ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין אידית המר נגד המרכז הרפואי תל-א :


בתי הדין לעבודה

בית הדין האזורי לעבודה ת"א – יפו

מס' תיק:

עב 002811/06

בפני:

כב' השופטת ורדה סאמט

נ.צ. (ע') מר אריה המר

נ.צ. (מ') מר משה ריטוב

תאריך:

17/03/2010

נ ג ד

עיריית תל –אביב –יפו

(המרכז הרפואי תל-אביב ע"ש אליאס סוראסקי)

ח.פ. 52003709

הנתבעת

פסק - דין

1. התובעת עותרת למתן צו המורה לנתבעת להשיב את התובעת לתפקידה כמדריכה קלינית במחלקה הנפרולוגית במרכז הרפואי סוראסקי בתל אביב, ולהשיב לתובעת דרגת שכר 13 אשר נשללה ממנה החל מיום 1.11.05, והופחתה רטרואקטיבית לדרגה 12 ממועד זה.

לחלופין, מתבקש בית הדין להורות על השבת הסכום ששולם ע"י התובעת בגין יציאתה לקורס מדריכים קלינים.

אין מחלוקת לגבי העובדות הבאות:

2. המרכז הרפואי ע"ש סוראסקי (להלן: "בית החולים") הינו בי"ח ממשלתי עירוני המתוקצב בתקציב המדינה.

3. התובעת הינה אחות מוסמכת המועסקת בבית החולים בתפקידה במחלקה הנפרולוגית (להלן: "המחלקה הנפרולוגית") החל מיום 19.6.1988.

4. ביום 1.7.00 מונתה התובעת לתפקיד אחות מדריכה קלינית של המחלקה הנפרולוגית, וזאת לתקופת ניסיון של חצי שנה בהתאם למכתב סגנית מנהלת הסיעוד מיום 16.7.00.

במכתב מר דקל, מנהל כ"א בבית החולים, מיום 6.8.00 צויין כי משכורתה של התובעת תשולם לפי דרגה 13 כל עוד תכהן בתפקיד.

התובעת שהתה בדרגה 13 עד ליום 31.10.05.

5. התובעת נמצאה מתאימה לתפקיד מדריכה קלינית לאחר שמילאה שאלון למועמד לקורס להכשרת מדריכים קליניים בסיעוד, וניתנה חוות דעת הממונים עליה ביום 18.4.00 (נספח ב' לכתב התביעה).

6. מינויה של התובעת לתפקיד מדריכה קלינית נעשה עפ"י נהלי הנתבעת משנת 1994 (נוהל הגדרת תפקיד), ובכפוף להנחיות משרד הבריאות (אשר קיימת מחלוקת משפטית באשר לנפקותן).

7. במסגרת תפקידה כמדריכה קלינית ביצעה התובעת הדרכות לסטודנטים מבתי ספר שונים במחלקה הנפרולוגית, כאשר מרבית סטודנטים אלו נמצאו במהלך לימודיהם לתואר ראשון לסיעוד.

8. במהלך חודש אוגוסט 2002, הוצא על ידי האחות הראשית הארצית וראש מינהל הסיעוד במשרד הבריאות חוזר (מס' 49) הקובע את הקריטריונים למינוי מדריך קליני, ובהם רכישת השכלה אקדמאית, בתוקף מיום 01.10.05, תוך מתן הנחיות באשר לתקופת המעבר (להלן:"חוזר מנהל הסיעוד").

9. ביום 11.05.03 עברה התובעת הערכה תקופתית שבה קיבלה בכל הפרמטרים שבהם הוערכה את הציון המרבי- דהיינו 5 (נספח ד' לכתב התביעה).

10. התובעת סיימה קורס בהיקף של 200 שעות להכשרת מדריכים קלינים בסיעוד בבית הספר האקדמי לסיעוד שיינברון שהוא חלק מהפקולטה לרפואה ע"ש סאקלר של אונ' ת"א (אישור על השתתפות בקורס צורף כנספח ח' לכתב התביעה).

הנתבעת מימנה את יום הלימודים השבועי שבו נעדרה מעבודתה.
התובעת שילמה סך של 2,288 ₪ בגין לימודיה בקורס.

11. ביום 19.05.03 חתמה התובעת על כתב התחייבות, לפיו התחייבה כי תמשיך עבודתה אצל הנתבעת במשך שנתיים החל מיום סיום הלימודים, שאחרת תחוייב להשיב לנתבעת את השכר ששולם לה בגין הימים בהם נעדרה לצורך הלימודים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית בשיעור של 4% (נספח ו' לכתב התביעה).

12. עם סיום הקורס ומתן אישור מרכזת תחום ההשתלמות, קיבלה התובעת במהלך חודש
יולי 2004, מכתב הערכה מבית הספר האקדמי לסיעוד (נספח ט' לכתב התביעה).
13. במועדים 10.05.01 ו- 11.08.02, התחייבה התובעת לעבוד אצל הנתבעת תקופות בנות
שנה אחת בכל התחייבות, וזאת על מנת לקבל תמריץ שנקבע בהסכם הקיבוצי בשנת 1986.

14. התובעת לא סיימה ולא התחילה לימודים אקדמאים.

15. התובעת קיבלה מכתבי המלצה המצויים ברשותה, כמו מכתבו של פרופ' A.iaina
ראש המחלקה הנפרלוגית של הנתבעת, מיום 26.05.2002 (נספח יב' לכתב התביעה)
ומכתבו של ד"ר דורון שוורץ- מנהל המחלקה הנפרולוגית של הנתבעת מיום 04.12.05
(נספח יא' לכתב התביעה) אשר מדברים בעד עצמם.

התובעת קיבלה מכתב הערכה של הגב' יהודית מרקוס מרכזת הקורס מיום 8.1.06 (נספח ה' לכתב התביעה).

16. ביום 03.11.05 קיבלה התובעת מכתב מאת מר אליעזר פלג, סמנכ"ל משאבי אנוש בבית החולים (להלן: "מר פלג") שבו נמסר לה כי החל מיום 01.11.05 הסתיים תפקידה כאחות מדריכה קלינית, והחל ממועד זה תעבוד כאחות מן השורה כשדרגתה הינה 12 (נספח י' לכתב התביעה).

17. ביום 05.12.05 פנתה התובעת למר פלג בעניין הורדתה בדרגה והחלת הנוהל באופן רטרואקטיבי עליה (נספח יג' לכתב התביעה).

18. ביום 13.12.05 פנתה התובעת לנתבעת, באמצעות ב"כ, בעניין סיום עבודתה כמדריכה קלינית והורדתה בדרגה (נספח י"ד לכתב התביעה).

19. במכתבו מיום 21.12.05 דחה מר פלג את בקשתה של התובעת לחזור למשרתה ו/או לדרגתה (נספח טו' לכתב התביעה). מכתב בעניין נשלח ע"י מר פלג לבא כוחה של התובעת ביום 23.1.06.

טיעוני ב"כ התובעת

20 אין בכוחן של הוראות חוזר מינהל הסיעוד כדי להשפיע על מעמדה והגדרת תפקידה של התובעת רטרואקטיבית בהתייחס לתפקיד אותו ביצעה במסירות ובמקצועיות משך 5 השנים האחרונות.

החלת הוראות חוזר מינהל הסיעוד על התובעת באופן רטרואקטיבי מהווה פגיעה חמורה בזכות היסוד לחופש העיסוק ואינו ממלא אחר דרישות פסיקת ההגבלה שבחוק יסוד: חופש העיסוק.

21. הסמכות להוצאת החוזר נתונה למנכ"ל משרד הבריאות ולא לגב' ריב"א האחות הראשית, ועל כן הנחיותיה הן בטלות מעיקרן.

22. התנאי החדש שהוצב בפני התובעת - רכישת תואר אקדמי - אינו עומד במבחן הסבירות והמידתיות, גם לאור מצג השווא שהציגה הנתבעת בכך שהחתימה את התובעת על התחייבות לפיה תעבוד בבית החולים שנתיים מתום הלימודים ובידיעה כי הקורס יאפשר את המשך העסקתה בתפקיד של מדריכה קלינית.

23. לחלופין, על הנתבעת לשלם שכרה של התובעת לפי דרגה 13 החל מיום 1.11.05 וזאת מהטעם שלא נקבעה כל תקופה קצובה להעסקתה כמדריכה קלינית, ומאחר שבתום תקופת הניסיון המשיכה בתפקידה משך 5 שנים נוספות, יש לראותה כעובדת קבועה בתפקיד זה.

24. לחלופי חילופין, על הנתבעת להשיב לתובעת את עלות קורס ההדרכה הקלינית.

טיעוני ב"כ הנתבעת

25. מינוי לתפקיד מדריכה קלינית איננו מינוי קבוע ותלוי בשיקול דעת הנתבעת ובצרכיה, ותוספת הדרגה מוענקת עם המינוי לתפקיד וכל עוד מבצע המדריך הקליני תפקיד זה בפועל.

26. בחוזר מינהל הסיעוד נקבעו הקריטריונים למינוי מדריך קליני ובין היתר נדרש המדריך הקליני להיות בעל תואר ראשון בסיעוד או בתחום מוכר אחר, או לחילופין הנמצא בהליכי למידה לתואר ראשון, קריטריון אשר התובעת אינה עומדת נכון ליום 1.10.05, על אף שהיתה לה ההזדמנות למלא אחר הקריטריונים שנקבעו וזאת עד למועד זה. אי לכך נשללה מהתובעת האפשרות להמשיך בביצוע תפקידה על כל המשתמע מכך.

27. חרף ידיעת התובעת על חוזר המינהל שהופץ כבר בחודש 8/02 החליטה התובעת בחודש 05/03 להשתתף בקורס של הדרכה קלינית ויצוין כי הקורס הנ"ל מזכה בגמול השתלמות לאחיות, גמול המהווה תוספת שכר פנסיונית וכאשר ימי ההשתלמות אינם נחשבים כהיעדרות מהעבודה. החלטתה של התובעת לרכישת ההשכלה נעשתה על דעתה, מבחירתה ועל אחריותה של התובעת בלבד.

28. אין בחתימתה של התובעת על טופס ההתחייבות להמשך עבודה בנתבעת לתקופות קצובות כדי ללמד על התחייבות מצד הנתבעת להמשיך ולהעסיק התובעת בתפקיד של מדריכה קלינית.

29. התובעת אינה עומדת בקריטריונים לביצוע תפקיד של מדריכה קלינית החל ממועד כניסת חוזר מינהל הסיעוד לתוקף באשר אין היא מדריכה קלינית מורשית מטעם משרד הבריאות ובהתאם לדין.

30. לתובעת לא קיימת זכות מוקנית לביצוע תפקיד של מדריכה קלינית ועל כן לא קיימת פגיעה כלשהי בחופש העיסוק.

31. התובעת אינה זכאית להשבת עלות קורס ההכשרה בנושא הדרכה קלינית בביה"ח לסיעוד "שיינברין" בו בחרה התובעת להשתתף מיוזמתה ועפ"י שיקול דעתה, ולא נמסר לה כי בכפוף להשתתפותה בקורס תוכל לשמש גם בעתיד כמדריכה קלינית.

32. הצדדים הגישו עדויות בתצהירים.

מטעם הנתבעת הוגש תצהירה של הגב' דבורה גורן, מנהלת הסיעוד במרכז הרפואי ע"ש סוראסקי ת"א (להלן: הגב' גורן") ותצהיר הגב' איריס וינרלק-רוזן מרכזת תחום בכירה בהדרכה ופיתוח סגל ((להלן: "גב' וינרלק"). כן העידה הגב' שושנה בן ציון, אחות אחראית במחלקה הנפרולוגית משנת 1995 (להלן: "הגב' בן ציון").

התובעת הגישה תצהיר מטעמה וכן זומנה לעדות הגב' שרה אפרתי, יו"ר חטיבת החינוך בהסתדרות האחיות (להלן: "הגב' אפרתי").

דיון והכרעה

לעניין נפקותו של חוזר מינהל הסיעוד מחודש 8/02

33. על יחסי העבודה בבית החולים חלים, ככלל, ההוראות, הנוהלים ההסכמים וכיוצ"ב, כפי שחלים במדינה בנוגע לסקטור האחים והאחיות כמו לגבי יתר הסקטורים המועסקים בבתי החולים הממשלתיים.

כעולה מתצהירה של הגב' גורן, מנהלת הסיעוד בבית החולים, בית החולים אף כפוף על פי דין להנחיות ולכללים הנקבעים ע"י משרד הבריאות, לרבות קריטריונים להעסקת אחים ואחיות ולעניין הכשרתם כמדריכים קליניים, כמו גם אופי התגמול הנובע מביצוע תפקיד זה.

34. פקודת בריאות העם, 1940, קובעת בין היתר, כי מוסד רפואי רשום יופעל בהתאם להוראות הפקודה והתקנות על פיה ובהתאם לתנאים שקבע מנכ"ל משרד הבריאות.

בית החולים אינו רשאי שלא למלא אחר הוראות משרד הבריאות או להקל מהאמור בהן (ר' עב (ת"א) 5173/00 ד"ר דוידוביץ אול נ' המרכז הרפואי תל אביב).

תקנות בריאות העם (עוסקות בסיעוד בבתי חולים) התשמ"ט-1988 (להלן: "תקנות בריאות עם") קובעות את התנאים למורשים לעסוק בסיעוד או במיילדות.

האחות הראשית הארצית, שהינה גם ראש מינהל הסיעוד, ובענייננו ד"ר ריב"א, אחראית על הפנקס לרישום מורשים ובסמכותה לקבוע התנאים וההכשרה המקצועית הנדרשת על מנת לעסוק בסיעוד.

אין חולק כי התובעת הינה אחות מוסמכת כהגדרתה בתקנות בריאות עם.

בהתאם לתקנות בריאות עם הנתבעת אינה רשאית למנות מדריך קליני אשר נתוניו האישיים אינם עולים בקנה אחד עם הקריטריונים שנקבעו על ידי משרד הבריאות לעוסק בהדרכה קלינית של צוות סיעודי.

35. טוען ב"כ התובעת כי חוזר מינהל הסיעוד 8/02 הוצא ע"י האחות הראשית במשרד הבריאות, ד"ר ריב"א, ללא סמכות מפורשת בדין ועל כן יש לקבוע כי אין נפקות להנחיותיה ויש לראותן כבטלות מעיקרן בבחינתVOID .

אין בידינו לקבל טענה זו.

ראשית, צודקת ב"כ הנתבעת כי אין בסמכותו של בית הדין, במסגרת ההליך המתברר בפנינו, לדון בטענה אם חוזר מינהל הסיעוד 8/02 הינו חוקי ו/או חוקתי מן הטעם שאין מדובר בפעולה שלטונית שנושאה, על פי מטרתה הישירה, מכוון להביא לתוצאה בתחום יחסי עובד ומעביד, שכן מדובר בחוזר מינהל מתחום המשפט הציבורי ודיני הבריאות, ותוצאותיו בתחום יחסי עובד ומעביד הינם רק נילווים לכך.

מקומה של טענה מעין זו להתברר בעתירה המופנית כנגד משרד הבריאות והאחות הראשית ולא עיריית ת"א ובית החולים המחוייבים לבצע את הנחיות משרד הבריאות.

שנית, אם אכן סבורה התובעת שאין נפקות לחוזר 8/02 מן הטעם שהוצאו ע"י האחות הראשית במשרד הבריאות בהעדר סמכות – הרי שחוזרי מינהל שקדמו לחוזר 8/02 הם חסרי תוקף וכפועל יוצא ממסקנה זו גם מינויה של התובעת כמדריכה קלינית נעשה שלא כדין ובחוסר סמכות. האמנם לכך מכוון ב"כ התובעת?

שלישית, כעולה מהאמור בתצהיר הגב' גורן, נושא ההדרכה הקלינית בסיעוד וקביעת הקריטריונים והדרישות במסגרת התפקידים הנכללים בסקטור הסיעוד, הוא פרי מגעים והסכמות שהושגו בהידברות בין הסתדרות האחיות לבין משרד הבריאות "בהתאם לצורכי ההדרכה של בתי הספר לסיעוד ולשיקולי מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, כפי שבאים לידי ביטוי בתוכניות ההכשרה המתוכננות מדי שנה ושנה במסגרת תוכניות העבודה מטעם משרד הבריאות".

מצב דברים זה בא לידי ביטוי בחוזרי אגף הסיעוד במשרד הבריאות שהוצאו מעת לעת והנתבעת פעלה על פיהם לאורך השנים. נציין גם כי התובעת עצמה בעדותה ציינה כי היא יודעת שבתי החולים בארץ פועלים לפי נוהלי משרד הבריאות.

לאור האמור, מאחר ותחומי השירות בסיעוד, לרבות נושא ההדרכה הקלינית בסיעוד, כפופים להנחיות המקצועיות שנקבעות על ידי האחות הראשית הארצית במשרד הבריאות, ובהתאם לסיכומים בנושא עם נציבות שירות המדינה, נציגות האחים והאחיות והנהלת בית החולים, הרי שעל בית החולים, המתוקצב ע"י המדינה, מוטלת החובה למלא אחר הנחיות האחות הראשית במשרד הבריאות, ובכלל זה אחר הוראות חוזר מינהל הסיעוד 8/02.

מינוי התובעת לתפקיד מדריכה קלינית

36. אין חולק כי ביום 1.7.00 מונתה התובעת לתפקיד של מדריכה קלינית במחלקה הנפרולוגית לתקופת ניסיון של חצי שנה. המינוי לתפקיד ההדרכה הקלינית ניתן בנוסף לעבודתה הרגילה כאחות מוסמכת במחלקה הנפרולוגית.

בהתאם לכך, עם מינויה של התובעת לתפקיד נמסר לה ביום 6.8.00 על קידומה לדרגה 13 והענקת תוספת כספית בגין ביצוע תפקיד המדריכה הקלינית כל עוד היא מבצעת התפקיד בפועל. התובעת עצמה העידה כי ידעה שמדובר בדרגה זמנית (עמ' 9 לפרוטוקול).

באשר לזמניות המינוי לתפקיד מדריך קליני וזמניותה של הדרגה המוענקת בעקבות המינוי וכל עוד הוא מבוצע בפועל, העידה הגב' גורן: "תפקידים של מדריכה קלינית הם תפקידים זמניים, כל עוד אנחנו צריכים מדריך באותה מחלקה וכל עוד יש לנו דרגה שניתנת לנו ממשרד הבריאות לצורך זה" (עמ' 33 לפרוטוקול).

בהמשך הוסיפה הגב' גורן: "דרגה במקרה של הדרכה קלינית היא אינה דרגת תקן ולכן גם אין מכרז לעניין. זו דרגה זמנית שמוענקת מעת לעת לאנשים העוסקים בהדרכה" (עמ' 35 לפרוטוקול).

גם הגב' אפרתי אישרה שהמינוי של הדרכה קלינית הוא מינוי זמני "...המינוי הוא לא לכל החיים. זה מינוי שמתחדש וניתן גם להעברה. האדם מקבל זאת כל זמן שהוא עוסק בהדרכה קלינית" (עמ' 23, 24 לפרוטוקול).

כעולה מתצהירה של הגב' גורן, מספר המדריכים הקליניים בבית החולים תלוי במכסה שנקבעת על ידי משרד הבריאות, העשויה להשתנות מעת לעת בהתאם לשיקול דעתו וצרכיו, והמינוי לביצוע התפקיד במחלקה כזו או אחרת מצוי בשיקול דעת בית החולים ועפ"י צרכיו המשתנים.

הגב' גורן העידה בעניין זה: "תפקידים של מדריכה קלינית הם תפקידים זמניים, כל עוד אנחנו צריכים מדריך באותה מחלקה וכל עוד יש לנו דרגה שניתנת לנו ממשרד הבריאות לצורך זה".

כך גם העידה הגב' אפרתי: "דרגות ההדרכה שבית החולים מקבל הן מוקצבות על ידי הנציבות והן מוגבלות. למנהלת הסיעוד הזכות להחליט איך לנייד את הדרגות הללו" (עמ' 27 לפרוטוקול).

