ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין ניר יצחקי נגד אניווי פתרונות ייצוב סביבתיים :


בית הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב - יפו

עב 5138/09

בפני כב' השופטת מיכל לויט

נ.צ. מר עמיר

נ.צ. מר גמליאל

22/03/2010

ניר יצחקי

בעניין:

ע"י ב"כ

עו"ד איאן יפה

המערער

נ ג ד

אניווי פתרונות ייצוב סביבתיים בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רן מנו

METRONTARIO

FINANCIAL CORPORATION

המשיבה

(הנתבעת 2

בעב 2568/09)

פסק דין

1. לפנינו ערעור על החלטת כב' הרשמת מרגלית מיום 28.4.09 (בש"א 3478/09 בתיק עיקרי עב 2568/09) בה נקבע כי אין להתיר המצאת מסמכי בית דין לנתבעת 2 באמצעות המשיבה כחברת בת, או באמצעות חברה נוספת, שאינה צד להליך העיקרי.

2. רקע והליכים קודמים

א. ביום 5.2.09 הגיש המערער תביעה לבית הדין כנגד המשיבה וכנגד הנתבעת 2 (עב 2568/09) לתשלום יתרת פיצויי פיטורים, פדיון חופשה, הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה ופיצויים בגין פיטורים בחוסר תום לב.

ב. ביום 16.3.09 הגיש המערער בקשה לאישור המצאת כתב התביעה לנתבעת 2 על ידי מסירתו למשרדי המשיבה וכן למשרדי חברה נוספת (חברת "סנצ'ורי") או לחילופין להתיר המצאת כתב התביעה לנתבעת 2 אל מחוץ לתחום.

ג. ביום 19.4.09 הוגשה תגובת המשיבה לבקשה וכן בקשה למחיקה ו/או דחיה על הסף של התביעה.

ד. ביום 26.4.09 הוגשה בקשה דחופה להתיר למערער להגיב לתגובת המשיבה לבקשה וביום 3.5.09 התירה כב' הרשמת מרגלית למערער לעשות כן.

ה. ביום 28.4.09 ניתנה החלטת כב' הרשמת מרגלית בבקשה, שלשונה:

"1. לאור נימוקי התגובה, אין להתיר המצאת מסמכי בי"ד לנתבעת מס' 2 באמצעות חב' סנצ'ורי או נתבעת 1, כחברת בת.

2. הבקשה להתיר המצאה מחוץ לתחום השיפוט נתונה לסמכות שופט בהתאם לתקנה 500 לתקסד"א. הבקשה תועבר לשופט מוסמך ע"י המזכירות."

החלטה זו הינה נשוא הערעור שלפנינו.

טענות הצדדים

3. לטענת המערער, בהחלטה מיום 28.4.09 לא התייחס בית הדין לבקשתו מיום 26.4.09 להגיב לתגובת המשיבה לבקשה.

עוד טען המערער כי בית הדין דחה את הבקשה "לאור נימוקי התגובה" ללא כל נימוקים נוספים ו/או התייחסות לנימוק ספציפי בתגובה.

בנוסף טען המערער כי טעה בית הדין כאשר ביסס את החלטתו על צדקת ההאשמות שהטיחה המשיבה במערער ובבא כוחו בכל הקשור לאימות תצהירו של המערער.

עוד טען המערער כי ברשותו מסמכים רבים אשר עשויים להפריך את טענות המשיבה בדבר הקשר המשפטי שבין המשיבה לבין הנתבעת 2 ואשר היו עומדים בפני בית הדין לו היה מתאפשר לו להגיב לתגובת המשיבה.

לטענת המערער, בתגובתה לבקשה העלתה המשיבה שתי טענות עיקריות כנגד קבלת בקשת המערער. האחת, לעניין אימות תצהירו והשניה, לעניין הקשר המשפטי בין הנתבעת 2 לבין המשיבה ולבין חברת סנצ'ורי.

המערער טען כי טענות המשיבה לעניין אימות תצהירו, שעל פי הנטען לא נחתם כדין כיוון ששהה בחו"ל באותו מועד, מופרכות באמצעות תדפיס היציאות והכניסות לארץ של המערער שצורף לערעור (נספח 6 לערעור). על פי הנטען, טעה בית הדין כאשר לא חקר טענה זו לעומק, שכן מלבד ההאשמה החמורה כלפי המערער ובא כוחו, לטענה זו רלוונטיות רבה לבקשה ולתביעה כולה, שכן היא מעידה על אמינות הצדדים.

באשר לקשר המשפטי שבין הנתבעת 2 לבין המשיבה וחברת סנצ'ורי טען המערער כי בהסתמך על האמור באתר האינטרנט של הנתבעות, ברור כי המשיבה ואף חברת סנצ'ורי פועלות כחברות בת של הנתבעת 2 וכידה הארוכה בישראל.

כן טען כי ההסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת 2 נחתם במשרדי המשיבה על ידי נציגי שתי החברות יחד, כך שבפועל הנתבעות היו מעבידותיו במשותף.

עוד טען המערער כי אין לקבל את טענת המשיבה לפיה הקשר בינה לבין הנתבעת 2 הוא קשר של משקיע – חברה בלבד. המערער הפנה לשלוש הודעות מייל המצביעות לטענתו על קשר משפטי בין הנתבעת 2 לבין המשיבה ולבין חברת סנצ'ורי, שהינו מעבר ליחסים של חברה המשקיעה בחברה אחרת.

בנוסף טען המערער כי מנכ"ל המשיבה, מר הלבר, כלל לא התייחס בתצהירו לטענה בדבר העדר הקשר שבין המשיבה לבין הנתבעת 2.

המערער הפנה לפסיקת ביהמ"ש העליון בעניין רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG וטען כי בהתאם לאמור בו, מידת האינטנסיביות של הקשר שבין המשיבות מצביעה על כך שהמשיבה פועלת כידה הארוכה של הנתבעת 2 בארץ ועל כן סביר שהמשיבה תעביר לנתבעת 2 את כתבי בית הדין שיומצאו לה.

בנוסף טען המערער כי טעה בית הדין בכך שלא אפשר להמציא את כתב התביעה למשרדי חברת סנצ'ורי שכן לאור טענת המשיבה לפיה היא אינה מייצגת את הנתבעת 2, אין היא יכולה לטעון כי חברת סנצ'ורי אינה קשורה לנתבעת 2.

4. לטענת המשיבה, המערער טען בערעור טענות חדשות וצירף לו לראשונה מסמכים אשר לא צורפו לבקשה להמצאת מסמכים ו/או לכתב התביעה מבלי שקיבל לכך רשות מבית הדין ועל כן ביקשה המשיבה מבית הדין להתעלם מטענות וממסמכים אלו ואף להוציאם מתיק בית הדין.

המשיבה טענה כי המערער לא הציג בערעור כל טיעונים ו/או מסמכים חדשים אשר לא נבחנו על ידי כב' הרשמת מרגלית טרם מתן החלטתה ו/או שביכולתם לשנות מהחלטתה וכי גם במסמכים החדשים שצורפו לערעור אין כדי להצביע על קשר בין הנתבעת 2 לבין המשיבה או לבין חברת סנצ'ורי.

לטענתה, בשום מקום באתר האינטרנט של המשיבה לא צויין כי היא חברת בת של הנתבעת 2 וכל שנרשם באתר הוא שהנתבעת 2 הינה חברה המשקיעה והתומכת במשיבה בלבד.

כמו כן לא הוצג כל מסמך המעיד על קשר ישיר בין חברת סנצ'ורי לבין הנתבעת 2 ואין בהיותה של חברת סנצ'ורי זרוע ההשקעות של הנתבעת 2 כדי להוות כתובת להמצאת מסמכים לחברה המשקיעה.

לטענתה, גם אילו היתה חברת בת של הנתבעת 2, אין לראות בה או בחברת סנצ'ורי כמען רשום של הנתבעת 2, שכן מענה הרשום של הנתבעת 2, כפי שנדרש על פי הוראות תקנה 484 לתקסד"א הוא ב- 510-1 YORKDALE ROAD TORONTO ONTARIO M6A3A1.

עוד טענה המשיבה כי בניגוד לנטען על ידי המערער, כב' הרשמת מרגלית לא ציינה בהחלטתה כי זו מבוססת על טיעוני המשיבה בעניין אימות התצהיר.

המשיבה טענה כי ההסכם שנערך בין המערער לבין הנתבעת 2 נערך על פי החוק במחוז ONTARIO בקנדה וכי הסמכות נתונה לבית המשפט במחוז זה ומשכך ולאור העובדה שהמערער נהג כקבלן עצמאי של הנתבעת 2 במשך השנים, אין המערער יכול לטעון כי הנתבעות הן מעסיקותיו במשותף וככל שיש לו טענות כלפי הנתבעת 2, עליו להגיש כנגדה תביעה במחוז ONTARIO ואין לבית הדין בישראל סמכות לדון בתביעה.

לטענת המשיבה, הרשמת מרגלית נתנה החלטתה לאחר שבחנה כראוי את נימוקי הבקשה ואת נימוקי התגובה ואת טענות הצדדים המופיעות בכתבי בית הדין שהוגשו על ידם והחליטה לדחות את הבקשה מבלי שנדרשה לתגובתו הנוספת.

על פי הנטען, המערער לא העלה בערעור כל טענה חדשה שלא נבחנה על ידי כב' הרשמת מרגלית טרם מתן החלטתה ועל כן יש לדחות את הערעור.

5. בהחלטת בית הדין מיום 1.10.09 נקבע כי הערעור ידון על דרך של סיכום טענות בכתב.

לצדדים אופשר להוסיף טיעון על זה שכבר פורט מטעמם.

ב"כ הצדדים הגישו "הוספת טיעונים" בכתב מטעמם.

6. להוספת טיעונים מטעם המערער צירף המערער מסמכים נוספים. האחד, מייל שנשלח על ידי מר הלבר בעניין הודעה לעיתונות של המשיבה מיום 14.5.07 והשני, מכתב ששלח מנכ"ל המשיבה למושל באנגולה ביום 26.5.06. המערער טען כי ממסמכים אלו וממסמך הענקת המניות למערער עולה באופן ברור כי יש לראות במשיבה כידה הארוכה של הנתבעת 2 בארץ.

המערער העלה טענות נוספות שאינן רלוונטיות לערעור ועל כן אין מקום לפרטן בשלב זה.

7. בתגובת המשיבה להוספת טיעונים חזרה המשיבה על טענותיה בדבר צירוף מסמכים על ידי המערער ללא קבלת אישור בית הדין.

באשר למסמכים שצורפו על ידי המערער להוספת הטיעונים מטעמו טענה המשיבה כי לא ברור כיצד אלו הגיעו לרשותו וכי מכל מקום לא ניתן ללמוד מהם דבר באשר לקשר בינה לבין הנתבעת 2.

המשיבה העלתה טענות נוספות שאינן רלוונטיות לערעור ועל כן אין מקום לפרטן בשלב זה.

דיון והכרעה

8. תקנה 484 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "התקנות") החלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 (3) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 קובעת כי:

"המצאת כתב בי-דין לתאגיד תהא בהנחת הכתב במשרד או במען הרשום של התאגיד, ולתאגיד שהוקם בחוק – בהנחת הכתב במשרדו של מנהל התאגיד; היה התאגיד שותפות שאין לה מען רשום – תהא ההמצאה בהנחת הכתב במקום עסקה הראשי של השותפות או במסירתו לאחד השותפים".

אין חולק כי מענה הרשום של הנתבעת 2 הוא בקנדה, כאשר בהתאם להסכם שנחתם בין הנתבעת 2 לבין המערער ביום 19.5.05 מענה הרשום הוא ב- 510-1 YORKDALE ROAD TORONTO ONTARIO M6A3A1.

9. משמקום מושבה של הנתבעת 2 הינו מחוץ לאזור השיפוט של בית הדין בישראל, ביקש המערער להמציא לה את כתב התביעה באמצעות מסירתו למשרדי המשיבה או לחברת סנצ'ורי.

תקנה 482(א) לתקנות קובעת כדלקמן:

"היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט".

10. בעניין רע"א 2737/08 אורי ארבל נ' TUI AG דן בית המשפט העליון בפרשנות תקנה 482 לתקנות. וכך נאמר שם:

"אכן, התיבה "אזור השיפוט" שבתקנה 482 לתקנות התייחסה במקור לתחום השיפוט המקומי ולא למצבים שבהם מצוי הנתבע מחוץ לשטח השיפוט של מדינת ישראל. אולם, בית משפט זה הרחיב את תחולתה של תקנה 482 גם למצבים "חובקי עולם", הואיל ותקנה זו עוסקת באופן שבו יש להמציא לנתבעים כתבי בי-דין ואינה קובעת כללים בדבר סמכות שיפוט בינלאומית, פרשנות אשר מתאימה למציאות המודרנית שבה העברת מידע הינה זמינה וקלה לביצוע [ראו: עניין ג'נרל אלקטריק הנ"ל בעמוד 767; רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.8.1994), פסקה 4 לפסק דינו של כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין (להלן - עניין טנדלר); רע"א 11822/05 Philip Morris USA inc. נ' אל רואי (לא פורסם, [פורסם בנבו], 8.5.2006), פסקה ה(2) להחלטתו של כבוד השופט א' רובינשטיין].

בהתאם למגמה הפרשנית הנ"ל, ניתנה פרשנות מרחיבה גם למונח "מורשה". בעניין רע"א 2652/94 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ (לא פורסם, [פורסם בנבו], 25.8.1994),, אשר נסיבותיו דומות לנסיבות המקרה שלפניי, קבע כבוד השופט (כתוארו אז) ש' לוין כי:

"[..] אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לשאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו". [שם, בפסקה 6].

[וראו גם: יואל זוסמן סדר הדין האזרחי 234-235 (מהדורה שביעית, תשנ"ה)]."

(ההדגשה אינה במקור).

11. בחינת נסיבות העניין בערעור שבפנינו, על פי המסמכים שהוצגו בשלב זה של ההליך מצביעה, לכאורה, כי קיים קשר בין הנתבעת 2 לבין המשיבה, בעל דרגת אינטנסיביות גבוהה דיה, אשר מכוחו ניתן להניח באופן סביר כי המשיבה תעביר לידיעתה של הנתבעת 2 דבר קיומם של כתבי בית-דין שנמסרו לה כנגדה.

המערער הציג בתמיכה לבקשה מספר מסמכים, הן פרסומים חיצוניים והן תכתובות פנימיות, המצביעים, לכאורה, על קיומו של קשר עסקי אינטנסיבי בין המשיבה לבין הנתבעת 2.

כך למשל, בתדפיס אתר אינטרנט של המשיבה, אשר צורף כנספח א' לבקשה נכתב כי:

Anyway is a subsidiary of the Metrontario Group of companies…”

היינו, על פי הפרסום באתר האינטרנט מוצגת המערערת כחברת בת, או לכל הפחות כחברה נתמכת של קבוצת החברות של הנתבעת 2.

בנוסף, במייל שנשלח למערער ביום 2.3.09 על ידי דבורה סילבר, אחותו של מר שאול סילבר, בעל המניות העיקרי ומנהלה הכללי של הנתבעת 2, צורף קטע מהודעה שנכתבה על ידי מר סילבר בה נאמר כי “Anyway Israel is us” (ר' נספח 7 לערעור).

באשר ליתר המיילים שצורפו על ידי המערער – משהמערער אינו מכותב להם ומשהמשיבה העלתה טענות שונות באשר לאופן הגעתם לידיו, אלו לא נבחנו על ידינו לשם ההכרעה.

מסמך נוסף ממנו ניתן ללמוד על הקשר שבין המשיבה לבין הנתבעת 2 הינו הודעה לעיתונות מיום 14.5.07 שביקש המבקש לצרף לערעור ביום 22.9.09 בה נאמר כי "ANYWAY הישראלית, בבעלות קבוצת מטרונטריו הקנדית הוקמה בשנת 1999..." (ההדגשה אינה במקור).

המשיבה התנגדה לצירוף המסמך, אולם לא הכחישה את פרסומו ואת תוכנו וכל שטענה הוא כי היחצ"ן אשר העביר את המידע לפרסום בעיתון לא עשה הבחנה בין "בעלות" לבין "השקעה".

גם במסמך הענקת המניות למערער שנכתב על ידי מר סילבר (צורף כנספח 4 להוספת טיעוני המערער וגם לכתב התביעה) צויין כי -

Anyway means Anyway Israel, Anyway Barbados, and other companies owned by Metrontario Financial Corp…”

זאת ועוד, כעולה מתצהירו של המערער, ההסכם שנחתם בינו לבין הנתבעת 2 נחתם במשרדי המשיבה על ידי נציגי שתי החברות.

12. מנגד, מלבד האמור בתצהירו של מר הלבר, מנכ"ל המשיבה, המשיבה לא הציגה כל ראיה חיצונית שמפריכה את הקשר שבינה לבין הנתבעת 2.

יצויין אף כי בתצהיר מר הלבר לא נטענה כל טענה פוזיטיבית בדבר אי קיומו של קשר עסקי שוטף בין שתי החברות.

13. בנסיבות אלו, מקום בו הוצגו ראיות לכאורה לקשר עסקי שוטף ואינטנסיבי בין המשיבה לבין הנתבעת 2 ואלו לא נסתרו על ידי המשיבה, סברנו כי ניתן לראות במשיבה "מורשה" כמשמעות המונח בתקנה 482(א) לתקנות, משניתן להניח באופן סביר כי המשיבה תעביר לידיעתה של הנתבעת 2 דבר קיומם של כתבי בית-דין שנמסרו לה כנגדה.

14. כלל ידוע הוא כי ערכאת ערעור אינה מתערבת בהחלטות דיוניות של הערכאה הדיונית, אלא במקרים חריגים ובנסיבות יוצאות דופן. אולם, במקרה דנן לא נשמעו בפני כב' הרשמת עדויות הצדדים והחלטתה בוססה על הנטען והמוצג בבקשה והתגובה לה בלבד ואלו עומדים גם בפנינו, באופן שאין יתרון מובהק לערכאה הדיונית.

בנוסף, הנמקת ההחלטה התייחסה לנימוקי התגובה באופן כללי וכן לא נתנה התייחסות לבקשת המערער להגיב לתגובת המשיבה, על אף שהותר לו לעשות כן.

לפיכך ראינו מקום במקרה זה להתערב בהחלטה נשוא הערעור.

15. לאור האמור, אנו קובעים כי יש להתיר למערער להמציא את כתב התביעה כנגד הנתבעת 2 על ידי מסירתו למשרדי המשיבה.

16. באשר לחברת סנצ'ורי, משזו אינה צד להליך ומשממילא הותרה המצאת כתב התביעה לנתבעת 2 באמצעות מסירתו למשרדי המשיבה, לא ראינו צורך להתיר ההמצאה גם לחברה. משכך, מתייתר הדיון בשאלת הקשר שבין הנתבעת 2 לבין חברת סנצ'ורי.

17. יתר הטענות שהועלו במסגרת טיעוני הצדדים אינן רלוונטיות לערעור ורובן אף מופיעות בכתבי הטענות בתיק העיקרי, ומשכך – יידונו במסגרתו.

סוף דבר

18. הערעור מתקבל, כמפורט בסעיף 15 לפסק הדין.

19. הוצאות הערעור ישקלו במסגרת ההליך העיקרי ובסיומו.

ניתן היום 21.3.10 במעמד הצדדים.

מיכל לויט - שופטת,

נ.צ. מר גמליאל

נ.צ. מר עמיר

אב"ד

קלדנית: צביה אברהם



מעורבים
תובע: ניר יצחקי
נתבע: אניווי פתרונות ייצוב סביבתיים בע"מ
שופט :
עורכי דין: