ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין רונן נגד ארדו ספנות בע"מ :

1

בתי המשפט

בית משפט מחוזי תל אביב-יפו

ע"א 1602/05

ע"א 1602.1/05

לפני:

כבוד השופטת אסתר קובו, סגן נשיא – אב"ד

כבוד השופטת מיכל רובינשטיין – סגן נשיא

כבוד השופטת עפרה צ'רניאק

25/09/2008

רונן אילן

בעניין:

המערער (והמשיב שכנגד)

ע"י ב"כ עו"ד ע. כהן עזרא

- נ ג ד-

ארדו ספנות בע"מ

המשיבה (והמערערת שכנגד)

ע"י ב"כ עו"ד גודארד

פסק - דין

ערעור וערעור שכנגד על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב בת.א. 48121/08 (כב' השופט דן גבאי), אשר דחה את תביעתו של המערער רונן אילן (להלן: "המערער") כנגד ארדו ספנות בע"מ (להלן: "המשיבה").

ואלה העובדות הרלוונטיות:

בין המערער למשיבה נחתם זיכרון דברים ביום 31.3.1990 שעיקרו התחייבות של המערער להביא לקשירת קשרים בין המשיבה לבין חברת חוץ בולגרית לספנות (להלן: "חברת החוץ"). היה וייחתם הסכם אשר לפיו תשמש המשיבה סוכנת בלעדית בכל הקשור לקווים ימיים שיופעלו על ידי חברת החוץ, יהיה המערער זכאי לעמלות קבועות כמפורט בהסכם.

על פי כתב התביעה, המערער ושותפו אהרון בז'רנו ז"ל, פעלו עבור המשיבה בבולגריה והביאו לקשירת קשרים עסקיים בין האחרונה לבין חברת החוץ, ולפיכך זכאים הם לעמלה כפי שנקבע בזיכרון הדברים.

ואלה עיקרי זיכרון הדברים:

"רונן ידאג לקשירת הקשרים המתאימים בין ארדו לבין חברת החוץ ולגמר המוצלח של המו"מ שבין הצדדים עם חברת החוץ, כך שבין ארדו ובין חברת החוץ ייחתם הסכם בכתב, לשביעות רצון ארדו, לפיו ארדו תשמש כסוכנת בלעדית של חברת החוץ בכל הקשור לקוים שיופעלו על ידי חברת החוץ מישראל ולישראל ולהיפך, כאשר ארדו עוסקת בכל הפעולות הקשורות עם חברת החוץ." (סעיף 2 לזיכרון הדברים)

"מובהר בזאת כי פעילות חברת גלים ספנות בע"מ (שהיא חברת בת של ארדו), לרבות פעילותה בהחכרת אניות מזדמנות, איננה כלולה במסגרת זיכרון דברים זה וגם/או במסגרת ההסכם שאמור להיחתם עם חברת החוץ כאמור בזיכרון דברים זה.

ידוע לרונן כי לחברת גלים יש קשר שוטף עם חברת החוץ בתחום פעילותה כאמור, והתמורה שרונן יהיה זכאי לה במסגרת זיכרון דברים זה, איננה חלה ואיננה יכולה לחול על פעילות חברת גלים עם חברת החוץ." (סעיף 5 לזיכרון הדברים).

"מוסכם בזאת בין הצדדים כי זיכרון הדברים יהיה בטל ומבוטל בקרות אחד מהאירועים כדלקמן, המוקדם שביניהם:

(א) ...

(ב) אם עד ליום 2.5.91 לא ייחתם בכתב בין ארדו ובין חברת החוץ כאמור בזיכרון דברים זה.

בוטל זיכרון דברים זה כאמור לעיל לא תהיה למי מהצדדים כל טענה או תביעה כלפי משנהו וארדו תהיה חופשיה להמשיך במו"מ ישיר עם חברת החוץ כראות עיניה." (סעיף 6 לזיכרון הדברים).

עיקר טענות המערער בכתב התביעה היו; כי יש להתעלם מסעיף 5 של זיכרון הדברים אשר נחתם תחת לחץ בשדה התעופה; המערער יחד עם שותפו המנוח בז'רנו יצרו בפועל קשר בין הבולגרים למשיבה, וגם אם לא נחתם הסכם בפועל, הרי בעקבות הקשר שנוצר זכאים הם לעמלה על פי ההסכם; חברת גלים (להלן: "גלים") נמחקה על ידי רשם החברות בגין אי תשלום אגרות, ועל כן החרגת חברת גלים לספנות כפי שבוצעה בזיכרון הדברים בטלה.

ארדו ספנות דחתה את זכותו של המערער לעמלה כלשהי. נטען על ידה, כי הפעילות של המערער ושותפו בבולגריה לא הביאו לתוצאה כלשהי המזכה בעמלות על פי זיכרון הדברים. בהתאם להוראת סעיף 6 לזיכרון הדברים מאחר ולא נחתם כל הסכם סוכנות בין המשיבה לבין החברה הבולגרית עד ליום 2.5.91, זיכרון הדברים בוטל.

הסכם כזה בסופו של דבר נחתם בין המשיבה לבין חברת החוץ, אך רק ביום 25.8.92 ולא הוקנתה בו למשיבה בלעדיות לגבי פעילות החברה הבולגרית בארץ, כמתחייב מהוראות זיכרון הדברים. עוד נטען כי פעילות גלים היא פעילות נפרדת ושונה לחלוטין מפעילות המשיבה, והיא הוצאה והוחרגה באופן מפורש מתחולת זיכרון הדברים.

פסק הדין של הערכאה הדיונית

השופט הנכבד בחן את הראיות שהביאו הצדדים בפניו וקבע, כי התנאים לזכאותו של המערער לעמלה היו שלושה:

1) חתימת הסכם סוכנות בין המשיבה לבין חברת החוץ, לפיו תשמש ארדו כסוכן בארץ של החברה הבולגרית.

2) הסכם הסוכנות שייחתם צריך להקנות לארדו בלעדיות בכל הנוגע לפעילותה כסוכן החברה הבולגרית בארץ.

3) הסכם הסוכנות צריך להיחתם לא יאוחר מיום 2.5.91, שאם לא כן זיכרון הדברים בטל ומבוטל.

מסתבר כי לא נחתם הסכם סוכנות כמפורט בתנאי 1 לעיל, אלא רק בשנת 1992 והדברים אינם עולים עם המועד הקובע בזיכרון הדברים. כמו כן השתדלותם של המערער ושותפו לא הביאה תוצאה של חתימה על הסכם סוכנות מחייב בין המשיבה לבין חברת החוץ, בזמנים הרלוונטיים וכי ההסכם שנחתם בסופו של דבר עם חברת החוץ, איננו מקנה למשיבה סוכנות בלעדית של החברה בישראל. בנסיבות אלה לא התמלאו התנאים הקבועים בסעיף 2 לזיכרון הדברים לקבוע זכותו של המערער בעמלה.

באשר לפעילות גלים ספנות, קובע פסק הדין כי פעילותה הוחרגה והוצאה באופן ברור וחד משמעי מתחולתו של זיכרון הדברים. הקשר בין גלים ספנות לבין חברת החוץ נוצר ישירות על ידי מר רמי עוזיאלי, מנהל גלים, ואיננו קשור כלל לפעילות המערער ושותפו.

וכן פעילותה של גלים שונה מפעילות המשיבה; זו הראשונה עוסקת בחכירה של אניות מזדמנות להפלגה אחת ועל פי רוב לכיוון אחד ואילו המשיבה, עסקה בפעילויות שונות באניות קו מסודרות. לכן היה צורך במקרה של המשיבה בהסכם מסודר ולשם כך נדרשה גם פעילותו של המערער. לשתי החברות, המשיבה וגלים, היתה פעילות שונה ונפרדת, והתייחסות נפרדת בדו"ח הכספי שלהן.

פעילותה של חברת גלים עברה מאוחר יותר לחברת גלים (שיפינג) בע"מ.

בנסיבות האמורות קובע פסק הדין, אין ממש בטענותיו של המערער כי הפרדת פעילותה של גלים נעשתה לצורך הולכתו של המערער שולל כדי לא לשלם לו עמלות. וכן, אין בעובדה כי חברה זו נמחקה מרשם החברות, משפיעה כהוא זה לענין חיובה של המשיבה בתשלום עמלות למערער.

סוף דבר, בהתחשב בכלל הראיות ואמינות שרחש בית המשפט לעדותם של עדי המשיבה, נדחתה התביעה ומכאן הערעור. לפנינו גם ערעור שכנגד שהוגש מטעמה של המשיבה. נשוא הערעור הינו הוצאות המשפט הנמוכות על פי דעתה של המשיבה, אשר נפסקו לזכותה בפסק הדין.

דיון

לאחר שעיינו בכל החומר שהונח בפנינו ובכלל זאת בעיקרי הטיעון, בתגובות לעיקרי הטיעון, בתיקי המוצגים ובטיעון שבעל פה, אנו סבורות כי דין הערעור והערעור שכנגד להידחות.

השופט המלומד בחן את שלל הטענות שהועלו בפניו והוציא תחת ידיו פסק דין מבוסס על ממצאים עובדתיים אשר אין זה המקרה בו נוכל אנו כערכאת ערעור לדחות אותם. הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין תומכים במסקנה המשפטית ולא גילינו בפסק הדין כל טעות שבחוק.

במקרה מעין זה אל לנו להיכנס לפני ולפנים של כל המחלוקת העובדתית והמשפטית ולבחון אותה מבראשית ואין אנו נדרשים להציג פסק דין משלנו העונה על מכלול השאלות שהתעוררו לצד פסק דינה של הדרגה הראשונה, אלא עלינו רק להיווכח כי מה שהחליטה הדרגה הראשונה עומד במבחן הראיות, המשתמע מהן ומהדין (ע"א 323/89, קוהרי נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 142, 168 (1991); ע"א 478/88 בקר נ' שטיין, פ"ד מב(3) 680, 679 (1988); אורי גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי, 638 (מהדורה תשיעית).

זאת ועוד – ההלכה היא שהביקורת של בית משפט של ערעור על ממצאים עובדתיים, שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, מצומצמת ביותר, והיא מצומצמת עוד יותר לגבי ממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית על יסוד התרשמות ישירה מן העדים. להוציא חריגים, כדי שערכאת ערעור תתערב בעובדות שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית, צריך שהטעות של הערכאה הדיונית תהיה מהותית ובולטת עד כדי שתבטל את העדיפות המוקנית לערכאה זאת כתוצאה מהתרשמות ישירה מן העדים (ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632 (2000)). רק לעתים רחוקות תתערב ערכאת הערעורים בממצאים עובדתיים אשר נקבעו בבית המשפט קמא, אשר שמע את העדויות והתרשם התרשמות ישירה ובלתי אמצעית ממהימנותם של העדים (ע"א 5118/92חבי אלטריפי נ' סלאיימה, פ"ד נ(5) 407 (1997)).

ועוד מצינו כי:

"כעיקרון לא בנקל יתערב בית משפט זה בממצאים עובדתיים שנקבעו על ידי בית משפט קמא כאשר אלה מושתתים על חומר ראיות שאומץ על ידי הערכאה הראשונה" (ע"א 2989/95קורנץ נ' מרכז רפואי ספיר, פ"ד נא(4) 687 (1997)).

פסק הדין במקרה דנן קובע ממצאים עובדתיים בהסתמך על הראיות שהוצגו בפני הערכאה הדיונית. לא מצאנו כאמור טעות היורדת לשורשו של עניין והמצדיקה התערבות בממצאים העובדתיים.

בא כוחו של המערער שם דגש ניכר על העובדה כי גלים שפעילותה הוחרגה מתחולת זיכרון הדברים באופן מפורש, היתה במועד חתימת זיכרון הדברים מחוקה מרישומי רשם החברות עקב

אי תשלום אגרה.

בית המשפט קבע, כי הסיבה להחרגת גלים מזיכרון הדברים היתה כי קודם לחתימה נוצר קשר

ישיר בין מר רמי עוזיאלי ששימש אז כמנהל גלים, לבין מנהל מחלקת החכירות בחברת החוץ.

על רקע זה ובהתחשב בפעילותה השונה של גלים מפעילותה של המשיבה, לא היה מקום לכלול

פעילות זו במסגרת זיכרון הדברים.

השאלה שצריכה להשאל איננה אם גלים שנמחקה מרישומי רשם החברות מקנה למערער בהבל פה עמלות בגין פעילות גלים וחברת החוץ. השאלה הנכונה יותר היא, האם בזמן חתימת זיכרון הדברים היתה לגלים פעילות נפרדת וייחודית אשר בגינה הוחרגה באופן מפורש ובהסכמה מזיכרון הדברים.

משקבע בית המשפט באופן ברור, כי פעילותן של שתי החברות היתה שונה, ובדין הוחרגה פעילותה של גלים, בין אם היתה רשומה בזמנו אצל רשם החברות ובין אם נמחקה. אין למערער כל עילה טובה לערעור. מה עוד שבית המשפט קבע כי הקשר בין גלים לבין חברת החוץ נוצר על ידי אחר וללא כל קשר לפעילותם של המערער ושותפו.

אשר על כן, דין הערעור להידחות וכך גם דין הערעור שכנגד. הכלל הוא שאין בית המשפט של ערעור מתערב בגובה הוצאות שנפסקו, ולא ראינו טעם מיוחד להתערבות כזו במקרה דנן (ע"א 3400/03 רובינשטיין נ' עין טל (1983) בע"מ (לא פורסם 23.3.05)).

בנסיבות העניין, ישא המערער בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין המשיבה בסכום של 15,000

₪ בצירוף מע"מ, ריבית והפרשי הצמדה מיום מתן פסק הדין ועד לתשלום בפועל.


הפיקדון שהופקד על ידי המערער יועבר למשיבה.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין לבאי כוח הצדדים.

ניתן היום ב' באלול, תשס"ח ( 2 בספטמבר 2008) בהעדר הצדדים.

________________ _____________________ ________________

אסתר קובו, סגן נשיא מיכל רובינשטיין, סגן נשיא עפרה צ'רניאק, שופטת

אב"ד