ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד ג'מאל אבו-גאנם :

בפני:

כבוד השופט ח' מלצר

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיבים:

1. ג'מאל אבו-גאנם

2. וואיל אבו-גאנם

בקשה להארכת מעצר מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996

תאריך הישיבה: כ"ו בניסן התשס"ט (20.4.2009)

בשם המבקשת: עו"ד איתמר גלבפיש

בשם המשיבים: עו"ד דוד יפתח

החלטה

1. בפני בקשה להארכת מעצרם של המשיבים בפעם הרביעית בתשעים ימים שיימנו החל מתאריך 15.4.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1114/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו – 1996 (להלן – חוק המעצרים).

2. כנגד המשיבים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של קשירת קשר לפשע, רצח וחבלה בכוונה מחמירה. למשיב 2 מיוחסת גם עבירה של שוד בנסיבות מחמירות. על פי הנטען בכתב האישום, המשיבים רצחו את עטא אבו זיאד וזאת על רקע סכסוך בין משפחת המשיבים לבין משפחתו של המנוח (בעקבות רצח שקטל בן-משפחה של המשיבים). על פי הנטען, המשיבים ועוד שניים אחרים הגיעו לביתו של המנוח, חמושים באקדחים, רעולי פנים ועוטי כפפות, נכנסו לחצר הבית וירו לעבר המנוח כדורים רבים. מהירי נפגעה גם אשתו של המנוח. המשיבים נמלטו לאחר מכן מן המקום, אך הרכב שבאמצעותו נמלטו התנגש במדרכה והם נאלצו לצאת מן הרכב ולהימלט רגלית. על פי הנטען בכתב האישום, המשיב 2 ואדם נוסף מבין הארבעה, שזהותו איננה ידועה, פתחו בריצה לעבר רכב שעמד במקום ואיימו באמצעות אקדח וכשהם רעולי פנים, על הנהג במכונית עד שברח מן המקום. הם המשיכו בנסיעה עד שהגיעו לתחנת דלק שבה נטשו את הרכב.

עם הגשת כתב האישום התבקש בית המשפט המחוזי הנכבד להאריך את מעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים ובתאריך 27.11.2007 הוארך המעצר, בהסכמת ב"כ המשיבים.

3. בבית משפט זה כבר ניתנו שלוש החלטות בבקשות להארכת מעצרם של המשיבים מעבר לתקופת תשעת החודשים, בהתאם לסעיף 62 לחוק המעצרים. החלטות אלה מפרטות בהרחבה את השתלשלות ההליכים בבית המשפט הנכבד קמא (בש"פ 6013/08 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם, 10.7.2008) (השופט א' גרוניס); בש"פ 8312/08 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם, 7.10.2008) (השופטת מ' נאור); בש"פ 10790/08 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם, 6.1.2009) (השופט י' דנציגר)). נוכח האמור בהחלטות הנ"ל ומטעמים של קיצור מתבקש, לא אחזור פה שוב על הדברים שנסקרו בהחלטות אלה, אלא אציין התרשמות כללית ואביא את עיקרי ההתפתחויות מאז ניתנה החלטתו של חברי, השופט י' דנציגר.

4. בכלליות אעיר כי זמן רב חלף בין הקראת כתב האישום למשיבים עד שניתנה תגובתם המפורטת של המשיבים לכתב האישום ובית המשפט הנכבד קמא אף הביע בשלב מסוים תרעומת על התנהלות המשיבים ובאי-כוחם, ולא ארחיב.

מאז ניתנה ההחלטה האחרונה בעניינם של המשיבים בבית משפט זה, התקיים דיון בבית המשפט הנכבד קמא בבקשת ההגנה לקבלת חומר חקירה (שלא בפני ההרכב השומע את התיק). בקשה זו נדחתה. בתאריך 19.1.2009 הגישו ב"כ המשיבים בקשה לפסילת ההרכב, מן הטעם שההרכב שמע, במעמד צד אחד, טיעונים של התביעה לעניין בקשתם להסרת חסיון. בקשה מנומקת בעניין זה הוגשה על ידי ההגנה בתאריך 25.1.2009, בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי הנכבד ותגובת הפרקליטות הוגשה יום לאחר מכן. בתאריך 27.1.2009 דחה בית המשפט הנכבד קמא את הבקשה לפסילת ההרכב, תוך שהוא דוחה גם את בקשת הסנגורים לקיים דיון בעל פה בבקשה, מן הטעם שמדובר בנאשמים עצורים, שמשפטם ממילא התעכב. בית המשפט הנכבד קמא גם ציין בהחלטתו כי נקבעו מספר מועדי הוכחות שבוטלו לאחר שהסנגורים העלו טענות חוזרות ונשנות לגבי קבלת חומר חקירה והסרת חיסיון. לפיכך, בתאריך 3.2.2009 החלה הבאת הראיות על ידי המדינה. עד ראשון כבר נחקר בחקירה ראשית ובחקירה נגדית, ובתאריך 5.3.2009 נשמעה עדותו של עד תביעה נוסף.

עתה מבקשת המדינה להאריך את מעצרם של המשיבים ב-90 ימים נוספים ומציינת כי המעשים החמורים המיוחסים למשיבים מצביעים על מסוכנות רבה הנשקפת מהם לציבור ככלל, ולבני המשפחה היריבה, בפרט. כן טוענת המדינה כי הסיכון הנשקף מן המשיבים מתגבר לאור עברם הפלילי – המשיב 1 הורשע בעבר בעבירות נשק, תקיפה, פציעה, החזקה וסחר בסמים, איומים והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. הוא ריצה בעבר שתי תקופות מאסר. המשיב 2 הורשע בעבר בעבירות של חטיפה, איומים והחזקת סכין. אשר על כן, סבורה המדינה כי אף שמשפטם מתארך, אין לשחררם ממעצר. המדינה מדגישה עוד כי להגנה היתה, לשיטתה, תרומה מכרעת להתמשכות ההליכים עד כה. עוד טוענת המדינה כי במצב הדברים הנתון גם קיים חשש ממשי להימלטותם של המשיבים מן הדין וזאת בשים לב לעונש הכבד הצפוי להם, אם יורשעו.

5. המשיבים מתנגדים להארכת מעצרם וטענו בדיון שהתקיים בפני כי התמשכות ההליכים במקרה זה נובעת מהעומס על יומנו של בית המשפט המחוזי הנכבד, שקבע את התיק לישיבת הוכחות ראשונה רק בעבור כשנה לאחר שהוגש כתב האישום. עוד הדגיש ב"כ המשיבים כי הבקשות שיוזמו על ידם הוגשו רק לאחר שלא הועבר לידי ההגנה מלוא חומר החקירה והדבר היה הכרחי לשם ההגנה על המשיבים. ב"כ המשיבים הוסיף וטען כי היו מקרים בעבר שבהם שוחררו אפילו נאשמים ברצח, לאחר שמשפטם התארך יתר על המידה וביקש כי גם במקרה זה ישוחררו המשיבים, שכן אין כל אפשרות נראית לעין שמשפטם יסתיים בתקופת הארכה זו.

6. לאחר שעיינתי בבקשה, שמעתי את טיעוני הצדדים ועיינתי בפסיקה שהוגשה לי במהלך הדיון, הגעתי למסקנה כי דין בקשת המדינה להתקבל.

סעיף 61 לחוק המעצרים מורה כי נאשם שהיה עצור במשך תשעה חודשים אך משפטו טרם הסתיים בחלוף תקופה זו, ישוחרר ממעצר. עם זאת, סעיף 62 מאפשר להאריך ולחזור ולהאריך את המעצר ב-90 ימים נוספים באישורו של שופט של בית משפט זה. אחד השיקולים המרכזיים שבית המשפט נדרש לשקול במסגרת בקשה להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק המעצרים הנ"ל הוא קצב ניהול המשפט (ראו: בש"פ 3054/08 מדינת ישראל נ' סריאנו (לא פורסם, 30.6.2008); בש"פ 2248/09 מדינת ישראל נ' אוחיון (לא פורסם, 18.3.2009)). בהקשר זה כבר נפסק כי עם חלוף הזמן נוטה באופן הדרגתי נקודת האיזון בין זכות הנאשם לחירות לבין זכות הציבור לביטחון ולמיצוי ההליכים עם הנאשם – לעבר הזכות הראשונה (השוו: בש"פ 8022/05 מדינת ישראל נ' פלד (לא פורסם, 6.9.05); בש"פ 10298/05 מדינת ישראל נ' בויארסקי (לא פורסם, 9.11.05)). ואולם, ככל שקצב ניהול המשפט הוא שיקול חשוב בעת הכרעה בבקשה לפי סעיף 62, אין מדובר בשיקול בלעדי. על בית המשפט להוסיף ולבחון את מכלול השיקולים הרלבנטיים, כגון מסוכנות וחשש להימלטות מן הדין.

7. השאלה העומדת לבחינה כעת היא איפוא האם במועד הנוכחי, עת עצורים המשיבים כבר כשנה וחצי, יש מקום להמשיך ולהאריך את מעצרם, בשים לב לכך שמשפטם לא יסתיים ככל הנראה בתקופת הארכה המבוקשת בפני. לשיטתי, יש להשיב על שאלה זו בחיוב, וזאת נוכח חומרת העבירות המיוחסות להם והמסוכנות הרבה הנשקפת מהם שאיננה ניתנת לאיון, זאת על אף העובדה שמשפטם אכן מתארך.

העבירות המיוחסות למשיבים הינן מהחמורות ביותר שבספר החוקים, בפרט עבירת הרצח (השוו: בש"פ 9293/08 מדינת ישראל נ' חייבטוב (לא פורסם, 2.12.2008); בש"פ 5434/08 מדינת ישראל נ' בוגוסלבסקי (לא פורסם, 30.6.2008)). המשיבים נאשמים כי רצחו אדם ממשפחה יריבה "בדם קר", וכי הם לא היססו לירות בו בנוכחות אשתו ולפצוע גם אותה, ואז נמלטו מן המקום. את זאת הם עשו, על פי הנטען, אף שהיו להם היתקלויות קודמות עם מערכת האכיפה ועל אף שהמשיב 1 כבר ריצה תקופות מאסר קודמות. לכאורה מדובר איפוא בנאשמים שאימת הדין איננה שורה עליהם. על כך מצביעים, בין השאר, המעשים המיוחסים להם (והמשיבים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה בתיק זה) ואלה מובילים למסקנה כי אף על פי שמעצרם אכן מתמשך, לא ניתן לשחררם בשלב זה מבלי לסכן את הציבור בכללותו, ואת בני המשפחה שעימה מצויים הם בסכסוך בפרט. בהקשר זה אציין כי מודע אני לעובדה שמשפטם של המשיבים איננו עומד בפני סיום ואולם שוכנעתי כי זהו אחד מאותם מקרים שבהם חלוף הזמן איננו מטה את הכף עדיין בשלב זה אל עבר זכותם של הנאשמים לחירות, כנגד האינטרס המחייב המשך מעצרם של הנאשמים לשם הגנה על הציבור.

8. בטרם סיום אבקש להעיר, לאחר עיון בפסיקה שהוגשה לי על ידי ב"כ המשיבים, כי אינני מתעלם מכך שבבית משפט זה ניתנו החלטות המורות על שחרור נאשמים שהואשמו בהאשמות דומות ואשר משפטם התארך מאוד – לחלופת מעצר. מובן שכל מקרה נבחן על פי נסיבותיו ואין מקרה אחד דומה למשנהו. עם זאת לאחר שבחנתי את נסיבות המקרה שבפני הגעתי כאמור למסקנה כי אין לשחרר את המשיבים בשלב זה על אף חלוף הזמן. מובן כי אם יהיה בעתיד כרסום בראיות (שהרי לטענת בא-כוחם יש להם הסברים להמצאות הראיות הלכאוריות שנגדם), כפי שרמז ב"כ המשיבים לגבי קו-ההגנה – זכותם של המשיבים תהיה שמורה להם לבקש עיון חוזר בפני הערכאה הדיונית.

9. לסיום ומבלי לגרוע מכל האמור לעיל אני קורא לכל הגורמים הנוגעים בדבר לעשות כל מאמץ ולקדם את ההליכים בתיק זה על מנת לנסות לסיימו במהירות האפשרית, תוך שמירה על הזכויות הדיוניות של הצדדים.

10. נוכח כל האמור לעיל, מעצרם של המשיבים מוארך ב-90 ימים, שיימנו החל מתאריך 15.4.2009 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 1114/07 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם.

ניתנה היום, כ"ו בניסן התשס"ט (20.4.2009).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: ג'מאל אבו-גאנם
שופט :
עורכי דין: