ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלוני נגד פלוני ואח' :

בפני:

כבוד השופט נ' הנדל

המבקשים:

1. פלוני

2. פלוני

נ ג ד

המשיבים:

1. פלוני ואח'

2. פלוני

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (כב' השופטת י' שטופמן) ברמ"ש 23064-12-09 מיום 2.11.2010

בשם המבקשים:

עוה"ד ר. קליר

בשם המשיבים 1-6:

1. עוה"ד ש. בק

2. עוה"ד מ. רביזאדה

בשם המשיבים 7-42:

1. עוה"ד א. סופר

2. עוה"ד מ. דיאמנט

החלטה

1. מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת י' שטופמן) ברמ"ש 23064-12-09, במסגרתו דחה את ערעורם של המבקשים על ארבע החלטות של בית המשפט לענייני משפחה ברמת גן (כב' השופטת ש' גליק) שעניינן אישור הסכם מכר שנכרת בין כונסי הנכסים לבין קבוצה אחרת (להלן: הקבוצה), אשר זכתה בנכס מושא פסק הדין.

העובדות והשתלשלות הדיונים הרלוונטיות של המקרה על פי קביעותיו של בית המשפט המחוזי הן כדלקמן: משיבות 1 ו-2 (להלן: המוכרות), שתיהן אחיות, הגישו תובענה לפירוק שיתוף במקרקעין. בתאריך 17.5.2009 ניתן ע"י בית המשפט לענייני משפחה פסק דין בתובענה לפיו יחול פירוק שיתוף במקרקעין על דרך של מכירת הנכס וחלוקת תמורת המכר בין בעלי המקרקעין לפי זכויותיהם היחסיות במקרקעין. המבקשים שהם יזמים בעיסוקם והקבוצה הגישו לכונסי הנכסים הצעות לרכישת המקרקעין. הקבוצה הציעה לרכוש את המקרקעין בפער נמוך יחסית לטובת הצעת המבקשים, אולם בשל היות המבקשים יזמים, העדיפו אותם על פני הקבוצה. כונסי הנכסים העבירו טיוטת הסכם מכר לחתימת המבקשים ואלה חתמו על ההסכם לרכישת מקרקעין. המבקשים הפקידו בחשבון הנאמנות על שם כונסי הנכסים תשלום ראשון על חשבון הרכישה בהתאם להסכם המכר. בהסכם המכר הובהר למבקשים כי ההסכם כפוף לקבלת אישור בית המשפט והינו "מחוסר כל תוקף ללא אישור ביהמ"ש". הקבוצה פנתה לכונסים בשנית והציעה להוסיף להצעתה, שמלכתחילה הייתה גבוהה משל המבקשים, סכום של 2 מליון ש"ח.

בעקבות המצב שנוצר, הגישו כונסי הנכסים בקשה לבית המשפט לענייני משפחה "למתן הוראות/לאישור הסכם מכירת הנכס", תוך שהם מיידעים את בית המשפט כי המבקשים כבר חתמו על הסכם המכר. המבקשים ביקשו להצטרף להליך המתקיים בפני בית המשפט לענייני משפחה בכל הנוגע למכירת הנכס ולהביע את עמדתם בנושא. בית המשפט דחה את בקשת ההצטרפות מהנימוק שכבר ניתן על ידו פסק דין ורק כונסי הנכסים - ולא הצדדים - רשאים לפנות בבקשה למתן הוראות. המבקשים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה לאשר את הסכם המכר שנחתם על ידם. בטרם הוגשה תגובת כונסי הנכסים ולפני שנדונה בקשת המבקשים לאשר את הסכם המכר, הורה בית המשפט לכונסים לקיים ניסיון להליך התמחרות מחודש או לנהל מו"מ פרטני עם מציעי ההצעות הגבוהות הסופיות. המבקשים סירבו לשפר את הצעתם. ביום 23.12.2009 חתמה הקבוצה על הסכם לרכישת הנכס. בית המשפט לענייני משפחה אישר את הסכם המכר והנכס נמכר לקבוצה בסכום של 16,800,000 (2.3 מליון יותר מהצעתם הקודמת). על החלטה זו הגישו המבקשים ערעור לבית המשפט המחוזי. כמו כן, הגישו בקשה לביטול ההחלטה לבית המשפט לענייני משפחה מן הטעם שההחלטה ניתנה במעמד צד אחד. בית המשפט לענייני משפחה דחה את הבקשה.

בית המשפט המחוזי קבע בפסק דינו כי באשר לדחיית בקשת המבקשים להצטרף כצד להליך בכל הנוגע למכירת המקרקעין, נתפס בית המשפט לענייני משפחה לכלל טעות הואיל והמבקשים הם לא "המוכרות" כמצוין בהחלטה. משסבר בית המשפט כי בקשת ההצטרפות הוגשה על ידי המוכרות, קבע כי ניתן כבר פסק דין ולכן אין מקום להגיש בקשת ביניים ורק הכונסים יכולים לפנות אליו למתן הוראות. משכך, בקשת המבקשים לא נדונה לגופה. בנוסף, לא ברור מדוע העדיף בית המשפט לענייני משפחה לאשר את הסכם המכר עם הקבוצה על פני אישור הסכם המכר עם המבקשים. בית המשפט ציין כי הוא התלבט אם להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שינמק את החלטתו, אולם לנוכח הנסיבות, בין היתר, קביעתו כי צדק בית המשפט לענייני משפחה לגופו של עניין משהורה על קיום התמחרות נוספת שלאחריה אישר את ההצעה הגבוהה ביותר- אין מקום להחזיר את התיק לערכאה קמא. בית המשפט המחוזי הבחין בין הנסיבות במקרה זה לפסק דין ברכה (ע"א 509/00 לוי נ' ברכה, פ"ד נה (4) 410)- אליו מפנים המבקשים גם בבקשת רשות ערעור זו וקבע כי טרם נתגבשה אצל המבקשים "הציפייה הלגיטימית" לביצוע ההסכם עימם. אף אם זו נתגבשה, נראה כי היא כללה גם את האפשרות שבית המשפט לא יאשר את המכר ויורה על התמחרות מחודשת. עוד צוין, כי הקבוצה לא ידעה מהו סכום ההצעה שהציעו המבקשים הואיל ולא נתקיים קודם לקבלת הצעת המבקשים הליך התמחרות. מכאן, שלא ניתנה לה הזדמנות להציע הצעה גבוהה יותר בטרם נבחרה הצעת המבקשים. עובדה זו יש בה למנוע חשש מפני הקניית יתרון בלתי הוגן לטובת הקבוצה. בנוסף, בית המשפט לענייני משפחה לא קיבל מיד את ההצעה של הקבוצה אלא הורה על קיום התמחרות בין המציעים באופן שהמבקשים יכלו להשוות את הצעתם לזו של הקבוצה אולם הראשונים סירבו להשתתף בהתמחרות. צוין, כי המדובר בפער משמעותי בין ההצעות ועניין זה מהווה גם הוא שיקול להעדפת הצעת הקבוצה. בנסיבות הקיימות בהן שולמה התמורה בגין הנכס והקבוצה קיבלה את החזקה בנכס ואף ניתן לה ייפוי כוח בלתי חוזר לשם העברת הבעלות בנכס, הרי שעסקינן "במעשה עשוי" ואין הצדקה משפטית או עניינית להחזרת ההליך לראשיתו.

2. בבקשה שלפניי טוענים המבקשים, כי שגה בית המשפט המחוזי עת אישר את ההליך בו נקט בית המשפט לענייני משפחה בפתיחתו מחדש במשא ומתן בין כונסי הנכסים לבין המציעים באופן שאפשר להם לבחור בהצעה המאוחרת של הקבוצה. קביעה זו מנוגדת להלכה שנקבעה ע"י בית משפט זה בעניין ברכה. עוד הם טוענים, שלא ניתן להם יומם בבית המשפט; לא נתאפשר להם לעיין במסמכים הקשורים לתיק שהיו בידי כונסי הנכסים; נפלו פגמים בניהול הליך ההתמחרות המחודש; לא היה מקום להעדיף את אינטרס המוכרות הואיל ואין זה הליך כינוס של פשיטת רגל או הוצאה לפועל.

3. ההכרעה בבקשה זו הינה תולדה של בחינת העניין בשני רבדים. האחד הוא דיוני. האחר הוא מהותי. כפי שיובהר, ראייה משולבת של שני הרבדים בעלת משקל אף היא להכרעה. באשר לרובד הדיוני, בקשת רשות ערעור כשמה כן היא. אין ערעור בזכות. בית משפט רשאי לשקול שיקולים מעשיים. הדבר נכון ביתר שאת בגלגול שלישי. לא די להצביע על כך כי נפלה טעות בהחלטת הערכאה המבררת, ובמיוחד כאשר ערכאת הערעור בזכות התייחסה לעניין ונימקה מדוע אין בזאת כדי להביא לקבלת הערעור. כאן, בית המשפט המחוזי ציין את הסתייגותו מכך שבית המשפט לענייני משפחה לא קיים דיון כראוי עם המבקשים בשל טעות דיונית. עם זאת, לא מצא מקום לשנות את התוצאה מבחינה מהותית על רקע נתוני המקרה ואף נתן משקל לשיקול של "המעשה העשוי". לכן, כדי לבחון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ראוי להציג את המתווה הנורמטיבי המחייב.

זכייה בהתמחרות איננה בהכרח סוף פסוק. צד שלישי המתקשר בהסכם מהסוג הנדון עם מציע, מודע לכך כי ההסכם עימו עדיין טעון אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה. ודוק; לא בנקל יתערב בית המשפט בנדון. מתי ראוי להתערב ומתי נכון להימנע מכך? ומהו היקף וטיב שיקול הדעת של בית המשפט טרם ייתן את אישורו? צודקים המבקשים כי הלכת ברכה בעלת נפקות רבה לענייננו. ברם, יש ליישמה באופן אחר מכפי שטענו. כך נפסק שם מפי כב' השופטת א' פרוקצ'יה:

"התערבותו של בית המשפט בהסכם מכר שנקשר עם זוכה בהליך תקין והוגן ובתמורה סבירה והמרתו בזוכה אחר שהצעתו גבוהה יותר, הינה נדירה וחריגה ביותר ותיעשה בנסיבות מיוחדות בלבד. במסגרת התערבות זו, על בית המשפט לשקול זה כנגד זה את התועלת הצפויה לקופת פשיטת הרגל מול פגיעה אפשרית בצדדים שלישיים, וכן את הענין הקיים בבטחון ההליכים של פשיטת הרגל, ולאזן כראוי בין אינטרסים נוגדים מסוג זה העלולים להיווצר. כן עליו לשקול את המשמעות העלולה להתלוות לפגיעה בצד השלישי מבחינת ההשפעה ארוכת הטווח על הליכי מכירה, על נכונות מציעים להגיש הצעות וההשלכה של כל אלה על תקינות ויעילות הליכי כינוס הנכסים ומכירתם. על יסוד כל אלה ניתן לומר, כי צד שלישי המתקשר בהסכם עם הנאמן מודע, אמנם, לכך כי ההסכם עמו טעון עדיין אישור בית המשפט וכי תוקפו הסופי מותנה באישור כזה. אולם הוא רשאי לצפות לכך כי בחינת ההסכם לצורך אישור כאמור תיעשה במסגרת אמות המידה שפורטו לעיל, וכי בית המשפט יתן את דעתו בשיקוליו לכל הצדדים המעורבים במימוש הנכסים, וצדדים שלישיים בכלל זה" (ראו פסקה 11 לפסק הדין).

זאת ועוד זאת,

"אמנם, אין להוציא מכלל אפשרות כי בנסיבות חריגות ביותר יתכן והיה מקום להיזקק אף להצעה מאוחרת אילו ניתן הסבר מניח את הדעת לאיחור, ובהינתן משמעות כלכלית מיוחדת להצעה החדשה, ובכפוף לכך שהיתה ניתנת למציעים אחרים הזדמנות להשוות הצעותיהם, ומקום שלא היה בכך משום פגיעה מהותית בציפייה לגיטימית של צד שלישי שהספיק בינתיים להתקשר עם הנאמן בחוזה מכר. אולם תנאים אלה לא נתקיימו בענייננו" (שם. פסקה 12).

בענייננו, בית המשפט לענייני משפחה שקל את השיקולים הרלוונטיים בדיון שהתנהל לפניו. הצעת המבקשים לא קיבלה אישור בית משפט. באף אחד משלבי ההליך לא נכרת הסכם מכר סופי ולא הוצג בפני המבקשים מצג לפיו ההליך הסתיים לחלוטין. לאמור: המכר לא אושר ולא הושלם (והשוו: רע"א 8305/01 הסתדרות מדיצנית הדסה נ' רו"ח שורר, תק-על 2001 (3) 755). ההפרש בין ההצעות של המבקשים לעומת הקבוצה הוא משמעותי – מעל ל-2 מליון שקל. בעניין ברכה הדגיש בית משפט זה כי "התמורה שהוצעה על ידו בסופו של התהליך לא נשאה עמה יתרון כלכלי בולט ומכריע שהיה בו כדי להטות את הכף" (שם. פסקה 13). המצב שונה בענייננו. המבקשים קיבלו הזדמנות לשפר את הצעתם אך סירבו. לשון אחרת: המדובר בעסקת מכר שטרם אושרה, כאשר קבלת העסקה האחרת כרוכה במשמעות כלכלית מיוחדת של למעלה משני מליון בין ההצעות. כפי שנפסק בעניין וינקלר: "בבוא בית-המשפט להכריע בבקשת חייב לבטל עיסקת מכר אשר כבר אושרה, עליו לשוות לנגד עיניו את כל בעלי האינטרסים הנוגעים בדבר" (רע"א 4891/04 וינקלר נ' בנק הפועלים בע"מ (20.7.2004), פסקה 7 לפסק הדין). אין המדובר בהפרש קטן (והשוו: רע"א 7435/04 כהן נ' הבית העגול בע"מ (24.10.2004)). לפיכך, אין לומר אפוא שהתוצאה אליה הגיע בית המשפט לענייני משפחה עומדת בניגוד לעקרונות המשפטיים המחייבים. אין לשלול את החלטתם של כונסי הנכסים לקיים התמחרות בין המציעים למען השגת מירב התועלת הכלכלית מהנכס. יוצא, כי המחלוקת כאמור הינה ביישום הפרטני של כללים אלו במובן הצר. הנה לנו נימוק נוסף מדוע אין ליתן רשות ערעור "בגלגול שלישי".

משלא צורפו המבקשים להליך בפני בית המשפט לענייני משפחה, אין מקום להורות על גילוי מסמכים ועיון בהם. בית המשפט המחוזי נתן דעתו לטענת המבקשים ליתן להם את יומם בבית המשפט, ובשל כך נראה כי שקל להחזיר את התיק לבית המשפט לענייני משפחה. אולם בסופו של דבר בחר להכריע לגופו של עניין בהידרש לטענותיהם בפניו. העדפת אינטרס המוכרות היא בגדר פעולה שרשאי כונס הנכסים – גם בהיעדר הסדר סטטוטורי מחייב- לקחת בחשבון (והשוו עניין ברכה). לאמור: אין הצדקה במקרה זה, לנוכח התוצאה אליו הגיעו בתי משפט קמא, להחזיר את הנושא להשלמת הדיון בבית המשפט לענייני משפחה.

4. אשר על כן, בקשת רשות הערעור נדחית. על רקע נימוקי ולנוכח השתלשלות ההליכים טרם הגיע התיק לדיון בערעור בבית המשפט המחוזי, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ז בחשוון התשע"ב (13.11.2011).


מעורבים
תובע: פלוני
נתבע: פלוני ואח'
שופט :
עורכי דין: