ברוכים הבאים לאתר פסיקה - פסקי דין בחינם, להלן פסק הדין טאו משה נגד נחום פנחס :


בתי הדין לעבודה

בית דין א.לעבודה ת"א

דמ 003501/08

בפני:

כב' השופטת ד"ר אריאלה גילצר-כץ

נ.צ. מר פסקל אברהם (עו')

תאריך:

08/03/2010

בעניין:

טאו משה

התובע

ע"י ב"כ

עו"ד יניב ירמיהו

נ ג ד

נחום פנחס

הנתבע

ע"י ב"כ

עו"ד גוהר ראובן חזן

פסק דין

בפנינו תביעה לפיצויי פיטורים.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובע עבד אצל הנתבע החל מיום 1.10.03 ועד ליום 20.11.07.

2. הנתבע הינו עצמאי בעל חנות לממכר מוצרי חשמל.

3. בבוקרו של יום 20.11.07 ביצע התובע בדיקת-דם (אישור רפואי צורף לתיק).

4. התובע התבקש ע"י הנתבע להביא מהמחסן מוצרים שנקנו ע"י הגב' אניו גנט. הגב' גנט רכשה מערכת סטריאו ומוצרים נוספים. התובע הביא את המוצרים מהמחסן והניח אותם על עגלה.

5. התובע הודיע לנתבע כי הוא איננו יכול לסחוב את העגלה עד המונית, שחיכתה לגב' גנט.

6. בין הצדדים התנהלו חילופי דברים אשר בסיומם הודיע התובע כי הוא מתפטר מעבודתו (להלן: "התקרית").

7. הנתבע ליווה את הגב' גנט עם המערכת אל המונית.

8. לאחר יומיים חזר התובע לנתבע, התנצל וביקש לחזור לעבודה.

9. הנתבע הודיע לתובע כי ראיין אדם אחר וככל הנראה יעסיק אותו. העובד האחר לא החל את עבודתו אצל הנתבע.

טענות הצדדים

לטענת התובע, הנתבע חיפש אמתלה לפטרו והלכה למעשה כשסירב להעסיקו לאחר התנצלותו, פיטר הנתבע את התובע.

לטענת הנתבע, התובע התפטר מעבודתו.

לאורך כל תקופת עבודתו, ישן התובע בזמן העבודה, קרא עיתון, סילק לקוחות מן החנות ולמרות זאת הנתבע ריחם עליו והותיר את התובע בעבודה. ביום 20.11.07 סירב התובע לקחת את המוצרים למונית בטענה שהוא איננו סַבָּל ושאינו סובל אתיופים וצעק לעבר הנתבע שהוא מתפטר.

העדויות:

מטעם התובע העיד התובע בעצמו.

מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו, בתו של הנתבע, הגב' דודקוב רובי, הגב' גרציאני שולמית, בעלת חנות סמוכה לזה של הנתבע והגב' גנט אניו, הלקוחה מושא התקרית ביום 20.11.07.

הכרעה:

לאחר ששמענו את העדים, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל בחלקה.

ביום התקרית, התובע התפטר מעבודתו אולם אין חולק כי התובע חזר לאחר מספר ימים.

על פי ההלכה, על מנת שייקבע שהעובד אומנם התפטר חייבת להיות ודאות כי אמנם התכוון העובד לסיים את העבודה אצל מעבידו ונתן ביטוי חד-משמעי לכוונתו להביא את יחסי העבודה לידי גמר (מנחם גולדברג, דיני עבודה, דצמבר 2005, כרך שני, פרק 30, עמ' 4). בפסיקה נקבע כי הדיבור המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות ברור, ומשום כך אין "לתפוס" עובד (או מעביד) במילתו כשהודיע על התפטרות (או פיטורים במקרה שעסקינן במעביד) בעת עידנא דריתחא (שם, עמ' 5) – מתוך רוגז או בעיצומה של מריבה.

דין זה חל בפסיקה לגבי מעביד שמפטר, אך חל גם על עובד שמתפטר. אומנם אמירה על סיום יחסי העבודה, יש לפרשה כפשוטה, אלא אם כן יוכח שהדברים נאמרו בלא כוונה לתוצאה, וצד לא יהיה כבול בדברים שאמר "בעידנא דריתחא".

על פי הפסיקה נקבע, כי אם ההתפטרות הייתה בעידנא דריתחא, יש לבחון האם הודיע העובד על חזרתו מדבריו בתוך זמן קצר, ואז למעשה הודעת ההתפטרות מבוטלת.

אין מחלוקת בין הצדדים כי יומיים לאחר שהתפטר, לכל המאוחר, חזר התובע אל הנתבע והתנצל על התקרית, אולם הנתבע סירב לקבלו חזרה. בכך למעשה פיטר הנתבע את התובע. עם זאת התרשמנו כי התנהגותו של התובע במהלך התקרית הייתה לא ראויה. ראשית, הדברים שנאמרו על ידו כטענת הנתבע בגנות הקהילה האתיופית נתמכו ע"י הגב' גנט, אשר העידה כי נעלבה מדבריו של התובע. נסיונו של התובע להזים דברים אלו ע"י עובדות שאין בהן לכפר על דברים אלו, לא צלח. העובדה כי התובע מאמץ משפחה אתיופית, אין בה לכפר על דברים שנאמרו בעת כעס וכך גם התנדבותו במסגרות אחרות. שוכנענו כי דברים פוגעים אלו נאמרו ע"י התובע וצר לנו על דברים כאלה הנאמרים כלפי ציבור שהינו חלק מאוכלוסיית ישראל.

לכן כאשר סירב הנתבע להחזירו לעבודה, פיטר הנתבע את התובע וזאת בהקשר לתקרית שהתרחשה ביום 20.11.07.

על פי החוק ניתן לשלול פיצויי פיטורים, בחלקם או במלואם (סעיפים 16 ו - 17 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963). השלילה, כולה או מקצתה, אפשרית על פי הסכם קיבוצי, או על פי שיקול דעתו של בית הדין. בית הדין מונחה עפ"י הכללים שפורטו בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים לעניין שלילת פיצויי הפיטורים, היינו "תקנון העבודה" (דב"ע לא'/3-3 רים בע"מ נ' ניסים יוסף, פד"ע ב', 215).

הפרת משמעת חמורה תגרור שלילת פיצויי פיטורים או חלקם והפרת משמעת לא תגרור כל סנקציה כלפי העובד.

בבוא בית הדין לבחון האם נעברה עבירת משמעת חמורה או עבירת משמעת, יש לבדוק את נסיבות המקרה בכללותן: חומרת הנזק שנגרם למעביד, ההרתעה הנדרשת כלפי עובדים אחרים, משך תקופת ההעסקה, טיב היחסים בין הצדדים במרוצת השנים, מידת האמון והאמינות ששררה בין הצדדים במשך תקופת העבודה ואת תרומתו של העובד למפעל, תוך הבאה בחשבון של העובדה שפיטורים כשלעצמם הם עונש חמור (עע 300075/96, 300080/96 אבלין (מימון) אליה נ' בן-ציון קליין, לא פורסם).

לפיכך סבורים אנו כי בנסיבות העניין מתקיימים הכללים ולפיהם בהעלבת התובע את הלקוחה נעברה עבירת משמעת חמורה ואין לדרוש מן המעביד שימשיך להעסיק את התובע. לפיכך יהיה זה מן הדין ומן הצדק להפחית את פיצויי הפיטורים ואת דמי ההודעה המוקדמת ב- 30%.

אשר על כן הנתבע ישלם לתובע סך של 12,742.1 ₪, בתוספת ריבית והצמדה מיום 22.11.07.

בנסיבות העניין – אין אנו רואים לפסוק הוצאות משפט.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 15 יום מיום קבלת פסק דין זה.

ניתן היום 8 במרץ, 2010 (כ"ב באדר תש"ע) בהעדר הצדדים.

________________________

ד"ר גילצר - כץ אריאלה, שופטת

א ב " ד

___________________

נ.צ. מר פסקל אברהם (עו')

דמ 003501/08 ק.אסף.כ.



מעורבים
תובע: טאו משה,טאו משה
נתבע: נחום פנחס,נחום פנחס
שופט :
עורכי דין: