ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין פלונים - המל"ל :


1

בית הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה בנצרת

ב"ל 1472/09

השופט, חיים ארמון

נציג ציבור (עובדים): מר יעקב סעדה

נציג ציבור (מעבידים): מר אברהם שלום

בפני:

1. פלוני

2. פלונית

בענין:

התובעים

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

הנתבע

ע"י עו"ד אברהים מסארווה

פ ס ק ד י ן

1. המחלוקת בתובענה שבפנינו היא בשאלת המועד שממנו אמור הנתבע לשלם לתובעים קצבת ילדים בעבור בנם ****, שאומץ על ידיהם. האם - כטענת התובעים - על הנתבע לשלם להם את קצבת הילדים כבר מאז שהילד נמסר לחזקתם לאומנה למטרות אימוץ ביום 22/1/03, או שמא חובת התשלום של הנתבע היא רק מאז יום 1/7/07, כטענת הנתבע.

נבהיר כי הנתבע אינו חולק על עצם הזכאות של התובעים לקבלת הקצבה כבר מאז ש**** הועבר לחזקת התובעים, אלא, טענת הנתבע היא, כי הוא אינו חייב לשלם את הקצבה בעד התקופה הקודמת ליום 1/7/07, בשל טענת הנתבע כי התביעה לקצבת ילדים הוגשה לו, לראשונה, בחודש יולי 2008. בעמדה זו נסמך הנתבע על סעיף 296 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (שייקרא להלן: "החוק").

בין הצדדים היתה גם מחלוקת עובדתית בשאלת המועד שבו הוגשה לראשונה התביעה לקצבת ילדים, ולפיכך, התיק נקבע לישיבת הוכחות שבה שמענו את עדות התובעת.

אלה העובדות שאותן אנו יכולים לקבוע על סמך הראיות שבפנינו

2. התובעים הם בני זוג. בעבר אימצו התובעים את בנם הבכור. התובעים קיבלו קצבת ילדים בעבור בנם הבכור, ולא הובאו לנו ראיות בענין אופן הגשת התביעה לקצבת ילדים בעבור הבן הבכור ובענין מועד תחילת תשלום הקצבה.

3. **** נולד ביום 21/12/02.

4. ביום 22/1/03, נמסר **** לתובעים במסגרת של אומנה, כשהמטרה היתה שלאחר מכן התובעים יאמצו אותו.

5. העברת החזקה על **** לתובעים, היתה באמצעות השירות למען הילד.

6. פקידי הסעד בשירות למען הילד נתנו לתובעים טפסים שונים, לשם מילוי והגשה.

התובעת אינה זוכרת אם בין הטפסים שהתובעים קיבלו היה גם טופס של תביעה לקצבת ילדים, אך היא מניחה שאם היה טופס כזה - הוא אכן הוגש לנתבע.

בענין אי-זכרונה זה של התובעת, נציין כי התובעת חלתה בשנת 2005, ואז נפגע זכרונה.

עוד נבהיר כי התובעת, בעדותה בפנינו, עוררה רושם מהימן ביותר. התרשמנו כי התובעת מקפידה למסור את העובדות האמיתיות כפי שהיא זוכרת אותן, ועד כמה שהיא זוכרת. מקובל עלינו שכאשר היו אי-דיוקים בגרסתה, או אי-התאמות בין גרסאות שונות שהיא מסרה במועדים שונים, הדבר היה בשל קשיי זכרון, ולא בשל רצון - חלילה - למסור עובדות בלתי נכונות.

לפיכך, אנו יכולים לקבוע, במידה רבה של סבירות, שאם פקידי הסעד בשירות למען הילד נתנו לתובעת, במקביל למסירת **** לחזקת התובעים, טופס של תביעה לקצבת ילדים המיועד להגשה לנתבע, התובעת אכן הגישה טופס זה לנתבע.

אין אנו יכולים לקבוע קביעה נחרצת בשאלה אם פקידי הסעד אכן נתנו לתובעת טופס תביעה לקצבת ילדים באותו מועד,. כל שאנו יכולים לקבוע הוא כי על פי המדיניות הכללית בענין זה, פקידי הסעד נוהגים לתת טופס כזה בעת מסירת ילד למשפחה לאומנה למטרת אימוץ. (על המדיניות הכללית בענין זה, נפרט יותר להלן, לאחר פרק העובדות).

בענין זה נבהיר כי אמנם הוגשה לנו תעודת עובדת ציבור, של גב' שושנה גאני, מנהלת מחלקת אמהות וילדים בסניף טבריה של הנתבע, שבה נאמר כי ההורים המועמדים לאמץ ילד מקבלים "לאורך כל הדרך" הסברים מפקידי סעד, המודיעים להורים כי עליהם להגיע לסניף המוסד לביטוח לאומי ולהגיש תביעה לקצבת ילדים, אך מדובר באמירה כללית (הנוגעת שוב למדיניות הכללית), שאין לראות אותה כראיה בעניינם של התובעים עצמם. בהחלטה מיום 12/7/09, הנתבע אף נשאל במפורש אם יש לו מידע על כך שהתובעים עצמם קיבלו הנחיות כאמור מפקיד הסעד, ותשובת הנתבע, בסעיף 2 להודעתו מיום 18/8/09, היתה שאין בידי הנתבע הוכחה לכך שפקיד הסעד שטיפל בתובעים נתן להם הנחיה לפנות אל הנתבע. על כן, קבענו את אשר קבענו לעיל בסעיף זה.

7. מכל מקום, אנו יכולים לקבוע כי הנתבע לא נתן החלטה כלשהי בתביעה לקצבת ילדים בעבור **** שהוגשה לו בשנת 2003 (אם הוגשה). אם הוגשה תביעה כזו, היא לא טופלה.

8. הנתבע המשיך לשלם לתובעים קצבת ילדים בגין בנם הבכור, גם לאחר ש**** היה בחזקתם.

9. מספר שנים לאחר קבלת **** לחזקת התובעים, ניתן גם צו אימוץ, שבו הוכרו התובעים כהורים מאמצים של ****, והוא הוכר כבנם. לא הוגשו לנו ראיות בדבר המועד שבו ניתן צו האימוץ, ואין אנו יכולים לקבוע מתי היה מועד זה.

אנו מודעים לכך שהתובעים טענו לגבי תאריך מתן צו האימוץ בכתב התביעה, והתובעת ציינה זאת בעת הדיון המוקדם. אולם, הנתבע הכחיש את כל הטענות בכתב התביעה אשר הוא לא הודה בהן במפורש (סעיף 1 לכתב ההגנה), והוא לא הודה במועד מתן צו האימוץ שנטען בכתב התביעה, כך שלא ניתן לראות מועד זה כאילו הוכח, אלא כאילו הוא שנוי במחלוקת. בעת הדיון המוקדם, מסר ב"כ הנתבע כי הנתבע אינו חולק על המועד של מסירת **** לחזקת התובעים לאומנה למטרת אימוץ (22/1/03), אך ב"כ הנתבע לא נתן הודאה כזו ביחס למועד מתן צו האימוץ (שו' 17 לעמ' 1 לפרוטוקול ושו' 1 לעמ' 2 לפרוטוקול). לפיכך, גם לאחר הדיון המוקדם היה צריך לראות את מועד מתן צו האימוץ כמועד השנוי במחלוקת בין הצדדים.

אנו מודעים גם לכך שהתובעת התייחסה בעדותה לשנת 2006 כאל השנה שבה נרשם **** כבנם של התובעים במשרד הפנים. אולם, כאמור כבר לעיל, זכרונה של התובעת נפגע, ואין מקום לסמוך על אותו זכרון מבחינת זכרון תאריכים. נעיר כי התובעת הגישה תצלום של ספח תעודת הזהות שלה, שבה נרשם **** כבנם של התובעים, וברור לנו כי רישום זה נעשה לאחר מתן צו האימוץ, אך בחינת הספח אינה מעלה שניתן לראות באיזה מועד הדבר נעשה.

התוצאה היא כי מועד מתן צו האימוץ נותר שנוי במחלוקת ואין אנו יכולים לקבוע מתי הדבר נעשה, למעט הקביעה שמדובר במספר שנים לאחר מסירת **** לחזקת התובעים לאומנה למטרת אימוץ.

10. בעת שמצבם הכלכלי של התובעים היה שפיר, הם לא שמו לב לכך שהנתבע משלם להם קצבת ילדים רק בעבור ילד אחד.

אולם, מצבם הכלכלי של התובעים הלך והורע.

במהלך שנת 2008, הם פנו לייעוץ כלכלי, ויועץ כלכלי עבר עמם על נתונים הקשורים למצבם. היועץ הבחין כי קצבת הילדים המשולמת להם היא רק בסך של כ-150 ₪ לחודש, ומסר לתובעים כי סכום זה מתאים לילד אחד ולא לשניים, אף שהתובעים הם הורים של שני ילדים.

11. זמן לא רב לאחר מכן (התובעת סבורה שמדובר בכשבועיים לאחר מכן, כך - כאמור - לא ברור אם ניתן לסמוך על זכרונה בענין תאריכים), פנתה התובעת אל סניף הנתבע במטרה לברר את סיבת תשלום קצבת הילדים בעבור ילד אחד בלבד. התובעת שוחחה עם פקיד הנתבע, שישב באשנב קבלת קהל. הפקיד בדק ואמר שהוא לא רואה שהוגשה תביעה לקצבת ילדים בעבור ****. הוא אמר לתובעת שייתכן שמדובר בטעות אנוש או בטעות מחשב. הפקיד הפנה את התובעת אל הפקידה המטפלת בקצבאות ילדים, אך פקידה זו לא היתה באותה עת במשרדה. לפיכך, הפקיד האמור נתן לתובעת טופס תביעה לקצבת ילדים, לשם מילויו והגשתו לנתבע.

12. התובעת נטלה את הטופס האמור, מילאה אותו, ובמטרה שלא לשכוח לטעון דברים, נעזרה בקרובת משפחה, והכינה גם מכתב מודפס מיום 22/7/08, שבו העלתה את טענותיה בענין קצבת הילדים. במכתב האמור נרשם, בין השאר, כך:

"...

1. ...הנני אמו של הקטין **** ... יליד 21.12.2002 ואשר אומץ על ידינו ...

2. למרבה הצער והתדהמה, גילינו אני ובעלי לפני כשבועיים ימים כי דמי הביטוח הלאומי ... הינם בגינו של בננו הבכור ... וכי זכאותנו לקצבת ילדים נוספת בגינו של **** - מעולם לא נתקבלה לידינו בעוד שלמעשה הננו זכאים לה על פי כל חוק ודין.

3. הננו אנשים מן השורה המקיימים אורח חיים חרדי ובתום לבנו אכן סברנו כי זהו הסכום המגיע לנו בגין שני ילדינו. רק לאחרונה, ובשל מצוקה כלכלית בה אנו נמצאים, בדקנו את הוצאותינו מול הכנסותינו בעזרתו של איש מקצוע ובמסגרת זו הובאה לידיעתנו טעותו של המוסד לביטוח לאומי.

4. איננו מבינים הכיצד ידע המוסד לביטוח לאומי במשך כל השנים הללו כי הננו הורים לשני ילדים קטינים הרשומים כדין מיום אימוצם במשרד הפנים כמו גם העובדה כי פנינו, למיטב זכרוננו, למוסד לביטוח לאומי על מנת להסדיר את הרישום והטפסים באשר לקצבתם של שני הקטינים (בהפניית השירות למען הילד אשר טיפל בנו)- ועדיין לא דאג המוסד להעביר אלינו מדי חודש בחודשו את אשר אנו זכאים לו בגינו של הקטין ****.

4. נודה על טיפול מהיר בבקשתנו זו ועל העברה רטרואקטבית של דמי קצבתו של **** מיום אימוצו ועד היום. כמו כן נודה על הסדרה קבועה מכאן ואילך של דמי קצבתו.

...".

כפי הנראה, נשלח המכתב בפקסימיליה אל הנתבע, ביום 22/7/08. יומיים לאחר מכן, ביום 24/7/08, התייצבה התובעת בסניף הנתבע, עם טופס התביעה הממולא ועם המכתב מיום 22/7/08, והגישה אותם לפקידה המטפלת בקצבאות ילדים.

13. ביום 30/10/08, כאמור לעיל, הודיע הנתבע לתובעת כי התביעה לקצבת ילדים בעבור **** אושרה בעד התקופה שמיום 1/7/07 ואילך, אך נדחתה בעבור התקופה שעד יום 30/6/07, בהסתמך על סעיף 296 לחוק.

המדיניות הרגילה בענין תשלום קצבת ילדים בעבור ילדים מאומצים

14. בפרק זה של פסק הדין נפרט מעט בענין אופן הטיפול הרגיל בעניינים הקשורים לתשלום קצבת ילדים בעבור ילדים מאומצים. נבהיר כי בענין זה אנו נסמכים על הודעת ב"כ הנתבע שאמנם אין לנו כל סיבה לפקפק בה, אך לא על ראיות, כך שאין לראות את האמור להלן כחלק מהעובדות שאותן אנו קובעים, אלא כאימוץ הודעת הנתבע בענין הנהלים הרגילים.

15. בעת שנולד תינוק בבית חולים, מעביר בית החולים אל הנתבע דיווח על הולדת התינוק, ביחד עם מספר הזהות של היולדת. הנתבע אינו רואה בדיווח זה כמספיק לשם הגשת תביעה לקצבת ילדים. הנוהג הוא שטופס התביעה לקצבת ילדים ממולא על ידי ההורים, ומועבר אל הנתבע באמצעות בית החולים.

16. כאשר תינוק שנולד בבית חולים מיועד למסירה לאימוץ, מודיע על כך בית החולים לנתבע. המידע מקבל סודיות מוחלטת. העובדים הסוציאליים של בית החולים דואגים לקבלת דמי האשפוז בגין היולדת, באמצעות מספר הזהות של היולדת, אך בלא פרטים על זהות ההורים המיועדים לאימוץ.

17. כשתינוק מועבר למשפחת אומנה למטרות אימוץ, ניתן לו מספר זהות פיקטיווי זמני. פקידי הסעד שמטפלים בהעברת התינוק למשפחת האומנה, מוסרים להורים אישור על כך שנמסר להם ילד לאומנה למטרת אימוץ, ומקבלים הנחיות לפנות למוסד לביטוח לאומי לשם הגשת תביעה לקצבת ילדים. (נזכיר כי בעניינם של התובעים קבענו כי לא ניתן לדעת אם פקידי הסעד נתנו לתובעים הנחיות כאלה עם מסירתו של **** לחזקת התובעים).

18. הנתבע רואה את מועד המסירה של הילד לאומנה למטרת אימוץ, כמועד שממנו מתחילה הזכאות לקצבת ילדים.

הוראות רלוונטיות מחיקוקים שונים

19. בהגדרת המונח "ילד" בסעיף 1 לחוק, נאמר כך:

"לרבות ילד חורג וילד מאומץ ... ".

פרק ד' לחוק עוסק בביטוח ילדים. לצורך פרק זה, ניתנה בסעיף 65 לחוק הגדרה מורחבת למונח "ילד", ובה נאמר כך:

"(1) ילדו של מבוטח או של מי שהיה מבוטח;

(2) מי שאינו ילדו, אם הוכח, להנחת דעתו של מי שהסמיכה לכך המינהלה, כי בתקופה שנקבעה בתקנות פירנס אותו המבוטח, ובלבד שהילד נמצא בישראל ולא מלאו לו 18 שנים; והמונחים 'אב', 'אם' ו'הורה' יתפרשו בהתאם לבך.".

התקנות הרלוונטיות לגבי התקופה "שנקבעה בתקנות" כאמור בחלופה (2) להגדרת "ילד" שצוטטה לעיל, הן תקנות הביטוח הלאומי (קיצבה משפחתית), התש"ך-1959. בתקנה 1 לתקנות האמורות נקבע כך:

"התקופה האמורה בפסקה (2) של הגדרת 'ילד' בסעיף 104(א)(2) לחוק, היא שנים עשר החדשים הקודמים לתקופה שבעדה משתלמת הקיצבה המשפחתית בגלל אותו ילד.".

נעיר כאן כי התקנה האמורה תוקנה בשנת תשל"ג, והיא מתייחסת לנסח החוק משנת תשכ"ח. סעיף 65 לחוק היום, הוא זה שהיה בעבר סעיף 104 לנוסח החוק מתשכ"ח. הכינוי של הקצבה בעת התקנת התקנות המקוריות, בשנת תש"ך, היה "קצבה משפחתית".

סעיף 66 לחוק קובע את הזכאות לקצבת ילדים. כך נאמר בו:

"הורה מבוטח זכאי לקצבת ילדים חודשית לפי פרק זה בעד כל ילד.".

בס"ק (א) ו-(ב) לסעיף 296 לחוק, נאמר כך:

"(א) כל תביעה לגמלת כסף תוגש למוסד תוך שנים עשר חודשים מהיום שבו נוצרה עילת התביעה.

(ב) הוגשה התביעה אחרי המועד האמור בסעיף קטן (א), וקבע המוסד כי התובע זכאי לגמלה בעד תקופה שקדמה להגשת התביעה, תשולם לו הגמלה שהוא זכאי לה, ובלבד שלא תשולם גמלה בעד תקופה העולה על 12 חודשים שקדמו בתכוף לפני החודש שבו הוגשה התביעה כאמור ..."

20. בסעיף 1(א) לחוק אימוץ ילדים, התשמ"א-1981 (שייקרא להלן: "חוק האימוץ"), נאמר:

"אימוץ יהיה על ידי צו של בית-משפט, שיינתן לפי בקשת מאמץ.".

ובסעיף 16 לחוק האימוץ, נקבע בין השאר, כך:

"האימוץ יוצר בין המאמץ לבין המאומץ אותן החובות והזכויות הקיימות בין הורים ובין ילדיהם, ומקנה למאמץ ביחס למאומץ אותן הסמכויות הנתונות להורים ביחס לילדיהם; הוא מפסיק את החובות והזכויות שבין המאומץ לבין הוריו ושאר קרוביו והסמכויות הנתונות להם ביחס אליו ...".

סעיף 17 לחוק האימוץ קובע את תחילת תוקפו של האימוץ, באופן הבא:

"תוצאות האימוץ חלות מיום מתן צו האימוץ, אם לא קבע בית המשפט בצו האימוץ שתוצאותיו, כולן או מקצתן, יחולו מיום אחר.".

מועד הגשת הת ביעה לנתבע והוראות סעיף 296 לחוק

21. בהתאם לסעיף 296 לחוק, כפי שצוטט לעיל, הנתבע אינו אמור לשלם קצבת ילדים בעד תקופה העולה על 12 חודשים טרם הגשת התביעה, אם התביעה הוגשה לו לאחר שחלפו למעלה משנים עשר חודשים לאחר שנוצרה העילה לתשלום. על הוראה זו נסמך הנתבע בכך שבמענה לתביעה שהוגשה לו ביום 24/7/08, החליט לשלם קצבת ילדים בעבור ****, רק בעד התקופה שהחלה בחודש יולי 2007.

22. הנטל להוכיח שהתובעים הגישו לנתבע תביעה לקצבת ילדים במועד שקדם ליום 24/7/08, כפי שהתובעת סברה שאולי היה - מוטל על התובעים. מאחר שקבענו לעיל כי אין אנו יכולים לקבוע שהתובעים אכן קיבלו מפקידי הסעד טפסים לשם הגשתם לנתבע, בסמוך למועד מסירתו של **** לתובעים לאומנה למטרת אימוץ, הרי שאף שקבענו שיש סבירות גבוהה בכך שאם התקבלו טפסים כאלה על ידי התובעים, הם אכן הוגשו לנתבע, אין אנו יכולים לראות את התובעים כמי שעלה בידיהם להרים את נטל ההוכחה על כך שהוגשה לנתבע תביעה לקצבת ילדים במועד כלשהו שקדם ליום 24/7/08.

אולם, חשוב להבהיר כי אין אנו שוללים את האפשרות הזו. כזכור, על פי הנוהל הרגיל, פקידי הסעד אמורים להדריך כראוי את ההורים המיועדים לאמץ ולמסור לידיהם את הנדרש לשם הגשתו לנתבע למען קבלת קצבת ילדים. ניתן להניח שלפחות במרבית המוחלטת של המקרים - כך נוהגים פקידי הסעד. על כך, יש סבירות לא מועטה בכך שפקידי הסעד נהגו כך גם עם התובעים.

אם נוסיף לכך את הסבירות הגבוהה שבה עסקנו קודם, על כך שאילו נמסרו לתובעים הטפסים המיועדים לקבלת קצבת ילדים, הם אכן הגישו את הטפסים לנתבע, נראה שמדובר ברמה גבוהה של סבירות שאכן הוגש לנתבע טופס תביעה לקצבת ילדים בעבור ****, בסמוך למועד קבלתו לחזקתם של התובעים. לא היינו מהססים מלקבוע שאכן הוגש טופס כזה לנתבע, אלמלא העובדה שקיימת גם סבירות גבוהה שאילו היה מוגש הטופס לנתבע, הנתבע היה מטפל בתביעה כזו (אם כי ברור שאין מדובר בענין וודאי, שכן תקלות עלולות לקרות אפילו אצל הנתבע).

התוצאה מהערכת הסבירויות האמורה לעיל, היא שאכן אין אנו יכולים לקבוע שהתובעים הגישו לנתבע תביעה לקצבת ילדים בעבור **** כבר בינואר 2003 או בסמוך לכך, ואין אנו רואים את התובעים כמי שהוכיחו זאת, אך יחד עם זאת, אנו סבורים שמאזן ההסתברויות הוא קרוב לכך. כלומר; אם לשם הוכחת עובדה רגילה יש צורך שמאזן ההסתברויות ייטה לטובת קיומה של אותה עובדה, ובמשפט אזרחי די בכך שהנטיה תהיה כזו של הסתברות העולה אף במעט על 50%, הרי שבענין השאלה אם הוכח כי כבר בינואר 2003 או בסמוך לכך הגישו התובעים תביע לקצבת ילדים בעבור **** - אנו סבורים שנכון לראות את מאזן ההסתברויות כמגיע לכ-50% או מעט נמוך ממנו. מאחר שהמאזן לא עלה על 50%, לא קבענו זאת כעובדה, אך הספק בענין זה הוא רב מאד, ולדעתנו נכון להביא זאת בחשבון.

23. אילו היה ברור לנו שמועד היווצרות העילה לזכאות לקצבת ילדים בעבור ****, היה ביום 22/1/03, עם העברת **** לחזקת התובעים לאומנה למטרת אימוץ, הרי שהתוצאה מהאמור לעיל היא שהיינו דוחים את התביעה, בהסתמך על הוראות סעיף 296 לחוק, ובהעדר הוכחה שהתביעה הוגשה לנתבע בטרם יום 24/7/08. אולם, כפי שיוסבר להלן, דעתנו היא שלא יהיה זה נכון לקבוע שמועד היווצרות העילה היה דווקא ביום 22/1/03.

המועד שבו נולדה עילת תביעתם של התובעים לקצבת ילדים בעבור ****

24. כדי שהתובעים יהיו זכאים לקצבת ילדים בעבור ****, עליהם להראות שהוא בבחינת "ילד" שלהם, כמשמעות המונח "ילד" בסעיף 65 לחוק.

בכל מועד שבו **** טרם היה "ילד" של התובעים, לא היתה להם עילת תביעה לקבלת קצבת ילדים בעבורו.

25. לפי סעיף 1(א) לחוק האימוץ, **** לא היה מאומץ בטרם מתן צו האימוץ, שכן האימוץ הוא רק לפי צו של בית משפט.

לפי סעיף 16 לחוק האימוץ, הפיכתו של **** להיות בנם של התובעים, נובעת מהאימוץ, אך תוצאה זו של האימוץ תקפה - בהתאם לסעיף 17 לחוק האימוץ - רק מיום מתן צו האימוץ או ממועד אחר שנקבע בצו האימוץ.

בענייננו, כאמור כבר לעיל, לא הוכח המועד שבו ניתן צו האימוץ לגבי ****. לא זו בלבד, אלא שצו האימוץ לא הוצג לנו, ואין אנו יודעים אם נכללו בו הוראות מיוחדות לגבי מועד חלות תוצאות האימוץ.

התוצאה מכך היא שאין אנו יכולים לקבוע מתי החל האימוץ של ****, ומתי הפך **** לבנם של התובעים.

26. בשל האמור לעיל, ככל שעילת התביעה לקצבת ילדים מבוססת על כך ש**** הוא בנם של התובעים מכח האימוץ - אין אנו יכולים לקבוע את מועד היווצרות העילה, בהעדר מידע על מועד מתן צו האימוץ ועל תוכנו.

27. למעשה, בכל התקופה שבה היה **** אצל התובעים בטרם תחילת האימוץ, כלומר, כשהם היו בגדר משפחת אומנה של ****, הזכאות שלהם לקבלת קצבת ילדים בעבורו, היתה עשויה להיות רק מכח החלופה השניה בהגדרת "ילד" בסעיף 65 לחוק.

חלופה זו, כמצוטט לעיל, מאפשרת לראות כ"ילד" של מבוטח לצורך פרק ד' לחוק, גם מי שלמעשה אינו ילדו של המבוטח, אך זאת רק אם הוכח להנחת דעתו של מי שהמנהלה הסמיכה אותו, כי המבוטח פרנס אותו בתקופה שנקבעה בתקנות.

כלומר, תנאי לכך ש**** ייחשב כבנם של התובעים לפי חלופה (2) להגדרת "ילד" בסעיף 65 לחוק, היה שיוכח לגורם המוסמך אצל הנתבע (לא הוברר מי הוא), שהתובעים פרנסו את **** בתקופה של 12 החודשים לפני התקופה שבעדה משולמת קצבת הילדים.

מכאן, שכל עוד לא הובאה לגורם המוסמך אצל הנתבע הוכחה על כך שהתובעים פרנסו את ****, בתקופה שבה טרם הפך לבנם מכח צו האימוץ, לא היה מקום לראות את **** כ"ילד" של התובעים על פי חלופה (2) להגדרת "ילד" בסעיף 65 לחוק.

אמנם, ברור שהנתבע אינו חולק על כך שהתובעים פרנסו את **** בכל התקופה שמאז שהוא נמסר לחזקתם לאומנה למטרת אימוץ ועד מועד תחילת האימוץ (וגם לאחר מכן), אלא שברור גם שבטרם הגשת התביעה לקצבת ילדים לנתבע - לא היה יכול להיות "מוכח" לגורם המוסמך אצל הנתבע שהתובעים אכן מפרנסים את ****.

על כן, קיום החלופה השניה בהגדרת "ילד", אפשרי רק החל מהמועד שבו הוגשה לנתבע תביעה לקצבת ילדים, כך שהעילה לתביעת קצבת ילדים על פי החלופה השניה להגדרת "ילד" אינה יכולה להיראות ככזו שנולדה בטרם הגשת התביעה. עילה זו נולדת בעת בירור התביעה, אם אכן הוכח להנחת דעתו של הגורם המוסמך שמגיש התביעה מפרנס את ה"ילד", במשך תקופה של 12 חודשים לפחות.

28. התוצאה מהאמור לעיל היא שככל שיש לראות את עילת התביעה ככזו הנובעת מהחלופה הראשונה להגדרת "ילד" בסעיף 65, אין לנו מידע מתי נולדה העילה, בהעדר הוכחה על מועד מתן צו האימוץ ובהעדר פרטים על תוכן צו האימוץ.

ככל שיש לראות את עילת התביעה ככזו הנובעת מהחלופה השניה להגדרת "ילד" בסעיף 65 לחוק, הרי שעילת התביעה לא היתה יכולה להיוולד בטרם הגשת התביעה לנתבע, שכן בכל אותו מועד, ברור שלא הוכח לנתבע כי התובעים מפרנסים את ****.

29. מכאן, שגם אם נראה את התביעה ככזו שהוגשה לראשונה ביום 24/7/08, הרי שאין אנו יכולים לקבוע שהיא הוגשה לאחר שחלפו 12 חודשים מיום שבו נוצרה העילה לקצבת ילדים. לפיכך, אין מקום לקבוע שהיא הוגשה תוך שיהוי בניגוד לאמור בסעיף 296(א) לחוק. אם כך - הרי שאין כל משמעות להוראת ס"ק (ב) לסעיף 296 לחוק.

סיכום ביניים

30. מהאמור עד כה, ניתן לסכם כך:

- לא הוכח כי התביעה הוגשה לנתבע במועד מוקדם יותר מאשר יום 24/7/08, אך קיימת סבירות מסויימת, קרובה לנטל ההוכחה הנדרש (אם כי לא מגעת עד כדי הרמתו), שאכן הוגשה לנתבע תביעה כבר במועד מוקדם יותר, בסמוך ליום 22/1/03.

- לא ברור מתי נולדה עילת התביעה.

אם מדובר על עילת התביעה לגבי התקופה שקדמה ליום שהחל ממנו חל צו האימוץ - אזי העילה לא נולדה כלל טרם הגשת התביעה לנתבע (שכן היא היתה יכולה להיוולד רק לאחר שמוכח לנתבע שהתובעים פרנסו את ****).

אם מדובר על עילת תביעה לגבי התקופה שמאז כניסת האימוץ לתוקף, הרי שהיא נולדה עם מתו צו האימוץ, אלא שלא הוכח לנו מועד מתן צו האימוץ ולא הוכחו לנו פרטים לגבי תוכנו והשאלה אם נקבע בו מועד אחר לגבי תקופת תוקפו.

גורל התביעה

31. לדעתנו, הנתבע הוא זה שעליו מוטל הנטל להוכיח שהתביעה הוגשה לאחר שחלפו יותר משנים עשר חודשים מיום שנולדה עילת התביעה, כלומר - תוך שיהוי, בניגוד לאמור בסעיף 296(א) לחוק.

לפיכך, משלא הוברר לנו מתי נולדה עילת התביעה, לא עלה בידי הנתבע להוכיח שהתביעה הוגשה תוך שיהוי, ועל כן - לא היה מקום לדחות את התביעה לקצבת ילדים בגין התקופה שקדמה ליום 1/7/07, בטענה של שיהוי.

משהוגשה התביעה והוברר שלמעשה התובעים היו זכאים לקצבת ילדים בעבור התקופה שמאז יום 22/1/03, היה צריך לשלם לתובעים את הקצבה החל מאותה תקופה, בהעדר הוכחה על כך שהיה שיהוי בהגשתה.

32. כשאנו מצרפים למסקנתנו האמורה בסעיף 31 לעיל את האפשרות הסבירה (שאמנם לא הוכחה), כי אכן הוגשה לנתבע תביעה לקצבת ילדים במועד שקדם ליום 24/7/08, הרי שדעתנו על כך שנכון לקבל את התביעה - רק מתחזקת.

33. על האמור לעיל נוסיף כי התוצאה של קבלת התביעה, מתיישבת הרבה יותר עם תחושת הצדק, מאשר התוצאה של דחיית התביעה, וזאת מאחר שלמעשה אין חולק שהתובעים היו זכאים לקצבת ילדים בעבור **** כבר בעד התקופה שמיום 22/1/03. המחלוקת היא רק בשאלת זכאותם לממש את הזכאות העקרונית לקצבת ילדים, וזאת נוכח טענת הנתבע שלמרות הזכאות העקרונית, אין הוא חייב לשלם את הקצבה לתקופה שבמחלוקת, בשל ענין השיהוי.

קבלת עמדתו של הנתבע, היתה מביאה למצב שבו עניינים טכניים-פרוצדורליים של מועד הגשת תביעה, היו מונעים מימוש זכאות מהותית בלתי שנויה במחלוקת, לקבלת קצבת הילדים. אמנם, כאשר מתברר שתביעה הוגשה לנתבע תוך שיהוי, אזי אין מנוס מקיום הוראת המחוקק בסעיף 296 לחוק, אך לא בהכרח מתיישבת תוצאה כזו עם תחושת הצדק.

לפיכך, כאשר לא מוכח שאכן היה שיהוי, בהעדר הוכחה בדבר המועד שבו נוצרה העילה, ניתן ליישב בין הוראת המחוקק בסעיף 296 לחוק לבין תחושת הצדק, באופן שיביא לכך שמי שזכאי לגמלה - אכן יוכל לממש בפועל את זכאותו. תוצאה זו, רצויה יותר.

34. אנו מודעים לטענת הנתבע, המעוגנת גם בהלכה הפסוקה, שלפיה חשוב שהנתבע יוכל לכלכל את צעדיו, ואין הוא חייב לשמור אצלו רזרוות תקציביות למשך שנים מתוך הנחה שאולי יימצא בעתיד מי שזכאי לגמלה כלשהי ולא תבע אותה לפני כן, אלא שטענה זו אינה אמורה להועיל לנתבע בתובענה שבפנינו וזאת בשל טעמים אלה:

א. כאמור לעיל, משלא הוכח שעילת התביעה נולדה יותר מ-12 חודשים בטרם הגשת התביעה, אין מקום להחיל את הוראת סעיף 296(ב) לחוק בענין תוצאות הגשת תביעה שאכן הוגשה לאחר שיהוי.

ב. הנתבע ממילא קיבל דיווח על לידתו של ****. עם קבלת הדיווח האמור, היה יכול הנתבע לדעת שיימצא בעתיד מישהו שיהיה זכאי לקבל קצבת ילדים בעבור ****. אמנם, בשל החשאיות, לא היה הנתבע מסוגל לדעת שדווקא התובעים הם אלה שיימצאו זכאים לקצבת הילדים, אך אי-ידיעתו של הנתבע על זהותם של התובעים כזכאים לקצבה - לא היתה אמורה למנוע ממנו לייחד כספים שישמשו לתשלום קצבת הילדים בעבור ****, במועד שבו יתברר מי הוא זה שזכאי לקצבה.

35. קראנו את פסקי הדין שב"כ הנתבע נסמך עליהם בסיכומיו. פסקי דין אלה אינם אמורים להביא אותנו לשנות את עמדתנו, באשר בעניינים שנדונו באותם פסק דין, נקבע, עובדתית, שהתביעות הוגשו לאחר שיהוי, ומה שנפסק היה שלמעשה אין מנוס מיישום הוראת סעיף 296(ב) לחוק. לא כך המצב בעניינם של התובעים, כאשר כלל לא הוכח מה היה מועד היווצרות העילה, כך שלא ניתן לקבוע שהתביעה הוגשה לאחר שחלפו יותר משנים עשר חודשים לאחר שנולדה העילה.

36. התוצאה מכל האמור לעיל היא כי אנו מקבלים את התביעה ומצהירים כי התובעים זכאים לקצבת ילדים בעבור ****, גם בעד התקופה שמיום 22/1/03 ועד יום 30/6/07.

37. אנו מחייבים את הנתבע לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 400 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 16/6/10, אם לא ישולם לפני כן.

38. בהתאם לסעיף 34(א) לחוק האימוץ, ניתן בזה צו איסור פרסום כל פרט מזהה של התובעים ושל ****.

39. כל אחד מהצדדים זכאי לערער על פסק דין זה, בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 ימים מיום שפסק הדין יומצא לו.

ניתן היום, י"ג בניסן תש"ע, 28 במרץ 2010, בהעדר הצדדים.

______________ _______________ ________________

חיים ארמון, שופט נציג ציבור (עובדים) נציג ציבור (מעבידים)