ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלוני נגד מדינת ישראל :

בפני:  

כבוד השופט א' גרוניס

כבוד השופטת ע' ארבל

כבוד השופט  י' דנציגר

המערער:

פלוני


נ  ג  ד


המשיבה:

מדינת ישראל


ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 14.12.09 בתפ"ח 1090/08 שניתן על ידי כבוד השופטים ש' דותן, י' שיצר וש' שוחט


תאריך הישיבה:

י' בניסן תש"ע

(25.3.10)

בשם המערער:

עו"ד א' כהן  

בשם המשיבה:

עו"ד י' שרף

בשם שירות המבחן:

גב' ב' וייס

פסק-דין

השופטת ע' ארבל:

1.  המערער הורשע, על-פי הודאתו, בעבירה של מעשה סדום בקטינה לפי סעיף 347(ב) בצירוף סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977. בית המשפט המחוזי (כבוד השופטים ש' דותן, י' שיצר וש' שוחט) גזר לו עונש של 20 חודשי מאסר לריצוי בפועל, מהם נוכו 56 ימים בהם שהה המערער במעצר, 12 חודשי מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים מיום שחרורו, שלא יעבור עבירת מין, ופיצוי למתלוננת בסך של 15,000 ₪.

     בהתאם לכתב האישום, בסמוך לחודש יוני 2008, המערער, יליד 1978, גלש באתר אינטרנט והתכתב עם קטינה ילידת 1994. המערער קבע פגישה עם הקטינה, תוך שידוע לו כי טרם מלאו לקטינה 14 שנים. משך מספר שבועות נפגשו השניים מספר פעמים ואף שוחחו בטלפון. בסמוך לחודש יולי 2008 הזמין המערער את הקטינה לבלות עמו בצימר בתל-אביב. הוא אסף אותה מבית אמה במונית והם נסעו לצימר יחדיו. בצימר הפשיט המערער את הקטינה, ליקק את פטמותיה ועשה בה מין אורלי. כן דרש כי הקטינה תעשה בו מין אורלי, והיא עשתה כן. בהמשך החדיר את איבר מינו לפי הטבעת של הקטינה אך לא עלה בידו להגיע לסיפוק מיני.

     בהתאם להסכמה דיונית בין הצדדים הודה המערער במיוחס לו ובטרם נגזר דינו הוגשו לבית המשפט המחוזי תסקיר של שירות המבחן, תסקיר קרבן וכן חוות דעת לעניין הערכת מסוכנותו של המערער.

2.  בגזר הדין עמד בית המשפט על נסיבותיו הבלתי-שגרתיות של המקרה, שהחל בדיווח הפסיכולוג שטיפל במערער, ולא בתלונתה של הקטינה, אשר היתה נתונה בתקופה בה בוצע המעשה במצב מורכב מבחינה רגשית. במהלך הטיפול סיפר המערער לפסיכולוג על המעשה וזה האחרון הוא שדיווח למשטרה. בית המשפט נדרש גם לתסקיר נפגע עבירה בעניינה של הקטינה, לפיו המעשים שביצע בה המערער גרמו לה לטלטלה רגשית עזה אשר השפיעה קשות גם על משפחתה. ההערכה היא כי היא תיזקק לשנים של טיפול ושיקום.

     בית המשפט נדרש גם לנסיבותיו האישיות של המערער ולחוות הדעת שהוגשו בעניינו, אך מצא כי התמונה המצטיירת מהן ביחס לאישיות המערער ולנסיבות ביצוע העבירה אינה חד משמעית. בית המשפט עמד על כך שמחוות הדעת להערכת מסוכנות שנערכה למערער עולה כי המערער אינו מודע לחומרת מעשיו ולאחריותו לאירוע. וההערכה היא כי רמת מסוכנותו היא בינונית, ויש לה פוטנציאל לפחות, אם ישתלב בטיפול מתאים. גם חוות הדעת של מכון רם, שם מטופל המערער העלתה כי בעקבות טיפול שנמשך כשנה מתחיל המערער להבין את מצבו אך עדיין מתקשה להבין את הכשלים בהתנהגותו. עוד נבחנה המלצת שירות המבחן להעמיד את המערער בפיקוח קצין מבחן, לצד תכנית טיפולית שגובשה כך שתתאים לצרכיו ואשר כוללת את שילובו במסגרת דיור חוץ-ביתי, אולם צוין כי תהליך ההשמה ממושך ודורש עבודת הכנה מעמיקה.

     לצד נסיבות המקרה ונסיבותיו האישיות של המערער, הסובל מבעיות נפשיות ורמתו הקוגניטיבית גבולית, עמד בית המשפט על מטרות הענישה ועל הצורך ליתן משקל לסבלו של קרבן העבירה, ובפרט כאשר מדובר בקטין. הובהר כי מסוכנותו של המערער נובעת מחוסר תובנה לחומרת מעשיו ותוצאותיהם. חשיפת המעשה לא נבעה מחרטה או ייסורי מצפון אלא מרצונו של המערער למצוא פתרון לבעיות בתפקודו המיני, עניין שבעטיו פנה המערער לפסיכולוג. נקבע כי הגם שהמערער זקוק לשיקום, אין זו מטרתו היחידה של ההליך הפלילי וגם למטרות הגמול וההרתעה יש ליתן משקל. לאור האמור, ונוכח חומרת העבירה, גזר בית המשפט על המערער עונש של 20 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו, מאסר על-תנאי ל- 12 חודשים, שלא יעבור בתוך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר עבירת מין וכן פיצוי למתלוננת בסך של 15,000 ₪. צוין כי במסגרת מאסרו יוכל המערער להשתלב בטיפול ייעודי לעברייני מין. מועד ריצוי עונשו של המערער נדחה ב- 30 יום בכדי לאפשר את הכנת המערער לשהיה בכלא ולנסות להכין עבורו בכלא המשך טיפולי רציף ככל הניתן. 

     בקשה לעיכוב ביצוע העונש נדחתה וכיום מרצה המערער את עונשו.

3.  בא כוח המערער מדגיש כי המערער סיפר מיזמתו על המעשה ואף בחקירתו מסר הודעה מפורטת מבלי שהוגשה תלונה נגדו. הוא מציין כי המערער נעדר עבר פלילי והיה מצוי בטיפול פסיכולוגי בעקבות ניסיון אובדני ומצוקה נפשית קשה בה היה נתון. עוד הוא מטעים כי אין חולק שהמעשים בוצעו בהסכמת הקטינה ובלא כל איומים או אלימות מצדו של המערער. הוא עומד על הקושי שחווה המערער בימי מעצרו הממושכים ובתקופה שלאחריה, עת היה נתון בתנאים מגבילים משך קרוב לשנה. עוד פורטו נסיבותיו המשפחתיות של המערער כבן לנכה צה"ל אשר נפטר ממחלה קשה בשנת 2003, דבר אשר הביא להידרדרות במצבו הנפשי של המערער. כשנתיים וחצי לפני מעצרו ביצע ניסיון להתאבד. אבחון מקצועי שנערך לו העלה כי אישיותו אינה בשלה וכי הוא סובל מקשיים רגשיים ונפשיים, כמו-גם מלקות קוגניטיבית והתפתחותית המקשה עליו בהבנת מצבים חברתיים, ויסות דחפים לרגשות וכן קשיים רגשיים ואובדניים בחייו שלא עובדו.

     בא כוח המערער מדגיש כי המערער עבר קרוב לשנה טיפול אינטנסיבי – 2 פגישות בשבוע – על-ידי מטפלים מקצועיים ובפיקוח שירות המבחן. מטפליו קבעו כי הוא התמיד, שיתף פעולה והינו מלא מוטיבציה ובעל נכונות כנה להמשיך בתהליך הטיפולי הפרטני והקבוצתי, באופן המניב פירות. כן קיבל טיפול תרופתי-פסיכיאטרי להפחתת הדיכאון והחרדות מהן סבל. שירות המבחן והגורמים המקצועיים גיבשו עבורו תכנית טיפולית הכוללת שילוב במסגרת דיור חוץ-ביתית, המשך הטיפול הפרטני, שילוב בתעסוקה ובפעילות חברתית ובקבוצה טיפולית. הוא טוען כי יש לאמץ את המלצת שירות המבחן להעמיד את המערער במבחן לתקופה של 18 חודשים בכדי לא לקטוע את התהליך הטיפולי.

     לשיטתו, מכלול הנסיבות והמלצת שירות המבחן צריכים היו להכריע את הכף לטובת המשך ההליך הטיפולי והמלצות הגורמים המקצועיים. לדבריו, שליחת המערער למאסר תביא להידרדרות עצומה במצבו והמאמץ הכביר שהושקע ירד לטמיון.

4.  עובר לדיון בבית המשפט העליון ביקש בא כוח המערער לקבל לידיו חומר הנוגע לשתי תלונות נוספות שהגישה הקטינה בגין מעשים מיניים שבוצעו בה לכאורה. באחד מן המקרים הוגש כתב אישום ובסופו של הליך הורשע הנאשם שם. במקרה השני הוגשה תלונה ולא חלה כל התפתחות נוספת מעבר לכך. לדברי הסנגור, מאחר שהמידע לא היה ידוע לו קודם לכן, לא היה בידו לחקור את עורכת תסקיר נפגעת העבירה בנוגע אליו. המשיבה התנגדה לבקשה היות שאין מדובר בחומר חקירה רלוונטי לעניינו של המבקש ומאחר שצפויה פגיעה ניכרת בפרטיותה של הקטינה. ביום 23.2.10 הוחלט כי הבקשה תידון על-ידי המותב שבפניו יתברר הערעור.

     לא מצאנו להיעתר לבקשה. מקובלת עלינו עמדת המדינה כי הנפקות העיקרית שיכולה להיות לתלונות הנוספות נוגעת להשפעת האירועים הנוספים על מצבה של הקטינה. כפי שהובהר, ראשיתו של התיק אינה בתלונה שהגישה הקטינה והמערער הורשע על-פי הודאתו. לפיכך, אין מקום לסבור כי התלונות הנוספות שופכות אור אחר על גרסת הקטינה. משהנושא העיקרי שלגביו רלוונטיות התלונות הנוספות הוא מצבה של הקטינה, די לטעמנו בתסקיר הקרבן המשלים שהוגש. 

5.  שמענו את טיעוני הצדדים, קראנו בעיון את גזר דינו של בית המשפט המחוזי ואת חוות הדעת הקיימות בתיק, הן בעניינו של המערער, הן בעניינה של הקטינה. אנו סבורים כי יש לדחות הערעור ולהותיר העונש על כנו. 

     בית המשפט המחוזי הביא בפניו את מכלול השיקולים הצריכים לעניין – את נסיבות ביצוע העבירה, את נסיבותיו האישיות של המערער, כמו-גם מצבה של הקטינה ומכלול מטרות הענישה. לטעמנו, האיזון שערך בית המשפט המחוזי בין השיקולים כולם הוא איזון סביר וניתן אף לומר כי העונש שהושת על המערער אינו מהחמורים.

     המעשה שביצע המערער חמור הוא לא רק משום ניצול אמונה של הקטינה ופער הגילאים ביניהם, אלא גם משום הרושם שמדובר במסכת שהינה פרי תכנון ומחשבה מצדו של המערער. אמנם, המעשים בוצעו ללא אלימות או איומים מצדו של המערער, אולם בהתחשב בגילה הצעיר של הקטינה יש לייחס משקל מוגבל בלבד לעניין זה. הנזק שנגרם לקטינה הוא נזק רגשי קשה שעם השלכותיו היא מתמודדת גם כיום, כשלוש שנים לאחר הפגיעה וככל הנראה תיאלץ להתמודד עמו עוד זמן רב. מהתסקיר המשלים עולה כי הקטינה עושה מאמצים רבים להתמודד עם הפגיעה ותוצאותיה, אך התרשמות עורכת התסקיר היא כי לא חל שיפור משמעותי במצבה והפגיעה עדיין קשה מנשוא עבורה, הגם שהיא עושה מאמץ לתפקד כרגיל. ערים אנו לטענה שעלתה בין השורות, כי למצבה של הקטינה אחראים לא רק המערער אלא שניים נוספים נגדם הגישה תלונות, אחד מהם אותר, הועמד לדין והורשע. גם אם יש ממש בדברים, עדיין אנו סבורים – כפי שגם עולה מהתסקיר - כי התמודדותה העיקרית של הקטינה היא עם המעשה שביצע המערער, אשר ניצל את פגיעותה של הקטינה, את תמימותה ואת גילה הצעיר, בכדי להביא לכדי סיטואציה מינית קשה ופוגעת. שני המקרים האחרים, הגם שאיננו מקלים בהם ראש, אינם דומים בחומרתם למקרה שבפנינו.

     בית המשפט המחוזי שקל גם את נסיבותיו האישיות של המערער, את העובדה שהוא זה שחשף למעשה את המעשה ואת הטיפול בו היה נתון מאז נחשפו הדברים. אכן, ככלל ראוי ליתן בגזירת העונש משקל לכך שהמבצע הוא שחושף את מעשיו ומתמודד עם הדחפים שהביאוהו לביצוע העבירה (והשוו: ע"פ 6851/09 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 25.3.10)). במקרה דנן,  לא יהא זה מדויק לטעון כי המערער הוא שחשף את מעשיו. אכן, המערער חשף את המעשה שעשה בפני פסיכולוג אליו פנה והלה הוא שדיווח על המעשים והביא לחשיפת המקרה. ואולם, לא ניתן להתעלם מכך שהדברים נחשפו על-ידי המערער בפני הפסיכולוג לא משום שביקש טיפול לדחפיו מתוך ההכרה בפסול שבהם, אלא מתוך תסכולו על קשיים בתפקודו המיני, שהמקרה שבמוקד כתב האישום – ובפרט חוסר יכולתו של המערער להגיע לסיפוק לאחר שהחדיר את אבר מינו לפי הטבעת של הקטינה – שימש כדוגמא בידו להדגימם.

     על כך יש להוסיף כי גם כאשר מביאים בחשבון את בעיותיו הנפשיות של המערער, את רמתו הקוגניטיבית הגבולית ואת העובדה שעשה מאמץ לשתף פעולה בהליך הטיפולי בו היה נתון, הרושם הוא כי עדיין נשקפת ממנו מסוכנות ובפניו עוד כברת דרך בטרם יבין את משמעות מעשיו ויפנימה. אכן,  מהערכת המסוכנות שנערכה למערער עולה כי המערער מתחיל להבין את מצבו ואת התנהגותו, אך הוא עודו מתאר את מעשה העבירה מעמדה קורבנית וההערכה היא שנשקפת ממנו מסוכנות בינונית להישנות מעשים דומים, כאשר מסוכנות זו עשויה לפחות אם ישתלב במסגרות טיפול מתאימות ויפיק מהן תועלת. במצב דברים זה ברי כי לצד האינטרס בשיקום המערער ובהמשך התהליך השיקומי, על הענישה ליצור הרתעה – כלפי המערער עצמו וכלפי עבריינים פוטנציאליים אחרים, ולהגן על ציבור הקטינים מהסיכון שעודו נשקף מן המערער.

6.  שיקולים אלה שנלקחו כולם על-ידי בית המשפט המחוזי, והאיזון ביניהם, מקובלים עלינו. על כך יש להוסיף כי מאז הוגש הערעור החל המערער לרצות את עונשו. מתסקיר עדכני של שירות המבחן עולה כי הוא הסתגל לתנאי המאסר. משהמערער החל לרצות את עונשו, ובהתחשב בכך שטרם שולב במסגרת טיפולית מתאימה בכלא, השיקול של שמירה על רצף במסגרת הטיפולית בה היה נתון אינו עומד עוד. אנו רואים כמובן חשיבות בכך שהמערער ישולב במסגרת טיפולית מתאימה בכלא בכדי שיוכל להפיק מתקופת מאסרו את המירב בהיבט של מסוכנותו, ואולם לא ניתן לומר כי הצורך ברציפות הטיפולית כטעם להקלה בעונש עומד עוד.

7.  מכל הטעמים שלעיל אנו סבורים כי יש לדחות את הערעור. בשים לב לכך שתקופת המאסר שנגזרה על המערער אינה ארוכה והטיפול לו הוא נזקק אינו קצר מועד, טוב תעשינה רשויות שירות בתי הסוהר אם תדאגנה לשילובו במסגרת טיפולית המתאימה לצרכיו ללא דיחוי. אנו מניחים כי לקראת תום תקופת מאסרו של המערער תישקל הוצאת צו פיקוח עליו, לפי סעיפים 12(ב) ו- (ד) לחוק הגנה על הציבור מפני עברייני מין, תשס"ו – 2006.

     הערעור נדחה.

     ניתן היום, ד' באייר תש"ע (18.4.10).

     ש ו פ ט

    ש ו פ ט ת

       ש ו פ ט