ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין תאופיק ביאטרה נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העוררים:

1. תאופיק ביאטרה

2. סעיד עבדלעזיז

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 1.11.11 בתפ"ח 40489-05-11 שניתנה על ידי כבוד השופט י' בן-חמו

תאריך הישיבה:

י"ז בחשון התשע"ב

(14.11.2011)

בשם העוררים:

עו"ד ראפי פסאלחה

בשם המשיבה:

עו"ד אפרת גולדשטיין

החלטה

לפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (מ"ת 40489-05-11, כבוד השופט י' בן חמו) מיום 1.11.2011 בה נתקבלה חלקית בקשת העוררים לעיון בחומר חקירה המצוי בידי התביעה. ערר זה הוגש בהתאם לסעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: חוק סדר הדין הפלילי).

נגד העוררים הוגש כתב אישום המייחס להם עבירות של ניסיון לרצח, עבירות נשק וירי באיזור מגורים. בכתב האישום נטען כי העוררים, יחד עם אדם נוסף, נסעו ברכב כשהם מחזיקים בידיהם אקדח, הבחינו במתלונן והחליטו לירות לעברו במטרה להורגו. לעורר 1 יוחסו גם עבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ואיומים בגין אירוע שבו, על פי הנטען, הכה את המתלונן ואיים עליו כדי להפחידו.

העוררים הגישו בקשה לעיון לבית המשפט המחוזי לפי סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי. חומר החקירה המבוקש כולל עותק מלא של כלל ההודעות שמסר אביו של המתלונן (להלן: העד עאמר) במסגרת תיק חקירה אחר (להלן: התיק האחר), שרק חלקו נמסר לעוררים; כל הודעה אחרת שמסר העד עאמר במסגרת כל תיק חקירה אחר שיש בו זיקה לאירוע נשוא כתב האישום; וכן את גיליונות הרישום הפלילי של המתלונן ושל עדי התביעה (להלן: חומר החקירה). יוער כי עניינו של התיק האחר הוא אירוע שהתרחש כשלושה חודשים לאחר האירוע בתיק דנן - ניסיון לרצח העד עאמר עצמו.

לאחר שעיין בית המשפט בהודעות, הורה להעביר חלקים מסוימים מהן לידי העוררים. זאת על בסיס הרלוונטיות לתיק דנן ותוך שקילת אינטרס הציבור בחקירה אל מול זכות העוררים להגנה אפקטיבית. באשר לדרישת העוררים לביצוע בדיקה וחקירה בכל תיק המכיל התייחסות או זיקה כלשהי לתיק דנן קבע בית המשפט כי מדובר בדרישה מרחיקת לכת. לעניין הבקשה לעיון בגיליון ההרשעות הקודמות של העדים והמתלונן קבע בית המשפט כי אין מקום להיעתר לה בשלב זה מאחר והעדים הללו כבר מסרו עדויותיהם ונחקרו בחקירה נגדית ולכן למעשה אין עוד לבית המשפט אפשרות לבקש התייחסותם להרשעותיהם הקודמות – ככל שקיימות. כן נקבע כי מדובר בבקשה גורפת וכי העוררים לא הצביעו על הצדקה להיענות לה. עם זאת, בנוגע לעד עאמר אשר טרם סיים את עדותו, הורה בית המשפט למשיבה להמציא לעוררים את גיליון ההרשעות שלו, אם קיים, ככל שהוא רלוונטי למהימנותו כעד.

מכאן הערר שלפניי. לטענת העוררים החומר המבוקש על ידם הוא קריטי להוכחת חפותם. ההכרעה בעניינם מבוססת על מהימנות עדי התביעה. גילוי ההודעות של העד עאמר במלואן, בין בתיק האחר בין בתיקים נוספים, הוא האמצעי שיאפשר לבית המשפט לשקול מהימנות דבריו. כן הם טוענים כי שגה בית המשפט המחוזי כאשר קבע כי אין עוד מקום לבקש את רישומיהם הפליליים של העדים בתיק דנן שכן ניתן להגיש רישום פלילי של עד גם ללא חקירתו לצורך התרשמותו של בית המשפט. לבסוף הם טוענים כי באיזון בין זכותם להליך פלילי הוגן אל מול החשש מפגיעה בפרטיותם של העדים, גובר הראשון.

המשיבה מצידה מבקשת לדחות את הערר. לטענתה, מעת שנודע לה אודות התיק האחר ולאחר שעיינה בחומר שהצטבר בו, החליטה על העברת החלקים מתוכו שנמצאה בהם זיקה לתיק דנן – לידי העוררים. לטעמה, אין מקום להעביר חלקים נוספים. היא מדגישה כי כאשר מדובר בחומר מתוך תיק חקירה "חי", שאין על פניו זיקה בינו לבין האישומים בתיק דנן ושחשיפת מלוא החומר בו עלולה לפגוע בפרטיותו של המתלונן ושל צדדים אחרים כמו גם בניהול החקירה. לעניין הרישומים הפליליים טוענת המשיבה כי בקשה זו הועלתה על ידי העוררים רק בדיון בעל פה בפני בית המשפט המחוזי ומשכך, ולאור הכלל שלפיו בהעדר נסיבות מיוחדות יש להגיש בקשה לעיון בחומר החקירה בסמוך להגשת כתב האישום, הרי שאין מקום להיענות לה. כמו כן היא טוענת כי הגשת בקשה לעיון בחומר חקירה במהלך שמיעת הראיות משבשת סדרי משפט תקינים ואינה מאפשרת לאותם עדים להתייחס לחומר שהועבר בעניינם. לבסוף היא טוענת כי כמו חלקי ההודעות שלא הועברו לידי העוררים כך גם גיליון הרישומים הפליליים של עדי התביעה אינו רלוונטי לתיק דנן ולכן אין מקום להעבירו לידי העוררים.

לאחר שעיינתי בהודעת הערר ובתגובת המשיבה, שמעתי את טיעוני הצדדים ואף עיינתי בעצמי בחומר החקירה, הגעתי למסקנה כי דין הערר להידחות.

זכותה של ההגנה עומדת לה לעיין בחומר חקירה הנוגע לאישום, וזכותה לבקש זאת אם לא הוצג בפניה מלוא החומר. סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי קובע כי הנאשם רשאי לעיין בחומר החקירה וברשימת כל החומר שנאסף או נרשם בידי הרשות החוקרת – הנוגע לאישום שבידי התובע. המבחן להגדרת המונח "חומר חקירה" מבוסס על תכלית הסעיף והיא שמירה על זכותו של נאשם למשפט הוגן. המבחן הוא מבחן הנגיעה של החומר לאישום – ובמסגרתו נדרש "יסוד של ממש להשערה או לתקווה של הנאשם כי החומר אכן ישפיע על בירור האישום נגדו" (ראו בש"פ 4157/00 נמרודי נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 625, 632 (2000) ; בש"פ 7064/08 מדינת ישראל נ' ליאורה ברקו, (טרם פורסם, (13.08.2009)). מול זכותו של נאשם לניהול הליך הוגן, כאשר מדובר בחומר אשר הנוגע לצנעת הפרט, עומדת זכותם של עדים ומתלוננים להגנה על פרטיותם (ראו למשל בש"פ 3624/04 כריס סרפו נ' מדינת ישראל, (לא פורסם, 12.5.2004). כמו כן עומד החשש מפני סיכולה של חקירה אחרת, ככל שהחומר המצוי במחלוקת נוגע אליה. והרי, כבר נפסק כי ככל שהזיקה בין חומר החקירה לבין הגנתו של הנאשם נמוכה, כך יש לתת משקל רב יותר למידת הפגיעה בזכויותיהם של אחרים וכן לאפשרות לפגיעה בכל אינטרס ציבורי חיוני אחר (ראו 2043/05 מדינת ישראל נ' גד זאבי, (לא פורסם, 15.9.2005)).

בענייננו, בית המשפט המחוזי קבע כי על חלק מהודעותיו של העד עאמר לעבור לידי העוררים שכן הם רלוונטיים להגנתם. באשר ליתר חלקי ההודעות, נקבע כי הרלוונטיות שלהם מזערית וכי חשיפתם עשויה להביא לסיכול החקירה במסגרת התיק האחר. על כן חלקים אלו נשארו חסויים בפני העוררים. איזון זה מקובל עליי. זאת במיוחד לאחר שעיינתי בהודעות המלאות - הן בחלקים שהיו גלויים לעיני העוררים והן בחלקים שהושחרו. כך גם מקובלת עליי הערתו של בית המשפט, שלפיה לו היה מתברר כי החקירה בתיק האחר הסתיימה ואין עוד חשש לסיכולה וכי מדובר בחומר שכבר נחשף לאחרים, יתכן שהיה מקום להורות על גילויו המלא לעורר. בנוסף, העוררים לא הצביעו על טעם מספק המצדיק עריכת חיפוש בכלל תיקי החקירה בהן עשויה להיות עדות מצד העד עאמר ולהמציאם לידי ההגנה. אני מצטרף לקביעתו של בית המשפט המחוזי בעניין זה, שלפיה מדובר בבקשה שאיננה מעשית והינה בבחינת "מסע דייג".

לעניין גיליון ההרשעות, מסכים אני עם מסקנתו של בית המשפט, שלפיה אין מקום להורות על המצאה גורפת של פירוט כולל של רישומם הפלילי (אם קיים) של כלל העדים בתיק דנן, מבלי שהוכחה הרלוונטיות הספציפית של כל אחד מהם להגנתו של העורר.

אשר על כן, לא מצאתי מקום להתערב בהחלטתו של בית המשפט המחוזי. הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ח בחשון התשע"ב (15.11.2011).


מעורבים
תובע: תאופיק ביאטרה
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: