ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין איריס קלו ואחרים נגד הועדה הארצית לתשת... :

העותרים:

איריס קלו ועוד 131 עותרים נוספים

על פי רשימות נספח א'

נ ג ד

המשיבים:

1. הועדה הארצית לתשתיות לאומיות

2. שר הפנים

3. ממשלת ישראל

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרים:

עו"ד שחר הררי, עו"ד עודד פלג

בשם המשיבים:

עו"ד אורי קידר

השופט ע' פוגלמן:

עניינה של העתירה שלפנינו בתוכנית "תת"ל 15 – מסילת השרון ודרך מס' 531" (להלן: תת"ל 15 או התוכנית), שעניינה פרויקט תחבורתי מערכתי הכולל תכנון של מסילת ברזל ומערכת כבישים. במסגרת העתירה מבקשים העותרים כי בית המשפט יורה על שינוי גבולות התכנית באזורים מסוימים ברעננה ובכפר סבא, כך ש"הקו הכחול" המגדיר את גבולותיה ייקבע בהתאם לתחום השפעתה. עוד הם עותרים לסעדים נוספים שעליהם נעמוד להלן.

הרקע העובדתי

1. התכנית נושא העתירה מהווה, כאמור, חלק מתכנית מערכתית רחבה המשלבת תכנון של מסילת ברזל ושל מערכת כבישים. התכנית מבקשת ליצור קישור מהיר בין הערים הוד השרון, כפר סבא, רעננה והרצליה שבאזור השרון, לבין מטרופולין תל אביב. בהתאם לתכנית, יחוברו כבישי האורך מס' 6, 4, 20 ו-2 באמצעות כביש אחד, הוא כביש 531 (שייקרא להלן גם: הכביש). עוד כוללת התכנית הארכה של כביש מס' 20 עד למושב רשפון, לרבות חיבורו לכביש מס' 2 ליד היישוב שפיים, וכן הרחבה ושיקוע של כביש מס' 20 והקמת מסילת ברזל בין שדרות שבעת הכוכבים שבעיר הרצליה לבין מחלף כביש מס' 20. לצד זה, עתידה להיסלל מכוח התכנית מסילת רכבת בצמוד לכביש 531, בין מסלוליו השונים. המסילה אמורה להשלים מסלול "טבעתי" בין יישובי המטרופולין. תוואי הכביש אושר בעבר בתכניות מתאר ארציות ומחוזיות, ביניהן תוכנית מתאר ארצית לדרכים 3 (להלן: תמ"א 3). במקומות שונים לאורכו של תוואי הכביש אושרו במהלך השנים בועדות המחוזיות תוכניות שמכוחן נסלל הכביש בפועל, וכבר כיום הוא משמש את תושבי האזור במקומות אלה. באשר למסילת הברזל העוברת לאורכו של תוואי הכביש, יצוין כי בחודש יולי 1997 חתם שר התשתיות הלאומיות על צו דרך מס' 531, המחיל את פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943, על המקרקעין שפורטו בו, ומכוחו מתאפשרת תפיסת חזקה במקרקעין והפקעתם. בגדרו של הצו, נעשות פעולות להקמת מסילת הברזל לפי תוכנית מח/113.

2. החל מחודש אוגוסט 2004, קוימו דיונים שונים בקרב הגורמים המקצועיים הרלוונטיים, לשם הכנת התכנית. ביום 4.4.05 הוחלט לפרסם הודעה בדבר הכנת תכנית לתשתית לאומית, בהתאם לסעיפים 76ג(1) ו-77 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 (להלן: חוק התכנון והבנייה). לאחר הליך ממושך, שבגדרו הוכנו – בין היתר – הנחיות לתסקיר השפעה על הסביבה, והוגשו חוות דעת של יועצים סביבתיים, סוכם על עיגון פתרונות לצמצום מפגעי זיהום אוויר, ובהתאם תוקן התסקיר ותוקנו מסמכי התכנית. במהלך חודש אפריל 2006, החליטה הועדה הארצית לתכנון ובנייה של תשתיות לאומיות (להלן: הות"ל) להעביר את התכנית להערות הועדה המחוזית ולפרסמה להשגות הציבור, לפי סעיף 76(ג)(6)(א) לחוק התכנון והבניה. בהתאם להחלטה, פורסמה הודעה מתאימה במספר עיתונים ארציים ויומיים בין התאריכים 20.7.06- 21.7.06, ובהמשך פורסמה הודעה בדבר הארכת התקופה האמורה לפרק זמן של 21 ימים נוספים בשל פגרת חודש אוגוסט והלחימה בלבנון. בעקבות ההודעה, הוגשו לות"ל 179 התנגדויות מטעם אזרחים, רשויות מוניציפאליות וגורמים נוספים, ואלו נבחנו על-ידי חוקר שמונה לשם כך בין החודשים ספטמבר-אוקטובר 2006. במסגרת הליך שמיעת ההשגות ניתנה למשיגים אפשרות להשמיע את טענותיהם בכתב ובעל-פה, לשמוע את תגובת יזמי התכנית ומתכנניה לטענות אלה, ולהגיב לתגובת היזמים. העותרים לא הגישו השגות בנושאים שאותם הם מעלים בעתירתם. לאחר שמיעת ההשגות הגיש החוקר את המלצותיו ואלה אומצו על-ידי הות"ל. בהמשך, הוחלט להעביר את התוכנית לאישור ממשלת ישראל בכפוף לשורה של שינויים ותיקונים אשר פורטו בה.

העותרים, תושבים מכפר סבא ומרעננה, מכוונים את עתירתם להחלטה זו של הות"ל, וממקדים אותה בחלק המזרחי של התכנית באזור כפר סבא ובאזור רעננה.

טענות הצדדים

3. העותרים טוענים כי "הקו הכחול" של התכנית, המגדיר את גבולות התפרשותה, נקבע באופן שרירותי, בצמוד לכביש 531 ובתחום קווי הבניין שלו, מבלי להתחשב במי שעלולים להיות מושפעים מן התוכנית וערך נכסיהם עלול לרדת. להשקפתם, הקירבה לכביש מביאה לרעש, זיהום אוויר ופגיעה סביבתית. חרף כך, ועל אף ההשפעה הניכרת של התוכנית על בתיהם, לא נכללו בתיהם שמרחקם מן הכביש אינו עולה על 50 מטרים מתוואי הכביש המתוכנן, בגדר הקו הכחול שנקבע. לחיזוק עמדתם, מפנים העותרים לסעיף 119ב' לחוק התכנון והבנייה, הקובע הוראות בדבר התנאים להגשת התנגדות לכביש בשטח בנוי, שהגדרתו מתייחסת למבנים המצויים במרחק שאינו עולה על 100 מטרים מגבול תוואי הדרך המתוכננת; ולהוראות המשרד לאיכות הסביבה, שלפיהן – לטענת העותרים – נדרשת רצועת תכנון שאינה נופלת מ-300 מטרים כדי לספק את מלוא הצרכים הסביבתיים, ובכלל זה מיגון אקוסטי. לדידם, תוואי הקו הכחול שנקבע אינו מאפשר למי שמושפע מהתכנית, אך מצוי מחוץ לקו, לקבל פיצוי לפי סעיף 197 לחוק, חרף קיומה של פגיעה משמעותית בקניינו. משכך, ומשלא ניתן מענה לצרכי הפרט הנפגע מן התכנית, לוקה התוייתו של הקו הכחול בחוסר סבירות, ודינה להתבטל.

4. טענתם הבאה של העותרים נסבה על המועד הקובע להגשת תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבניה. הם מציינים כי לתוכנית קדמו מספר תוכניות לתוואי מסילת הרכבת והכביש, ובכלל זה מח/54ג'; מח/113; ו-מח/162א, שביניהן לבין התוכנית קיים קשר בל יינתק והן כולן "תוכניות זוחלות" להקמת כביש 531 ומסילת הרכבת. משכך, סוברים הם כי ניתן להתייחס אל כל התוכניות כאל תוכנית כוללת אחת; הקו הכחול של התוכנית צריך להיות בקו התוכניות הקודמות; ותקופת ההתיישנות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה צריכה להימנות בפועל ממועד אישורה של התוכנית. עוד מציינים העותרים בהתייחס לתוכנית מח/54ג', אשר פורסמה למתן תוקף בשנת 1996 ולא בוצעה עד היום, כי בתקנון התוכנית נקבע שבעת ביצועה יצורף אליה נספח אקוסטי. לדברי העותרים, נספח מעין זה טרם הוכן, וכשיאושר בסופו של יום, ייעשה הדבר בחוסר שקיפות ובאופן שימנע מן הדיירים הגרים בקרבת הכביש אפשרות להגיש התנגדות.

5. העותרים מוסיפים וטוענים כי נוכח העובדה שסלילת הכביש והשלמתו יביאו לפגיעה מהותית בחיי הדיירים הגרים לאורך תוואי הכביש, קיימת חשיבות מרבית לכך שהרשות המפקיעה תקבע שווי ריאלי והוגן לשווי המקרקעין, וכי ייקבע גורם אחד שידון במהירות וביעילות בכל התביעות, הן להפקעה, הן לירידת ערך. בנפרד מכך טוענים העותרים כי הכניסות והיציאות לכביש שטרם אושרו בתוכנית מח/162א מופיעות במסגרת התכנית כמצב קיים ומאושר. לבסוף, גורסים העותרים כי התוכנית חורגת מהוראותיה של תמ"א 3.

6. המשיבים טוענים מצידם כי דינה של העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים. לדידם, העותרים נמנעו מלהגיש השגה לות"ל ולהעלות את טענותיהם בנוגע לפגמים שנפלו בתוכנית בהתאם להליך הקבוע בחוק, ומשכך לא ניתן לעקוף הליך זה באמצעות פנייה ישירה לבית משפט זה. עוד מציינים המשיבים כי דינה של העתירה להידחות על הסף גם בשל צירוף כל 132 העותרים שלפנינו בגדרי עתירה מאוחדת, שכן התשתית העובדתית הנוגעת להם הינה נבדלת, וצירופם יחד עלול לגרום לסרבול ומנוגד לכללי הדיון שנקבעו בהלכה הפסוקה. טעם שלישי לדחיית העתירה על הסף – לפי טענת המשיבים – הינו היעדר תשתית עובדתית קונקרטית המתייחסת לפגיעה הנטענת בכל אחד ואחד מהם. עוד סוברים המשיבים כי יש לדחות את העתירה על הסף גם בשל שיהוי, שכן זו הוגשה בחלוף חמישה חודשים מאישור התכנית בות"ל, ובחלוף כעשור שנים מאישור הוראות תוכנית מח/54ג, שאף אותה תוקפים העותרים, כל זאת בלא כל הסבר.

7. בהמשך מתייחסים המשיבים לסעד המבוקש בדבר הזזת הקו הכחול וטוענים כי גבולות התכנית נקבעו משיקולים מקצועיים-תכנוניים וענייניים בלבד. לדבריהם, מקטעי כביש 531 שלהם אושרה בעבר תכנית מפורטת והות"ל לא מצאה מקום לשנותם, לא נכללו בתוך תחומי התוכנית, בעוד שמקטעים שבהם קיימת תכנית מפורטת אך נדרשו בה שינויים משמעותיים – נכללו בה. בהתאם לכך משסברו המשיבים כי אין מקום לשנות מהוראות תכנית מח/54ג שחלה בחלק המזרחי של התכנית ומסדירה את תוואי הכביש, למעט השלמת מסילת רכבת, לא היה מקום לכלול אזורים הגובלים במקטע שבו לא חל שינוי בתוואי הכביש בתחום הקו הכחול. באשר לתוואי באזור רעננה, מצאה הות"ל כי יש לערוך שינויים משמעותיים בתכנית המאושרת הקיימת באזור (מח/54ב), ולכן עלה צורך תכנוני לכלול בקו הכחול של התוכנית את כל מקטע הכביש. לדברי המשיבים, עמדת העותרים שלפיה יש להרחיב את הקו הכחול של התכנית עד לגבול השפעתה אינה עולה בקנה אחד עם הוראות הדין ואף אינה ישימה, שכן לתכנית – בפרט כזו ברמה הארצית – ישנה השפעה רחבה שתחייב הכללת אזורים נרחבים בתחומה בלא שיש לכך הצדקה עניינית.

8. המשיבים מוסיפים ומתייחסים לטענה בדבר תקצוב התכנית בחסר, וגורסים כי טענה זו נטענה בלא ביסוס ובלא תימוכין. הם מדגישים כי טענות מעין אלה הועלו במסגרת הליך ההשגות בות"ל ונדחו על-ידה בהחלטה מנומקת, שאין עילה להתערב בה. לבסוף מתייחסים המשיבים, שעל-פי החלטתנו צירפו תגובה משלימה מטעמם, לטענה כי התכנית עומדת בסתירה לתמ"א 3, וגורסים כי הרצועה לתכנון שנקבעה בסעיף 3 לתמ"א 3 הינה משום רצועת מקסימום שנועדה לשמר עתודות קרקע מספקות על מנת לאפשר מרחב גמישות לתכנון. לדידם, כפי שנקבע בהוראותיה של תמ"א 3, כאשר כבר קיים תכנון מפורט של הדרך – כמו במקרה שלפנינו – אין תחולה להגבלה האמורה. עוד טוענים המשיבים בהקשר זה כי תמ"א 3 מאפשרת תכנון מפורט שיחרוג מקווי הבניין שנקבעו בה, בכפוף לאישורה של המועצה הארצית או ועדה שנקבעה על ידה.

9. בתגובה לטענות אלה, טוענים העותרים כי משהגישו התנגדות לתוכנית, וטענו – בין היתר – לקיומה של פגיעה אקוסטית הנגרמת בעטיה, יש לדחות את הטענה כי הם לא מיצו הליכים אל מול הרשויות. עוד הם טוענים כי החלטתה של הות"ל בדבר תוואי הקו הכחול וגבול השפעת התוכנית הינה החלטה עקרונית, רוחבית וגורפת, ומשהוגשו על ידי גורמים אחרים השגות בעניין הקו הכחול ואלה נדחו על-ידי הות"ל, לא היה בהגשת השגה נוספת על-ידם כדי להעלות או להוריד. לצד זה טוענים העותרים כי אף אם ייקבע שהם לא הגישו התנגדות לתוכנית במועד, הרי שחובת תום הלב של הרשות מחייבת לנהוג בגמישות כלפי עותר שלא הגיש התנגדותו לתוכנית תשתיות לאומיות, בפרט נוכח הסוגיה העקרונית המועלית בעתירה. עוד טוענים העותרים בהתייחס לטענה בדבר צירוף קבוצות עותרים לעתירה אחת, כי נוכח המצע העובדתי והמשפטי של התכנית, אין מניעה מלעשות כן. לדבריהם, אין כל יסוד לטענה בדבר היעדר תשתית עובדתית, שכן הביסוס העובדתי לטענותיהם פורט כדבעי. לבסוף, גורסים העותרים כי היות שהתוכנית טרם אושרה וטרם פורסמה למתן תוקף, העתירה אינה נגועה בשיהוי.

בהתאם להחלטתנו הגישו העותרים תגובה להודעה המשלימה של המשיבים בנוגע לעמידתה של התוכנית בתנאי תמ"א 3. בתגובה טענו הם כי בקביעת המשיבים כי תחום ההשפעה של הכביש, רצועת התכנון וקווי הבניין חד הם, לא רק שגו הם בחוסר סבירות ומידתיות, אלא שפעלו בניגוד להוראות חוק התכנון והבנייה ותמ"א 3, שאינה מתירה לצמצם את רוחב רצועת התכנון שאמורה לשקף את תחום השפעתה ופגיעתה של התוכנית.

דיון והכרעה

(א) גבולות התוכנית (הקו הכחול)

10. סעיף 100 לחוק התכנון והבנייה מאפשר לכל מעוניין בקרקע, הרואה עצמו נפגע על ידי תוכנית, להגיש לה התנגדות. סעיף 76ג(8) לחוק זה מוסיף כי מי שרשאי להגיש התנגדות לתכנית לפי סעיף 100, רשאי להגיש השגה על תוכנית לתשתית לאומית. דברים אלה יפים גם למי שרואה עצמו נפגע מקביעת "הקו הכחול". כך, בעע"מ 2775/01 ויטנר נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה "שרונים", פ"ד ס(2) 230, 273 (2005), נפסק כי "המקום להעלות טענות בדבר תחום התכנית איננו בתביעת הפיצויים לפי סעיף 197, אלא בשלב ההתנגדות לתכנית, לפי סעיף 100 לחוק". על מנת שהמידע אודות התוכנית יגיע לציבור, וזה יוכל להשמיע את קולו, קובעים סעיף 89 ו-89א' לחוק התכנון והבנייה, ובכל שאמור בות"ל - סעיף 76ג' לחוק זה, חובת יידוע ופרסום. הוראות אלה, המגשימות ערכים של שקיפות ההליך התכנוני ושל שיתוף הציבור בו, מהוות תנאי מוקדם לשימוש שעושות ועדות התכנון בסמכות המוקנית להן (ראו בג"צ 288/00 אדם טבע ודין נ' שר הפנים, פ"ד נה(5) 673, 691-690 (2001); ע"א 4002/98 מונייר נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה ירושלים, פ"ד נז(4) 665, 670-669 (2003) (להלן: עניין מונייר)). אכן, מתן פתח לכל מי שעלול להיות מושפע מתכנית להביע את עמדתו בעניין ולהביאה בפני הגורמים המחליטים, נושאת עימה חשיבות רבה – הן מנקודת מבטו של הפרט הנפגע, אשר זכאי להגן על האינטרס הקנייני שלו, ואין הצדקה כי יישא בתוצאות הגשמתו של האינטרס הציבורי כשניתן לממשו בדרך פוגענית פחות; הן מבחינתן של רשויות התכנון, המצויות לעיתים בעמדה נחותה להעריך את מכלול ההיבטים הנובעים מן התוכנית. במתן זכות טיעון לנפגע פוטנציאלי מוגשם גם ערך של הגינות, שכן בעצם האפשרות הניתנת לפרט להביא דברו, ואפילו התנגדותו נדחית, עשוי הוא לחוש כי הפגיעה בו לא נעשתה באופן שרירותי ובלא הצדק, וכי הרשויות נתנו דעתן לנזקים שמהם הוא עלול לסבול בטרם הגיעו להחלטה. כן יש בכך כדי לחזק את העיקרון הדמוקרטי, בפרט בנושא תכנון ובנייה המשפיע במישרין על היחיד ועל הכלל, ולתרום להגברת אמון הציבור בשלטון (ראו עע"מ 10112/02 אדם טבע ודין נ' הועדה המחוזית לתכנון ובניה ירושלים, פ"ד נח(2) 817, 838 (2003); ע"א 2962/97 ועד אמנים – חוכרים ביפו העתיקה נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב, פ"ד נב(2) 362, 379-378 (1998); יצחק זמיר הסמכות המינהלית 800, 834 (1996)).

11. להגשמתה של זכות הטיעון הניתנת לפרט המעוניין נקבעו כללים. אלה משקפים איזון בין זכות זו, מצד אחד, לבין השאיפה לוודאות והרצון לקיים תכנון לטווח ארוך ולפעול באופן יעיל תוך הסתמכות סבירה, מצד שני. בגדרם של כללים אלה נקבעו, בין היתר, פרקי זמן להגשת התנגדויות ואמות מידה והוראות בדבר אופן הגשתן ובדבר זהות הגופים שידונו בהם. לגבי תוכנית לתשתית לאומית נקבע כי השגות תוגשנה לות"ל ותידונה על-ידי גורם מטעמה בתוך עשרים ואחד יום מהיום האחרון להגשת השגות. נפגע פוטנציאלי אשר לא הגיש התנגדותו במועד עשוי להיות מושתק מלטעון נגד התוכנית. גם מן הבחינה המוסדית, לא ניתן "לדלג שלב" ולפנות לבית משפט זה בטרם מיצוי הליכים אל מול ועדות התכנון והבנייה, שהן הגורם המקצועי המופקד על עניינים אלה (עניין מונייר, בעמ' 670; ראו גם עע"מ 5239/09 אדם טבע ודין נ' הועדה המחוזית לתכנון ובנייה – מחוז מרכז, סעיף 10 לפסק דינה של השופטת מ' נאור (2009)). אכן, פנייה מוקדמת לרשויות התכנון שבידיהן המומחיות, הכלים המיטביים והראייה הכוללת, עשויה לייתר את הפנייה לבית המשפט, והיא תורמת במיקוד והבהרת נקודות המחלוקת וביצירת שיח פורה ואפקטיבי בין האזרח לבין הרשות (ראו בג"צ 5588/09 פלוני נ' המשרד לביטחון פנים (לא פורסם, 1.10.09); בג"צ 7190/05 לובל נ' ממשלת ישראל, סעיף 8 לפסק דינה של השופטת מ' נאור (לא פורסם, 18.1.06)). בית המשפט אינו משמש תחליף לגורמים המקצועיים אלה, אינו בא בנעליהם ואינו מקבל את ההחלטות במקומם.

מן הכלל אל הפרט

12. העותרים נמנעו מלהגיש השגה על הקו הכחול המגדיר את גבולות התכנית במועד שנקבע לכך, הגם שניתנה הודעה על אודותיו ועל אף שהמועד להגשת השגות הוארך בשבועות מספר. יתרה מכך, חלק מן העותרים המתגוררים ברעננה הגישו השגות שבהן עתרו לקבלת מיגון דירתי וסלילת הכביש מאספלט קשה, ואלה נתקבלו בחלקן על-ידי הות"ל. השגתם של העותרים, שממנה נפקד מקומו של דיון בנושא הקו הכחול, באה לצד 179 התנגדויות שהוגשו נגד התוכנית ונידונו על-ידי החוקר מטעם הות"ל. הדבר מלמד כי דבר לא מנע מן העותרים מלהגיש השגתם בעניין הקו הכחול במועדה. טענותיהם של העותרים בדבר היעדרו של זמן מספיק להגשת התנגדות לתכנית לתשתית לאומית, שלא נתמכה בכל תשתית עובדתית המצביעה על כך שהם אמנם נתקלו בקושי לפעול במועד, אינן מתיישבות עם העובדה שבפועל הזמן לא היה לרועץ לחלקם כשביקשו להגיש השגה בעניין אחר. עתה, לאחר שחדלו מלפעול על-פי הכללים במועד בלא שניתן כל טעם ממשי לכך, פונים הם במישרין לבית משפט זה ומעלים בפניו השגה בנושא תכנון שלא נבחנה על ידי הרשות המוסמכת לכך, ולא ניתנה בה הכרעה. כאמור, דרך פעולה זו מנוגדת להוראות הדין ולדפוסים מקובלים של ביקורת שיפוטית. בדין נקבע מתווה ברור שבו עליו לילך אם מבקש הוא להשיג על הוראותיה של תכנית הפוגעת בו, ואם פטר עצמו ב"שב ואל תעשה", אין לו להלין אלא על עצמו.

13. העותרים ביקשו למצוא מוצא בטענה כי ההחלטה בנוגע לקו הכחול הינה החלטה עקרונית בעלת פרישה רחבה, ומשנדחו השגות שהוגשו נגד קו זה על-ידי גורמים אחרים, ממילא התייתרה הגשתן של השגות בשאלה זו גם על-ידם. ככלל, אין מקום לטענה כי פנייה מוקדמת לרשות מצד גורם אחר, "פוטרת" את בעל הדין עצמו ממיצוי ההליכים. ברוח זו נפסק כי:

"פניות שנעשו לרשות המינהלית על-ידי אחרים אינן פוטרות את העותר עצמו מחובתו לפנות בעצמו לרשות המינהלית, כאשר על-פי הפסיקה, עותר אינו יכול להסתמך בעתירה על פניות של אחרים לרשות המינהלית ולתשובות שניתנו להם, וזאת מבלי שפנה בעצמו לרשות" (ראו בג"צ 9074/09 בנאי נ' המפקח על הביטוח משרד האוצר (לא פורסם, 7.2.10)).

דברים אלה יפים על דרך של קל וחומר בכל שאמור בהליכי תכנון, שבגדרם על הפרט שמבקש לחלוק על התכנון המוצע, להגיש את התנגדותו – ובענייננו השגתו – בעצמו. ההשגה צריכה להתייחס לנתוניו הקונקרטיים של הגורם המעוניין, שכן אין בהכרח זהות בין נתונים הרלבנטיים למגרש פלוני לאלה הרלבנטיים למגרש אלמוני. כך, בענייננו לא הניחו העותרים תשתית קונקרטית המצביעה על כך שדין השגה אחת כדין השגה אחרת. אין צריך לומר כי יכול שהחלטות שיינתנו בהשגות שהוגשו באזור אחד, ייבדלו מאלה שיינתנו בהשגות שהוגשו לגבי חלק אחר בתוואי הכביש. כל מקטע בכביש עשוי לשאת עימו מאפיינים נבדלים ונסיבות שונות שיצדיקו שוני בהתייחסות התכנונית.

14. הקושי בהכרעה הכוללנית המתבקשת על ידי העותרים שלא הגישו השגה על התכנית בולט גם בסעד שאותו הם מבקשים, היינו כי "בית המשפט יורה כי "הקו הכחול" יוזז עד לתחום השפעתה של התכנית". העותרים מלינים על סבירות הקו הכחול שנקבע. ואולם, משלא פנו לגורם המקצועי המוסמך כדי שיבחן את התוואי ואת גבולותיו, לא קיימת החלטה מינהלית בעניינם שאותה ניתן להעמיד לביקורת. לפני בית המשפט אף לא פרוסים הנתונים העובדתיים באשר לדירתו של כל אחד מ- 132 העותרים. בית המשפט אינו הגורם התכנוני שאמור לבחון את הטענה בדבר קיומה של טעות במיקומו של הקו הכחול במקום מגוריהם של העותרים, משלא הועלתה טענה המתייחסת לנתוניהם לפני רשויות התכנון.

15. העותרים הרחיבו בטענותיהם לגופו של עניין, וניסו לשכנענו כי הגבולות שנקבעו לתוכנית אינם סבירים. אפשר – ואיננו מכריעים בדבר – שלו היו פונים לגורמי התכנון המוסמכים ומגישים השגות במועד, אלה היו מתקבלות בחלקן, כפי שאמנם קרה בהשגה שהגישו אחדים מן העותרים בעניין קבלת מיגון דירתי וסלילתו של כביש מאספלט קשה. ואולם, משנמנעו העותרים להגיש השגה קודם להגשת עתירתם הרי שנוכח הטעמים שעליהם עמדנו, ובהיעדר תשתית עובדתית פרטנית, אין אנו רואים להיזקק לטענות שהעלו בעניין הקו הכחול לגופן.

על יסוד דברינו אלה אנו דוחים על הסף את טענות העותרים המכוונות לשינוי מיקומו של "הקו הכחול" של התכנית.

(ב) המועד הקובע לתביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה

16. סעד נוסף שביקשו העותרים בעתירתם הינו כי ייקבע שיש להתייחס לכל התוכניות הנוגעות לכביש ובכלל זה מח/54ג, מח/113 ומח/162א וכן תת"ל 15 כאל תוכנית כוללת אחת, ושתקופת ההתיישנות להגשת תביעות לפי סעיף 197 לחוק התכנון תימנה ממועד אישור התוכנית המאוחרת מביניהן, היא התוכנית. ואולם, גם במקרה זה לא הובאה בפנינו כל החלטה שאותה מבקשים העותרים לתקוף, שכן לא הוגשה על-ידם כלל תביעה לקבלת פיצוי מהרשויות הרלוונטיות על נזקים שלכאורה נגרמו להם. ככל שיראו העותרים אמנם להגיש תביעה לפיצוי לפי סעיף 197 לחוק התכנון והבנייה,

הם יוכלו לפרוס במסגרתה את הטענות שהעלו לפנינו, מבלי שאנו נוקטים באשר להן כל עמדה. אף בעניין זה, אין אנו מקדימים ביקורת שיפוטית להחלטה שלא ניתנה. גם טענה זו- נדחית, איפוא, על הסף.

(ג) הנספח האקוסטי לתכנית מח/54ג

17. העותרים עתרו לחילופין לכך שהנספח האקוסטי לתכנית מח/54ג, אשר אושר בשנת 1996 והכביש נסלל מכוחו בפועל, יאושר כתכנית נפרדת. לטענתם, בדרך זו ייעשו ההליכים הנוגעים בדבר בשקיפות ויתאפשר שיתוף הציבור בתכנון. דין טענה זו להידחות על הסף, וזאת מחמת שלושה טעמים. בראש ובראשונה, גם בעניין זה פונים העותרים לבית משפט זה בלא שמיצו הליכים בוועדה המחוזית בעת אישורה של התוכנית בשנת 1996. שנית, כאמור, תכנית מח/54ג' אושרה כבר בשנת 1996, ומכוחה נסלל הכביש בפועל, וסלילתו נסתיימה. העותרים לא הביאו בפנינו טעם מספיק לשיהוי הניכר שבפנייתם אלינו עתה, בחלוף למעלה מעשור מאישור התוכנית וביצועה, לאחר שהוקצו לשם הפרויקט התקציבים הרלוונטיים, והגופים המחליטים והמבצעים הסתמכו על התכנון הקיים. במצב דברים זה לוקה העתירה, בהקשר אחרון זה, בשיהוי, על היבטיו השונים (לעניין זה ראו בג"צ 3/04 הועדה המקומית לתכנון ובנייה –צפת נ' שר הפנים, סעיף 11 (לא פורסם, 26.12.06); עע"מ 8723/03 עירית הרצלייה נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה חוף השרון, פ"ד נח (6) 728 (2004)). אין מקום, איפוא, כי נידרש לטענות העותרים בשאלה זו. לבסוף, אפילו סברנו כי יש מקום לדון בשאלת הנספח האקוסטי חרף כך שהעותרים לא מיצו הליכים לפני הרשויות והשתהו בהגשת עתירתם, הרי שעומד לעותרים, בעניינה של תכנית זו, סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים (סעיף 5 וכן פרט 10 לתוספת הראשונה לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים, תש"ס-2000).

(ד) היחס בין התוכנית לבין תמ"א 3

18. טענתם האחרונה של העותרים, הינה כי התוכנית חורגת מהוראות תמ"א 3, הקובעות כי הקו הכחול של התוכנית יהיה בגבול הרצועה לתכנון, ולעיתים אף יחרוג מכך כאשר השפעת הכביש חוצה מעבר לתחום רצועת התכנון; וכי קיימת חריגה מן ההוראות גם בנושא קווי הבניין.

19. סעיף 6 לתמ"א 3, אשר אליו מפנים העותרים, קובע, תחת הכותרת "רצועה לתכנון ואיסור בנייה בה" כי:

"א. בתחום הרצועה לתכנון מיועדים לתכנון: רצועת הדרך, מבני שירות, חריגות של מתקני הדרך מתחום רצועת הדרך, מערכות תשתית המלוות את הדרך לרבות מסילות ברזל, אמצעים להפחתה של מפגעים סביבתיים ובטיחותיים, לרבות מפגעים נופיים.

ב. רוחב הרצועה לתכנון יהא:

(1) בכל הדרכים שברשת הדרכים הארצית – 300 מטר.

(2) ...

ד. (1). כל עוד לא נקבעה רצועת הדרך, בתכנית מתאר מקומית או בתכנית מפורטת, לא תאושר ברצועה לתכנון כל תכנית מפורטת לבנייה או לסלילה, למבני שירות ולמערכות תשתית. משתאושר תוכנית מפורטת בה נקבעה רצועת הדרך וקווי הבניין שלה, יתבטלו ההגבלות על הבנייה או הסלילה לפי סעיף זה".

כפי שמבהירים המשיבים, רצועת התכנון נועדה לשמר עתודות קרקע מספקות על מנת לאפשר מרחב גמישות לתכנון. לצורך כך נקבע כי רוחב הרצועה יעמוד על 300 מטר. אולם, בד בבד נקבע בסעיף קטן ד' כי בהתקיים תכנון מפורט הקובע את רצועת הדרך ואת קווי הבניין שלה, יבוטלו מגבלות הבנייה שברצועה לתכנון. הגיונה של הוראה אחרונה זו נעוץ בכך שלאחר התכנון המפורט, לא נדרש שימורן של עתודות קרקע נוספות. זהו המצב גם בענייננו. תכנית לתשתית לאומית כוללת – על-פי הגדרתה – הוראות של תכנית מפורטת (סעיף 76ב' לחוק התכנון והבניה). התכנית הנדונה אכן מסדירה תכנון מפורט של כביש 531. משכך, אין תחולה למגבלת 300 המטרים (הן בגבולה העליון, הן בגבולה התחתון) הקבועה בתמ"א 3, ובמובן זה, אין התוכנית חורגת מן התמ"א.

20. היבט אחר של החריגה מן התמ"א הנטען על-ידי העותרים הוא בכך שעל קווי הבניין שלה לנוע בתחום שבין 50 עד 100 מטרים, בעוד קווי הבניין בתכנית שלפנינו נופלים משיעור זה. גם בטענה זו אין כדי לסייע לעותרים.

סעיף 8(ג) לתמ"א 3 קובע כי:

"בתכנית מתאר מקומית או בתכנית מפורטת ניתן לקבוע בקטעי דרך שונים קווי בניין במרחקים חורגים מהמפורט בסעיף קטן א' ובלבד שיבוא עליהם אישורה של המועצה הארצית או של וועדה שמונתה על ידה לשם כך".

לצד הוראה זו קובע סעיף 6ב(א) לחוק התכנון והבנייה כי "בענייני תכנון ובניה של תשתיות לאומיות יהיו לועדה לתשתיות כל הסמכויות והתפקידים של המועצה הארצית". כפי שכבר הוזכר – התכנית, על פי הגדרתה, כוללת הוראות של תכנית מפורטת. הפועל היוצא הוא כי מקום שבו התכנית מכילה הוראות של תכנית מפורטת ואושרה על ידי רשות שלה נתונות הסמכויות של המועצה הארצית, התמלאו סייגי סעיף 8(ג) לתמ"א 3, ולפיכך התכנית אינה חורגת מהוראותיה של תמ"א 3. יש איפוא לדחות גם את טענות המערערים בעניין זה.

(ה) טענות נוספות

21. טענתם הבאה של העותרים הינה כי נקבעו ערכי קרקע לא ריאליים למקרקעין הכלולים בתוכנית, וכפועל יוצא עתידים פרטים שהמקרקעין שבבעלותם מצויים בגבולות התוכנית לקבל, בבוא היום, פיצוי בחסר. טענה זו של העותרים לא נסמכה על כל תשתית עובדתית, לא פורטה ולא בוססה, ולמעשה נטענה בעלמא. איננו מוצאים, בנסיבות אלה, עילה למתן סעד בהקשר זה.

22. הטענות המתייחסות לתכנית מח/162א' אינן מגלות אף הן עילה להתערבותנו, לאחר שהמשיבים הבהירו כי הסימון המתייחס אליה כתכנית מאושרת תוקן לפי הנחיות מתכננת ות"ל. ככל שהעותרים מבקשים לטעון כי מע"צ, שאינה משיבה בעתירה, מבצעת עבודות לפי תכנית זו שלא כדין, הרי שעומד להם בעניין זה סעד חלופי בבית המשפט לעניינים מינהליים, כמבואר לעיל.

משמצאנו כי דינה של העתירה להידחות, למותר הוא להיזקק לטענות סף נוספות שהעלו המשיבים.

23. נוכח כל האמור, אציע לחבריי לדחות את העתירה ולחייב את העותרים בהוצאות המשיבים בסך 20,000 ₪.

ש ו פ ט

השופטת ע' ארבל:

אני מסכימה.

ש ו פ ט ת

השופט י' דנציגר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט ע' פוגלמן.

ניתן היום, ד' באייר תש"ע (18.4.2010).

ש ו פ ט ת ש ו פ ט ש ו פ ט