ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אריאל בן אור נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד הנשיאה ד' ביניש

המערער:

אריאל בן אור

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה

(השופט ח' טרסי), מיום 22.4.2010, שלא לפסול

עצמו מלדון בתיק פלילי 4187/08

בשם המערער: עו"ד מנחם רובינשטיין

פסק-דין

לפניי ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בנתניה (השופט ח' טרסי) מיום 22.4.2010 שלא לפסול עצמו מלדון בתיק פלילי 4187/08.

1. כנגד המערער הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של קבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 לחוק העונשין, התשל"ז-1977. על פי כתב האישום, קיבל הנאשם במרמה מהמתלוננת סכומי כסף בסך כולל של 104 אלף ש"ח, על יסוד מצג שווא שהציג בפניה במסגרתו העמיד פני איש עסקים עתיר הון שבכוונתו לשאתה לאשה. נוכח טענת המערער כי הודעות שונות שמסר בחקירותיו במשטרה ובמסגרתן הודה בעבירה, ניתנו רק משום שפותה על ידי חוקריו להודות באישום הנזכר, התקיים משפט זוטא שעניינו קבילותן של ההודאות האמורות.

2. במסגרת משפט הזוטא העידו המערער, אמו, דודתו, ושני חוקרי משטרה - רס"ב שאול סוויד ורס"ר אושרית מלאכי. ביום 25.2.2010, בתום משפט הזוטא, נתן השופט טרסי החלטה בכתב אשר דחתה את טענות המערער והורתה לקבל את ההודאות כראיות במשפט. במסגרת זו, קבע השופט כי הרושם הכללי שהותיר המערער בעדותו לא היה חיובי ואמין. בהחלטה התייחס השופט לאופיו ולאישיותו של המערער אותו הגדיר כאדם מתוחכם, מנוסה ובעל ביטחון עצמי באופן שאינו מתיישב עם הטענה לפיה הוא הושפע בקלות מהלחץ שהפעילו, לכאורה, חוקריו. כן הביע השופט את התרשמותו כי המערער אינו בוחל באמצעים על מנת להשתחרר בדיעבד מכבליהן של הודאות אותן מסר מרצונו החופשי ומשיקוליו הוא. קביעות אלו התבססו, בין היתר, על העדר הלימה בין הגרסה שהציג המערער במשפט הזוטא, לבין התנהגותו והפרטים השונים שמסר במהלך חקירותיו במשטרה.

3. בשל התבטאויות אלו של השופט במסגרת משפט הזוטא ובשל קביעת ממצאי מהימנות על ידו באשר למערער, התבקשה פסילתו מהמשפט העיקרי (להלן: בקשת הפסלות). בבקשת הפסלות טען המערער כי הממצאים שקבע השופט ביחס אליו חורגים מגדרו של משפט הזוטא והינם גורפים ומרחיקי לכת וכי קיים חשש ממשי לכך שבית המשפט לא יוכל עוד להשתחרר מהדעה שגיבש ביחס אליו. בא-כוח המדינה התנגד לבקשת הפסלות וטען כי ההחלטה שניתנה במשפט הזוטא אינה מכילה כל קביעה באשר למשקל הודאותיו של המערער ואינה חורגת מתחום משפט הזוטא. כן הוסיף וטען כי על פי פסיקה עקבית של בית משפט זה, ממצאי מהימנות שנקבעו במסגרת משפט זוטא אינם מקימים, לעצמם, עילה לפסלות השופט ויש לבחון כל מקרה לנסיבותיו.

4. ביום 22.4.2010 לאחר שמיעת הצדדים החליט השופט טרסי שלא לפסול עצמו מלדון בתיק (להלן: החלטת הפסלות). בהחלטת הפסלות הדגיש השופט כי החלטתו במסגרת משפט הזוטא היא בגדר הכרעת ביניים ועל כן כל הקביעות המופיעות בה הינן לכאוריות בלבד והן יבחנו לגופן באופן מלא לאחר שמיעת מכלול הראיות. כן ציין השופט כי החלטה זו לא התייחסה למשקל ההודאות אשר יקבע אף הוא לאחר שמיעת מכלול הראיות. השופט הבהיר כי על פי הפסיקה אין בהחלטת בית משפט במסגרת משפט זוטא משום גיבוש עמדה ביחס לאשמת הנאשם בעבירה המיוחסת לו, וכי עצם קביעת ממצאי מהימנות ביחס לנאשם בהחלטה מסוג זה אינה מקימה עילה לפסילתו של בית המשפט.

5. על החלטת הפסלות הוגש הערעור שבפני במסגרתו שב וטוען המערער כי קביעותיו הנזכרות של בית המשפט חרגו ממסגרת הנדרש להכרעה במשפט הזוטא, וכי השופט נקט בקביעות כה חריפות ובלתי מסויגות עד כי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול משפטו. כן טוען המערער כי אף על פי שברגיל אין בהכרעת בית המשפט במסגרת משפט זוטא משום גיבוש עמדה ביחס לאשמת הנאשם, אין הדברים יפים מקום בו בית המשפט לא סייג את קביעותיו ולא ציין במפורש כי מדובר בקביעות לכאוריות בלבד.

6. לאחר עיון בטיעונים המפורטים בכתב שהגיש המערער, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. הלכה היא כי אין בעצם העובדה ששופט דן במשפט זוטא כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. רק באותם מקרים בהם מהחלטת השופט עולה חשש ממשי למשוא פנים במובן זה שדעת היושב בדין "ננעלה", יפסל השופט מלדון בהליך העיקרי. ככלל, נקודת המוצא היא כי מאחר שמדובר בהליך ביניים, הרי שכל הקביעות בו הן לכאוריות בלבד, ומכאן שהשופט פתוח לשכנוע וחזקה עליו כשופט מקצועי, כי לא יבוא לכלל הכרעה סופית בדין ודברים שלפניו בטרם נסתיימו כל הליכי הדיון (ראו: ע"פ 1138/05 סוהיל בראנסה נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 27.2.2005); חגי (לב) כהן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 13.5.2007); ע"א 99/03 מקט ספורט (בית ג'אן) (1994) נ' כהן (לא פורסם, 27.1.2003); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 269-268 (2006)). מטיבו של העניין משפט הזוטא עסק בקבילות ההודאות שמסר המערער. בבואו לקבוע אם הודאה ניתנה מרצון ואם קבילה היא, נדרש השופט להעדיף מבין שלל העדויות שהושמעו בפניו גרסה אחת על פני רעותה. התבטאויותיו הנזכרות של השופט משקפות את התרשמותו בעניין זה נכון לשלב המקדמי שבו נמצא ההליך. התבטאויות אלו אכן חריפות, אך אין בהן כדי להפריך את החזקה בדבר פתיחות דעתו של היושב בדין.

7. בחנתי את טענת המערער, לפיה ממצאי המהימנות שקבע השופט היו גורפים מדי, אך לא מצאתי בה ממש. כלל קביעותיו של השופט באשר למהימנות המערער נדרשו לשם נימוק החלטתו לדחות את הטענה כי הודאות המערער נגבו תוך הפעלת לחץ בלתי לגיטימי מצד חוקרי המשטרה. במסגרת זו, קבע השופט כי הגרסה שהציג המערער בעדותו בפניו אינה עולה בקנה אחד עם פרטים שמסר בחקירותיו במשטרה. קביעותיו של השופט באשר לאופיו ואישיותו של המערער התייחסו לאופן שבו הצטייר המערער במהלך עדותו ונאמרו מתוך זיקה ישירה לטענת המערער כי הוא היה נוח להשפעה מצידו של רס"ב סוויד. בחינתו האמורה של השופט הינה רלוונטית ונדרשה לצורך הכרעה בשאלה שהועמדה בבסיס משפט הזוטא.

8. יתכן כי ראוי היה לציין במפורש בהחלטה שניתנה במסגרת משפט הזוטא כי הממצאים שנקבעו בה נכונים לשלב זה של המשפט בלבד, אך אין לתלות בהעדרה של התייחסות כזו את המשמעות שמוצא בה בא-כוח המערער. בית המשפט קמא ציין בהחלטת הפסלות כי ברור לכל שהקביעות שניתנו במסגרת ההחלטה במשפט הזוטא הינן נכונות לשלב זה של ההליך בלבד, וכי הן יבחנו מחדש ובאופן מלא לאחר שמיעת מכלול העדויות. בנסיבות אלה, אין בדבריו של השופט במסגרת משפט הזוטא כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים ולהביא לפסילתו מלדון במשפט העיקרי (ראו: ע"א 1576/06 עזבון המנוח סלמן כהן נ' זון אי רזידנטשל בע"מ (לא פורסם, 11.9.2006)).

אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, ט"ו באייר התש"ע (29.4.2010).


מעורבים
תובע: אריאל בן אור
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: