ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ברכה גבעול נגד ציונה אוחנה גרינפלד :

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

המבקשת:

ברכה גבעול

נ ג ד

המשיבה:

ציונה אוחנה גרינפלד

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בע"א 840-08 מיום 19.10.2009 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן

בשם המבקשת: עו"ד ש' אולשביצקי

בשם המשיבה: עו"ד מ' דואק

החלטה

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 19.10.2009 בע"א 840-08 שניתן על ידי כבוד השופט י' כהן ובו התקבל ערעור המשיבה על החלטת בית משפט השלום בקריות בת"א 3695-07 מיום 31.7.2008 שניתנה על ידי כבוד השופט א' שחורי ונקבע כי לא קיים מעשה בית דין בפלוגתא עליה חלוקים הצדדים.

העובדות

1. המבקשת הגישה תביעה כספית על סך 185,600 ש"ח לבית משפט השלום בקריות בו דרשה החזר תשלומי יתר שלטענתה שולמו למשיבה עבור החזר הלוואות.

2. המשיבה ניהלה בית אבות אשר נקלע לקשיים. לפיכך, הציעה לה המבקשת אשר הועסקה כאחות בבית האבות, הלוואה. המשיבה נענתה להצעה. המשיבה אף רשמה לטובת המבקשת משכון אצל רשם המשכונות והערת אזהרה אצל רשם המקרקעין על נכס המצוי בבעלותה של המשיבה (להלן: הדירה) וזאת לצורך הבטחת השבת ההלוואה.

3. במסגרת הליך שנוהל בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת"א 184/02) (להלן: ההליך הראשון) ביקשה אחייניתה של מעבירת הזכויות בדירה אל המשיבה, להכריז על ביטול העסקה והוגשה בקשה למתן צו מניעה זמני כנגד המשיבה, המבקשת ואחרים להימנע מכל דיספוזיציה בדירה. מנגד, ביקשה המבקשת לממש את המשכון הרשום לטובתה על הזכויות בדירה, בדרך של מכירת הדירה. תביעת האחיינית נדחתה והבקשה למימוש השעבוד התקבלה. הדירה נמכרה והתמורה שימשה הן לכיסוי חוב לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט והן לפרעון חוב המשיבה כלפי המבקשת.

4. תביעתה הנוכחית של המשיבה עניינה בסכומים עודפים שלטענתה המבקשת גבתה ממנה בתמורה לאותה הלוואה.

החלטת בית משפט השלום

5. בית משפט השלום קיבל את בקשת המבקשת ודחה את התביעה על הסף בגין מעשה בית דין בין הצדדים. נקבע, כי בהליך הראשון היתה המשיבה שותפה כצד פעיל. בית משפט השלום ציין כי אמנם היה מדובר בהליך ביניים במסגרת תביעה אזרחית ביוזמת צד ג', הליך עיקרי שהמחלוקת הנידונה בו שונה מן המחלוקת דנן, ואולם, נקבע כי להליך הביניים היה מעמד משל עצמו והבקשה הוגשה באופן ספציפי על מנת להבטיח את זכויות המבקשת בעקבות רישום המשכון. עוד נקבע, כי המשיבה, שהיה לה אינטרס מובהק להתנגד באותו שלב לבקשה, אילו סברה כי רישום המשכון נעשה על סמך הסכם הנגוע בהטעיה או שנפל בו פגם יסודי אחר, בחרה שלא להתנגד ולא הציגה הסתייגות כלשהי לאחר שנשמעה במסגרת חקירת גרסתה של המבקשת לעניין הסכם המשכון והשלכותיו על זכויות הצדדים, לרבות לאחר שנשמעו טענות המבקשת בעניין היקף החוב. בית משפט השלום קבע, כי משבחרה המשיבה לנהוג בהליך הראשון בדרך פאסיבית, ולא התנגדה או הציגה הסתייגות מקום שניתן היה לצפות כי תציג עמדה נוגדת ותבקש לסתור את גרסת המבקשת, מתחייבת המסקנה כי המשיבה קשורה בתוצאות ההליך ואינה רשאית לנסות להחזיר את הגלגל אחורנית זמן כה רב לאחר מכן על סמך טענות המבקשות לחתור תחת עצם תוקפו של ההסכם ורישום המשכון בעקבותיו.

6. עוד נקבע, כי אמנם המשיבה מציגה את תביעתה כתביעה להחזר סכום אשר שולם ביתר לאחר רישום המשכון, אולם עיון בכתב התביעה מגלה שלגרסת המשיבה היא פרעה למעשה את רוב חובותיה למבקשת, למעט סכום זניח, עובר לחתימת הסכם המשכון ורישומו. מכאן שהמשיבה מבקשת לטעון כי הסכם המשכון נכרת בנסיבות של הטעיה והיה מקום להעלות טענה זו בהליך הראשון.

7. בנוסף, נקבע כי אם המבקשת היתה מגישה את בקשתה למימוש המשכון בהליך לפי סעיף 81 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז - 1979 ונוהגת כפי שנהגה בעת הגשת בקשתה בהליך הראשון, נוקבת בסכום החוב, מציגה את הסכם המשכון ורישומו ומשיגה את מבוקשה על סמך אותה עמדה פאסיבית של המשיבה, לא היתה המשיבה זוכה עוד ליומה בבית המשפט בהליך כגון זה נשוא הבקשה.

8. בהמשך בחן בית המשפט את שאלת השיהוי והמניעות ודחה אותן. כן נקבע כי אין מקום להתיר למשיבה לתקן את כתב התביעה.

9. על החלטת בית משפט השלום הגישה המשיבה ערעור לבית המשפט המחוזי.

פסק דינו של בית המשפט המחוזי

10. בית המשפט המחוזי בחיפה (ע"א 840-08) קיבל את הערעור וקבע כי לא קיים מעשה בית דין בין הצדדים. נקבע, כי כאשר בית המשפט נדרש לבחון קיומו של מעשה בית דין, עליו לשים לנגד עיניו את כתב התביעה שהוגש ולבחון האם עילות התביעה המפורטות בו או הפלוגתאות שהועלו במסגרתו הוכרעו בהליך קודם. נקבע, כי בתביעה שהגישה המשיבה לבית משפט השלום היא טוענת למעשה טענת "פרעתי". נקבע, כי טענות המשיבה על פרעון הסכומים לא נבחנו ולא הוכרעו בבית המשפט המחוזי בהליך הראשון (ת"א 184/02) ולפיכך לא קיים מעשה בית דין.

11. בית המשפט המחוזי הוסיף וקבע, כי אפשר שיהיה מקום לבחון במסגרת התביעה אם אין מקום להפעיל את הדוקטרינה של ההשתק השיפוטי ולמנוע מהמשיבה לטעון טענות אשר סותרות טענות שטענה בהליך אחר, אולם יש הבדל בין ההשתק השיפוטי לבין מעשה בית דין. לפיכך, נקבע כי אין במקרה דנן מעשה בית דין והתיק הוחזר לבית משפט השלום לבירור התביעה.

12. על פסק דינו של בית המשפט המחוזי הוגשה הבקשה שלפניי.

הטענות בבקשה

13. השאלה המשפטית המרכזית שלטענת המבקשת עולה במקרה דנן הינה האם היווצרותו של מעשה בית דין מותנית בהכרעה מהותית של בית המשפט בפלוגתא עליה חולקים הצדדים או שמא הדוקטרינה של מעשה בית דין חלה גם על טענות שהיה על בעל הדין להעלותן במסגרת הליך קודם בסוגיות שהוכרעו ולא עשה כן. בעניין זה מפנה המבקשת לפסק דינו של בית משפט זה בע"א 4087/04 גורה נ' בנק לאומי לישראל בע"מ (לא פורסם, 8.9.2005) וטוענת, כי על פי פסק הדין הנזכר מעשה בית דין אינו חל רק לגבי פלוגתאות שהועלו על ידי בעלי הדין בהליך משפטי קודם, אלא אף על טענות שהיה על בעלי הדין להעלותן במסגרת הליך זה.

14. בענייננו, כך נטען, טענתה העיקרית של המשיבה הינה כי חובה למבקשת שולם עוד בטרם נכרת הסכם המשכון ולפיכך למשיבה היה יומה בבית המשפט וניתנו לה מספר הזדמנויות להעלות טיעוניה לעניין קיומו של החוב או לגבי גובהו ומועד פרעונו.

תגובת המשיבה

15. המשיבה מציינת בפתח דבריה כי לאחר החלטת בית המשפט המחוזי היא הגישה תביעה מתוקנת לבית משפט השלום. המבקשת מצידה הגישה בקשות שונות, וביניהן בקשה לדחיית התביעה המתוקנת על הסף. בית משפט השלום דחה את בקשתה ואת הטענה לפיה המשיבה אינה רשאית להעלות טענות חדשות ושונות בכתב התביעה המתוקן.

16. המשיבה טוענת כי החלטת בית המשפט המחוזי אינה עומדת בניגוד להלכה הפסוקה בעניין מעשה בית דין. מעבר לכך, נטען כי באפשרות המבקשת להעלות את טענותיה במהלך הדיון בתביעה כחלק מההשתק השיפוטי.

דיון והכרעה

17. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה על נספחיהן הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כידוע, לא בנקל ייעתר בית משפט זה לבקשת רשות ערעור בגלגול שלישי, והמקרים בהם תינתן רשות ערעור שמורים לאותם מקרים חריגים בהם מתעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה החורגת מעניינם של הצדדים הישירים לסכסוך [ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ, פ"ד לו(3) 123 (1982)]. במקרה שלפניי, על אף ניסיונה של המבקשת לעטות את הבקשה באצטלה של שאלה משפטית, הרי בסופו של יום עסקינן בסכסוך הפרטני בין הצדדים הישירים לו ואין מדובר באחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים מתן רשות ערעור שכן הבקשה אינה מעלה שאלה משפטית או עקרונית בעלת חשיבות ציבורית. השגותיה של המבקשת עניינן יישום הדין בכל הקשור לדוקטרינה של מעשה בית דין ואין בטענות אלה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

18. למעלה מן הצורך ומבלי להביע עמדה בעניין, אבקש לציין כי הלכה היא כי גם אם שגה בית המשפט המחוזי, הרי שטעות ביישום הדין, כשלעצמה, אינה מצדיקה מתן רשות ערעור [השוו: רע"א 10667/04 ביטון נ' אלתירא נכסים 1979 בע"מ (לא פורסם, 5.6.2005) בפסקה 5; רע"א 732/05 האפוטרופוס הכללי נ' סלמה (לא פורסם, 4.1.2007) בפסקאות 16-15 (להלן: עניין האפוטרופוס הכללי)]. גם העובדה שבית המשפט המחוזי הפך את החלטת בית משפט השלום אינה מהווה, כשלעצמה, עילה למתן רשות ערעור (ראו: עניין האפוטרופוס הכללי, שם, בפסקה 17).

19. מעבר לכך, לא מצאתי כי למבקשת נגרם עוול. טענותיה של המבקשת שמורות לה הן לגופו של עניין והן לגבי ההשתק השיפוטי כפי שקבע בית המשפט המחוזי, ונדמה שגם המשיבה מסכימה לכך לנוכח האמור בסעיף 2.2 לתשובה.

20. נוכח כל האמור לעיל, איני סבור כי מדובר במקרה בו נסיבות העניין מובילות למסקנה לפיה עדיפה וצודקת הכרעה משפטית עקרונית בבית המשפט העליון (שעשויה לייתר דיון עובדתי בבית משפט השלום) מאשר הכרעה עובדתית בבית משפט השלום (שעשויה לייתר הכרעה משפטית בבית המשפט העליון), כדבריה של השופטת מ' נאור בעניין האפוטרופוס הכללי, היפים גם לענייננו (השוו: עניין האפוטרופוס הכללי, לעיל, בפסקה 19).

21. סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ‏ט"ו אייר תש"ע (29.4.2010).


מעורבים
תובע: ברכה גבעול
נתבע: ציונה אוחנה גרינפלד
שופט :
עורכי דין: