ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד פלוני :

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

העוררת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

פלוני

ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה במ"ת

43825-03-10 מיום 26.4.10, שניתנה על ידי כבוד השופט ר' שפירא

תאריך הישיבה: י"ח באייר התש"ע (2.5.10)

בשם העוררת: עו"ד איתמר גלבפיש

בשם המשיב: עו"ד עאדל בויראת

החלטה

1. כתב אישום שהוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה מייחס למשיב עבירות של תקיפת בן זוג, תקיפת בן זוג הגורמת חבלה של ממש, איומים, חבלה בכוונה מחמירה, פציעה בנסיבות מחמירות והיזק בזדון. על-פי הנטען בכתב האישום, בהזדמנויות שונות במהלך נישואיו למתלוננת איים עליה המשיב כי יפגע בה, ואף תקף והכה אותה. על-פי הנטען, ביום 10.6.2007, בעקבות ויכוח בין בני הזוג, בעט המשיב במתלוננת והכה אותה בכל חלקי גופה ובראשה. כתוצאה מכך, איבדה המתלוננת את הכרתה, נגרמה לה חבלה בראשה והיא הובהלה לבית החולים. בהמשך נטען, כי במהלך חודש ינואר 2010 איים המשיב על המתלוננת באמצעות סכין מטבח כי הוא עומד להרוג אותה. באירוע נוסף המתואר בכתב האישום, הכה המשיב את המתלוננת בידיו, משום שהיא סירבה לקיים עמו יחסי מין. בהמשך, איים המשיב על המתלוננת באמצעות גרזן לחיתוך בשר. על-פי הנטען, המשיב ניסה לפגוע, באמצעות הגרזן, בראשה של המתלוננת, אך היא הצליחה להימלט. בשני אירועים נוספים המתוארים בכתב האישום נטען, כי בין החודשים פברואר-מרץ 2010 תקף המשיב את המתלוננת בכך שסטר לה.

באירוע נוסף, שהתרחש ביום 10.3.2010, החל המשיב לצעוק על המתלוננת שתצא מן הבית ואיים עליה כי אם ימצא אותה כשישוב מעבודתו – היא תמות. בהמשך, הכה המשיב את המתלוננת באמצעות מצקת. המשיב, כך על-פי המיוחס לו, רדף אחרי המתלוננת שניסתה להימלט מפניו, והכה אותה בכל חלקי גופה. לבסוף, הצליחה המתלוננת להימלט לחדרו של בנם המשותף של בני הזוג, יליד 2009. בכתב האישום נטען, כי לאחר שהמתלוננת סירבה לפתוח למשיב את דלת החדר, הוא החל לשבור חפצים בבית. כאשר יצאה המתלוננת מן החדר, נטל המשיב מטאטא והכה בו בחוזקה על ראשה של המתלוננת. מעוצמת המכה, נפצעה המתלוננת בראשה, נפלה על הרצפה יחד עם התינוק כשהיא מדממת. כתוצאה מהמכה נגרם למתלוננת – אשר בשעת המעשה היתה בחודש התשיעי להריונה – חתך עמוק בקרקפת, והיא נזקקה לתפרים ולטיפול רפואי.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום ביקשה העוררת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטתו מיום 25.3.2010 ציין בית המשפט המחוזי כי כתב האישום מעורר קושי, הואיל ובצידן של חלק מן העבירות שנכללו בו לא צוין תאריך ביצוען. "למעשה" – קבע בית המשפט – מתאר כתב האישום שורה של מעשים ללא תאריך ובמועדים משוערים, דבר המציב קושי בפני המשיב לעניין טענותיו והגנות אשר עומדות לזכותו" (עמ' 1 להחלטה). בהמשך צוין, כי בתיק קיימות ראיות לכאוריות לביצוען של העבירות המיוחסות למשיב, לרבות עדויות של המתלוננת המתארות את האירועים המפורטים בכתב האישום; עדויות הורי המתלוננת אשר סיפרה להם על המעשים; ותיעוד רפואי. בהמשך צוין, כי המשיב הכחיש כליל את הגרסה שמסרה המתלוננת, והוא לא נתן כל הסבר המניח את הדעת באשר לחבלות מהן סבלה המתלוננת. יחד עם זאת סבר בית המשפט, כי גרסתה של המתלוננת אינה נקייה מספקות. כדוגמא לעמדתו זו ציין בית המשפט כי במספר הודעות טענה המתלוננת כי הרקע לאירועים המתוארים בכתב האישום הוא העובדה שהמשיב משתמש בסמים ובתרופות, שעה שלמשיב אין עבר פלילי "ואין גם כל ראיה בתיק בדבר שימוש בסמים. לא מצאתי כי נערך בבית המשפחה חיפוש כדי לנסות ולאתר סמים, ככל שקיימים כאלה בבית. עובדה זו , לכאורה, מצביעה על ליקויים בעדות המתלוננת ויש בה כדי להוות שיקול במסגרת מכלול שיקולי בית המשפט בעת שהוא דן בבקשת מעצר" (עמ' 2 להחלטה). בית המשפט הוסיף וציין כי העבירות המיוחסות למשיב, מעצם טיבן, מקימות עילת מעצר, וכי העובדה שמדובר בעבירות אלימות במשפחה מוסיפה להן נדבך נוסף של חומרה ומסוכנות אולם כמצוות המחוקק, גם במקרה זה יש לבדוק את שחרורו של העורר לחלופה. על רקע זה הורה בית המשפט המחוזי על עריכת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב.

3. בתסקיר שהוגש בעניינו של המשיב צוין, כי הוא שולל אלימות כלשהי כלפי אשתו, ותיאר אותה כעצבנית וקנאית. המשיב התקשה להסביר את הגשת התלונה והוסיף כי הוא דואג לאשתו ולצורכי הבית. המשיב איננו רואה כל בעיה בהתנהגותו או ביחסיו כלפי אשתו ומאשים אותה בסכסוך ביניהם והוא מתקשה לערוך התבוננות פנימית ולהכיר בחלקי אישיותו האימפולסיביים והאלימים. הוריו של המשיב שללו אף הם אלימות מצד בנם, והטילו את האשמה על אשתו. הם תארו את המתלוננת כ"עצבנית ורגזנית", וכמי שאינה מכבדת את בעלה ואינה דואגת לו כראוי. שירות המבחן התרשם, כי הוריו של המשיב מגוננים על בנם, ואינם מצליחים לראות את חלקו בבעיותיו עם אשתו. שירות המבחן הוסיף וציין, כי משיחה עם המתלוננת עלה, כי מעשי האלימות של המשיב כלפיה החלו מיד עם תחילת נישואיהם, וכי היא חשה מאוימת מבני משפחתו של המשיב אשר ניסו, לטענתה, לפגוע בה כאשר נתקלה בהם באקראי ברחוב. המתלוננת גם טענה כי המשיב נוהג לעשן גראס וחשיש בתדירות יומית. שירות המבחן התרשם, כי קיימות בעיות בזוגיות ובתקשורת בין בני הזוג.

שירות המבחן בחן את חלופת המעצר שהוצעה בבית דודו ודודתו של באקה אל-גרבייה, והתרשם כי הדודים שהוצעו כמפקחים הם אנשים רציניים ואחראים המנהלים אורח חיים נורמטיבי, אולם נוכח דיווחם בדבר קשר רחוק בינם לבין משפחת המשיב, מצא כי ספק אם ביכולתם להציב למשיב גבולות ברורים. בסיכומו של דבר, לאור הכחשותיו של המשיב, הפער בין דיווחי בני הזוג לגבי מערכת היחסים ביניהם ולגבי השימוש בסמים, ובשל התרשמותו השלילית של שירות המבחן מחלופת המעצר המוצעת – הוחלט שלא להמליץ על שחרורו לחלופה.

4. על-אף המלצתו השלילית של שירות המבחן החליט בית המשפט המחוזי (כב' השופט ר' שפירא) לשחרר את העורר לחלופת המעצר שהוצעה, ואת החלטתו נימק כך:

"לאחר ששמעתי את המפקחים המוצעים, לא אוכל להצטרף למסקנות שירות המבחן, ככל שהדבר נוגע להתרשמות מהמפקחים. שירות המבחן סבר שהמפקחים אינם ראויים לא מהטעם של מעורבות בפלילים או טעם אחר הקשור בהתנהגותם, אלא שסבר כי על אף שמדובר באנשים רציניים, אחראים ונורמטיביים, היכרותם עם המשיב אינה מספיקה. לא ברור כיצד הגיע שירות המבחן למסקנה זו מאחר ומדובר בדודו ובדודתו של המשיב, אשר לדבריהם מכירים אותו מילדות. מעבר לכך, תפקידו של מפקח אינו לשמש כעובד סוציאלי לאדם הנתון בפיקוחו. תפקידו הוא להשגיח על קיום תנאי השחרור ובמידת הצורך, ואם עוזב המפוקח את הבית או מפר הוראות אחרות, על המפקח החובה להתקשר למשטרה. מבחינה זו, העובדה שהדוד והדודה אינם עלו שיש להם קשר הדוק יום יומי עם המשיב, והם אינם רואים עצמם מחויבים אליו, יש בה כדי לחזק את מידת המאום שניתן לתת בהם שלא ישימו את עניינו של המשיב כגובר על החובה לדווח לבית המשפט" (עמ' 7 להחלטה מיום 26.4.2010).

בהמשך ציין בית המשפט כי המשיב נטול עבר פלילי וכי להשקפתו, החלופה המוצעת כוללת תנאים אשר יבטיחו את ניתוקו של המשיב מן המתלוננת, ויאיינו את מסוכנתו הנקודתית. בית המשפט המחוזי הורה, אפוא, על שחרורו של העורר לחלופת המעצר שהוצעה בבית דודו ודודתו.

5. להחלטה זו מכוון עררה של המדינה, בו היא מבקשת להשיג על קביעותיו של בית משפט קמא הן במישור הראיות לכאורה הן במישור חלופת המעצר. בהודעת הערר ובטיעון על-פה נטען, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי בדבר הספקות בגרסתה של המתלוננת נעוצה בכך שהמתלוננת מסרה בהודעותיה כי המשיב עושה שימוש בסמים בעוד שלטענה זו לא נמצא חיזוק בתיק החקירה. לעמדת העוררת, לטענה זו קיים חיזוק ומכל מקום, אף העדרו של חיזוק איננו פוגם במהימנותה של המתלוננת, המגובה במסמכים רפואיים ובעדויות של הוריה. עוד נטען, כי קביעת בית המשפט לפיה כתב האישום איננו נוקב במועדים הספציפיים שבהם התרחשו מעשי האלימות המיוחסים למשיב – איננה מדויקת. במישור המסוכנות נטען, כי לא היה מקום לשחרר את העורר לחלופה שהוצעה נוכח ההמלצה השלילית של שירות המבחן, וכי מדובר במי שהמסוכנות הנשקפת ממנו גבוהה ביותר, וכי בית המשפט המחוזי העניק משקל יתר לכך שהמשיב נטול עבר פלילי. עוד נטען, כי החלופה עליה הורה בית המשפט המחוזי מצויה בקרבת מקום למקום מגוריה של המתלוננת.

בא-כוח המשיב תמך בקביעת בית המשפט המחוזי באשר לבעייתיות הקיימת בחומר הראיות לכאורה, ולהשקפתו, יש ליתן לבעייתיות זו את משקלה הראוי. בא-כוח המשיב אישר, כי ברכב בו נסע המשיב נתפסו שתי סיגריות שהכילו חשיש, אולם להשקפתו אין בכך כדי לחזק את טענת המתלוננת לפיה העורר השתמש באופן רציף בסמים בתוך ביתם המשותף. עוד נטען, כי מול הודעות המתלוננת והוריה, ניצבות הודעות המשיב והוריו, וכן עדות נוספת של שכנה ממנה עולה כי בזמן שהמשיב שהה מחוץ לביתו, נשמעו מתוך הבית קולות של שבירת זכוכית ועדות זו מוכיחה כי המתלוננת, בהתקף זעם, שברה זכוכית בתוך הבית. בנוסף, העלה בא-כוח המשיב טענת אליבי, לפיה במועד האירוע בו נחבלה המתלוננת ונלקחה לבית החולים, הוא שהה במקום עבודתו, ממנו הגיע ישירות לבית החולים.

6. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ועיינתי בחומר הראיות – החלטתי לקבל את הערר באופן חלקי. כפי שציין בית המשפט המחוזי, נגד העורר קיימות ראיות לכאורה בדמות הודעותיה של המתלוננת, הודעות של הוריה ותיעוד רפואי. בית המשפט המחוזי סבר, כי העובדה שהמתלוננת טענה כי המשיב משתמש, באופן קבוע, בסמים – שעה שלמשיב אין עבר פלילי ואין בתיק ראיות בנוגע לחיפוש שנועד לאתר סמים – משפיעה על מהימנותה של המתלוננת. בדיון לפניי הובהר על-ידי בא-כוח המדינה והדברים לא הוכחשו על-ידי בא-כוח המשיב, כי ביום 11.1.2010 נתפס המשיב כשהוא מעשן סיגריה המכילה חשיש, אך התיק נגדו נסגר מחוסר עניין לציבור. מכאן, שחרף העדרה של הרשעה פלילית, עצם השימוש בסמים – להבדיל מתדירותו והמקום בו התרחש – איננו שנוי במחלוקת. בנוסף, בהתחשב בכך שכתב האישום מייחס למשיב עבירות אלימות במשפחה ולא עבירות סמים, שאלת השימוש בסמים איננה שאלה מרכזית להשקפתי. עיון בחומר הראיות מעלה לדעתי, כי הודעותיה של המתלוננת – כשהן מצטרפות להודעות הוריה ולתיעוד הרפואי המעיד על הזדקקות חוזרת לטיפול רפואי בגין נפילות – מקים תשתית ראייתית לכאורית ברמה הנדרשת.

כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, גם בנסיבות כאלה, מחויב בית המשפט לבחון אפשרות לשחרורו של הנאשם לחלופת מעצר. חלופת המעצר שהוצעה על-ידי המשיב בענייננו לא הומלצה על-ידי שירות המבחן, גם לגופה, וגם בהתחשב במערך היחסים שבין המתלוננת לעורר. חרף כך, החליט בית המשפט המחוזי לאשר חלופה זו. כבר נפסק, כי סטייה מהמלצה שלילית של שירות המבחן תעשה באופן חריג, ומקום בו קיימים לכך טעמים כבדי משקל (ראו, למשל, בש"פ 3386/07 מדינת ישראל נ' אשד (לא פורסם, 18.4.07); בש"פ 3286/07 מדינת ישראל נ' עמר (לא פורסם, (16.04.07)) ובניגוד לבית המשפט המחוזי, איני סבור כי טעמים כאלה מתקיימים במקרה שלפנינו, בפרט נוכח קרבתה היתרה של חלופת המעצר למקום מגוריה של המתלוננת. אשר על כן, אני מקבל את הערר במובן זה שלעת הזו, יוותר המשיב במעצר מאחורי סורג ובריח. יחד עם זאת, יוכל המשיב לפנות לבית המשפט המחוזי ולהציע חלופת מעצר אחרת שאינה מצויה בסמיכות למקום מגורי המתלוננת, וזו תיבדק על-ידי שירות המבחן. בכפוף לאמור, אין צריך לומר כי ההחלטה בדבר החלופה שתוצע, מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.

ניתנה היום, כ"ב באייר התש"ע (6.5.10).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: פלוני
שופט :
עורכי דין: