ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין עיריית שדרות נגד אבנר אשר אדריכלים בע"מ :

בפני:

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

כבוד השופט י' עמית

המבקשת ברע"א 5780/11 והמשיבה רע"א 6666/11:

עיריית שדרות

המבקשת ברע"א 6666/11 והמשיבה רע"א : 5780/11

רות להב, אדריכלית

נ ג ד

המשיבים ברע"א 5780/11 והמשיבים ברע"א 6666/11:

1. אבנר אשר אדריכלים בע"מ

2. אבנר אשר

בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט) בהפ"ב 41049-05-11 שניתן ביום 26.6.2011

בשם המבקשת ברע"א 5780/11

והמשיבה רע"א 6666/11: עו"ד בנימין סעדון

בשם המבקשת ברע"א 6666/11

והמשיבה רע"א : 5780/11: עו"ד יאיר גרין; עו"ד שחר אלון

בשם המשיבים ברע"א 5780/11

והמשיבים ברע"א 6666/11: עו"ד ארז סרי ; עו"ד מסדה ליטבק-עבאדי

פסק-דין

השופט א' רובינשטיין:

בקשות רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (סגן הנשיאה י' זפט) בהפ"ב 41049-05-11 שניתן ביום 26.6.2011, בו הורה על העברת הבוררת האדריכלית רות להב (להלן הבוררת) מתפקידה מכוח סעיף 11(2) לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. כן הורה בית המשפט המחוזי לבוררת, מכוח סעיף 34 לחוק הבוררות, להשיב למשיבים 2-1 סך של 22,595 ש"ח ששולם לה על חשבון שכרה, עם הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום לבוררת ועד להשבתו.

רקע עובדתי בתמצית

א. כנטען, בפברואר 1999 שכרה המבקשת ברע"א 5780/11, עיריית שדרות (להלן העיריה), את שירותיהם של המשיבים 2-1 ברע"א 5780/11 וברע"א 6666/11 (להלן המשיבים), לשם תכנון אדריכלי של בית ספר בעיר שדרות. בין העיריה לבין המשיבים התגלע סכסוך כספי בנוגע לתמורה המגיעה למשיבים בגין שירותיהם. הסכסוך נדון בבוררות בפני הבוררת. כעולה מהבקשות שלפני, הבוררת מונתה להכריע בסכסוך בין הצדדים בחודש מארס 2005. כעולה מפסק דינו של בית המשפט המחוזי, לאחר שמיעת הראיות בבוררות הגישו הצדדים סיכומיהם; כתב הסיכומים האחרון הוגש באפריל 2007. מאז נעשו פניות חוזרות ונשנות לבוררת מטעם המשיבים על מנת שתיתן את הפסק – אך הפסק לא ניתן.

ב. ביום 18.5.2010 הודיעה הבוררת בהודעת פקסימיליה כי "פסק הבוררות יועבר ביום ראשון הקרוב" (נספח י"א לבקשה להעברת הבוררת מתפקידה). בא כוח המשיבים ביקש מהבוררת לקיים ישיבה בה יינתן הסבר באשר לעיכוב במתן פסק הבוררות, וכן ציין "כי עד לקיומה של אותה ישיבה דחופה, כבוד הבוררת מתבקשת שלא להוציא תחת ידה פסק בוררות, באשר רק לאחר הסבר מניח את הדעת באשר לפשר העיכוב הבלתי מוסבר, יוכל המבקש לכלכל צעדיו בתבונה" (אף זאת בנספח י"א לבקשה להעברת הבוררת מתפקידה, ראו גם פניה דומה לבוררת בנספח י"ב לבקשה). ככל שהדברים עולים מהמסמכים שבתיק, ישיבה כאמור לא התקיימה לפני הבוררת, ופסק הבוררות לא ניתן לצדדים, אף שנחתם כדברי הבוררת ב-25.5.2010.

ההליכים לפני בית המשפט המחוזי

ג. ביום 23.5.2011 עתרו המשיבים לבית המשפט המחוזי להעברת הבוררת מתפקידה מכוח סעיף 11(2) לחוק הבוררות. בקשת המשיבים התבססה על הטיעון, כי משך כשלוש שנים לאחר הגשת הסיכומים לא התפנתה לכתיבת פסק הבוררות, מבלי שניתן מצדה הסבר מניח את הדעת. המשיבים טענו כי בכך גרמה להם הבוררת לעינוי דין ואיבדה את אמון הצדדים. כן ביקשו המשיבים כי יושב להם הסך ששולם על ידיהם בגין שכר טרחת הבוררת והוצאותיה.

ד. בית המשפט המחוזי הורה על קבלת תגובת הבוררת. בתגובה טענה הבוררת, בין היתר, כי היא "מתנגדת מכל וכל לבקשת המבקשים להעבירה מתפקידה, במיוחד לאור העובדה שהבוררות נסתיימה, פסק הבוררות מוכן, ויימסר לצדדים לאחר שישלמו לבוררת את יתרת שכרה". הבוררת הסבירה את העיכוב שחל במתן פסק הבוררות בכך שמדובר בבוררות מורכבת שכללה 8 ישיבות ארוכות במהלך שלוש שנים, בהן נשמעו עדים רבים. עוד ציינה הבוררת, כי לאחר תום שמיעת הראיות ראתה לנכון לבקר בבתי הספר מושא המחלוקת ועשתה כן פעמיים. הבוררת הדגישה כי המשיבים עצמם ביקשו פעם אחר פעם שתימנע ממתן פסק הבוררות, חרף העובדה שהבהירה להם כי פסק הבוררות מוכן. הבוררת הבהירה כי אינה מצרפת לתגובתה את פסק הבוררת בשל "החשש שאם יימסר לצדדים, יימנעו הצדדים (או אחד מהצדדים ש'יפסיד') מתשלום שכרה בגין שעות העבודה המרובות הנוספות עליהם טרם חייבה את הצדדים". הבוררת הטעימה כי העברתה מתפקידה תגרום לעיכוב של שנים בפתרון הסכסוך בין הצדדים, אשר גם כך נמשך שנים ארוכות.

ה. בבית המשפט המחוזי נשמעו מפי בא כוח המשיבים ספקותיו באשר למהימנות טענתה של הבוררת כי פסק הבוררות נכתב ונחתם על ידיה זה מכבר. בהמשך לכך, עתרה הבוררת לבית המשפט להגשת תצהיר מטעמה. לבקשה צורף התצהיר שאומת באמצעות הפקסימיליה, בו הצהירה הבוררת כי:

"1. נודע לי מעורכת הדין שלי שב"כ של עו"ד אבנר אשר הטיל ספק במועד כתיבת פסק הבוררות.

2. הנני מצהירה בזאת כי כתבתי את טיוטת פסק הבוררות עוד ביום 2/2/2010.

3. חתמתי על פסק הבוררות ביום 25/5/2010 (לאחר שביקרתי שוב בשדרות ביום 16/5/2010)".

באי כוח המשיבים אינם חולקים בתגובתם כי הבקשה והתצהיר הנספח לה הוגשו לתיק בית המשפט, הגם שהם חולקים על אופן עריכת התצהיר. במסמכים שבתיק לא מצאתי את החלטת בית המשפט המחוזי לעניין קבלת התצהיר, הגם שנראה כי אין מחלוקת כי הוגש לבית המשפט טרם מתן פסק הדין.

תמצית פסק דינו של בית המשפט המחוזי

ו. בית המשפט המחוזי קבע, כי העיכוב במתן פסק הבוררות במשך תקופה כה ארוכה על ידי הבוררת ללא הסבר המניח את הדעת, גרם למשיבים עינוי דין המצדיק העברתה מתפקידה. בית המשפט דחה את טענת הבוררת כי מתן פסק הבוררות עוכב לבקשת המשיבים, והדגיש כי בקשתם לעיכוב מתן פסק הבוררות באה לעולם רק ביום 18.4.2010, "לאחר שגדשה סאת סבלם של המבקשים ואמונם בבוררת התערער".

ז. בית המשפט המחוזי דחה את טענתה של העיריה לפיה תגרום העברת הבוררת מתפקידה לנזק רב, שכן עם חלוף הזמן נשכחו חלק מעובדות המקרה וחלק מהעדים כבר אינם מועסקים על ידי העיריה. בית המשפט קבע כי מסמכי הבוררות מצויים בידי העיריה או בידי הבוררת, ולא יהיה כל קושי לדלות מתוכם את עובדות המקרה. עוד הטעים בית המשפט, כי אין קושי לזמן את העדים הדרושים לבירור הסכסוך אף אם אינם מועסקים על ידי העיריה.

ח. בית המשפט המחוזי קבע כי עמידת המשיבים על בקשתם להעברת הבוררת מתפקידה גם לאחר שזו הודיעה כי פסק הבוררות מוכן היא לגיטימית בהתחשב בהתנהלותה של הבוררת. בית המשפט העביר את הבוררת מתפקידה, והורה על מינוי בורר חליף תוך שנתן בעניין זה הוראות. בהחלטה מיום 27.7.2011 קבע בית המשפט, כי הוא מעכב את מינויו של בורר חליף בשבעה ימים ו"ככל שיומצא לתיק בתוך 7 ימים העתק בקשת רשות ערעור, אעכב את מינויו של בורר חדש עד להחלטה בבקשת רשות ערעור".

ט. עוד יצויין כי במסגרת פסק הדין הורה בית המשפט המחוזי לבוררת, מכוח סעיף 34 לחוק הבוררות, להשיב למשיבים סך של 22,595 ש"ח ששולם לה על חשבון שכרה, לרבות הפרשי הצמדה וריבית מיום התשלום ועד להשבתו.

ההליכים לפני בית משפט זה

י. כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשו שתי בקשות רשות ערעור. בתחילה הוגשה בקשת רשות ערעור מטעם העיריה (רע"א 5780/11). בהחלטתי מיום 13.9.2011 הוריתי כך:

"על פניו, ומבלי לטעת מסמרות (שכן מדובר בבקשה לרשות ערעור), שאלה היא אם לאחר שניתן פסק הבוררת, גם אם טרם נמסר לצדדים מטעמי שכר טרחה, עדיין ניתן היה לדון בבקשה להעבירה מתפקידה (ראו הנפסק ברע"א 10086/06 עמירה נ' משעל (לא פורסם) פסקה 16). מודע אני לקביעות בית המשפט קמא לגבי התנהלות הבוררת, ולטענות המשיבים בעניין; ואולם, בנסיבות יתכן גם שנושאים אלה צריכים היו להתברר במסגרת בקשה לפי סעיף 24 לחוק הבוררות, תשכ"ח - 1968. יתכן גם, שעיון בפסק הבוררת לגופו יפיג חששות אלה. המשיבים מתבקשים להגיב לבקשה ולאמור מעלה במסגרת תגובה תמציתית (עד ארבעה עמודים) שתוגש בתוך 10 ימים".

יא. לאחר שהוריתי על הגשת תגובה ברע"א 5780/11, הגישה הבוררת אף היא בקשת רשות ערעור (רע"א 6666/11). בהחלטה מיום 27.9.2011 הוריתי על הגשת תגובה גם בנוגע לבקשת רשות ערעור זו, תוך שהטעמתי כי:

"הבוררת העלתה בבקשה נושא שכר טרחתה במקרה שעמדתה באשר לפסק הדין קמא לא תתקבל. בהתייחסותם לכך יתנו המשיבים דעתם גם לשאלה מה דין שכר טרחתה של הבוררת בנסיבות המקרה אם תתקבל הבקשה. כמובן איני מביע כל דעה (בשלב זה). הבוררת תוכל להתייחס לתגובות הצדדים לעניין זה תוך שבוע לאחר שיתקבלו".

הדיון בשתי בקשות רשות הערעור אוחד.

תמצית טענות הצדדים

יב. עיון בבקשות ובתגובות מעלה, כי המשיבים מצדם מטילים ספק במהימנות טענתה של הבוררת, כי פסק הבוררות הוכן ונחתם כנטען בתגובת הבוררת שהוגשה לבית המשפט המחוזי ובתצהיר שהוגש על ידיה. לטענת המשיבים מדובר בטענה חדשה שנטענה רק לאחר הגשת הבקשה להעברת הבוררת מתפקידה. העיריה גורסת מנגד, כי יגרם לה נזק כתוצאה מהעברת הבוררת מתפקידה, בהתחשב במשאבים הרבים שהושקעו משך שנים בבוררות, וכתוצאה מן הצורך להשקיע משאבים נוספים אם תמשך הבוררות בפני בורר חליף. הבוררת טוענת כי שגה בית המשפט המחוזי כשהורה על העברתה מתפקידה, שעה שפסק הבוררות נכתב ונחתם על ידיה. בשלב זה, כך טוענת הבוררת, לא היה בית המשפט מוסמך להעבירה מתפקידה, נוכח סיומו של הליך הבוררות. לטענת הבוררת בהעדר סמכות לבית המשפט להעבירה מתפקידה, בשים לב לעיקרון של גמר מלאכת הבורר, אין לבית המשפט סמכות להפחית או לשלול את שכרה מכוח סעיף 34 לחוק הבוררות, שאינו חל בנסיבות כגון דא.

דיון והכרעה

יג. לאחר שעיינתי בבקשות ובתגובות להן על נספחיהן, ולא בלי התלבטות, אציע לחבריי ליתן רשות ערעור ולדון בבקשות כבערעורים. כן אמליץ לחבריי לקבל את הערעורים באופן חלקי כמפורט להלן.

יד. הטענות בדבר מהימנות טענתה של הבוררת, לפיה נכתב פסק הבוררות ונחתם על ידיה זה מכבר, הובאו לפתחו של בית המשפט המחוזי עובר למתן פסק הדין. חרף זאת, לא קבע בית המשפט ממצא עובדתי לחובת הבוררת. ובית משפט זה כערכאת ערעור אינו האכסניה המשפטית הראויה לביסוס ממצא עובדתי כגון דא. לא זו אף זו, בנדון דידן נתמכו טענותיה של הבוררת בתצהיר שהובא לעיונו של בית המשפט המחוזי. סבורני כי לתצהיר זה יש ליתן משקל, חרף הטענות הנוגעות לתקינותו ולאופן עריכתו. מעבר לכך, טענתה של הבוררת כי פסק הבוררות נכתב ונחתם נתמכת בהודעת הפקסימיליה מיום 18.5.2010, שנשלחה בטרם הגשת הבקשה להעברתה מתפקידה, בה הודיעה הבוררת כי פסק הבוררות "ינתן ביום ראשון הקרוב". משכך, קשה לטעמי להלום את טענת המשיבים כי דבריה של הבוררת הם בבחינת טענה עובדתית חדשה שהועלתה על מנת למנוע העברתה מתפקידה. מטעמים אלה איני מוצא הצדקה להטיל דופי ביושרתה של הבוררת הממלאת תפקיד מעין שיפוטי, ובמיוחד שעה שבית המשפט המחוזי בהיותו הערכאה הדיונית לא מצא לנכון לעשות כן. זאת – בנפרד מן השאלה המשפטית באשר להעברת הבוררת מתפקידה בשל השתהות במתן הפסק.

טו. עקב העובדה שבנסיבות העניין נכתב פסק הבוררות ונחתם בטרם הכריע שבית המשפט המחוזי בבקשה להעברת הבוררת מתפקידה, חוששני כי בית המשפט לא היה מוסמך לדון בבקשה והיה עליו לדחותה בשים לב לעיקרון של "גמר מלאכת הבורר". במה דברים אמורים? הלכה היא כי אין להידרש לבקשה להעברת בורר מתפקידו לאחר שניתן פסק הבורר (ראו ע"א 428/74 מלבין נ' זונטג, פ"ד כט(1) 281, 284 (1974); כן ראו סמדר אוטולנגי בוררות – דין ונוהל א 497 (2005) (להלן אוטולנגי)). עמדה על כך, בין היתר, השופטת א' פרוקצ'יה ברע"א 10086/06 עמירה נ' יוסף (לא פורסם) (להלן עניין עמירה):

"בעניין זה נקבע לא אחת כי אין להידרש לבקשה להעברת בורר מתפקידו לאחר שניתן פסק הבורר, וכי עילותיה של בקשה כזו נבלעות בעילות לביטול הפסק, באופן שלא נותר עוד מעמד עצמאי להליך העברת בורר מתפקידו בשלב דיוני זה. הדרך לתקוף את אופן תיפקודו של הבורר במהלך הדיון בבוררות לאחר מתן הפסק, היא באמצעות בקשה לביטול פסק הבורר, ובדרך זו בלבד" (שם, פסקה 15 והאסמכתאות אליהן הפנתה השופטת פרוקצ'יה).

טז. השופטת פרוקצ'יה עמדה בעניין עמירה על הרציונאלים המצדיקים כלל זה בהדגישה כי:

"הרציונאל לעיקרון זה ברור על פניו. כל עוד הבוררות מתנהלת ולא נסתיימה במתן פסק בורר, יש משמעות ואפקטיביות לאקט העברת הבורר מתפקידו, בהתקיים אחת העילות לכך. לאחר מתן הפסק, ומשהבורר סיים את מלאכתו, אין עוד משמעות להעברתו מהתפקיד, אלא שבשלב זה, העילות שבשלן ניתן להעביר בורר מתפקידו עשויות להוות בסיס לביטול פסק שניתן על ידו. הדרך לתקוף תיפקוד בלתי תקין של בורר לאחר מתן פסק הבורר היא באמצעות בקשה לביטול הפסק, ובדרך זו בלבד" (שם, פסקה 15).

ועוד, כפי שהבהירה השופטת פרוקצ'יה "אין נפקא מינה אם הבקשה בענין זה הוגשה לבית המשפט קודם למתן פסק הבורר" (שם, פסקה 16). על יסוד האמור, אציע לחבריי לבטל את הוראתו של בית המשפט המחוזי לפיה הבוררת תועבר מתפקידה ותחתיה ימונה בורר חליף. לשיקולים האמורים מצטרפים שיקולי יעילות, שכן מדובר בסכסוך המתמשך על פני שנים רבות שהגיע העת לסיימו, וביתר שאת מקום בו קיים כבר פסק בוררות אשר כל שנותר הוא להעבירו לצדדים. נזכור, כי עיריית שדרות, שאין טענה כי היא נושאת באשם השתהותי, זקוקה אף היא לפסק הבורר ואין טעם, אם אין הכרח בדבר, לגררה להליך בוררות חדש, שמשאבי זמן וכסף יושקעו בו. המשך הבוררות יביא להוצאת משאבים נוספים, במקרה זה אף כספי ציבור אך יפים הדברים גם לגבי כספי הפרט, מעבר לאלה שכבר הושקעו בהכרעת הסכסוך. איני סבור גם כי הותרת הבוררת בתפקידה תגרום למשיבים עיוות דין, שכן ממילא עומדת להם האפשרות להגיש בקשה לביטול פסק הבוררות ככל שמתקיימות או יתקיימו לדעתם נסיבות המצדיקות זאת.

יז. אכן, קבלת טענת בורר, המועלית לאחר הגשת בקשה להעבירו מתפקידו, לפיה פסק הבוררות נכתב ונחתם מעוררת קושי מסוים. כך, יוכל לכאורה כל בורר למנוע העברתו מתפקידו לאחר שהוגשה בקשה כנגדו, באמצעות חתימה על פסק הבוררות. ברם, נדמה כי אין אלה הנסיבות במקרה דנא שכן כאמור קיימת הודעת פקסימיליה שנשלחה על ידי הבוררת ביום 18.5.2010, בטרם הגשת הבקשה להעברתה מתפקידה, וזו תומכת בטענתה של הבוררת כי אכן כתבה וחתמה על פסק הבוררות בטרם הגשת הבקשה להעבירה מתפקידה. מעבר לכך, השאלה האם פסק הבוררות אכן נכתב ונחתם היא שאלה עובדתית שיש להכריע בה בנסיבותיו של כל מקרה לגופו של עניין. במקרה דנן, כאמור לא נקבע ממצא עובדתי לחובת הבוררת לעניין זה. ועם זאת, לא יתכן חולק כי הבוררת השתהתה במתן הפסק לאורך תקופה שאינה סבירה. אכן, יתכן כי גם בתי משפט ישתהו במתן פסק דין, ועל כך יש להצר, אך בורר נבחר, בין השאר, כדי שיסיים מלאכתו במהרה, ודבר זה לא הושג כאן כל עיקר, וגם הסבר סביר לא ניתן.

יח. לא זו אף זו, ניתן להתמודד עם התנהלות כגון דא באמצעות גיבוש תמריצים לבוררים. כך למשל, גם אם יעלה בורר את הטענה שפסק הבוררות נכתב ונחתם זה מכבר, עצם דחיית הבקשה להעבירו מתפקידו על יסוד עקרון גמר המלאכה אינה מונעת מבית המשפט בנסיבות המתאימות להפחית את שכר טרחתו של הבורר או לשלול ממנו את שכר הטרחה לחלוטין עקב איחור בלתי סביר במתן פסק הבוררות וללא הסבר המניח את הדעת. במה דברים אמורים? סעיף 32(א) לחוק הבוררות קובע כך:

"בית המשפט רשאי, על פי בקשת בעל-דין, להפחית שכר שקבע הבורר שלא על דעת בעלי-הדין, אם ראה שהשכר מוגזם, ורשאי הוא לפי זה לצוות על החזרת סכומים ששולמו לבורר לחשבון השכר, והכל כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות".

יט. סבורני, כי כאשר משתהה בורר תקופה בלתי סבירה במתן פסק הבוררות וללא הסבר המניח את הדעת, מוסמך בית המשפט להפחית משכרו על יסוד הסמכות המוקנית לו בסעיף 32(א) לחוק הבוררות, שכן אם לא קיבלו בעלי הדין את פסק הבוררות משך זמן בלתי סביר, לא זכו לשירות שלשמו שכרו את הבורר, ולפיכך עמידת הבורר על קבלת שכר הטרחה שהוסכם עליו מכתחילה, עשויה להתפרש בנסיבות מסויימות כ"שכר מוגזם" שלא נקבע על דעת בעלי הדין. תכלית הסעיף היא עשיית צדק עם בעלי הדין, וברי כי גם אם קבעו בעלי הדין מכתחילה באשר לשכר טרחת הבורר, אין להתעלם מהתפתחויות שחלו לאחר מכן העלולות לערער את בסיס ההסכמה.

כ. ודוק, בית המשפט מוסמך לעשות שימוש בסמכותו להפחתת שכר טרחתו של בורר לפי סעיף 32(א) או לשלילתו רק אם פסק הבוררות כבר ניתן, וכלשונו של סעיף 32(ב) לחוק הבוררות:

"לא ייזקק בית המשפט לבקשה להפחית שכר שהוגשה לפני מתן פסק הבוררות או אחרי עבור התקופה האמורה בסעיף 27(א)".

משום כך, בוררים לא ימהרו להעלות את הטענה כי פסק הבוררות נכתב ונחתם על ידיהם זה מכבר, שכן טענה זו פותחת מניה וביה בפני בית המשפט את האפשרות להפחית את שכר טרחתם ואף לשלול את כולו בנסיבות המתאימות.

כא. לטענת הבוררת, כאמור, לא ניתן לשלול ממנה את הסכומים ששולמו לידיה ואת אלה העתידים להשתלם לידיה על יסוד סעיף 34 לחוק הבוררות, שכן סמכות זו רשאי בית המשפט להפעיל רק מקום בו מועבר הבורר מתפקידו. אין להלום טענה זו, שעצם העלאתה אינו ראוי בנסיבות, שכן כפי שהוטעם, בית המשפט רשאי להפחית או לשלול שכר טרחתו של בורר גם לפי סעיף 32(א) לחוק הבוררות. בעמדה דומה מחזיקה המלומדת אוטולנגי, בהדגישה כי לבית המשפט הסמכות להפחית שכר בורר ולשללו גם מקום בו לא התקיימו יסודותיו של סעיף 34 לחוק הבוררות (ראו והשוו שם, בעמ' 490-488; דבריה נאמרו בנסיבות בהן התמהמה הבורר במתן פסק הבוררות משך שלוש שנים, בדומה למקרה דנן). בנסיבות דנא אין תימה על טרוניית המשיבים; אין, כאמור, הסבר של ממש להשתהות במתן פסק הבוררות. עם זאת, אין ניתן להתעלם מהעובדה כי הבוררת עשתה מלאכתה גם אם באיחור משמעותי, ומשכך אציע לחבריי להעמיד את השכר שעל בעלי הדין לשלם לה על מחצית הסכום שאותו הסכימו לשלם מתחילה.

כב. סוף דבר, אציע לחבריי להורות על ביטול הוראתו של בית המשפט המחוזי להעביר את הבוררת מתפקידה, ולהעמיד את שכר הבוררת על מחצית הסכום עליו הוסכם מראש. חישוב הסכום וההשבה יעשו כמובן בקיזוז כל סכומים ששולמו.

כג. נוכח האמור בפסקאות כ"א-כ"ב מעלה, איננו עושים צו להוצאות. הערעורים מתקבלים איפוא לפי האמור.

ניתן היום, ‏‏י"ח בחשון תשע"ב (‏15.11.2011).


מעורבים
תובע: עיריית שדרות
נתבע: אבנר אשר אדריכלים בע"מ
שופט :
עורכי דין: