ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אלי נחמני נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העורר:

אלי נחמני

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בתיק ב"ש 20707/09 מיום 10.4.2009 שניתן על ידי כבוד השופט ב' אזולאי

תאריך הישיבה: כ"ו בניסן, תשס"ט (20.4.2009)

בשם העורר: עו"ד נועם בונדר

בשם המשיבה: עו"ד אפרת רוזן

החלטה

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט ב' אזולאי) מיום 10.4.2009 בה נדחה ערר על החלטת בית משפט השלום באשקלון (כב' השופטת ד' כהן) להורות על מעצרו של אלי נחמני (להלן: העורר) עד לקבלת תסקיר מבחן ומתן החלטה אחרת.

העובדות וההליכים הקודמים

1. כנגד העורר הוגש ביום 1.4.2009 כתב אישום בגין עבירת איומים, שיבוש הליכי משפט, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו והטרדה באמצעות מתקן בזק. על פי המתואר בכתב האישום, במשך שלושה שבועות שקדמו ליום 27.3.2009 התקשר העורר לגרושתו (להלן: המתלוננת) בין 30 ל-40 פעמים ביום בשעות שונות, וביקש ממנה שיחזרו לחיות יחד ואיים כי לא ירשה שיהיה לה גבר אחר. ביום 27.3.2009 הגיע העורר לביתה של המתלוננת, דפק על הדלת וביקש להיכנס. המתלוננת יצאה מהבית והעורר עקב אחריה וביקש לדבר עימה. משסירבה המתלוננת לדבר עימו, ואמרה שתתקשר למשטרה, איים עליה העורר שלא תעשה זאת. ביום 31.3.2009 נחקר העורר במשטרת קריית מלאכי. חוקרת המשטרה, נורית כהן (להלן: החוקרת), הודיעה לעורר כי הוא עומד להיעצר ובתגובה לכך, העורר נעמד על רגליו ותפס את מכשיר הטלפון תוך שהוא צועק כי יתקשר למתלוננת ומשתולל. לאחר שהחוקרת הבהירה לעורר כי אסור לו ליצור קשר עם המתלוננת וכי עליו למסור את מכשיר הסלולארי שלו, המשיך העורר להשתולל וניסה לצאת מהחדר.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצר עד תום ההליכים. נימוקי הבקשה היו ראשית כי לתביעה ראיות טובות להוכחת אשמתו של העורר ובהן עדות המתלוננת והודאתו של העורר בעניין ביצוע שיחות הטלפון. לעניין מסוכנותו, הצביעה התביעה על כך שנסיבות ביצוע העבירות מעידות כי שחרורו של העורר יקים חשש לשלומה ובטחונה של המתלוננת וזאת גם נוכח העובדה שלעורר עבר פלילי מכביד בעבירות רכוש, אלימות, הפרעה לשוטר והפרת הוראה חוקית. בגין הרשעה קודמת מיום 9.1.2008, תלוי ועומד כנגד העורר מאסר על תנאי של 6 חודשים. לפיכך היתה עמדת התביעה כי לא ניתן יהיה להשיג את מטרת המאסר בדרך של חלופת מעצר.

3. החלטת בית משפט השלום (כב' השופטת ד' כהן) להאריך את מעצרו של העורר ניתנה ביום 7.4.2009. בית המשפט ציין בהחלטתו כי ישנן ראיות לכאורה לאשמתו של העורר. נקבע כי העורר מבקש לקיים עם המתלוננת קשר בו היא אינה חפצה, וכי על רקע היותו צרכן סמים ועברו הפלילי המכביד קמה עילה למעצרו. בית המשפט התייחס לטענותיו של העורר לפיהן שיחות הטלפון נגעו רק לעניינה של הבת המשותפת לו ולמתלוננת וכן לכך שהמתלוננת ציינה כי אינה פוחדת מהעורר וציין כי נתונים אלו יובאו בחשבון בדיון נוסף בעניינו של העורר שיתקיים לאחר שיוגש תסקיר מעצר בו תיבחן מסוכנותו של העורר והיתכנותה של חלופת מעצר. עוד ציין בית המשפט, כי שמע את דודתו של העורר שהציעה עצמה כערבה לחלופת מעצר בית והתרשם ממנה לחיוב, אך קבע כי עניין זה ייבדק לעומקו במסגרת התסקיר. הדיון הנוסף נקבע ליום 28.4.2009.

4. על החלטה זו הוגש ערר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע. בית המשפט (כב' השופט ב' אזולאי) דחה את הערר בהחלטתו מיום 10.4.2009, משלא נמצאה עילה להתערבות. בית המשפט ציין כי ישנן ראיות לכאורה לאשמתו של העורר, על אף הספק המסוים בעניין עבירת האיומים, וכן כי מסוכנותו של העורר, כפי שעולה מהנסיבות - מצדיקה את מעצרו עד להגשת התסקיר. עוד ציין בית המשפט כי ראוי לקיים את הדיון הנוסף מיד עם הגשת התסקיר, במידה והדבר יתאפשר לפני המועד שנקבע על ידי בית משפט השלום.

הטענות בערר

5. על החלטה זו הוגש הערר שבפני. בא כוח העורר טוען כי שגה בית המשפט כאשר הורה על המשך מעצרו של העורר, מאחר שהראיות הקיימות בעניינו אינן מקימות, אף לכאורה את עבירת האיומים, וכי נוכח הערתו של בית המשפט קמא לפיה ישנו ספק באשר לראיות אלו לא קמה בעניינו עילת מעצר. לחילופין טוען הסנגור כי נוכח עוצמתה הפחותה של עילת המעצר בעניינו של העורר, ניתן היה לאיין את מסוכנותו באמצעי פחות מאשר מעצר. הסנגור טוען כי בהתחשב בהתרשמות החיובית של בית המשפט קמא מדודתו של העורר ובכרסום בראיות שעליו עמדו שתי הערכאות קמא לא היה מקום לדחות את הדיון בעניינו של העורר עד לקבלת התסקיר. לפיכך מבקש בא כוח העורר, כי בית המשפט יורה על שחרורו של העורר.

הכרעה

6. איני סבורה שיש מקום להתערבותו של בית משפט זה בהחלטתו של בית המשפט השלום להורות על מעצר עד לקבלת תסקיר ומתן החלטה אחרת. כפי שציין בית המשפט המחוזי, ישנן ראיות לכאורה, וספק, ככל שקיים כזה, לעניין עבירת האיומים אין בו לדעתי כדי להכריע את הכף, לפחות לגבי השלב הקצר שאנו עומדים בו היום, ימים ספורים לפני קבלת התסקיר. ייתכן – ולא אקבע מסמרות לעניין זה, שניתן לנטרל את מסוכנותו של העורר על ידי חלופת מעצר הולמת. אכן, בית משפט מוסמך לשחרר גם בלא תסקיר מעצר, אך אין שום פגם בהחלטתו שלא לעשות כן כל עוד לא הוגש תסקיר שיאפשר בחינה הולמת של כל השיקולים כולם.

7. הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏‏כ"ו ניסן, תשס"ט (20.4.2009).


מעורבים
תובע: אלי נחמני
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: