 1 בפרשה, שהיה על פי הנטען בכתב האישום הרוח החיה מאחורי האירועים נשוא כתב האישום, ואשר שוחרר לחלופת מעצר בתנאי מעצר בית מלא. בהקשר זה אבקש להדגיש את עקרון השוויון ביחס, הקורא להתייחסות דומה בשאלת המעצר לנאשמים שיש זהות באישומים המיוחסים להם, כל עוד לא הוצג טעם המצדיק את ההבדלה ביניהם, טעם אשר עשוי להיות נעוץ בכתב האישום, במידת הראיות הלכאוריות, בעילת המעצר, בחלופת המעצר האפשרית, או בנסיבות האישיות. מובן שעיקרון השוויון ביחס הינו רק שיקול אחד מבין השיקולים הרבים שאותם אמור לשקול בית המשפט בהכרעתו, ולעיתים יכריעו שיקולים נגדיים את הכף (השוו: בש"פ 5398/03 רן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.6.2003); בש"פ 7686/03 רפייב נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.9.2003); בש"פ 8458/04 אברהם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 22.9.2004); בש"פ 3346/08 מדינת ישראל נ' אבוטבול (לא פורסם, 23.6.2008)). במקרה שלפנינו, ככל שהוחלשו במובן מסוים הראיות ופחת בהתאמה משקל הראיות המיוחסות לעורר לגבי חלקו באישומים – מצטמצם גם הפער בינו לבין הנאשם 1 והדבר מצדיק עתה החלת דין דומה לגביהם באשר לשחרורם לחלופת מעצר.

9. זאת ועוד – אחרת. אין להתעלם גם מן העובדה שתסקיר המעצר בעניינו של העורר היה חיובי ושירות המבחן ראה לנכון לבוא בהמלצה לגבי שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה על ידו –בקלנסוואה. להמלצה זו יש ליתן את המשקל הראוי (עיינו: חיה זנדברג "תסקיר מעצר" המשפט יג 155 (תשס"ט)).

10. נוכח כל האמור לעיל – דין הערר להתקבל. התיק יוחזר לבית המשפט המחוזי הנכבד לשם קביעת תנאי שחרורו של העורר לחלופת מעצר מהודקת. מובן כי חלופת מעצר שכזו, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות לעורר, צריכה שתכלול מעצר בית מלא בפיקוח משמורנים ראויים, איזוק אלקטרוני, איסור יציאה מן הארץ, ערבויות כספיות גבוהות, איסור על יצירת קשר כלשהו עם המתלוננת ועדי התביעה והרחקתו הגיאוגרפית של העורר מאיזור ביצוע העבירות ומן המעורבים האחרים. בית המשפט הנכבד קמא יקבע את התנאים המדויקים – כטוב בעיניו.

ניתנה היום, כ"ו בניסן התשס"ט (20.4.2009).


מעורבים
תובע: עלי אלעאנמי
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: