ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אור אורגד נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט נ' הנדל

המערער:

אור אורגד

נ ג ד

המשיבה:

מדינת ישראל

ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 29.10.2008 בת"פ 40094/08 שניתן על ידי כבוד השופט ג' קרא

תאריך הישיבה:

כ"ד באדר התש"ע

(10.3.10)

בשם המערער:

עו"ד עפר בן-נתן

בשם המשיבה:

עו"ד יעל שרף

פסק-דין

השופט נ' הנדל:

1. מונח לפנינו ערעור על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב בת"פ 40094/08 (השופט ג' קרא), אשר דן את המערער ל-5 שנות מאסר בפועל, לשנתיים מאסר על תנאי לבל יבצע עבירה מהעבירות בהן הורשע למעט עבירת גניבה משך תקופה של 3 שנים וכן ל-8 חודשי מאסר על תנאי לבל יבצע עבירת גניבה תקופה של שנתיים מיום שחרורו. המערער הורשע על פי הודייתו במסגרת הסדר טיעון בביצוע שוד בנסיבות מחמירות לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977, בגניבה לפי סעיף 384, בזיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר לפי סעיף 418, בשימוש במסמך מזויף לפי סעיף 420 ובקבלת דבר במרמה לפי סעיף 415 (כל הסעיפים לפי חוק העונשין). הערעור דנא נסב על חומרת העונש שנגזר עליו.

רקע וטענות הצדדים

2. מסעיף האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, אשר הוגש במסגרת הסדר הטיעון שלא לעניין העונש, עולה כי המערער ארב ביום 22.11.08 לשכנתו, קשישה ילידת 1921 (להלן 'המתלוננת'). משיצאה המתלוננת מדלת דירתה, תקף אותה המערער: הוא כיסה את פניה במגבת, דחף אותה לחדר השינה בדירתה, השליכה לעבר המיטה, אחז בצווארה ואיים עליה שיהרוג אותה אם תשמיע קול. בהמשך, תלש המערער בכוח תכשיטים שענדה המתלוננת - שרשרת יהלום, טבעת יהלומים וצמיד. בנוסף, שדד ממנה שרשרת פנינים, תווי קניה וכסף מזומן שהיו בתיקה. כתוצאה מהמעשים המתוארים לעיל נגרם למתלוננת פצע בידה. סעיף האישום השני מייחס למערער גניבת תיקה של אישה אחרת מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב. המערער הוציא וגנב מתוך התיק כסף מזומן, שני כרטיסי אשראי ושלושה צ'קים ריקים. בהמשך, זייף את אחד הצ'קים הגנובים, חתם עליו שלא כדין והעבירו לאחרת תמורת סך של 200 ₪ במזומן. בית המשפט המחוזי הרשיע, כאמור, את המערער בשני סעיפי האישום.

לאחר שבחן את התסקיר שנערך בעניינו של המערער, את עברו הפלילי ש"אינו מכביד כלל" ואת הודייתו, אשר הביאה לחיסכון זמן ניכר וחסכה את עדות המתלוננת – ביכר בית המשפט המחוזי את האינטרס הציבורי ושיקולי הרתעה על פני טובת הנאשם. זאת, הוטעם, "במיוחד לאור העובדה שאין בעניינו של הנאשם כל המלצה טיפולית וסיכויי שיקומו אינם נראים באופק הקרוב". בית המשפט המחוזי הדגיש כי המערער ניצל את היכרותו עם המתלוננת ותכנן מראש את מעשיו. עוד צוינו שוויים "הניכר" של התכשיטים והכספים שנשדדו, ביצוע התקיפה והשוד בדירת המתלוננת ובחירתו של המערער ב"קרבן חלש וחסר ישע".

3. המערער מבקש מבית משפט זה להפחית מעונש המאסר בפועל שהושת עליו על ידי בית המשפט המחוזי. לטענתו, שגה בית משפט קמא משלא נתן המשקל הראוי בעת גזירת העונש להודאתו בעובדות כתב האישום בשלב מקדמי – כבר בחקירתו במשטרה, לחרטה שהביע, לעובדה שזהו מאסרו הראשון ולנסיבותיו האישיות. נטען בפנינו כי התמכרותו של המערער לסמים קשים היוותה את הרקע לביצוען של העבירות מושא הליך זה. עם זאת, לדברי בא כוחו, כעת "המצב שונה מהותית": המערער עבר תוכנית טיפולית לגמילה מסמים וכיום הוא מדריך קבוצת נגמלים מסמים בכלא. נתון זה, נטען, לא מצא ביטויו בתסקיר האחרון שהוגש בעניינו של המערער. אומנם, הודגש, עבירותיו של המערער חמורות הן. ואולם, העונש מחמיר עמו בצורה קיצונית ואינו עולה בקנה אחד עם פסיקותיו של בית המשפט בגין עבירות שוד של קשישים.

מהעבר האחר, מאמצת המשיבה את פסק דינו של בית המשפט המחוזי וגורסת כי עונש המאסר שנגזר על המערער הולם את חומרת מעשיו. עסקינן במתלוננת בת 87, שהמערער הכירה שנים רבות וניצל את תמימותה. הוא תכנן מראש את מעשיו, הצטייד במגבת לצורך ביצוע השוד ונהג כלפי הקשישה באלימות בעודו לוקח ממנה תכשיטים וכסף. העונש אף מתיישב עם עמדת המחוקק ובית המשפט באשר לפגיעה בקשישים. ביחס לטענה לפיה השתלב המערער בהליך שיקומי, צוינה בפנינו התרשמותו השלילית של שירות המבחן ממנו. כמו כן, מסרה באת כוח המשיבה כי מאז גזר הדין מושא הערעור, נגזר דינו של המערער בשני תיקים נוספים והוא נידון לתקופות מאסר.

דיון

4. האדם מן היישוב אינו מסוגל להישאר אדיש נוכח מקרה בודד של שוד קשיש. העובדה כי עבירה מסוג זה הפכה לתופעה, עד כדי תיקון החוק על ידי המחוקק בנושא פגיעה בחסרי ישע (ראו סימן ו1 לחוק העונשין), מחייבת את בית המשפט לנקוט יד חזקה. אין מנוס מלומר כי הקשיש חסר אונים והעבריין בתחום זה חסר לב. חמור כפליים שעבירה זו הפכה נפוצה יותר במדינת ישראל, שהינה מדינה יהודית דמוקרטית. יהודית – המונחית על פי הכלל "מפני שיבה תקום" (ויקרא י"ט, ל"ב). תחת זאת, קם המערער והפיל קשישה המוכרת לו בשל בצע כסף. דמוקרטית – בעידן של הכרה בחופש התנועה. חוששני שכתוצאה ממקרה זה עשויה הקשישה שלא לצאת מביתה. האמת תאמר כי מקרה זה אף חמור מכך. העבירה בוצעה בתוך ביתה מבצרה של המתלוננת – המקום בו חשה מוגנת יותר מכל. יש רק לשער את עוצמת החרדה שחוותה המתלוננת כאשר כוסו לפתע פניה במגבת והיא נדחפה באלימות ובאיומים למיטתה. ניתן להניח שעקב מעשי המערער המתלוננת נותרה בתחושה שאין לה מקום בטוח עוד.

בית משפט זה חזר ושנה בפסיקותיו על הצורך להדביק תו מחיר גבוה לעבירה מטעמי עשיית צדק עם הקורבן והרתעה (וראו ע"פ 4229/09 מדינת ישראל נ' ראפת אסעד (14.1.10)). לעניין זה יפים דברי חברי השופט א' רובינשטיין בע"פ 2309/07 בושארי נ' מדינת ישראל (7.11.10):

"אין צורך להרבות במובאות מפי בית משפט זה באשר לחומרת העבירה של שוד קשישים ברחובה של עיר; "כסדום היינו לעמורה דמינו" (ישעיהו א', ט'). ישוה בנפשו איש איש מאיתנו את אמו הקשישה מהלכת ברחוב ובריון עט עליה חלילה וגוזל את תיקה תוך שהיא נופלת ארצה במאבק, ואת הרישום שיותיר בה המעשה. המתלוננת ושכמותה הן אמותינו. העובר עבירה כזו מגלה נקלות, "גבורה על חלשים", חוסר מצפון ומוסר. פשיטא כי ענישה מחמירה היא הכרחית, אם כדי להרתיע אחרים, אם כדי לגמול לעבריין כרשעתו."

במקרנו, ניצב המערער – בן 38 בעת ביצוע העבירות, מול המתלוננת – קשישה בת 87. בין השניים שררה היכרות רבת שנים שנבעה, כאמור, מקיומה של שכנות ביניהם. המערער, אפוא, בחר במתלוננת דווקא בשל גילה המתקדם ומצבה הבריאותי וניצל את תחושת הביטחון – הכוזבת בדיעבד, למרבה הצער – שהרגישה בעת שיצאה מדירתה בבניין המגורים המשותף. אכן, צדק בית המשפט המחוזי בקבעו כי מעשי המערער ראויים לכל גינוי ותגובה עונשית הולמת "בבחינת יראו ייראו על מנת לבער את הרע מקרבך" (וראו גם דברים כ"א, כ"א). מחומרת המעשה נגזרת חומרת העונש.

בראיה זו, העונש שגזר בית המשפט המחוזי על המערער אינו חמור כלל. חובה גם להדגיש כי המערער הורשע בעבירת גניבה נוספת מאישה אחרת באוניברסיטת תל אביב ובעבירות רכוש נוספות באמצעות הצ'קים שגנב ממנה: זיוף מסמך, שימוש בזיוף מסמך וקבלת דבר במרמה. עיון בתסקיר המשלים שהוגש לבית משפט זה לאחר הדיון מלמד על סתירת טענתו של המערער, לפיה עבר תהליך טיפול אינטנסיבי לגמילה מסמים במהלך מאסרו. אומנם, מתסקיר שירות המבחן שהוגש לקראת הדיון מסתמנת מגמה חיובית מסוימת, שיש לקוות כי המערער יתמיד בה. ברם, אין בכך לגבור על אינטרס ציבורי ממעלה ראשונה למיצוי חומרת הדין בעבירות מעין אלה. נדמה כי המערער ביצע מעשים, שפעם אף עברייני רכוש היו נמנעים מלבצעם בשל הבנתם שמדובר בחציית קווים אדומים. מחיקת הקו בדמות רמיסת כבודה של הקשישה על ידי המערער – אינה משתלבת עם הקלה בעונשו. כמובן, בית המשפט חייב לשקול את הנסיבות האישיות של המערער בכל מקרה וכך גם עשה. בפסק דינו של בית המשפט המחוזי צוינו אף הודייתו המוקדמת של המערער ועברו הפלילי שאינו מכביד. טענתו של המערער, לפיה היה מכור לסמים בעת ביצוע המעשים, אינה מהווה הגנה. יש בטיעון האמור רק לגלות את פניהם המכוערים של הסמים ומדוע חיוני לפעול לביעור הנגע.

5. סוף דבר, הייתי מציע לחבריי לדחות את הערעור.

ש ו פ ט

השופטת א' פרוקצ'יה

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת


השופט א' רובינשטיין

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ' הנדל.

ניתן היום, ט"ו באייר התש"ע (29.4.10).


מעורבים
תובע: אור אורגד
נתבע: מדינת ישראל
שופט :
עורכי דין: