ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין שאול כהן נגד מדינת ישראל :

בפני:

כבוד השופט י' דנציגר

העורר:

שאול כהן


נ ג ד


המשיבה:

מדינת ישראל


ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע בעמ"ת 42015-03-10 מיום 28.3.2010 שניתנה על ידי כבוד השופט נ' זלוצ'ובר

תאריך הישיבה: א' באייר התש"ע (15.4.2010)

בשם העורר: עו"ד קובי סודרי

בשם המשיבה: עו"ד איילת קדוש

החלטה

ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר - שבע (כבוד השופט נ' זלוצ'ובר) בעמ"ת 42015-03-10 מיום 28.3.2010 במסגרתה נדחה ערר על החלטתו של בית משפט השלום בבאר - שבע (כבוד השופטת א' חדד) במ"ת 45112-02-10 מיום 9.3.2010, אשר הורה על מעצרו של העורר עד לתום ההליכים נגדו.

1. ביום 25.2.2010 הוגש לבית משפט השלום כתב אישום כנגד העורר. על פי כתב האישום, ביום 22.2.2010 בסמוך לשעה 11:40 מסר העורר לידי הקטין י.א. (להלן: הקטין) סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 1.7597 גרם נטו. בהמשך, בתחנת המשטרה בנתיבות, הניא העורר את הקטין מלמסור הודאה, עת שהה עמו בחדר החקירות ללא נוכחות שוטר ואמר לו "מילה אל תגיד, הבנת?". בגין מעשים אלו הואשם העורר בעבירות של הדחת קטין לסמים מסוכנים [לפי סעיף 21 לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים)] והדחה בחקירה (לפי סעיף 245(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין)].

2. בד בבד להגשת כתב האישום הגישה המשיבה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בית משפט השלום קבע בהחלטתו מיום 9.3.2010 כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת המעשים המיוחסים לעורר במסגרת כתב האישום, זאת בהתבסס על תיק החקירה בעניינו של העורר, על עדותו הכתובה של השוטר אסף כהן (להלן: השוטר כהן) אשר היה קרוב למקום האירוע, ועל דו"חות העימותים שנערכו בין העורר לבין חברו של המתלונן ובין העורר לבין המתלונן עצמו. באשר לעבירת ההדחה בחקירה הסתמך בית המשפט המחוזי בקביעתו על תמליל חקירתם של העורר והקטין. בהמשך נקבע, בהתבסס על המעשים המיוחסים לעורר ועל עברו הפלילי "העשיר למדי", כי קיימת עילת מעצר כנגדו.

בית משפט השלום פסל את אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר נוכח עברו הפלילי, הכולל בתוכו גם עבירות הסמים, נוכח טיב העבירות המיוחסות לו ונוכח הקביעה כי "אין בנמצא ערובה ראויה לכך [שהעורר] לא יוכל להמשיך ולסכן את הציבור ולעסוק בהעברת סמים בהיותו נתון במעצר בית". משכך, הורה בית משפט השלום על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

3. על ההחלטה הנ"ל הגיש העורר ערר לבית המשפט המחוזי בבאר - שבע. במסגרת הדיון בערר הסכים העורר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת שתי העבירות המיוחסות לו במסגרת כתב האישום. לפיכך נקבע כי קיימת עילה למעצרו של העורר. באשר לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר, בית המשפט המחוזי סקר את נסיבותיו האישיות של העורר, ציין כי הוא בעל 11 הרשעות קודמות בתיקי פ"א, שתי הרשעות קודמות בתיקי בית משפט והרשעה קודמת בתיק בבית דין צבאי. בנוסף צויין כי העורר הורשע בעבר בעבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת סם שלא לצריכה עצמית וכן בשתי עבירות של הפרת צו ואף ריצה שני מאסרים, האחד בן 24 חודשים והשני בן תשעה חודשים. בית המשפט המחוזי קבע כי נוכח הרשעות אלה מידת האמון שיכול בית המשפט לתת בעורר כי יקיים את תנאי השחרור בערובה שיקבעו לו נמוכה, וכי ההצעה שהועלתה לפיה העורר יורחק ממקום מגוריו וישהה בתנאים מגבילים בבאר שבע, אינה מפחיתה את פוטנציאל המסוכנות, שכן העורר מואשם בעבירה שניתן לבצעה בכל מקום.

4. לאחר שניתנה החלטה זו טען בא-כוח העורר כי הוא הסכים לכך שיש ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו של העורר במיוחס לו לאחר שהבין שבית המשפט המחוזי מתכוון להורות על הזמנת תסקיר. מכיוון שבית המשפט המחוזי לא הורה על כך ביקש בא-כוח העורר לטעון לכרסום בחומר הראיות. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה והתיר לצדדים לטעון בדבר קיומן של ראיות לכאורה.

לאחר שנשמעו טענות הצדדים ציין בית המשפט המחוזי כי טענותיו של העורר נוגעות בעיקר לשאלת מהימנותו של השוטר כהן ולדו"ח שנכתב על ידו. בית המשפט המחוזי קבע כי בנסיבות אלה, בהן השוטר כהן תיאר בפירוט את שראה, קיימות ראיות לכאורה כנדרש וכי טענותיו של העורר בדבר מהימנות דיווחו של השוטר כהן ייבחנו במהלך הדיון בתיק העיקרי. באשר לטענת העורר לפיה לכל היותר ניתן להאשימו בעבירה של ניסיון להדחה בחקירה קבע בית המשפט כי על פי חוק העונשין עבירת ההדחה בחקירה אינה מחייבת כי ניסיונו של אדם להניא אחר שלא למסור הודעה בחקירתו אכן יצלח, ולפיכך קיימות ראיות לכאורה גם באשר לאישום זה.

נימוקי הערר

5. העורר – באמצעות בא-כוחו, עו"ד קובי סודרי – חוזר על טענתו לפיה לא קיימות ראיות לכאורה להוכחת מעורבותו במיוחס לו בכתב האישום. באשר לעבירה של הדחת קטין לסמים מסוכנים טוען העורר, כי הראיה הלכאורית המרכזית לעניין זה היא עדותו של השוטר כהן. לטענתו מה שראה השוטר כהן ושמפורט במסגרת הדו"ח שמסר אינו מספיק לצורך החלטה על מעצרו עד תום ההליכים שכן השוטר כהן לא ראה שהעורר העביר "דבר מה" לקטין, אלא הסיק זאת מתנועותיהם של השניים, וגם אם ראה זאת, הוא לא ידע לתאר את טיבו של אותו "דבר מה". בנוסף, השוטר כהן ראה את המיקום הכללי אליו הושלך ה"דבר מה" ויש להטיל ספק בגרסתו לפיה שמר על קשר עין עם מיקום זה, שכן במקביל הוא השתלט על העורר ועל הקטין עד שהגיעו למקום שוטר נוסף וכן כלבן וכלב שאיתרו בסופו של יום את הסם. לטענת העורר לא ניתן להגיע למסקנה חד משמעית לפיה הסם שנמצא על ידי הכלב הוא אותו "דבר מה" שהושלך על ידי הקטין. באשר לעבירת ההדחה בחקירה טוען העורר כי קיימות ראיות לכאורה להוכחתה, אולם לדבריו עוצמת עילת המעצר הנובעת מעבירה זו הינה מופחתת, שכן על פי כתב האישום מדובר באמירה כללית וחד פעמית.

העורר טוען כי עברו הפלילי והרשעותיו הקודמות אינם מצביעים על מסוכנות יוצאת דופן, זאת בין היתר נוכח העובדה כי חלפו מספר שנים מאז ביצוען ואין כל עונש מאסר מותנה בר הפעלה בגינן. לטענת העורר בנסיבות אלה אין זה מוצדק לשלול את האפשרות לבחינת חלופת מעצר ולשחרורו לחלופה אשר תימצא מתאימה.

תגובת המשיבה

6. המשיבה – באמצעות באת-כוחה, עו"ד איילת קדוש – טענה כי כאשר מצרפים את כל העובדות והנתונים הקיימים במקרה דנן אין כל אפשרות לקבל את טענותיו של העורר. לדבריה, עדותו של השוטר כהן אינה מהווה ראיה יחידה, שכן קיימים שוטרי בילוש נוספים אשר נתנו הודעות לגבי "החבירה" בין העורר לבין הקטין. בנוסף ציינה המשיבה כי השוטר כהן עמד בקרבת מקום וצפה בהעברת ה"דבר מה" בין העורר לקטין. לטענת המשיבה מדובר בגרעין ראייתי של ממש, הגם שמדובר בראיות נסיבתיות, וכי "פאזל הראיות" מצטרף לכלל מסקנה הגיונית אחת בלבד. המשיבה ציינה כי גם הודעות העורר עצמו וכן העימות שנערך בינו לבין הקטין מהווים ראיות של ממש להוכחת מעורבותו של העורר במיוחס לו.

לטענת המשיבה אין מקום לבחון חלופת מעצר בנסיבות המקרה דנן, כאשר מדובר בעבירת סמים. לדבריה, למרות הכמות הקטנה יחסית של הסם לא ניתן להתעלם מכך שמדובר בהעברת סם לקטין. כמו כן טוענת המשיבה כי יש להתייחס לעברו הפלילי של העורר, הכולל, בין היתר, שתי עבירות של הפרת צו.

דיון והכרעה

7. כידוע, בטרם מחליט בית משפט על מעצרו של נאשם עד תום ההליכים עליו לבחון כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של אותו הנאשם במיוחס לו במסגרת כתב האישום [ראו: סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים); בש"פ 8027/09 מירם נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 15.10.2009)]. חומר הראיות בתיק הנ"ל נבחן באריכות על ידי שתי הערכאות דלמטה, אשר קבעו שתיהן כי קיימת תשתית ראייתית כנגד העורר. יתרה מכך, טענותיו של העורר נוגעות בעיקר למשקל ולמהימנות שיש לייחס לעדותו של השוטר כהן, וכידוע בית המשפט אינו נדרש בשלב המעצרים להכריע בדבר דיות הראיות ומשקלן, הכרעה הנעשית במסגרת ההליך העיקרי [בש"פ 7175/09 אלגבור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 24.9.2009)]. כמו כן, חומר הראיות במקרה דנן אינו כולל אך את הודעתו של השוטר כהן, כי אם דוחות פעולה של שוטרים נוספים, האזנות שנעשו לעורר ולקטין בזירת האירוע וכן תמלול חקירות ועימותים שנערכו בין המעורבים באירוע. סבורני כי מכלול זה אכן מוביל למסקנה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית כנגד העורר, כאשר למותר לציין כי טענותיו של העורר לגבי מהימנות עדותו של השוטר כהן ולגבי המשקל שיש ליתן ליתר הראיות בתיק ייבחנו על ידי המותב שידון בתיק העיקרי ויוכרעו על ידו.

8. העבירות המיוחסות לעורר בכתב האישום מקימות עילת מעצר סטטוטורית כנגדו, מכוח סעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק המעצרים, ולפיכך ועל פי מצוות המחוקק יש לבחון האם יש מקום לשחררו לחלופת מעצר. גם בסוגיה זו איני סבור כי יש מקום להתערב בהחלטתם של הערכאות דלמטה שלא לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בית משפט זה חזר וקבע כי כאשר מדובר בנאשמים בעבירות סמים, ברירת המחדל היא השארתם במעצר מאחורי סורג ובריח (ראו: בש"פ 8087/09 מדינת ישראל נ' מידברג (לא פורסם, 20.10.2010); בש"פ 6545/08 מלכין נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 30.7.2008)]. הלכה זו נכונה ביתר שאת בנסיבות המקרה דנן בהן העורר הדיח לכאורה קטין לשימוש בסמים [ראו: בש"פ 6552/08 תורכמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 3.8.2008)]. לכך מתווסף עברו הפלילי של העורר שכפי שצויין כולל, בין היתר, הרשעות בעבירות סמים. לא ניתן לקבל את טענת העורר לפיה מדובר בעבירות שאירעו לפני מספר שנים ולפיכך יש ליתן לעובדה זו משקל מופחת. העורר הינו אדם צעיר בן 24, אשר צבר עד כה לחובתו מספר לא מבוטל של הרשעות, ריצה כאמור שתי תקופות מאסר והורשע פעמיים בעבירה של הפרת צו. בנסיבות אלה אין כל אפשרות ליתן בעורר אמון ולשחררו לחלופת מעצר.

9. סוף דבר, הערר נדחה.

ניתנה היום, ‏ה' אייר תש"ע (19.4.2010).