ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין צוברי שלמה נגד בטוח לאומי-סניף :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה בתל-אביב – יפו

בל 003153/08

בפני:

כב' השופטת מיכל לויט

22/03/2010

צוברי שלמה

בעניין:

ע"י ב"כ

עו"ד אלמגור יואב

המערער

נ ג ד

המוסד לביטוח לאומי

ע"י ב"כ עו"ד בר-נור

המשיב

פסק דין

1. לפני ערעור לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה – 1995 (להלן:"החוק") על החלטת הועדה הרפואית לעררים מיום 6.1.2008.

הועדה שבה ודנה בעניינו של המערער בעקבות פסק דין שניתן בערעור קודם שהגיש המערער בבית דין זה (בל 2595/07, פסק דין מיום 25.2.2008, כב' השופטת סאמט).

הועדה שבה וקבעה למערער נכות יציבה בשיעור של 45% בגין פגיעה בעבודה מיום 24.7.95, החל מיום 1.7.06.

2. על פי פסק הדין, היה על הועדה להתייחס לנימוקי הערר של המערער מיום 19.12.06 ולבחון האם יש מקום להעניק למערער נכות נוירולוגית בגין הליקוי ברגל ימין.

3. לאחר שנשמע טיעון בעל פה בדיון בפני כב' הרשמת ולך, ביקש ב"כ המערער לטעון בפני שופט. לצורך כך נקבע דיון לפני, אליו לא התייצב ב"כ המערער.

לב"כ המערער ניתנה אפשרות להשלים טיעון בכתב, וכך נעשה.

ב"כ המשיב הגיש טיעוניו עוד קודם לכן לתיק ולא התקבלה תגובה מטעמו להוספת הטיעון שהוגשה מטעם ב"כ המערער, על אף שאופשר לו לעשות כן.

4. ב"כ המוסד טען כי בעקבות פסה"ד התכנסה הועדה לעררים ביום 6.4.08 וערכה למערער בדיקה נוירולוגית . הועדה מציינת כי ממצאיה תואמים לאלו אשר צויינו בבדיקה שנערכה ביום 24.12.2006.

ב"כ המוסד פירט כי בגין הפגימה שהוכרה הוענקה למערער נכות בתחום האורתופדי בשיעור של 30% על פי סעיף 37 (3) וכן הופעלה תקנה 15 במלואה, באופן שנכותו בתחום זה הינה בשיעור 45%.

הועדה מסבירה כי בנסיבות אלו על הועדה לפעול כפי שמורה סעיף 37 (10) (ב) ולבחור בין מתן נכות בהתאם להגבלת התנועות בקטע של עמוד השדרה המתאים, או בהתאם לממצאי הנוירולוגי. עוד הסבירה הועדה כי שיעור הנכות שנקבע בתחום האורתופדי גבוה מזה שבתחום הנוירולוגי, ולפיכך נקבעה לו נכות בתחום האורתופדי, שהיא הגבוהה מבין השניים.

בהתייחס לסעיף 37 (10) (ב) למבחנים מצטטת הועדה את הדרישה לקיומן של הפרעות, אשר משמען השלכות על אברי גוף אחרים וכאשר הענין המרכזי שעמד בפניה הינה הדרישה להתייחסות לרגל ימין, הרי שקביעתה מייחסת גם לליקוי הנטען ביחס לרגל זו.

ב"כ המוסד טען כי יש לדחות את טענות המערער לפיה הועדה לא ערכה בדיקה נוירולוגית לרגל ימין, שכן כאמור הועדה מציינת כי ערכה בדיקה זו למערער ותוצאותיה תואמות את הממצאים האמורים בפרוטוקול הועדה מיום 24.12.2006.

כן טען כי יש לדחות כל טענה של המערער לקביעת נכות נוספת בתחום הנוירולוגי, שכן הדבר עומד בניגוד לסעיף 37 (10) (ב) למבחנים, כפי שהסבירה הועדה.

ב"כ המוסד הוסיף עוד כי הערעור נסוב לעניין קביעת הועדה בתחום הנוירולוגי ובכך גם עיקר הערר שהגיש המערער בשעתו. המערער טען בעררו גם לבחינת שיעור נכותו ביחס לתקופות קודמות, ואולם טענה זו דינה להדחות על הסף, שכן בגין אותם תקופות החלטות הועדה הינן בגדר החלטות חלוטות.

5. ב"כ המערער טען כי הועדה לא פעלה לפי הנחיות פסק הדין ולא קבעה את נכותו של המערער כראוי והטיעון שבבסיס החלטתה שלא להעלות את אחוזי הנכות הוא כה מופרך, שיש לחייב את המוסד בהוצאות משפט לדוגמא על הפגיעה הקשה בזכויותיו של המערער, שנאלץ שוב ושוב להגיע לבתי המשפט ולברר את תביעתו מלפני שנים כה רבות.

לטענת ב"כ המערער, הועדה למעשה מתנצחת עם ההחלטה הקודמת. הועדה טוענת כי נערכה בדיקה נוירולוגית, אף שבית הדין קבע מפורשות שעניין זה לא נבדק. לטענתו, דומה שהועדה התאמצה למצוא סעיף כלשהו בתקנות המוסד לביטוח לאומי ששולל נכות נוירולוגית וביד קלה שללה את קביעת הפגיעה הנוירולוגית הכה קשה וכה דרמטית אצל המערער, תוך אימוץ הסעיף השולל, גם אם אין לו כל קשר לנכות או למצבו של המערער.

ב"כ המערער טוען כי מסעיף 37 (10) למבחנים, הדן ב –

"HERNIA SYNDROME", לומדים את הלאו לגבי סעיף 37 (3), שהוא הסעיף שנקבע למערער. לטענתו, מקום שמחוקק המשנה רצה שלא תקבענה שתי נכויות, תנועתית ונוירולוגית במצטבר, אלא באופן חופף (הגבוה בין השניים), הוא קבע זאת באופן מפורש וזאת בהתייחס אך ורק לסעיף 37(10), למבחנים.

לטענת ב"כ המערער, תקנות המוסד לביטוח לאומי קובעות נכויות לגבי הגבלה בתנועות, שכמובן יכולה להתקיים גם ללא כאבים וללא EMG פתלוגי ומרשים כפי שקיים בעניינו של המערער.

ברור גם שהתקנות קובעות נכות לגבי קיבוע עמוד שדרה מותני, כפי שעבר המערער, ואין זה מתבקש כי גם תגרם פגיעה שורשית וכאבים קשים כפי שקיים בעניינו של המערער. לאור כל אלה, ברור שיש להחיל נכויות אלו, נוירולוגית וקיבוע עמוד שידרה, זו בצד זו, זו במצטבר וללא כל יצירתיות יוצאת דופן כפי שהפגינה הועדה.

עוד הוסיף כי משהועדה מעמידה את בית הדין על טעותו ומבהירה כי היתה גם היתה בדיקה נוירולוגית, ועוד באופן יצירתי מסבירה מדוע יש לשלול נכות נוספת, דבר שלא נדרשה כלל על ידי בית הדין בהחלטתו, ברור שהיא התקבעה בעמדתה, ויש להחליפה.

ב"כ המערער הוסיף כי הועדה קבעה כי קיימת נכות נוירולוגית כתוצאה מהפגיעה, וכל "חטאה" הוא אי מתן דרגת נכות למערער, בטענה שנכות זו היא חופפת ולא מצטברת על הנכות בגין קיבוע עמוד השידרה. לפיכך, לאור אי ההבנה של הועדה את שנדרש ממנה, מתבקש בית הדין להבהיר לועדה שתבדוק את המערער וכי עליה לקבוע את דרגת הנכות הנוירולוגית ולקבעה במצטבר על הנכות בשל קיבוע הגב.

הכרעה

6. על פי החוק, קביעת דרגת נכות וקביעה בשאלה אם הנכות נובעת מפגיעה בעבודה ובאיזו מידה היא נובעת כך, היא בסמכותה הבלעדית של הועדה הרפואית.

(דב"ע לה/ 345-01 מועלם נ' המוסד פד"ע ז' 353; דבע נד/ 53-01 שכנאי נ' המוסד פד"ע כח' 162).

בית הדין מוסמך להתערב בהחלטתה רק אם נפלה בה טעות שבדין.

7. משמוחזר עניינו של מבוטח על ידי בית הדין לועדה הרפואית לעררים בפסק דין עם הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (דב"ע נא29-01, פרנקל נ' המוסד, פד"ע כד' 160).

אם מילאה הועדה כראוי אחר הוראות פסק הדין, לא ניתן לומר כי נפלה טעות שבחוק המחייבת התערבותו של בית הדין בהחלטתה.

8. ולעניינו של המערער:

כעולה מסעיף 9 לפסק הדין שמכוחו הוחזר עניינו של המערער לועדה, ושלא כפי שנטען על ידי ב"כ המערער, הרי שהועדה מ- 31.12.06, נשוא הערעור הקודם, התייחסה לתלונות המערער בתחום הנוירולוגי ואף ביצעה בדיקה קלינית (הדבר עולה גם בבירור מסעיף 21 לפרוטוקול מ-24.12.06). הטעות המשפטית שבגינה הוחזר עניינו לועדה היתה באי מתן הנמקה מדוע לא נקבעה נכות נוירולוגית בגין הפגיעה ברגל ימין, על אף הממצאים הנוירולוגים שקבעה הועדה.

בועדה נשוא ערעור זה שבפני שבה הועדה וביצעה בדיקה נוירולוגית.

הועדה אינה "מתמקחת" או "מתווכחת" עם פסק הדין בעניין זה, כנטען על ידי ב"כ המערער, אלא אך ציינה נכון, כי טענת ב"כ המערער בפניה כאילו לא נערכה למערער בדיקה נוירולוגית – אינה נכונה. על טענה זו שב וחזר ב"כ המערער גם בערעור זה שבפני, אולם הטענה, כאמור, אינה נכונה.

באשר להנמקת הוועדה :

הועדה מפנה שימת ליבו של ביה"ד לסעיף 37(10)(ב) למבחנים לדרגות נכות. לדעת הועדה על פי הוראה זו שברשימת הליקויים יש לקבוע בגין אותו ליקוי נכות אחת, הגבוהה מבין החלופות האפשריות, על פי הגבלת התנועות בקטע של עמוד השידרה המתאים, או הממצא הנוירולוגי.

אלא שבעניינו של המערער נקבעה נכות אורתופדית בגין קיבוע עמוד השידרה המתני על פי סעיף 37(3) למבחנים (LUMBAR ANKYLOSIS).

למערער לא נקבעה נכות על פי סעיף 37(10) למבחנים, הדן בבקע הדיסקוס ואשר רק במסגרתו נקבעה ההוראה לגבי קביעת אחוזי הנכות בהתאם להגבלת התנועות בקטע של עמוד השידרה המתאים, או הממצא הנוירולוגי.

(עבל 254/08 בן ציון פנקס נ' המוסד, 2008).

לא ברור גם מהנמקת הועדה וממצאיה מדוע, על אף שקבעה למערער נכות לפי סעיף 37(3), היא מפעילה את סעיף 37(10) לגביו, בכל הנוגע לקביעת נכות נוירולוגית בנוסף לנכות האורתופדית.

בעניין זה צודק גם ב"כ המערער בטענתו כי הועדה מתנסחת באופן ווכחני עם פסק הדין שמכוחו שבה ודנה בעניינו של המערער.

9. בנסיבות אלו לא ראיתי מנוס מהחזרת עניינו של המערער לועדה בהרכב אחר, אשר תשקול קביעת נכות נוירולוגית בנוסף לנכות האורתופדית שנקבעה למערער, וזאת על פי ממצאיה של הועדה הרפואית בישיבה מיום 24.12.06.

סוף דבר:

10. א. הערעור מתקבל כאמור בסעיף 9 לעיל.

ב. הצדדים רשאים לפנות לבית הדין הארצי לעבודה בבקשת רשות ערעור על פסק דין זה תוך 30 יום מיום המצאתו.

ג. המוסד ישא בשכ"ט עו"ד לטובת המערער בסך של 1,500 ש"ח בתוספת מע"מ כחוק.

ניתן היום 22 במרץ, 2010 (ז' בניסן תש"ע) בהעדר הצדדים.

מיכל לויט, שופטת

קלדנית: צביה אברהם



מעורבים
תובע: צוברי שלמה
נתבע:
שופט :
עורכי דין: ע"י ב"כ