ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רפאל אבו נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

המבקש:

רפאל אבו

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים כנפי-שטייניץ, מרזל ורומנוב) מיום 27.9.11 בתיק ע"פ 607-05-11

בשם המבקש: עו"ד ארז בר-צבי; עו"ד הילה ולדמן

החלטה

א. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופטים כנפי-שטייניץ, מרזל ורומנוב) מיום 27.9.11 בתיק ע"פ 607-05-11, בו התקבל חלקית ערעור המבקש על פסק דינו של בית משפט השלום (סגנית הנשיאה פרידמן-פלדמן) מיום 7.3.11 בתיק ת"פ 4575-07.

רקע

ב. נגד המבקש הוגש כתב אישום המייחס לו, יחד עם שני אחרים, תקיפת אלימה של תייר במרכז העיר ירושלים (בשנת 2007) על רקע של מה בכך. עוד הואשם המבקש בשתי עבירות של תקיפת שוטרים, המתייחסות לתקיפת שוטר ושוטרת לאחר מעצרו. ביום 10.1.10 הורשע המבקש - לאחר ניהול הוכחות - בשלוש העבירות. ביסוד ההרשעה עמדו, בעיקר, עדות המתלונן (שמסר עדות מוקדמת שבוע לאחר האירוע), ועדותם של שלושה שוטרים שהיו עדי ראיה לאירוע (אחד מהם הוא שהותקף בהמשך על ידי המבקש). בית המשפט התייחס לעדות המבקש, בציינו כי "לא היתה עקבית, לא היתה אמינה ולא נמצאו לה חיזוקים" (עמוד 11), ולעובדה ששני שותפיו הודו במיוחס להם. ההרשעה בתקיפת השוטר התבססה על עדות השוטר שהותקף, וההרשעה בתקיפת השוטרת התבססה על דברים שאמר המבקש מעל דוכן העדים.

ג. ביום 7.3.11 גזר בית משפט השלום את דינו של המבקש. מזה נשקלו חומרת התקיפה, חלקו המרכזי של המבקש בה, תקיפת השוטרים והרשעה קודמת בעבירת אלימות. מנגד נשקלו נסיבות אישיות קשות, הזמן שחלף מאז האירוע (כארבע שנים), והעובדה כי בתקופה זו ניהל המבקש חיים נורמטיביים, וחרף רקע לא פשוט התעקש לשרת שירות קרבי והשלים שירות צבאי מלא. בהתחשב בעונשים שהושתו על שני שותפיו, הושתו על המבקש שמונה חודשי מאסר בפועל וכן מאסר מותנה.

ד. ביום 27.9.11 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המבקש באופן חלקי, זיכה אותו מתקיפת השוטרת (בשל תשתית ראייתית לא מספקת), והעמיד את עונשו על שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות (המאסר המותנה נותר על כנו). בכל הנוגע לעבירת התקיפה נקבע, כי לא הוצגה עילה להתערב בממצאים שקבעה הערכאה הראשונה. בית המשפט נדרש לסתירות בין העדויות השונות, וקבע "סתירות מסוג זה אינן עניין נדיר כאשר מדובר באירועים אלימים מסוג זה... הן משום שלכל אחד מהעדים נקודת המבט שלו, והן משום שמדובר באירועים שמתרחשים במהירות, תוך פרק זמן קצר, בסערת רגשות" (עמוד 3).

ה. בית המשפט נדרש אף לטענת ההגנה בדבר המשקל שיש לייחס לאי-העדתן של שתי התיירות שנלוו למתלונן: הוזכר, כי אחד השוטרים נשלח להביאן לחקירה מהמלון בו שהו, אך בעקבות בריחת אחד הנאשמים מתחנת המשטרה סב על עקביו והצטרף לחיפושים; ונקבע:

"אכן, ניתן היה לזמן את הידידות במועד מאוחר יותר, אולם העובדה שדבר זה לא נעשה לא פוגעת בחומר הראיות הקיים, אשר כפי שציינו יש בו כדי לבסס היטב את הרשעתו של המערער בתקיפת המתלונן".

בכל הנוגע לחומרת העונש נקבע, כי אף שמדובר באירוע חמור המחייב ענישה משמעותית, יש לשקול את הזיכוי מתקיפת השוטרת, את העובדה שהאירוע התרחש כחודש לאחר גיוס המבקש לצה"ל - אשר מאז נאבק לעבור לשירות קרבי אותו השלים בהצלחה - ואת העובדה שמאז שחרורו הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי "ומסתמן כי עלה על מסלול שיקומי". ולבסוף, הוטעם כי גם השוואת העונש לעונש שהושת על שני הנאשמים האחרים תומכת בהעמדתו על 6 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות.

ו. כלפי פסק דין זה הוגשה הבקשה שלפנינו. באי כוח המבקש, אשר מודעים להלכת חניון חיפה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123, 128) בדבר התנאים למתן רשות ערעור, הציבו בראש הבקשה את השאלה "העקרונית":

"הכיצד מורשע אדם, כאשר המשיבה ביצעה מחדל חקירתי שזועק לשמים?"

נטען כי מחדל זה - שעיקרו העובדה שידידותיו של המתלונן לא נחקרו כאמור - מעלה ספק לגבי עצם הוכחתם של יסודות העבירה, ומחייב זיכוי גם "מחמת הצדק". בין היתר הודגשה טענת המחדל שבאי-חקירת עדות ישירות לאירוע, בסיטואציה ראייתית בה קיימות סתירות בין הגירסאות שמסרו עדי התביעה האחרים לגבי זהות הנאשם שחנק את המתלונן. עוד נטען, כי העונש שהושת "נוגד את הצדק ואף מעלה שיקולים אנושיים-מצפוניים" (סעיף 41 לבקשה). הוטעם, כי המבקש פתח בדרך חיים חדשה לאחר התחלה לא קלה, והרשעתו "בפלילים תשיבו אחור, ותהוה אבן ריחיים המונעת ממנו להתקדם". הוזכרו הרקע המשפחתי והאישי הקשה, המלצת שירות המבחן להסתפק בשני חודשי עבודות שירות (המלצה שניתנה לפני הזיכוי מתקיפת השוטרת), הגיל הצעיר, והזמן שחלף מאז ביצוע העבירה. כל אלה תומכים, כך נטען, במתן בכורה לשיקולי שיקום ולהקלה בעונש.

דיון והכרעה

ז. לאחר העיון חוששני כי אין בידי להיעתר לבקשה. אכן, דומה כי מאז האירוע (בשנת 2007) שיפר המבקש את דרכיו ויש לברך על כך. ואולם, מנגד, מדובר באירוע חמור מאוד, שרירותי ונטול הסבר (למעט העובדה המצערת שבא כנראה, כך עולה מעדויות השוטרים, לאחר שתייה מרובה), אשר לולא התערבות מהירה עלול היה להיגמר בנזק חמור הרבה יותר למתלונן. מטרידה מאוד גם העובדה, שהתקיפה התרחשה בכיכר עיר הומה, ומהעדויות מתקבל הרושם שרק שלושת השוטרים, ולא אנשים זולתם, שהיו בסביבה נחלצו לעזרת המתלונן שהותקף בחבורה בעודו מוטל ארצה - ואולם עובדה זו אינה נוגעת ישירות לענייננו. על כל פנים, מלאכת האיזון הראוי בין שני הקטבים המנוגדים מסורה לערכאה הדיונית ולביקורתה של ערכאת הערעור, ואין היא מהוה עילה למתן רשות ערעור בגלגול שלישי, בשיטת משפטנו המקנה בזכות שני ימי דיון ולא למעלה מהם:

"הלכה היא מימים ימימה שאין נוהגים לתת רשות ערעור לענין חומרת עונש כי 'בענין עונש מספיקות שתי ערכאות די והותר'" (רע"פ 149/88 טוביה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) - השופט מלץ; רע"פ 3646/08 חוטה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); רע"פ 2978/11 עתאלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

ח. אשר לטענות שעניינן הכרעת הדין, אלה אינן מצדיקות מתן רשות ערעור. באי כוח המבקש ודאי מודעים לכך, שהשאלה שהציבו בראש הבקשה אינה אלא איצטלה לערעור עובדתי ככל משפטו וחוקתו, וכלום מעלים הם על הדעת שבית משפט זה ישוב ויעריך במקרה דנא מהימנות עדים, בגדרי ערעור בגלגול שלישי. בסופו של יום מבוססת ההרשעה על ממצאי עובדה ומהימנות מובהקים שקבעה הערכאה הדיונית. באלה "אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב, קל וחומר ליתן רשות ערעור בגלגול שלישי" (רע"פ 4005/11 חיטרוב נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - השופט ג'ובראן; רע"פ 3334/11 וייס נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). אמנם המבקש מטעים כי אינו עותר לפתוח את התיק בשלישית; אך בבקשו כי בית משפט זה יכריע בניגוד לבתי המשפט הקודמים בעקבות הסתירות המסוימות בין העדויות – זו בדיוק המשימה המתבקשת.

ט. אמנם, מסתבר בהחלט כי בנסיבות צריכה היתה המשטרה לחקור גם את ידידותיו של המתלונן; וספק אם ההסבר שניתן לכך - בריחת אחד הנאשמים ממשמורת – אכן מספק (גם אם מדובר בתיירות שחזרו למדינות מוצאן). ואולם, בית המשפט המחוזי ציין בעניין זה - בכל הכבוד בצדק - כי חומר הראיות הקיים בתיק, קרי, גם בלעדי עדויותיהן של התיירות, מבסס את אשמת המבקש מעבר לספק סביר; ובנסיבות נתונות אלה משמעותם של מחדלי המשטרה אינה יכולה להיות זיכוי. בהקשר זה נקבע לא אחת, כי:

"אין לקבוע כי מחדל בחקירה מוביל, מניה וביה, לזיכוי הנאשם. נפקותו של המחדל תלויה בתשתית הראייתית הפוזיטיבית הספציפית שהציגה התביעה, מחד, ובספקות הספציפים אותם מעורר הנאשם, מאידך. השלכות המחדל, איפוא, כפי שנקבע בעניין מליקר האמור, תלויות ב"נסיבות המיוחדות של הענין הנדון" (ע"פ 10735/04 גולדמן נ' מדינת ישראל (לא פורסם) - פסקה 17 לפסק דינה של השופטת נאור; ע"פ 2285/09 אללו נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

בנסיבות התיק דנא, יש לזכור, כי שני הנאשמים האחרים הודו במעשה, כי השוטרים היו עדים לו בזמן אמת, וכי בית המשפט התרשם ישירות מעדות המתלונן אשר הצביע על המבקש כמי שתקף אותו. גרסת המבקש לפיה "הוא לא היה במקום בזמן שתקפו את המתלונן, ונקלע לשם בטעות" (עמוד 3 להכרעת הדין בבית משפט השלום), נמצאה כלא אמינה - ובנסיבות אלה אינני רואה כיצד המחדל שבאי-חקירת ידידותיו של המתלונן יכול לפעול לטובת גרסת ההגנה. אכן ישנן כאמור סתירות בין גרסאות כנטען, והעיקריות הן בין המתלונן לשוטרים באשר לחלקו של המערער. אולם, אין מקום להתערבות בהכרעתם של בתי המשפט הקודמים גם בהקשר זה. על כל פנים, לא לבירורים עובדתיים מסוג זה נועד הערעור הנוסף.

י. אשר לעונש, כאמור, בית המשפט המחוזי הפחית באשר הושת על המבקש, משמונה חודשים מאחורי סורג ובריח לשישה חודשים בעבודות שירות. אף לגופו של עניין, דומני כי האיזון שנקט בית המשפט המחוזי ראוי ומביא בחשבון את ההשלכות שעלולות להיות לריצוי מאסר בפועל על שיקומו והתבססותו של המבקש. במובן זה, ועם כל ההערכה למפנה הנטען בחיי המבקש, בית המשפט כבר הלך לקראתו כברת דרך; יש כל ההבדל שבעולם בין ריצוי מאסר מאחורי סורג ובריח לריצויו בעבודות שירות, שבכל יום ויום שב אדם לביתו ולמשפחתו. כמי שהלך לעבודה "רגילה", גם אם הימים נחשבים מאסר בפועל. אילולא חלוף הזמן וכברת הדרך המשמעותית שעבר המבקש מאז העבירות היה העונש חמור יותר, גם נוכח רקע פלילי של המבקש.

י. סוף דבר אין בידי להיעתר לבקשה. למען הבהירות אטעים, כי נוכח תוצאה זו בטלה החלטת בית המשפט קמא (מיום 1.11.11) בדבר עיכוב ביצועו של ריצוי עבודות השירות. ואולם, כיון שהמועד שנקבע לתחילת העבודות חלף (ביום 1.11.11, והבקשה דנא הוגשה ב-10.11.11), יתואם בדחיפות מועד חדש לתחילת ביצוע העבודות (ככל שלא הוחל בהן) באמצעות באי כוח המבקש.

ניתנה היום, ‏‏י"ח בחשון תשע"ב (‏15.11.2011).


מעורבים
תובע: רפאל אבו
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: