ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין מאיר בילט נגד מאדייל פרסום/אוור :


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

דמ 004241/09

בפני:

כבוד הרשמת מוניקה מרגלית

תאריך:

28/03/2010

בעניין:

מאיר בילט

ע"י ב"כ עו"ד

איתן כהן

התובע

נ ג ד

דוקס ליאוניד – אווריקה

ע"י ב"כ עו"ד

בסידן דוד

הנתבע

פסק - דין

1. רקע כללי

התובע הועסק על ידי הנתבע כסוכן מכירות בחודשים 7/07 עד לפיטוריו בחודש 12/07, בשכר של 30% עמלה עבור עסקאות שיבצע, כטענתו.

בתביעתו עותר התובע ליתרת שכר עבודה בהתאם לשכר המינימום עפ"י החוק.

הנתבע, מפעיל עסק לפרסום ושיווק באינטרנט, טען בכתב ההגנה כי שולם לתובע שכר גבוה משכר המינימום. בין הצדדים הוסכם כי השכר יחושב לפי אחוזים ממחזור המכירות החודשי. התובע סגר עסקאות בודדות, הגיע למשרדי הנתבע אחת לשבוע לזמן קצר, ולאחר כחמישה חודשים נאלץ הנתבע להודיעו על הפסקת עבודתו. עוד הוסיף הנתבע וציין כי לאחר שהתובע השיב לו מחשב נייד וטלפון סלולארי שילם הנתבע לתובע הפרשי שכר.

אין מחלוקת כי סוכם בין הצדדים על שכר של 30% מהמכירות.

עוד מוסכם כי שולם לתובע בגין חודש 7/07 סך 1,500 ₪, בגין חודש 8/07 שולם סך 1,042 ₪ במהלך עבודתו של התובע, ובנוסף שולם סך 3,050 ₪ בעקבות דרישת ב"כ התובע בשיק מיום 2.10.08, וזאת כ- 9 חודשים לאחר סיום עבודתו של התובע.

השאלה העומדת לדיון היא, האם זכאי התובע להפרשי שכר ובאיזה שיעור, נוכח המחלוקת בשאלת היקף עבודתו של התובע, האם עבד משרה מלאה כטענתו, אם לאו.

2. חומר הראיות

התובע העיד בדיון כי בסוף חודש 6/07 נפגש עם בנו של הנתבע אשר הציע לו להצטרף לעסק כסוכן מכירות, הבטיח ליתן לו מחשב נשא וטלפון נייד והודיעו כי "ירוויח טוב". בגין החודש הראשון לעבודתו של התובע הובטח לשלם שכר של 1,500 ₪ אם לא תיסגר עסקה כלשהי, לאחר מכן 30% מהיקף העסקאות שיבוצעו. התובע הגיע למשרד הנתבע 5 ימים בשבוע בממוצע, כטענתו, ועבד בקומה הראשונה אליה נכנס מכניסה צדדית, משעה 09:00 עד שעה 17:00, למעט בימים שנעדר לצורך גיוס לקוחות בשטח. בהמשך עדותו ציין התובע כי היקף נוכחותו במשרד השתנה ביחס של 60% בשטח ו- 40% במשרד, "הייתי רוב הזמן בשטח", כעדותו. עוד ציין התובע כי הנתבע עבד בקומה שניה ולכן לא ראה את התובע בהיותו במשרד. להערכתו, ביצע התובע בין 5 ל- 6 עסקאות בהיקף של 16,000 ₪, יצר קשרים עם לקוחות באמצעות שיחות טלפון כדי לצרפם כמנויים וציפה לממש את עבודת השטח שבה היה מעורב, תוך בניית אימון עם הלקוחות. הנתבע התנהג אליו, לטענתו, בחוסר סבלנות ופיטר אותו בסוף חודש 12/07. בעקבות כך התובע נפגע מאוד, כטענתו, ורק בחודש 12/08, בעצת עורך דינו, השיב לנתבע את הטלפון והמחשב אשר קיבל ממנו.

עד התביעה, משה דריקס, העיד שעיסוקו ביבוא ושיווק מוצרי תאורה. התובע פנה אליו בסוף שנת 2007 בעניין אתר באינטרנט לקידום עסקי הנתבע, והציע לו להצטרף לעסק במהלך שיחות רבות, בסופו של דבר לא הצטרף העד כמנוי.

הנתבע העיד מנגד כי למרות שלא היו עסקאות שילם לתובע שכר בחודשי עבודתו הראשונים, 1,500 ₪ מכיסו ו- 1,042 ₪ כעמלה מעסקה שבוצעה, על מנת "להכניס אותו לעניינים" כעדותו. עם הזמן ראה שהעסק לא זז ורצה לפטר את התובע, התריע בפניו שכך לא עובדים, ואולם עקב בעיותיו האישיות של התובע והבטחותיו כי יתחיל לעבוד כשיסיים עסקיו עם חברות אחרות, נתן לו הנתבע הזדמנות. התובע קיבל מהנתבע מפתח המשרד ואולם לא נראה בו, לטענתו. מקומו היה בחדר צדדי ליד כניסה נפרדת. במצטבר עבד התובע בהיקף שלא עלה על חודש ימים עד לפיטוריו בסוף חודש 12/07, מאז נעלם התובע עם הציוד אשר קיבל לתקופה של שנה, עד שפתח בהליכים המשפטיים כנגד הנתבע. הנתבע הודה כי לא שילם לתובע שכר עבודה בגין החודשים 9/07 עד 12/07, למרות שהתובע ביצע עסקאות בחודש 9/07, לטענתו מן הטעם שהתובע לא הצדיק השכר ששולם לו במהלך חודשיים ראשונים לעבודתו. זכאותו של התובע לשכר עבודה התגבשה, לטענתו, במועד ששולם לנתבע תמורת העסקה לאחר פיטוריו של התובע, בלא שהנתבע יכול היה לנקוב במועד המוגדר. משכך, הוכן לתובע שיק בסך 3,056 ₪ (ת/1) אשר שולם רק בחודש 10/08 במועד שהתובע השיב לנתבע המחשב והטלפון אשר קיבל ממנו.

עד ההגנה, ביסטרוב, מנהל שיווק בעסק הנתבע, הכחיש בעדותו הטענה לפיה התובע עבד משרה מלאה ברציפות במשך חצי שנה וטען כי התובע יצא וחזר, רוב הזמן נעדר מהמשרד, להערכתו נכח 4 שבועות במצטבר; ועד ההגנה, קוצקי, איש מכירות בעסק הנתבע, העיד כי היה אמור לסייע לתובע במכירות ונהג לבצע בממוצע 8 עסקאות בחודש, לשם כך יצא מהמשרד 3-5 פעמים בשבוע, ואולם התובע לא מכר, כעדותו. עוד הוסיף וציין העד כי נסיעות ללקוחות מתבצעות רק לצורך סגירת עסקה, הקשר מתבצע בדר"כ מהמשרד, התובע נראה במשרד במשך פחות מחודש. עד ההגנה קירילוב, מנהל פרוייקט אצל הנתבע, העיד שהתובע לא נראה מעבר לחודש וחצי לכל היותר ולא התקשר אליו בשאלות או לשם קבלת הנחות ללקוחות, כנהוג וכמקובל אצל סוכני מכירות. כשהתקשר העד לתובע השיב לו כי הוא עסוק בענייניו ולאחר מכן כלל לא ענה לטלפון. עוד הוסיף העד כי סוכן אחר בותק של התובע נהג להתקשר אליו 5 פעמים ביום.

3. דיון והכרעה

בתי הדין לעבודה ראו ליתן נפקות מלאה לחוק שכר המינימום תשמ"ז-1987 שהוראותיו קוגנטיות לאור מטרותיו הכלכליות והחברתיות להבטחת קיום הוגן לעובד ובלבד שהתמלאו הוראות החוק "דהיינו הוכח מהי המשרה המלאה הנהוגה במקום העבודה והוכחו הנתונים האחרים הנדרשים לעניין סעיף 3 לחוק שכר מינימום" (דב"ע נה/153-3 תמר קרייצר נ' מלכה אוחיון מ- 17.10.95). כך נפסק כי שכר המינימום ישולם במלואו בהתחשב במשרה מלאה הנהוגה או מוסכמת במקום העבודה אף אם שעות העבודה באותו מקום עבודה פחותות מ- 8 שעות ביום. אי הענקת פרמיה אינה פוגמת בזכאות לשכר המינימום (דב"ע נו/282-3 אמירה חאטר ואח' נ' סלטקס טקסטיל (1994) בע"מ מ- 18.10.96; סעיף 3 ב לחוק שכר מינימום).

במקרה דנן, מדובר בסוכן מכירות שעבודתו בחלקה מתבצעת מחוץ לחצרי העסק בפגישות עם לקוחות. ניתן להתרשם כי נוכחותו של התובע במשרד הנתבע היתה דלילה במיוחד, אפילו בהתחשב בתפקידו האמור, ספק אם בעקבות פגישותיו עם לקוחות בלבד או שמא לצורך סידוריו האישיים, ומכל מקום אין ספק כי התובע לא הצביע על תוצאות עסקיות מרשימות ותרומה ראויה לנתבע בהשוואה לסוכנים אחרים בעסק, לטענתו של התובע עקב תפיסתו המיוחדת ליצור תחילה אימון עם לקוחות ורק לאחר מכן לסגור עסקאות. עם זה, בהעדר פיקוח על שעות עבודתו של התובע בעסק ומחוצה לו, שכן מדובר במשרת אימון, אין לשלול ממנו אף בהעדר עסקאות בהיקף מינימאלי או בהיקף מקובל, תשלום שכר מינימאלי כחוק. משלא שולם לו השכר כפי שאין מחלוקת, הסכום ייפסק לו.

עם זה, לא מצאתי לנכון להיעתר בנסיבות העניין לתביעת התובע לפדיון חופשה נוכח העדרויות לא מקובלות ממשרדי הנתבע ללא הצדק סביר ותשלום שכר חודשי מלא כאמור.

אשר להוצאות הנסיעה – הזכות נובעת מצו הרחבה שהחיל את ההסכם הקיבוצי הכללי להחזר הוצאות נסיעה לעבודה וממנה, הסכום הנתבע סביר בהתחשב במשך עבודתו של התובע, משלא שולם לתובע, ייפסק לו.

4. סוף דבר

לאור האמור, אני פוסקת כי הנתבע, דוקס ליאוניד, ישלם לתובע הפרשי שכר עבודה בסך 16,222 ₪ והוצאות נסיעה בסך 1,100 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד הגשת התביעה 20.5.09 עד מועד התשלום המלא תוך 14 יום.

התביעה לתשלום פדיון חופשה נדחית.

הנתבע ישא בהוצאות משפט (שכ"ט עו"ד) בסך 2,000 ₪ בצירוף מע"מ כדין תוך 14 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן לבקש רשות ערעור מנשיא ביה"ד הארצי לעבודה תוך 15 יום ממועד קבלת פסק הדין.

פסק הדין יישלח לצדדים ע"י המזכירות.

ניתן היום י"ג בניסן, תש"ע (28 במרץ 2010) בהיעדר הצדדים.

___________________
מוניקה מרגלית, רשמת



מעורבים
תובע: מאיר בילט
נתבע: דוקס ליאוניד – אווריקה
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ עו"ד,ע"י ב"כ עו"ד