מהאמור לעיל ניתן לקבוע כי תפקיד ההדרכה הקלינית הינו תפקיד זמני אשר נקבע בהתאם לצרכי ההדרכה של בתי הספר לסיעוד ובהתאם לשיקולי מינהל הסיעוד במשרד הבריאות, כאשר בית החולים והמדריכים הקליניים מתוגמלים על ידי משרד הבריאות בדרגות המוקצות מדי שנה ולאותה שנה בלבד.

שינוי הקריטריונים לתפקיד מדריכה קלינית – חוזר מינהל הסיעוד 8/02

37. כעולה מתצהיר הגב' גורן ומהנספחים לו, חל בשנים האחרונות בסקטור הסיעוד תהליך של אקדמיזציה המתאפיין בדרישה ובצורך ברכישת השכלה אקדמאית במסגרת ביצוע תפקידים הנכללים בסקטור הסיעוד.

במסגרת תהליך זה פורסם ע"י משרד הבריאות בחודש 7/02 חוזר מינהל שנושאו "קידום האקדמיזציה של הסיעוד", ובו צויינה החלטת המועצה להשכלה גבוהה לאישור תוכנית השלמה לתואר בוגר סיעוד לאחים ואחיות, ועל פיה, אחים ואחיות מוסמכים אשר הוכשרו במסגרת לימודי תעודה יוכלו להשלים השכלתם לתואר ראשון במסגרת תוכנית השלמה בלבד בהיקף של 60 נקודות (נספח ז' לתצהיר הגב' גורן).

במסגרת תהליך האקדמיזציה פורסם בחודש 8/02 חוזר מינהל הסיעוד, במסגרתו נקבעו קריטריונים חדשים למינוי מדריך קליני, ובין היתר ובמיוחד, הדרישה לתואר B.A בסיעוד או בתחום סיעוד אחר. תנאי נוסף הכרחי שנקבע בחוזר מינהל הסיעוד הוא סיום קורס של הדרכה קלינית על פי תוכנית המוכרת על ידי משרד הבריאות.

בחוזר המינהל נקבעה "תקופת מעבר", מיום 1.10.02 ועד ליום 1.10.05, במהלכה על המדריכים הקליניים לעמוד בקריטריונים שנקבעו בחוזר, כאשר בנוגע לקריטריון המחייב תואר ראשון בסיעוד או בתחום מוכר אחר נקבע:

"בעל תואר B.A בסיעוד או בתחום מוכר אחר, לחלופין, נמצא בהליכי למידה לתואר B.A בסיעוד או בתחום מוכר אחר או לפחות קיימת המחויבות ללימודים אקדמאים, בטווח השנה הקרובה".

משמע, ניתנה בתקופת המעבר אפשרות למדריכים הקליניים ו/או כאלה החפצים לשמש בתפקיד זה, לרכוש או להשלים את השכלתם על מנת לעמוד בקריטריונים הדרושים לתפקיד. כאשר ממועד כניסתו של חוזר המינהל לתוקף החל ביום 1.10.05, לא תינתן האפשרות למדריכים הקליניים להמשיך בביצוע תפקידם במידה ולא יעמדו בקריטריונים החדשים.

יש לציין כי גם עובר להוצאת חוזר מינהל הסיעוד 8/02, העניקה הנתבעת עדיפות לבעלי תואר ראשון במסגרת בחינת מועמדים לתפקיד הדרכה קלינית כאמור במסמך "הגדרת התפקיד" מיום 25.12.94 מטעם הנהלת הסיעוד בבית החולים שמכוחו מונתה התובעת לתפקיד ב- 1.7.00 (נספח ג' לכתב התביעה).

התובעת השתתפה בקורס של 200 שעות להכשרת מדריכים קליניים בסיעוד.

הקורס התקיים מיום 14.5.03 ונסתיים ביום 11.9.03 כפי שאף נקוב בהתחייבות עליה חתומה התובעת (נספח ה' לתצהירה). את עבודת הגמר הגישה התובעת בחודש 12/03 והאישור על ההשתתפות בקורס ניתן ב- 21.6.04.

אין חולק שהתובעת לא החלה ולא סיימה לימודים אקדמאיים.

38. לטענת התובעת לא ידעה על דבר קיומו של חוזר מינהל הסיעוד 8/02, ורק עם קבלת מכתבו של מר פלג מיום 3.11.05, נתברר לה כי אינה עומדת בתנאי החוזר באשר היא נעדרת השכלה אקדמאית.

הגב' וינרלק בתצהירה ציינה כי קיומו של החוזר היה ידוע לכל סקטור האחים והאחיות, לרבות לרכזי ההדרכה, בכללם התובעת, והכללים המתחייבים על פיו הועברו לידיעת העובדים עוד בטרם כניסתו של החוזר לתוקף ביום 1.10.05.

עוד ציינה הגב' וינרלק בתצהירה כי במהלך פגישה של רכזות הדרכה ביום 5.5.04, מסרה למדריכים הקליניים, ובכלל זה לתובעת, כי כל מי שמעוניין להמשיך ולבצע את התפקיד נדרש לפעול עפ"י הקריטריונים הקבועים בחוזר. עוד ציינה בעדותה כי באותה פגישה התברר כי כל הרכזות היו בשלב של לימודים אקדמאים או לקראת לימודי תואר ראשון, למעט התובעת שאף הודיעה שאין בכוונתה כלל ללמוד לתואר ראשון.

בחקירתה הנגדית שבה וציינה הגב' וינרלק כי חוזר מינהל מוצג על לוח המודעות בבית החולים, מובא לידיעת האחות האחראית והיא זו שמיידעת את הצוות הרפואי.

כן הוסיפה כי במפגש ההדרכה הראשון ביום 5.5.04 שקיימה בתפקידה כמנהלת הדרכה עם המדריכים הקליניים, לרבות התובעת, 8-10 איש, שאלה את הנוכחים "האם החוזר הזה ידוע עליו והאם הם עומדים בקריטריונים, ובמידה ולא – מה בכוונתם לעשות" (עמ' 31 לפרוטוקול).

העדה חזרה וציינה כי התובעת מסרה לה כי היא מודעת לקיומו של חוזר המנהל (עמ' 32 לפרוטוקול) וכי אין בכוונתה לצאת ללימודים אקדמאיים.

הגב' בן ציון, האחות האחראית במחלקת נפרולוגיה, העידה כי דבר חוזר המינהל על הכללים הנקובים בו, הובא לידיעת עובדי המחלקה עם פרסומו.

גב' בן ציון אף הבהירה לתובעת שעל פי החוזר נדרשים תואר ראשון וקורס הדרכה קלינית למינויה כמדריכה קלינית וכעדותה: "הסברתי לה גם שצריך לעשות תואר ראשון, ניתנה לה אפשרות עד 2005 לעבוד ולנסות לעשות במקביל את הקורס ותואר ראשון ולהמשיך הדרכה".

הוסיפה וציינה הגב' בן ציון כי התובעת בחרה לעבור את הקורס אך בחרה שלא להתחיל בלימודי תואר ראשון "בגלל הגיל שלה, היכולות שלה מבחינת לשבת ולהתרכז ולהתמסר ללימודים במשך שנתיים. היא הביעה את הקשיים שלה שהיא לא יכולה" (עמ' 15 לפרוטוקול).

39. לאור האמור לעיל שוכנענו כי התובעת ידעה על קיומו של חוזר מינהל 8/02 והיתה מודעת לכללים המתחייבים על פיו, אם לאחר פרסומו, אם בטרם יציאתה לקורס ההדרכה בחודש 5/03, במהלכו או למצער במחצית הראשונה של שנת 2004.

תמוהה בעינינו גרסתה של התובעת לפיה ידעה על דבר קיומו של חוזר המינהל 8/02 רק עם קבלת מכתבו של ד"ר פלג ב- 3.11.05. אין זה סביר ומתקבל על הדעת כי התובעת המועסקת בבית החולים כאחות מוסמכת ולדבריה "בכירה" ומזה כ- 20 שנים, וכאשר המשיכה למלא תפקיד של מדריכה קלינית גם לאחר סיומו של הקורס בתקופה של כשנתיים, לא היתה מודעת כלל ועיקר לקיומו של החוזר ולדרישה כי תנאי הכרחי להמשיך ולשמש כמדריכה קלינית, מעבר להשתתפות בקורס, הוא לימודים לקראת תואר ראשון בסיעוד או בתחום מוכר אחר.

מעדותה של התובעת בבית הדין עולה כי התובעת עצמה בחרה שלא ללמוד לימודים אקדמאיים מסיבותיה היא וכפי שהעידה:

"הלימודים האקדמאיים זה עוד כמה שנים ללמוד, וזה סכום די גדול. אני יותר לגיל הפרישה – גיל 62 ואני לא חושבת שזה מוסיף עוד משהו" (עמ' 3 לפרוטוקול).

עדותה זו של התובעת עולה בקנה אחד עם עדותה של הגב' בן ציון לעיל, המהימנה עלינו.

מהאמור לעיל מתבקשת המסקנה כי התובעת היתה מודעת לכך כי עצם ההשתתפות בקורס הדרכה קלינית בלבד אינו מספיק לשם המשך ביצוע תפקיד של הדרכה קלינית בתום תקופת המעבר שנקבעה בחוזר, והתפקיד מחייב גם תואר ראשון או הכנה לקראת לימודי תואר ראשון, והתובעת, מסיבותיה היא בחרה שלא להתחיל לימודיה לקראת תואר ראשון.

אין לקבל את טענת ב"כ התובעת לפיה הולכה "שולל" ע"י הנתבעת שיצרה בפניה מצג שווא בכך שאיפשרה לה לעבור את הקורס ותוך החתמתה על טופס התחייבות לעבוד בבית החולים במשך שנתיים לאחר סיום הלימודים.

כפי שמסרה הגב' גורן בתצהירה, התובעת נתבקשה לחתום על טופס ההתחייבות כאמור "נוכח ניסיון עבר, על פיו אפשרה הנתבעת לעובדים להשתלם ולהתמקצע על חשבון זמן עבודה". התובעת סיימה את קורס ההדרכה הקלינית בחודש 9/03, כך שלרשות הנתבעת עמדו ממילא למעלה משנתיים עד לכניסתו לתוקף של החוזר בחודש 10/05, על מנת לנצל את הידע המקצועי שהופק על ידי התובעת בקורס, מה גם שבשנתיים הללו היתה יכולה התובעת להתחיל בלימודים אקדמאיים על מנת לעמוד בקריטריונים לתפקיד מדריך קליני מורשה.

אין לראות בהתחייבות בגדר "מצג שווא" שהוצג לתובעת. החתימה על טופס ההתחייבות איננו מצמיח כל התחייבות מטעם הנתבעת באשר להמשך ביצוע התפקיד של הדרכה קלינית על ידי התובעת.

התובעת המשיכה והועסקה במשרה תקנית בתפקידה כאחות מוסמכת במחלקה הנפרולוגית.

אין חולק כי ימי ההשתלמות בקורס לא נחשבו כימי היעדרות והנתבעת מימנה את יום הלימודים השבועי שבו נעדרה התובעת לצורך הלימודים בקורס.

האם קיימת לתובעת זכאות לביצוע תפקיד של מדריכה קלינית

40. אין חולק כי עם כניסת חוזר מינהל הסיעוד 8/02 לתוקף ביום 1.10.95, לא עמדה התובעת בקריטריונים למינויה כמדריכה קלינית מורשה כפי שהוגדרו בחוזר ולפיכך הודיע בית החולים לתובעת על סיום תפקידה כמדריכה קלינית והחזרתה לדרגה הקודמת לה היתה זכאית בהתאם לתנאי העסקתה.

כפי שפורט לעיל, הוראות חוזר מינהל הסיעוד 8/02 מחייבות את בית החולים, וההחלטה בדבר ביצוע התפקיד הינו בהתאם לפררוגטיבה הניהולית של בית החולים, בהתאם לצרכי ההדרכה של בית הספר לסיעוד ובהתאם לשיקולי מינהל הסיעוד במשרד הבריאות.

משמע, לתובעת אין זכות מוקנית להמשיך ולבצע תפקיד של מדריכה קלינית לאחר כניסת חוזר המינהל לתוקפו משלא עמדה התובעת בתנאים שנקבעו בו.

41. טוען ב"כ התובעת כי החלת חוזר המינהל על התובעת באופן רטרואקטיבי מהווה פגיעה בחופש העיסוק.

לא מצאנו לנכון לקבל טענה זו.

התובעת מועסקת בבית החולים במקצועה כאחות בתקן במחלקה הנפרולוגית. בנוסף לעיסוקה זה, מונתה התובעת, למשך תקופה מוגבלת, לתפקיד של מדריכה קלינית, מינוי אשר בוטל עקב אי עמידתה בתנאי חוזר המינהל 8/02 להמשיך ולשמש בתפקיד מדריכה קלינית.

ביטול מינויה לתפקיד מדריכה לא פגע במקצועה ועיסוקה של התובעת כאחות. לתובעת אין זכות מוקנית לביצוע התפקיד של מדריכה קלינית כל עוד אין היא עומדת בקריטריונים שנקבעו כתנאי לקבלת התפקיד או להמשך ביצועו.

אין מדובר בפגיעה בחופש העיסוק, שכן מקצועה ועיסוקה של התובעת לא נפגע אלא לכל היותר נפגעה האפשרות להתמנות לתפקיד מסויים.

המסקנה המתבקשת מהאמור לעיל כי מאחר ולתובעת אין זכות מוקנית לביצוע תפקיד של מדריכה קלינית ומשאין היא עומדת בהנחיות משרד הבריאות ובתנאים שנקבעו בחוזר מינהל הסיעוד 8/02 להן מחוייב בית החולים, הרי שמינויה של התובעת לתפקיד מדריכה קלינית בוטל כדין מטעמים ענייניים.

תקופת המעבר שנקבעה בחוזר 8/02 – למעלה מ- 3 שנים – נתנה אפשרות לאחיות שלא עמדו בתנאי חוזר 8/02 לא רק להתחיל את לימודי התואר הראשון, אלא די היה בהצגת מחוייבות ללימודים אקדמאיים בטווח השנה הקרובה. מכאן שהדרישה לרכישת תואר אקדמאי כתנאי הכרחי לתפקיד מדריכה קלינית או כהמשך לביצוע התפקיד, עומדת במבחן הסבירות והמידתיות ונוכח המטרה העומדת בבסיס השינויים שהוחלו בחוזר 8/02 והוא קידומו של הליך האקדמיזציה במסגרת תפקידים בסקטור הסיעוד, הצורך בהתמקצעות ובמומחיות בסיעוד להבטחת איכות ההדרכה של המדריכים הקליניים.

האם זכאית התובעת להמשך תשלום שכר לפי דרגה 13 החל מיום 1.11.05

42. התובעת, עובדת קבועה במשרה תקנית של אחות במחלקה הנפרולוגית ושכרה משולם על פי דרגה 12 לדרוג האחים והאחיות.

בתקופה בה ביצעה התובעת תפקיד כמדריכה קלינית, החל מיום 1.7.00 ועד ליום 1.11.05, קיבלה התובעת תוספת שכר בגין תפקידה כמדריכה קלינית על ידי קבלת דרגה נוספת, היא דרגה 13.

מהמועד בו בוטל מינויה להמשיך ולבצע תפקיד מדריכה קלינית, משלא עמדה התובעת בקריטריונים הקבועים בחוזר מינהל הסיעוד 8/02, הוחזרה לתובעת הדרגה הקודמת לה היא זכאית בהתאם לתנאי העסקתה כאחות.

טוען ב"כ התובעת כי גם אם אין התובעת יכולה להמשיך בתפקידה כמדריכה קלינית, ומשעבדה כ- 5 שנים בתפקיד מדריכה קלינית, יש לראותה כעובדת קבועה בתפקיד זה, כך שלאחר תקופת ניסיון בת 6 חודשים, עת מוענקת דרגה 13 לתובעת, יש לראותה כמי שזכאית לרמת גמול 13 גם לאחר סיום תפקידה כמדריכה קלינית.

אין בידינו לקבל טענה זו של ב"כ התובעת.

התובעת מונתה לתפקיד מדריכה קלינית באופן זמני ובהודעת המינוי מיום 6.8.00 נמסר כי "משכורתה תשולם לפי רמה מס' 13 כל עוד תכהן בתפקיד".

לתצהיר הגב' גורן צורפו הסכמי עבודה בנציבות שירות המדינה מהם עולה כי דרגה 13 ניתנת למדריך הקליני כתוספת שכר זמנית כל עוד הוא משמש בתפקיד זה בפועל.

בהתאם לנספחים שצורפו לתצהיר הגב' גורן, נציבות שירות המדינה מאשרת מדי שנה תוספת דרגות לתקנים קיימים, וזאת על מנת לאפשר לעובדי בית החולים לבצע את תפקיד המדריך הקליני ולקבל בגין זאת תוספת דרגה זמנית. הדרגות הנוספות ניתנות על ידי משרד הבריאות לתקנים הקיימים בבית החולים, וכאמור התובעת עובדת במשרה תקנית, כך שאין מדובר במשרות חדשות והתקנת תקנים חדשים לצורך כך (ר' נספחים א' ב' ו- ג' לתצהיר גב' גורן).

מנספח ד' שצורף לתצהיר הגב' גורן, לעניין הדרכה קלינית בבית החולים בשנת 2006, נאמר במפורש כי מדובר בדרגה זמנית בתקופת ההדרכה הקלינית והקצאת תקנים של מדריכות קליניות נעשה ב"מסגרת שיא כח האדם הסיעודי הקיים ואין משמעותו תוספת משרות".

משמדובר בתוספת שכר המקבלת ביטוי בדרגה נוספת והמשתלמת רק במהלך ביצוע התפקיד בפועל, הרי שממועד בו חדלה התובעת לבצע תפקיד מדריכה קלינית, אין התובעת זכאית לדרגה 13 אלא לדרגה הקודמת לה היא זכאית בהתאם לתנאי העסקתה.

האם זכאית התובעת לתשלום בגין קורס ההדרכה

43. התובעת שילמה סך של 2,288 ₪ עבור קורס ההדרכה הקלינית.

טוען ב"כ התובעת כי לא היתה כל הצדקה לשאת בסכום הקורס על ידי התובעת באשר לתובעת אין כל שימוש פרקטי ואין כל ביטוי בשכרה כתוצאה מקורס זה ועל כן זכאית התובעת להשבת הסכום ששולם על ידה.

אין חולק כי הימים בהם השתלמה התובעת בקורס לא נחשבו לה כימי היעדרות, כך שניתן לומר כי למעשה מימן ביה"ח את ימי הלימודים. כפי שעולה מהעדויות הידע המקצועי אשר רכשה התובעת במהלך הקורס שימש אותה בתפקידה כמדריכה קלינית ואף לאחר מכן בתפקידה כאחות במחלקה הנפרולוגית. (ר' עדות הגב' גורן בעמ' 39 לפרוטוקול ועדות הגב' בן ציון בעמ' 16 לפרוטוקול).

כפי שפורט לעיל, התובעת בחרה לצאת לקורס, גם אם זה היה בעידודה של הנתבעת, בעת שידעה כי אין די בהשתתפות בקורס כדי להבטיח את המשך ביצוע התפקיד של הדרכה קלינית בתום תקופת המעבר שנקבעה בחוזר מינהל הסיעוד 8/02.

מכאן שאין הצדקה לדרישת התובעת למימון עלות הקורס על ידי הנתבעת והשבת הסכום לתובעת.


סוף דבר -

44. התביעה נדחית על כל רכיביה.

45. התובעת תשא בהוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ ובשכר טרחת עו"ד בסך 4,000 ₪ בצירוף מע"מ, אשר ישולמו בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין, שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום מתן פסה"ד ועד התשלום בפועל.

ניתן היום ________________ בהעדר הצדדים.

______________ __________________ _______________

נ.צ. (ע') אריה המר נ.צ. (מ') משה ריטוב ורדה סאמט, שופטת



מעורבים
תובע: אידית המר
נתבע: עיריית תל –אביב –יפו
שופט :
עורכי דין: