ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מדינת ישראל נגד גריגורי שבצנקו :

בפני:

כבוד השופט ע' פוגלמן

המבקשת:

מדינת ישראל

נ ג ד

המשיב:

גריגורי שבצנקו

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996

תאריך הישיבה: י"ב באייר התש"ע (26.4.10)

בשם המבקשת: עו"ד נעימה חנאווי

בשם המשיב: עו"ד פארס בריק

החלטה

בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1. כתב אישום נגד המשיב שהוגש לבית משפט השלום בקריות בחודש יולי 2009 מייחס לו עבירה של התפרצות למקום מגורים בכוונה לגנוב, לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. לפי הנטען בכתב האישום, ביום 24.7.2009 התפרץ המשיב לדירת מגורים בקריית מוצקין לשם ביצוע מעשה גניבה, והחל לחטט בתיק אשר היה מונח בפינת האוכל. המתלונן הבחין במשיב, ושאל אותו למעשיו. המשיב ניסה להימלט מהדירה, ואף הציע למתלונן כסף על-מנת שישחררו, אך זה אחז בו עד להגעת המשטרה.

2. בד בבד עם הגשת כתב האישום, עתרה המשיבה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו. בנימוקי הבקשה נכתב כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת האישום המיוחס למשיב, לרבות עדויות המתלונן והמתלוננת ודו"חות השוטרים שהגיעו למקום האירוע. לעניין עילת המעצר, נטען כי העבירה המיוחסת למשיב מקימה עילת מעצר של מסוכנות, המקבלת משנה תוקף נוכח כך שלמשיב עבר פלילי הכולל הרשעות בעבירות רכוש וסמים, ואת המעשים נושא כתב האישום הוא ביצע לכאורה, שעה שמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו. בהיעדר חלופת מעצר, הסכים בא-כח המשיב לבקשה. בית המשפט הורה, נוכח נימוקי הבקשה והסכמת בא-כוח המשיב, על הארכת מעצרו של המשיב עד תום ההליכים.

3. ב-5.8.2009 הוקרא למשיב כתב האישום, והוא כפר בעובדותיו. התיק נקבע להוכחות ב-31.1.2010, אך נדחה מטעמי בית המשפט ליום 14.2.2010. גם דיון זה נדחה, הפעם לבקשת בא-כוח המשיב ונקבע לחודש מאי 2010. לאחר בקשה להקדמת דיון מצדה של המבקשת, נקבעו מועדים לישיבת הוכחות, בתאריכים 7.3.2010 ו-25.3.2010. ב-7.3.2010 נשמעו עדויותיהם של ארבעה מעדי התביעה, ובית המשפט הורה כי שאר פרשת התביעה, כמו גם פרשת ההגנה וסיכומי הצדדים, יישמעו במועד ההוכחות הקבוע ליום 25.3.2010. לאותה ישיבה לא הגיעו שלושת עדי התביעה הנותרים – שני שוטרים ואדם העובד בשיטור העירוני בעיריית קריית מוצקין. גם בא-כוח המשיב לא נכח בדיון והגיע באיחור, בשל אי-הבנה, אותה הציג בכתובים לבית המשפט. דא עקא, שהגעתו לא היה בה כדי לסייע, בהעדרם של עדי התביעה. המשך דיון ההוכחות נקבע ליום 27.6.2010.

4. בבקשה שלפניי, מבקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב בתשעים יום לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, וזאת בשל המסוכנות שנשקפת ממנו לשלום הציבור נוכח עברו הפלילי והמעשים המיוחסים לו בכתב האישום. המבקשת מציינת כי היא ערה לקושי הטמון בהתארכות ההליכים בעניינו של המשיב כשהוא מצוי במעצר, אך משלא הוצעה חלופת מעצר על-ידי המשיב, אין מנוס – כך לשיטתה – מהארכת מעצרו נוכח הסיכון הצפוי ממנו, ובשים לב לסיומה הנראה לעין של שמיעת ההוכחות. בדיון שנערך לפניי טען בא-כוח המשיב, כי אין ביכולתו של המשיב להציע חלופת מעצר הכוללת פיקוח (כפי שהובהר עוד בשלב המעצר עד תום ההליכים), אך הציע כי תינתן התחייבות עצמית וערבות צד ג' מצד אחותו של המשיב. בא-כוחו הדגיש כי יתכן שההליכים יתמשכו אף מעבר לדיון ההוכחות הנוסף הקבוע לחודש יוני, ואז תידרש בקשה נוספת להארכת מעצר. עוד הצביע בא-כוח המשיב על אי התייצבותם של עדי התביעה השוטרים לשני מועדים שנקבעו לדיוני ההוכחות, דבר שגרם לעיכוב ניכר בהליכים.

5. נקודת האיזון הבסיסית בענייננו, נקבעה על-ידי המחוקק בסעיף 61 לחוק המעצרים הקובע כי בחלוף תשעה חודשים מתחילת מעצרו של נאשם, ומשפטו עודנו מתמשך, גובר ערך החירות על האינטרס בדבר שלום הציבור ומצדיק את שחרורו של הנאשם ממעצר. חרף כך, נקבע בסעיף 62 לחוק המעצרים, כי לבית משפט זה סמכות להאריך את מעצרו של נאשם בתשעים ימים נוספים ולשוב ולעשות כן בתום התקופה. בדונו בהארכת המעצר, יבחן בית המשפט בכל נקודת זמן את מידת מסוכנותו של הנאשם, ולצדה את פרק הזמן שצפוי להידרש עד לסיום התיק בהכרעת דין, את הגורם שבעטיו התמשכו ההליכים באופן המצריך הארכת מעצר, וכן את טיב חלופת המעצר המוצעת בעניינו (ראו למשל בש"פ 9403/09 מדינת ישראל נ' אביבי (לא פורסם, 27.11.2009)). ברי כי לחלוף הזמן קיים משקל לעניין זה והוא לבדו עשוי לשנות את מאזן השיקולים, על רקע הפגיעה המתמשכת בנאשם הכרוכה במעצרו (ראו: בש"פ 9443/09 מדינת ישראל נ' ראזם (לא פורסם, 1.12.2009)).

במקרה שלפנינו נראה כי ניתן היה לסיים את המשפט אם היו מתייצבים עדי התביעה – שוטרים ועובדי ציבור – לדיוני ההוכחות שנקבעו. בשל העיכוב שנגרם כאמור, דיון ההוכחות הקרוב ייערך רק עוד חודשיים ימים. לכך יש להוסיף כי האישום המיוחס למשיב הינו מוגבל בהיקפו, ולא מצאתי כל טעם ענייני שימנע את סיום משפטו במועד שנקצב בחוק. לעניין המסוכנות הנשקפת מן המשיב – מבלי להקל ראש בעבירה המיוחסת לו, ונוכח היקפה המוגבל כאמור, לא מצאתי כי יש בה כשלעצמה, כדי למנוע שחרורו של המשיב לחלופת מעצר לאחר שחלפו תשעה חודשים, זאת בלא שנעלמו מעיני הרשעותיו הקודמות של המשיב כמבואר לעיל.

בנסיבות אלה, אני מורה כי תסקיר מעצר יוגש על ידי שירות המבחן לבית משפט השלום בתוך 15 ימים על מנת שזה יחליט בדבר חלופת המעצר ותנאיה. לעניין זה, אדגיש כי אין לעמוד על חלופת מעצר שתכלול מעצר בית בפיקוח, וזאת משום שאין ביכולתו של המשיב להציע חלופה מעין זאת. לצורך כך, מעצרו של המשיב מוארך בזאת עד ליום 20.5.10. למען הסר ספק יובהר, כי ככל שלא יוגש תסקיר בתוך תקופת המעצר המוארכת, ידון בית משפט השלום בחלופת המעצר בלא תסקיר.

ניתנה היום, י"ג באייר התש"ע (27.4.10).


מעורבים
תובע: מדינת ישראל
נתבע: גריגורי שבצנקו
שופט :
עורכי דין: