ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אבראהים אכתילאת נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

העורר:

אבראהים אכתילאת

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת שניתנה במ"ת 32653-09-11 מיום 6.10.2011 על-ידי כב' השופט א' קולה

בשם העורר: עו"ד ראפי מסאלחה

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת ב-מ"ת 32653-09-11 (מפי כב' השופט א' קולה) מיום 6.10.2011, בה הוחלט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

כתב האישום

1. ביום 15.9.2011 הוגש כתב אישום כנגד העורר. כתב האישום מייחס לעורר עבירת קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) וניסיון לעבירות נשק לפי סעיף 144(ב2) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין.

2. לפי המתואר בכתב האישום, בשנת 2009 החל העורר לאמץ עקרונות של הזרם הג'יהאד הסלפי, הקורא לג'יהאד (קרי, לחימה) נגד ישראל. העורר פתח בהכנות לקראת פיגועים שתכנן לבצע בשטחי המדינה. לצורך כך, השיג מהאינטרנט מידע על אופן ייצורם של מטעני חבלה. בהמשך, ניסה להפעיל מטען מאולתר באזור הר תבור. במהלך אותה שנה פעל העורר להשיג נשק, ניסיון שלא צלח לבסוף. באותה שנה גם פנה העורר לבן דודו, המתגורר עימו באותו הכפר (להלן: בן הדוד), והציע לו לפעול כנגד יהודים ולבצע כנגדם ג'יהאד. עוד שוחחו על הצורך להשיג כלי נשק ועל הדרך להשיגם. העורר יצא ללימודי דת בירדן בשנת 2010, שם התחבר לסטודנטים ישראלים אחרים, שהיו כמוהו פעילים סלפים ג'יהדים. במהלך המפגשים ביניהם, התקיימו שיחות בהן דובר על הצורך לבצע פיגועים כנגד ישראל. העורר העלה את העמדה כי על ערבי ישראל להתחיל את הג'יהאד בעצמם. לפי כתב האישום, עמדתו זו של העורר גם הובילה אותו לפנות במהלך שנת 2001 לחבר מכפר מגוריו, ממנו ביקש לקבל מידע על דרך הכנתם של מטעני חבלה. המידע לא הועבר אליו לבסוף. כחודשיים לפני אירוע זה, נפגש העורר שוב עם בן דודו. השניים שוחחו בשנית על הצורך בג'יהאד ובן הדוד הביע שוב את הסכמתו לביצוע משותף של פיגועים. בהתאם לכך, תכנן העורר לתקוף יחד עם בן הדוד שני קרובי משפחה אחרים, המשרתים בצה"ל, ולחטוף את נשקם.

הליכי המעצר

3. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט המחוזי בחיפה בקשה למעצר עד תום ההליכים. בדיון שנערך ב- מ"ת 32653-09-11 בבית המשפט המחוזי ביום 6.10.2011 (מפי כב' השופט א' קולה), נדון של העורר ובן דודו. בית המשפט התייחס לראיות שבתיק ולאופן בו הן מוכיחות את יסודותיהן של העברות הנזכרות בכתב האישום. לאחר מכן פנה בית המשפט לבחינת עילת המעצר ובחינת חלופת מעצר.

4. לגבי עבירת הקשר שיוחסה לעורר, קבע בית המשפט כי ישנן ראיות לכאורה לכך שנוצרה הסכמה בינו לבין דודו לבצע פיגוע נגד יהודים. קביעה זו נסמכה על הראיות אודות טיבן של ההסכמות שנוצרו השניים, שכללו, בין היתר, הודאה מופרשת של העורר בזמן חקירתו במשטרה והודעות שונות שמסרו השניים בעת חקירתם במשטרה ובשירות הביטחון הכללי. בית המשפט קבע כי הסכמתו העקרונית של בן הדוד לביצוע פיגוע מספיקה לצורך הקביעה כי קיימות ראיות לכאורה להתגבשותה של עבירת קשירת הקשר. זאת גם אם השיחות לא התייחסו קונקרטיות לדרך הביצוע בה יבחרו. גם לגבי עבירת הניסיון לעבירות נשק שיוחסה לעורר, קבע השופט כי קיימות ראיות לכאורה. קביעתו זו הסתמכה אף היא על הודעותיו של העורר בפני המשטרה ושירות הביטחון הכללי. בעניין זה קבע בית המשפט, כי הראיות לכאורה מלמדות כי ניסיונותיו של העורר לייצר מטען חבלה עברו את שלב ההכנה והגיעו לכלל ניסיון לייצר נשק.

5. לעניין עילת המעצר נקבע כי חומרת האישומים המיוחסים לשניים, כמו גם נסיבות העניין, מצביעות על מסוכנות גבוהה ומהוות עילת מעצר. נוכח האמור בהודעתו של העורר בחקירתו במשטרה כי יעשה כל שביכולתו כדי לבצע פיגועים נגד יהודים לא קיימת חלופת מעצר שתאיין את מסוכנתו. על כן הורה בית המשפט על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

הערר

6. בא כוח העורר טען אף בפני כי אף שישנן ראיות לכאורה לאמור בכתב האישום הרי המתואר בכתב האישום אינו מצביע כי נעברה עבירת קשר והדברים לא חרגו מגדר שיחות ומחשבות. לעניין ייצור הנשק טען כי מדובר באמצעים שאינם יכולים לייצור נשק.

הכרעה

7. לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי. המערער אישר בהודעותיו כי הושגה פעמיים הסכמה עם בן דודו לבצע פיגוע בישראל נגד יהודים. בצדק ציין בית המשפט המחוזי כי על פי פסיקתו של בית משפט זה אין צורך בכל צעד נוסף לשם גיבוש עבירת הקשר די בכך כדי לדחות את הערר (ראו לעניין זה: ע"פ 8416/09 מדינת ישראל נ' מחמוד חרבוש (טרם פורסם, 09.06.2010); ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 25, 33 (2002); ע"פ 3338/99 פבקוביץ' נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(5) 667, 705 (2000); ע"פ 461/93 זכאי נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(2) 580, 588 (1993); ע"פ 330/85 דוד נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(2) 29, 33 (1986); ע"פ 10946/03 עיסא נ' מדינת ישראל, פ"ד ס(2) 33, 48 (2005)).

8. מסוכנותו של העורר, שנאתו ליהודים ונכונותו לפגוע בהם ללא פחד עולה מכל שורה בעדותו ולא ניתן לאפשר לו להשתחרר בחלופת מעצר.

9. הערר נדחה.

ניתנה היום, י"ז בחשוון התשע"ב (14.11.2011).


מעורבים
תובע: אבראהים אכתילאת
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: