ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין בנק מזרחי טפחות בע"מ נגד חרושת מתכת בית השיטה (בהח) בע"מ :

בבית המשפט העליון

ע"א 2182/10

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקש:

בנק מזרחי טפחות בע"מ

נ ג ד

המשיבים:

1. חרושת מתכת בית השיטה (בהח) בע"מ

2. עו"ד גיל הירשמן, נאמן החברה

בקשה לעיכוב ביצוע חלקי של פסק דינו של בית המשפט המחוזי בפשר 401/09 שניתן על-ידי כב' השופט ע' עיילבוני ביום 1.2.2010

בשם המבקש: עו"ד יפתח עניא

בשם משיבה 1: עו"ד יוני חרש

בשם משיב 2: עו"ד ניר בן-חמו

החלטה

לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי נצרת (כב' השופט ע' עיילבוני), אשר החליט לאשר הסדר נושים שהוצג לפניו.

ההליכים עד כה

1. חברת "חרושת מתכת בית השיטה" (בהח) בע"מ (להלן: החברה) נקלעה לקשיים כלכליים, שבעטיים ניתן לבקשתה, ביום 9.6.2009, צו הקפאת הליכים. הצו הוביל להסדר נושים (להלן גם: ההסדר), אותו ביקש הנאמן לאשר בבית המשפט המחוזי בחיפה. בהסדר הנושים נכלל צו הפטר לקיבוץ בית השיטה (להלן: הקיבוץ). האחרון הוא בעל רוב המניות בחברה וערב לחובותיה כלפי בנק מזרחי טפחות בע"מ, הוא המבקש בבקשה שלפניי, וכלפי שני בנקים נוספים: הבנק הבינלאומי הראשון בע"מ ובנק הפועלים בע"מ. סכום הנשייה הכולל של המבקש ושל הבנק הבינלאומי עומד על 1.8 מיליון דולר ואילו סכום הנשייה של בנק הפועלים עומד על 18 מיליון דולר. במסגרת האסיפות שהתקיימו לצורך אישורו של הסדר הנושים, אושר ההסדר על-ידי כלל הנושים בדין קדימה, על-ידי ארבעה מתוך ששת הנושים המובטחים, כשהמתנגדים להסדר היו המבקש והבנק הבינלאומי; ועל-ידי 84 מתוך 85 נושים בלתי מובטחים.

2. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ע' עיילבוני) אישר את הסדר הנושים. בפסק דינו ציין בית המשפט, כי מלאכתו של הנאמן בתקופת הקפאת ההליכים הובילה לכך שנושים רגילים של החברה המשיכו לספק לה שירותים וחומרי גלם במשך תקופת הקפאת ההליכים. על רקע זה, המשיכה החברה לתפקד כעסק חי, עד אשר נמכרה לחברה אחרת (להלן: החברה הרוכשת). הירתמותם של הנושים הרגילים להליך היתה, כך לקביעתו של בית המשפט המחוזי, תנאי-בלעדיו-אין להשגת הסכם המכר. בית המשפט המחוזי הוסיף וציין, כי סך כל הנשייה של נושי החברה עומד על סכום של כ-120,000,000 ש"ח, וכי החברה מעסיקה כ-120 עובדים, אשר לפי המתווה הקבוע בהסדר הנושים, ימשיכו לעבוד בחברה, משום שחלק מפעילות היצור עתיד לעבור לישראל.

3. בהמשך, התייחס בית המשפט לעמדת הנושים כלפי ההסדר. כאמור, שני הנושים המובטחים שהתנגדו לאישור ההסדר היו המבקש ובנק נוסף. בפני בית המשפט המחוזי טענו שני הבנקים כאחד כי הם מחזיקים בערבות אישית של הקיבוץ – בעל המניות העיקרי בחברה – ומשכך, היה על הנאמן לכנס אסיפת נושים מיוחדת עבורם, בהיותם בעלי אינטרס מיוחד. לטענתם, לו היה הנאמן מכנס אסיפה כזו הם היו מתנגדים להסדר בשל ההפטר שניתן בגדרו לקיבוץ, ובנסיבות כאלה, של העדר רוב מספרי של הנושים, לא ניתן היה לאשר את ההסדר. טענה זו התבססה על הוראת סעיף 350(ט) לחוק החברות, תשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות), הדורשת רוב מספרי של כלל הנושים באותה אסיפה, ובתנאי שהם מחזיקים ב-75% מהיקף הנשייה של אותה קבוצת נושים. טענות אלה נדחו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי, אשר קבע כי מכוחו של סעיף 350(ט) לחוק החברות, מוסמך בית המשפט -

"לבחון ולשקול את עמדתו של כל נושה ונושה וככל שייקבע כי הצבעתו מונעת ממניעים או משיקולים זרים או משיקולים שאינם ענייניים, מוסמך בית המשפט לפסול את הצבעתו, אך ברור כי סמכות זו שניתנת לבית המשפט... תופעל במקרים חריגים ונדירים ביותר, משום שעלינו להזהיר את עצמנו, לבל נשים את שיקול דעתנו במקום שיקול דעתו של הנושה" (עמ' 20 לפסק הדין).

בהמשך נקבע, כי בנסיבות המקרה שלפנינו סירובם של הבנקים לא היה מבוסס על מלוא העובדות הצריכות לעניין, והוא איננו עולה בקנה אחד עם עקרון תום-הלב "בייחוד כאשר ידעו ויודעים הם כי סירובם עלול לטרפד את הסדר הנושים וטרפודו של הסדר הנושים עלול להוביל לקריסתו של הסכם המכר ובכך ייסגר מפעל המעסיק 120 עובדים" (עמ' 20 לפסק הדין). עוד נקבע, כי טענת הבנקים לפיה הדיבידנד המחולק במסגרת ההסדר לנושים הרגילים מחולק על חשבונם של הנושים המובטחים אינה יכולה להתקבל, משום שאלמלא הסכמתם של הנושים הרגילים להמשיך ולספק לחברה שירותים וחומרי גלם במהלך תקופת הקפאת ההליכים לא ניתן היה לשמר את המפעל כעסק חי ולהגיע להסכם המכר שהושג. בהמשך נקבע, כי בנסיבות העניין, ההפטר שניתן לקיבוץ הינו לטובת קיומו של הסדר הנושים. בית המשפט מצא, כי התנגדותם של שני הבנקים איננה משרתת את טובת הכלל, כולל טובתם הם, והיא עלולה להביא לטרפוד ההסדר בכללותו, שעה שסכום נשייתם נמוך יחסית. ביום 25.3.2010 ניתנה בידי בית המשפט המחוזי פסיקתה, בגדרה אישר בית המשפט את הסכם המכר, על חלקיו השונים. בגדרי הפסיקתה, הסמיך בית המשפט את הנאמן לחתום על כל מסמך שיידרש לצורך השלמת העסקה.

הליכים שהתנהלו לאחר מתן פסק הדין

4. לאחר מתן פסק הדין הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה להורות לנאמן כי כל חלוקת כספים לנושים על-פי ההסדר תעשה כנגד כתבי שיפוי ו/או ערבויות בנקאיות, כך שאם יתקבל ערעורו של המבקש לבית משפט זה, הוא יוכל לגבות מיתר הנושים את המגיע לו. בהמשך, הוגשה לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת, בגדרה טען המבקש כי למרות שטרם ניתנה החלטה בבקשה הקודמת שהגיש, הודיע לו הנאמן כי הוא קיבל את מלוא תמורת המכר וכי בכוונתו לחלק כספים לנושים ללא כתבי שיפוי או ערבות. על רקע זה עתר המבקש להשהיית חלוקת תמורת המכר עד להכרעה בבקשתו. בתגובתו לבקשה טען הנאמן, כי בקשת המבקש לבצע חלוקת דיבידנד לנושי החברה, עובדים, ספקים ונושים מובטחים כנגד כתבי שיפוי וערבויות בנקאיות איננה הגיונית, והיא מיועדת לעכב את ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי מבלי שסעד כזה נתבקש במפורש. בתגובתו ציין הנאמן, כי ההבדל ביכולתם הכלכלית של הנושים השונים הוא רב, ונע בין נושים גדולים ומבוססים – בנק הפועלים, למשל – לבין נושים קטנים – וביניהם עובדי החברה. הנאמן הדגיש, כי קבלת הבקשה משמעותה כי לאחר שהנושים התבשרו כי יקבלו לפחות רבע מסכום הנשייה של החברה, תוכפף קבלת סכום זה למתן ערבויות בנקאיות. העמדת תנאי כזה מקזזת, למעשה, את התשלום לנושים כך שלמעשה, הנושים לא יקבלו דבר. מכאן, שפסק הדין יעוכב, על אף שההתנגדויות שהעלה המבקש נדחו. בהחלטתו מיום 11.4.10 ציין בית המשפט, כי במסגרת הסדר הנשייה אמור המבקש לקבל דיבידנד בסכום בלתי מבוטל, וממילא, על-פי הסדר הנושים, מרבית הכספים יועברו לבנק הפועלים ולבנקים הנושים האחרים, לגביהם לא קיימת כל לבעיה של כושר החזר. על רקע זה התרשם בית המשפט כי הבקשה שהגיש המבקש אינה ברורה כל צורכה והורה על הגשת תגובות נוספות של המבקש ושל הנאמן, תוך שהמבקש יבהיר מהם הסכומים אשר לשיטתו יש להבטיח "לאור הסכום שהבנק יהיה זכאי לו", ככל שערעורו יתקבל. בית המשפט הורה, אפוא, כי בכפוף להסכמתו של המבקש להבטיח כל תשלום של ירידת ערך הדולר בהשוואה לשער היציג שהיה ביום 9.4.2010 יעכב הנאמן בידיו סכום של מיליון דולר.

5. בהתאם להחלטת בית המשפט, הגיש המבקש הודעה נוספת בה ציין, כי במקרה שערעורו יתקבל, הוא יהיה זכאי לסכום של כמאה אלף דולר נוספים על חשבון הנושים הרגילים. באשר לנושים המובטחים והנושים מרשויות המדינה – לא התנגד המבקש לכך שהכספים ישולמו להם ללא כתבי שיפוי. הנאמן התנגד גם לבקשה זו. בתגובתו הוא ציין כי פעם נוספת, מנסה המבקש לעכב את ביצוע פסק הדין מבלי שהוגשה בקשה מפורשת בעניין זה; כי העובדה שהמבקש ערער על פסק הדין איננה מקנה לו עדיפות על-פני נושים אחרים; וכי אין להעמידו במצב עדיף ביחס ליתר הנושים. הנאמן הוסיף וציין, כי הסכום שעיכוב ביצועו נתבקש הוא סכום זניח מתוך תיק נשייה בסכום כולל של למעלה מ-20 מיליון דולר וקבלת הצעת המבקש תסרבל את חלוקת הכספים. בתגובה נוספת שהגיש המבקש הוא טען מחד, כי דווקא כדי למנוע את עיכוב ביצוע ההסדר הוא עתר לחלוקת כספים כנגד כתבי ערבות או שיפוי, ומאידך, כי בבקשותיו הוא התייחס לכל הרכיבים המשפטיים והעובדתיים המונחים בבסיסן של בקשות לעיכוב ביצוע. ממילא, כך נטען, בית המשפט התייחס לרכיבים אלה בהחלטותיו. עוד נטען, כי בקשותיו אינן מהוות בקשות לעיכוב ביצוע שכן לטענתו דווקא כדי למנוע את עיכוב ביצוע ההסדר הוא עתר לחלוקת כספים כנגד ערבות או כתבי שיפוי.

6. בהחלטתו מיום 15.4.2010 דחה בית המשפט את הבקשה. בהחלטתו הוא ציין, כי הנזק שעלול להיגרם לנושים ולהסדר הנושים עולה בהרבה על הנזק העלול להיגרם למבקש, במידה וערעורו על ההחלטה לאשר את הסדר הנושים יתקבל. עוד נקבע, כי הסכום שאת העברתו עותר המבקש לעכב הוא קטן מאוד, אך "ברור הוא כי גם עיכוב סכום קטן זה יגרום בהכרח לסרבול והכבדה על ביצוע הסדר הנושים ביחס לכלל הנושים, יפגע בציפיות הנושים ויגרום לנזקים לנושים אשר הסכימו להסדר" (עמ' 4 להחלטה). עוד צוין, כי הפער בין הבקשה במתכונתה הראשונית – אשר נועדה לעצור עצירה מוחלטת את חלוקת הכספים על-פי הסדר הנושים – לבין הבקשה בגלגולה החדש, לאחר ההודעה המעדכנת שמסר המבקש, "מלמד על כך שבקשת הבנק מלכתחילה לא התחשבה באינטרסים של כלל הנושים ובאה כל כולה כדי להקשות על יישום ההסדר. בנסיבות אלה, מתקבל הרושם כי גישתו זו של הבנק הינה המשך ישיר להתנהלותו במסגרת הדיון בדבר אישור הסדר הנושים, ובנסיבות אלה אין להעדיף את האינטרס של הבנק תוך גרימת פגיעה חמורה בכלל הנושים" (שם).

הבקשה שלפניי והתגובות לה

7. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגש ערעור לבית משפט זה ויחד עמו, הוגשה גם בקשה לעיכוב ביצוע חלקי. המבקש עותר לעכב ביצוע של חלוקת 100,000 דולר מתוך מיליון דולר המיועדים, על-פי ההסכם, לחלוקה לנושים הרגילים, ולהשאיר סכום זה בקופת הנאמן לטובת המבקש עד להכרעה בערעור. המבקש סבור כי סיכויי הערעור להתקבל – טובים, נוכח כך שלהשקפתו, בפרשו את סעיף 350(ט) לחוק החברות, נטל לעצמו בית המשפט סמכות שלא הוקנתה לו בחוק. לעמדת המבקש, מאזן הנוחות מחייב אף הוא להיעתר לבקשה, שכן אם יזכה המבקש בערעורו הוא יאלץ לפנות ללא פחות מ-86 נושים בכדי לקבל את המגיע לו. המבקש מסכים, כי ככל שבקשתו תענה, אך ערעורו יידחה, יחולק הסכום הנותר בהתאם להחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 11.4.10 כך שיובטח כי הנושים הרגילים לא יינזקו מעיכוב כזה, בשל ירידה בשער הדולר מעבר לשער ביום הקובע.

8. בתגובה שהוגשה מטעמו מציין הנאמן כי המבקש לא צירף כמשיב לבקשה את כלל הנושים הרלוונטיים, ובכלל זה, את חברת ישרלייזר רעים 2000 אגש"ח בע"מ (להלן: ישרלייזר), שנשייתה בחברה היא הגבוהה ביותר מקרב הנושים הרגילים, ועומדת על כחמישה מיליון ש"ח. הנאמן סבור, כי מטרתה של הבקשה שלפניי היא לפגוע בהסדר הנושים, וכי התנהלותו של המבקש לוקה בחוסר תום לב. הנאמן מדגיש, כי קבלת הבקשה תסב פגיעה קשה לנושים הרגילים של החברה, וכי עיכוב חלוקת הכספים נתבקש רק בשלב מאוחר ביותר, ומבלי שהוגשה בקשה רשמית לעיכוב ביצוע. הנאמן סבור כי סיכויי ערעורו של המבקש – קלושים; וכי מאזן הנוחות איננו נוטה לטובתו. החברה עצמה מצטרפת לעמדת הנאמן. יוער, כי אף שתגובתה של חברת ישרלייזר לא נתבקשה ולא ניתנה לה רשות להגשת תגובה כזו, הוגשה מטעמה תגובה, בה היא מוחה על אי-צירופה כמשיבה לבקשה; וטוענת כי המבקש לא הוכיח כי הנושים בכלל וישראלייזר בפרט, יתקשו בהשבת הכספים ככל שהוא יזכה בערעורו ומשכך, מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. בנוסף, לעמדתה של ישראלייזר, סיכוייו של הערעור להתקבל – קלושים.

דיון והכרעה

9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור בתגובת הנאמן, על אף שלערעור גופו צורפו כלל המשיבים הרלוונטיים, לבקשה שלפני צורפו כמשיבים החברה והנאמן בלבד, חרף השפעתה האפשרית של הבקשה על נושים אחרים. עובדה זו, כשלעצמה, די בה כדי להביא לדחיית הבקשה. בנפרד מן האמור לא למותר להזכיר כי כפי שצוין בהחלטתו של בית המשפט המחוזי מיום 15.4.2010, בבקשתו הראשונה ביקש המבקש לעכב בקופת הנאמן סכום של 13 מיליון דולר, ולאחר שנתבקשה ההבהרה, צמצם את הבקשה לסכום של 100,000 דולר בלבד. עובדה זו אומרת דרשני. מכל מקום, אף לגופו של עניין, לא מצאתי טעמים טובים להורות על עיכוב ביצועו של פסק הדין. כידוע, הכלל הוא כי הגשתו של ערעור איננה מצדיקה, כשלעצמה, עיכוב ביצועו של פסק דין (וראו (ראו תקנות 470-466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984)). עיכוב ביצועו של פסק דין הוא אפוא, צעד חריג, אשר יינקט בנסיבות בהן התרשם בית המשפט כי סיכוי הערעור להתקבל טובים; וכי מאזן הנוחות נוטה לטובתו של המבקש. אף מבלי לקבוע מסמרות לעניין סיכויי הערעור שהגיש המבקש, מצאתי כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובתו. בנסיבות המקרה שלפנינו אני סבור כי הנזק העלול להיגרם לנושים ולהסדר הנושים בשל עיכוב מימוש ההסדר במלואו עולה באופן משמעותי על הנזק העלול להיגרם למבקש במידה וערעורו לבית משפט זה יתקבל. המבקש לא התייחס בבקשתו לזהותם של הנושים הרלוונטיים או למצבם הכספי, ומשכך, לא ניתן לומר כי הטענה לפיה הוא יתקשה בהשבת הכספים ככל שיזכה בערעורו – הוכחה. חשוב מכך, במסגרת ההסדר, מקבל המבקש חלק בלתי מבוטל מסכום נשייתו, וכאמור בתגובתו של הנאמן, גביית הכספים מן הנושים במקרה שהערעור יתקבל – תוטל על כתפיו שלו.

על יסוד כל האמור, הבקשה נדחית. המבקש ישלם למשיב 2 שכר טרחת עורך-דין בסכום של 12,000 ש"ח.

ניתנה היום, כ"ג באייר התש"ע (6.5.10).


מעורבים
תובע: בנק מזרחי טפחות בע"מ
נתבע: חרושת מתכת בית השיטה (בהח) בע"מ
שופט :
עורכי דין: